מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן כז
בדין מעלין בקודש ולא מורידין. נסתפקתי בפרוכת שלפני אה"ק שהיא תשמיש דתשמיש לס"ת כמ"ש הרמ"א או"ח (סי' קנ"ד סעי' ו') אם מותר לעשות ממנו כיס של תפילין שהוא (תשמיש קדושה ממש היינו) תשמיש ראשון דתפילין אם נאמר דאף דמסקינן במגילה ופסקינן להלכה דגם תורה בתורה אסור רק צריך להעלות בקדושה מ"מ י"ל דזה הוי עלי' ג"כ כיון דפרוכת היא רק תשמיש דתשמיש ואין לו קדושת ארון רק קדושת ביהכ"נ כמ"ש הרמ"א שם וא"צ גניזה כלל והרי אנו מעלין אותו שפיר לעשות ם נם כיס של תפילין שהוא תשמיש דקדושה. וע' במשבצות זהב סי' קנ"ג דתשמיש דס"ת מותר להשתמש בו הדיוט לכתחלה ובלע"ך ומכסה כסף שעושים לשל יד כ' דג"כ מותר להשתמש בו הדיוט דהוי רק תשמיש דתשמיש אמנם לשל ראש הוי תשמיש קדושה מחמת השי"ן וא"כ הכיס של תפילין שמונח בו גם של ראש הוי תשמיש קדושה. אך לפי"ז יש להסתפק כיון שנוהגים אנחנו לעשות מכסה על הבתים מבלע"ך או מנייר ועושין המכסה כזו גם לשל ראש וא"כ הכיס שמניחין בתוכו התפילין שהמה מכוסים במכסה הנז' של בלע"ך או נייר (שקורין אותו בית לתפילין) א"כ הוי הכיס רק תשמיש דתשמיש לפי"ד המשבצות זהב וא"כ מותר להשתמש בו הדיוט בהכיס. אך זה צ"ע דא"כ לפי"ז שוב אין מקום לדברי הפוסקים שלא לשנות מכיס תפילין של רש"י לשל ר"ת דאם כשמניחין התפילין בתוך בלע"ך או נייר נקרא הכיס רק תשמיש דתשמיש כנז' א"כ מותר להשתמש בו הדיוט ולמה יהא אסור לשנותו משל רש"י לשל ר"ת הרי יוכל להשתמש בו דברי חול לכשירצה כ"ש תפילין דר"ת בכיס של רש"י או של רש"י בשל ר"ת (ודוחק לומר דמיירי הפוסקים דוקא כשהתפילין מונחים בתוך הכיס בלי מכסה נייר או בלעך שנוהגים) אלא ודאי כיון דהרצועות והקשרים למעלה מהמכסה הנז' (וכמ"ש גם בפמ"ג במשבצות שם דהרצועות במקום יו"ד וד' המה קדושה עצמה ולא תשמישי קדושה) וכיון דהרצועות במקום הקשרים יו"ד וד' מגולים למעלה מן המכסה שעושים כנז' וגם בהרבה פעמים גם מהתיתורא של ראש מגולה ע"כ נקרא הכיס תשמיש דקדושה ולא תשמיש דתשמיש. אך בעיקר הדבר מ"ש הפמ"ג דהבית בעצמו של יד נקרא רק תשמישי קדושה ודינו כמו רצועות (ורק הבית ש"ר הוא קדושה בעצמותו לפי דבריו מחמת השי"ן) זהו דבר זר לומר כן לפע"ד גם לא נראה כן מלשון הברייתא שם במגילה (שפסקינן כן בסי' קנ"ד) תשמישי קדושה כגון תיק של ספרים תפילין ומזוזות וס"ת וכ=נרתיק של תפילין ורצועותיהן ואם איתא דגם התפילין היינו הבית בעצמו של יד נקרא רק תשמישי קדושה הוו"ל לחשבו ג"כ בין תשמישי קדושה ולאשמעינן לרבותא דגם זהו הבית בעצמו אינו רק תשמישי קדושה ולא קדושה בעצמן ומדלא קאמר רק רצועות של תפילין פשיטא מזה דהבית בעצמו גם של יד הוא קדושה עצמה וגם מדקאמר נרתק של תפילין משמע ברור אבל לא התפילין עצמן דאל"כ הוו"ל לאשמעינן בבית עצמו וכ"ש הנרתק. וגם הסברא כן הוא דהבית גוף התפילין הוא ואין לנו רק מה דקאמרינן בגמ' ברצועות ונרתק של תפילין שהם רק תשמישי קדושה אבל הבית בודאי דהוא קדושה בעצמה וכן נראה ברור מלשון הגמ' מנחות (דף ל"ה) תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני הרי שהבתים נקראים תפילין בעצמם וז"ב ודברי מרן הפמ"ג בזה תמוהים מאוד ולא זכיתי להולמם. יהי' איך שיהי' עכ"פ הוי הכיס של תפילין תשמיש קדושה בעצמו דגם לדברי הפמ"ג הנז' כשמניחים התפילין במכסה בלע"ך או נייר בתוך הכיס עכ"פ נראים הקשרים (שהם קדושה בעצמה) וגם התיתורא כנז' וגם כי הרבה מניחים התפילין בלי מכסה כלל בתוך הכיס א"כ הוי עלי' מפרוכת לכיס של תפילין. או אולי י"ל כיון דעכ"פ להפרוכת שם ס"ת עלי' היינו תשמיש דתשמיש דס"ת שקדושתה דס"ת חמורה מתפילין ע"כ הוי הורדה אם עושה אותה לתפילין גם תשמיש ראשון ועכ"פ אולי הוא שוה בערך התשמיש דתשמיש לס"ת לתשמיש ראשון דתפילין שקדושתן קלה מס"ת ובשוין אסור לשנות כנז':
והנה יש להתחקות על שורש ענין מעלין בקודש ולא מורידין אם הוא דאורייתא אז יש להחמיר בספיקו שיסתפק לנו אי לא הוי רק מדרבנן ויש' להקל בספק שיהי' לנו. והנה נחזי אנן מקור הדברים בשני התלמודי' נמצאו רק בקצירת האומר וגם המפרשים לא ביארו הרבה ע"כ נציע לשון הש"ס מנחות (דף צ"ט) שני שולחנות וכו' א' של כסף וא' של זהב על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו למה שמעלין בקודש ולא מורידין אמר רבי דאמר קרא ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו (פירש"י מדרישי' וסיפא דקרא בלשון הקמה דאפי' בצחות הלשון לא הורד שמע מינה דאין מורידין, ואי נמי דלא סייעוהו אחיו הכהנים בהקמת העמודי' והאדנים ש"מ דאין מורידין לפיכך לא נתעסקו בו אחרים. ל"א מעיקרא ויקם משה את המשכן דהיינו יריעות שבתחלה פורס היריעות ולא הורידן בהקמת העמודי' והאדני' אלא אחז היריעות בידו עד שהקים כולן עכ"ל רש"י) ומנלן דמעלין אמר רבי אחא בר יעקב דאמר קרא את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח ויהי' לאות לבני ישראל תחלה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח עכ"ל הגמ'. ובמגילה (דף כ"ו ע"א) הביא רש"י תוספתא מעלין בקודש דכתיב ויקם משה את המשכן בצלאל עשה ומשה שהי' גדול ממנו הקימו ולא מורידי' דכתיב את מחתות החטאים וכו' צפוי למזבח כי הקריבום לפני ד' ויקדשו כיון שהוקדשו עכ"ל והגמהר"י פיק ז"ל הערה שם במגילה דמה לו לרש"י להביא מתוספתא דהא ש"ס ערוך הוא בש"ס דילן במנחות כנז' וגם ברש"י שבת (כ"א ע"ב) הביא דמעלין בקודש ולא מורידין מקראי יליף לה במנחות שם וגם הקשה דשם במנחות מאת מחתות החטאים ילפינן דמעלין בקודש ומויקם משה את המשכן ילפינן דאין מורידין והוא להיפך מד' התוספתא שהביא רש"י בזה והניח בצ"ע גם בס' מנחה טהורה הספרדי על מנחות ובס' מערכי לב דרושים ח"א להג' בעל חקרי לב ז"ל תמהו זה על רש"י שהביא מתוספתא והוא ש"ס ערוך וגם סותרי' שהביא להיפך כנז'. ובמערכי לב תמה ג"כ על התוי"ט (שקלים פ"ו) שהביא זה בשם רש"י מגילה והוא ש"ס ערוך במנחות (וכן בעיני יפלא כמו כן על הפמ"ג באו"ח סי' קנ"ג הנז' שהביא כן בשם רש"י מגילה ולא מש"ס מנחות) וכן בטהרת הקודש על מנחות תמה כנז' על רש"י מגילה וגם על שהביא הלימוד להיפוך ממש במנחות שם, והוא פלא לומר ח"ו דנעלם מרש"י אז שהוא ש"ס מפורשת במנחות והביאו מתוספתא. וגם יפלא כי לא מצאנו לשון זה שהביא רש"י בתוספתא כלל בשום מקום ע"כ לולא דמסתפינא אמינא שזהו אינו מלשון רש"י כלל רק אח"כ נוסף מהמעתיק או מחכם אחר. כי נמצא כמו כן ברש"י חגיגה (דף י"א ע"ב) בלשון ''תוספת'' היינו שנוסף אח"כ מזולתו ע"ש וכן ברש"י תענית (דף ט"ו ע"א) ד"ה ובקבלה וכיוצא בש"ס וכן כאן נוסף כנראה מזולתו שציין בזה ענין מעלין בקודש שנמצא במנחות ואגב שיטפי' ולא הביא הלימוד מהכתובים כראוי ונכתב עליו "תוספת'' כדרך הנוסף מזולתו (רק בטעות הושב אח"כ קו על הת' ונקרא ''תוספתא") דאל"כ הו"ל לרש"י לכתוב בל' דילפינן בתוספתא. ותמהני על הגמהר"י פיק ז"ל ראש המגיהים והבקיאים שלא הרגיש שלא נמצא זה כלל בתוספתא ובמחכ"ת דכמה אחרונים שפלפלו בלשון התוספתא בזה ובאמת אינו כלל מהתוספתא כנז' – שוב מצאתי בטורי אבן (במגילה דף כ"ה) שכ' ג"כ דזהו תוספת ברש"י מאית החכם והוא טעות שסותר להגמ' מנחו' כנז' ות"ל שכונתי להאמת:
והנה בברכות (דף כ"ח ע"א) הערה מהר"י פיק ז"ל על מה דאמרינן שם גמירי דמעלין בקודש ואין מורידין דלשון גמירי צ"ע דהא במנחות ילפינן לה מקראי בפ' שתי הלחם (דף צ"ח) שם והנה בפמ"ג או"ח במשבצות (סי' קנ"ג) דעתו לומר דזהו דמעלין בקודש אינו רק מדרבנן והתוספתא שהביא רש"י במגילה בצפוי למזבח הוא רק אסמכתא ע"ש והנה לדברי הפמ"ג ניחא שפיר לשון "גמירי'', דאמרינן שם בברכות כיון דהוא רק מדבריהם והקראי רק אסמכתא ומ"ש רש"י בשבת (דף כ"א) כנ"ל דמקראי ילפינן לה במנחות היינו אסמכתא וז"פ:
אך בטורי אבן (במגילה דף ט') כ' דהא דילפינן מקרא בהוריות (דף ט' י') כהן משוח שעבר ממשיחת מביא פר וכן משוח שעבר מחמת מומו אסור באלמנה היינו שזהו שאמרה תורה שמשוח שעבר עדיין בקדושתו קיים משום דמעלין בקודש ואין מורידין וללמוד מזה בכ"מ דמעלין בקודש ואין מורידין ומש"ה פליג רחמנא בין משוח לנשיא דמשוח שעבר מביא פר ונשיא שעבר מתכפר רק כהדיוט משום הא דנשיא מביא שעיר בעודו בנשיאתו לא משום קדושה הוא דהא קרבנו נעשה בחוץ כשל הדיוט אלא גדולתו גרמה לו וכיון שעבר עבר ודינו כהדיוט אבל משוח דקדושתו גרמה לו מש"ה אעפ"י שעבר קדושתו לא פקעה ומיני' ילפינן דמעלין בקודש ולא מורידין ולא קשה דהא כבר ילפינן זה במנחות כנז' מויקם משה את המשכן ויתן את אדניו י"ל דאי מהתם הוי אמינא ה"ט בעוד בקדושתו כדאיירי שם לענין לחם הפנים שביציאתו נותנו על של זהב כנ"ל ולחם הפנים קודם הקטרת הבזיכין עדיין בקדושתו לגמרי אבל היכא שנעשה שינוי שעבר מה"ת מהתמנותו הו"א דלא ע"כ אשמעינן גבי פר ובתולה דעדיין הוא בקדושתו קיים ואין מורידין. וכן אי מפר ובתולה הו"א ניהו דלא פקע קדושתו בכדי אבל להוריד כבודו כגון משל זהב לשל כסף לא מיקרי הורדה בקדושה ע"כ אשמעינן מויקם משה את המשכן עכ"ד הט"א נמצא לפי"ד הטורי אבן הך דמעלין בקודש ולא מורידין הוי דאורייתא ולא אסמכתא כמו שכ' צריכותא לכל פסוק. אמנם כשנאמר שהיא דאורייתא יסתער עלינו איזה קושיות, א) דהא הוי שני כתובים הבאים כא' הן אמת דעל הכתובים דפר משוח ומויקם משה כ' הט"א צריכותא דאיצטרך כא' כנז' ואינם שני כתובי' הבאים כא' אבל הכתובים דאמרינן בש"ס מנחות שם ויקם משה את המשכן וכו' וגם מפ' קרח את מחתות החטאים וכו' צפוי למזבח דהא פשיטא לן דאי מעלין בקודש דוקא פשיטא דאין מורידין כמ"ש שם בטורי אבן (דף כ"ה) הרי המה שני כתובים הבאים כא' דאין מלמדין מהם למ"א. ובטורי אבן העלה שם דעל כרחך את מחתות החטאי' לא אתי לאוריי דמעלין בקודש דהא מפרש קרא בהדיא הטעם ויהי' לאות לבני ישראל ע"כ לא אפשר ללמוד משם למקום אחר אך כ' דעכ"פ שמעינן מינה דעכ"פ מקדושה לקדושה מותר דאי אסור לשנות לא הי' הכתוב מצווה לעשות איסור משום לאות לבני ישראל מיהו שדא בי' נרגא מיד דהא בגמ' איבעיא לן תורה בתורה ס"ת ישן לקנות חדש ופסקינן לחומרא א כ על כרחך דבעינן עילוי דוקא אבל מקדושה לקדושה בשבין אסור וא"כ נסתרו דבריו במ"ש דילפינן מאת מחתות החטאים דמקדושה לקדושה מותר (ומה שהקשה דהא מפרש טעמא בקרא ויהי' לאות לבנ"י כבר תי' מהאחרונים) גם בעיקר דברי הט"א שכ' דמחתות החטאים אתי לאוריי רק דמשנין מקדושה לקדושה כנז' זהו קשה להולמו דהא בפירוש אמרינן בגמ' ומנלן דמעלין אמר רבי אחא בר יעקב דאמר קרא את מחתות החטאים האלה וכו' בתחלה תשמישו של מזבח ועכשיו גופו של מזבח והרי מפורש דנלמוד מזה דמעלין כמו דאמר ומנלן דמעלין וכו' וא"כ הדלק"ד דלמה לן שני קראי הנ"ל דאם בזה נלמוד דמעלין א"כ פשיטא וק"ו הוא דאין מורידין ולמה לן קרא דויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וכו' וא"כ הוי שני כתובים הבאים כא' ואיך נלמוד מזה למ"א דמעלין בקודש ואין מורידין. ב) קשה לע"ד דלפי"ד הטורי אבן הנז' דבנשיא ל"ש מעלין בקודש ואין מורידין ע"כ מתכפר כהדיוט כיון שאין בו קדושת הגוף רק גדולתו משא"כ בכהן כנז' א"כ למה אמרינן בברכות דף כ"ח שם בנשיאת ר"א בר עזרי' כעברי' גמירי דמעלין בקודש ולא מורידין והא בנשיאות ל"ש מעלין בקודש ולא מורידין לדברי הט"א. ותמהני על מרן הט"א מרא דכולא תלמודא שלא העיר שבגמ' הנז' סתירה לדבריו. ג) קשה מה שהערה מהר"י פיק ז"ל בברכות שם כנז' על לשון גמיר"י דהא ילפינן במנחות מקראי והניח בצ"ע. ואם כי קו' הג' זאת יש ליישב בחדא מחתא עם קו' הב' הנז' א' מיושבת בחברתה דלפי"ד הטורי אבן ל"ש מעלין בקודש רק בכהן דהוא קדושת הגוף בעצם וע"כ שפיר מיושב קו' מהר"י פיק מדוע נקט בברכות לשון גמירי ובמנחות ילפינן לה מקראי די"ל דבמנחות ילפינן לה מקראי לענין קדושה בעצם וכמ"ש בט"א דילפינן מקראי ויקם משה וגם מפר דכהן משוח ותרויי' איצטריך וא"כ הוי דאורייתא כנז' משא"כ בברכות דמיירי לענין נשיאות ובנשיאות לא שייך מה"ת מעלין בקודש כמ"ש הט"א דהתורה צותה כן רק בפר דכהן משוח שהוא קדוש בעצם ולא בנשיא שהוא רק גדולה ע"כ שפיר אמרינן בברכות ל' גמירי דבנשיא אינו מדאו' רק חכמים תקנו וקבלו כן אבל מקרא לא ילפינן לענין נשיאות (שוב ראיתי שכן העיר בס' ארעא דרבנן) ומתורץ קו' הר"י פיק אך הקו' הראשונה שהקשיתי דהוי שני כתובים הבאים כא' לא מתורצת בזה. ע"כ נראה מחוורתא לומר דהוי הדרשות מויקם משה את המשכן וכן ממחתות רק אסמכתא בעלמא ועיקרו דמעלין בקודש ולא מורידין היא רק מדרבנן ולא קשה עוד כל הקושיות הנ"ל ושפיר נקט בברכות לשון גמירי והם אמרו זה בכל מקום שהבינו ששייך לענין זה דמעלין בקודש כמו במנחות (ל"ט ע"א) תנא כשהוא מתחיל בלבן וכו' וכשהוא מסיים מסיים בלבן מעלין בקודש ואין מורידין וכן בנר חנוכה בשבת (דף כ"א) מעלין בקודש ואין מורידין אף שפי' רש"י שם דמקראי ילפינן לה במנחות היינו רק אסמכתא כנ"ל דהא נ"ח גופי' מדרבנן וכן במגילה (כ"א ע"ב) אחרון שקרא ארבעה משובח מעלין בקודש ואין מורידין היינו תיקון דרבנן וכן בכל המקומות בש"ס. (וכן מה שצריך לקרות הפסוק בתורה בקריאת שמו"ת כמ"ש במ"א סי' רפ"ה כדי לסיים בתורה כ' ג"כ בס' משום דמעלין בקודש) וכן בירושלמי בכורים (פ"ג הלכה ג') נראה מפורש דהוא רק מדרבנן דאמרי' שם אמר לון שמעתי שמעלין בקודש ואין מורידין ע"כ נראה דגם הש"ס דידן ס"ל דהוא רק דרבנן והדרשות במס' מנחות המה רק אגדתא ואסמכתא וכדברי הפמ"ג או"ח כנז' ודלא כהטורי אבן כנלע"ד:
נחזור לשאלה שהתחלנו נלע"ד פשוט להתיר כיון דאין בפרוכת רק קדושת ביהכ"נ והוא מותר להשתמש בו הדיוט וכיס דתפילין הוא תשמיש קדושה ע"כ הוי עלי' לקדושה והחשש שהתחלנו כיון דעכ"פ נקרא עליו שם ס"ת אין לחוש כיון שהרמ"א כ' דאין בו רק קדושת ביהכ"נ ממילא אין נקרא עליו קדושת תשמיש ס"ת ובפרט למה שביארנו דכל עיקרו דמעלין בקודש ואין מורידין הוא רק מדבריהם ע"כ בודאי אין להחמיר בספק וחששות כ"כ ונראה פשוט להתיר:
ב) שם בסוגיין (מגילה כ"ו ע"ב) תוס' ד"ה מריש הוי אמינא האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא פי' הקונטרס יריעה שפורסין סביב הארון בתוכו וקשה שהרי הארון בעצמו הוי תשמיש קדושה מדאמר רבא תיבותא וכו' אלמא שהתיבה קדושה יותר מהפורסין לכן נראה לי שפורסין סביב הארון מבחוץ עכ"ל התוס'. והמהרש"א הקשה על קו' התוס' דהא באמת למאי דבעי למימר לרש"י דפורסין הוא תשמיש דתשמיש כמו' שפירש"י בד"ה תשמיש דתשמיש של ארון הוא א"כ התיבה קדושה יותר מהפורסין דהתיבה היא תשמיש עצמו ותי' המהרש"א מחמת דלפי הנראה ממה דמסקינן שם בגמ' דהפורסין וכורסיא קדושה א' להם בשוה וכיון דהתיבה קדושה יותר מהכורסיא על כרחך ה"נ קדושה יותר מהפורסין וא"כ אינו שפורסין לתוך התיבה אלא מבחוץ עכת"ד ועדיין קשה דלא הועיל כלום בתירוצו דוכי בשביל שהתיבה קדושה יותר ע"כ לא יוכל להיות הפי' שהפורסי בתיבה מבפנים כפירש"י הא גם לפי הקס"ד דבהפורסי אין שום קדושה רק תשמיש דתשמיש כנז' מפירש"י דהיינו תשמיש לארון מבפנים ולא תשמיש לס"ת כלל עכ"ז הוי ניחא לפירש"י לפרש שהפורסי מבפנים מכ"ש אם גם הוא תשמיש קדושה למה לא יהי' מבפנים אלא על כרחך נראה האמת דהעיקר קשה לי' להתוס' רק על העיקר שפירש רש"י דהפורסי מבפנים לארון ועכ"ז פי' (בקס"ד) דהוי הפורסי רק תשמיש דתשמיש היינו לארון כנז' ולא לס"ת וקשה דמנא נדע זה הלא אדרבא נראה להיפך דכיון שפרושה מבפנים הוא לכבוד הס"ת בעצמה שלא תהי' מונחת על הארון לבד מבפנים ע"כ פורסין שם מבפנים פורסי תחת הס"ת להיות מונחת עליו כמו שפורסין על השלחן כשמניחים עליו הס"ת לקרות כן עשו לכבודה גם מבפנים אבל לא תשמיש להארון דאם מבפנים אין דרך לפרוס על הארון דרק מבחוץ עושין כן כדי להגן ולחפות על הארון שלא יתלכלך יפיו או לתוספת נוי בדרך כבוד בפרוסה עליו מבחוץ אבל כשפורסין מבפנים נראה דרק לכבוד הס"ת בעצמה הוא עושה זה ע"כ הקשו שפיר התוס' על פירש"י שפי' דהפורסי מבפנים וא"כ איך פי' (בקס"ד) דהפורסי תשמיש דתשמיש דהיינו תשמיש לארון דהא כשהוא מבפנים פשיטא דנראה יותר לומר דהוא תשמיש לכבוד הס"ת עצמה ולא לארון כמו שביארנו בזה (וכ"כ המ"א סי' קנ"ד ס"ק ח' דכל שהוא נוגע ממש בהס"ת הוי תשמיש קדושה בעצמו אעפ"י שאינו לכבוד רק קצת שמירה ע"ש ובאשל אברהם) והעיקר קשה להתוס' דלפי פירש"י הפורסי קרובה יותר להס"ת מהארון והוא חוצצת מבפנים בין הארון לבין הס"ת א"כ הוא קדושה יותר מהארון וז"א דבגמ' נראה דלכ"ע פשיטא דהתיבה לכאו' קדושה יותר רק שהוכיחו במסקנא דהפורסי ג"כ תשמיש קדושה כיון דעייפי ומנח ס"ת עלה אבל לא יותר עוד מהארון בשום אופן וע"כ קשה לפירש"י שפי' שהפורסי מבפנים וע"כ חלקו התוס' ופי' שהפורסי היינו פרוכת מבחוץ (כן פירשתי לי בס"ד בפשיטות בלמדי דברי התוס' בזה] וכן ההכרח לומר דאל"כ לא הועיל המהרש"א ולא העלה ארוכה עדיין בתירוצו כנז' והשתא דאתית להכי למה לי' להמהרש"א להפוכי מתרתי וי"ל בפשיטות כמו שפירשנו דקו' התוס' היינו שחלקו על רש"י מחמת דאין זה סברא כפירושו דא"כ הפורסי קדושה יותר מהתיבה מחמת שקרובה יותר לס"ת מהארון והפורסי לפי"ז תשמיש ראשון דס"ת בהיותה מבפנים כנז' וממילא לק"מ מעיקרא קו' המהרש"א הנז' וע"ש:
והנה אף דלהלכה פסקינן (ברמב"ם פ"י מה' ס"ת ובש"ע יו"ד סי' רפ"ב סעי' י"ב) שהארון שמניחין בו ס"ת אף שהס"ת מונחת בחיק בתוך הארון מ"מ הוי הארון תשמיש קדושה בעצמה היינו תשמיש ראשון דהס"ת וכמ"ש שם בביאור הגר"א דהא אין מניחים בתוכו לעולם הס"ת בלא תיק ומטפחת ואעפ"כ פשיטא בגמ' דהארון תשמיש קדושה עכ"ד ואין לחלק דגם שנותנים הס"ת במטפחת היינו המעיל שעליו מ"מ העץ חיים מהס"ת מגולים לעולם מבחוץ ועומדים על הארון ממש ע"כ נקרא הארון תשמיש קדושה בעצמו ז"א דהא העץ חיים בעצמם אינם רק תשמישי קדושה (ולא עדיפי מרצועות של תפילין אף שהם מחוייבים מהללמ"מ להיות וקשירת התפילין עכ"ז אינם רק תשמישי קדושה וכ"ש העץ חיים בס"ת) וגם דהא הספרדיים נוהגים שהס"ת בתוך תיק של נחושת שכנראה זהו הנקרא בגמ' תיק של ס"ת ולא יראה מהס"ת כלום החוצה מהתיק ונותנים אותם כך בהתיק בתוך הארון אעפ"כ פשיטא בגמ' דהתיבה הוא תשמישי קדושה א"ו כיון דמיוחד התיק לס"ת הוא בטל להס"ת והוי הארון תשמישי קדושה של הס"ת עצמה משא"כ בהפורסי לפי פירש"י שפורסן אותה סביב הארון מבפנים שזהו אינו מיוחד ולא מחובר להס"ת ולא בטל לו א"כ שפיר הקשו התוס' כמו שפירשנו דלפי פירש"י הרי הפורסי קרובה יותר להס"ת מהארון בעצמו ונמצא הארון רק כעין תשמיש דתשמיש וז"א דהארון רק תשמיש ראשון קדושה לכ"ע כנ"ל: