אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן יח

סימן יז

בסוגיא דנמצא א' מהם קאו"פ עדותן בטילה

ברמב"ם (ה' עדות פ"ה הלכה ה') וז"ל וכיצד בודקין את הדבר כשיבאו לב"ד עדות מרובין כת א' אומר להם כשראיתם זה שהרג או שחבל להעיד באתם או לראות כל מי שאומר לא להעיד עליו אלא לראות מה הדבר ובכלל העם מפרישין אותו וכל מי שאומר לא הייתי עומד אלא לראות ולכוון העדות מפרישין אותו אם נמצא באלו שנתכוונו העיד קאו"פ עדות כולם בטילה עכ"ל והביא הטור לשונו בקצרה בסי' ל"ו וע"ש בפרישה שהעיר על ל' הרמב"ם דלמה נבדוק אותם מתחלה אם לאסהודי קאתי וכו' כיון שלא חיישינן לקאו"פ רק כשנודע שיש קאו"פ אז צריכין לבדוק אם לאסהודי קאתי או למיחזי וע"כ שינה הטור וקצר בהעתקת לשון הרמב"ם עכת"ד ע"ש וע' סמ"ע ס"ק ב' וש"ך ס"ק ג' בסי' ל"ו שם. ולפענ"ד דברי רבינו הרמב"ם נכונים ודייק בלישני' כמו שנבאר בזה בס"ד, דהנה בתוס' בסוגיין (מכות ו' ע"א) ד"ה לאסהודי אתיתו הקשו דא"כ לא יהרג אדם מעולם שהקרובים יבאו ויאמרו לאסהודי קאתירנא ופי' רבינו חיים כהן דאמרינן לעדים כשרים לאסהודי אתיתו או למיחזי אתיתו והקשו אח"ז האיך יהיו גם העדים כשרים נאמנים לומר לאסהודי אתיני לבטל העדות עי"ז דהא כיון שהעידו שוב הוי כחוזר ומגיד וי"ל דסברא דכיון שבאין לב"ד עם הכשרים עכשו נראין הדברים שמתחלה כולהו לאסהודי קאתו דהוכיח סופו על תחלתו עכ"ד. והנה קשה לפי"ז על מה שכ' התוס' שם ד"ה אמר רבא והוא שהעידו כולם בתכ"ד חלקו שם על פירש"י וכתבו דבנמצא א' מהם קאו"פ אף אם נמצא מאותן שהגידו לאחר כ"ד ג"כ עדותן בטילה ומחלקי בין עדים זוממין דהמעשה שקר ולא נצטרפו מעולם בשעת ראיי' וא"כ התחיל עדותן רק כשיעידו בב"ד וכיון דלא העידו בבת א' רק לאחר כ"ד הרי לא נצטרפו לעדות א' כלל אבל בנמצא א' מהם קאו"פ דהמעשה אמת ועדותן התחיל מראיי' שלהן וראיי' של הקו"פ התחיל בבת א' עם העדים לכך אף אם העידו הקו"פ לאחר כ"ד ג"כ מצטרפין שיהי' עדותן בטילה עכת"ד. וקשה דאיך יתקיים לפי"ז כד' התוס' שיהי' עדותן בטילה גם כשהעיד הקו"פ אח"כ ולא תכ"ד דהא העדים כשרים לא יהיו אז נאמנים לומר לאסהודי קאתינא ולבטל העדות עי"ז דהא הוי כחוזר ומגיד רק מטעם שבאין לב"ד יחד עם הפסולים והתינח כשבאים יחד אבל כשלא באו יחד שוב הדקל"ד קו' התוס' דהוי כחוזר ומגיד והפסולים בודאי אין נאמנים דא"כ לא יהרג אדם מעולם דהפסולים יבאו ויאמרו לאסהודי קאתינא ולכאורה נראה לתרץ בפשיטות דבאמת צריכין לבא יחד להעיד לב"ד ואז שפיר נאמנים הכשרים לומר לאסהודי קאתינא ול"ה כחוזר ומגיד כיון שנראה כן שבאו יחדיו לב"ד אבל להעיד אין צריכין תכ"ד רק כשמעידים באותו מעמד אחר שעה ג"כ מצטרפין לענין נמצא א' מהם קוא"פ ודברי התוס' לא סתרי אהדדי כלל. (ואין להקשות דלפי"ז יוקשה לכאו' דא"כ מה מקשי התוס' על רש"י דהאי דרש"י דייק בלשונו וכ' אבל אם העידו השנים ולאחר זמן העידו האחרים הרי הן כב' כיתות משמע מזה דדייק לאחר זמן היינו שלא באו לב"ד כלל עתה יחדיו רק לאחר זמן העידו האחרים בפ"ע ולפי"ז בכה"ג גם התוס' מודי דאין עדותן בטילה דכיון שלא באו ביחד לב"ד שוב אין נאמנים גם הכשרים לבטל עדותן דהוי כחוזר ומגיד כנז'. אך, ז"א דהא התוס' הקשו שפיר לפי"מ דמשמע מפירש"י דרבא קאי במה דאמר והוא שהעידו תכ"ד קאי גם על נמצא א' קאו"פ וע"ז חלקו דבנמצא קאו"פ לא צריכין שיעידו תכ"ד אף אם נאמר דמודי התוס' דצריכין לבא לב"ד יחדיו כדי שלא יהיו כחוזר ומגיד עכ"פ להגיד תכ"ד אין צריכין ובזה נחלקו על רש"י) ועפי"ז יתיישבו דברי התוס' בסנהדרין (ל"א ע"א) ד"ה שב"ש אומרים וז"ל אי נמי לא אמרינן נמצא א' מהם קאו"פ אלא בבאו בבת א' תוך כדי דבור דאז חשיבי עדות אחת והכא שבאו שני כיתי עדים זו אחר זו עכ"ל ולכאו' זה סותר למ"ש התוס' הנ"ל במכות דבנמצא קאו"פ לא בעיין כל תוך כדי דבור. ולפי"ז נכון דבאמת צריכין לבא יחד לב"ד רק שאין צריכין להגיד עדותן תכ"ד וזהו שכתבו התוס' בסנהדרין בלשונם אלא בבא"ו בבת א' תכ"ד דאז חשיבי עדות א' אבל כשבאו שני כתי עדים זא"ז ולא באו להעיד ביחד שפיר י"ל לד' התוס' במכות דלא שייך לומר עדותן בטילה משום דהוי כחוזר ומגיד וגם הכשרים אינם נאמנים לומר לאסהודי ולבטל עי"ז העדות, אבל באמת א"צ להגיד תכ"ד רק צריכין לבא ביחד לב"ד ודברי התוס' בסנהדרין מותאמים לפי"ז לכאן כדברינו:

אמנם עדיין לא העלנו ארוכה בסתירות דבר' התוס' כי שם באותו עמוד ד"ה שמואל אמר כ' התוס' משום שלפעמים לא ידעו האחים זה בזה שיעיד הא' אע"ג שכבר העיד אחיו בב"ד כיון לענין קאו"פ לא בעינן תכ"ד והא הכא כשיבאו בפ"ע ולא ידע הא' כלל כשיעיד חבירו א"כ שוב קשה קו' התוס' דהוי כחוזר ומגיד ולא יהי' נאמנים לבטל העדות. על כן נראה בע"כ דמה שהתוס' כ' בד"ה אמר רבא הוא שסיימו כן נראה למשי"ח (מורינו שיחי') המה דברי הר"י במ"ש בד"ה לאסהודי לאשר כתבו שם בשם רבינו חיים כהן אולי גם זה מדברי ר"ח כהן או לרב אחר וזהו פלוגתא דרבותינו בעלי התוס' שם ד"ה שמואל אמר הוא להר"י כנז'. וראיתי כעת בשו"ת חתם סופר (חחו"מ סי' י"ג) שהרגיש בכזה ותי' כעין דברינו אך במ"ש שבפסול אחים קרובים גם אם העידו אחרי כמה ימים מצטרפין וזה מוכרח לומר כדי ליישב התוס' ד"ה שמואל אמר דלא ליסתור לדברי התוס' לעיל כנז'. לא ידעתי לע"ד טעם דבריו דבקורבת אחים יצטרפו גם כשלא באו כלל יחדיו והא הוי כחוזר ומגיד כשלא באו ביחד להב"ד. וראיתי באמרי בינה להג' מקאליש ז"ל (חחו"מ ה' עדות סי' נ"א) שהעיר ג"כ על דברי החתם סופר בזה וכ' ג"כ דבאמת זהו רק לר"ח כהן אבל לר"י בעל התוס' לא שיילינן כלל לכשרים רק לפסולין מהימנינן בזה כשיאמרו לאסהודי קאתינא ויבוטל העדות וכ"כ באמת הש"ך ס"ק ה' אך שכתב דצריך לידע שקאו"פ היו שם בראיות המעשה דאל"כ לא כל כמיני' כקושיות התוס' דא"כ לא יהרג שום אדם מעולם ע"ש. ובאמת זה אינו מובן דאיככה נדע שהקאו"פ הי' שם בשעת מעשה אם להכשרים נשאל הלא שוב הוי כחוזר ומגיד ואם צריכין עדים אחרים שיעידו שהפסולים היו שם בשעת מעשה גם זה לא יתכן כלל לומר ולא מצינו זאת בש"ס והפוסקים כלל ויותר הי' נראה לומר דהר"י ס"ל דזה לא נקרא כחוזר ומגיד, אך זהו צריך טעם למה. ע"כ י"ל דבחר לו הרמב"ם דרך סלולה ששואלין מקודם דיייקא טרם יגידו העדות ועשה הרמב"ם זה הסדר שיעמידו אותן שאמרו לאסהודי קאתינא בפ"ע ואותן שבאו למיחזי בפ"ע והיינו שאח"כ יבדקו אותם בדו"ח ויעידו כראוי כדי שאם יודע אח"כ שיש קוא"פ יתבטל העדות אם באו הקאו"פ לאסהודי ולא יהיו הכשרים כחוזר ומגיד והמציא הרמב"ם דישאלו אותם טרם הגדת העדות אם לאסהודי או למיחזי ואז לא יהיו כלל הכשרים כחוזר ומזיד כשימצא קוא"פ – וזהו י"ל שהי' שיטת הר"י בעל התוס' כנ"ל בד"ה שמואל אמר ולא נצטרכו לפי"ז לבא העדים כלל יחדיו לב"ד לענין קוא"פ אפי' אחר כמה ימים ג"כ עדותן בטילה דכיון שישאלו אותן מקודם אם לאסהודי או למיחזי שוב א"צ שיבאו ביחד כלל כנז':

ואין להקשות מדברי הרמב"ם (פרק כ' מהלכות עדות) דבעדים זוממין אעפ"י שהי' הפסק בין כת לכת יותר מכדי דבור מ"מ לענין זה הם ככת א' דאם נזמו כת א' עדות כולם בטילה אלא שאין נענשים אלא הכת שהוזמו עכ"ד. וע' בב"ח חו"מ סי' ל"ח שהסביר דברי הרמב"ם עפי"ד התוס' מכות הנ"ל ד"ה אמר רבא ואף שכ' התוס' דלענין הזמה ל"ש זה אם לא העידו תכ"ד כיון שהמעשה שקר ולא נצטרפו מעולם ע"כ צריכין להצטרף עתה בהגדה אבל לענין דין נמצא א' מהם קאו"פ כיון שגם העדים שהוזמו אומרים אמת העדנו וכיון דלפי דבריהם נצטרפו בשעת ראיי' שוב הוי עדות שבטלה מקצתה וכיון שהוזמה כת א' בטלה עדותן של כל הכיתות עכ"ד ולא זכיתי להבין בזה דברי רבינו הב"ח דכיון שהוזמו העדים והתורה העידה דהמעשה שקר א"כ איך שייך לומר דנצטרפו בשעת ראיי' כלל, וגם לשון רבינו הכ"מ ברמב"ם שם לא ידעתי דנראה מדבריו שהתוס' במכות שם ס"ל כהרמב"ם בזה ובאמת בתוס' שם נראה דבעדים זוממין רק בשעת הגדה תכ"ד מצטרפין ולא זולת ע"כ נראה טעמו של הרמב"ם בזה כמ"ש הפרישה בסי' ל"ח שם בטעמו של הרמב"ם דאף שיצטרך הרמב"ם בנמצא א' קאו"פ שיראו ויכוונו עדותן בשעת מעשה כא' שאני התם שהמעשה אמת ואז התחיל העדות ע"כ צריכין אז להצטרף בשעת ראיית המעשה אבל כשנזומו והמעשה שקר והתחלת עדותן הוא רק משבאו לב"ד לכן כיון שבאו ביחד לב"ד עדות כולן בטילה מטעם נמצא קאו"פ אבל לענין עונש הזמה תליא בהגדה וכיון שהפסיקו שלא העידו תכ"ד זב"ז אין מצטרפין עכת"ד (ע"ש ובדרישה שם ס"ק י"ד שהעיר על דברי הכ"מ הנז' ונדחק ליישב כי דעת התוס' והרמב"ם א' וצ"ע כי בלשון התוס' שלפנינו לא משמע כן). וא"כ נראה לכאו' מדברי הרמב"ם בפרק כ' מה' עדות (לפי פי' הפרישה) דצריכין העדים לבא ביחד ואז מצטרפין לענין קוא"פ וכדי שלא יהיו כחוזר ומגיד וה"ז סותר לכאו' למה שביארנו לשי' הרמב"ם דשואלין אותן מקודם ואין צריכין לבא ביחד. אמנם ז"א ולק"מ דבאמת י"ל דס"ל להרמב"ם דלענין קוא"פ עדותן בטילה גם של הכשרים אף רק כשבאו יחדיו ואף בעדים זוממין כנז'. אבל לענין שיהיו נאמנים הכשרים לומר לאסהודי וכו' ושלא יהי' כחוזר ומגיד אין צריכין לזה שיבאו יחדיו עם הקו"פ רק כיון ששואלין אותן מקודם ומעמידין מקודם כל כת בפ"ע שוב ל"ה כלל חוזר ומגיד כמו שביארנו:

ב) וטעמו של הרמב"ם בזה (בפרק כ' מה' עדות) שנצטרפו במה שבאו לב"ד יחד לענין קאו"פ שיהי' עדותן בטילה כד' הפרישה י"ל דהוא לשיטתו לפימ"ש הרמב"ם בתשו' פאר הדור (סי' קפ"ו) בטעם נמצא קאו"פ עדותן בטילה כיון שנצטרף אם הפסולין להעיד גם הוא אינו כשר וע"ז אחז"ל בסנהדרין יקירי ירושלים לא היו יושבין בדין אלא א"כ יודעין מי יושב עמהן ולא היו מסובין אא"כ ידעו מי מסב עמהם עכ"ד וזהו לע"ד כונת המשנה בזה אם ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה וכו'. וא"כ לפי"ז שייך שפיר הטעם דכיון שבאו ביחד להעיד בב"ד הרי הוא הכשר בא להצטרף להעיד עם עדות פסולים וה"ז טעמו של הרמב"ם דאסרה תורה כל העדות דמסתם גם הכשרים אינם ראויים יען שהלכו עם אלו להעיד. וזהו י"ל טעמן של רוב הפוסקים שכ' דבלא הכירו הכשרים בפיסולן של הפסולים אז לא בטלה כולן והש"ך ס"ק כ"א כ' דגם הרמב"ם ס"ל כן ע"כ הזכיר בלשונו שני אחין היינו שהכיר בפיסולן ששני אחין יודעים מקורבתן זמ"ז, ולפי"ז ניחא דכיון דלא ידעו בפיסולן של הפסולים שוב ל"ש לפסול אותן מטעמי' דהרמב"ם בתשו' פאר הדור הנ"ל אך הרא"ש דלא ס"ל כן י"ל דלא ס"ל טעם הנ"ל של הרמב"ם בתשו' פאר הדור ע"כ פסק דגם בלא הכירו בפסולן ג"כ עדותן בטילה:

ובזה יונח ג"כ שיטת הרמב"ם הנ"ל בפ"ה מה' עדות דכשנתכוונו להעיד בשעת ראיי' ג"כ פוסלין היינו אף שלא באו לב"ד והטור הביא ע"ז שיטת הרא"ש שחולק וכ' דדוקא כשבא לב"ד וכן במחבר הביא ב' הדעות ושי' הרמב"ם גם כשלא בא לב"ד והיינו מטעמי' בתשו' פאר הדור כנז' וכיון שנצטרפו ונתכוונו להעיד יחדיו עם הפסולי' ע"כ אבדו את נאמנותם בזה גם הכשרים כיון שהכירו בהפסולים כנ"ל ונתכוונו להעיד יחדיו עמם. והרא"ש שחולק נגד רוב הפוסקים וס"ל דא"צ שיכירו הכשרים בהפסולים ובע"כ דלא ס"ל סברא זו וטעמו של הרמב"ם בפאר הדור דא"כ בלא ידעו בפיסולן ל"ש כלל לפוסלן א"ו דלא ס"ל כלל טעם זה ע"כ פסק שפיר הרא"ש גם בזה דלא כהרמב"ם דבנתכוונו להעיד יחדיו לא פסלי אלא כשבאו לב"ד ג"כ ולהרמב"ם הן נתכוונו להעיד יחדיו (כמ"ש בפרק ה') והן כשבאו יחד לב"ד בעדים שנזמו (כמ"ש בפרק כ' כנ"ל) אף דשם המעשה שקר ולא נצטרפו בשעת ראיי' כלל רק בזה שבאו לב"ד להעיד יחדיו אף שלא הגידו תכ"ד עכ"ז נפסלין מטעם נמצא קאו"פ ועדותן בטילה כמ"ש בפרק כ' וכמו שפי' הפרישה כנ"ל והכל לשיטתי' דגם כשבאו לב"ד יחדיו להעיד עם הפסולים ע"כ נפסלים גם המה כנז' ונכון בס"ד:

ובזה יש ליישב מה שהקשה בס' מנחת חינוך (מצות קה"ח) לפימ"ש דבקה"ח נפסל כל העדות ג"כ בנמצא קאו"פ והנה במתני' ר"ה דף כ"ב מעשה דטובי' הרופא ובנו ועבדו שראו את החודש כאחד וקבלו הכהנים או"ב ופסלו את עבדו דסברי קרובים כשרים ומיוחסים בעינן לקה"ח וכשבאו לפני ב"ד קבלו אותו ואת עבדו דסברי עבד משוחרר וגר כשרים לקה"ח וקרובים פסולים לעדות קה"ח וק' לכאו' דהב"ד של כהנים שסברו דהעבד פסול האיך קבלו או"ב הא נמצא א' מהם קו"פ עדותן בטילה וע"כ צ"ל דנתברר דהעבד לא בא רק למיחזי וטובי' ובנו (הכשרים לפי דעתם להעיד) כוונו להעיד ושוב קשה דכשבאו שוב לפני ביד הא נמצא ביניהם טובי' הרופא או בנו שהוא פסול מטעם קורבה. לפי"ד הב"ד אלא ע"כ דבן טובי' הרופא לא בא רק לראות ולא להעיד והא העבד הכשר לעדות בזה ג"כ לא בא רק לראות ולפי"ד הש"ך דאם הפסולים באו רק למיחזי אז הכשרים שבאו לראות ג"כ אין מקבלין עדותן ואין חותכין הדין על פיהם וא"כ כיון שבא הקרוב הפסול לפי"ד הב"ד רק לראות וא"כ העבד שכשר להעיד הרי נתברר מקודם (לפני הכהנים) שבא רק לראות וא"כ אין מקבלין עדותו ואין חותכין הדין על פיו ולפי"ז לא הי' שני עדים על קה"ח עכת"ד. אמנם לפימ"ש בשם הרמב"ם בפאר הדור וגם כמש"כ הרמב"ן בטעם קו"פ כיון שנצטרפו עם הפסולים והנה כיון שלא הי' אז נתברר ונודע ההלכה לענין קה"ח עד שגם הכהנים והב"ד נחלקו ולא ידעו מי הוא הכשר להעיד בזה ומי הוא הפסול א"כ האיך שייך כלל לומר דהעדים יהי' חייבים בדבר שיפסלו הכשר לדעת כל א' (הן להכהנים והן להב"ד) דהא הוכרחו כל השלשה לבא להעיד ושהב"ד יבררו מי הוא הכשר לזה להעיד כמו שבאמת נחלקו הכהנים והב"ד בזה בדין העבד והקרוב כנז' ומי מהם שלא הי' בא הי' חסר לדעה א' (או מהכהנים או מהב"ד) משני בתי דינים הנ"ל ואדרבא שפיר עבדו שבאו כולן כיון שנסתפקו בדין זה ובאו כל השלשה ואיך שייך לומר שיהי' עוד עי"ז עדותן בטילה כנז' וז"פ:

וכן יש להסתפק בכזה לפע"ד בדין קו"פ שהוא פלוגתת הפוסקים כגון פסול קורבה דשלישי בראשון וכיוצא הרבה בזה שהוא פלוגתא בש"ע וכן יש להסתפק אף אם נפסק בש"ע שהוא פסול ורק יש דיעות שהוא כשר אף שנפסק שלא כדיעות אלו והכירו העדים הכשרי' וידעו שהעד הזה הוא קרובו כזה של הנדון רק אומרים שסמכו על דיעה זו וסברו שהוא כשר בלי ספק אף שבאמת טעו ואין הלכה כן נלע"ד דאין יכולין לבטל העדות עי"ז כיון שהכשרי' אומרים שסמכו על דיעה זו אף שאין הלכה לפסוק כדיעה זאת עכ"ז נראה דאין לבטל העדות עי"ז והוי כלא הכיר הכשר בפסולו לטעם סברת הרמב"ן ולפימ"ש להרמב"ם בפאר הדור כנז' כנלפע"ד וצ"ע:

ג) והנה יש לעיין לפי טעם הנ"ל של הרמב"ם בפאר הדור וכמ"ש הרי"ף לענין צירוף הכשרים עם הפסולי' שלא ידעו בפיסולן, ושאר הראשונים. ולפי"ז באם יאמרו הכשרי' למיחזי אתינא והפסולי' לאסהודי קאתי הנה לפי טעם הנ"ל ל"ש כלל לבטל העדות ולקנוס את הכשרי' דהא באמת לא נתחברו הכשרי' כלל עם הפסולי' רק המה ראו המעשה ולא נתכוונו כלל להעיד והפסולי' לבדן נתכוונו להעיד ומה המה חייבים דהא לא נצטרפו עמם כלל והנה הרמב"ם כ' (בפ"ה הלכה ה') בזה"ל אם נמצא באלו שנתכוונו להעיד קו"פ עדות כולם בטילה בד"א וכו' אבל אם כולם כשרי' א' שנתכוון להעיד וא' שלא נתכוין להעיד הואיל וראה הדבר וכו' חותכין הדין על פיו עכ"ל משמע דגם באופן כזה שהכשרי' באו רק למיחזי והפסולי' נתכוונו להעיד ג"כ עדות כולם בטילה דתלוי רק בזה אם נמצא בה פסולים מי שנתכוין להעיד אז אף אם הכשרים באו רק למיחזי מ"מ עדות כולם בטילה ואין מעידים הכשרים שבאו לראות רק אם כולם כשרים כמ"ש הרמב"ם בלשונו הנז'. ולכאו' יונח לפי"ד הש"ך בס"ק ג' הנ"ל שכ' דגם הכשרים שבאו לראות אין חותכין הדין על פיהם אם גם מהפסולים אתי למיחזי דכיון שהפסולי' שבאו למיחזי אין פוסלין העדות ואין חושבין אותן לעדות כלל א"כ כל מי שבא לראות אין חושבין אותו לעד ע"כ לא מסתבר לומר שאותן הכשרים שבאו לראות יקבלו עדותן עכת"ד ד ע"ש והעמיס הש"ך זאת בלשון הרמב"ם וא"כ י"ל זהו לכאו' ג"כ טעם הרמב"ם שאין מחשבין הכשרים אם אתי רק למיחזי אף שהפסולים אתי לאסהודי ולא נצטרפו עמם לענין עדות בשעת ראי' דכיון לענין קו"פ אין חושבין אותן שבאו לראות לעדות כלל. אולם יש לחלק דאין הדברים דומין זל"ז דשם כיון שהוכשרו הכשרים מחמת שהפסולים לא באו רק לראות ואין חושבין אותן לעדות כלל ע"כ לא יתכן כלל באותו עדות גופא לקבל עדות הכשרים שבאו רק לראות דהוי כסתרי אהדדי וזהו טעמו של הש"ך אבל כשהכשרים אתי כולם למיחזי והפסולים כולם נתכוונו להעיד והכשרים לא נצטרפו כלל עם הפסולים א"כ מאיזה טעם שייך לומר שלא יעידו כלל הכשרים שבאו לראות בפרט לפי טעם הרמב"ם בפאר הדור והראשונים כנ"ל לענין הכירו בפיסולן דל"ש ג"כ בזה חייב על הכשרים כיון שלא נצטרפו עמם כנ"ל וא"כ קשה על הרמב"ם שנראה מדבריו ברור דגם בכה"ג עדותן בטילה גם של הכשרים. ובלח"מ שם עורר בכזה וכ' הטעם דאפי' אותן ושנתכוונו רק לראות עדותן בטילה כיון שבאותן שנכתוונו להעיד שהם עיקר העדות נמצא בהם קו"פ, אך עדיין זה צריך טעם למה דלפי טעם הנ"ל וכפי שנראה בפאר הדור ובראשונים הנ"ל ל"ש בזה למיפסלי ולבטל עדות הכשרים שבאו לראות ולא הצטרפו כלל עם הפסולים ודוחק גדול לומר דמשום לא פלוג אסרו בכל הכשרים אם באו למיחזי אם נמצא בהעדות קו"פ וזה ל"ש לומר וצ"ע – ומדברי התוס' מכות שם ד"ה לאסהודי נראה ממ"ש דאם אמרו הכשרים למיחזי אתינו בלא הפסולים אז לא הוי עדותן בטילה משמע מזה דבאופן זה שבאו הפסולי' ונתכוונו להעיד כיון שהכשרי' באו רק לראות בשעת מעשה בלא הפסולים ולא נצטרפו עם הפסולים אז לא הוי עדותן בטילה וגם ממילא ל"ש לומר דהכשרים בעו להעיד מה הי' בלב הפסולים אם באו למיחזי' או לאסהודי ואיך ידעו מה בלב חבירם (דהא בד"מ ל"צ התראה שיראו אם התרו בהם) א"ו על כרחך שהכשרים יעידו רק על עצמם אם באו לראות ולא באו ביחד עם הפסולים לכוון לעדות אז שוב אין נ"מ למה באו הפסולי' דגם אם נאמר שהפסולים נתכוונו להעיד ג"כ לא בטל עדות הכשרים שבאו לראות בלא הפסולים וכבר כתבנו שמהרמב"ם נראה שגם בכה"ג בטל כל העדות ע"כ כנראה התוס' והרמב"ם מחולקים בזה ועדיין צ"ע בביאור דין זה בס"ד:

ד) (בשולי היריעה) בנידון שנסתפקתי זה כבר בא' שיוצא ליהרג עפ"י הסנהדרין כדין תורה אם מותר לו לברוח אם יוכל להציל עצמו ממיתה אם גם עליו מצווה שיניח ויתן עצמו לקיים בו דין הריגת ב"ד או רק הסנהדרין וכל ישראל מצוין ע"ז אבל הוא אם יוכל להציל את נפשו בחשאי מותר לו והנה בזה הי' נראה לומר פשוט כיון דבמיתתו דתהוי לי' כפרה כדאמרי' בסנהדרין במתני' (מ"ג ע"ב) א"כ בודאי צותה התורה עליו שיתן לכפר נפשו בזה וזאת המיתה תהי' לו לכפרת עון וכיון שכבר נתחייב זה בסנהדרין במיתה זו גם אם יעשה כל הסיגופים וכל התשובות פשוט דלא יועילו לו רק בשיעשו בו משפט כתוב הנגזר עליו בזה (וע' מזה קצת בשו"ת נו"ב קמא חאו"ח סי' ל"ה ד"ה ואין זה ספק) וממילא עפ"י התורה י"ל דאסור לו לברוח כדי שיתן א"ע לכפר נפשו אשר חטא, ע"כ יש להסתפק כשהוא בעצמו יודע שהמעשה שקר ולהד"מ והעדים העידו שקר בנדון וימצא מקום לברוח אחר פסק הסנהדרין להציל נפשו אם מותר עפ"י התורה או לא אם גם בזה מצווה ומחייב ליתן נפשו להרוג כדי שיקיימו הסנהדרין מצוותן אף שהעדים העידו שקר כנז' או בזה מותר אם יוכל לברוח. וע' בשו"ת חות יאיר ומובא ג"כ בפת"ש יו"ד סי' ב' לענין שו"ב שאסרוהו עפ"י שני עדים והוא יודע בעצמו דהמעשה שקר דמותר לו לשחוט לו לעצמו או לאחרים במקום שאין מכירין אותו. והנה אין להביא ראי' מש"ס סנהדרין (דף מ"ד ע"ב) ת"ר מעשה באדם א' שהי' יוצא ליהרג אמר אם יש בי עון זה וכו' וכי הדרי בהו מאי הוה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לא צריכא דאע"ג דקא יהבי טעמא למילתיי' ובהאי מעשה דבעיא מוכסא ע"ש בפירש"י המעשה באריכות וע' ירושלמי חגיגה פ"ב ותוס' חגיגה (ט"ז ע"ב) דהי' זה המעשה בבנו של שמעון בן שטח והנה המעשה שם ע' ברש"י כששמעו העדים שאמר זה שיהי' הקולר תלוי בצואר העדים חזרו בהם ואעפ"כ לא נפטר מהמיתה מחמת כיון שהעידו העדים שוב אינו חוזר ומגיד. והנה שם ידעו כל העולם הבינו המעשה שהוא מחמת שנאה על שמעון בן שטח על שעשה דין תורה בנשים המכשפות ונתקנאו קרוביהם של המכשפות ובאו להעיד כנז' שם והעדים נתחרטו אח"כ ולא יכלו מחמת כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד הלא הי' להם עצה להצילו עפ"י דעות הפוסקים הנ"ל דלא בעינן תכ"ד בקוא"פ א"כ היו יכולין לבקש מקוא"פ שיבואו להעיד ג"כ על דבר הזה דהא לא בעינן תכ"ד ויהי' נמצא א' מהם קוא"פ ועדותן בטילה ויצילו דם נקי וגם לא יעברו הקרוב או פסול שיעידו כנז' על לא תענה כיון דקוא"פ אינו בר הגדה כלל ואינו ראוי לעדות רק יוכל בזה להתבטל על ידם העדות וזה לכאו' מותר כדי להציל דם נקי מעון בתחבולה כזו, אלא ודאי ראי' מזה לכאו' דגם בהעידו עליו שקר מ"מ כיון שיצא הפסק מהסנהדרין מחויב גם הוא בעצת נפשו לקיים בו הדין ומכ"ש קרוביו הנלוים אליו שאסור להם לעשות תחבולה כלל לפטרו ולהצילו, או שי"ל מזה ראי' דנמצא קוא"פ עדותן בטילה רק כשהעידו יחד תכ"ד ע"כ לא יכלו לעשות כנז'. ז"א ראי'. די"ל דשם בבנו של שמעון בן שטח לא הי' לו מקום לברוח כי שמרו אותו כראוי וגם קרוביו לא הי' רשאין לעשות תחבולה זו כי לא ידעו בבירור אם המעשה שקר ולא הי' רשאין להאמין להעדים שחזרו ואמר שקר העדנו כיון שאינם נאמנים לחזור ע"פ התורה שא"ח ומגיד ובאמת עפ"י הסברא הבינו כולם שהוא רק מחמת שנאה העידו בתחלה כנז' אבל בבירור לא ידעו ע"כ הי' אסור להם לעשות תחבולה להצילו ולא ידעו בבירור שהמעשה שקר רק העדים בעצמן ולהם לא האמינו כשחזרו משום דא"ח ומגיד וגם דהוי עכ"ז עדות שקר אבל הוא בעצמו שיודע האמת שהמעשה להד"מ עדיין אין ראי' ותיבעיא לן אם רשאי לברוח כנז'. וגם לענין ממון יש להסתפק אם חבירו הוציא ממנו ממון בעדים שהעידו שהלוה לו ממון ונתחיייב בב"ד לשלם לו וקיים פסק ב"ד והוא יודע שהעדים העידו שקר בזדון ולהד"מ שאם ויש לו אופן שיוכל לתפוס ולגבות מעותיו בחזרה אם רשאי מדין שמים לתפוס בעצמו אם דמי כהאי דחו"י הנז' לענין שוחט שהעידו עליו בשקר, או דילמא בממון כיון שהב"ד פסקו כדין עפ"י העדים כיון שהעדים הי' מוחזקים בכשרות ע"כ נתחייב ליתן המעות לחבירו ואסור לחזור וליקחו והקולר תלוי בצואר חבירו והוא אינו רשאי בזה לעשות דין לעצמו וע' בש"ע חו"מ סי' ד' ומשם אין ראי' וממ"ש בקצוה"ח שם ס"ק א' לכאו' יש לדון גם בנידון דידן להחמיר אך אין ראי' דהוא מיירי מפקדון ע"ש טעמו, וצ"ע בכ"ז שבאתי רק לעורר וה' יאיר עינינו בתורתו:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה