אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן כו

סימן כה

אשר שאלת בדבר הנהוג בעירכם להוליך המתים ב"מ בעגלת סוסים ורצית לתקן שישאו על המטה בכתף כמבואר במתני' ברכות נושאי המטה וכו' וכמבואר בכל הס' אך כפי אשר תראה אין באפשרי בעירכם לקיים זאת בכל המתים ב"מ על כל צרה שלא תבא ח"ו רק זאת תוכל עכ"פ לפעול לנהוג זאת בעירכם שאנשים חשובים ת"ח ויראי ד' ישאו אותם במטה לאחר מאה ועשרים שנה שלהם. ושוב יש חשש אשר העירותי לפניך עפ"י המבואר בש"ע יו"ד סי' שנ"ב דאין קוברין המת בתכריכין יקרים אפי' לנשיא בישראל שלא לשנות בין המתים ומקורו מברייתא דמ"ק דף כ"ז ושם במ"ק (ובתוספתא נדה פ"ט) בראשונה היו מוציאים את העשירים בדרגש והעניים בכליבה והיו עניים מתביישים התקינו שיהיו מוציאים הכל בכליבה (פירש"י מטה של מתים) וא"כ ה"נ לכאו' אסור לשנות שיהיו מוציאין החשובים ות"ח במטה בכתף ושאר העם בעגלת סוסים ובשלמא אם לת"ח בלבד יעשו כן להוציאו במטה הי' נראה היתר דהא מצינו בהרבה דברים שהקדימו לת"ח בענין הוצאת המת והספדו וגם אם צריכין לבטל ת"ת למאן דקרי ותני או מתני לאחרים וכו' וכמבואר בסי' שס"א (א) אבל כנראה יהי' זה גם לעשירים אף שאינם ת"ח כי הנה אוהבי עשיר רבים וימצאו קרוביו ואוהביו ואוהבי בניו ועבדיהם שישאו מטתו אבל לעניים לא ימצאו נושאים וישאום בעגלת סוסים א"כ הוי דמי לדברים שהתקינו כנז' שאסור לעשות הפרש בין עניים לעשירים שלא לבייש את העניים:

אולם יען שענין זה דנושאי המטה הוא מדחכז"ל ומקורו מבואר בתורה שנשאו את יעקב אבינו כמבואר להלן בעה"י ורבים מהמתחדשים קרוב לזמננו נטו לפרוק עול ולהוציא מתיהם בעגלת סוסים כמו הנכרים, ברצונם להדמות להם, וללכת בחוקותיהם, וגם בכמה עיירות גדולות אשר זה נשתרבב משנים רבות להוציא בעגלות מחמת שהיו מוכרחים שלא לרצונם בעו"ה לעשות בזה כהנכרים מחמת שעברו רחובות הנכרים בדרך ההולך לביה"ח או איזה סיבה וגזירה אחרת, עכ"פ כיון שהיא דרך המתחדשים ורצונם בזמנינו ע"כ צריכים אנחנו למשכוני נפשן לחזק מוסדות תוה"ק נגד המתחדשים. והנה אף במקום שהמנהג לשאת בעגלות אינו מחודש רק עוד משנים קדמוניות מאיזה סיבה וטעם או לריחוק מקום הקברות ולא מצאו מתעסקים ונושאים לרוב מחמת מיעוט היהודים הדרים מפוזרים ברחובות הנכרים או מחמת סיבה אחרת יהי' איך שיהי' אם רוצים היראים שיחיו כעת לתקן זאת ואין באפשרי להם להוציא מזימותם שישאו במטה כל המתים ב"מ ולבטל העגלה לגמרי רק יכולים לפעול עכ"פ לע"ע שיעשו מטה שאם יארע ח"ו ת"ח ואדם חשוב ינשאוהו בכתף במטה שלא בעגלת סוסים א"כ א"כ איך נאסור דבר זה ושהוא דת ומנהג ישראל המבואר במשנה בש"ס ברכות נושאי המטה וכו' וכמ"ש הרמב"ם (פ"ד אבל) וסובלים את המת בכתף עד ביה"ק, וכמ"ש בתשו' מהר"ם שיק (חיו"ד סי' שנ"א) דמנהג זה דנושאי המטה הוזכר בש"ס כנז' תורה הוא והביא ראי' וסמוכים מבני קרח דכתיב כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ורז"ל באלו מגלחין ובש"ע סי' שמ"א פסקו דהעומד בשעת יציאת נשמה מחוייב לקרוע כמו הרואה ס"ת שנשרף והגוף דומה לארון ע"כ צריכין לנשואותו בכתף כדין ארון שדוד נענש ע"ז במה שהרכיב הארון בעגלה עכ"ד ע"ש וכן בתשו' כתב סופר (חלק יו"ד סי' קע"ה) כ' ג"כ ראיות וסמוכים לשאת במטה שלא בעגלה והביא ראי' שבטלו מצות ק"ש דאורייתא לנושאי המטה וגם לדעת רבינו יונה דגם בעת ק"ש של ערבית אין מוציאין המת ואם הגיע העת ק"ש מוטל המת עד הבוקר והרי אסור להלין את המת וע"כ להך דעה יוציאיהו בעגלה מלהלין המת ולא לבטל מק"ש ובעגלה יוכל א' להוליך הסוסים ולא יצטרכו כולם לבטל ועל כרחך בזיונא איכא להוליך בעגלה והיכא דאיכא כבוד המת מותר להלינו לכבודו ואם כי אינו ראי' מוכרחת כמ"ש שם בעצמו עכ"ז משארי הסמוכים שהביא שם וכמו שנראה פשוט מלשון הרמב"ם כנ"ל בודאי מחוייבים להשתדל בכל האפשרי לתקן בזה וללכת בדרכי אבותינו המבואר במשנה ברכות שהיו נושאי המטה וכו' עכת"ד ואם כי המה כתבו תירוצים ליישב המקומות שנהגו מכבר זה כמה שנים לשאת בעגלות סוסים מחמת שהולכים דרך רחובות הנכרים וכיוצא ואין דנין אפשר משאי אפשר ע"כ נדחקו ליישב מנהג אותן העיירות וע' בבית לחם יהודא שנהגו אז בווילנא שמוליכין המת בעגלה עד לביה"ק ומשם והלאה נושאים אותו החבורא ומי יודע איזה הכרח וטעם שהי' להם אז בווילנא בשנים קדמניות שהוכרחו לתקן כזאת מגזירות וצרות מהנכרים או לענין אחר, אבל היכא דאפשר דודאי מחוייבין לתקן כנ"ל גם עתה ונודע אשר הרעיש הגאון מהרש"ק זצ"ל בבראדי במס"נ נגד עגלת המתים ולא הניח לישא בעגלה וכאשר נדפסה עתה תשובתו בענין זה בס' תולדות שלמה בהרבה ראיות (וקצת מן הראיות כתבו ג"כ בתשו' מהר"ם שיק וכתב סופר הנ"ל) וגם עוד מגדולי ישראל וגם כפי המבואר בס' הקדושים להזהר שלא ילכו החיצונים לפני מטתו ועתה איך יהי' הסוסים הטמאי' הולכי' לפניו במקום צדק לפניו יהלוך:

והנה ראיתי בשו"ת מהר"צ חיות (סי' ו') מ"ש להגאון מהרש"ק זצ"ל מבראדי בענין הלז דבמקום שנהגו לשאת בכתף שהוא מנהג ותיקין מזמן התנאי' והאמוראי' אין לשנות גם עתה עכ"ז באמצע התשו' נראה מאתו דברים זרים (כדרכו לפעמים במחכת"ה) ובתחלתו שם כ' וז"ל ומ"ש רו"מ כמה חמורים וכמה גמלים הי' להם ומדוע נשאו את יעקב על הכתף הנה לא ידעתי אנה מצא זאת כי נשאוהו על הכתף וכו' ונשאתם את אביכם היינו נשיאה על העגלות ומזה יש לומר דגם נשיאת יעקב לארץ לא על הכתף רק על העגלות הי' עכ"ל הר"צ חיות ונשתוממתי על המראה איך טעה טעות גדול כזה בדבר שדרדקי בי רב יודעים פירש"י על הכתוב שם במקומו וז"ל רש"י על הכתוב וישאו אותו בניו ארצה כנען ויקברו אותו וכו' פירש"י וקבע להם מקום ג' למזרח וכן לד' רוחות וכסדרן למסע מחנה של דגלים נקבעו כאן לוי לא ישא שהוא עתיד לשאת את הארון ויוסף לא ישא שהוא מלך מנשה ואפרים יהי' תחתיהם וזהו איש על דגלו באותות באות שמסר להם אביהם לישא מטתו עכ"ל רש"י ומקורו ממדרש רבה במדבר פרשה ב', וכן במדרש רבה ויחי אמרינן בזה"ל בד"ה ויכל יעקב לצוות את בניו וכו' השלישי על נשיאת המטה אמר להם תנו דעתכם שלא יגע ערל במטתי שלא לסלק את השכינה מעלי אלא כסדר הזה עשו לי שלשה מן הצפון ושלשה מן הדרום שלשה מן המזרח שלשה מן המערב כשם שאתם עושים לי כך אתם עתידים להעשות ד' דגלים במדבר והשכינה באמצע עכ"ל (וג"כ מלשון כשם שאתם עושים לי כך אתם עתידים וכו' והשכינה באמצע נראה ג"כ פשוט על כרחך דהיינו נשיאת כתף דהא הארון שהוא השכינה באמצע מפורש בקרא כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ולא הי' רשאין להרכיבו בעגלות וכשאחז"ל בדוד חייך שאני מכשילך בדבר שהשב"ר יודעין בו שנא' ולבני קהת לא נתן וכו'] וכמו כן נשאו ארון יעקב באמצע בכתף וכמבואר מפורש בלשון המדרש בזה) הרי לך טעותו שלא ידע ונעלם ממנו פירש"י במקומו שכ' שישאו בניו מטתו ממש רק שיוסף מלך לא ישא וכן לוי וכו' וגם מפורש במ"ר כנז' וכפי הנראה מחמת שלפעמים במחכת"ה נטה בדעתו קצת לאהבת המתחדשים כי ע"כ אף ברוב גבורתו נכשל בטעות כזה שתינוקות של בית רבן הלומדי' חומש ורש"י במקומה יודעים זה אך אח"כ לעומת זה כ' הוא שם בעצמו סמוכים לראי' שהביאו מעצמות של יוסף שנשאו בכתף בארון והוא כ' עוד בראי' עצומה ממה דאמרינן בסוטה (י"ג ע"א) דהי' שני ארונות של שכינה ושל יוסף מהלכות זה בצד זה והי' עוברים ושבים אומרים מה טובם של שני ארונות אלו ומדאמרו הולכות זו בצד זו והלוחות בנשיאת כתף הוי כמפורש בתורה שלבני קהת לא נתן עגלות רק בכתף ישאו ה"ה דארונו של יוסף ההולך לצדו ג"כ עד"ז ועוד מדשאלו עוברים ושבים מה טיבם של שני ארונות אנו מוכח דלא הי' משונים זה מזה באופן הנשיאה ואולי חשבו השואלי' שהם לוחות ושברי לוחות ואם א' בכתף וא' בעגלה לא הי' מקום להעוברים ושבים לשאול עליהם מי הם עכ"ד

ועתה ראיתי באבן שועב על התורה (לא' מהראשוני') פ' ויחי וז"ל וכתב הרב רבינו משה בן נחמן ז"ל לפי דרכנו למדנו עשרה דברים בענין המת מזה הסיפור של יעקב ויש לנו לאחוז דרכו כי כל אלו הענינים הם להיותו רמז לבנים כי ממנו יראו וכן יעשו בשאר הדברי' שלמדנו ממנו וכו' והחמישי נשיאה על הכתף דכתיב וישאו אותו בניו ולא בבהמות כי הנצרך לכך הוא עונש דכתיב ומעת אשר סר אמצי' מאחרי ה' ויקשרו עליו קשר בירושלים וינוס לכישה וגו' וישאו אותו על הסוסים עכ"ל הנצרך לעניננו הרי לנו מפורש מגדול הראשונים רבינו הרמב"ן ז"ל שנלמד מה"ת שצריך לשאת את המת בכתף ולא בבהמות כי הוא עונש ר"ל – (וכ"כ הרמב"ם וסובלים את המת בכתף עד ביה"ק כנז' כנראה שלמד ג"כ מה"ת ממה שסיפר הכתוב שנשאו אותו בניו ולא בבהמות אף בדרך רב ומרחק כזה למדינה אחרת נלמד בזה שעד ביה"ק גם אם יהי' רחוק מאוד צריך נשיאת ב"א דוקא ולא בבהמות ואף שכ' הרמב"ם שם (בפ"ד) בתחלת הפרק מנהג ישראל במתים ובקבורה כך הוא מ"מ הנשיאה בב"א דוקא אינו רק ממנהגא בלבד כ"א ממה שקבלו ממנהג אבותינו מה"ת מקבורת יעקב אבינו שנשאו אותו כנז')

מכל הלין טעמי נלע"ד פשוט דגם בעיר שלא הי' נוהגים כן עד עתה היא על כרחך מחמת איזה סיבה ומניעה אשר הי' מוכרחין עי"ז להוליך בעגלות וכאשר עתה באפשרי להם לחזור למנהג אבותינו וחכמי הש"ס ומקורו בתורה כמ"ש הרמב"ן בודאי ראוי וחובה עליהם לתקן כן ואין בזה משום מ"ש בספרים שאין לשנות המנהג בעניני המתים דאדרבא זהו חזרה למנהג אבותינו מקדם ומנהגן של ישראל באמת ובעיקר חובת הקבורה מה"ת ארז"ל בסנהדרין (מ"ו ע"ב) מדאיקבר צדיקי ודחי לה מנהגא בעלמא ועכ"פ יש לנו ללמוד ממנהג אבותינו וכיון שמצינו ביעקב שצוה לשאת אותו בניו וכנז' מרש"י וכמ"ש הרמב"ן כנז' ע"כ בודאי יש לנו לעשות כן משום תורת אמך אמנם כשאין יכולים לתקן כן בכל העיר כי הבע"ב ונגידים מתעצלים ומתרפים בעו"ה בגמ"ח זה לסבול בכתף בפרט שלא הורגלו זה מאבותיהם בעיר הזאת ולא יכלו עי"ז או לא ירצו הח"ק לתקן שישאו את כל הב"מ ולבטל העגלה לגמרי רק עכ"פ ירצו זאת לתקן שיהי' מטה לשאת ת"ח ונכבד (שלא ימות ח"ו) מי שיהי' לו מי שישאנו אנשים רבים בכבוד בודאי נכון לתקן כן לע"ד כמו שביארנו ולא שייך החשש שהתחלנו מחמת שישנו בין העשירים לעניים דזה ל"ש רק במה שאמרו בגמ' שם שהי' מוציאין את העשירים בדרגש והעניים בכליבה והי' עניים מתביישים היינו דוקא מחמת שהי' מיוחד הדרגש לעשירים והכלובה לעניים אבל בזה שהמטה נעשית לכל מי שירצו קרוביו ושיהי' לו מי שישאנו כגון ת"ח ויר"א מפורסם שהולכים הכל עמו לגמול לו חסד וממילא אף שגם עשיר נכבד אף שאינו ת"ח כ"כ יהי' לו מי שישאנו וישאוהו ג"כ במטה מה בכך הלא אינו מיוחד לעשירים בלבד ולא דמי כנ"ל מכמה טעמים ע"כ יתקנו עכ"פ כן כנז' אם לא יוכלו לפעול לתקן שיבטלו את עגלת המתים לגמרי ומעשה רב ידענא בעת בא כ"ק אאזמ"ו הגה"ק מוהר"ר שלמה זצללה"ה זי"ע להיות אבדפהק"ק מונקאטש והאיר פה בקהלתינו ובין המון תקנות שתיקן בעניני דת תה"ק בתחלת בואו הנה אז הנה החל ג"כ לעבוד אז עבודת הקודש אודות חבורא נושאי המטה כי המנהג הי' בכאן לשאת רק בעגלת סוסים (זולת לרב או ת"ח גדול שנתמנה על הצבור) והדביק בכל בתי תפלה עלים התעוררות אודות זה במליצת לשון קדשו והעיד אז לפניו זקן נכבד א' מפה"ק ששמע מהגה"ק מהר"מ ט"ב (בעל ישמח משה) מאיהעל זי"ע שרצו לעשות שם עגלת סוסים וצווח הגה"ק מאיהעל וכי דרז"ל במשנה נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן פטורים מן הק"ש ותפלה, על הסוסים נאמרה] ואם כי לא עלתה אז בידו לתקן זאת לשאת כל המתים ב"מ מחמת שהי' דבר שלא הורגלו בזה עכ"פ הועיל שהח"ק דפה שמעו לקולו ותקנו מטה לכל מי שיעמידו קרוביו נושאי המטה כדי צרכו עד הבית מועד לכל חי וממילא ע"י כחו נעשה אח"כ עי"ז ואכשיר דרא בזה בקהלתינו בכל מי שיראת ד' נוגע בלבבו יעשו קרוביו ואוהביו לכבדו וישאו את מטתו כראוי וכמעט בכל המתים ב"מ וה' יעזור מעתה וע"ע ויהי' בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וישמרנו ויחיינו בחיים ארוכים ושלום אחרי כתבי זאת ראיתי לעורר על מ"ש בשו"ת כתב סופר (חיו"ד סי' קע"ה) לק' איהעל שכ' להחמיר שלא לחלק בין המתים לשאת לא' כשיהי' מכתפים ולשנות באיש המוני להוליכו בעגלות אמנם כבר ביארנו לעיל שכיון שלא יוכלו לתקן בכל המתים ב"מ עכ"פ יעשו כן בת"ח ח וממילא בשאר נכבדים ג"כ שיהי' מי שישאנו ואין חשש וכ"כ ביד שאול סי' שנ"ח שבעיר לבוב אף שמוליכין בהכרח בעגלות מחמת רחובות הנכרים וגודל העיר עכ"ז לאדם חשוב וגדול נושאים בכתף (וכן שמעתי כי בעיר פ"ב בעצמה נהגו ג"כ באדם גדול לשאת אותו בכתף) ומי אשר ירצה לקיים כדחז"ל בודאי לא יוכלו למחות בידו מלשאת בכתף בשביל שהאחרים ההמוני' אינם נושאים רק בעגלות כנ"ל כנלע"ד ומלבד זה הנה התשו' ההוא בכת"ס שרי לי' מארי' להגאון זצ"ל לאשר בשגגה סייע ידו בזה בק' איהעל אשר נהגו מקודם לשאת בכתף והתיר להם לשאת בעגלות מעתה. והגאון כת"ס זצ"ל כתב שם כפי שאלת הדיינים שגם הרוצי' בעגלה כונתם לש"ש כי מחמת ריחוק הביה"ח אולי לא ימצא מעתה מכתפים כראוי ויהי' בזיון המת ע"כ האמין להם וצידד להתיר אם אם כונתם לש"ש צדיקים ילכו בם עכ"ד ובעו"ה מקויים שם סיפי' דקרא ופושעים יכשלו בם ואנחנו הקרובי' אל החלל עיר איהעל יודעים בעו"ה גודל הכונה לש"ש של המתחדשי' באיהעל (אשר רצו ג"כ בעגלת מתים) ורשעתם מפורסם במדינה אצל היראי' יצ"ו והגאון כת"ס זצ"ל האמין להשואלי' שהמליצו זכות עליהם שכונתם לש"ש ועי"ז יצא מאתו קצת צדדי היתר, וח"ו לסמוך ע"ז כלל, ובפרט כי מה לנו להתחכם על דרז"ל וקדמונינו ולומר שאולי לא ימצאו מכתפי' הרבה כראוי הלא ההולכה על העגלות בודאי הוא בזיון כמ"ש הרמב"ן כנ"ל וכיון שהוא בזיון ודאי עפדתה"ק א"כ מה לנו להניח את הודאי ולתפוס את הספק חשש שמא לא ימצאו מכתפי' כ"כ וכי יש שיעור למספר המכתפי' שצריך לפי כבודו הלא להמכתפי' לא מצאנו שיעור בדחז"ל והפוסקי' כמה הם לפי כבודו (רק להמלוים נמצא שיעור כנז' בהג"ה) ובפרט אם ישלמו ממון בעת הצורך בודאי ימצאו די ולהח"ק רב כסף בעיר גדולה כזו וזה הוא ההכרחיות היותר נחוץ שצריכין הח"ק להוציא ע"ז שלא לשנות מנשיאה על הכתף ושלא לעשות חדשות בעיר איהעל שנהגו מאז ומקדם לשאת בכתף נמצא להם שם בודאי הי' אסור לשנות מדחז"ל ומדרך אבותינו בשביל טירחא או הוצאות הח"ק לשלם לפעמים להנושאי המטה וכיוצא. וביד שאול הנז' כ' ראי' שחיוב לשאת בכתף מהא דנושאי המטה אסורים לצאת בסנדל שמא יפסוק סנדלו ויתבטל מן המצוה ומה זה הלא יוכלו לשאת המת בעגלה א"ו דבזיון הוא בעגלה. וז"א ראי' ברורה די"ל דכיון שיפסק בסנדל באמצע הילוכם על הרחוב ולא יוכלו לילך ולא יהי' עגלה מוכנת אז וביני לביני יהי' המת מוטל בבזיון באמצע הדרך עד שיביאו עגלה אבל לא משום איסור לשאת בעגלה, אך בלא זה כבר ביארנו לעיל בארוכה שצריך לשאת בכתף כדרז"ל ולא בעגלה. ומחי' חיים יתן לנו חיים ארוכים וטובים והצלחה וכט"ס:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה