מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן יג
ב"ה לידידי וכו' בדבר שאלתו מהרגיל במחנתו היושבת על נהר טייס כי היושבים בצד השני של הנהר כשיש להם ענין לבא למחניכם במוש"ק והנכרי המנהיג אינו עומד על משמרתו לאחר שהחשיך בלילה ע"כ הרוצים לעבור במוצ"ש הולכים אצל הספינה. סמוך לביה"ש ומחשיכים שמה עד צאה"כ, אם רשאים לעשות כן וכמע"ל מקור ההלכה הערה כשאלת חכם ואבא על סדר דבריו בעה"י, אשר כ' לדמותו לדברי הבאה"ט (סי' ש"ז ס"ק י"ג) דפשוט דמותר להחשיך כדי לילך בלילה תמהני עליו דאין הנדון דומה כלל דשם מותר אף בסוף התחום להחשיך כיון דהליכתו בלילה יש בו צד היתר אף בשבת אם הי' שם בורגנין כדאמרינן בשבת (ק"נ ע"ב) ובש"ע סי' ש"ז סעי' ח' שם משא"כ לילך על הספינה בנידון דידן דזהו ממש כמו הך דפסקינן בסי' ש"ו (סעי' א') שאסור לילך לפתח המדינה כדי שימהר בלילה לצאת למרחץ שזה אסור אף בתוך התחום כמ"ש המג"א סי' ש"ז ס"ק י"ג לחלק גבי שדה שהיתה צריכה לחרוש ולעבוד וכן מטייל לפתח המדינה שהמרחץ שם דמינכרא מילתא (וע"ש ע"ז בתוספת שבת ובס' חמד משה שם) וזה פשיטא דאסור אך בתוך התחום ולזה אין נ"מ בין אם היא בתוך התחום או בסוף התחום (כמו ששאל כמע"ל אם יש בזה חילוק בנידון דידן בין תוך התחום וכו') כיון דספינה היוצאת אף בתוך התחום עכ"פ איסור דרבנן איכא לעבור בשבת ממילא פשוט ההלכה מפורש בש"ע שם סעי' ח' דבדבר שאין לו היתר היום לעשותו אפי' אין בו רק איסור דרבנן כגון שיש לו חוץ לתחום פירות מוקצין אסור לו להחשיך. ואין לחלק דהתם רק בסוף התחום אסור כיון דהולך מרחק כזה עד סוף התחום שאין הדרך לילך לטייל וכמו שהסביר היד אפרים שם סעי' ט' לחלק בין סוף התחום לתוך התחום דבהולך עד סוף התחום להחשיך וכונתו לצורך חפציו בדבר האסור בשבת זהו אסור משום ממצא חפצך וכו' ע"ש וכ"כ בפרמ"ג באשל אברהם שם וא"כ בסוף התחום י"ל אף באיסור דרבנן עכ"פ נקרא ממצא חפצך ועובדא דחול משא"כ בתוך התחום דאסור רק משום חשדא (וכמו שחלק המ"א על המ"מ לחלק בין הנושאים) וכיון דליכא בזה רק איסור דרבנן אין להחמיר כ"כ. אולם ז"א דהא מלבד שמצינו כמה פעמים חשד גם באיסור דרבנן וכמו בנר חנוכה שהיא מדרבנן בחצר שיש לו ב' פתחים מדליק בשניהם משום חשדא וכיוצא במ"א, מלבד זאת הנה מהלב"ש ומחצה"ש שם נראה דגם האיסור משום חשדא היינו רק משום דמינכר ואז הוי כמו דיבור ואסור שוב משום ממצא חפצך ודבר דבר פשיטא דאסור לומר לנכרי לקנות לו סחורה אף דמקח וממכר בשבת הוי רק איסור דרבנן [ואף שכ' זה במחצה"ש לדעת רש"י. גם תוס' לא חלקו ע"ז שהאיסור מקורו משום ממצא חפצך ודבר דבר] וגם מחשיך על שערי מדינה כדי ליכנס למרחץ מיד הלא רחיצה ג"כ אינה רק איסור דרבנן גזירה שמא יבואו הבלנים להחם בשבת ואעפ"כ אסרו בברייתא אף בתוך התחום בשערי מדינה ליכנס למרחץ משום דמינכר מילתא וכן בזה שהוא מחשיך במקום שהספינה הולכת אסור דזה הוי מינכר (ואין מהצורך כלל למ"ש כמע"ל שניכר במה שבאים אח"כ לישוב רק שזה בעצמו שמחשיך במקום הליכת הספינה נחשב מינכר אז) – ומ"ש מע"ל היתר עפימ"ש בתשו' חו"י ושב יעקב בענין להתיר לילך בספינה בשבת לצורך מצוה. הנה בתשו' שב יעקב (סי' ט"ז) לא התיר להלכה רק אם קנה שביתה מע"ש אף בספינה ההולכת בנהר בתוך התחום ואין לומר לפי"ז היתר להחשיך בשבת כמו בהך דבורגנין וכמו דאמרינן באם יש מחיצות דהיכא שיש צד מציאות היתר אף שבאמת אין שם בורגנין ולא מחיצות שוב מותר להחשיך וגם כאן י"ל לכאו' היתר לדעת השב יעקב ע"י קנין שביתה מע"ש וממילא מותר להחשיך אף בלא קנין שביתה. ז"א עפימש"כ הטו"ז (או"ח סי' רח"ג ס"ק ג') שהשיג על הב"י שם והעלה דע"כ לא מהני סברא זו היכא שיש לו היתר בלא"ה כמו בורגנין אלא כל שיש היתר עכשיו אבל לא מהני לומר כן למפרע דהי' יכול להיות תחלה בענין שיהי' עכשיו היתר דמ"מ עכשיו אין לו היתר עכת"ד ע"ש וא"כ ל"ש בזה לומר צד היתר למפרע אם הי' קונה שביתה שם ביהשמ"ש ערב שבת. ומלבד זאת הנה הגאון בשב יעקב בתשו' של אח"ז סיים למעשה אין רצונו כלל להתיר אפי' לדבר מצוה וגם הגאון בשו"ת חו"י סי' קי"ב העלה למסקנא לאסור בזה אפי' בביטול מצוה דרבים אפי' בר"ה לצרף מנין לתקוע ולהתפלל אף שכ' שם באמצע התיב' בטעמא דהיתרא דהגזירה שמא יעשה חבית של שייטין היא גזירה רחוקה מאוד בזמנינו דאפשר בזמניהם הי' בקיאין ורגיל ומצוי לעשות חביות של שייטין משא"כ בזמננינו עכת"ד [ונמצא רצה לדון בזה כמו הך דפסקינן ברמ"א או"ח סי' של"ט סעי' ג' בשם התוס' דאין אנו בקיאין לעשות כלי שיר וליכא למיגזר שמא יתקן כלי שיר דמילתא דלא שכיחא היא ולא תקשי לפי"ז דא"כ יהי' מותר לנגן בכלי זמר בשבת הנה בשו"ת שער אפרים (או"ח סי' ל"ו) בהג"ה מבן המחבר ביאר בזה החילוק דהיינו דאין אנו בקיאין לעשות מחדש כלי שיר ע"כ מותר לספק ולרקד במחולות אבל לתקן כלי שיר בודאי בקיאין אסור בכלי זמר שזהו בקיאין לתקנם ודבריו מתקבלים ומסתברים על הלב ואכ"מ להאריך] עכ"ז העלה בסוף לאיסור ואף בספינה שהי' שם בקובלענץ שהם רפסודות קורות מסידרות על שתי ספינות גדולות ולא מיחלפי בספינה אחרת מצד גדלה ישמה שנקראת ספינת גשר רצה להתיר שם באמצע התשו'. עכ"פ העלה שם לאיסורא גם בספינת גשר ההיא למעשה אפי' לדבר מצוה שלא להתיר. וכן בשו"ת עבודת הגרשוני (שהביאו הבאה"ט) סי' קכ"ג אסר אפי' ע"י קנין שביתה ורק לצורך חולה התיר וגם ע"י קנין שביתה קצת ע"כ מי יבא אחריהם להקל למעשה. וגם ל"ש לומר להתיר בזה אפי' לדעת השב יעקב שהתיר רק לדבר מצוה כיון דמותר עתה בשבת לעבור היכא שיש לו לדבר מצוה ע"כ הוי כמו בורגנין או מחיצות דמותר מדינא דגמ' אף שבאמת אין שם בורגנין או מחיצות כלל, דזה בודאי דמותר להחשיך לדבר מצוה לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת ואעפי"כ לא התירו עי"ז להחשיך על עסקי חול משום דמותר לדבר מצוה. וכמו דהקשו בגמ' שבת (דף ק"נ שם) וקתני מת אין אבל אחר לא ואמאי לימא שאם יש שם מחיצות מביא ולא קס"ד כלל למיפרך דנתיר להחשיך בעניני חול אטו דבר מצוה ואין לחלק מסברא בין סוף התחום דמיירי שם בגמ' שהוא משום ממצא חפציך (דאין הטעם בזה משום מינכר מילתא כדאמרי' בש"ס עירובין) ובין תוך התחום שהוא משום מינכר מילתא וממילא אם נאמר שמותר לדבר מצוה לעבור על הספינה אין היכר כ"כ כי הרואה קסבר שהולך לדבר מצוה ז"א שכבר הבאתי שהכל הולך אל מקום א' באיסורו ממצא חפצך ודבר דבר ע"כ אין להתיר – גם מ"ש כמע"ל היתר עפי"ד הרמ"א בסי' רמ"ח דהכל חשיב דבר מצוה ואין חשיב רשות רק כשהולך לטייל. זהו טעות הניכר ואינו ענין לכאן דשם רק לענין להפליג ג' ימים קודם לשבת והכא מיירי לענין מחשיכין מטעם איסור ממצא חפצך וכל האיסור בזה רק משום חפצך אסור מלבד חפצי שמים מותרים כדאמרי' בג"מ גבי מת והכנסת כלה אבל לא לסחורה וכיוצא דזהו אדרבא עיקר האיסור ממצא חפצך וז"פ. וכן נראה בשו"ת ריב"ש (סי' ק"א) דדעת ר"ת שמיקל דסחורה נקרא ג"כ דבר מצוה היינו רק לענין ג' ימים קודם שבת וכ"כ בס' בני יהודא (בח"ב משו"ת בית יהודא) למהר"י רייאש ז"ל (סי' ל"ה) דל"ש להתיר להפליג בשבת לדבר מצוה וגם להיתר של ר"ת דהכל נקרא דבר מצוה זהו רק בג' ימים קודם השבת אבל בשבת עצמ' ל"ש זה ואף שמלשון הב"י בסי' רמ"ח דעכשיו נהגו להפליג אפי' בע"ש ובשבת וכו' משמע שם דההיתר לדבר מצוה אף בשבת מ"מ כ' שם בבית יהודא דלא קאי הב"י רק על ההיתר דע"ש בלבד ולא על שבת עצמו וכן קדמו בזה עוד בשו"ת תשב"ץ (בחוט המשולש סי' י"א) דלענין שבת ל"ש התירו דר"ת כנזכר וכ"כ עוד במשפט צדק (ח"א תשו' ל') וע' שו"ת רשב"ש סי' ת"ח ע"כ אינני רואה היתר בזה:.
שוב ראיתי בשו"ת שבות יעקב ח"ג (סי' י"ז שהעלה להקל לילך בספינה לצורך מנין בשבת היא רק ע"י קנין שביתה מע"ש וכן בנתיב חיים ובשו"ת נודע ביהודא תניינא סי' מ"ט חוכך להחמיר ועכ"פ לא התיר רק ע"י קנין שביתה מע"ש ע"כ לפע"ד אין להתיר זולת אם ירצה לעבור בנהר במוצ"ש שיקנה שביתה מע"ש לישב כל ביה"ש בתוך הספינה בהיותה עומדת ואז יוכל להחשיך לעבור במוש"ק (אם מתירא שלא ילך הנכרי משם אם לא יחשיך שם לעבור מיד כשהחשיך, ומובן כי זה קשה וטירחא לעשות ובודאי לא ימצא כמעט אדם שיטריח בזה כדי שיחשיך למחר) ואף שבעלי התשובות הנ"ל נראה מהרבה מהם שלא התירו רק כשנכרי עובר בספינה וכן בנו"ב שם החמיר באם הספינה הולכת בשביל הישראל לבדו עכ"ז אם קנה שביתה מע"ש נראה להתיר להחשיך גם אם יהי' במו"ש הישראל בלבד עובר בספינה והולכת בשבילו והיינו שהנכרי המנהיג הספינה מביא הספינה לצד הנהר שהוא עומד כדי שיוכל הישראל לבדו לעבור עכ"ז כיון שיש היתר כגון אם יבא עוד נכרי שצריך לעבור ע"כ מותר להחשיך כמו בהיתר דבורגנין ואין להחמיר יותר – והנה אין למצא היתר בזה מטעם שכ' המג"א שם ס"ק ב' בשם רד"ך דבדבר שאינו רק משום חומרא בעלמא מותר לומר לעכו"ם וי"ל לכאורה גם במחשיך כן דהא זה ג"כ טעמו משום ממצא חפצך (וע' פרמ"ג במשבצות תחלת סי' ש"ז) ואולי נוכל לחשוב השט בספינה בתוך התחום רק כמו חומרא כיון שיש מתירין לדבר מצוה וגם אולי אין אנו בקיאין בזמה"ז לעשות חביות של שייטין כנ"ל. אולם ז"א דהנה המג"א. ראה זאת בדברי הכנה"ג סי' הנ"ל וכאשר עיינתי בשו"ת רד"ך עצמו הנה כוונתו רק למ"ש בבית י"ח לחלק בין השבותים בין מלאכה שדומה לדאורייתא או לא וכ' שם בחדר ו' בית הנ"ל גבי מת שלא יתבזה יש להתיר אמירה לעכו"ם רק לצורך מת משום גדול כבוד הבריות כמו שביאר שם הרד"ך טעמו ונימוקו משום זה. ע"ש באורך. אבל סתם שלא לדבר מצוה בודאי לא התיר אף בדבר שיש בו חומרא כנראה שם. ותמהני על הכנה"ג ואחריו נמשך המג"א שהעתיקו בשם הרד"ך בקיצור דבדבר שיש בו רק חומרא מותר אמירה לעכו"ם וזהו שלא כדבריו וראיתי בפמ"ג שם וגם בא"ר הניחו בצ"ע לפרש מהו נקרא דבר שיש בו חומרא וגרם להם זאת יען שלא הי' לפניהם ס' שו"ת הרד"ך (כפי הנראה) דבאמת הרד"ך לא התיר כלל כנ"ל וגם המג"א העתיק כנראה מהכנה"ג - שוב ראיתי בשו"ת רע"ק איגר (פסקים סי' י"ג) שכ' דאין להתיר לעבור במעבורת אפי' לצורך מנין בשבת ואין להתיר אפי' ע"י קנין שביתה ולעשות קידוש כדברי הרמ"א בספינה. משום דספינה הוי כמו בית ועושים בה כל צרכם והוי כמו חוזר לבית בשבת ע"כ מותר ע"י קנין שביתה מע"ש אבל מעבורת שהיא רק רפסודות עצים מחוברים זל"ז אינה חדר ובית ול"ש זה עכ"ד וממילא לנידון דידן זהו ג"כ דאין להתיר. רק ע"י קנין שביתה מע"ש עכ"ז אולי יש להתיר להחשיך. אבל בל"ז אין להתיר לע"ד וראוי לכ"מ על להזהירם שלא להחשיך בשבת סמוך להספינה כשצריכים לילך לחפצם ועסקם. זולת לדבר מצוה פשיטא דמותר להחשיך שם:
ידידו דושו"ט וכו'.