אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן יט

סימן יח

כבוד ידידנו וכו' הגיעני שני כתובים הבאים כאחד אשר נשלחו לי ממונקאטש בהיותי פה ביאלאבזעג מקום משכן כ"ק חותני ההצה"ק שליט"א והנני להשיבו מיד מפני הכבוד תשובה מאהבה בעהי"ת:

מה שתמה על הש"ך יו"ד סי' א' ס"ק ל"א ול"ב במ"ש המחבר בשומע ואינו מדבר אם הוא מומחה שוחט אפי' לכתחלה אם אחר מברך דמיירי שהאחר אינו מומחה רק שהאחר יוכל לברך ומיירי שהאחר שוחט ג"כ הא לא"ה א"י לברך עכת"ד הש"ך. וזה הי' לפלא בעיני כ"ת אך כבר נזכר במכתבו השני כי זה לק"מ על האחר שיודע לברך האיך שוחט כיון שאינו מומחה דהא האלם המומחה עע"ג וכ"כ בשפ"ד שם ס"ק ל"א לדעת המחבר שם וכבר כ' הש"ך דהמחבר אזיל לשיטתי' כמ"ש הטור והמחבר שם סעי' ג' דמותר ליתן לשחוט לכתחלה לשאינו מומחה בשאחר עע"ג (והרמ"א חולק שם) וא"כ המחבר כפי שפסק בסעי' ג' כ"כ הכא לדינא ג"כ בסעי' ז' ולא יפלא כלל דברי המחבר והש"ך – – אולם מה שנראה בעיניו יותר מוסברים וישרים דברי הט"ז שם ס"ק י"ג דמחלק בין תרומה לשחיטה דברכת השחיטה היא ברכת הודאה למקום ב"ה על שאסר לנו אכילת בשר בלא שחיטה וכל ישראל שייכים בברכה זו אלא שאין מקום לברך בלא"ה ואסמכוהו על השחיטה כמו ברכת להכניסו שנזכר בב"י ה' מילה וכן ברכת אירוסין שהחתן מארס והרב מברך אבל הפרשת תרומה הוי הברכה על החיוב להפריש וכו' עכת"ד הט"ז. הנה האמת אגיד כי זה כמה הי' בדעתי כי לפי"ד הט"ז בזה יש ליישב לנכון בה' שחיטה סי' י"ט מה שהקשה הש"ך על הרמ"א שפסק דאם שוחט דבר דאיתיליד בה ריעותא ישחטנו בלא ברכה וכשימצא כשר מברך אח"כ על השחיטה ובלבד שיהא סמוך לשחיטה עכ"ד ומביא ע"ז הש"ך בשם הרמב"ם שכ' דאם שחט בלא ברכה וכו' אינו חוזר ומברך אחר עשי' וכן כל כיוצא בזה עכ"ל ולפי"ז נסתר דינו של הרמ"א והנה עכ"ז כ' הש"ך בס"ק שאח"ז שם דדינו של הרב אמת היכא דאין אפשר לשחוט עוף אחר אז יברך אחר השחיטה כמ"ש הרמ"א ובאמת קשה על הש"ך דלפי דבריו בס"ק, הקודם לא שייך כלל לברך אחר השחיטה וא"כ איך יברך אח"כ כשאין לו עוף אחר ולפי"ד הט"ז אמרתי ליישב שפיר דינו של הרמ"א דהא הט"ז מדמי שם בסי' א' ברכת השחיטה לדינו של ברכת להכניסו וברכת אירוסין שהרב מברך וא"כ לפי"ז כמו ברכת להכניסו שהוא אחר המילה כמ"ש הטור סי' רס"ה בשם ר"ת שהחזיר המנהג לברך להכניסו אחר המילה וכ"כ רב שר שלום וכ"כ בב"י בשם ר"ת הטעם דכיון שהיא ברכה כוללת לישראל רק אסמכוהו בשעת המילה ע"כ אין הכרח לברכה עובר לעשייתן וא"כ כמו כן ברכת השחיטה שהט"ז מדמה אותה בזה ג"כ מטעם שהוא רק ברכה כוללת ויוכל לברכה אחר שאינו שוחט ג"כ ע"כ כמו כן יוכל לברכה אחר השחיטה מיד וכמ"ש בב"י ה' מילה כנז' ובשוחט דבר דאיתיליד בה ריעותא שפיר יוכל לברך אח"כ כפסק הרמ"א לנכון. אולם קשה על הט"ז שם (סי' י"ט ס"ק ב') שכ' ויש נוהגים לשחוט עמו שחיטה כשירה וזה עדיף טפי עכ"ל וא"ם הט"ז בעצמו לפי דרכו בסי' א' דברכת השחיטה דמיא למ"ש הב"י בדינו של ברכת להכניסו ולפי"ז שפיר יכולין לברך לכתחלה אחר השחיטה וכמו שיכול האלם לשחוט לכתחלה ושיברך אחר על סמך זה שמדמי הט"ז שם וכמו כן בודאי יוכל לברך אח"כ לכתחלה ולמה זה כ' דעדיף לשחוט עוף אחר ולא העיר כלל הט"ז לחזק דברי הרמ"א עפ"י דרכו בסי' א' א"ו דגם הוא בעצמו לא רצה שיסמכו למעשה עפ"י סברא זו רק בסי' א' רצה ליישב שם קו' הב"י. וא"כ שוב לא יפלא על הש"ך בס"ק הנ"ל בסי' א' שיישב דעת המחבר שכתב דשוחט לכתחילה דמיירי כשהאחר שוחט ג"כ ולא רצה לומר שיסמכו עפ"י סברא שחילק הט"ז שם וז"פ, מלבד מה שהקשה בלא"ה התב"ש סי' א' ס"ק נ"ט על הט"ז בזה דמה דמדמהו לברכת אירוסין שהרב מברך זהו מעיקרא לא נתקנה כלל להחתן רק נתקנה להנועדים לבית אירוסין וגם ברכת להכניסו הוא שייכה להב"ד היכא דליכא אב אבל בשוחט שנתקנה להשוחט עצמו איך שייך שיברך אחר ע"ש א"כ בודאי לא יתפלא כלל על הש"ך שלא כ' סברא זו. אך גם הט"ז בעצמו בה' מילה (סי' רס"ה ס"ק א') כ' לענין ברכת להכניסו בין החיתוך לפריעה דזה מיקרי עובר לעשייתן כיון דמל ולא פרע כאלו לא מל, משמע דס"ל דדוקא משום דזה נקרא ג"כ עובר לעשייתן דמל ולא פרע כו' אבל בזולת זה ל"ש לברך אחר עשיית המצוה ואף שמדמי בסי' א' ברכת השחיטה לברכת להכניסו דהוי ברכת הודאה של כל ישראל וכנראה מזה דעת הט"ז דל"ש לומר הטעם דהוי ברכת הודאה רק לענין שיוכל אחר לברך אבל לא שיברכו אחר עשיית המצוה וניחא לפי"ז מה שלא העיר הט"ז בסי' י"ט שיש לעשות כן בברכת השחיטה לברך אח"כ כדברי הרמ"א כיון דל"ש זה לענין שיברך אח"כ רק לענין שיוכל א' לשחוט ואחר לברך, אך נראה ליישב דעתו ופסקו של הרמ"א בסי' י"ט שכ' רק לברך אחר השחיטה בדבר דאיתיליד בה ריעותא ולא כ' הרמ"א כלל העצה לשחוט עמו שחיטה כשירה. וי"ל סברתו ג"כ כמ"ש הט"ז הנ"ל בסי' א' דברכת השחיטה הוי ברכת הודאה כמו ברכת להכניסו וכבר כ' בב"י סי' רס"ה בשם ר"ת דברכה זו דלהכניסו מטעם שאינה דוקא על המילה שנעשית עכשיו רק ברכת הודאה כנז' ויוכל לברכה אח"כ ע"כ שפיר מה שפסק הרמ"א בסי' י"ט שיכולין לברך אח"כ בשוחט דבר דאיתיליד בה ריעותא ודלא כהשגת הש"ך שם (אף שהט"ז בעצמו לא ס"ל כן לסמוך ע"ז לכתחלה אם אפשר באופן אחר כנ"ל מ"מ דעת הרמ"א י"ל שהוא ס"ל שפיר כן):

ומה שהקשה האיך יברך האחר הא אינו מומחה ואינו בכלל רמאשמ"ה והוי כשוחט מסוכנת הנה עדיפא מזה הו"ל להקשות על המחבר שפסק בסעי' ג' דמי שיודעים בו שא"י ה' שחיטה יכולים ליתן לו לשחוט. לכתחלה באחר עע"ג וא"כ האיך יברך מקודם והא במדבר ואינו שומע פסק המחבר בסעי' ו' דלא ישחוט לכתחלה מפני הברכה שא"י לברך א"ו כיון דאמרינן דאין קלקול שחיטה יוצא מבר דעת על הרוב (וע' משבצות זהב סי' א' ס"ק א' ובפתיחה לה' שחיטה) על כן מותר לברך מטעם זה כמו שסומכים על רובא בכל ענינים ורק בחש"ו אמרינן דרוב מעשיהם מקולקלים אבל לא בבר דעת אף שאינו מומחה. אך בביאור הגר"א סי' א' שם סעיף ז' ע"ש במה שהעיר לנכון דהאלם לא הוי בכלל רמאשמ"ה דהא בגמ' חגיגה שם הוי קס"ד דלא גמיר כלל רק אח"כ אמרינן שם מעשה מתרי אילמי שוב ל"ש לומר דאין מציאות שיהא גמור דהא הוי מעשה מתרי אילמי דגמירי כל הש"ס וכו' ושפיר קאמרינן שם לענין ראיי' אבל לענין שחיטה דהיא בכלל רמאשמ"ה מאן ימר ובודאי מסתבר דיצא מכלל רוב ב"א. וא"כ שפיר פסק הב"ח דיצא מכלל רוב מצויין וקו' הש"ך עליו בס"ק ל' מגמ' חגיגה הנ"ל אין קושי' כנז'. ולענין מעשה ע' בשמ"ח סעי' ל"ג מה שהחמיר לכתחלה באלם שצריך לבודקו וכו' כי לפעמים האלמות גורם להם טירוף הדעת וכו' אבל לענין הברכה שפיר י"ל דכיון דאף באינו מומחה שוחט לכתחלה לדעת המחבר בעע"ג כנ"ל כיון דאין קלקול שחיטה יוצא מבר דעת אף שאינו מומחה ע"כ שפיר מברך כנז':

אולם יש לחקור לכאו' לפע"ד האיך יוכל האחר שאינו מומחה לשחוט על סמך שהאלם עע"ג כנ"ל לדעת הש"ך דהא באמת הוי ע"א במקום דאיתחזק איסורא ורק דגילתה התורה דנאמן מושחט את בן הבקר או מוזבחת כמ"ש רש"י בחולין (דף י' ע"ב) וע' פמ"ג בפתיחה לה' שחיטה (שורש ה') ובמשבצות (סי' א' ס"ק א') מטעם דהוי בידו ואין קלקול שחיטה יוצא מבר דעת (ולענין חש"ו דרוב מעשיהם מקולקלים באמת הקשה בפמ"ג במשבצות ע"ש מה שתירץ וע' ישועת יעקב סי' א' בפי' הארוך ס"ק ט' מ"ש בזה) וא"כ באלם שאינו ראוי להעיד ואינו בר הגדה כלל איך שייך לומר שיהי' נאמן בעע"ג דהא הוא לא שחט וגם אינו בר עדות שנאמר כיון שהאמינתו תורה ע"א בזה ע"כ גם הוא נאמן להעיד אף שלא שחט בעצמו, אולם ז"א קושיא דרש"י כתב בפירוש שם בחולין דכל יחיד ויחיד האמינתו תורה וזבחת וכו' ושחט את בן הבקר ואכלו כהנים כו' ולא הזקיקה תורה עדים אלא לעונש ממון או:

מיתת ב"ד ולעריות דגמר דבר דבר מממון עכל"ה ומעתה כיון דל"צ כלל עדות בזה גם האלם נאמן שפיר לרמוז או לכתוב ששחט כראוי האחר שאינו מומחה וז"ב:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה