אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן כח

סימן כז

כבוד ידי"נ הרב המאה"ג וכו'. בדבר שאלתו בבעל מלון המבשל כשירות לישראל וטריפות לא"י ולקח הרבה בשר כשר חציו הודח ונמלח כדינו וחציו לא נמלח ושהה ג' ימים בלא מליחה ואח"כ צוה להמשרתת להוסיף בשר כשר הנמלח על הקדירה הכשירה והבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה לקדירה האסורה והמשרתת עשתה מצותו רק אמרה מיד שאינו יודעת באיזה קדירה שמה הבשר כשר ובאיזה הבשר שלא נמלח ושתי הקדרות עם הבשר כשר וטריפה שעמדו מקודם המה כ"א מחצה על מחצה עם הבשר שנתוסף עליהם:

ואבא היום אל העיון על סדר דבריו בעה"י הנה מה שהקשה על הנקודות הכסף סי' ס"ט שהשיג על הט"ז במעשה שהאשה שכחה אם מלחה הבשר והתיר הט"ז משום ס' דרבנן לקולא דדם שבשלו ל"ה רק דרבנן. וע"ז השיג הנקה"כ דהא הספק בא ע"י גלגול מדאורייתא ולא אמרינן ס' דרבנן לקולא כמ"ש בש"ך סי' ק"י ס"ק י"ט לענין ס' דרוסה בתערובו' וע"ז תמה כת"ה. א) דמה ענין גלגול מדאורייתא לכאן דהא לא הי' בזה מעולם איסור דאורייתא כיון שדם שבשלו לא הוי רק מדרבנן והעיר מדברי הט"ז בסי' ס"ו ס"ק ה' דהי' התערובות הראשון חד בחד דהוי ספיקא דאורייתא בתחלה משא"כ בדם שבשלו שהיא דרבנן וכן הביא ע"ז מדברי הט"ז בסי' ע"ב ס"ק י' שכונתו מבואר שם דלא דמי לסי' ק"ז גבי דגים דהכא בדם שבשלו הוי דרבנן לגמרי ותמה כת"ה על האחרונים שלא הקשו זה על הנקה"כ. ב) תמה כת"ה על הנקה"כ שם במה שדחה עוד דברי הט"ז דכיון דאיתחזק איסורא דדם לא אמרינן ס' דרבנן לקולא ע"כ ל"ש להתיר וע"ז תימה כמו שהקשה גם כת"ה בהמשך דבריו דהא איזה איסור איתחזק בזה דהא דם אברים שלא פירש מותר ושרי למיכלא להחתיכה באומצא כמו שפסק בש"ע סי' ס"ז (וע' ש"ך סי' פ"א ס"ק ו') ס

ונלע"ד בעה"י ליישב שני הקושיות על הנקה"כ בחדא מחתא. ונקדים דברי השער המלך (ה' מקואות כלל ו') מ"ש ע"ד הש"ך והפר"ח בכללי ס"ס על ס' דאו' שנולד ונתגלגל לדרבנן שהקשו מהך דסי' קי"א בב' קושיות והשעה"מ הקשה עוד מהא דפסקינן בסי' צ"ח במין במינו ונשפך דאם נודע שהי' רוב מותר מטעם דהוי ס' דרבנן והא הכא דמצד התערובות בא לו הספק והקדירה איתחזק בה ריעותא שהרי נפל איסור לתוכה אעפי"כ אמרינן ס' דרבנן לקולא ועפי"ז תי' השעה"מ דמעולם לא כתבו כל שמצד עצמו היא ס' דאורייתא אלא שמצד אחר בא לו שהיא מדרבנן לא אמרינן ס' דרבנן לקולא דאם היינו יודעים שהי' ודאי דרוסה היינו אוסרים כל העדר אלא שאנו רוצים להתירו מחמת שכל איסורו מעיקרא הי' מספק ועתה שנתערב הוי ס' דרבנן ע"ז אמרו כיון דמעיקרו נאסר מכח ס' דאורייתא חזר איסורו כודאי משא"כ בב' קדירות ונשפך דעיקר האיסור לא חלו בו ידים אלא מכח התערובות בשעה שנפל לקדירה ובתערובות איכא ספק דרבנן עכת"ד השעה"מ. והנה תמצית היוצא דתלוי על איזה זמן באנו לדון הספק. ומעתה י"ל שפיר השיג הנקה"כ על הט"ז דממ"נ קשה עליו דלכאו' האיך התיר מטעם ס' דרבנן הא הוי איתחזק איסורא דדם בחתיכה אלא על כרחך כיון שהי' רשאי לאוכלה באומצא קודם הבישול ע"כ לא הוי איתחזק איסורא א"כ שוב קשה דאם באת לדון על קודם הבישול הא הי' אז הדם איסור מדאורייתא כשיפרוש ממקום למקום וא"כ אם הוי ספק דאורייתא קודם שנתבשלה אף שכשנתבשלה אח"כ לא הוי רק ס' דרבנן דדם שבישלו מדרבנן מ"מ הוי ספק דרבנן ע"י גלגול מספק דאו' קודם שנתבשלה ואסור בודאי ולמה התיר הט"ז. אלא על כרחך דבא הט"ז לדון בשאלה זו שבאה לפניו לאחר שנתבשלה שנודע אז הספק אם נמלחה לאחר שנתבשלה לא הוי רק ס' דרבנן דדם שבשלו מדבריהם א"כ אז שוב איתחזק בה איסורא דדם דאז אינו יוכל לאוכלה באומצא וא"כ בס' דרבנן דאיתחזק איסורא ג"כ אסור. וע"ז שפיר השיג הנקה"כ על הט"ז בשני דחיות (הא' משום גלגול והב' משום איתחזיק איסורא) שניהם יחד מתאימות כא' (וזה בלא זה ל"ק שיש לדחות כנ"ל רק שניהם יחד מתאימים) להקשות על הוראת הט"ז דממ"נ אסור דאם באת לדון על מקודם שבשלה דאז לא הוי איתחזיק איסורא דדם כיון שרשאי לאוכלו באומצא הרי אז ףס' על הדם דאורייתא קודם שבישלו וא"כ אף שנתבשל אח"כ מ"מ הוי שפיר ס' דרבנן ע"י גלגול מדאורייתא שאסור. ואם באת לדון רק על לאחר שנתבשלה ולא הוי רק ס' דרבנן לעומת זה הוי אז איתחזק איסורא דדם דלא יוכל לאוכלו באומצא ובאיתחזק איסורא גם ס' דרבנן אסור כמ"ש שם הנקה"כ ונכונו השגותיו יחדיו:

ב) עוד יש ליישב לע"ד לקו' א' הנז' שהקשה כ"ת על דברי הנקה"כ. די"ל אף שדם שבישלו דרבנן מ"מ כיון דבתחלת בישולו הי' אסור מדאורייתא כמ"ש בתשו' בית יעקב (סי' קע"א) עפי"ד התוס' חולין קי"א. ואף שבא אח"כ לידי איסור דרבנן כשנגמר בישולו, מ"מ שוב הוי שפיר גלגול מאיסור דאורייתא לדרבנן דבכה"ג לא אמרינן ס' דרבנן לקולא ושפיר כ' הנקה"כ דלא אמרינן בזה ספק לקולא. ואף שיש לדחות זה לכאו' (וכמו שהקשה כ"ת על הנקה"כ) דהא לא דמי לס' דרוסה שנתערבה כיון דלא החזקנו הספק מקודם וא"כ לא מיקרי נתגלגל מדאו' אולם י"ל דעכ"ז מיקרי ס' ע"י גלגול מדאו' ולא דמי למב"מ ונשפך שכ' השעה"מ כנ"ל דלא מיקרי נתגלגל ז"א דלא דמי לשם דהכא בדם שבשלו מצד ההיתר שבאת לדון היינו מחמת שנתבשלה והוי דרבנן הא בתחלת בשולו אדרבא נעשה אז איסור דאורייתא כשפירש אז הדם ע"י תחלת הבישול ע"כ בודאי צריכין למיזל לחומרא ודו"ק:

ג' ועל קו' הב' שהקשה כת"ה דהא לא הוי איתחזיק איסורא כיון שיכול לאוכלו באומצא (מלבד התי' א' שיישבנו לעיל ד' הנקה"כ דממ"נ אסור) י"ל עפי"ד התוס' הנודעים ביבמות פ' ד' אחין (דף ל' ע"ב) דיש לאשה זו חזקת היתר לשוק כשימות בעלה אף שהיא עתה אשת איש ע"ש. והנה הרמ"א הביא מדברי התוס' אלו להיפך בד"מ סי' ל"א וברמ"א סי' נ' דכשנולדה ריעותא מחיים אסור, מ"מ ע' תשו' מהר"ם לובלין סי' ס"ו שהשיג עליו דהרי לעיננו שבתוס' מבואר להיפך והיינו דהחזקה היא להיתר לשוק לאחר מיתת בעלה ולא דנין החזקה על של עתה אף שהיא אשת איש כעת. וכ"כ בש"ך שם סי' נ' ס"ק ג' דהמעיין בתוס' שם יראה לעינים כמ"ש מהר"ם מלובלין וע' תב"ש סי' כ"ט ושאר אחרונים, הרי לפניך דנמצא חזקת היתר על להבא כשימות בעלה שתהא מותרת לשוק בלא חליצה. ומזה לקחו לענין טריפות דל"ש חזקת איסור אבמה"ח אף בריעותא שנולדה מחיים כיון שיש לו חזקת היתר כשישחטו הבהמה אף שהבהמה בריאה אינה עומדת לשחיטה כדפסקינן בסי' י' כ"ש הכא שהחתיכה עומדת שלא לאכלה באומצא שאין הדרך לאכלה באומצא רק מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח וא"כ שפיר שייך חזקת איסור דם בחתיכה היינו כשיבשלנו או ע"י מליחה בכשא"מ וכיוצא שיפרוש הדם ממקום למקום דמצינו חזקה על להבא כנ"ל מהתוס' כ"ש הכא שעומדת לכך בדרך העולם ויש לו חזקת דם כשיבשלנו בלא מליחה. ואף שיש להתעקש ולחלק בסברות בין הנושאים דהתם בתוס' פ' ד' אחין למה שעומדת להיות ניתר בשוק בלא חליצה הוא ענין אחר עם איסור א"א שעומדת עתה וכן איסור טריפה היא ענין אחר עם אבמה"ח אבל הכא הרי הוא מותר גם מאיסור זה של דם כשיאכלנו באומצא מ"מ על הש"ך בנקה"כ (לשיטתו בסי' נ' שכ' דנראה לעינים בתוס' שם כדברי מהר"ם לובלין כנז') אין להקשות ולתפוס עוד בזה כיון שסוף כל סוף מצינו חזקה על להבא כנז' שוב ראיתי בס' ראש פינה על ה' מליחה שהקשה ג"כ על הנקה"כ דל"ש חזקת איסור כיון שיכול לאוכלו באומצא, וכבר יישבנו בזה בדברינו בס"ד:

ומ"ש כת"ה בסוף דבריו דהנה עיקר הטעם שאנו מתירין בשתי חתיכות א' של איסור וא' של היתר שנפלו לשתי קדירות שאנו תולין לומר דלהקדירה של היתר לא נפל איסור כלל ואפי' אם א' מהחתיכות איסור תורה מ"מ אם יש בהקדירה רוב נגדו בטל מה"ת ולא הוי רק איסור מדרבנן ע"כ שפיר תולין להקל כדין איסור דרבנן זהו דוקא שבאותו רגע שנפל האיסור נולד הספק אז אין עליו איסור דאו' כיון שיש כנגדו רוב וא"כ כיון דהספק ודרבנן באים כא' ע"כ מקילין משא"כ אם באותו רגע שנפל אית בי' איסור תורה רק אח"כ נתהוה האיסור דרבנן א"א לומר תולין כיון דבעת הנפילה הוי איסור דאורייתא א"כ בודאי נפל לכאן האיסור דאו' ואף שאח"כ נעשה דרבנן מי הוציאו אח"כ מן הקדירה כיון שכבר נפל לכאן. ודבריו מסתברים ונכונים לכאו'. ועפי"ז כ' לנידון דידן עפימש"כ בתשו' בית יעקב הנ"ל דדם בתחלת בשולו הוי דאורייתא והוסיף עוד דבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה דנתקשה דמו בתוכו ואינו מתבשל מהר ואז בודאי נפלט ממנו קודם שנתבשל והוי אסור מה"ת וא"כ בעת שנפלה החתיכה עד שנתבשל היטב הוי דאו' וא"כ איך אפשר לומר תולין להקל אח"כ דהא בתחלתו בודאי תולין להחמיר כדין דאו' ומי הוציאו אח"כ מהקדירה עכת"ד. הנה לכאו' ע"ז יש לפקפק עוד דהא אף שבתחלת בשולו הוי הדם איסור דאורייתא לד' הבית יעקב מ"מ החתיכה שמניחים אותה בהקדירה אין עלי' בעת נופלה איסור דם דדם אברים שלא פירש מותר ומותר לאכול החתיכה באומצא וא"כ ל"ש לומר איסור לתוך איסור נפל כמו משתי מדוכות באיסור דאורייתא דזהו דוקא באיסור דאו' בעצמותו בודאי תולין להחמיר אבל החתיכה אינה עתה איסור בעצמותה כנז'. מה תאמר דכיון שיתחיל להתבשל יהי' פירש ואסור מדאורייתא בתחלת בשולו ז"א דכיון דעתה בא לאסרו על העתיד כשיתבשל הלא כשיוגמר בשולו יהי' מותר מדאורייתא ואסור רק מדרבנן כדין דם שבשלו וא"כ שפיר תולין לקולא דל"ש בזה איסור דרבנן ע"י גלגול דהא כ' הש"ך בסי' ק"י דיני ס"ס ס"ק י"ט שהביא גם כת"ה דבשתי קדירות שי"ל שלא הי' כאן איסור מעולם אז לא אסרינן אף שבא ע"י גלגול מדאו' לדרבנן א"כ כיון שאתה בא לדון על העתיד מהיכי תיתי נלך על תחלת בשולו תדון על סוף בישולו שאז יהי' רק איסור דדבריהם, ואם נדון על של עתה בעת נפלו כפשטות ההלכה דשתי מדוכות א"כ זהו החתיכה אינה איסור בעצמותה עדיין שיאסר רק כשיתבשל וא"כ לא לשתי מדוכות לאיסור דאו' (וגם אין לדמותו למ"ש לעיל לד' הנקה"כ דיש להחתיכה חזקה על להבא היינו כשיבשלנו, ז"א דמהיכי תיתי לומר דוקא על תחלת בשולו דייקא כנז' וגם לא דמי לשתי מדוכות של איסור בעצמותו) אף שי"ל כיון שמיד בתחלת בשולו נאסר מדאו' הוי כמו איסור בעת נפלו ויש לדמותו לב' מדוכות זהו דוחק:

וגם בפמ"ג בפתיחה לה' טרפות בד"ה יראה לי כתב אם הי' ב' קדירות א' של איסור וא' של היתר ונפל איסור דרבנן דאמרינן לתוך איסור נפל ואח"כ נפל עוד איסור דרבנן וכו' ונשפך ומתחלה הי' בקדרת היתר נ"ט זתים וכשנפל האיסור ב' דרבנן לתוך היתר אין בו ס' ואמנם אם נאמר דאיסור הא' ג"כ לתוך היתר נפל תו יש כאן ס"א זתים נ"ט של היתר וב' של איסור וא' מבטל חבירו שוב אמרינן ותולין דלתוך ההיתר נפל בתחלה האיסור ואף שבתחלה אמרנו לתוך האיסור נפל האיסור וכו' ע"ש טעמו דכיון דמה שאמרנו בתחלה לא הי' מחמת ודאי רק מחמת ספק ע"כ נוכל אח"כ לומר להיפך ע"ש וזהו שלא כדברי מעכ"ת ולפי"ד הפמ"ג אלו י"ל בנדון דידן תולין אח"כ להקל בדרבנן אף שאמרנו בתחלה תולין להחמיר כיון שלא החמרנו בתחלה לתלות לחומרא רק מחמת ספק ועכשיו שבא השאלה לפנינו כשהוא דרבנן ניזל לקולא שפיר אך הפרמ"ג בכבודו ובעצמו כנראה חזר בו ממ"ש בפתיחה בזה כמ"ש בשפ"ד סי' קי"א ס"ק י"ח דב' קולות לא מקילין בזה לומר בתחלה שלאיסור נפל ואח"כ של היתר נפל והניח בצ"ע ע"ש

אולם מטעם שכ' בשם הבית יעקב שבודאי נפלט ממנו דם קודם הבישול כששהה ג' ימים בלא מליחה ודם הנפלט מדאורייתא עפי"ז יתכנו דברי כת"ה הן אמת שבעיוני בתשו' בית יעקב שם הנה לא כ' שבודאי נפלט ממנו קודם בישולו כמו שהביא כת"ה רק שכ' שיש לאסור מספק שמא יצא הדם שנתקשה קודם שנעשה רותח ואז הוי ספק דאורייתא עכ"ל מ"מ שעכ"פ ספק שיצא מקודם דם שהיא ספק דאורייתא ולדידן דפסקינן כהרשב"א דס' דאו' מה"ת לחומרא ממילא הוי ס' דאורייתא ול"ש לומר תולין להקל בשני קדירות

ע"כ לדינא בודאי יש לאסור בשאלה זו כמ"ש כת"ה ובפרט שרבו הדיעות כרש"י והרמב"ם דדם שבשלו דאו' ובמגלת ספר (לאוין קל"ז) העלה דהעיקר להחמיר דדם שבשלו או שמלחו הוי דאורייתא וכ"כ בס' ערך השלחן סי' ס"ט ובכנפי יונה וע' בשו"ת הרדב"ז החדשות ח"א סי' קצ"ט שכ' דדם שבשלו הו"ל ס' דאורייתא והגם וכי רבותא למיחשב גברי דהא לעומת זה רבו גם הדיעות שהחליטו להקל דלא הוי רק דרבנן וכן היא כמעט שימה בפי ספרי הוראה דהיא דרבנן מ"מ הרשב"א במשמרת הבית שהוא מהסוברים דדם שבשלו דרבנן מ"מ כ' דלאו בכל ספקותיו מקילין כיון שקרוב מאוד לאיסור תורה והביאו הפרמ"ג וזהו ההכרעה הנראה בזה להחמיר להלכה למעשה, והי' שלום וכט"ס ידידוש"ת באהבה

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה