מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן כג
ב"ה כבוד ידידי הרב המאה"ג וכו'. לתשו' יקרתו למלאות רצונו שלחתי ט"ג למולו רק ביום א' אי"ה ואקיים אשר הבטחתי בהט"ג לבא עוד היום גם במכתב ומחמת עש"ק לא יספיק העת להאריך כלל וארשום רק בקצירת האומר ובפרט בשיטות הראשונים בשיעור ביהשמ"ש אשר הוא כמים שאין להם סוף ומה גם כי לדינא להלכה ברורה אין באפשרי להכריע בהם בזה לפסוק בסכינא חריפא וכאשר שמעתי מפה קדוש אדומו"ר הגה"ק משינאווע זצללה"ה זי"ע שדיבר הרבה מענין שיעורי ביהשמ"ש והגיד בשם רבו הגה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע זצללה"ה שלא יהי' באפשרי להכריע ולעמוד על השיעור בבירור להכריע בשיטות הפוסקים בזה הר"ת והגאונים ושאר ראשונים וגם אחריהם המבארים דבריהם ולא יהי' באפשרי לעמוד ולהכריע בזה עד עת קץ ב"ב רק שצריכין לילך בזה בכל מקום בדאוריי' לחומרא (א) ורק בדרבנן נהג הגה"ק מבעלזא הנ"ל להקל ולהתאחר בתפלת המנחה בשיעור ביהשמ"ש כדעת המאחרים שיעורו עכתד"ה. ע"כ לענין מעשה בזה אין נ"מ כ"כ בהפלפול. ולענין מילה נהוג ההוראה בפה מכ"ק אאזמ"ו הגה"ק מהר"ש אבדפ"ק זצללה"ה זי"ע שאם נולד אחר שקיעת החמה אז חושבין לענין מילה מיום שלאחריו כד' הש"ך והוא לחומרא מחמת חשש נימול שלא בזמנו אם ימלוהו ליום שלפניו וממילא בשבת מחמת ספק צריך למולו ביום א' שלאחריו וכן נוהג אחריו כ"ק אאמ"ו שליט"א וכן צוה לי בזה לכתוב דעתו הרמתה למעשה ושכן הגיד לו אדומו"ר משינאווע זצללה"ה שצריכין לנהוג כן לענין מילה ומ"ש כת"ה בשם הגאון מליסא זצ"ל שפסק בדרך החיים לענין שיעור ביהשמ"ש דשבת. הנה עוד גדולים שפסקו כן בספריהם בסתם ששיעור ביהשמ"ש הוא י"ג מינוט וחצי קודם צה"כ רק שצריכין להוסיף מעט מחול על הקודש. ובאמת מוזר הוא לנו במדינת אלו אשר הנסיון הראנו בימות הקיץ הארוכים כי י"ג מינוט כנז' קודם צה"כ אז עברו כבר ג' רבע שעה או לפעמים קרוב לשעה אחר שקיעת החמה כבר וישראל קדושים כבר קיבלו שבת בימות הקיץ בזמן ההוא בכל מקומות מושבותיהם מלפני זמן רב מקודם וכבר מחו לי' בההגהות על הדה"ח שנדפסו בסידור הרמ"ק ובסידור ד"ק וההגהות נעשו מהרב מ' יחיאל מו"צ ז"ל מבעלזא והרעיש בזה כנראה עפ"י דעת רבו הרב הקדוש זצ"ל דשם והזהיר כי לחומרא דשבת צריכין לילך בשניהם לחומרא וחלילה להדליק נרות בעש"ק אחר שקיעת החמה וכאשר הזהיר על ככה הגה"ק בעל התניא בסידור שלו. ומה שנמשכו הדה"ח ודעימי' אחר לשון הפוסקים בשיעור ביה"ש וכ' סתם משמע ששוה בין בקיץ בין בחורף זה רק כמ"ש בגמ' באופק שבא"י ושבבבל ועיננו רואות באופק שלנו שלא כן הוא ושהחילוק רב הוא בין ימות הקיץ לימות החורף. וכאשר האריך בזה המנחת כהן שהענין משתנה לפי זמני השנה ולפי מדינות היישוב ע"כ בודאי אסור לנו להקל באופקים שלנו. והשבת ניתן רק במקום ובאופק אשר שם האדם וכל ישראל ישבתו איש על מחנהו ואיש על דגלו לפי המקומות והאופקים אשר המה בהם אם כי הזמנים לא יתאחדו בזמן א' כמובן ונודע, ואכ"מ להאריך. הן אמת כי במנחת כהן (מבא השמש מאמר ב' פ"א) כ' דגם להמחמירים להדליק נרות בעש"ק קודם שקיעת החמה היינו רק מחומרא דתוספת שבת אבל לענין מילה גם אם נולד עש"ק אחר השקיעה יש למולו בשבת ע"ש אמנם הוא הולך לדרכו וע' שם טעמו שתפס במוחלט שדעת ר"ת היא העיקר בזמן ביהשמ"ש. אבל אנחנו בגלילות אלו שמדליקים נרות קודם השקה"ח עפי"ד התניא בסידור שלו שכ' שר"ת יחיד הוא נגד הגאונים הראשונים רב שרירא גאון ורב האי בנו ואחריהם רבינו חננאל והרי"ף והרמב"ם והראב"ע ור"י בעל התוס' ובעל העיטור וכו' וסייעתם, וא"כ כיון שהוחזקנוהו לחומרא מחמת ספק איסור תורה כמ"ש שם ע"כ לפי"ז גם לענין מילה אסור למול בשבת מספק חילול שבת, והנה לכאו' קשה גם על הרב בעל התניא על מ"ש בש"ע שלו סי' של"א סעי' ה' ע"ש דהא הוא לשיטתו שפסק בסידור דצריכין מדינא להדליק הנרות עש"ק קודם שקיעת החמה תחת האופק וא"כ למה התיר לפי"ז למולו בשבת גם כשנולד בשבת לעת ערב אחר שקיעת החמה. אולם יש לתרץ להמעיין שם בלשונו בש"ע שלו דהוא כתב שם רק מחמת שבמדינות אלו אין אנו חוששים להדליק הנרות קודם שקיעת החמה שלפעמים אין מקבלין שבת ועושים כל המלאכות עד רביעית שעה קודם צה"כ וכיון דעל כרחך קיימו להקל דעד אז לא נקרא בין השמשות למה ידחו לפי"ז המילה שלא למול בשמיני לפי שיטתם אבל לפימש"ל דישראל קדושים ועתה בגלילותינו בזמנינו אכשר דרא והחזיקו לחומרא כדעת הפוסקים ליזהר להדליק קודם שקיעת החמה לגמרי תחת האופק וכן הנהיגו הרבנים הג' בעיירות הגדולות בזמני הדלקת נרות עש"ק שמציינים בכל שבוע וא"כ כיון שנהגו ליזהר בחומרת הפוסקים הנ"ל אז שפיר גם הרב התניא מודה דאין לסתור א"ע לפי"ז להתיר למולו בשבת כשנולדה ביום ש"ק אחר השקיעה דהרי אנו מחזיקים זמן זה לחומרא דביהשמ"ש כבר ואיך יקילו באיסור סקילה למול בש"ק וחשש מילה קודם זמנה וכ"כ הרב התניא בעצמו בסידור שם כנ"ל לענין מילה כמו שחזר בו הב"י בעצמו ופסק בה' מילה בפשיטות דמיד לאחר השקיעה היא ביהשמ"ש וכ"פ הש"ך וכ"פ הפר"ח באו"ח סי' תרע"ד. ואין לדחות דמה שאנו מחמירים להדליק קודם השקיעה הוא רק חומרא אבל מדינא אין אנו פוסקים כן א"כ לענין מילה יש למול בשבת בזמנו כדינא. ז"א דכמו שאנו מחמירים לענין קבלת שבת משום, שחוששין לדעות שאחר השקיעה ביהשמ"ש כן צריכין להחמיר שלא למול בשבת מחמת זה כשנולד אחר השקיעה. ואין לומר דמחמת שיש נגד זה מעלה שימולו בזמנו בשבת ע"כ בכה"ג לא קבלו עליהם החומרא כדעת הפוסקים דאחר השקיעה היא ביהשמ"ש ז"א דהא לעומת זה יש חשש נימול שלא בזמנו ע"כ בודאי אין חילוק והמחמירים בזה כמנהגינו גם לענין מילה כשנולד אחר השקיעה לא ימולו בשבת כיון דחשבינן זה כבר לחומרא דביהשמ"ש. והרב בעל התניא שפסק בש"ע שלו בסי' רס"א שביה"ש היא רק ג' רביעי מיל קודם צה"כ נמשך אחר דעות פוסקים הראשונים כן וכבר נודע למעיינים בש"ע שלו שאין הוא רוצה שם לעשות חדשות ונצורות הן במילי דחסידות והן לפי דעתו ושיטתו שהחזיק בה להלכה רק הביא בקצרה דעות הפוסקים להיות כשלחן ערוך לפני המון ישראל אמנם בזה כבר נדפס שם בש"ע ג"כ הג"ה מכת"י הרב זצ"ל בעצמו להזהיר להדליק קודם השקיעה ושאם איחרו להדליק אחרי השקיעה ידליקו רק ע"י נכרי [עוד זאת ראיתי להזכיר מ"ש התניא שם בסי' רס"א בהאזהרה שבאמצע ימי הקיץ נמשך השיעור כמו ב' שעות היינו לפי אופן שלו במדינת רייסין אשר שם הימים בימי הקיץ גדולים יותר כנראה (וכאשר בסביבות פטרסבורג הלילה קצרה מאוד בימי תמוז) וכמ"ש נכדו הגה"ק מליבאוויטש זצ"ל בעל צ"צ בסוף פי' ההגדה של פסח דמח"י אייר ואילך הוי מחצות לילה זמן עמוד השחר והיינו ג"כ כנראה רק במדינתם ובאופק שלהם מרייסין והלאה]. ולפי"ז בנידון דידן שנולד ביום ש"ק לעת ערב בערך ט"ו מינוט אחר שעה שביעית במורה שעות שלנו שזהו כבר בערך ט"ו מינוט אחרי השקיעה ע"כ שלחתי הט"ג למולו ביום א' אי"ה:
שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' פ') שפסק להלכה בנולד קודם י"ז מינוט קודם צה"כ במוצאי שבת' שימולו אותו בשבת וגם בחת"ס שם בנה יסודו מחמת שכ' שאנחנו כולנו במדינות אלו עושים מלאכה עד ג' רביעי שעה קודם צה"כ נמצא אנו תופסים במוחלט כשיטת ר"ת ואיך בהגיע יום השבת ויהי' מוטל עליו למול בנו יחוש לדעת הסוברים להיפך שאז כבר לילה עכת"ד וכבר כתבנו לעיל על ד' התניא שכתב בזה ג"כ וכתבנו בזה כיון שבגלילותינו נהגו להחמיר להדליק נרות קודם שקה"ח תחת האופק כד' התניא בסידור כנ"ל א"כ גם לענין מילה יש להחמיר בחומרא דשבת לימול ביום א' כנז'. ומחמת עש"ק והמכתב ירט הדרך לנגדו לבא לכת"ה ביום מחר אי"ה ע"כ אקצר ואחתום בשלום וברכה ושבתא טבא וכט"ס ידידוש"ת: