אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן ט

סימן ח

כבוד ידידנו וכו' אשר עוררני כת"ה ע"ד האור החיים הקדוש פ' תשא עה"כ ושמרו בני ישראל את השבת פי' באדם שישנו בגדר עמוד לעשות (את השבת) אבל מי שודאי לא יקום ולא יגיע לשבת ולשומרו הגם שרפואות אלו יועילו לשעות או לימים לא יחלל עליו שבת עכל"ה וע"ז צווח המגיה בחומשים - לבוב שזהו נגד הדין בש"ע שגם על חיי שעה מחללין השבת הנה דברי האוה"ח הקדוש נראה לע"ד שפי' לפי דברי ר' שמעון בן מנסיא (יומא פ"ה ע"ב) בנ"י את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה ופירש"י שם בגמ' ג"כ בכונה זו ושמרו בנ"י את השבת כדי לעשות שבתות אחרות יזהרו בשבת זו בקיום שבתות אחרות עכל"ה וזהו שביאר האוה"ח כך לדעת ר"ש בן מנסיא לעשות את השבת היינו רק מי שיעשה אח"ז אבל מי שלא יוכלו לרפאותו לקום עכ"פ על שבת א' לא מחללין (ומה דאמרינן כדי שישמור שבתות הרבה נראה לו לאו דוקא רק אם יוכל לחיות רק עוד שבת א' יחללו עליו שבת הלז מדרשא דקרא כדי לעשות את השבת אחר ואם לא יוכל לחיות עד עוד שבת לא מחללין לפי"ז) ול"ק על האוה"ח דאיהו י"ל כ' הפי' לפי שיטת ר"ש בן מנסיא ולדידי' שפיר הוא כן, אך לפי"ז קשה לע"ד ממה דאמרינן הגמ' שם אמר רבא לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית לי' פירכא וחשב שם דר' ישמעאל עאל ודרע"ק וכולהו אשכחן ודאי ספק מנא להו וקשה דלמה כללינן בגמ' גם הך דר' שמעון בן מנסיא בין כולם להקשות דס' מנא להו הא הו"ל למיפרך לר"ש בן מנסיא לפי דרשתו נמצא דאין מחללין על חיי שעה וזהו פשיטא לי' להגמ' לעיל בלי חולק דמחללין גם על חיי שעה וזהו דוחק קצת לומר דלא חששו להקשות על ר"ש בן מנסיא בזה כיון דכללו ממילא בין כולם דקשיא עליהם דס' פ"נ מנא להו – ועתה ראיתי בכפות תמרים (תוס' יוהכ"פ יומא דף פ"ה) שעי' ג"כ לפי"ד ר"ש בן מנסיא הפי' בקרא דושמרו בנ"י את השבת מעין זה כדברי האוה"ח והקשה ג"כ דלפי"ד ר"ש בן מנסיא דאמר כדי שישמור שבתות הרבה דהא אפי' לחיי שעה מחללין ותי' דמה דאמרינן שבתות הרבה לאו דוקא אלא ר"ל ציויים הרבה שד' צונו ובחיי שעה דאדם חי עושה כמה מצות עכת"ד, אמנם על האוה"ח שפי' בדיוק שיבא לשבת ומשמע אבל לא לחיי שעה ואם נאמר דר"ש בן מנסיא ג"כ ס"ל כהילכתא דגם על חיי שעה ומה שאמר שבתות הרבה היינו מצות שעושה גם בחיי שעה כפי' הכפת תמרים, א"כ דברי האוה"ח למאן תרמיי'. וראיתי להרב בשו"ת כפי אהרן הספרדי ח"ב (בחי' מס' יומא) שפי' במעשה דהילל הזקן (יומא ל"ה ע"ב) שהרחיצוהו וסיכוהו והשיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת ודקדק דהא אפי' על פחות שבישראל מחללין את השבת דהא הלכה דפ"נ דוחה שבת. ותי' עפי"ד האור החיים הנ"ל וזהו שאמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת היינו אף אם הי' סברא דבקיאין בגוי' דאחרי הרחיצה וכו' ימות ונמצא זה חילול שבת כפי"ד האור החיים אעפי"כ מחללין עליו השבת מחמת שהמית עצמו על כבוד התורה ע"ש. ונשתוממתי על המראה כי הנה כבר כתבתי לעיל דדברי האוה"ח תמוהים ולא זכינו לישבם רק באופן שהוא פי' על פי דברי ר"ש בן מנסיא אף שאינם לפי ההלכה (וזהו הנראה פשוט ליישב) ולמה זה פי' כן גבי הלל הזקן דיהי' שלא כהילכתא. וגם היכן מצינו דלאדם גדול מותר לחלל שבת אף במקום שאין היתר לאדם אחר מישראל שנחלה כי על כן דבריו בס' כפי אהרן תמוהים מאוד ודברי הש"ס ביומא ל"ה ע"ב אף אם נראה קצת שם ממה שאמרו ראוי זה לחלל עליו משמע קצת דוקא זה מ"מ אין למדין הלכה מאגדת הש"ס שוב ראיתי בס' הקדוש אוהב ישראל עה"ת (פ' תשא) שיישב לגודל התמוה שתמהו בזה על האוה"ח ותי' שמיירי באופן הסכנה בשבת לעת ערב ואמדוהו שיוכל לחיות יום או יומים ע"י רפואות וסמנים ובעוד שיתעסקו בשחיקת הסממנים ובבישול הרפואות יחשך היום ויהי' חול וא"כ החילול שבת יהי' על חיי שעה של ימות החול כי בעוד שיתקנו הרפואות יהי' חול שיפנה היום ולשבת אחר לא יגיע ובכה"ג מיירי האוה"ח הק' עכתד"ה, ואם שסיים שזהו בדרך אפשר עכ"ז לא זכיתי להבין ונפלאתי על הגאון הקדוש א"א אוהב ישראל זי"ע בדבריו בזה כי במה שרצה ליישב התמוה על האוה"ח הק' עוד תירוצו יותר נפלא ותמוה כי דברי האוה"ח כבר ישבנו דהמה לד' ר"ש בן מנסיא ובדרך פי' עה"ת יוכל לפרש אף לדעת מי שאינו כהלכתא. אמנם באוהב ישראל כ' שם זה לדעת הש"ס והפוסקי' דמחללין אף חיי שעה, וכיון דגמרינן מוחי בהם א"כ פשוט דעל כרחך דזהו גם על חיי שעה בימות החול, ואין חילוק כלל ודלא כמו שנראה מדברי ר"ש מנסיא, וע' מ"ש לעיל בשם הכפת תמרים, וזהו שאמר שמואל דידי עדיפא מדידהו היינו שאמר שמואל מוחי בהם וזהו אליבא דהלכתא מש"ס ופוסקים וממילא אין חילוק בין שבת לחול כלל. וא"כ ממ"נ אם לר"ש בן מנסיא אין מהצורך כלל לתי' וניחא בפשוט כנז'. ואם לדעת שמואל אין הלכה כן דהא גם על חיי שעה של חול מחללין כנז'. וגם אין לומר דרצה הא"י ליישב עי"ז דלא תקשי מה שהקשיתי לעיל דהו"ל למיחשב בגמ' דשמואל עדיפא מר"ש בן מנסיא לענין חיי שעה דלר'ש בן מנסיא על כרחך אין מחללין ולשמואל מחללין ועפי"ז רצה ליישב ולהשוות דברי שמואל היינו דפסקינן כוותיי' ג"כ ס"ל כר"ש בן מנסיא דעל חיי שעה של חול אין מחללין ור"ש בן מנסיא ג"כ לא קאמר לפי"ד דאין מחללין על חיי שעה של חול אבל חיי שעה של שבת אף באותו שבת בעצמו מחללין היינו כדי שישמור השעות של שבת הזה בעצמו ג"כ כדאי לחלל עליו רפואותו על חיי שעה של השבת זה ולא פליג שמואל על ר"ש בן מנסיא ז"א דהא פשיטא מוחי בהם אין חילוק בין חיי שעה של שבת לחול ולית דין צריך בושש כלל וגם מדברי ר"ש בן מנסיא נראה לעומת זה שצריך שיחי' ויגיע לשבתות אחרים ומה דלא אמרי' בגמ' הנ"מ דלר"ש בן מנסיא לשמואל כבר יישב בכפת תמרים די"ל דהיינו הפי' בד' ר"ש בן מנסיא רק מצות הרבה שיוכל אדם מישראל לעשות אף בשעה קטנה שיחי' וזה יונח יותר ליישב ודו"ק:

וע' משבצות ס"ק ב' בסי' שכ"ט שם ג"כ בפשיטות דהאי דמחללין על חיי שעה היא שלא כדברי ר"ש בן מנסיא. וע' במנחת חינוך (מצוה ל"ב במסך השבת סעי' ל"ט) מ"ש ג"כ על דברי האוה"ח האלו ולפי"מ שכתבתי לעיל יתיישב בפשיטות:

וראיתי בבכור שור בחי' יומא (בסוגי' דשם) תי' מה שקשה בגמ' שם לכולהו באמת מנא להו ספק נפשות דוחה שבת ואין לומר דלא סבירא להו ספק נפשות דוחה שבת דהא מתני' דס"ל ספק נפשות דוחה שבת אמאן תרמיי' דלא כשום תנא דהא ליכא תנא דיליף מוחי בהם ותי' דמתני' אתיא אליבא דרע"ק דהוא ס"ל ספק נפשות דוחה שבת ואף שבגמ' הקשה גם על רע"ק היינו אליבא מה דפליגי עלי' בפסחים בפ' אלו דברים דרע"ק ס"ל מכשירי קרבן שקודם שחיטה אין דוחין את השבת והקשו לו א"כ משחט נמי לא נשחט וחזר בו רע"ק עי"כ וכי היכא שלא יהי' רע"ק כטועה על כרחך ס"ל לרע"ק ספק שחיטה נמי דוחה שבת רק מכשירין לא דחי דס"ל ספק עבודה דוחה שבת אך מכשירי עבודה אין דוחין שבת מספק וזהו שיטת רע"ק ור"א דפליג עלי' שם הוא ס"ל כיון דרוב בהמות כשרות ורוב הזבחים כשרי' א"כ יש ללמוד מכשירים שקודם שחיטה משחיטה עצמה ובגמ' יומא מקשינן גם אליבא דרע"ק דמנ"ל ספק נפשות היינו לפי מה שהקשו עליו בפסחים. אבל באמת י"ל כמו דספק שחיטה דוחה שבת כמו כן ספק נפשות דוחה שבת מק"ו מעבודה (כדאמרי' ביומא שם) עכת"ד הבכור שור. והנה עדיין קשה לפי"ד הבכ"ש לכאו' דאיך שייך לומר דרע"ק ס"ל דלא אזלינן בזה בתר רוב בהמות כשרות והוי רק ספק והא אנן פסקינן הלכה בזה כרע"ק כמ"ש הרמב"ם (פ"א מה' קרבן פסח) ואנן פסקינן דרוב זבחים כשרים דהא רוב מצויין א"ש מומחין הן וגם רוב בהמות כשרות כנודע בפשוט. גם ביותר קשה מה צריך הבכ"ש להביא ממרחק לחמו הראי' דרע"ק ס"ל דס' פ"נ דוחה שבת מהך דפ' אלו דברים שבאמת קשה על זה והלא זה יכול להביא מסוגיא דידן ביומא מלשון רע"ק דאמר אבל להחיות מעל מזבחי ומה זה שספק יש ממש בדבריו ספק אין ממש בדבריו ועבודה דוחה שבת ק"ו לפקוח נפש דוחה את השבת א"כ דהק"ו היא דעבודה חמירא משבת וכמו דעבודה נדחית מס' פ"נ כן שבת נדחה גם ע"י ספק פ"נ מק"ו דשבת קיל מעבודה ואף שמהלשון דאמרינן בעל מזבחי שספק יש ממש ספק אין ממש ק"ו לפקוח נפש משמע לכאו' כיון דבפ"נ לא כ' ספק רק פקוח נפש משמע דוקא דהיינו ודאי פ"נ אבל המכוון לפי הק"ו שייך גם בספק פ"נ בשבת ק"ו מעבודה כנז' וממילא המתני' דספק פ"נ דוחה שבת תוכל לבא כרע"ק לפי הק"ו שלמד בסוגיא דידן כנז':

ועתה מחדש הראוני בס' אהל מועד (שנה שני' קונטרס י') מביא בשם רב א' שת"ח א' עמד בפני הגה"ק ממעזיבת זי"ע על אוהב ישראל הנ"ל ואמר כי הפי' ע"ד האוה"ח על בן ח' שלא כלו לו חדשיו זה ודאי לא יקום ואינו בגדר קום לעשות את השבת והודה לדבריו ונשקו על ראש ואמר אם יזכה להדפיס ספרו אוהב ישראל שנית יצוה למחוק מ"ש שם כי שינויא דחיקא הוא עכת"ד הנדפס. ותמהתי שידפיסו דברים זרים כאלו הנה בעיקר הדבר ז"א תי' כלל דאי בבן ח' שלא כלו לו חדשיו גם אם יחי' עוד שבת א' אין מחללין עליו את השבת כיון שאינו בר קיימא ומה זה שכ' באוה"ח אבל מי שודאי לא יקום ולא יגיע לשבת וכו' הא זהו גם אם יגיע לאיזה שבתות עכ"ז נפל הוא ומה זה תלוי אם יגיע לשבת ואם נאמר ונדחוק שכונתו שלא יוכל להגדיל להיות לאיש בן י"ג שנים בר מצוה לשמור בעצמו את השבת אין זה במשמעות לשונו כלל כאשר יראו שם כי העיקר חסר מן הספר לפי"ז, א"ו כמו שכתבתי. וגם מה שסיים שהה"ק זצ"ל הודה לו ואמר לו שאם ידפיס ספרו אוהב ישראל עוד הפעם וכו'. להד"מ ואין לו מציאות. שהס' אוהב ישראל נדפס פעם ראשונה מכת"י בזיטאמיר קרוב לזמנינו (בשנת תרכ"א) והגה"ק זצ"ל ממעזיבוז נפטר עוד בשנת תקפ"ה כנודע ותמהני על המדפיסים לרבים שקר הידוע לכל:

ידידושו"ט.

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה