אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן יז

סימן טז

ב"ה כבוד וכו'. הגיעני מכתבך וכו' ועתה הנני למלאות דבריך בעזהשי"ת. בדבר ידידנו האברך השנון וכו' שנשא אשה בק' וכו' והיא זה כמה שנים נשתטית ר"ל עתים חלומה ועתים שוטה ולא בזמנים קבועים ונמשך זמן שטותה לפעמים פעם ב' שבועות בערך ופעם חודש ימים וזה כחמשה שנים שהיא עד"ז וכבר עסקו ברפואות ומרחצאות ולא הועיל, ובעת שטותה כמעט יוצאת מגדר האנושי. וי"א שגם בעת חלימותה איננה חלומה כראוי והפצירו בו שיעשה שלום לדור עמה ול"ה באפשרי רק ב' שבועות ועתה היא ג"כ בעת שטותה ר"ל עכת"ד השאלה כפי שהציע הה"ג מביאלא נ"י ואחרי עיוני בתשו' הה"ג מביאלא הנ"ל אבא בעזה"י על סדר דבריו:

הנה מה דפשיטא לי' וסיים בדבריו בתחלה דאם גם בעת חלומותה אם תתרצה לקבל ג"פ אין להתיר לגרשה רק יתירו לו מאה רבנים לישא אחרת הנה זהו עדיין מיבעיא לי' טובא בגוף הדבר לע"ד ראשית מ"ש ע"ד הטו"ז (אה"ע סי' קי"ט ס"ק י"ד) שכ' שבזמה"ז שיש חדר"ג ראוי לנו להתיר לגרשה בעת חלומותה כדי שלא לעגנו כל ימיו בשביל תקנה דידה (דהטעם רק משום גרירה) וכ' ע"ז הרב הנ"ל וז"ל ואין דבריו מוסכמים מאחר שאפשר בהיתר מק' רבנים לישא אחרת עכ"ד. הנה שלא נעשה לרבינו הט"ז כטועה ח"ו לומר שלא זכר שיש לו תקנה להבעל גם אם לא יגרשנה היינו ע"י היתר ק' רבנים וגם איך שייך לומר שלא זכר זאת דהרי הט"ז בעצמו שם בסי' הנ"ל ס"ק י"ב חולק על הרש"ל שכ' שעכשיו שיש חדר"ג אין לו תקנה להבעל והט"ז חולק ע"ז והסכים להב"ח להתיר לו ע"י ק' רבנים ואיך עכשיו בס"ק זה מיד לא ידע ח"ו שיש היתר הנהוג ע"י ק' רבנים. א"ו החילוק פשוט למעיין שם דבס"ק י"ב כ' דבנשתטית נוהגין להתיר לו לישא אחרת ולא להיות מעוגן וגם אין מתירין לו לגרשה בעת שטותה אף דהוי רק איסור דרבנן משום גרירה מ"מ יש חשש ספק דאורייתא כי אף שמדאורייתא צריכה להיות רק יודעת לשמור גיטה בלבד מ"מ אין אנו בקיאין כ"כ מתי נקרא שימור לגיטה. אבל להתיר לו לישא אחרת אין שום סרך לדאורייתא וגם שיש לחוש שיבא לידי איסור דאורייתא ביטול פ"ו ושארי עבירות ע"כ מתירין לו לישא אחרת. וגם לגרשה בעת שהיא חלומה לא התיר שם הט"ז באותו ס"ק רק באופן אם אין לה וסת קבוע ונראה לב"ד שתשאר כך חלומה בכזה התיר שם באותו ס"ק לגרשה בעת חלומתה כיון שכל האיסור רק מדרבנן משום גרירה. וזהו שכ' הט"ז ג"כ בס"ק י"ד טעם להתיר נוסף על דברי המהרי"א שהתיר בגירש בדיעבד בעת שהיא חלומה. והא שלא התיר יותר להתיר ע"י ק' רבנים נדבר מזה להלן בעזה"י [אולם מה שסיים הט"ז בס"ק י"ד וז"ל וק"ו למ"ש בש"ע סי' ב' דלא החרים ר"ג עד סוף אלף החמישי כנלע"ד שיש לצדד להקל בזה כמו שזכרתי עכל"ה. ודבריו נפלאים ותמוהים, וסותרים מיני' ובי' דהלא א"כ מחמת זה שלא החרים ר"ג עד סוף אלף החמישי ול"ה כעת רק מנהג א"כ ראוי יותר להקל להתירה ע"י ק' רבנים. וכמו שכ' הוא בעצמו בס"ק י"ב שם וא"כ מה זה טעם לדבריו שכ' בזה (בס"ק י"ד) להתיר הגט שנתנו לה בעת חלימותה כשהיא ע"ח וע"ש וע"ז סיים וק"ו למ"ש וכו' דלא החרים ר"ג רק וכו' כנזכר לשונו והלא אדרבא זהו סותר שלא יתירו הגירושין רק יותר ראוי להתיר לישא אחרת כיון דהחרם ל"ה כנז' רק עד אלף הה' וכמ"ש הוא בעצמו לעיל ס"ק י"ב מחמת טעם זה להתיר יותר לישא אחרת משיתירו לגרשה. וגם פשוט דל"ש לומר כונתו שנסמוך על הגט בדיעבד (כעין שמביא לעיל ס"ק י"ב בשם רבינו שמחה דאף מי שלבו נוקפו מחמת חדר"ג לחומרא זו יש לסמוך על הגט) כיון שבלא"ה ל"ג ר"ג רק עד סוף אלף הה'. ז"א דהא החומרא משום דידה נאמר דאסרו חכמים גירושי' והיא תנשא אח"כ על גט הזה לאחר, ומה לענין זה חדר"ג דהבעל. וצ"ע כי דברי הט"ז נשגבים מעיננו בזה ולא זכיתי להבינם] והנה איסור גירושין לנשתטות כשהוא יודעת לשמור גיטה אך שאינה יודעת לשמור א"ע הוי רק מדרבנן וא"כ בזמנינו שיש חדר"ג שבלא"ה אינו משמרה רק מתירין לו בנשתטית לישא אחרת וא"כ הרי בזה שאינו מגרשה אנו עושין לה עוד יותר גריעותא היפך תקנות חז"ל בטעמיי' משום גרירה כי עי"ז שלא יגרשה יכולין ליכשל בה עוד באיסור א"א ואם יגרשה הרי תהי' פנוי' ואם חכז"ל חששו באם יגרשה לחשש גרירה שיכשלו בה עאכו"כ באם לא יגרשה רק ישא אחרת וממילא לא ישמרה ויכשלו בה באיסור א"א החמור וא"כ אדרבא מטעמא דגרירה הוי ראוי וחיוב לגרשה אלא שאין בנו כח בידינו בזמה"ז לשנות דברי חכז"ל אף אם לפי הטעם של תקנתם נמצא כעת להיפך (וכאשר העיר בזה הה"ג מביאלא בדבריו) אף שהט"ז הרבה להשיב בזה על המהרי"ו שכתב שאין לחלק בתקנות חז"ל עכ"ז להלכה למעשה לא רצה הט"ז לסמוך ע"ז נגד דעת הראשונים המחמירים שלא לגרשה בעת שטותה אף אם יודעת לשמור גיטה. והגם שכ' הט"ז בטעמי' להחמיר בזה כיון שיש לתא דאורייתא שאין אנו בקיאין מהו יודעת לשמור את גיטה ויש בזה חשש דאורייתא. והנה לפימ"ש בשירי קרבן על הירושלמי יבמות (פ' חרש) דדעת הרמב"ם נראה דגם באינה יודעת לשמור את גיטה ג"כ לא הוי איסור דאורייתא דזה נראה יותר פשוט וברור בלשון הרמב"ם דלא כתירוצו של המ"מ שנדחק שם ליישב על השגת הראב"ד וגם נראה כן מלשון הגמרא (פ' חרש) שם דקתני דייקא נמי דקתני גבי דידה לא יוציא וגבי דידי' לא יוציא עולמות ש"מ הא באיסור דאורייתא הא באיסור דרבנן וקשה דהא איכא נמי בדידה איסור דאורייתא בשאינה יודעת לשמור את גיטה. וגם מדחשיב הרמב"ם י' דברים שהן עיקר גירושין מה"ת ולא קחשיב שתהא האשה המקבלת הגט בת דעת א"ו דעת הרמב"ם דאינו מדאו' כלל גם בא"י לשמור את גיטה. עיי"ש בשירי קרבן. ולפי"ז לדעת הרמב"ם נסתר חומרות הט"ז כיון דל"ה כלל מדאו' גם בא"י לשמור את גיטה. ולכאורה הנה הרמב"ם הוא יחיד בדבר הזה נגד דעת הראשונים הידועים בזה. אך מלבד זאת הנה גם מ"ש הט"ז דאם נתיר לו לישא אחרת אז אין שום חשש לתא דאו' הנה זהו אינו מוסכם וצ"ע לדעת הרבה דתקנה וחרם הוי דאורייתא וא"כ הרי גם חדר"ג דחו' ואכתוב מזה להלן בס"ד ולפי"ז ראוי לכאורה יותר לגרש מלהתיר חדר"ג כנז' מכל הלין טעמי. אכן מי יהין לפצות פה לעשות נגד דעת רבותינו ז"ל הפוסקים אשר מפיהן אנו חיים שנטו יותר שלא לגרשה רק להתיר חדר"ג:

אמנם כ"ז בנשתטית אף שיודעת לשמור את גיטה אך שאינה יודעת לשמור א"ע, אבל בעתים חלומה עתים שוטה שהרמ"א סיים ופסק (בשם מהרי"א) להתיר בדיעבד כשגרשה בעת חלימותה וכ"כ הט"ז והפר"ח. ובפרט בנידון דידן שאין לה וסת קבוע דדעת הט"ז להתיר לכתחלה לגרשה בעת שהיא חלומה בדבר הזה שעיקרו אינו אלא מדרבנן משום גרירה. ואף שבמהרי"ו כ' בתשובה בשם הרשב"א א שאוסר אף בדיעבד אף בע"ח יע"ש והביאו החלקת מחוקק בזה. הנה נחזי אנן הט"ז פלפל בדעת מהרי"ו שכ' דל"ש לחלק בתקנות חכז"ל ונ"מ זה לענין דידן לאחר חרגמ"ה דל"ש טעם דגרירה וראוי יותר שיגרשה כנ"ל והביא הט"ז משבת דף י"ח לענין גזירה שמא יחתה בגחלים וכן לענין גזירת גילוי דל"ש הטעם בזמנינו ובטלה הגזירה ע"ש. והנה עיי' ד"מ טור יו"ד ריש סי' קכ"ג לענין סתם יינם דלטעם הר"ן דהאיסור משום חשש יי"נ א"כ נמצא כשבטל האיסור בטל הטעם כ"כ הד"מ מידי דהוי אגילוי דמותר בזמה"ז דל"ש נחשים (וע' טו"ז סי' קכ"ג ס"ק א') והרבה יש דומיהן לע' ועי' בש"ע אה"ע סי' ס"ג (סעיף ח') ברמ"א בשם אגודה דאף דאסרו בש"ס יבמות לרחוץ עם אביו ואחיו מ"מ בזמנינו וכו' ול"ש הטעם ליכא למיחש להירהורא ומותר ועי' בתוס' ביצה פ' המביא לענין אין מרקדין וכו' דבזמנינו אין אנו בקיאין לעשות כלי שיר ול"ש הטעם ובטלה הגזירה והביאם הרמ"א בה' שבת (סי' של"ט סעי' ג') להלכה. ומענין זה דאין מרקדין ע"י בשו"ת שער אפרים סי' ל"ו בהג"ה מבן המחבר ובשו"ת צרור החיים (הנעשה נגד המתחדשים) להג' מהר"א מעמדין ז"ל (מאמר קול השיר) ובמ"א כתבנו בס"ד ואכ"מ להאריך, עכ"פ הרי לעיננו עוד כיוצא בזה הרבה לענין גזירות ואיסורי דבריהם – ואף שיש דעות המחמירים בזה גם בע"ח וע"ש שלא לגרשה אף בשעה שהוא חלומה הלא המה הרשב"א (רבינו שמשון בר' אברהם ז"ל) כמובא במהרי"ו ובב"י והמהרי"ל בתשו'. והנה הרשב"א מובא בב"י אה"ע סי' א' שכ' שלא פשטה תקנת רגמ"ה כלל אצלו והביא ממנהגו שאנשי מעלה נשאו אשה על נשיהם ואחרים רבים ולא חשש אדם מעולם וכ' שם בהגהות מהרל"ח שזהו הרשב"א הוא רבינו שמשון בר' אברהם והוא מובא כן כזה גם בתשו' מהר"ם פדוואה מפורש כן משמו וכן המהרש"ל נודע מתשו' הלז (סי' ס"ה) שהוא מחמיר מאוד בחרגמ"ה ופסק שאין לו תקנה כלל בזמנינו ולא התיר ע"י ק' רבנים כלל. וא"כ משניהם אין ראי' כלל לזמנינו כי הרבינו שמשון בר' אברהם שלא נהג כלל חדר"ג כמובא בב"י וכן לעומת זה המהרש"ל שלא התיר כלל לישא אחרת ע"כ שפיר החמירו בגרירה אבל לדידן האיך נחמיר עוד במשמרת למשמרת שלא לגרשה אף בעת שהוא חלומה בע"ח וע"ש הלא בדבר הזה שאנו באים להחזיר משום גרירה אדרבא אנו מקילים בקולא יתירה כי תהי' מופקרת מאתו כשישא אחרת, והוא תהי' באיסור אשת איש וזהו חשש גרירה עוד ביותר באיסור א"א באם נחוש שתשתטה אח"כ כמובן. וגם תמהני למה זה נסתם הדרך כ"כ לחנם בחומרות בדבר שאינו אלא מדרבנן שהן רק נראות כחומרות לכאו' ובאמת הן קולות גדולות בגזירה זו עצמה דגרירה עוד באיסור א"א כנז'. וגם עוד נקל מחמת זה בחדרגמ"ה דלדעת כמה היא דאורייתא, וגם הנה דעת המחמירים שלא לגרשה הרשב"א והמהרש"ל הנ"ל היא רק לפי גירסא שהי' לקצת מהראשונים בירושלמי שהי' נכתב דמטעם גרירה אם עבר וגירש אסור וקאי אכולהו גם על ע"ח וע"ש ג"כ אסור אף בדיעבד והנה פשוט דהגירסא הזאת נדחית עפי"ד התוס' והרא"ש והרמב"ם וס' התרומה וטור וש"ע ורמ"א וקיימו הגירסא הברורה בירושלמי דעבר וגירש אי משום גרירה ובס' בית מאיר סי' קי"ט שם כ' ראי' לגירסא סברורה הזאת מתלמודן וע"ש בדבריו בזה עוד נכוחות. וכ"כ בתשו' מנחת עני חאה"ע סי' ע'. ובפרט אשר המבי"ט (ח"ב סי' כ') מתיר לגרש אף לכתחלה בע"ח וע"ש בעת שהיא חלומה. והנה בתשו' הרב מביאלא כ' שהבאה"ט העתיק דברי המבי"ט בטעות. ולכאורה לא על הבאה"ט לבד תלונתו כי אם על הגאון כנסת הגדולה (בהגהות הטור סי' מ"א) שכ' כן בשם המבי"ט בזה"ל אשה שימים היא שוטה וימים חלומה יכול לגרשה בעת שהיא חלומה. הר"ם מטראני ז"ל ח"ב סי' כ' עכ"ל הכנה"ג. ועיינתי במבי"ט וכ' שם כן מפורש כמ"ש משמו הכנה"ג והבאה"ט וז"ל ונראה דלא גזרו אלא בזמן שהיא שוטה אעפ"י שיודעת לשמור גיטה שאינה כ"כ שוטה אבל כשהוא חלומה אולי לא תשוב אלי' עוד וכו' דאפי' בעת שטותה וכו' אם גרשה דיעבד מגורשת א"כ בעת חלימותה אפי' לכתחלה עכ"ל המבי"ט ומ"ש שם המבי"ט באותה תשובה לענין העובדא דרוב הימים היתה חלומה היינו רק לענין המזונות דיבר אם רוב הימים היא חלימה כ' דאז אפי' לדעת הרמב"ם חייב במזונותי' (וכן העתיק משמו לענין דין המזונות כשרוב הימים היא חלומה:

בכנסת הגדולה שם אות מ"ז) אבל לענין הגירושין כ' בפירוש דמותר לכתחלה בעת שהיא חלומה בטעמי' שם ולא כלל מטעם רוב הימים חלומה. והה"ג מביאלא במחכ"ת התרעם בחנם וכנראה זהו יען לא ראה במבי"ט גופי' ואטעי' לשון הגט פשוט (בסי' זה ס"ק ל"ח) מ"ש בקצרה בשם המבי"ט ובאמת המבי"ט כתב כל' שכתבנו (ורק שכ' שם אח"ז דאף דעת רבינו שמשון שמחמיר היינו רק בע"ח וע"ש רק יום א' אבל כשהיא חלומה לא. וזהו כתב לדעת רבינו שמשון ליתר שאת אבל הוא מתיר ממילא בפירוש כנז' לגרשה לכתחלה בעת שהיא חלומה כנז') והנה אף לדעת הפוסקים המחמירי' בזה עכ"פ לא הוי רק מדרבנן ולא תהא הגירסא הברורה שלנו המקוימת ומוכחת מכל הפוסקים הנ"ל) רק ספק ג"כ יש להקל כספיקא דדבריהם ובפרט בזמנינו שיש חרד"ג דל"ש דנחמיר דאדרבא זהו קולא מטעמא דגרירה כנז' - וגם הנה אף שרבינו הרמ"א לא התיר כשיגרשה בעת חלימותה בע"ח וע"ש רק בדיעבד שכבר נעשה מעשה מ"מ הנה לאשר קים לן דשעת הדחק כדיעבד דמי וע' במנחת כהן (מבא השמש ח"ב פרק א') מה שביאר בזה וע' בשו"ת מהרשד"ם (חו"מ סי' י"ח) ובס' צמח דוד הספרדי ח"ב בליקוטים ובס' טהרת המים הספרדי (מערכת ד' אות ט"ו) ובשירי טהרה שם (מערכת הה' ס"ק ט"ו) וכ"ק אאזמ"ו הגאה"ק מפה זצללה"ה זי"ע בתשובותיו (שם שלמה) אשר אתנו בכתובים כ' בענין מקוה רצה להוכיח כי שעת הדחק עדיף יותר מדיעבד מהא דפסקינן בחו"מ (סי' כ"ח) דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ואם קבלו פסול העדות והרמ"א א מביא יש חולקין והש"ך והנתיבות פסקו להלכה כדברי המהרש"ל שפסק כהמחבר שפסול גם בדיעבד (וכ"כ דייני קראקא בתשו' רמ"א סי' י"ב וע' שו"ת אור ישראל להג' מקליווא ז"ל סי' א') ובשעת הדחק שהי' העדים חולים ויש לחוש שימיתו וכו' שאין יכולין להמתין עד שיודיעו להבעל דין פסקינן שם ברמ"א סעי' ט"ז דמקבלין העדות שלא בפניו אעפ"י שלא שלחו אליו כלל להודיעו שמקבלין, ואין ע"ז שום חולק, ואם כי לענ"ד יש בזה עדיין צע"ג ואולי יש לחלק בין הנושאים ובין דיני ממונות וגם איזו מיקרי שעת הדחק אם גם דחק איסור היינו מחמת איסור חרד"ג דרביע עליי' בנידון דידן מיקרי שעת הדחק לזה עכ"ז נראה דבנידון דידן דנתפשט כ"כ חרד"ג בזמנינו ואם נתיר לו חרד"ג לישא אחרת ולדעת הרבה פוסקים דהחרם הי' עד עולם וגם מהפוסקים הראשונים דס"ל חרם דאורייתא ונעשה כדבר זר לפסוק להתיר לישא אחרת דוקא בלי גירושין ושלא לגרשה בעת חלימותה אף אם תתרצה ותבקש ליתן ל"ה ג"פ וגם לא הועלנו מאומה לענין חשש חז"ל דגרירה אדרבא היא לגריעותא אם באנו לחוש ולומר שתחזור לשטותה כנז' א"כ בודאי הוי שעת הדחק גדול שלא ליכנוס בפירצה דחוקה כזו ולא גרע בודאי מהשכים לצאת לדרך דמיקרי שעת הדחק כפי דין חז"ל וכמבואר בס' מנחת כהן כנ"ל ולפי שהתיר הרמ"א בדיעבד א"כ נמצא לפי"ז מחמת הדחק הנז' יוכל לגרשה בעת חלימותה לכתחלה (אך יש לעורר מדוע לא הזכיר הרמ"א בעצמו זאת דהא הוא בכבודו ובעצמו כ' בסי' א' באה"ע שנתפשט אצלינו חדר"ג). שוב ראיתי בשו"ת תפארת צבי אה"ע (דיני חרגמ"ה סי' א') ג"כ כ' להתיר יותר לגרש ושלא החמיר כ"כ בחומרא דגרירה דרבנן. נחזור למה שהתחלנו בדברי הט"ז ס"ק י"ד שהקשו עליו ולפי"ז שפיר מיושב מה שלא כתב להתיר ע"י ק' רבנים דכפי מ"ש ראוי יותר עתה שיש חדר"ג להתיר לגרשה בעת חלימותה וכמ"ש הט"ז שם וי"ל דזהו טעמי' דהט"ז. גם אזכיר כי אם באנו לחוש לדעת המהרש"ל בתשו' הנ"ל שלא לגרשה בעת חלימותה (וע' בפר"ח מ"ש ע"ז שהמהרש"ל הפריז על המדה בזה) הרי המהרש"ל בתשו' שם ע"י ק' רבנים ג"כ לא התיר בשום אופן בנשתטית וכנראה מדבריו שאין לו תקנה כלל וכמובא בחלקת מחוקק סי' א':

והנה אף שבכל הלין טעמי' עכ"ז להלכה למעשה להתיר לגרשה בעת חלימותה צריך לענ"ד עוד להתיישב מאוד, אמנם גם להתיר ע"י ק' רבנים לישא אחרת גם אם תתרצה לקבל ג"פ. לדבר כזה בודאי לא הייתי נמנה להתיר כי לא אדע למה נחמיר בחומרות וסייגים לגזירה דנשתטית משום גרירה ובאמת נהפוך הוא שמקילין עי"ז בגרירה כנז' וניקל כ"כ בחדרגמ"ה שיש דעות דהוא דאורייתא כנז'. ובפרט לפי מה שביארתי בעהי"ת בתשו' זה לא כביר בענין נשתטית דהנה לפי דעת הרמב"ם בס' המצות דבכל איסור דרבנן יש לאו דלא תסור אך כ' הנו"כ שם דלא תיקשי מהא דקיימ"ל ס' דדבריהם לקולא והא הוי ס' דאו' לאו דלא תסור משום דחז"ל בעצמם עשו דבריהם רק על הודאי ולא על הספק והתנו בגזירותם שאינם עושים רק על הודאי וממילא ספיקן מותר וא"כ התינח בשאר ספיקות דרבנן שלא עשו רק על הודאי וממילא הותנה להקל בספקן כנז' אבל בחרם ותקנת רגמ"ה (כי לא יגרע בזה חדרגמ"ה מתקנת חכמים שהי' בזמן הש"ס כמ"ש בליקוטי מהרי"ל ז"ל בענין המנהג שלא לאכול קטניות בפסח כ' המהרי"ל ז"ל שהאוכלים בפסח עוברים בלאו דלא תסור וע' בשע"ת או"ח סי' תנ"ג וע' בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' י"ז בענין לאו דלא תסור בתקנת הקהל והב"ד לענין איסור על הבשר שעשו הציבור] אשר מפורש יוצא בלשון התקנה (בכל בו ובסוף תשו' מהר"ם ב"ב ד' פראג ובתשו' מהר"ם מינץ) בענין שלא יתירו רק ק' רבנים מג' ארצות וכ' בזה"ל וגם הם לא יתירו רק כשיראו טעם ברור להתיר הרי בפירוש שלא הקיל בספק שיארע ויפול בעובדא כזאת רק כשיהי' ברור להתיר בודאי ולא בספק ועל הספק ממילא לא נתן כח להרבנים להתיר דהרי דייק בפירוש שלא יתירו רק בטעם ברור ולא בספיקו וא"כ הוי בזה ספק לאו דלא תסור ושוב ספיקו לחומרא ככל לאוין דאורייתא לדעת הרמב"ם בס' המצות] כי בזה לא שייך תי' המפרשים הנ"ל ואדרבא חרגמ"ה נגזר גם על הספק ולא ניתן להתיר רק בודאי ושם בתשו' הנ"ל כתבתי כי לדעת הרמב"ם י"ל הוי כגון זה חמיר יותר משארי ס' לאוין דאורייתא עפי"ד החוו"ד דשי' הרמב"ם דהתורה דברה הכל רק מודאי ולא על הספק וע"כ ס' יעשה לחומרא וספק לאו מה"ת לקולא לדעת הרמב"ם כנודע וא"כ בזה בלאו דלא תסור וגם נגזר גם על הספק בחרגמ"ה והרי התורה אסרה כל מה שיאמרו החכמים ואם גזרו גם על הספק הו' אסור מה"ת גם על הספק:

וגם אין לומר בזה ספק ספיקא ס' כדעת הפוסקי' דל"ג ר"ג עד אלף החמישי ואף אם גזר לעולם ספק אם גזר במקום מצוה כיון שבנידון דידן כבר קיים פ"ו ואדרבא יש ספק להחמיר דאולי דעת רגמ"ה הוא להתיר בע"ח וע"ש לגרשה וא"כ בודאי לא התיר רגמ"ה להתיר לישא אחרת עלי' אף אם תרצה האשה לקבל ג"פ בעת חלימותה ויש כאן זלזול גדול בתקנת האשה בשני דברים הן מטעם גרירה כנ"ל והן מתקנתו כמובן. ואף שכ' בתשו' הר"ן (סי' מ"ח) והובא ביתה יוסף יו"ד ה' נדרים דלא לבד לתקנת האשה נעשית התקנה ע"כ אף אם היא מסכמת לא יוכל לישא אחרת עכ"ז פשיטא דהיינו לחומרא דלא לתקנתה לבד נעשית ע"כ לא תוכל היא בעצמה לבדה להתיר אבל העיקר משום תקנת האשה דהא יש דעות גדולי הספרדים ז"ל והובאו בכנה"ג סי' א' שהי' נוהגים להתיר רק אם האשה מתרת להבעל לישא אחרת עלי' והם במדינות הספרדים החזיקו אז חרגמ"ה רק בזה בלבד שהצריכו רשותה והסכמתה ואצלם לא נתפשטה התקנה יותר כמו שביארתי בתשו' הנ"ל בס"ד הרי לפניך עכ"פ מזה שעיקר התקנה היתה לתקנת האשה, והנה אף שכ' הרב הנ"ל שי"א שגם בעת חלימותה אינה חלומה כראוי עכ"פ נראה מדבריו דעכ"ז י"ל דראוי' אז לקבל ג"פ ע"כ אם בעת חלימותה נתרצית לקבל ג"פ בודאי לא נמניתי בזה להתיר חדר"ג מכל הלין טעמי שכ' רק הנה כ' בנידון העובדא שעתה היא נשתטית ר"ל בזה נבא לשריותא בהיתרא דהאי גברא יקירא האברך המופלג בתו"י וו"ח הנ"ל כאשר נסיים בסוף דברינו בעהי"ת. ומ"ש הרב הנ"ל בשם שו"ת צ"צ להגאה"ק מליבאוויטש זצ"ל עיינתי שם בח"א סי' ג' והנה סברתו שלא לגרש בעת חלימותה הוא עפ"י יסוד שנראה מדברי הפוסקים שאין חדר"ג חמיר יותר מאיסור שלא לגרש בעת שטותה משום גרירה דהוי מדרבנן אמנם כפי מה שביארתי לעיל בס"ד יש די סברות להחמיר בזה בחדר"ג וגם משום גרירה כנ"ל לפי"ז אין דברי הצ"צ הנז' מוכרחים כלל לדינא:

ומ"ש הרב הנ"ל בשם הב"ח סי' א' שכ' בשם המהרש"ל ג"כ להתיר אף בע"ח וע"ש ע"י ק' רבנים וגם המהרש"ל מודה בזה להתיר, הנה נודעו דברי החלקת מחוקק בסי' א' שהביא בשם המהרש"ל להיפך דהמהרש"ל אוסר לישא אשה על אשתו שנשתטית. וכ"ק אדוני אבי הגה"צ שליט"א כ' בזה בתשו' א' זה מקרוב בענין כזה העיר דמלשון המהרש"ל בכל תשובתו נראה ברור כדברי החלקת מחוקק שהמהרש"ל אוסר דהנה כ' שם יסוד מדברי תשו' הראבי"ה בדבר האשה שנשתטית במגנצא ובא בעלה ואביו והיו מבטלין התפלה כמה פעמים מפני ביטול פ"ו ולא רצו להתיר החרם של רגמ"ה ואמרו להפסיד נפש א' מלעשות קלקול לדורות הבאים עכ"ד הרי לפניך בעל כרחך דגם מלבד גט בע"כ לא התירו לו, ושלא כדברי הצ"צ בתשו' סי' ס"ז שכ' שהחמיר מהרש"ל רק שלא לגרש בע"כ אבל לא בענין לישא אחרת דא"כ מה קול רעש האיש הזה שצעק מר שם באם נאמר שהתירו לו לישא אחרת גם בלא גירושי הראשונה מה איכפת לי' דמה נ"מ לו באיזה אופן יתירו לו. ומה צוח משום ביטול פ"ו, א"ו פשוט דלא התירו לו כלל לישא אחרת וכנראה להמעיין שם בתשובה ובפרט בדברי היש"ש ביבמות פי"ד סי' י"ג כ' להדיא דגם לישא אשה על אשתו אסור שכתב בפירוש וז"ל וכ"ז היא לפי דין התלמוד אבל בגלילות הללו שנתפשטה חדר"ג שלא לישא בע"כ וכ"ש שלא לישא ב' נשים בלא גירושין לא אוכל למצא נחת רוח אלא צריך לקיימה בשאר כסות ועונה עד שירחמו עליו ועלי' מן השמים כו' עכ"ל. ומכאן תשובה ופליאה נשגבה על הב"ח וצ"צ שהביאו בשם המהרש"ל להיפך וכפי הנראה היתה בהעלם מרבותינו אלו דברי המהרש"ל בפרטות ובפרט דבריו ביש"ש. וא"כ כיון שאנו רואין שהב"ח וצ"צ חששו מאוד לדברי המהרש"ל אך שכתבו שגם הוא יכול להיות מודה להתיר וא"כ כיון שעיננו רואות ומוצאות להיפך בדברי המהרש"ל נראה שאם הי' הב"ח וצ"צ רואין דבריו ביש"ש לא הי' מקילין כ"כ ובפרט שהמהר"י מינץ החמיר עכת"ד כ"ק אדוני אבי שליט"א בתשובתו הארוכה לק' סיגיט:

ומ"ש הרב הנ"ל בשם שו"ת תפארת צבי הנה בתשו' הנ"ל ביארתי ת"ל מדעת הראשונים והאחרוני' בזה ואין עת אתי להכפיל ולהאריך בזה:

עכ"פ נהוג עלמא כתלתא סבי תשו' הראשונים מהר"ם ב"ב ומהר"ם מינץ וכלבו שחדרגמ"ה ניתן מקום להתיר ע"י ק' רבנים כשיראו טעם ברור להתיר כנז'. ומעתה נאמן עלינו הה"ג מביאלא ודעימי' הה"ג מליקאווא נ"י אשר בעלה האברך הנ"ל לא יוכל לדור עם אשתו מחמת שגעונה וא"כ בכה"ג אין אנו צריכים לבא ולפלפל בדברי הרבינו שמשון בן אברהם ורבינו שמחה משפירא שהביא בב"י סי' קי"ט לענין אם יש לה סימני שוטה כדברי חז"ל (ואשר האריכו בזה בשו"ת אור הישר ושו"ת אור ישראל ע"ד הגט מקליווע ויורו המורים הגדולים ירו אבן בינתם בתשובותיהם רבותינו רוב גאוני הדור ההוא בבירור דין זה דסימני שוטה) ובכה"ג ניתן הרשות לק' רבנים להתיר לו לישא אחרת כשיראו טעם ברור שאין באפשרי לו לדון עמה מחמת שגעונה ר"ל. די בזה:

ובענין הכתובה שכ' שדעתו להקל ע"י וועקסלין הנה בתשו' הנ"ל כתבתי מדעת המחמירים ומקילים בזה וענ"ד נוטה שלא כדעת המקילים בזה (וקשה עלי לכפול הדברים בזה) ודלא כשו"ת הגאון הצדיק מהר"י מגור זצ"ל שכ' דאף בכלבו לא משמע כן מה שהחמיר הצ"צ דההיתר של ק' רבנים ניתן רשות להם רק באופן כשישלשו הכתובה במעות או במשכונות (ובאמת מפורש כן בראשונים המהר"ם מרוטנבורג ד' פראג ומהר"ם מינץ וכל בו אשר מפיהן אנו חיין בזה ועל פיהן אנו נסמכים בזה במנהגינו להתיר ע"י ק' רבנים) וכ' הרי"ם זצ"ל כיון שבכל בו הפסיק באמצע הדברים בתקנה דתשומת יד שוב אין מוכרח בלשונו שתלוי ההיתר בהשלשת הכתובה ע"ש ותבין רק עמד לנגדו הלשון בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג דשם מפורש (בלי הפסק דברים) שיראו הרבנים טעם ברור להתיר ובאותו ענין שתהא כתובתה צרורה ומונחת במעות או במשכונות עכ"ד משמע שתלוי ההיתר בזה ועי"ז נדחק לשבש לשון המהר"ם. אמנם לע"ד תמהני כי נעלם ממנו אז במחכת"ה לשון המהר"ם מינץ הראשון (בתשו' ק"ב) שכ' שם ג"כ בפירוש בענין הכתובה כנ"ל באופן שגם אין באפשרי עוד לשבש כמו שחפץ הרי"ם מגור ז"ל לומר בלשון המהר"ם ב"ב כנז' א"ו האמת יורה דרכו ושלשת הספרים נפתחים כאחד (מהר"ם ב"ב ומהר"ם מינץ וכל בו) בזה א"כ מאן חשיב ומאן ספין ליכנס בפירצה דחוקה ואיומה נגד רבותינו הראשונים ז"ל בדבריהם וחומר איסור וחרם, ובדבריהם כמפורש יוצא שההיתר החרם תלוי רק באופן זה במעות או במשכונות, ודעת הרבה דגם עתה אינו ממנהגא רק מתקנת החרם לעולמי עד לכן לא אצטרף רק בהשלשת הכתובה במעות או במשכונות ובזה לא ניתן לנו מקום להקל יותר. גם כתבתי בתשו' הנ"ל בענין שארי הדברים שמירה והמזונות אם יעשה הבעל חוזה עם אבות האשה וקרובי' שיקבלו בתוקף לפרנסה בודאי מהני בזה:

סיומא דפסקא הדין הנני נמנה להתיר להאברך הנ"ל ני' לישא אחרת בצירופא דרבנן ק' רבנים מג' ארצות כנהוג באופן שישליש כתובתה במעות או במשכונות כנ"ל וגם ישליש ג"פ וגם יקבל בחרם עליו שלא ישנה מזה שכאשר תשתפה יתן לה גט אחר כציוי הב"ד אז, ואף שהנו"ב ז"ל (קמא אה"ע סי' ג') כ' לישבע ע"ז וכ"כ בס' תבואות שמש והובא בשו"ת צ"צ להגה"ק מליבאוויטש (אה"ע סי' ג') ע"ש מ"מ כתבתי בתשו' הנז' יען כי מרן ז"ל בשו"ת דברי חיים מפקפק בזה ע"כ יש להקל לענ"ד שלא לישבע רק יקבל בחרם ליתן לה ג"פ אחר כשתשתפה (ואף שבלא"ה יש עליו חדר"ג לקיים ככל התוקף מ"מ הוי חומר הח' יותר שקיבל עליו לדעת אלו דבזמנינו לאחר אלף החמישי היא רק מטעם מנהגא):

ואל תתמה כלל אהו' נ"י שיהי' נראה בעיניך שאני מחמיר בזה, כי יותר מזה שמעתי להגאון מהרש"ק זצ"ל מבראדי שלא בא מעולם בחותם להתיר חדר"ג בנשתטית וכיוצא ובתשו' רמ"ץ כ' טעמי' דאולי חשש לדעת הראב"י ומהרש"ל שאין תקנה להתיר כלל, ע"כ די לנו אם נתיר שנשגיח עכ"פ בהיסודות שהניחו לנו בההיתר רבותינו הראשונים כנ"ל בהשלשת הכתובה לילך בעקבותיהם וכדברי הצ"צ ז"ל כנז':

אולם זאת נלע"ד שגם אם ביני לביני אחרי שיתירו הק' רבנים תחזור לדעתה הנה עכ"ז מותר לישא אחרת על זו ואף שכ' לעיל להחמיר בזה בע"ח וע"ש בעת שהיא חלומה כיון שי"ל שטוב יותר לגרשה, אבל באם התרנו כדינא בעת שהיתה נשתטית אף שחזרה אח"כ לבריאות על זמן מה כיון שזה דרכה כך ע"ח וע"ש בודאי מותר לישא אחרת, וכיון דעתה בעת ההיתר היא נשתטית אין לנו להחמיר בזה עוד ולחוש שתחזיר לבריאתה כיון דכפי עדות הרב המתיר הראשון במקומו והרבנים דעימי' שבלא"ה אין באפשרי לבעלה לדור עמה מחמת שטותה בכל פעם שהיא עתים שוטה פעמים רבות, זהו הנלע"ד, ויצאו דברינו בהיתרא בעזהשי"ת. ואבקש להשיבני אם הגיעך מכתבי הנוכחי מנאי ידידך וכו':

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה