אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן יב

סימן יא

כבוד ידי"נ וכו' הגיעני יקרתך, ומ"ש ע"ד התוס' גיטין ל"ג ע"א ד"ה ואפקעינהו שהקשה רבינו שמואל איך מחייבין מיתה לפי"ז א"א שזינתה הא הוי התראת ספק שמא ישלח לה גט ויבטל ונפקעו הקידושין למפרע והוי פנוי' וכתבת דהנה הא דבטלו מבוטל היא מטעם אתי דיבור ומבטל דיבור וממילא למ"ד לא אתי דיבור ומבטל ד דיבור מדאורייתא לא בטיל הגט (וכבר כ' מזה המהרש"ל בחכמת שלמה שם דף ל"ב) והנה קו' התוס' היא מהתראת ספק דהוא רק לר"ל דס"ל התראת ספק לא שמי' התראה ור"ל לשיטתו דלא אתי דיבור ומבטל דיבור ממילא מדאו' לא יוכל לבטל וליכא חשש דיצטרך לאפקועי הקדושין כלל ומתורץ קו' התוס' עכת"ד א ישרו דבריך

ולע"ד י"ל דר"ל לשיטתו באופן שאבאר, דהנה התוס' מקשים דהא הוי התראת ספק וזה הקושיא על כרחך רק לר"ל כנז' ותירצו דרוב אינם מגרשים נשותיהם וכששולחים גט אינם מבטלים ועוד דאוקמינן אחזקה כשהוא עכשיו נשואה ותי' זה קשה מאוד להבין דמה זה שייך לרובא דעלמא דאינם מגרשי' נשותיהם וכששולחים גט אינם מבטלים הן אמת יהי' רובא דעלמא כן שאינם מגרשים וכו' אבל באופן כזה שזינתה ויש לו טעם בדבר שעי"ז שיגרשה ויבטל הגירושין ויפקעו הקידושין יצילה ממיתה עי"ז א"כ למה לא יעשה כן ומה זה שייך לרוב ב"א שאינם מגרשים נשותיהם [ואף שאין צורך לראיות בזה מ"מ אכתוב הנה ה"ז דומה לכלל דכליל בד"מ יו"ד סי' ל"א דאם נמצא מים בראש ולא נודע אם הי' המוח מקיפו דאסור ולא נעמוד אותם על חזקת כשרות דרוב הבהמות אין להם מ"ס בראש ויצאה מהרוב בהמות דעלמא (ושיהי' רוב הבהמות שיש להם מים בראש שרובן אינם המוח מקיפו רוב כזה אין לנו) ע"כ אסור והביאו התב"ש סי' כ"ט וע' חוו"ד סי' נ' והג' מהר"ז מרגליות ז"ל השיג על החוו"ד וכ' כהד"מ והב"ש ועי' דברי חיים להג' מהר"י אויערבאך ז"ל יו"ד סי' ט' ובמ"א כתבתי מזה בעה"י ואכ"מ לתאריך] והרי בזה שזינתה יצתה מרוב נשים כשרות ובודאי יש טעם נכון שאינה שייכת לרוב ב"א שאינם מגרשים נשותיהם כשרות ובפרט שיצילה מן המיתה עי"ז בודאי יעשה כן וגם לפי הדרך שכ' בטיב גיטין על מס' גיטין במה"ב שם לפימ"ש באהע"א סי' ק"מ דכל שנאסרה לבעלה תו ה"ל הגט זכות היא לה ושייך לזכות לה גט ואכמ"ל ממילא כל שזינתה תחתיו הבעל מחוייב לגרשה מדינא ואינו יכול עוד להחזיקה שהרי מעשין לפסולות ע"ש א"כ קשה מאוד תי' התוס' א) כנ"ל דהא בודאי יגרשה בזה כמו שהוא מחוייב ובפרט שיצילה מן המיתה עי', התחבולה שישלח גט ויבטלו ב) קשה על תי' התוס' דהלא לפי מה שכ' שם התוס' אח"כ דלא יוכל לחפות על בת אחותו דהא כיון שידעינן שלכך מתכוין נא מפקעינן הקידושין מיני' דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה שמתוך כך יהי' בנות ישראל פרוצות בעריות עכ"ל וא"כ למה להם לתרץ ולדחוק כנ"ל דרוב אינן מגרשין נשותיהם הלא כיון שזינתה ותחייב מיתה וישלח לה גט ויבטל הכא עי"ז ידוע שרק לאפקועי הקדושין הוא מכוין וממילא לא יבוטלו הקידוש כנז' כדי שלא יהי' בנות ישראל פרוצות בעריות א"כ ממילא לא הוי ה"ס בא"א שזינתה א"ו בע"כ כונת התוס' י"ל דהיינו כשיוודע לו בחשאי שזינתה ויחוש שיבאו עדים להעיד בפני ב"ד ותתחייב חנק יעשה ערמה מיד שיגרשה ויבטל השליח ועי"ז יבאו לפני הב"ד נשאול ויפסקו הב"ד על כרחך שנפקעו הקידושין למפרע כי יש כח לחכמים ע"ז וכיון שיהיו נפקעין הקידושין כבר בכח פסק הב"ד אם יבאו אח"כ אפי' תיכף עדים שזינתה לא יוכלו לדונה למיתה כלל כי הב"ד לא יוכלו להחזיר הקידושין ומעתה קו' התוס' שפיר דאיך יפקעו החכמים הקידושין כשבא מעשה כזאת לפניהם שביטל את השליח דילמא ערמה הוא עושה מחמת שיודע לו בחשאי שאשתו זינתה ויחוש שיבאו אח"כ מיד עדים ע"כ הוא עושה מקודם ערמה זו כדי שיפקעו הב"ד הקידושין ותפטר ממיתה אף אם יבאו עדים להעיד ועל כרחך לתרץ כיון דזנות לא שכיחא לא חיישינן לזה כלל כשבאים לב"ד בעובדא כזו שביטל השליח ומפקעי החכמים הקידושין זולת אם באו עדים שזינתה והוא עשה כן אח"כ שביטל את השליח ובאו לשאול הנה ידוע לנו שלכך נתכוין כדי לפוטרה ממיתה ע"י ערמה זו אז בודאי לא מפקעי הקידושין כמ"ש בתוס' שם אבל בסתם ב"א לא חיישינן לזה שמא בא בערמה כיון דזנות לא שכיחא ורוב ב"א לא מגרשים נשותיהם הכשרות וכששולחים גט אינם מבטלים ונכונו דברי התוס' ומיושב גם הקו' הא' שהקשיתי דכונת התוס' רצו לומר כיון דרוב ב"א סתם כשרים אינם מגרשין נשותיהם ואם לחוש היכא שזינתה דאז י"ל דבודאי יגרשה כמו שהקשנו ז"א דהא מקשי אליבא דר"נ ור"ל ס"ל זכות לא שכיחא (והוי עוד לא שכיחא פחות ממיעוט כיון דלא שכיחא) ומעתה שפיר ר"ל לשיטתו דס"ל לעיל (גיטין י"ז ע"א) בזמן בגט דהטעם משום פירי ואמרינן בגמ' דר"ל ס"ל זנות לא שכיחא והוא ס"ל התראת ספק לא שמי' התראה ואליבי' מקשי התוס' כנז' ומתרץ לפי"ז שפיר אבל לר' יוחנן דהוא ס"ל שם זנות שכיחא א"כ לכאו' קשה שוב קו' התוס' דהאיך שייך לומר אפקיענהו רבנן שיפקעו הב"ד הקידושין הא יש לחוש לערמה כנז' שהוא בא לב"ד מחמת שנודע לו בחשאי שאשתו זינתה כנ"ל (ובא טרם שיבאו עדים) כיון דזנות שכיחא והב"ד לא ידעו ויפקעו הקידושין מקודם וא"כ הוי ה"ס בא"א שזינתה אלא דר' יוחנן לשיטתו דהתראת ספק שמי' התראה לדידי' לק"מ וגם ר"ל לשיטתו כנז' ואין לסתור דברינו דאיך שייך גומר דאם יבא כב"ד במרמה ויחמר שביטל הגט והב"ד לא ידעו שלהפקעת הקידושין נתכוון (מחמת שזינתה אשתו) דיפקעו הקידושין הא לא יפקעו מחמת שהם מוטעים מאתו, זה ל"ק עפי"ד השטמ"ק בשם הריטב"א דהוי אפקעינהו מטעם המקדש ע"מ שירצה אבא וכיון דלא רצה האב אינה מקודשת ה"נ על דעת ב"ד הוא מקדש וכמ"ש התוס' וכיון במקדש ע"מ שירצה אבא לא רצה האב אינה מקודשת ואין אנו משגיחין במחשבתו וטעמו של האב מדוע הוא אינו מסכים בהקידושין ואעפ"י שלפעמים הוא מוטעה כגון שדברו סרה על האשה ומחמת זה אינו מסכים ובאמת השמועה שקר והוא אשה חשובה באמת וכיוצא אעפי"כ לא רצה האב אינו מקודשת ה"נ אם הב"ד יבטלו הקידושין למפרע אף שהוא בערמה בא אליהם מ"מ נפקעו הקידושין זולת אם ידעו מתחלה שלכך נתכוון מחמת שזינתה אהמה לא מבטלין הקידושין כנז' ואל תשיבני מלשון התוס' שכ' אבל אם ברור לנו שלא לכך נתכוין לא חיישינן אם יכולין הממזרים נטהר משמע לכאו' אם אין ברור לנו שלא נתכוון שוב י"ל שלא נפקעו הקידושין ומעתה יקשה אף דזנות לא שכיחא עכ"פ אינו ברור אם בא לפנינו שביטל הגט אם לא עשה ערמה כנז' ז"א דהא באמת לשון התוס' לכאו' סתרי אהדדי שמתחלה כתבו אם ידעינן שלכך נתכוון לא נפקעו הקידושין משמע אבל בסתם אם לא נדע שלכך נתכוון אז נפקעו הקידושין ואח"כ כ' אם ברור לנו שלא לכך נתכון וכו' משמע להיפך דבסתם שאין ברור לנו שלא נתכון לכך אז לא נפקעו הקידושין א"ו מוכרח דאין בדיוק הלשון כ"כ מ"ש אח"כ אבל אם ברור לנו וכו' רק כונתם ר"ל דאם לא נדע שכונתו לערמה אף אם באמת נטהרו ממזרים עי"ז לא חיישינן משום דצריכין לתקנת אפקעינהו משום מה כח ב"ד יפה וע' בחי' הרי"מ מגור כ על גיטין מ"ש כעין זה ג"כ דדברי התוס' אלו לא סתרי אהדדי בזה]

אך לפי"ז יוקשה דאם כונת התוס' במ"ש דרוב אינם מגרשים נשותיהם וכו' כפי מה שביארנו בזה א"כ למה הוצרכו אח"כ לתרץ על מה שהקשו א"כ יכולין ממזרים לטהר דבאמת אי ידעינן שלכך נתכון וכו' הלא ממילא לפי"ז ל"ק דהא זנות לא שכיחא ואין לנו לחוש לזה (ולתרץ ולומר שתרצו זה התוס' אליבא דר' יוחנן דס"ל לעיל זנות שכיח זהו דוחק) אך זהו נכון עפימש"כ התוס' לעיל (י"ז ע"ב) דהא דס"ל לריל זנות לא שכיחא היינו זנות בעדים והתראה אבל זנות בלא עדים והתראה שכיח ולפי"ז שפיר מיושב דמ"ש התוס' בזה לענין התראת ספק דהיינו לחוש לזנות בעדים והתראה שפיר כ' אליבא דר"ל דקאי כותי' בזה לענין ה"ס משום דהוא ס"ל זנות לא שכיחא כנ"ל אבל מה שכ' אח"כ לענין ממזרים ליטהר שהוא ע"י זנות אף בלא עדים והתראה וזה שכיח כד' התוס' לעיל א"כ שפיר הוכרחו לתרץ תי' אחר דאם לא לכך נתכון וכו' אם נטהרו הממזרי'. ונכון בס"ד

ב) וראיתי בס' טיב גיטין הנ"ל במה"ב שם (בד"ה והנה עוד נשאר לפקפק וכו') ע"ש מה שכתב דאכתי נשאר קושייתם לשיטת הרמב"ם וסייעתו דס"ל דמהני ביטול לגט עצמו ול"מ לחזור ולגרש בו וכו' וא"כ הרי ביד הבעל לבטל הגט עצמו וכו' וכ' שם דהנה אם הועיל תנאי הראשון שקידש ע"ד חכמים לבטל בזה הקידושין מעיקרא א"כ הרי לא עבר על דברי חז"ל שאין מעשיו קיימים וא"כ למה יפקעו הקידושין כיון שאין כאן נגד רצונם אחרי שלא הונח הביטול ורצה לדמותו למ"ש בשו"ת חכ"צ סי' מ"ה לענין מכר שדה ע"מ שלא יתנהו לאחר ע"ש אף שנטה אח"כ מהדמיון הזה מ"מ בנה כל פלפולו שלענין אם ביטל הגט עצמו כיון שנפקעו הקידושין למפרע ונעשה הוא כאחר לגבי גט זה וא"כ דבורו בזה הוא ללא הועיל וכו' ושוב חוזרים הקידושין לקיום כיון שלא הועיל ביטולו לשעתו עכת"ד ע"ש. ולפע"ד במחכת"ה ז"א כי דבר זה הוא המתהפך לבלתי תכלית כמו היתר כרוך בקו האיסור כנודע מדברי התוס' ב"מ דף ל' ופסחים דף כ"ו ד"ה עלה עלי' זכר פסול דצריך להיות ניחא לי' והקשו דהלא לא ניחא לי' דעי"ז לא תוכל להיות לפרה אדומה ששוה הרבה אלפים ותירצו דאם תאמר דכשרה לפרה אדומה א"כ שוב יהי' ניחא לי' ע"כ פסול. וע' ברוך טעם בסוגיא דאשה שאמרה לבעלה טמאה אני לך אות ג' ובכמה אחרונים ובכמה סוגיות הארכתי בדרך זה בעה"י. א"כ ה"נ מה העלה בטיב גיטין כיון דלא אהני מעשיו א"כ שוב לא עבר על דברי חכמים ולא נפקעו הקידושין ז"א דאם לא נפקעו הקידושין א"כ שוב ממילא בטל הגט מה"ת ושוב אהני מעשיו ושייך מה כח ב"ד יפה ועל כרחך דיפקעו הקידושין כדאמרי' בגמ' דהא זה דלא אהני מעשיו היא רק משום דנפקעו הקידושין וא"כ איך נאמר כיון דלא אהני מעשיו שוב לא נפקעו הקידושין דהא כיון דלא נפקעו הקידושין שוב אהני מעשיו כנז'. ולכאו' יש לדון בזה לחלק בין דאו' לדרבנן כמו שכתבנו במ"א לחלק בזה הכלל דמ"ש התוס' בפסחים וב"מ הנ"ל היא רק בדבר מדאורייתא כמו עלה עלי' זכר שפסול מה"ת שהיא מתהפך כנ"ל כתבו לחומרא דהיא כמו דאזלינן לחומרא משא"כ בדבר דרבנן א"כ לא עדיף מספק דרבנן דאזלינן לקולא וא"כ הכא לכאו' דהוי דרבנן משום מה כח ב"ד יפה י"ל לקולא דלא נפקעו הקידושין. אולם זה דאפקעינהו הוי דאורייתא כיון שמקדש על דעתם כידוע כמו ע"מ שירצה אבא דאל"כ לא היו יכולין לפקוע איסור דאו' כנודע בפירש"י ותוס' והשטמ"ק כתובות. וממילא אין סברא כלל לומר כיון דלא אהני מעשיו דלא יפקעו הקידושין דהא דלא אהני היא רק משום דנפקעו כנז'. ע"כ דברי הט"ג נפלאו ותמוהים בזה:

ג):

בסוגיין בדף הנ"ל, ברש"י מה שהביא בשם רבותיו שפירשו בגמ' שוי' רבנן לבעילתו בעילת זנות של כל המקדש בביאה כדאמרינן בקידושין רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה משום פריצותא. וע"ז הקשה רש"י תשובה קשה דהא כי אמרו רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה קידושין מיהא לא בטלי ולע"ד י"ל דרבותיו של רש"י ח"ו לא טעו בגמ' מפורשת שם שיסברו דהקידושין בטלי אלא י"ל לנכון פי' רבותיו של רש"י. דהנה הא דאפקעינהו הוא משום שאומר כדת משה וישראל ומקדש אדעתם כמ"ש התוס' והראשונים. וא"כ התינח דקידש בכספא שעשה עפ"י רצון חכמים ודעתם ובודאי קידש אדעתם אבל קידש בביאה מא"ל וע"ז הביאו רבותיו של רש"י מקידושין דרב מנגיד אמאן דקדיש בביאה א"כ עשה שלא כרצון חכמים ודעתם א"כ איך יוכלו לאפקועי הקידושין הא לא קידש אדעתם. ומה שתירצו בגמ' ע"ז שויא רבנן לבעילתו בעילת זנות בע"כ פי' רבותיו של רש"י כפי' הראשון של התוס' ב"ב דף מ"ח ע"ב דאתיא שם הסוגיא דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת ולא אמרו שם בגמ' הלשון כל דמקדש אדעתא דרבנן כיון שעשה שלא כהוגן שתלוי' וקדיש וכן ביבמות דף ק"י דחטפה וקידש ג"כ עשה שלא כהוגן ולא עשה על דעת חכמים רק שיש כח ביד חכמים לעקור עכת"ד התוס' ורבותיו של רש"י פירשו בסוגיא זו בגיטין דף ל"ג ג"כ כן דאמרינן בגמ' תינח דקידש בכספא קידש בביאה (דרב מנגיד אמאן דקדיש בביאה וממילא היא שלא על דעת חכמים) מא"ל ותי' שויא רבנן לבעילתו ב"ז היינו שיש ממילא כח בידם לעקור ולעשות ביאתו ב"ז כד' התוס' בב"ב הנ"ל – ולא יהיו רבותיו של רש"י כטועים רק נתישב דעתם הרמה בזה:

ד) בשטמ"ק כתובות דף ג' וז"ל ומשני שויא רבנן לבעילתו בעילת זנות פי' הוא תולה ברצון חכמים ואין רצונו לבעילת זנות אבל חכמים יש להם כח לעשות בעילתו זנות וכו' והוא אין בו עון אשר חטא דחכמים הוא דשויא לבעילתו ב"ז וכו' עכ"ל. עוד שם להלן בסוף דבריו שויא רבנן לבעילתו בעילת זנות פי' אין כאן עבירה וכו' ומעיקרא נמי לא עביד עבירה דרבנן הוא דשויא בעילתו בעילת זנות והוא לא לכך כיוון אלא דתלה דעתו בדעת ורצון חכמים מצוה היא ולא עבירה עכ"ל – להבין דבריו י"ל. דהנה קשה מאוד לע"ד דוכי בשביל שתלה האיש דעתו עלינו בקידושיו וסמך על החכמים והוא בטוח על צדקתם ודעתם הישרה כי על כן מסר דעתו להם. בשביל זה יעשו לו ככה שעי"ז שיבטלו הגט וכיוצא יעשו כל בעילותיו ב"ז למפרע וכי דינא הכי. אלא שי"ל עפי"ד התוס' שבת (ד' ע"א) ד"ה קודם שיבא לידי איסור סקילה שהקשו מה נ"מ אם נאסר לו לרדותה וכי ישמע לנו אם נאסר לו עי"ז יבא לידי איסור סקילה ותי' ריב"א דאם לא התירו לו חכמים לרדותה לא מחייב סקילה כיון שמניח מלרדות ע"י מה שאנו אוסרים לו וכן בפסחים וכו' וזהו מתאימות לדברי השטמ"ק בזה דהנה כשעשו ביאתו ב"ז לא מיבעיא לדעת הראב"ד דלאו דלא יהי' קדש נאמר רק במופקרת לזנות ולא כשייחד לו פנוי' בלא קידושין ואין בביאת פנוי' רק איסור דרבנן לפי"ז א"כ בודאי לא גרמו לו איסור דהם אמרו והם אמרו כיון שהוא אינו חייב בדבר וסמך על דעתם ע"כ אין לו עון דרבנן כלל אך גם לדעת הרמב"ם שם (פ"א מה' איסורי ביאה הל' ד') דלוקין בביאת פנוי' על לאו דלא יהי' קדש. אף דהוי איסור דאורייתא כשנפקעו הקידושין מ"מ כיון שרבנן שויא לבעילתו ב"ז והוא מסר הקידושין על דעתם ואינו חייב בדבר עי"ז הם מוכרחים לראות שלא יבא לידי איסור ויש כח בידם לפוטרו מאיסור לאו דאורייתא כמ"ש התוס' ברדיית הפת כיון ששומע לדברי חכמים ומניח לרדות ע"י מה שאנו אוסרים לו שוב אין לו איסור סקילה כ"ש איסור לאו דפני' (אף לדברי הרמב"ם הנז') וזהו מוסבר דברי השטמ"ק וזהו הפי' בגמ' שויא רבנן לבעילתו ב"ז:

ומה שכתבת לפרש דברי הגמ' תינח דקידש בכספא קידש בביאה מא"ל עפי"ד השטמ"ק דאפקעינהו הוי מטעם תנאי כמו ע"מ שירצה אבא וא"כ בביאה שא"א א לקיים ע"י שליח הוי תנאי שא"א לקיים ע"י שליח ול"ה תנאי ולפי דבריך נמצא שלא יהי' מהני תנאי בקידושי ביאה זהו טעות ונעלם ממך ש"ס ערוך בכתובות (ע"ד ע"א) והא ביאה דא"א לקיים ע"י שליח כי התם וקא הוי תנאה ומשני התם משום דאיתקש הויות להדדי וכי היכא דמהני תנאה בקידושי כסף מהני בקידושי ביאה, וע' כ"מ ה' אישות פ"ו הלכה א' ולח"מ שם:

והנני עמוס הטרדות ולא אוכל להאריך כעת יותר בזה וכתבתי רק איזה גרגרים למלאות רצונך. ידידוש"ת באהבה:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה