מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן טו
ב"ה לידידי וכו' הנני לתשובה בדבר שאלתך וז"ל סוכה בנוי' משנה לשנה אי שרי לעשות מעצים הללו רפת בקר ע"כ. והנה כבר ראו עיניך בסי' תרל"ח במ"א דאף אחר סוכות לא יפסעו על עני סוכה דתשמישי מצוה היא כמו ציצית ונונב עכ"ל וגם ראה בה' ציצית (בסי' כ"א) בט", שכ' דה"ה בסכך סוכה טוב שלא לעשות דבר שאינו לכבודו עכ"ד הט"ז אמנם מה שרצית לחלק דהט"ו כ' רק בסכך יבעני דפנות שהיא לשיטת הרא"ש רק דרבנן כמ"ש הט'. ריש סי' תרל"ח אפשר דבכה"ג נא חששו לביזוי רק עמדו כנגדך דברי הפרמ"ג שם בה' ככת דגם במצות דרבנן שייך ביזוי כמו נר חנוכה ע"כ דבריך תמהני דלא עיינת בדברי הט"ז שם ריש ס' תרנ"ח שהבאת בשמו דלדעת הרא"ש נ"ה דפנות דאו' דאדרבא הט"ו כ' שם דגם לשיטת הרמב"ם הוא כן רק מדרבנן רק שהרא"ש הקשה כן על דבר הרמב"ם מחמת שנראה כהרא"ש מנ' הרמב"ם דהוי דפנות ג"כ מדאוריתא אבל באמת גם הרמב"ם לא ס"ל כלל דהוי דפנות דאו' עכ"ד הט"ז ומה שכתבת דנ"מ דאם דפנות דרבנן היכא דבעה"ב בונה הסוכה מת וניתא קמן למישיילי' אם אתני או לא יש להקל דהוי ס' דרבנן וכ"ז רק בסתם תשמיש אבל בתשמיש דביזוי לא מהני תנאי עכ"ד ועל כרחך כונתך ככונות החג דהא נשארו דברים של חול שאינם של ביזוי פשיטא דמותר אחר החג על כן תמה אקרא על דברים כאלו ולא ידעתי מה הי' לך בזה כי פשוט שם בס' תרנ"ח דבעצי הסוכה לא מהני שום תנאי כלל בימות החג ואדרבא בזה חמורים עצי סוכה מנוי סוכה דמהני תנאי בנוי סוכה אבל לא בעצי סוכה וע"ש בט"ז ומג"א – אמנם ברי"ש לפתור שאלתו במה שהביא מרן המחבר ביו"ד סי' רפ"ו דקחשיב רפת בקר בהדי הני מקומות דחייבין במזוזה ואף שהאחרונים החמירו שם וכתבו טעם למה שנהגו שנא לעשות מזוזה ברפת, בזה העיר כענין, וגם זאת עלה בדעתי בהשקפה ראשונה ועתה אבא אל העיון בדבר שאלתו בס"ד ר והנה המג"א בסי' תרל"ח כנ"ל אסר בעצי סוכה לנהוג בזיון והט"ז בה' ציצית כנ"ל כ' בלשונו בסכ"ך סוכה והפמ"ג במשבצות שם כ' על הט"ז ודפנות הסוכה יש לעיין בי' ומ"מ נכון שלא לעשות תשמיש מגונה עכ"ל הפמ"ג, ולא העיר מלשון המג"א בסי' תרל"ח שאסר עצ"י סוכה י"ל בפשיטות כי עצי סוכה י"ל ששייך רק על עצי הסכך וכמ"ש הרמב"ם והמחבר שם בלשונו עצי סוכה וכו' בין עצי דפנות בין עצי סכך וכמ"ש הרא"ש בסוכה (דף ט') לתרץ דמה דאמרי' בגמ' מנין לעצי סוכה וכו' היינו רק עצי סכך, ואף שאין זאת הכרח בל' המג"א דקאי רק על הסכך עכ"פ פשוט דגם להיפך אין ראי' להחמיר ולומר דקאי גם על הדפנות
והנה בנידון דידן כפי מ"ש שהסוכה בנוי' משנה לשנה, אף שלכאו' נראה פשוט דאין שום נ"מ להחמיר עי"ז כלל יותר כמ"ש המג"א (סי' תרנ"ח. סעי' ב') דגם סוכה בנוי' משנה לשנה אינה אסורה עד שישב בה בחג אע"ג דכבר ישב בה מ"מ כשעבר החג בטלה קדושתה עכ"ל אמנם הנה הב"ח כ' בה' ציצית (סי' כ"א) בתוך דבריו דשופר אף לאחר ר"ה וכן לולב ישן שעומד למצוה אסור להשתמש בהן וכנהוג בהן מנהג בזיון עכ"ל וא"כ לפי"ז בסוכה שעומדת בנוי' משנה לשנה דראוי ועומדת למצוה א"כ נראה להחמיר כמו בשופר ולולב שעמד למצותי' שאוסר הב"ח לנהוג בהן מנהג בזיון בכל השנה [וגם אין לחלק בסוכה הבנוי' משנה לשנה במקום שמסירין הסכך לאחר סוכות ולא נשארו רק הדפנות לומר דלא דמי למ"ש הב"ח בשופר ולולב דהא גם בלולב א"צ שיהי' באגודה עם ההדסים וערבות רק הללב לבדו כן נראה לד' הב"ח וא"כ כמו כן הדפנות אף בלא הסכך – אך זה פשיטא דאם אינו רוצה ליקח הלולב לשנה הבאה רק יקח לולב חדש אז בודאי אינו עומד כמצותו לדעת הב"ח ולא אסר לאשתמושי בי' שיהי' לו חומר ציצית בעודן קשורין בטלית שאסור אף לקשור בהן שום דבר שאינו של גנאי כמו שיבואר לקמן ולא קאמר רק בלובב אשר בדעתו ליקחו לשנה הבאה (אף אם התיר אגודתו) אבל אם נוהגין ניקח לולב חדש לשנה הבאה פשיטא דאינו עומד כמצותו עוד לד' הב"ח וע"כ אין מחמירין רק שלא ינהג בו מנהג ''בזיון'' דוקא כמ"ש בסי' תרס"ד לענין ערבה אחר שנטנוהו וז"ע] לפי"ז נמכא דהב"ח והמ"א מחולקים בזה דלפי"ד הב"ח נמצא יש חילוק דבסוכה העומדת משנה לשנה נאסרו גם הדפנות להשתמש בהן (דבר שאינו לפי כבוד הסוכה) כל השנה כיון שעומדין למנותן משא"כ לפי"ד המג"א אם נאמר במה שכ' לנהוג בזיון בעצי סוכה קאי רק על הסכך ולא יחלוק על הט"ז בה' ציצית שכ' רק על הסכך כנ"ל א"כ בדפנות הסוכה מותר לנהוג בזיון נמצא לפי"ד המג"א גם סוכה ישנה הבנוי' משנה לשנה כיון שעבר החג בטלה קדושתה כמו בסוכה שנעשית לשנה א' שבטלה אחר החג ואין שום נ"מ. ולפי"ד הב"ח נמצא פשוט דיש לאסור בסוכה העומדת משנה לשנה וגם בדפנות כיון דעומדין עדיין למצותן בשנה הבאה כמ"ש בשופר ולולב. וגם לא ידעתי אם דברי הב"ח אנו נעננו לפי שעה מעין רבינו המג"א בעת כתבו זאת בה' סוכה כי לא העיר עליהם כלל ולא הזכירן שיש נ"מ לפי"ד הב"ח בסוכה העומדת משנה לשנה או אולי לא נראו כהמג"א ע"כ לא הביאן אך הפמ"ג בה' ציצית שם (במשבצות ס"ק ב' ואשל אברהם סוף ס"ק א') העיר בדברי הב"ח אלו ובמשבצות רמז קצת לפי"ז לדבריו באשל אברהם שהביא דברי המ"א נענין סוכה הבנוי' משנה לשנה ורמז בזה כנראה הפלוגתא שיהי' בין דברי הב"ח והמ"א אנו כי הביא שם דברי הב"ח וכ' לאסור להסיר הציצית אף בנינה בזמן שאין חיובן ולדעת הר"מ כ"ש מדברי הב"ח לענין שופר ולולב דעומד לשנה הבאה ואסור לתשמיש הדיוט כל השנה אף שלא בזמן מצותן ע"ש ומעתה בנידון השאלה אף שהפמ"ג נסתפק קצת אם יש לאסור תשמיש מגונה גם בעצי דפנות ורק כ' שנכון שלא לעשות בהם תשמיש מגונה מ"מ בסוכה בנוי' משנה לשנה בלא"ה אסור כפי"ד הב"ח דעומדת למצות כל השנה ואסור תשמיש בזיון [והפמ"ג כ' שם סי' כ"א במשבצות ס"ק ג' לענין ציצית דנראה שהרמ"א החמיר אף לזורקן לאשפה אסור (אף שכבר הוסרו מהטלית) אלא שא"צ גניזה וע"ז העיר כי בד"מ בשם הכל בו משמע רק לאנהוגי בהו בזיון אסור ולא מצא מקור למ"ש הרמ"א להחמיר שלא לזורקן לאשפה ותמהני לע"ד שלא העיר מהגירסא בל' הטור סי' הנ"ל וכ"כ הרמב"ם מותר ליכנס בציצית וכו' נפסקו ציציותי' זורקן לאשפה אם רוצה וטוב להחמיר עכ"ל הטור והביא גירסא זו הב"ח שם וגם בשכנה"ג הביאה. הרי מפורש כדברי הרמ"א שאף שלא לזורקן לאשפה סיים רבינו הטור וטוב להחמיר]:
ועל דברי הב"ח לכאו' יש להעיר מש"ס שבת (דף ל"ה ל"ו) דאמרי' שם שופר למאי חזי לגמוע בו מים לתינוק וכו' ואם הוקצה מחמת החפץ של מצוה א"כ שוב אסור לטלטלו וקשה כל הסוגי' אולם ז"א דלק"מ דשם מיירי בתקיעות של כניסת שבת להזהיר העם ואינם דאו' כלל ובכזה לא דיבר הב"ח (וע"ש בגמ' דקרי לשופר חצוצרות וחצוצרות שופר למאי נ"מ וכו') ומלבד זה אין זה תשמיש מבוזה כ"כ לגמוע בו מים לתינוק.
אלום בגוף דברי הב"ח צ"ע ולא מצאתי מרגוע לנפשי עודנה, כי הב"ח כ' שם לדמות שופר ולולב כל השנה כיון שעומדין למצותן כמו בציציות בעודן בטלית אף שאינו לובש הטלית כיון שעומדים לצאת ידי חובת מצוה אסור להשתמש בהן וכמו כן שופר ולולב אסור אף כל השנה ע"ש בב"ח וא"כ בציצית כל זמן שהם קבועים בטלית אסור להשתמש בהן דבר אף שאינו של בזיון וכגון לקשור בהם שום דבר אסור כמפורש בש"ע סי' כ"א שם. נמצא לפי"ז בסוכה בנוי' משנה לשנה דדמי כנ"ל וכמ"ש ג"כ הפרמ"ג במשבצות שם לענין סוכה משנה לשנה לדבריו בא"א מה שהביא דברי הב"ח אלו כנז'] וא"כ יהי' אסור (לדברי הב"ח) לפי"ז להשתמש בסוכה בנוי' כל השנה תשמיש חול אף שאינו מגונה (כמו דין ציצית הקשורים בטלית כנ"ל) כגון להעמיד שם כלי בישול וקדרות והלא בהדיא פסקינן בש"ע סי' תרס"ו סעי' ב' שבחו"ל שצריך לאכול בשמיני בסוכה ורוצה לאכול גם בתשיעי ואינו יכול לפחות בה (כדי שלא יהי' בבל תוסיף) מפני שהוא יו"ט וכו' אם היא גדולה מכניס בה קערות וקדרות וכיוצא להיכרא שהיא פסולה ושכנגמרה מצותה הרי דלאחר מצותה מותר להכניס בה קערות וכו' שזה אסור בימי הסוכות וכן בכל תשמישי חול ודוחק לומר דהתם מיירי דוקא בסוכה שאינה בנוי' משנה לשנה וגם אין לומר דשאני התם משום דאי אפשר משום שרוצה לאכול בה בתשיעי, כ"ז אין לו שחר. ודוחק לומר כן. ממילא כיון דפסקינן (סי' תרל"ט) דבימי הסוכות לא יעשה בה שום תשמיש שאינו של כבוד כגון שטיפת קערות וקדרות ובכל השנה נוהגין היתר בזה בכל העולם בסוכות הבנויות משנה לשנה משתמשין בה לבית העצים או תשמישי בית הבישול וכיוצא תשמישי חול ולא שמענו מעולם לעלות על הדעת להחמיר בזה. ולפ"ד הב"ח כנ"ל אסור (וכמו שרמז הפמ"ג בה' ציצית לענין סוכה הבנוי' משנה לשנה לדברי הב"ח הנ"ל) כנ"ל ובעל כרחך ליישב מנהג העולם כיון שנהגו כן בכל אפסים שמשתמשין בסוכות האלו בכל השנה בע"כ דאדעתא דהכי בנוהו ואף בסתם ולא הותנה בשעת בנינה מסתמא דעתו כדעת העולם שאין מקצין הדפנות האלו רק לז' ימי הסוכות בלבד אף שאין מתנין כן זהו דעתם ממילא, ומשתמשין בה בכל השנה. ולא דמי לשופר ולולב שאף לאחר ר"ה אין רגילין מעולם להשתמש בו שום תשמיש חול רק עומד למצותו (ומה שי"ל מש"ס שבת דף ל"ה ל"ו שהשתמשו בשופר כבר כתבתי לעיל שאין ראי' כלל) כן י"ל לדעת הב"ח, וכעין מ"ש בבני יונה (דף ח' מדפוס פראג) לענין הגליונות מהספרים שקוצצלין הכורכים הואיל ונהוג כן ועומדים לקצצן הוי כאלו לב ב"ד מתנה עליהן ואין חל עליי' קדושה כלל כ"ש הכא דלא הוי רק תשמישי מצוה. ואף שכ' הפמ"ג שם בה' ציצית דלא מהני תנאי במצוה עצמה ול"ד לנוי סוכה דיכול לומר איני בודל מהם, מ"מ בסוכה לאחר החג אף שבנוי' משנה לשנה פשיטא דמהני לכ"ע תנאי דהא הטעם שכ' הפמ"ג להחמיר בציצית בעודן קשורין היא משום כל שאינו בודל מהם כיון שמברך עליהם להתעטף בציצית משא"כ בנויי סוכה עכ"ד וא"כ לפי"ז בסוכה שלא בשעת החג ג"כ מהני תנאי בפשיטות והכא הוי מנהג העולם ממילא. אינכם כ"ז בתשמישי חול אבל בתשמיש בזיון ומגונה שדעת הפמ"ג נוטה להחמיר גם בדפנות כנ"ל (ומה שהביא מע"ל מעטרת זקנים בשם הר"ן זהו טעות דהתם מיירי בימי הסוכות עצמן) וכן נלע"ד דלא גרע עצי דפנות מטליתות של מצוה שבלו דפסק שם המחבר (סי' כ"א סעי' ב') שאסור לייחד אותם לתשמיש המגונה ואף שם המחבר בסעי' א' בציצית שנפסקו יוכל לזרקן לאשפה ועפי"ז כ' שם הט"ז דס"ל להמחבר דטלית גדול המיוחד לתפלה ולמצוה חמיר מציצית של טלית קטן ע"ש בלב"ש הטעם. ועדיין הדבר זר וקשה להבין לע"ד אשר יהי' הטלית עוד חמיר יותר מגוף המצוה היינו הציצית. ונראה שזהו טעמו של הפמ"ג שכ' שם באשל אברהם דעתו דטלית של תפלה המיוחד חמיר הטלית כמו הציצית (אבל לא עוד יותר מציצית) אבל עכ"פ לכ"ע הטלית של מצוה חמיר בודאי כמו הציצית. וא"כ הדפנות האלו אף שנאמר שעיקר הסוכה נקרא רק הסכך (ושלא נאסר מדאו' אף בימי החג רק הסכך) אבל עכ"פ לא גריעי הדפנות מטלית של מצוה כמו שא"א לציצית בלא הטלית כך א"א לסכך בלא הדפנות והדפנות דמי לטלית, והסבך לציצית – והנה אף שהברכי יוסף (או"ח סי' זה ובסי' ט"ו) כ' דלא כהט"ז במ"ש דטליתות חמיר להמחבר מציצית וכ' הברכ"י דמ"ש המחבר בסעי' א' בציצית שנפסקו הוא מדברי הרמב"ם מעיקר הדין ומ"ש בטליתות שבלו להחמיר הם דברי הר"ן בשם הראב"ד ואינו מעיקר הדין רק שכן נהגו ישראל קדושים והביא גירסא בש"ע במקום ואינו מות"ר לקנח בהם כ' ואינו רוצ"ה לקנח עצמו וכן בס' יפה ללב הספרדי על או"ח ראיתי שפקפק שלא נוכל לומר דהמחבר מחמיר יותר בטליתות של מצוה ובסעי' א' מיירי בבגד ד' כנפות שאינו טלית של מצוה כמ"ש זה בס' אשד הנחלים הספרדי (וכ"כ בלב"ש כנ"ל ובפמ"ג לד' הט"ז) אולם ז"א דהא המחבר כ' בסעי' א' כל זמן שהם קבועים בטלי"ת ונודע ל' הפוסקים דקאי על טלית של מצוה דאם בבגד דוקא ולא בטלית הוול"ל בבגד עכ"ד הס' יפה ללב הנ"ל. וזהו השגות על הט"ז, עכ"ז אין סתירה לדברינו בזה ואפי' לדעת העולת תמיד שהעלה שם בס' יפה ללב הנ"ל דבטלית לחוד בלא ציצית מותר אף תשמיש מגונה ע"ש מ"מ שאני דפנות (מטלית בלי הציצית) שהם מעצם המצוה כמובן ועדיף יותר טובא מטלית בלא הציצית. ועוד כ' שם בסיום דבריו דכ"ז מדינא אבל ממנהג ישראל קדושים אין להשתמש בתשמיש מגונה אף בטלית בלי ציצית וא"כ כ"ש בדפנות דאסור ואין לחלק ולומר לפי"מ שכ' לעיל דהוי כאלו הותנה בדפנות סוכה שלנו ומשתמשין בהם ובסוכות הרבה דרים כל השנה ועל כרחך דהדפנות לא נתיחדו כלל למצוה רק על ז' ימי החג וא"כ הדפנות דמי לטלית קטן שלובשים רק בתורת בגד (ולא לבגד מצוה) שמותר לדעת המחבר אף לזורקן לאשפה למקום מגונה לפי"ד הטו"ז כ"ש מציצית לטלית קטן שמותר לזרקן אח"כ למקום המגונה לדעת המחבר כמו שביאר הלב"ש שם ז"א לדינא דהא אנן פסקינן כהרמ"א שם ולא כהמחבר וכמו שכ' הפמ"ג שם בא"א דגם בט"ק דשרי לכל תשמיש אבל לא תשמיש מגונה – ומלבד זאת אף אם נאמר דהוי כאלו הותנה לתשמיש חול מ"מ לתשמיש מגונה ובזיון דזה לא שכיח ל"ש לומר דהוי כאלו הותנה וא"כ כ"ש דעדיף הרבה מטלית קטן דאסור להשתמש תשמיש מגונה כ"ש דפנות הסוכה דהם עצי המצוה בעצמה וגם מלבד זה י"ל דל"ש תנאי לתשמיש מגונה כמ"ש המג"א (סי' קנ"א ס"ק י"ד) ובסי' מ"ב (ס"ק ו') ע"ש לחלק דלתשמיש מגונה אסור אולם אין עוד ראי' משם כ"כ דהתם מיירי בתשמישי קדושה אבל בתשמישי מצוה יוכל להיות דמהני תנאי אף לתשמיש מגונה (ומה דפשיטא לכמע"ל דבתשמיש ביזוי לא מהני תנאי כלל. עדיין מיבעיא לי והנני מסופק במקורו לאסור) אולם דעת הפמ"ג בא"א שם נראה דלא מהני תנאי גם בטלית קטן לענין תשמיש מגונה דכ' שם דשרי לכל תשמיש רק באין מגונה דהא לבוש הדיוט הוא והיא כמו תנאי בזה מועיל, ובפרט בנידון דידן דלא התנה כלל ורק דאנו דנין בזה דהוי כאלו הותנה פשיטא דאין סברא לומר דהוי כמו הותנה אף לתשמיש בזיון דתשמיש בזיון שישמש בו אח"כ לא שכיח ול"ש לומר דכאלו הותנה דתשמיש בזיון שישמש בו אח"כ לא שכיח ול"ש לומר דכאלו הותנה ונמצא נראה לאסור דלתשמיש בזיון ל"ש לומר דהוי כאלו הותנה דזה לא שכיח כמו תשמישי חול שנהוג כנז' לעיל:
ועתה אחרי עיוני ראיתי בברכי יוסף סי' תרל"ח הביא בשם תשובת מהר"י מולכו כת"י דבסוכות הבנויית משנה לשנה יש לאסור ליהנות מהם כל השנה וע"ז הביא הרב ברכ"י דברי המ"א הנ"ל בסי' הנ"ל דאין חילוק גם בסוכות הבנויות משנה לשנה עכ"ד והביאו בשערי תשובה והרב שערי תשובה כ' דלדידן אין בית מיחוש כיון שנוהגים כן להשתמש אחרי החג שלא לנהוג קדושה הוי כאלו הותנה ות"ל בזה כונתי לדעתו הגדולה כמו שביארתי ומשנה לא זזה ממקומה ומה שהביא הברכ"י בשם מהר"י מולכו כת"י לאסור בסוכות הבנויות כנ"ל הנה טעמי' דמהר"י מולכו לא ידענא והמה בכתובים והיא לא נדפסה תשו' הרב ואנו כבר ביארנו בעה"י מה שיש לצדד ולהעיר בזה בדברי הב"ח הנזכרים וע"ש בשערי תשובה מ"ש ע"ד המ"א שצריך מעשה אחר שתחול קדושתה, והניח בצ"ע דאפשר אף בלא מעשה חל הקדושה בסוכה הבנו' משנה לשנה דלא פקע הקדושה רק על דרך תנאי. וע' באלי' רבא שכ' וסיים על דברי המג"א אלו, וצ"ע וראיתי כעת בס' ביכורי יעקב על ה' סוכה (הנלמד לס' ערוך לנר על מס' סוכה) כ' הוכחה נגד המג"א במ"ש דאף בסוכה בנוי' צריך מעשה אחר בכל שנה שתחול קדושתה והעיר במה דאמרינן בש"ס ביצה בעצי סוכה דמגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכל ימי החג ואיך איתקצאי לביה"ש כיון שעדיין לא ישב בה אלא ע"כ כשישב בה משנה שעברה חל הקדושה ממילא דזה דוחק לומר כשישב בה כל ביה"ש עכ"ד. ובמחכת"ה דבריו תמוהים מאוד כי אדרבא זהו דוחק ודבר זר לומר דהגמ' ביצה שם לא מיירי רק בסוכה שבנוי' משנה שעברה זה. ל"ש לומר ועוד דא"כ הו"ל לפרושי דבסוכה שאינה משנה שעברה ל"ש דין זה דאסורה אף בתנאי. ועוד דאם כדבריו דמיירי הגמ' בסוכה בנוי' משנה לשנה ולא פקע קדושתה רק בימות השנה אבל כשבא ליל התקדש חג קדשה ממילא (וכמו שרצה לומר כן בשערי תשובה כנ"ל) א"כ למה הוצרך רש"י בביצה שם לפרש הטעם דמחלקינן בגמ' בין נוי סוכה דמהני תנאי באומר איני בודל מהם כל ביה"ש ובין עצי סוכה דל"מ תנאי דאיתקצאי לביה"ש פירש"י דע"כ איתקצאי מעצי סוכה ביה"ש משום דסתר אהלא וביה"ש ספק יו"ט הוא ואם כדברי הביכורי יעקב דמיירי עצי סוכה בסוכה בנוי' משנה שעברה וא"כ שפיר ממילא ל"מ בהו תנאי כיון דבבא ביהשמ"ש חזרה הקדושה שיש בהו משנה שעברה כנ"ל ושוב ל"מ תנאי שלו כיון שאין צורך להזמנת קדושתם עתה וקדושים הם משנה שעברה כנ"ל ע"כ ל"ש תנאי שלו עתה לבטל הקדושה משא"כ נוי סוכה דמיירי של עתה שפיר חל התנאי כך הי' יכולין לתרץ בגמ' לפי"ז לפי דבריו. ע"כ אין מקום לדברי הביכורי יעקב בזה והגמ' מיירי בפשיטות ביושב בה ביהשמ"ש (כמו שרצה לומר הביכורי יעקב) או אף אם אין יושב בה אף שכ' בהג"א ומובא ברמ"א דאם לא ישב בה לא חיילי הקדושה עליי' היינו רק באזמני' ולא ישב בה כלל כמ"ש שם אבל בישב בה אח"כ בימי הסוכות אף שלא ישב בה ביהשמ"ש כלל מ"מ כיון דמה דהוקצה לביה"ש היא רק מטעם איסור יו"ט דאסור למסתרי' לאהל ביו"ט וכיון שישב בה אח"כ אסרה ג"כ וחייל קדושה כן נראה בפשיטות:
ובשאילתות (פ' שלח) אשר ממנו מקור הדין (בפ' ציצית שם) דביזוי מצוה הנה בפי' העמק שאלה שם ראיתי שכ' לפרש לשון השאילתות איסתפוקי מעצים דסוכה עד דשלים מצותי' ופי' בהעמק שאלה היינו עצי דפנות דאלו בסכך הכי הול"ל סכ"ך דסוכה (וע' מש"כ לעיל דלדעתי הרא"ש נקצא עצי סוכה גם להסכך בלבד) אולם דבריו אינם במחכת"ה כי הקשה לפי"ז שם על כמה פוסקים ובתוכם הרא"ש שפסק דבדפנות אין שום איסור אף מדרבנן כמ"ש הטור (ודלא כמ"ש הט"ז בדעת הרא"ש כנ"ל) ולפי"ד השאילתות עכ"פ ביזוי מצוה איכא בעצי סוכה שהם הדפנות כפי שפי' שם בשאלתות ע"ש (ע"כ מדברי ההעמק שאלה) ולק"מ לע"ד כי הרא"ש באמת לא יחלוק על השאילתות בר' אחאי אשר דבריו דברי קבלה. וכמו שפי' הרא"ש בלשון הגמ' (סוכה ט') מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה בל' עצ"י סוכ"ה קרוי רק על הסכך ולא על הדפנות כמו כן בודאי פי' בפשיטות בלשון השאילתות שכ' דאסור לאסתפוקי מעצי דסוכה דקאי רק על הסכך וכמו שפי' בגמ' ואין כאן קו' על הרא"ש כלל. ומה שהקשה שם בהעמק שאלה דהאיך שייך לומר דהשאילתות קאי על סכך והא סכך בלא"ה אסור מדאו' כל ז' גם זה יתיישב בדברי התוס' (שבת דף כ"ב) שהביא ג"כ שם שצריך לאשמעינן מטעם ביזוי מצוה דנ"מ דמאיסורא דקרא נאסר רק כפי הכשר סוכה לבד אבל לא כל הסכך ע"כ אשמעינן משום ביזוי מצוה דכל הסכך מהסוכה נאסר:
גם מה שכ' שם בהעמק שאלה לחלק בין סוכה שהיו הדפנות ישנות ולא נעשה לשם סוכה דהא אף אם הי' שם דירת קבע שלו לא נאסרו הדפנות ולא נאסר אלא הסכך דבעינן שיהי' לשם צד עראי בתחלה ובו נאמרו כל דיני פסול סוכה וא"כ הדפנות אין אסורים כלל מה"ת ובהכי מיירי השאילתות דקאמר רק משום ביזוי מצוה אבל אם עשה הדפנות לשם סוכה אז גם הדפנות אסורים מה"ת מקרא דחג הסוכות עכת"ד הנה יצא לדון בדבר החדש אשר יפלא לכאו' ויש הרהורי דברים בהשגתן אך לא הובאתים עדנה בכור הבחינה ע"כ לא אאריך כעת בזה:
ומה שהקשה הרא"ש על הרמב"ם שנראה דהדפנות אסורים מדאורייתא כמו הסכך וע"ז הקשה הרא"ש עליו דהא קרא דחג לד' על כרחך לא קאי רק על הסכך ולא על הדפנות כמבואר שם יש ליישב דברי הרמב"ם לע"ד לפימ"ש בקובץ על הרמב"ם (ה' חנוכה הל' ט') דהרמב"ם פסק דאסור להדליק ע"י קינסא מנר לנר והראב"ד השיג עליו דמותר אף ע"י קינסא וכ' שם בקובץ דהרמב"ם ס"ל ביזוי מצוה אסור מה"ת וכ"כ המבי"ט בקרית ספר אמנם הראב"ד לשיטתו ע"ש דס"ל דביזוי מצוה אינו מה"ת ע"כ הקיל בזה ע"י קינסא ע"ש בקובץ. וכיון דס"ל להרמב"ם דביזוי מצוה אסור מדאורייתא דאבוהון דכולהו דם מושפך וכו' כדאמרי' בגמ' והיא מה"ת ע"כ שפיר כ' הרמב"ם בלשונו בחדא מחתא הסכך עם הדפנות דשניהם אסורים מדאורייתא לשיטתו גם אם נאמר דחג לד' קאי רק על הסכך כמ"ש הרא"ש הדפנות ג"כ אסורי' כל ז' מדאורייתא מטעם ביזוי מצוה כמ"ש השאילתות כנ"ל דילפינן מושפך וכסה. וכו' לעצי סוכה כל ז' כנ"ל:
נחזור לנידון דידן אם לעשות מעצי הדפנות רפת בקר, הנה כבר ראו עיניך בה' מזוזה (סי' רפ"ו) דרפת חייב במזוזה ומ"ש הפת"ש שם בשם יד הקטנה דעתה נוהגים שלא לקבוע מזוזה משום דרואי' דנפיש זהומיי'. והנה ראיתי בשו"ת מהר"ם שיק (חאו"ח סי' ס"ז ס"ח) שהתיר לבנות ביהכ"נ במקום שהי' שם רפת בקר וכ' שם בתוך דבריו בטעמא דהיתרא דדפנות הרפת לא נעשו לשמור הזבל אלא עיקרן נעשה לשמור ולהגן על הבהמה וזה צורך וכבוד אדם להיות לו עבודה רבה ואף לפימ"ש היד הקטנה דהאידנא נפיש זהומיי' מ"מ בודאי אין המחיצות נעשי' לזה עכת"ד לעניננו. והגר"א מווילנא כ' לקבוע מזוזה ברפת רק שמכסה השם (ע' שערי רחמים) אף שאנן לא נוהגים כותי' רק כס' יד הקטנה כנ"ל מ"מ עכ"פ ס"ל להגר"א דל"ה מקום בזיון גם בזמנינו עכ"ז אין בידינו לע"ד להתיר לעשות רפת מעצי סוכה דהואיל אף לפסוע עליהם אסר המג"א. וכמ"ש בש"ע סי' תרס"ד שאסור לפסוע על הושענא וחשיב לי' גנאי והפמ"ג כ' שנראה להחמיר כן בעצי דפנות ובפרט בסוכה הנבנית משנה לשנה וכפי שביארנו לעיל דלכה"ג לא הי' התנאי להשתמש בו תשמיש גנאי כיון דלא שכיח רק לתשמיש של חול הנהוג ע"ז נהגו היתר והוי כאלו הותנה אבל לא לתשמיש גנאי כנז' וזהו רפת בקר נראה תשמיש בזיון יותר מלפסוע עוד כנז' ע"כ בודאי יורה להחמיר שלא לעשות מהם רפת וה' יפרוס עלינו סוכת שלומו חיים ברכה ושלום – נתעכב כתיבתי ובנתיים הייתי בהעדר קו הבריאות ל"ע, וה' עזרנו, כה יאמצנו, ויגן בעדנו, מנאי ידידך דו"ש וטובתך בלונ"ח: