אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן כה

סימן כד

שאלה

א) א' שטעה והניח תפילין דר"ת כשחפץ להניח של רש"י ובירך עליהם ואח"כ כשהניחם מיד הכיר בהם שהם של ר"ת וסילקם מיד ולא הפסיק בשום דיבור אחר הברכה והניח של רש"י שהי' לפניו ג"כ בכיס הטלית ותפילין אם צריך לברך פעם אחרת על של רש"י כיון שסילק מיד הראשונים שהניח בטעות והניח אלו מיד בלי הפסק דיבור בנתיים. ב) וגם האיך יהי' הדין במי שלא נזכר והתפלל בהתפילין דר"ת כשהניחם בחשבו בטעות שהם של רש"י ואחר התפלה ראה והכירן ומניח אח"כ של רש"י אם צריך לברך עליהם:

תשובה

הנה השאלה א' לא נזכרה ולא נתבארה בפוסקים כלל, אך השאלה ב' נזכרה כבר בפוסקים אחרונים מקום שבעלי תשו' עומדים ובמה דסיימנא שאלה הב' נפתח שער לדופקי בתשובה לפתור גם השאלה א' בעזהשי"ת הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה הנה השאלה הב' שכבר התפלל בהם ונזכר והכירן אחר התפלה ראשון מהמדברים מזה הוא בשו"ת סם חיי (סי' א') ואבא היום אל העיון על סדר דבריו בעהי"ת:

מה שהביא בסם חיי מלשון הסמ"ג (שהביא בב"י סי' ל"ד) אם אינו יודע לכוון המקום להניח שניהם יחד יניח כדברי הא' של יד ושל ראש ויסלקם מיד ויניח האחרים על סמך ברכה ראשונה ומדנתן רשות לברך בתחלה על איזו מהן שירצה (ולא הקפיד שיברך על תפילין דרש"י דייקא) ש"מ דיוכל לברך על של ר"ת וא"כ אם בירך על של ר"ת אף בטעות קודם התפלה אין צריך עוד לברך על של רש"י (שמניח אח"כ אחר התפלה) ואין לומר דשאני התם שלא הפסיק בדיבור ומניח מיד האחרים ע"כ יוכל לברך על איזה מהם שירצה קאי הברכה גם על השניים ז"א דהא סוף סוף מפסיק שבירך על של ראש של תפילין הראשונים (דהא הסמ"ג ס"ל כר"ת גם בלא ברך שתיים) א"ו דס"ל דאין חילוק גם אם מפסיק בדיבור וכיון דס"ל דאין חילוק ויוכל לברך על איזה מהם שירצה וכשמניח בראשונה של ר"ת מברך עליהם אף שמפסיק בברכת ש"ר יוצא בברכתו גם של רש"י ע"כ גם בנידון השאלה שהתפלל בשל ר"ת אף שהפסיק בתפלה יוצא ג"כ בברכתו על של רש"י שמניח אח"כ לאחר התפלה. וכן הביא שם מדברי הסמ"ק הובא דבריו במרדכי שכ' בשם רבינו ברוך דאם אינו יודע לכוון המקום של יד יניח כדברי הא' [בגי' המרדכי בריף שלפנינו דפוס ווילנא נתקן הנוסחא כזה דאם אינו יודע לכוון המקום יניח של יד כדברי הא' וכו' כמו שנבאר להלן בס"ד] ויברך על של יד ויניח ואח"כ יניח כדברי הגאון השני על סמך ברכה ראשונה ולא ידבר בנתיים והשניים ישהא בראשו כמו שירצה עכ"ל ומזה נראה ג"כ דיכול לברך על איזו מהן שירצה על של רש"י או על ר"ת מדלא כתב שיברך דוקא על של רש"י גם נראה מזה דאין מעכב במה שמפסיק בברכת על מצות תפילין של הראשונים קודם הנחת השניים [דהסמ"ק ס"ל ג"כ כר"ת דגם בלא סח מברך שתיים] כיון שאין קפידא בהפסק מועט של הברכה דעל מצות תפילין ע"כ גם הפסק גדול של התפלה אין קפידא דאין לחלק בין הפסק מועט למרובה ויוכל להניח האחרים אחר התפלה על סמך ברכה ראשונה עכת"ד הסם חיי וגם העלה שם בזה דיש פלוגתא בין התשו' אשכנזית שהביא בב"י שם ובין הסמ"ג וסמ"ק בשם רבינו ברוך דלדעת התשו' אשכנזית שכ' לברך רק על תפילין דרש"י ולא על של ר"ת אז לא יצא כלל בהברכה שבירך על תפילין דר"ת ולהסמ"ג ורבינו ברוך הנ"ל יצא בהברכה שבירך על תפילין דר"ת ולפי"ז א"צ לברך אח"כ אחר התפלה כשמניח תפילין דרש"י בנידון השאלה עכת"ד:

ולענד"נ לכאורה י"ל דלא בזה היא פלוגתת הסמ"ג והתשו' אשכנזית שהביא בב"י דהנה יש לתמוה על התשו' אשכנזית שכ' דיניח שניהם יחד בבת א' בברכה א' ואם לא יכול יניח של ר"ת אחר התפלה ויקרא בהם ק"ש ולמה לא כתבו עצה כדעת הסמ"ג להניח כדעת הא' ולסלקן מיד ולהניח מיד כדעת הב' דאז יוצא בהברכה על שתיהן (כמו אם הי' מניחם ביחד ומברך עליהם שכ' שם בתחלה) כיון שלא הפסיק באמצע בדיבור א"ו דס"ל לתשו' אשכנזית דגם זה הוי הפסק שמסלק התפילין הראשונים דלדעת מ"ד כתפילין השניים לא הוי הראשונים תפילין כשרים ומתעסק שלא מענין המצוה הוא וא"כ הוי הפסק סילוק תפילין הראשונים וגם מחמת ברכת על מצות תפילין ש"ר אם ס"ל כר"ת דהוי הפסק באמצע ע"כ בלא"ה אינו יוצא בהשניים עם הברכה של הראשונים אף שמסלקן מיד ע"כ כ' שפיר שאם אין יכול להניחם יחד יניח של רש"י שנוהגים כותי' ויתפלל בהם ואחר התפלה יניח של ר"ת בלא ברכה כלל והסמ"ג ס"ל דבכה"ג שמסלקן מיד ויניח השניים לא הוי הפסק בברכה ויצא בהברכה על שניהם וגם ברכת על מצות על ש"ר לא הוי הפסק בנתיים כיון דלדעת ר"ת וכל הפוסקים שעמו והסמ"ג בתוכם אם אין לו רק של יד מברך על של יד בלבד להניח ועל מצות כמ"ש הב"י בסי' כ"ו ואם כן הוי ברכת על מצות מעין הברכה והמצוה (וכעין מ"ש בתשו' פנים מאירות דגם אמן על ברכת להניח תפילין שמברך האחר לא הוי הפסק בין תפילין ש"י לש"ר וכתבתי מזה בתשו' במ"א ואכמ"ל] וכיון דלא הוי הפסק ע"כ כ' הסמ"ג שפיר העצה הזאת שיברך ויסלקן מיד ויניח האחרים כיון שיצא בהברכה על שניהם ע"כ טוב יותר משיתפלל בשל רש"י ויניח ר"ת בלא ברכה דאז לא יצא על תפילין דר"ת בהברכה שלפני התפלה שבירך על של רש"י כיון שהפסיק הרבה בהתפלה אבל באמת אם נאמר דאין עצה לענין הפסק בברכה וכן אם אין לו מקודם רק תפילין של רש"י י"ל שפיר מודה הסמ"ג ג"כ כתשו' אשכנזית שמברך על של רש"י שנוהגין כותי' ושל ר"ת יניח בלא ברכה כיון שמניחן של ר"ת רק כדי לצאת כל הדעות וכמ"ש בתשו' אשכנזית וספק ברכות להקל כ"ש דהוי כרוב לחומרא כיון דנהגו העולם כרש"י והוי ספק דר"ת רק כמו מיעוט ודלא כמ"ש בסם חיי דלהסמ"ג ורבינו ברוך אם בירך על של ר"ת קודם התפלה א"צ לברך אח"כ על של רש"י שיוכל לברך לכתחלה על איזה מהן שירצה ז"א דלא בזה פליגי הסמ"ג ותשו' אשכנזית רק שי"ל דפליגי אם הוי ברכת על מצות וגם סילוק התפילין הראשונים הפסק או לא כמו שכתבנו לעיל. ואף שכ' הסמ"ג בלשונו בזה ואע"פ שמפסיק בברכת תפילין ש"ר זה טוב יותר מלהניח לגמרי שלא להניחן כלל עכ"ל א"כ נראה דס"ל דהוי ברכת ש"ר על מצות הפסק בנתיים אולם ז"א סתירה לדברינו דהגע בעצמך אם נאמר דס"ל דהוי הפסק גמור באמת א"כ למה כתב זה טוב יותר משלא להניחם כלל למה לא יניחם כלל הלא יוכל להניחם קודם התפלה כדעת הא' ולהתפלל ואחר התפלה להניח כדעת הב' בלא ברכה כיון שיצא בהברכה שקודם התפלה, לדעת הסם חיי שהעמיס כן בסמ"ג ואין חילוק אצלו לדעתו בין הפסק רב למיעוט כנ"ל (ואדרבא זה טוב יותר לכאו' משיעשה שיסלק כדעת הא' מיד כי בזה יוכל לקרות ק"ש גם בהתפילין השניים מחשש שלא יהי' כמעיד עדות שקר משא"כ כשמסלק הא' מיד אין אומר בהם שום דיבור) א"ו כיון דאם מניחם לאחר התפלה כדעת הב' אז הו' הפסק גדול בהתפלה ולא יצא כלל על תפילין השניים במה שבירך קודם התפלה על תפילין הראשונים ע"כ כ' הסמ"ג רק שיסלקן מיד ויניח האחרים כדי לצאת בהברכה על שניהם וז"ב ופשוט ובעל כרחך דמ"ש בלשונו כנז' ואע"פ שמפסיק בברכת ש"ר היינו כעין הפסק אבל לא הפסק גמור דא"כ הי' טוב יותר להניח כדעת הב' אחר התפלה כנ"ל א"ו דהיינו רק כעין הפסק (ומ"ש בלשונו משלא להניחן כלל נדבר להלן בס"ד). אולם נראה דמוכרח לומר דפליגי הסמ"ג ותשו' אשכנזית לענין אם העיקר כרש"י לברך עליהם דייקא או גם של ר"ת יוכל לברך כמ"ש הסם חיי פלוגתתם, דהנה הסמ"ג כ' שיניח כדעת הא' ויברך עליהם ויסלקם מיד ויניח האחרים והיינו שבהשניים יקרא ק"ש ויתפלל וילך בהם אח"כ כרצונו והראשונים שבירך עליהם בתחלה מוכרח לסלקן מיד ושלא להפסיק בשום דיבור כל דהו א"כ לא יוכל לומר בהם ק"ש כלל בהתפילין הראשונים ואם ס"ל להסמ"ג כתשו' אשכנזית דהעיקר כרש"י הי' לו להתנות שיניח מקודם של ר"ת ויסלקן ובשל רש"י יקרא ק"ש ויתפלל אח"כ דהא הם העיקר וכמ"ש המחבר בש"ע סי' ל"ז סעי' ב' דצריך ליזהר להיות התפילין עליו בשעת ק"ש ותפלה א"ו דשניהם שוין אצלו רש"י ור"ת בס' דפלוגתא ע"כ לא כ' כלל להכריע איזו יניח עליו בשעת ק"ש א"כ על כרחך פליגי התשו' אשכנזית עם הסמ"ג. אולם י"ל דז"א כיון דלעומת זה המעלה שמניח עליו התפילין השניים בשעת ק"ש ותפלה לעומת זה יש מעלה לתפילין שמניח בראשונה שמברך עליהם ויצא בהם בטח בהברכה לא כן על התפילין השניים אף שמסלק מיד לתפילין הראשונים ולא הפסיק בדיבור מ"מ כיון שבברכת על מצות עכ"פ הפסיק בנתיים וכמ"ש שם הסמ"ג בעצמו בלשונו ואף שמפסיק בברכת תפילין ש"ר זה טוב יותר וכו' ואף שביארנו לעיל לשונו דע"כ כונתו רק דהוי כעין הפסק ולא הפסק גמור דאל"כ קשין דבריו אבל עכ"פ ס' הפסק הוי אצלו כמ"ש בפירוש ע"כ לפי"ז י"ל דבאמת תפילין דרש"י דנהוג עלמא כוותיי' העיקר אצלו ג"כ ולא פליג עם תשו' אשכנזית ומה שלא כתב להתפלל בשל רש"י דייקא מחמת שהם העיקר כנז' היא מחמת שיש לעומת זה מעלה לתפילין הראשונים שמברך עליהם בלי הפסק כלל כנ"ל והוי ספק אצלו איזו מעשה קודמה יותר ליתן המעלה ההוא לתפילין דרש"י ע"כ כ' סתם ויעשו כמו שיבחרו וירצו אם לברך להניח של רש"י ולסלקן מיד ולהניח דר"ת להתפלל בהם או לברך ולהניח דר"ת ולסלקן ולהתפלל בשל רש"י כמו שנראה מפשטות לשונו, ולא פליגי כלל, כן י"ל לכאורה דלא כמ"ש הרב בסם חיי ז"ל:

וגם יהי' איך שיהי' הנה בנידון דידן שבירך בטעות על של ר"ת והתפלל בהם שהעלה בסם חיי דלדעת הסמ"ג יצא בהברכה שבירך על של ר"ת קודם התפלה גם על של רש"י וא"צ לברך אח"כ על של רש"י שמניח כיון שכ' הסמ"ג דהפסק ברכת ש"ר לא איכפת לענין הברכה, ז"א, כמו שהזכרתי לעיל דבודאי פשוט דיש חילוק גדול בין הפסק ברכת ש"ר דעל כרחך ס"ל להסמ"ג בעצמו דלא הוי רק כעין הפסק והטעם י"ל כיון דהוא מעין הברכה כיון שאם אין לו רק של יד מברך על מצות גם על של יד א"כ הוא ברכת תפילין של יד וכעין מה שהזכרתי לעיל משו"ת פנמ"א כנ"ל וביארתי דעל כרחך כונת הסמ"ג דלא הוי הפסק ממש אבל אם הפסיק בכל התפלה באמצע דודאי הוי הפסק ממש וצריך לברך אח"כ על של רש"י עוד הפעם דאל"כ למה כ' הסמ"ג לסלק כדעת הא' מיד ושלא לומר בהם כלל גם ק"ש הלא הי' יכול להניחן בכל התפלה ולהניח אח"כ השניים ולקרות בהם ג"כ ק"ש כיון שיצא זה באופן כזה בהברכה א"ו פשיטא מזה דלא כהסם חיי דגם לדעת הסמ"ג לא יצא בהברכה כשהפסיק בתפלה ובנידון השאלה הנ"ל צריך לברך עוד הפעם אח"כ על של רש"י, וגם כי אינו סברא כלל להשוות הפסק ברכת ש"ר להפסק דכל התפלה ושיצא אח"כ אחר התפלה בהתפילין הב' בהברכה שבירך מקודם התפלה על תפילין הראשונים שהם פסולים לדעת מי שמניח אותם התפילין שלו וז"פ וברור:

ומ"ש על לשון הסמ"ג שכ' אף דהוי הפסק בברכת ש"ר זה טוב יותר מלהניח לגמרי שלא להניחן כלל עכ"ל ועל לשון זה יתמה כל עובר ויתפלא כי למה עי"ז יניח לגמרי משלא להניח כלל שניהם וגם כמו שכתבנו לעיל דהא יוכל להניח כדעת הא' ולהתפלל בהם ואח"כ להניח כדעת הב' כגון של ר"ת אחר התפלה בלא ברכה ולקרות ק"ש כדברי תשו' אשכנזית (ואין סברא כלל לפרש כונתו דזה יהי' טירחא לפני ההמון להניח אח"כ כדעת הב' ולקרות ק"ש עוד הפעם וכשיסלקם מיד ויניח האחרים לא יתארך הזמן ויזהרו עי"ז ההמון להניח כדעת שניהם בכל יום וזה שכ' מלהניח לגמרי שלא להניחן כלל. אולם ז"א נראה כלל מלשונו בזה, וגם הא זה אינו חיוב כ"כ לקרות ק"ש בהתפילין השניים ויצא החיוב גם אם מניחן אף מעט כל דהו ע"כ אין סברא לפרש כזה) ועל כרחך לפרש כונתו כיון שיש ספק בשני התפילין ועי"ז יש ס' בברכה דאם יניח כדברי הא' ויתפלל בהם לא יצא בברכתו על התפילין השניים כמו שביארנו לדעת הסמ"ג לעיל ואם יברך גם על השניים הרי הוא סותר א"ע בברכה לבטלה דממ"נ התפילין הא' מהם אינם כדינו ואם יברך גם על השניים הרי בירך ממ"נ ברכה על איזה מהם לבטלה ואם יניחם בלא ברכה יתבטל ברכת תפילין שתקנו חכמים דהא יניח שניהם מספק בלא ברכה על כרחך זהו י"ל כונת הסמ"ג לכאו'. ולפי"ז פליגי על כרחך הסמ"ג עם תשו' אשכנזית דהא לתשו' אשכנזית מניח לכתחלה של ר"ת אחר התפלה בלא ברכה כיון שלא נהגו העולם רק כרש"י. והסמ"ג חושש אם לא יברכו על דר"ת והם אצלו ס' השקול כמו דרש"י דאם הי' אצלו דר"ת רק כמיעוט וכמניחן לצאת ידי כולם כמו דעת תשו' אשכנזית לא הי' חושש במניעת הברכה עליהם עד שכ' בלשונו שלא להניחם לגמרי עי"ז. אולם כ"ז אינו שוה לי בפי' דברי הסמ"ג בזה דאיך שייך לומר כן דוכי בשביל הברכה יניח מלצאת ידי חובת התפילין כדעת שניהם וזהו לא שייך רק במאכל ברכת הנהנין שיניח מלאכלו היכא שיש ס' ברכה אבל לא שימנע מלעשות המ"ע דאוריי' בשביל ס' הברכה. וגם אם אין מניחין שניהם רק מספק בודאי א"צ לברך על שניהם דלא עדיף מספיקא דדבריהם כדאמרינן בשבת דף כ"א דאין מברכין עליהם והיינו קודם דאמר רבא דרוב עמי ע"ה מעשרין ורק לפי"ד אביי ס' דבריהם היינו ספיקא דאו' ושתקנו חכמים מס' דאו' והארכתי במ"א וע' מלא הרועים ערך ספיקא דאו'. ע"כ על כרחך לשון הסמ"ג בזה ''משלא להניחם כלל'' צע"ג ולא זכינו להבינו וגם אין הכרע דהסמ"ג ס"ל לגמרי כתשו' אשכנזי' דא"כ הי' פוסק להניח של ר"ת אחר התפלה בלא פקפוק. אך עכ"פ זאת נראה ברור דלא כמ"ש בסם חיי דלהסמ"ג גם הפסק דתפלה לא הוי הפסק ויצא בהברכה על שניהם בנידון השאלה דידן ז"א כמו שביארנו לעיל בס"ד:

ומ"ש בסם חיי פי' על לשון המרדכי הנ"ל שכ' והשניים ישהה בראשו כמו שירצה דר"ל הבתים של ראש היינו שא"צ לסלק התפילין של ראש מזוג הא' דמקום יש בו בראש להניח ב' תפילין עכ"ד וקשה דהא גם ביד יש מקום להניח ב' תפילין ולא מצינו שום חילוק ע"ז בפוסקים והסם חיי נמשך בזה למה שהביא שם לשון המרדכי אם אינו יודע לכוון המקום של יד יניח כדברי הא' וכו' עפי"ז פי' דכונת המרדכי דהיינו דוקא של יד אבל ש"ר בודאי יוכל לכוון המקום דהא מקום יש בראש להניח בו ב' תפילין וכ"ז קשה כנ"ל א"ו הפי' הפשוט בלשון המרדכי כפי תיקון הגירסא שהבאתי לעיל כפי שנדפס עתה בווילנא וז"ל ואם אינו יודע לכוון המקום יניח של יד כדברי הא' וכו' היינו שקאי אינו יודע לכוון המקום על שניהם ש"י וש"ר. ומ"ש יניח של יד לאו דוקא של יד רק נקט התחלת ההנחה בשל יד דהא באמת צריך לברך לדעת הסמ"ק גם על של ראש דגם בלא סח מברך שתים לדעתו כנ"ל ומ"ש המרדכי דיוכל להניח האחרים כמו שירצה ר"ל כיון דתפילין הראשונים שבירך עליהם צריך לסלקן מיד ולהניח האחרים כדי לצאת בברכתו גם על השניים ושלא להפסיק בדיבור, ע"ז קאמר דהתפילין השניים שוב יוכל לילך בהם כמה שירצה היינו בכל זמן התפלה או יותר כחפצו וז"ב ופשוט ואין מהצורך כלל לדחוק כמ"ש בסם חיי לפרש לפי גירסא הישנה הנ"ל שהי' לפניו והנוסחא מתוקנת עתה ומתבארת כנז'

ומה שהקשה בסם חיי על לשון מרן המחבר בש"ע סי' ל"ד סעי' ב' ע"ש הנה כבר תי' הט"ז והגיה שפיר כפי גירסא דילן שהוגה כבר בש"ע שם בלשון וי"א שאם לא יוכל להניח בבת א' היינו שהמציעתא שכ' שיסלקן מיד היא דעת הסמ"ג והי"א הוא דעת תשו' אשכנזית כמ"ש הט"ז שם מזה נראה דעת מרן המחבר דהסמ"ג ותשו' אשכנזית פליגי ע"כ כ' בלשון וי"א ולפי"ד המ"א יש לומר דס"ל להמחבר דלא פליגי הסמ"ג ותשו' אשכנזית ורק הגי' במחבר בסיפא ואם לא יוכל וכו' (ולא בלשון וי"א) והיינו ר"ל כמ"ש המ"א (בס"ק ה') כגון שלא יכול להניחן אף בזאח"ז מחמת מכה או שמתבייש מפני המלעיגין עליו ר"ל שרואין אותו לובש ופושט ולובש תפילין אחרים] אף שמ"ש המ"א שמחמת מכה לא יוכל. להניח זה אחר זה כלל לא הבינותי כלל דבשלמא בבת א' י"ל מחמת מכה אין לו מקום רק לא' אבל מה זה שייך לזה שכ' המ"א אך במחצית השקל תי' קצת שמיירי שמחמת המכה לא יוכל להניח עליו התפילין בשעת ק"ש ותפלה רק תפילין א' ולא שניים ע"כ טוב יותר שיהי' אז עליו של רש"י דהוא עיקר ומנהג העולם כותיי' ואח"כ יניח של ר"ת בלא ברכה ויקרא בהם ק"ש עכ"ד ועדיין לא העלה ארוכה בפי' דברי המ"א דעדיין קשה דגם ביש לו מכה יוכל להניח בזאח"ז היינו להניח של ר"ת ולברך ולסלקן מיד ולהניח של רש"י ולהיות עליו בשעת ק"ש ותפלה ואין לומר דהמחבר ס"ל הפי' בדברי הסמ"ג שמניח כדברי הא' ומסלקן היינו שמניח של רש"י ומסלקן ומניח של ר"ת ומתפלל בהם ולא להיפך להניח מקודם של ר"ת ולסלקן מיד כנז' ז"א דמנא לי' להמחבר כן דהא הסמ"ג כתב סתם שיניח כדעת הא' ויסלקן וכו' ואין לומר שהעלה המחבר כן מסברא מדעתו לפרש כן בכוונת דברי הסמ"ג כדי שיברך תחלה על של רש"י דעיקר כוותיי' וכמ"ש הסמ"ג דיש חשש הפסק בברכה על התפילין שמניח אח"כ מחמת שמפסיק בברכת ש"ר דהראשונים ע"כ צוה להניח מקודם של רש"י ולברך עליהם ולסלקם מיד, ז"א דלעומת זה יש מעלה בתפילין השניים שהולך בהם בשעת ק"ש ותפלה כמו שפסק המחבר בסי' ל"ד סעי' ב' שצריכין ליזהר לילך בתפילין בשעת ק"ש ותפילין וא"כ צריכין להיות עליו אז תפילין דרש"י שהם עיקר לא כן אם יניח של רש"י בראשונה שצריך לסלקן מיד בלי שום דיבור בהם כלל א"ו דאין להכריע איזו מעלה עדיף כנ"ל ובפרט שכ' המחצית השקל בעצמו לעיל ס"ק ד' בפי' ד' המ"א דלדעת המחבר במיעצתא מברך בתחלה על איזו שירצה על של רש"י או של ר"ת והוא כדברינו ודברי המחה"ש בזה סותרים ומוקשים לע"ד ופי' ד' המ"א צ"ע ואולי ההכרח לומר כונת המ"א בפשיטות שמחמת כאב המכה לא יוכל להשתמש בידו להזדרז ולהניח ולסלקן מ"ד ולהניח אחרים עליהם בלי הפסק ועדיין צ"ע. וגם מהו שציין המ"א עיין לעיל ס"ק ה' עיין לעיל סי' כ"ז סעי' ז' לענין מכה צ"ע לע"ד דהא אינו ענין לענין הנחה זאח"ז רק לענין להניח שניהם בבת א' שכ' שם המחבר בסי' כ"ז שמקום יש בזרוע להניח ב' תפילין וכיון שיש לו מכה במקום ההוא לא נשאר לו מקום עוד זולת המכה רק לתפילין א' ולא יוכל להניח שניהם בבת א' אבל לא שייך למה שפי' בזה בס"ק ה' שלא יוכל להניח בזה אחר זה מחמת המכה ורק כמ"ש שמחמת כאב המכה לא יוכל להזדרז ולהניח גם בזאח"ז וזהו דוחק ע"כ צ"ע לפרש כונתו ולפי"ד המ"א עכ"פ דלא גרס וי"א בלשון המחבר וס"ל דלא פליגי הסמ"ג ותשו' אשכנזית ודלא כהט"ז, אמנם כבר ביארנו דיהי' איך שיהי' הנה לדינא לנידון דידן אין סברא כלל לומר כמ"ש הסם חיי לדעת הסמ"ג דלא יגרע אף הפסק מרובה לענין הברכה ויוכל לצאת בהברכה שבירך על תפילין דר"ת קודם התפלה ז"א כמו שביארנו ובהפסק מרובה דהתפלה כולם מודים בפשיטות דצריך לברך עוד הפעם וכיון שאנו מברכים רק על תפילין דרש"י א"כ לא יצא בהברכה שני' על ר"ת קודם התפלה וצריך לברך עוד הפעם אחר התפלה כשמניח דרש"י כנ"ל

ומה שהקשה בסם חיי על דברי המ"א מה שכ' צ"ע דהיינו מציעתא ע' לב"ש מה שתי' שפיר דברי המ"א דלפניו לא הי' מוגה ''ויסלקם מיד'' ע"כ הקשה המ"א בצ"ע ע"ש בלב"ש

ומ"ש בסם חיי דהסמ"ג מיירי מי ששקולין בעיניו תפילין דרש"י ודר"ת ואינו יודע לכוון המקום יניח א' מהם תחלה ויברך וכו' הרי דלא קאמר הסמ"ג אלא למי ששקולין בעיניו תפילין דרש"י ודר"ת ולא פליגי עם תשו' אשכנזית דתשו' אשכנזית מיירי מי שמניח העיקר רק תפילין דרש"י לכך לא יברך רק על דרש"י עכת"ד, הן אמת שכ' דלא הי' הסמ"ג לפניו אז והביא רק מלשון הט"ז שהוא הביא כן מהסמ"ג, אמנם הסמ"ג באמת לא כתב לשון זה שקולין בעיניו שניהם ורק הט"ז כתב כן לפרש כן בלשון הסמ"ג וע"כ אין כונתו כמ"ש בסם חיי דתלוי אם שקולין בעיניו תפילין דרש"י ודר"ת ורק כונת הט"ז לפרש בלשון הסמ"ג דשניהם שקולים על איזה לברך מקודם ולסלקם דגם אם נזדמנו לו תפילין דר"ת יניחן מקודם ויסלקם ויניח אח"כ של רש"י אע"ג דהוי כמו הפסק קצת לענין לצאת בהברכה על תפילין דרש"י כמ"ש הסמ"ג בעצמו וביארנו לשונו לעיל בס"ד אבל לא כמ"ש בסם חיי, ובפרט כי בסמ"ג עצמו לא נמצא כלל לשון זה אם שניהם שקולין בעיניו כנז' א

עכ"פ למסקנא לדינא העלה בסם חיי בנידון השאלה שטעה ובירך על של ר"ת והתפלל בהם דצריך לברך עוד הפעם על של רש"י כיון שהפסיק הרבה מדאי בק"ש ותפלה ודאי לא מועיל ברכתו הא' קודם התפלה וצריך לברך אח"כ על תפילין דרש"י והודה בזה כנראה לבסוף כמו שכתבתי לעיל דהסמ"ג מודה ג"כ בהפסק מרובה דתפלה דצריך לברך עוד הפעם וכ"כ החיד"א ז"ל בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' א') בשם סם חיי לפסוק כותי' בזה שצריך לברך עוד הפעם וכ"כ שם בשם מהר"ח אבולעפיא ז"ל שפסק כן בפשיטות ומובא ג"כ בזכור לאברהם אלקלעי

והנה מ"ש לעיל בפי' דעת הסמ"ג אי יברך על של רש"י ויסלקם מיד ויניח של ר"ת או של ר"ת ויסלקם ויניח של רש"י כדי שיקרא ק"ש ותפלה בתפילין דרש"י שוב ראיתי בפמ"ג או"ח סי' ל"ד שם במשבצות ס"ק ג' מ"ש בשם הנחלת צבי שהבין דדעת המחבר דהסמ"ג ותשו' אשכנזית לא פליגי וחדא הוא ע"ש וע"ז כ' הפמ"ג דעל כרחך להסמ"ג מניח השניים על סמך ברכה ראשונה ממילא אין להפסיק בדבור ותפלה זמן ארוך ובהכרח לסלקם מיד ע"ש וזהו כדברינו לעיל דעל כרחך דהתפלה הוי הפסק ולא יצא בהברכה על שניהם זולת אם סילק הראשוני' מיד ולא הפסיק בדיבור כלל וז"ב ופשוט. ודלא כמו שטועים העולם ואומרים כי בהברכה של רש"י אנו יוצאים על של ר"ת שמניחים אחר התפלה ז"א וכמבואר לעיל בארוכה דלמנהגינו שהוא כתשו' אשכנזית שמניחין אחר התפלה תפילין דר"ת בלא ברכה אין סברא דיוצאים בהברכה שקודם התפלה על של רש"י והברכה יצא רק על של רש"י דנהוג עלמא כותי' בזה כנז':

ובעטרת זקנים הביא בשם הלבוש שיניח תחלה של ר"ת ויברך עליהם ויסלקם מיד ואח"כ יניח של רש"י בשעת ק"ש ותפלה כדי שיקרא ק"ש ותפלה בשל רש"י וכ' הוא ע"ז דרק הלבוש הבין בדעת הסמ"ג וס' התרומות כן אבל באמת לא עלה על לבם כמו שהבין הוא ואפשר לומר שגם הם סוברים כמו תשו' אשכנזית ע"כ נכון להניח של רש"י תחלה ויברך עליהם ויתפלל בהם ואחר התפלה יניח של ר"ת ויקרא בהם ק"ש עכ"ד העט"ז. וכפי מה שביארנו לעיל בעה"י לא קשה קו' העט"ז על זקיני הלבוש דכיון דהסמ"ג כתב בסתם שיניח כדעת הא' ויברך ויסלקם ואח"כ יניח מיד כדעת השני ויתפלל בהם ולא ידענו עדיין איזו נכון יותר אם לברך על של רש"י בתחלה ולסלקם ולהתפלל אח"כ בשל ר"ת או לברך על של ר"ת כדי להתפלל אח"כ בשל רש"י כמו שנסתפקנו לעיל וי"ל דמסתבר לי' שפיר לזקיני הלבוש להכריע כיון דצריך להתפלל בשל רש"י שנהוג עלמא כותי' ע"כ יברך על של ר"ת ויסלקם מיד ויניח של רש"י ויתפלל בהם כמ"ש שם הלבוש כיון דיוצא מדינא. בהברכה על שניהם באופן כזה שמסלק הראשונים מיד. וכיון דאין הכרע בלשון הסמ"ג ע"כ מסתבר לי' שפיר דטוב יותר לברך על של ר"ת ולסלקם ולהניח של רש"י להיות עליו דרש"י בשעת ק"ש ותפלה ובמה שנסתפקנו לעיל הכריע זקיני הלבוש דזה עדיפא להיות עליו התפילין דרש"י בשעת ק"ש ותפלה ואין קושיא עליו כלל:

והנה מרן בשו"ת דברי חיים (ח"ב חיו"ד סי' פ"ב) בנידון שאלה זו ששכח ובירך על של ר"ת כ' בקצרה שקבלה בשם רבינו הקדוש איש אלקים מלובלין זי"ע שא"צ לברך עוד הפעם על של רש"י. אולם הוא חילק שמי שדרכו להניח ב' זוגות א"צ לברך שהרי הי' דעתו להניח שתיהן אבל מי שאינו מניח בשום פעם שתי זוגות רק של רש"י א"כ הוי נמלך וצריך לברך עכ"ד הד"ח. והנה מתיירא אני להכניס ראשי ודבריי בין ההרים הרמים והקדושים שרפי מעלה אלו זי"ע אשר מהבל פיהם וקדושתם אנו חיים מאורי הגולה, עד זמן הגאולה. עכ"ז אם לדין יש לעיין והרשות נתונה אף לתלמיד פחות ושפל כמוני לראות לעיין ולהבין בעזה"י כי הנה הקבלה בשם רבינו הקדוש מלובלין לא זכיתי להבינה לכאו' דלמה לא יברך אח"כ על של רש"י ואם כי עפ"י דעת המקובלים שניהם אמת מ"מ הרי צווחו וחלקו האחרונים על המצות שמורים שכ' לברך על תפילין של ר"ת ולא נהוג כותי' כלל בשום מקום. ומי שפסק כותי' בזה צדיק גדול א' מהאחרונים שפסק לברך על תפילין דר"ת שרי לי' מארי' והוראתו לא נתקבלה כלל ואכ"מ בפרט שהוא נוגע לעניני קבלה ובמ"א אכתוב אי"ה. ועפ"י הדין א"א לברך על שתיהן כמ"ש לעיל דהוי תרתי דסתרי אהדדי וס' ברכות להקל ע"כ מברכים על של רש"י שנהוג עלמא כותי' וכמ"ש בתשו' רדב"ז חלק ו' סי' רע"ו דגם כשמניח תפילין דר"ת במנחה לא יברך עליהם כיון דהוא סותר א"ע דבשחרית בירך על של רש"י ובמנחה ס"ל כר"ת ובירך על של ר"ת וכ"כ ג"כ בשו"ת מכתם לדוד להר"ד פארדו ז"ל (חאו"ח סי' ד') דבמנחה ג"כ לא יברך על של ר"ת והביא בשם הר"מ זכות ז"ל דחולק ג"כ על המצות שמורים שכ' לברך ע"ש. אלא על כרחך הכונה הי' של רבינו הקדוש מלובלין כמ"ש רבינו הקדוש בדברי חיים דהכונה רק מחמת שהחסידים נוהגים להניח שני זוגות (היינו תפילין דר"ת אחר התפלה) א"כ הוי כוונת הברכה על שתיהם וא"כ לא הוי נמלך ע"כ א"צ לברך עוד הפעם כשמניח של רש"י אבל מי שאינו מניח בשום פעם תפילין דר"ת א"כ הוי נמלך וצריך לברך עכ"פ וזה ג"כ פלא וכמו שכתבנו לעיל מפשטות דברי הפוסקים וכמו שנראה מלשון המחבר סי' ל"ד במיעצתא דעל כרחך לא יצא בהברכה על שניהם רק כשלא הפסיק בדבור כלל בנתיים וסילקם מיד והניח האחרי' כדעת הסמ"ג וכמ"ש שם בפמ"ג כנ"ל אבל כשהפסיק בתפלה אין שום דעת א' מהפוסקים דיצא בהברכה על שניהם ומה שנהגנו להניח של ר"ת אחר התפלה הוא בלא ברכה ובאמת לא יצא בהברכה של רש"י שקודם התפלה כנ"ל (דלא כמו שרצה לומר בשו"ת סם חיי כנ"ל בתחלת דברינו) ואין אנו מברכים על תפילין דר"ת אף אם מניחים אותם באמצע היום או במנחה וא"כ כשבירך עליהם הוי נמלך ונמצא דצריך לברך עוד הפעם על של רש"י ובע"כ לפרש כונת הד"ח (שפי' דברי רבינו מלובלין) היינו כששניהם לפניו ונזכר מיד כשהניחם. קודם שהתפלל וסילקן דבאופן זה נבאר לקמן בס"ד כיון דרגיל להניח גם תפילין דר"ת דא"צ לברך עוד הפעם ונכונו דבריהם ז"ל

היוצא לנו מכל זה סיומא דפסקא בעה"י לענין שאלה (הב') שהתחלנו ששכח ובירך על של ר"ת ולהתפלל בהם בודאי דצריך לברך עוד הפעם על של רש"י גם לפי מנהגינו שמניח כ"א תפילין דר"ת אחר התפלה עכ"ז צריך לברך עוד הפעם על של רש"י כשטעה יבורך והתפלל בשל ר"ת וכמו שפסק בסם חיי ובחיים שאל כנ"ל:

אמנם לענין שאלה (הא') שהתחלנו ששכח ובירך קודם התפלה על של ר"ת ומיד לאחר הנחתן נזכר מיד וסילקם ומניח של רש"י שמונחים לפניו בכיס ולא הפסיק בשום דיבור אז י"ל דא"צ לברך עוד הפעם כלל בכה"ג שלא הפסיק בדיבור ע"כ יוצא בהברכה על שתיהן כמ"ש הסמ"ג והמחבר במיעצתא כנ"ל. ואין לומר דשאני התם שנוהג בכ"ע כהסמ"ג להניח שתי הזוגות באופן כזה היינו לברך על כדעת הא' ולסלקם מיד ולהניח האחרים א"כ כונת הברכה על שתיהן אבל לפי מנהגינו כמש"ל דהברכה הוא רק על של רש"י א"כ הוי כמו נמלך וצריך לברך ז"א דהא שתיהן לפניו בזה וע' בתב"ש סי' י"ט ס"ק ל"ג כשהביאו לפניו ל' אגוזים או תפוחים ודעתו לאכול כולם והוא טועה בדעתו שסובר שצריכין לברך על כל א' בפ"ע כשנודע לו האמת דא"צ רק ברכה א' לכולן עכ"ז א"צ לברך על השאר דלא דמי לנמלך שלא הי' בדעתו לאכול ונתחדש לו אכילה אבל שלא נתחדש לו כלום למה יברך ע"ש וע' בשע"ת או"ח סי' ר"ו א"כ בזה שפיר שייך לומר סברת מרן הד"ח דהא הוא נוהג מעולם להניח תפילין דר"ת ג"כ ואם שביארנו לעיל שהברכה לא יצא על שתיהם כיון שהפסיק עכ"ז באופן הלז בנידון שלא הפסיק בשום דיבור כלל ע"כ יצא בהברכה על שניהם אף שהוא לא ידע מזה דהוא חשב שהם תפילין דרש"י (אף שמעודו לא נהג כדעת הסמ"ג להניח כדעת הא' ולסלקן וכד' הלבוש הנ"ל להניח של ר"ת מקודם ולסלקם מיד) עכ"ז עכ"פ הוי כמו נידון דהתב"ש שכ' דלא הוי נמלך כיון דלא נולד לו אכילה חדשה א"כ גם כאן הרי יצא בהתפילין דר"ת שהניח עליו אף רגע וסילקם מיד והניח מיד של רש"י ומעודו הוא ג"כ מניח תפילין דרש"י ודר"ת רק שמניח תפילין דר"ת אחר התפלה כמנהג העולם במדינותינו ובכה"ג שהניחם קודם התפלה לתפילין דר"ת והניח אח"כ של רש"י ג"כ יצא דעת שניהם וא"כ לא הוי הנחה חדשה והרי הוא כעובדא דהתב"ש שכ' כיון דלא הוי אכילה חדשה אף דהוא טעה עכ"ז לא הוי נמלך וא"כ לא הוי נמלך וא"צ לברך עוד הפעם כיון שלא הפסיק בדיבור כנז' (והברכה על תפילין של ש"ר ג"כ לא מיקרי הפסק קודם הנחת רש"י של השניים כמ"ש לעיל בשם הסמ"ג). וכיון דאתית להכי יש ליישב ג"כ דברי מרן הד"ח בתשו' די"ל שמיירי בכגון שלא הפסיק בשום דיבור ונזכר מיד והניח האחרים שהיו לפניו וכיון שהוא רגיל להניח מעולם להניח ב' זוגות כנ"ל ע"כ כיון שלא הפסיק בשום דיבור שפיר כתב בד"ח שא"צ לברך עוד הפעם כמו שביארנו כנז':

אכן למי שאינו נוהג להניח תפילין דר"ת כלל י"ל דהוי נמלך אף שסלקן מיד והניח של רש"י ואף דשניהם לפניו דכיון שלא הי' בדעתו להניח רק של רש"י ולא של ר"ת כלל וטעה והניח של ר"ת א"כ י"ל דהוי כמ"ש בה' ברכת הפירות (סי' ר"ו סעי' ו') דבנפל מידו הפרי צריך לחזור ולברך אעפ"י שהי' מאותו מין לפניו כיון שלא הי' בדעתו לאכלה כמ"ש שם הרמ"א ואולי יש לחלק משם ע"כ בזה יש להסתפק וצ"ע להלכה ואם יוכל אז באותו מעמד לשמוע הברכה מאחר שמברך על תפילין של רש"י ולצאת בהשמיעה לענות אמן מה טוב. ואם אין שם אחר לכאו' הי' לומר שלא לסלקם מיד אם נזכר וראה שהם תפילין דר"ת אף שהוא אינו נוהג להניח תפילין דר"ת בשאר ימים יאמר בהם איזה מזמורי' וכיוצא ויסלקם אח"כ וכיון שהפסיק בדיבור שפיר יוכל לברך אח"כ על של רש"י או שיפסיק הרבה בנתיים ויצא לחוץ אולם ז"א דהא כיון שיברך עוד הפעם הרי נמצא שבירך לבטלה על של ר"ת כמש"ל דאין לברך על ר"ת (ובפרט דהוא אינו נוהג כלל להניח תפילין דר"ת רק כרש"י) וגם דהוא תרתי דסתרי אהדדי כנ"ל ולמה יגרום בחנם שיהי' ברכתו הראשונה שלא כדינא ע"כ צ"ע לדינא במי שאינו נוהג להניח תפילין דר"ת ויותר נוטה דא"צ לברך כיון שלא הפסיק בדיבור ושתיהם לפניו וס' ברכות להקל:

אך מי שנוהג להניח תפילין דר"ת אחר התפלה וטעה ובירך עליהם וסילקם מיד והניח של רש"י ובארנו לעיל בזה דא"צ לברך על של רש"י כיון שלא הפסיק בדיבור, אז א"צ ג"כ להניח עוד תפילין דר"ת אחר התפלה כמנהגו דכיון שכבר יצא בהתפילין דר"ת שהניח כרגע עליו ויצא י"ח תפילין וגם לדעת הפוסקים כמ"ד מצות צריכות כונה והוא לא נתכוין לתפילין רק של רש"י מ"מ כיון שמדאו' לא נמצא רק כדעת הא' וכשמניח כדעת מי מהם מכוונים לצאת סתרי י"ח תפילין ואין חילוק, וא"כ יצא בתפילין דר"ת שהניח עליו כרגע אף שלא ידע שהם של ר"ת כיון שנתכוון למצות תפילין סתם אך מחמת שכ' בש"ע ונהוג לקרות ק"ש בשל ר"ת אחר התפלה ע"כ נכון גם בנידון כזה להניחם עוד הפעם אחר התפלה לקרות ק"ש כמנהגו:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה