מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ל
כבוד ידי"נ הרב המאה"ג וכו'
הגיעני מכתבו ואשר שאל דבר בעתו בדבר מחצית השקל מה יעשו בימי פורים הבעל"ט אשר נתבטלה המטבע חצי צ"ל ומעתה לא נקראו עוד המטבעות מטעם המלך והמדינה רק קראנען והעללער וההעללער הוא מטבע שלם ולא מחצית. וא"כ מה יעשו לזכר מחצה"ש כי אם יתנו שיוי מחצית השקל בערך ב' צוואנציגער כמו שחשב החת"ס חיו"ד סי' רפ"ט היינו ששים וחמשה צ"ל לכל נפש מאנשי ביתו מי ישמע לנו ליתן כ"כ, בפרט מי שאינו עשיר, וא"כ אם נותנים פחות מזה למחצה"ש וגם אינו נקראת כלל מחצית א"כ במה הוא זכר למחצה"ש וכ' עפי"ד המתני' שקלים פ"ב חזרו לשקול דינרים ולא קבלו מהם כיון שהוא פחות ממחצה"ש דרשאין להוסיף על שקל דאו' ולא לפחות מהם ע"כ שפיר יכולין לשקול דרכונות או סלעים אעפ"י שאין שם מחצית השקל עליהם משום שהוסיפו על שקל דאו' אבל לא לפחות א"כ כיון שאין אנו נותנים שיעור שקל דאו' איך נקיים מחצה"ש כיון שאין שם מחצית עליו עכת"ד:
הנה לע"ד אין מקום להחמיר בזה כמו שחשב כת"ה להחמיר (כמ"ש כת"ה שהי' ראוי ליתן שיוי מחצית השקל רק שלא ישמעו לנו ליתן כ"כ) דהא כל הענין רק ממנהגא ולא מדינא דאף שבמס' שקלי' פכ"א נזכר זה וצריכין ישראל לתת שקליהם קודם פ' זכור וכו' מ"מ כיון שסיים שם במקום קרבן ומתנות לאביונים ע"ש ואנו נוהגים ליתן מתנות לאביונים בפ"ע וגם לא נהגו ליתן קודם פ' זכור ובעל כרחך דלא פסקו כהך דמס' סופרים שהוא ממס' חיצוניות ולא הביאו דין זה הרי"ף והרמב"ם וטוש"ע כלל. וגם אם הוי חיובא עכ"פ סדר המטבעות אינו חיובא כלל דאם כונת המ"ס דיתנו שקליהם היינו שיוי מחצית השקל ממש הא לא פסקו כן בפוסקים. ואף שכ' הרמ"א (בסי' תרצ"ד) בלשונו י"א שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבועה באותו מקום זכר למחצה"ש וכו' יש ליתן שלשה וכן נוהגים בכל מדינות אלו וכן לכל מדינה ומדינה עכ"ל ומלשונו שכ' י"א שיש ליתן משמע קצת שהוא חיוב לפי דעת י"א אלו מ"מ מקורו הערה וציין למרדכי (פ"א דמגילה) ושם בהגהת מרדכי כ' וז"ל ומה שנותנים ג' מחציות לפורים משום דכתיב בפ' תשא ג"פ מחצית השקל עכ"ל משמע שאינו חיוב מדינא רק שנתן טעם למנהג שנותנים ג' מחציות לפורים אבל לא בתורת חיוב שצריך ליתן כן רק שנתן טעם למנהג וא"כ כיון שעדיין נחשב בפי הבריות חשבון הצ"ל ור"כ וגם עתה נחשב המטבע העללער לחצי צ"ל וגם הבאנקנאטען נרשם עדיין עליהם כחשבון הר"כ ואף שלאח"ז במשך השנים יתבטלו הבאנקנאטען אלו ויורשם הכל בחשבון קראנען מ"מ אין להחמיר כיון שאינו רק ממנהגא וכיון שעוד יחשבו ויזכרו חשבון חצי צ"ל שהוא המטבע זאת שנהגנו לתת למחצה"ש ע"כ הוי עדיין זכר למחצה"ש. ומה יעשו אנשי מדינה שאין להם מטבע ששם מחצית עלי' וכי יעקרו דירתם ממדינה ההוא. ומ"ש הרמ"א שכן יעשו בכל מדינה ומדינה ליתן המטבע ששם מחצית עלי' היינו אם נמצא מטבע כזו נכון יותר כדי לעשות זכר למחצה"ש אבל במדינה שאין נמצא מטבע שנרשם עלי' מחצית בודאי אין להחמיר להוסיף כדי שיוי מחצה"ש כמו שרצה לומר כת"ה, ובפרט שנקרא עדיין בפי ב"א חצי צ"ל ג"כ כנז':
ודלא כמו שרצה א' להחמיר לתת מטבע של עשרה העללער שהוא חצי מטבע של עשרי' העללער שיהי' זכר למחצית השקל עשרים גרה השקל ומחציתו עשרה גרה. ואין להוסיף חומרא להעולם לע"ד. ואף שבד"מ שם כ' ליתן ג' חצאי גדולים ששם מחצית עליהם וחצי גדול הוא ט' פשוטים קטנים ועצמ"ו הרי עשר כיון עשרה גרה מחצית השקל עכ"ל הרי שדקדק לרמז זה עשרים גרה השקל מ"מ כיון שלא כ' טעם זה ברמ"א בש"ע נראה שאינו עיקר אצלו כלל וגם בד"מ סיים עוד הטעם כיון שאין אצלינו מטבע אחרת ששם מחצית עלי' וא"כ לפי טעם זה שהוא העיקר אצלו והביאו אח"כ ברמ"א לדינא לא אהני כלל גם במטבע של עשרה העללער דהא לא נחקק, עלי' שם חצי כלל לא נקרא חצי רק שהוא שוה מחצית ממטבע של כ' העללער א"כ הלא כמו כן יוכלו ליתן ההעללערס שהוא ג"כ מחצית מהמטבע של שני העללער, ע"כ יכולים ליתן ההעללערס כנז' ואין להחמיר, כיון ששורשו רק ממנהגא כנראה. ואף בדבר מנהג שהחזיקו בו שוב מחויבין מדינא להחזיקו כמ"ש בש"ע יו"ד (סי' רי"ד סעי' ב') דקבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם ואפי' בדברים שלא קבלו עליהם בהסכמה רק שנהגו כן מעצמם לעשות גדר וסיג לתורה וכו' ואף שיש לחלק דזה לא מיקרי גדר וסיג לתורה רק מנהגא ובעלמא לזכר, מ"מ י"ל כיון שנזכר עתה בש"ע שוב הוי כמו סיג לתורה וגם הוא זכר למחצה"ש דאורייתא) מ"מ הא לא נהגו כלל מעולם לתת כדי שיוי מחצית השקל א"כ לא קבלו עליהם כלל זה רק שנהגו במטבע קטנה ששם מחצית עלי' והיינו בעל כרחך היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר שלא נמצא במדינה מטבעות שנקראו בשם מחצית בודאי לא קבלו עליי' להוסיף כיון שלא נהגו כן כלל, רק שצריכין ליתן כמו שנהגו לתת עד עתה היינו מטבע ההעללערס במקום חצי צ"ל:
והנה מה שכתבתי שהוא רק ממנהגא אף שמסוף לשון רבינו הרמ"א שם משמע שהוא חיובא כמ"ש וז"ל ואינו חייב ליתנו רק מי שהוא בן עשרים וכו'. ז"א ראי' די"ל דקאי על זמן המקדש שאז הי' חייב ליתנו רק מי שהוא בן עשרים ע"כ גם עתה עושה זכר למחצה"ש אבל מי שאינו בן עשרים ממילא גם עתה אין לו לעשות זכר כלל וכמו שנראה כן שם מפשטות לשון המ"א בשם הר"ע ברטנורא והתוי"ט במס' שקלים והפלוגתא שם הוא רק על זמן המקדש ע"ש וז"פ. ועיי' בהגמ"נ ובלבוש ובאה"ט ובס' בגדי ישע על האו"ח שם שכתבו דהיינו חיובא ליכא לבן עשרים ולמעלה אבל מנהגא איכא אפי' על ילדים ומעוברות (וע' בס' קהלת משה הספרדי למהר"מ סתהון דף קצ"ז מ"ש בזה) וכ"כ בס' אלי' רבא סי' תרפ"ו ובאלי' זוטא על הלבוש סי' תרצ"ד ובאחרונים משמע שגם הם למדו בלשון הרמ"א שמחצית השקל בזמנינו עכ"פ לבן עשרים חיובא הוא (ומ"ש בבגדי ישע שפסק כן הד"מ ליתן גם למעוברות אין הכרח להלכה שכיון שלא הביאו אח"כ ברמ"א אף למנהגא ליתן בעד מעוברות משמע דחזר בו ולא ס"ל לפסוק כן להלכה למעשה), אולם באמת י"ל שאין לדייק בזה כל כך שכיון שמקורו מהמרדכי ושם לא נאמר לחיובא א"כ בודאי כונת הרמ"א שעל פחות מבן עשרים אין לעשות זכר כלל אבל גם בן עשרים אין חיובא מדינא אמנם גם אם נאמר דכונתו לזכר מחצה"ש הוא באמת חיובא מדינא גם בזמנינו. וכמו שנראה לכאו' כן מלשון תוס' ריב"א כת"י קלף שהביא בס' מאורי אור (חלק בן נון דף קע"ה) וז"ל התוס' ריב"א חייב ליתן בתענית אסתר שלישית השקל כהאי דב"ב דף ט' גם דבאדר גובים השקל. מ"מ סיים הוי לזכר בעלמא, דהא באמת האי דב"ב דף ט' פסקינן להלכה בש"ע ה' צדקה (סי' רמ"ט סעי' ב') היינו שצריך ליתן צדקה כן לכה"פ בכל שנה ושנה אבל לא לפורים דייקא כמ"ש הש"ך שם שכל השנה בצירוף יתנו לכה"פ כדי שלישית השקל ע"ש וא"כ אין ראי' למחצה"ש דפורים, יהי' איך שיהי' סדר המטבעות שיתנו לפורים בודאי אינם חיובא וכן נראה מלשון כל הפוסקים ובחינוך מצוה. ק"ה (דיני מחצה"ש) וז"ל ועכשיו שאין לנו מקדש ולא שקלים נהגו כל ישראל לזכור הדבר לקרות בביהכ"נ בכל שנה ושנה פרשה זו של כי תשא וכו' בשבת שהוא לפני ר"ח אדר עכ"ל הרי שלא הזכיר כלל רק לקרות פ' כי תשא אבל לא מנתינת המטבעות לזכר מחצה"ש כלל, וכמ"ש ג"כ במטה יהודא למהר"י עייאש ז"ל על האו"ח וז"ל על דברי הרמ"א בזה מאחר שג"פ כתיב תרומה וכו' ג' מטבעות וכו' ומנהג זה לא נתפשט בכל מקום שלא נהגו לתת כי אם חצי מטבע בפחות שבמטבעות ואף זו אין יד הכל שוה יש מרבה ויש ממעיט כיון שאינו אלא זכר בעלמא עכ"ל הרי להדיא כדברינו שאינו חיובא. ואף שי"ל שאין הכרע בלשונו שי"ל שגם המרבה נותן מטבע מחצית מטבע הגדולה (ששם מחצית עלי') והממעיט נותן מטבע קטנה שנקראת מחצית מ"מ נראה פשוט מלשונו שאין מדקדקין כ"כ וממילא אין מדקדקין למטבע של מחצית ממש רק לדמי שוי' כיון שאינו אלא לזכר בעלמא וע"ש עוד מה שהקשה על הג' מטבעות שכ' הרמ"א לטעם ג' תרומות והקשה דהא תרומות אדנים ותרומת המשכן לא הי' מחצית השקל כלל רק כפי מה שנדבו לבו וא"כ מה שייך לעשות להם זכר במחצית השקל ע"ש. וקושייתו לק"מ על המרדכי שם דלא כ' כלל מג' תרומות רק מחמת שנאמר ג"פ מחצית השקל בקרא דפ' כי תשא ע"כ נותנים ג' מטבעות וכן הביא בד"מ רק ברמ"א שינה אח"כ לשונו וכ' לג' תרומות וע"ז שפיר הקשה במטה יהודא והוא באמת פלא על לשון הרמ"א אבל בגוף הדבר כמ"ש הלשון במרדכי לק"מ. וע' בס' רוח חיים למהר"ח פלאגי ז"ל בסי' תרצ"ד שם וז"ל ומנהג עירנו אזמיר בכל שנה ושנה בשבת שקלים מכריזין בבתי כנסיות כי כל יחידי סגולה זה יתנו למחצית השקל ובא' באדר יוצאים ב' ת"ח עם שמש הרב הכולל שבעיר וגובים מכל היחידים המחצית השקל וכו' ועושה פדיון מאותו מעות נדבה בעדו ובשם כל יחידי העיר ואח"כ מחלק על ידו לכל הת"ח הנצרכים שבעיר וקצת לעניים צנועים וכו' ע"ש ובס' קהלת משה למהר"מ סתהון (דף קצ"ז) ובס' פדה את אברהם למהר"א פלאגי ז"ל (מערכת מ') שצריך ליתן מחצית השקל ג' דרהם כסף והוא חצי מיגידו דעובר לסוחר עכ"ל והנה חצי מיגיד"ו של מלכות ישמעאל הוא בערך א' ר"כ (ב' קראנען) במדינתנו ואם יתנו ג' לכל נפש כמ"ש הרמ"א בשם המרדכי ומי שטפלי תלוי בי' צריך ליתן סך רב שאינו באפשרי בפרט לעני והנשמע כזה. ואין לנו אלא דברי רבינו הרמ"א ליתן מטבע פחותה ששם מחצית עלי' ולא שיוי מחצית השקל כלל. והנה נראה מלשון הרמ"א שסיים וי"א שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג' מחציות אלו ואין נוהגים כן עכ"ל כונתו כנראה היינו שיוי מחצית השקל ממש כמו שנראה מלשון מס' סופרים הנ"ל וכמו שנראה מנהג הספרדים בס' פדה את אברהם כנז' וזה א"צ לתת ג' פעמים היינו ג' מטבעות גדולות כאלו) רק הג' מחציות אלו יוכלו להיות מטבעות פחותות לצאת דברי המרדכי ליתן ג' פעמים ומלבד זה מחצה"ש ממש כן נראה כונתו (דאם כונתו לקלבון מטבע פחותה שנהגו לתת נוסף על הג' מטבעות בעד החילוף אצל הקערה או לזכר קלבון הא זה נהגו כן ולמה סיים דלא נהגו כן א"ו כנז') עכ"פ סיים הרמא דאין נוהגים כן א"כ א"צ לתת כדי שיוי מחצית השקל כלל כנז':
הן אמת שאם הי' נותנים המחצה"ש לצדקה לעניים להספקת ת"ח וכמנהג אזמיר שהביא בס' רוח חיים כנז' (או כמו שהביא בס' מאורי אור חלק קן טהור לתת אותו לעניי אה"ק וכ' טעם לזה) אז אולי היינו צריכין לצדד כדי להרבות עי"ז מוהר ומתן מהעשירים אשר ביכולתם ליתן ושישמעו לנו בזה. אבל כיון שנוהגים ליתן אותם להש"ץ הקורא המגילה וכיוצא. וכמו שהביא שם המ"א ס'ק ג' בשם המ"ב והבאה"ט. ואף שבשערי תשובה ויד אפרים צוח על הבאה"ט וכ' דלא יתנו מעות מחצה"ש להחזן ומ"ש המשאת בנימין לא קאי על מחצית השקל רק על מעות פורים ע"ש מ"מ אין דבריו מוכרחים כמו שנראה מדברי המ"ב שהביא הוא בעצמו שכ' דבמקום שנהגו לתת מעות פורים אין לאסור ואין לשנות. וא"כ זהו מעות פורים היינו מה שגובים קודם המגילה ונותנים אותו בתורת מחצית השקל ואין, לומר דזה גובים בפ"ע בעד הקורא המגילה ולא בתורת מחצה"ש דא"כ מה קס"ד לאסרו כיון שגובים אותו בעד החזן מלבד דמי מחצה"ש א"ו דזהו מעות פורים מחצה"ש כמו שנראה שם וכן הבין המ"א בס"ק ב' שציין על דברי הרמ"א לענין מחצית השקל מבן כ' נראה שזהו מעות מחצה"ש וכיון שכבר נתנוהו זכר למחצה"ש כנהוג ונהוג באותו עיר לתתו לחזן אין צריכין לשנות רק דלא נפקי בזה מצות מתנות לאביוני' זה נראה בפשיטות שם במג"א ואין מהצורך לשבש בחנם במ"א ולעשות ס"ק בפ"ע כמו שרצה ביד אפרים ובשע"ת ע"ש. וכפי הנראה שהיד אפרים גם הוא סבר שמחצה"ש בזמה"ז חיובא בפורים ע"כ כ' להחמיר ליתנו לעניים דייקא אבל אין זה מוכרח שהוא חיובא כנז' ואף שנזכר במס' סופרים כנז' וז"ל וצריכין ישראל לתת שקליהן קודם פ' זכור וכו' מ"מ הנה נסיים בשם וצריכין ממנו להספיק מים ומזון לאחיהם העניים במקום קרבן ומתנות לאביונים וכו' וכיון שצריכין להספיק ימים ומזון לעניים ע"כ י"ל החמיר ביד אפרים שלא ליתנו להחזן בלבד אמנם כנראה ממס' סופרים שכ' במקום קרבן ומתנות לאביונים וכיון שיצא בזה מתנות לאביונים ע"כ שפיר אמרינן ליתנו למים ומזון לעניים דייקא אבל אנו שנותנים מתנות לאביונים בפ"ע ע"כ שפיר כ' המ"ב דאין לשנות המנהג אם נותנים אותו מעולם להחזן (וזכה בו לענ"ד כדין מכירי כהונה כמ"ש בשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' צ"ט דגם בצדקה שייך מכירי כהונה ואכמ"ל) רק במתנות לאביונים לא יצא בזה כמ"ש המ"א שם וכיון דלא נהגו כמס' סופרים בזה וגם לא ליתנו קודם פ' זכור ע"כ בודאי לא פסקינן כלל כותי' דמ"ס בזה כיון דלא הביאה לדינא כלל הרי"ף והרמב"ם וטור ומחבר והוא בע"כ מכמה הלכות ממס' חיצוניות דלא פסקינן כותי' רק לפעמים ולא בכל דיניהם כנודע שנמצא במס' סופרים כמה דינים ונוסחאות דלא נהיגין כותיי' כלל. יהי' איך שיהי' עכ"פ העולם לא נהגו להחמיר ליתנו דוקא לעניים ונותנים ממנו להחזן בכמה קהלות א"כ בודאי אין להחמיר להעולם לתת שיוי מחצה"ש ממש להוציא מהבעה"ב ליד החזן ודי במטבעות פחותות שנהגו ומתנות לאביונים בימי הפורים ממילא ישראל קדושים נותנים יותר משיעורי מחצית השקל ונותן כ"א יותר מכפי כחו, ואם עני הוא הרי א"צ ליתן רק שלישית שקל לצדקה שיצטרף לכל השנה כמ"ש בש"ע יו"ד סי' רס"ט סעי' ב' ובש"ך שם.
וראיתי באוצר החיים על החומש פ' תשא שכ' בזמן הזה צריך ליתן א' רייניש כסף שהוא בערך שיוי מחצית השקל בכל שנה לת"ח העוסק בתורה אף עני שבעניים מחוייב מחצית השקל זה. הנה מה שחשב מחצית השקל בערך א' רייניש כסף (ב' קראנען) כבר הבאתי כן לעיל בשם הספרדים האחרונים שחשבו ושיערו ג"כ בערך זה היינו חצי מיגיד"ו הוא ג"כ בערך זה (ולא באתי בזה לדון על חשבון שיוי מחצית השקל). אולם מ"ש שצריך ליתנו אף עני שבעניים הסך הזה א' ר"כ שיוי מחצית השקל הנה לכאו' קשה על דבריו דהא פסקינן בש"ע יו"ד (סי' רמ"ט) עפ"י ש"ס דב"ב דף ט' כנ"ל דרק שלישית השקל מחוייב ליתן אפי' עני שבעניים וע' ש"ך שם שלכך נהגו בארצות הללו שהגבאי צדקה הולך בביהכ"נ שני וחמשי לגבות מעות צדקה מכל א' וא' ואפי' נותן הפחות מהמטבעות הוא נותן יותר משלישית השקל לשנה עכ"ד ומטעם זה כתבתי לעיל כ' תוס' ריב"א בשם רבינו פרץ ליתן שלישית השקל באסתר תענית כהאי דב"ב דף ט' כנ"ל כי זה מחוייב אפי' עני שבעניים ליתן על כל השנה וע"כ הנהיגו אז ליתנו באסתר תענית שאז הוא כופר נפש ויתן אפי' עני שבעניים ויצא בזה מצות צדקה על כל השנה. אבל על ''מחצית'' השקל לא מצינן חיוב רק על ''שלישית השקל" ואולי טעם הרב זצ"ל באוצר החיים הוא ומקורו הוא כדי לצאת ידי המס' סופרים שכ' וצריכין ישראל לתת שקליהן קודם פ' זכור ומדכ' סתם שקליהן משמע היינו מחצית השקל ממש כמו שהיו נותנים בזמן המקדש. וכן מצאתי בחסד לאברהם (למהר"א אזולאי ז"ל) עין הקורא נהר כ"ג וז"ל גם מחוייב כל א' וא' ליתן כופר פדיון נפשו מחצית השקל בכל שנה ושנה לקרבנות צבור ואפי' בזמן שאין ביה"מ חייב כל בר ישראל ליתן אותם לעניים שתורתן אומנתן עכ"ל. אולם לדינא כבר כתבתי לעיל דבעל כרחך לא פסקינן כהך דמס' סופרים דהא אין נותנים קודם פ' זכור וגם אין נותני' אותו לצאת מתנות לאביונים ביום הפורים וגם לא הביאוהו הפוסקים רבותינו להלכה ע"כ בודאי הלכה כן כמו הרבה דברים שנמצא במס' חיצוניות דלא פסקינן כן כנודע וגם אין לשון שקליהם מוכרח שצריך ליתן מחצית השקל ממש ואולי נהגו רק באיזה מטבע לתת אותה כ"א בחודש אדר לזכר מחצה"ש שהי' נותנים בזמן ההוא וכמ"ש רבינו פרץ כנ"ל ליתן רק שלישית השקל אז בתענית אסתר לזכר מחצה"ש, אף שהספרדים כנראה חששו קצת להך דמס' סופרים כמו שהבאתי לעיל מס' פדה את אברהם ומס' רוח חיים ממנהג אזמיר (עכ"ז לא ידעתי אם גם הם מדקדקים ליתן גם העני שוה מחצית השקל וכמו שנראה מדברי המהר"י עייאש במטה יהודא הנ"ל שנא נהגו לדקדק גם אצל הספרדים זה פוחת וזה מוסיף) עכ"פ אנחנו האשכנזים יוצאים ביד רמ"א ליתן רק מטבעות קטנות הפחותות לזכר מחצה"ש כנ"ל
שוב ראיתי שבס' יוסף אומץ כ' שבקהל פפד"מ המנהג ליתן ל"ד מטבעות סימן והד"ל לא ימעיט הרי כדברינו שלא דקדקו כלל לענין מטבע של מחצית דמטבע של מחצית בודאי אינו מדינא כלל
ואשר שאל כת"ה דעת כ"ק א"א הגה"צ שליט"א הנה כן ג"כ דעתו הרמתה שלא להחמיר להעולם ליתן עתה יותר ממה שנהגו עד עתה ויוכלו ליתן ההעללערס שנקרא עוד חשבון חצי צ"ל בפי רבים כנ"ל
ואחתום בכל חותמי ברכות ושלום וה' יאר פניו אלינו ויחננו ושקל נשא בבית נכון ונשא בצדק הגה ערך כי תשא ירום קרננו ויפיל אויבינו, ונזכה למחיית עמלק ב"ב ושמחת פורים הבעל"ט, בקריאת המגילה, רוח והצלה, יעמוד לעם סגולה, ישועה וגאולה וכט"ס, הארכתי בדבר פשוט אך יען ניתן הענין לענות בו במדינה ולדעתי אין להרעיש בזה להחמיר כלל, ידידוש"ת באהבה