אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן ו

סימן ה

שאלה

א' שנתמנה לרב בשביל כסף שנתן לאנשי העדה ליתן לו חתימתיהם והרבה מהם מאנו בו ואחר איזה שנים קבלו אח"כ להם רב בפ"ע והרב שנתמנה בשביל כסף צוח שמקפחים פרנסתו וכבודו, והאנשים הצד הממאנים בו והרב שקבלו להם נגד הרב כסף טוענים שאין לו שום זכות מעיקרא והמה לא הסכימו עליו ואדרבא בלא"ה מצוה לבזותו ולקללו עפ"י ש"ע חו"מ סימן ח':

תשובה

אחרי כי חומר האיסור בדין זה הוא בשני התלמידי' והפוסקים וכנוהו אביזריי' דע"ז ר"ל ובקלקול הדורות בעו"ה יצאו מה שיצאו עברו ושנו ונעשה להם כהיתר ואף אחרי אשר כבר צווחו בזה קמאי עכ"ז לא נתבאר היטב כלל באחרונים. לפרש ולבאר דברי הגמ' והראשונים, ע"כ מהצורך להאריך קצת להציע ולהעריך דברי הגמ' והפוסקים בזה בעזהי"ת:

הנה מקור הדין בתלמודא דידן היא בגמ' סנהדרין (ז' ע"ב) דבי נשיאה הוי אוקמי דיינא דלא גמיר א"ל ליהודא בר נחמני מתרוגמני דר"ל קום עלי' באמורא פתח ואמר הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו (ודרשת הכתוב הזה מפורש יותר בירושלמי כנזכר להלן בעה"י) ועתיד הקב"ה ליפרע ממעמידן וכו' אמר ר"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון וכו' א"ר אשי ובמקום שיש תלמידי חכמים כאלו נטעו אצל מזבח וכו' כתיב לא תעשון אלהי כסף ואלהי זהב הא דעץ שרי, א"ר אשי אלהי הבא בשביל כסף ואלהי הבא בשביל זהב עכ"ל הגמ', ורש"י ז"ל פי' אלוהי הבא בשביל כסף דיין שהעמידוהו ע"י שנתן ממון למלך על כך עכ"ל, א) והנה קשה מאוד על רש"י דדייק בלישני' לשון הזהב. שכתב בזה כשנתן ממון למלך על כך נראה לכאו' דהאיסור דוקא כשנתן למלך שהמלך ימנוהו עליהם אבל כשנתן ממון לאנשי הקהל לא מיירי בגמ' והאיך משמע זאת בש"ס והלא נראה בפי' מהגמ' דאין חילוק דאמרינן עתיד הקב"ה ליפרע ממעמידן משמע דקאי גם הקהל שמעמידין אותו ולא רק על המלך דמהיכי תיתי לחלק והלא כל ישראל שמעו לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, ואין לומר דרש"י רבותא קמ"ל דאף בנתמנה ע"י המלך מ"מ האיסור נאמר על בני הקהל ואין להם התנצלות כיון שפקודת המלך עליהם ואשמעינן דעכ"ז אסורים הם להחזיקו לרב בכבודו הראוי דאז יקראו מעמידיו ומחזיקיו ועתידין להפרע מהם, וכ"ש בקהל שמינוהו בעצמם ע"י כסף דבודאי פשיטא דאסור, ז"א דהא שיגרא לישני' דגמ' משמע דעתיד ליפרע ממעמידן היינו מי שממנה אותו בתחלה ופשיטא שלא יצאו מהכלל בין מלך בין צבור שמנוהו. וגם בלא"ה ל"ש לומר דרבותא קמ"ל בנשתנה ע"י המלך וממילא ידעינן דכ"ש הקהל שקבלו כסף למנותו. דהא איכא למישמע מדברי רש"י דדוקא בנתמנה בממון ע"י המלך בלתי דעת הצבור נקרא פוסע על ראשי עם קודש למשול עליהם בגובה רוחו בע"כ בלי רצונם כמש"כ להדיא בתשו' ריב"ש ומובא ברמ"א חו"מ סוף סי' ג' דנתמנה ע"י המלך כיון שעושה זה בלי רשות הקהל נקרא מצער את הצבור ועתיד ליתן את הדין עכ"ד. אבל אם הקהל ברצי כסף יתרצו אליו אין איסור בזה. ובאמת ז"א דאין חילוק כלל. וכנראה מהפוסקים בפשיטות דבאנשי הקהל שייך האיסור אלהי כסף וכו' [וכן פי' מהר"י הכהן חתן המהר"ל מפראג ז"ל בפי' על המדרש ש"ט שמואל (פ"ז) על דמתמני בכסף פי' שנתן כסף להמושל או להקהל] וא"כ עדיין קשה לשון רש"י בזה וז"ל הירושלמי ביכורים (פ"ג הל' ג') ר' מנא מיקל לאילין דמתמני בכסף רב אימי קרא עליהון אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם א"ר יאשי' וטלית שעליו כמרדעת של חמור ר' זעירא וחד מן רבנן הוון יתיבון עבר חד מן אילין דמתמני בכסף אמר יתי' דמן רבנן לר' זעירא נעביד נפשן תניי ולא ניקום לון מן קמי' תרגם יעקב איש כפר נבורייא הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה, יודע הוא יורה (פי' בתמי', וכי יודע הוא להורות) הנה הוא תפוש זהב וכסף לא, בכספייא אתמני, וכל רוח אין בקרבו, לא חכים כלום, והוי אומר בעיתון מיניי' וה' בהיכל קדשו עכ"ל – ובמדרש ש"ט שמואל (פרק ז') נמצא ג"כ בסגנון זה – והרמב"ם (פ"ג מה' סנהדרין הל' ח' ט') כ' וכן אמרו חכמים לא תעשון אתי אלקי כסף אלוהי הבא בשביל כסף זהו הדיין שמינוהו בשביל עשרו לבד, ובהל' ט' כ' כל דיין שנתן ממון כדי שיתמנה אסור לעמוד מפניו וצוו חכמים להקל אותו ולזלזל בו ואמרו חכמים שהטלית שעליו כמרדעת של חמור עכ"ל ויש לדקדק בלשונו בזה הרבה וכבר עמד הב"ח ע"ז ולפי מש"כ הב"ח חו"מ סי' ח' יתיישבו היטב דבריו לנכון כמובא שיובא להלן בעה"י דברי הב"ח והנה הטור חו"מ (סי' ח') נמשך אחר לשון הרמב"ם וז"ל לא תעשון אתי אלהי כסף וכו' שמינוהו בשביל עשרו ובסעי' ב' כ' הטור וז"ל כל דיין המתמנה בשביל כסף וכו' הנה שינה מלשון הרמב"ם שכתב כל דיין שנתן ממון וכו' וי"ל דנשמר הטור דלא תיקשי מה שקשה על לשון הרמב"ם שכ' בהלכה ט' כל דיין שנתן ממון כדי שיתמנה וכו' להקל אותו ולזלזל בו משמע הא לא נתן ממון רק מינוהו בשביל עשרו א"צ לזלזל בו כלל (וכמו שחילק הב"ח דבהל' ט' מיירי בנתן ממון ולא בשביל עשרו) וזהו תיקשי דהא בחדא מחתא מחתינהו שם בירושלמי ר' מני מיקל (פי' מבזה) לאלין דמתמני בכסף ר' אימי קרא עליהון אלהי כסף וכו' והרי כ' שם הרמב"ם בהל' ח' דמינוהו בשביל עשרו נקרא ג"כ אלהי כסף ובע"כ הוא ג"כ בכלל שצריכין להקל ולזלזל בו ולמה כ' שאמרו חכמים להקל ולזלזל וכו' רק בנתן ממון כדי שיתמנה והוציא מן הכלל מינוהו בשביל עשרו כפי הנראה מלשונו. וגם לפימש"כ הסמ"ע והתומים (בסי' ח') הטעם שצריכין לזלזל בו משום שנקרא ע"ז מדרשא דאלהי כסף וכל ליצנותא ואסורא בר מליצנותא דע"ז וא"כ הוא תלוי זב"ז הזלזול במי שיקרא אלהי כסף וק' על הרמב"ם, ועפי"ז י"ל דשפיר כ' הטור בלשונו כל דיין המתמנה בשביל כסף וממילא נתמנה בשביל עשרו וכסף שיש לו ג"כ בכלל, ונכון. ואחריו נמשך להלכה בש"ע חו"מ סי' ח' (סעי' ב') וז"ל וכל דיין המתמנה בשביל כסף או זהב אסור לעמוד לפניו ולא עוד אלא שמצוה להקל ולזלזל בו עכ"ל – והנה הב"ח כ' שם דאם נתן ממון כדי שיתמנה אף אם הוא גדול טפי משאר גדולים בחכמה ומנין אסור לעמוד מפניו ולמד מל' הרמב"ם בהל' ט' שכ' כל דיין שנתן ממון היינו לכלול אפי' אם הוא גדול בחכמה אעפ"כ אם נתן ממון שימנוהו אין עומדין מפניו, ואם מינוהו בשביל עשרו אין איסור רק כשאינו חכם בחכמת התורה וזהו שדייק הרמב"ם בלשונו בהל' ח' ''בשביל עשרו בלבד'' והיינו שאינו חכם וראוי לכך ורק מפני עשרו בלבד מינוהו, והביא ראי' לדבריו מגמ' יבמות (ס"א ע"א) דאר"י קטיר קחזינא הכא דא"ר אסי תרקבא דדינרי עיילת לי' מרתא בת בייתוס לינאי מלכא עד דמוקי לי' ליהושע בן גמלא בכהנא רברבא ואין ספק דהי' ראוי מצד ידיעתו ויראתו ואפשר שג"כ הי' ראוי למנותו במקום גדולים כמוהו אעפ"כ אמר ר"י קשר של רשעים אכי רואה עכת"ד הב"ח. ובשו"ת חתם סופר (חו"מ סי' ק"ס) השיג על ראי' הב"ח מדברי התוס' ישנים ביומא שכ' שהיו גדולים וטובים מיהושע בן גמלא שהיו ראייים יותר לכ"ג – ב) ואני תמה מאוד על הגאון חת"ס ז"ל האיך נעלם ממנו במחכת"ה דברי רש"י במקומן שם ביבמות שפי' קשר של רשעים אני רואה כאן שלא הי' ראוי לכך אלא שנתן ממון ומינוהו עכ"ל רש"י והחת"ס הביא ממרחק לחמו מתו"י יומא ועדיפא מיני' הוו"ל להקשות על הב"ח מדברי רש"י במקומן שכ' להדיא שלא הי' ראוי לכך דהא מהתו"י נראה רק דהי' טובים וגדולים ממנו אז ולפי"ד רש"י משמע דאם הוא ראוי אף שיש טובים ממנו לא מיקרי שוב רשע וע"כ הוכרח לפרש בסתם שלא הי' ראוי לכך דאל"כ מי הכריחו לרש"י בזה לומר דיהושע בן גמלא ל"ה ראוי כלל לכ"ג – ובאמת היא פליאה לומר שנעלם מעיני רבינו הב"ח ז"ל דברי רש"י במקומן על הגמ' דמזה נדחית ראיתו ג) עוד קשה על הב"ח מגמ' הירושלמי הנ"ל דנראה שלא כדבריו דאמרינן בגמ' דבי נשיאה הו' אוקמי דיינא דלא הוי גמיר וכו' אמר ר"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון וכו' א"ר אשי ובמקום ת"ח וכו' לא תעשון אלהי כסף ואלהי זהב, הא דעץ שרי (בדרך בתמי') א"ר אשי אלוה הבא בשביל כסף וכו' מזה נראה דמימרא שנית דר' אשי קאי על מימרא דר"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון וא"כ מיירי רב אשי באיסור אלהי כסף רק באינו הגון וראוי. וכן מפורש בילקוט שמעוני (פ' יתרו ופ' שופטים) שכ' מימרות אלו דר"ל בחדא מחתא וז"ל אמר ר"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נטע וכו' ואומר לא תעשון אתי כו' אלוקי הבא בשביל כסף ובשביל זהב עכ"ל. וכן נראה מלשון הירושלמי תרגם יעקב איש כפר נבורייא הוי אומר לעץ הקיצה וכו' וכל רוח אין בקרבו לא חכים כלום עכ"ל הירושלמי נראה מפורש דמיירי רק באינו חכם וא"כ קשה לכאו' על הב"ח, וכן המהרש"א בחי' אגדות סנהדרין כ' על הירושלמי שאין עומדין מפניו היינו מפני שאין בו ריח תורה וכן פי' הך דטלית שעליו כמרדעת של חמור מפני שאינו טלית של ת"ח ע"ש וע' מהרש"א בחי' אגדות סוטה (דף מ') ע"ש – והנה מלשון הטור וש"ע ליכא למיפשט מידי לענין דבריו של הב"ח בזה דהנה נראה לכאו' כדבריו מלשון הש"ע שחלק לשנים וכ' בסעי' א' מדין דיין שאינו הגון ואח"כ כ' וכל דיין המתמנה בשביל כסף, משמע לכאו' דשני דינים הם, ואם נתמנה בשביל כסף אף אם הוא הגון ג"כ אסור לעמוד מפניו כמ"ש הב"ח דאל"כ ומיירי ג"כ רק באינו הגון א"כ היינו הך רישא דסעי' א' ולמה חילק הדברים. אולם ז"א ראי' כלום די"ל דנראה להיפך מלשון הטור וש"ע דהנה הטור כ' על הך דדיין שאינו הגון וז"ל ועוד דרשו חכמים לא תעשון אתי אלהי כסף וכו' משמע קצת דנמשך על שלפניו דמיירי באינו הגון וכן בש"ע שכ' וכל דיין המתמנה בשביל כסף וכו' נראה דקאי על שלפניו ומיירי באינו הגון רק באם נתן ג"כ ממון נוסף בו חומרא דאיסור אלהי כסף ע"כ אין לפשוט מזה דבר ברור לכאו' – וממדרש ש"ט שמואל הנ"ל שכ' בלשון זקן שהוא מתמנה בכסף אין קורין אותו רבי ואין עומד מפניו אלא בארץ הוא מוטל וכו'. לכאו' ראי' לדברי הב"ח מפני שכ' בלשון זקן דמשמע שהוא חכם שקנה חכמה אעפ"כ אם נתמנה בכסף אין עומדין מפניו ומזלזלין בו אך זה אינו ראי' די"ל דקוראו זקן מחמת נשיאתו ובאמת אינו חכם וק"ל–

אולם האמת יורה דרכו לפיע"ד דדינו של הב"ח בזה אמת וצדק ממילא.

אף אם נפלפל על טעמו וראיתו. דהנה כ' בתשו' חת"ס הנ"ל (חו"מ סי' ק"ס) עפי"ד הרמ"א חו"מ (סי' קס"ג) דטובי הקהל צריכין לומר דעתן לש"ש והרמ"א בסי' ל"ז כ' שדינם כדיינים וא"כ כיון שאמרו דעתם ע"י קבלת שוחד המעור עיניהם פשיטא בודאי דבטלה מעיקרא הקבלה ומינוי שמינוהו עליהם לרב ומורה עכת"ד החת"ס, והנה פסקינן בש"ע חו"מ (סי' ט' סעי' א') דשוחד אסור אף לזכות את הזכאי וא"כ ברור בדין זה דאף אם הוא חכם וראוי שהגיע להוראה וברצי כסף יתרצו לשום אותו עליהם לאב"ד בעירם הוי אנשי הקהל כמו לוקח שוחד לזכות את הזכאי שדינו בטל כיון שדינם כדיינים. והנה מה שאסור בשוחד אף לזכות את הזכאי כ' בסמ"ע שם דהטעם מפורש בקרא כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, והיינו דכשלוקח שוחד שוב א"א כלל לחלק ולומר דרק לזכות את החייב ולהטות משפט אסור אבל לזכות את הזכאי כדין תורה מותר ליקח שוחד משום דהלוקח שוחד יעור עיניו וידמה בדעתו שהוא מזכה את הזכאי (כי אינו רואה כמו שאינו רואה חוב לעצמו, כמו שדרשו חז"ל בזה שוחד שהוא חד שהנותן ומקבל א') וזהו טעמא דקרא כי השוחד יעור וכו', ולנידון דידן זהו רק כשנותן ממון לאנשי הקהל שפיר י"ל דאף בחכם והגיע להוראה ה"ז בכלל לוקח שוחד לזכות את הזכאי ונקרא אלהי כסף אף אם הוא ראוי לכך דהא אם קבלו שוחד ל"ש כלל לחלק גביי' בין אם הוא ראוי או לא דהשוחד מעוור ולא ידעו ולא יבינו אם הוא ראוי באמת כנ"ל. משא"כ במינוהו בשביל עשרו ולא קבלו ממנו שוחד ממון כלל, אז יש לחלק שפיר דאם הוא חכם וראוי לכך אין איסור, ובאינו ראוי רק מינוהו בשביל עשרו לבד אז בודאי אסור וזהו דינו של הב"ח שכ' דבמינוהו בשביל עשרו אז יש לחלק בין אם הוא ראוי או לא. אבל כשנתן ממון לשוחד אף אם הנהו גדול בחכמה ומנין ג"כ אסור והיינו שביאר בלשון הרמב"ם שדייק בלשונו בהלכה ט' כל דיין שנתן ממון וכו' היינו לכלול אף אם הוא גדול בחכמה ומנין כיון שנתן ממון אסור דשוב ל"ש לחלק כנ"ל. ולפי"ז ניישב קו' (א') הנ"ל שהקשיתי על רש"י ז"ל בסנהדרין שפי' שנתן ממון למלך. דהנה כשנתן ממון למלך ולאנשי הקהל לא נתן מאומה אז לא נתעוורו עיניהם בזה שנתן למלך ושייך אז שפיר לחלק דאם אינו ת"ח אז נקרא אלהי כסף (וע' בתומי' סי' ג' מה שהרעיש ע"ז) וצריך בו. אבל אם הוא ראוי לכך וחכם בחכמת התורה י"ל דאין איסור אם לא נתן רק למלך וכן נראה קצת מתשו' הריב"ש (סי' רע"א) והביאו הרמ"א סוף סי' ג' דאם נתמנה עפ"י המלך אם הוא גמיר וסביר מהני לי' רשות המלך ממלכי האומות ואם כי יש לחלק דהתם מיירי בלא נתן ממון כלל מ"מ נראה מהרמ"א סי' ח' שכ' וע"ל סוף סי' ג' עכ"ל ונתכוון לזה מה שהביא מדברי הריב"ש בתשובה ואולי היינו כוונתו דנ"מ בזה בסי' ח' אם הוא גמיר וסביר אז מותר אף אם נתן ממון למלך שימנוהו כיון שלא נתן להקהל, ומזה יהי' ראי' לדברינו על נכון] ואף שכ' הריב"ש שם בתשובה (בד"ה רביעית) שאין לאדם ליטול רשות מן המלך שלא ברצון הקהלות ומי שעושה כן נקרא מצער את הצבור ועתיד ליטול את הדין. מ"מ אין לחושבו בכלל אלהי כסף שיהי' מצוה לבזותו (וכמו שכ' בסמ"ע ותומים שצריך לזלזל בו משום שנקרא ע"ז מדרשא דאלהי כסף) כיון שהוא באמת חכם וראוי וכמו שנראה שם מלשון הריב"ש שהביא הך גמ' דסנהדרין ורש"י שפי' וכשנתן ממון למלך הביא רק לענין אם הוא אינו ראוי כמו שנראה שם. ובזה יש לתרץ על נכון דבעל כרחו פירש"י דהגמ' מיירי כשנתן ממון למלך דייקא. משום דמהש"ס הי' נראה לרש"י דמיירי דוקא באינו הגון ואז אסור (כמו שהקשיתי בקושיא ג' לעיל) ושני המימרות דרב אשי אהדדי הם וכמפורש בילקוט הנ"ל, ואם הי' מפרש כשנתן ממון להקהל א"כ הוי שמעינן דגם בנתן ממון להקהל אין האיסור רק כשאינו הגון וראוי ובאמת ז"א כן להלכה כפי שביארנו דהאיך שייך לחלק בין אם הוא ראוי או לא כשהקהל לוקחים שוחד ואז בין טוב לרע לא יבחינו כנז' ע"כ פי' שפיר כשנתן ממון למלך דאז מחלקינן בין הגון וראוי או לא ומתורץ לנכון, וכן הירושלמי דדריש בכספייא איתמני ולא חכים כלום ומיירי בנתמנה בכסף ע"י המלך כמו ש"ס דידן לפי פירש"י ומיושב קושייתנו על הב"ח דכיון שנתן ממון למלך אז דוקא באינו חכם – והנה יש לתמוה על לשון הרמב"ם שכ' כל דיין שנתן ממון וכו' ומשמע מזה כפי"ד הב"ח לכלול גם גדול בחכמה ומנין והא אם נתן למלך אין איסור בחכם וראוי אולם בלא"ה קשה לשון הרמב"ם בזה שכ' כל דיין שנתן וכו' ולזלזל בו דהוו"ל למיכלל גם נתמנה בשביל עשרו (אף שלא נתן ממון) דהא נקרא לדבריו שם בהלכה ח' אלהי כסף ולפי"ד הסמ"ע שם תלוי זב"ז דצריך לזלזל משום שנקרא אלהי כסף, וצ"ע –

והנה עכ"פ בודאי הדין ברור לפי"ז דאם נתן ממון לאנשי הקהל כדי שיתמנה אף אם הוא חכם בתורה וראוי לכך מ"מ נקרא אלהי כסף והקבלה שקבלוהו ומינוהו לרב אין בו ממש כלל דהוי כמו לוקח שוחד לזכות את הזכאי שדינו בטל, ואדרבא בנידון דידן מסתבר יותר לאסור דהא הדיין הממונה לדין ולהורות ערוך לפניו הדין בפוסקים אשר על פיהם ידין בין דין לדין בין חייב לזכאי אעפ"כ אם מקבל שוחד גם לזכות את הזכאי אסור מדאו' מטעמי' דקרא שהשוחד יעור עיניו וידמה שהוא מזכה את הזכאי באמת בד"ת. עאכו"כ בדעת בעלי בתים טובי הקהל אשר למראה עיניהם וחות דעתם ישפוטו והשוחד שמקבלים מעורו עיניהם ומעות דעתם, ונדמה להם ברור שהוא ראוי לכך ול"ש לחלק גביי' כנז', ודי למבין מדעתו, וז"ב:

ועדיין קשה מה שהזכרנו לעיל דברי רש"י ביבמות שם שפי' ביהושע בן גמלא שלא הי' ראוי לכך ומי דחקו לפרש ככה, וגם שנראה בש"ס כ"פ שמצינו מתקנת יהושע בן גמלא משמע שהי' אדם גדול כמ"ש הב"ח. ויש לתרץ דבאמת לא מצינו כלל לכ"ג איסור אלהי כסף דנאמר רק על דיין כדדרשינן אלקים דיינים וא"כ דוקא אם אינו ראוי לכך ונתמנה ע"י ממון אז הוי קשר של רשעים אבל אם הוא ראוי לכך בלא"ה הרי לא נאמר איסור בכהן ע"כ הוכרח עש"י לפרש דל"ה ראוי לכך כדי שיתכן מה דאמר ר"י קטיר קחזינא הכא קשר של רשעים. אמנם עדיין יש לפקפק דהא גם הכ"ג המורה עפ"י התורה כנז' בפ' שופטים וכמבואר גם בפסוקי יחזקאל בדיני הכהנים, ע"כ עדיין צ"ע:

ומ"ש הב"ח שם בסוף דבריו וז"ל אבל במי שאינו נותן וכו' אלא שמינוהו מפני שהוא ג"כ עשיר אין אני קורא עליו אלהי כסף אלא הממנה לבד עובר על לא תכיר פנים שלא יאמר איש פלוני גבור נאה קרובי אושיבנו דיין עכ"ל, וקשה מאוד לפע"ד על זה דהא מיירי בחכם בחכמת התורה (כמ"ש בלשונו שהוא ג"כ עשיר וכמו שנראה שם מדבריו הקודמים) וא"כ איך כתב דעוברים הממנים לא תכירו וכו' שלא יאמר איש פלוני עשיר וכו' שהיא מלשון הספרי (פ' דברים) והרי מסיים שם הספרי בלשונו נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב לא מפני שהוא רשע רק מפני שאינו יודע ע"ז נאמר לא תכירו פנים במשפט עכ"ל והובא ברמב"ם וב"י ובסמ"ג בשם מכילתא, נמצא מפורש רק באינו חכם להורות ולדון אבל באם הוא יודע לדון כהוגן לזכות את הזכאי וכו' לא מצינו כלל האיסור לא תכירו פנים במשפט אף אם נתכוונו גם לעשרו. ופשיטא דאין לומר משום לא פליג האיסור גם בחכם ויודע ז"א כפי שביארנו דל"ש זה רק כשקבלו ממון לשוחד דאז ל"ש לחלק כנ"ל אבל באם לא קבלו כלל רק כשכינתו מחמת שהוא עשיר ג"כ, והרי כל הפוסקים הביאו זה רק באינו הגון ויודע וכמו שמפורש שם בספרי, וע' סמ"ע ס"ק ב' ודברי הב"ח תמוהים לכאורה:

אמנם לגודל הקו' על הב"ח בזה נלפע"ד ליישב כאשר נקדים מה שהקשה הר"א מזרחי (בפ' דברים) על דרשת הספרי הנז' שם לא תכירו פנים דקאי על הממונה להושיב דיינים שלא יאמר איש פלוני עשיר איש פלוני וכו' ובפ' שופטים דרש בספרי דקאי אזהרה לדיינים שלא יושיבו את הראוי למעלה וכו' (וע' בס' זרע אברהם על הספרי ח"ב בפיסקא י"ז ופיסקא קמ"ד דהגי' לפנינו בפ' שופטים דלא תכיר פנים בדין והיינו שלא יהי' הדיין רך לזה וקשה לזה) והקשה הרא"ם דהכי אדרבא בפ' דברים ראוי לדרוש דקאי לדיינים כיון שכל המקרא הזה באזהרת שופטים קמיירי כדכתיב ואצוה את שופטיכם בעת ההיא שמוע בין אחיכם וכו' עכד"ק ויש ליישב עפי"ד הרמ"א בסי' ל"ז דטיבי הקהל דינם כדיינים דאשמעינן בזה בספרי הך דינא במה דדרש לא תכירו וכו' בממונה להושיב דיינים היינו מטיבי הקהל, אף שהענין מיירי בפרשה בדיינים, אשמעינן שם כדי לדייק הך דינא במה דדרש לא תכירו פנים וכו' בממונה להושיב דיינים היינו טיבי הקהל הממנים את הרב ודיינים כדי לאשמעינן דטיבי הקהל דינם כדיינים, ומכאן ראי' לדברי הרמ"א בסי' ל"ז. ומעתה כיון דבדיינים פסקינן בחו"מ סי' ז' סעי' ז' דצריך שיהיו שני הצדדים שוים בלב הדיינים וע"כ פסול אוהב ושונא מחמת שלבו נוטה. כן ג"כ אסור לו שיהי' בלבו למנותו מחמת שהוא אוהבו או שהוא עשיר וכו') כמו בדיין הדן את הדין. ואף שמסיים הטעם בספרי משום שאינו יודע ויחייב את הזכאי ויזכה וכו' י"ל דזה לאו דוקא באינו יודע רק דאם ישים עיניו ולבו לשאר מעלותיו או לאהבתו אליו או לרוב עשרו ידמה וינטה קו למנותו לפעמים אף אם אינו ראוי ומוחזק לחכם בהוראה ודינים וכמו שחיישינן בדיינים שעי"ז יטעה בדין ולא יראה לו חוב מחמת אהבתו וינטה מהאמת הראוי ככה יש ליישב דברי הב"ח לחומר הנושא, אולם זהו דוחק קצת בלשון הספרי בסופו כפי' הפשוט.

ועדיין צ"ע:

עוד אזכיר. הנה אשר פסקו שמצוה להקל ולזלזל בו ומקורו מלשון הירושלמי ר' מני מיקל לאלין דמתמני בכסף נראה שלמדו הפוסקים בלשון מיקל היינו מבזה ומקלל ולכאו' י"ל דאין זה מוכרע כ"כ די"ל רק דלא הי' נוהג בו כבוד ת ח אמנם במדרש ש"ט שמואל הנ"ל מפורש יותר ואין עומדין מפניו אלא בארץ יהא מוטל עכ"ל, וגם למ"ש בירושלמי דיתיב ר' זעירא וחד מרבנן ואמר ההיא מרבנן נעביד נפשן תניי ולא ניקום לן מקמי' (דהאי שנתמנה בכסף) משמע שלא הי' רוצה האי מרבנן להתגרות עמו שלא לעמוד מפניו וגם לעמוד מפניו להראות לו כבוד ת"ח לא רצה ג"כ ע"כ עביד נפשי' כאלו הוא לומד ואינו רואהו כלל שעובר לפניו. וזהו יהי' שלא כדברי הפוסקים שאמרו שמצוה לבזותו ולקללו וכמו שכ' הסמ"ע והתומים הטעם כנ"ל ומדוע לא קיים האי מרבנן זאת ולא הי' לו להערים רק שלא לעמוד מפניו בפירוש למען ידעו ויראו וכד' הפוסקים [וגם דוחק לומר שהי' מתירא מפני אימת המלכות מחמת שהי' האיש ההוא המתמנה ע"י כסף גם בכח המלכות כמו שכתבנו לעיל בשם הירושלמי (שמיירי לפי דברינו כמו בש"ס דידן שנתן ממון למלך לפי פירש"י) וגם י"ל שהי' שעה משחקת לו ביותר דאמרינן בש"ס ברכות ז' ומגילה ו' שאין להתגרות בו, וזהו כדוחק] אולם נתיישב לי בלשון המדרש שינו אשר נוסף שם על זאת דאמרינן ג"כ שם מהאי מרבנן דאמר לר' זעירא נעביד נפשין תניין וכו' ונוסף שם בזה"ל א"ר זעירא אנא בפירוש לית אנא קאים מן קדמוי עכ"ל וכנראה שחסרו דברי ר' זעירא בירושלמי ונתיישבו בס"ד ד' הפוסקים:

והנה לדינא בנידון שאלתינו בודאי אין לזוז מדברי הב"ח ומי יקל ראש נגד רבינו זצ"ל ודבריו כנים לדינא ממילא (אף אם יפלפלו על טעמו וראיתו) מטעם שביארנו בס"ד, ובפרט אחר שהסכימו בהביא' דבריו להלכ' בזה הכנסת הגדולה והקצוה"ח ובס' מאמר קדישין וס' נחלת יעקב על החו"מ וס' עטרת צבי ובהגהות ש"ע מהגמ' גור ארי' הלוי ז"ל ד' מנטובה וכיוצא, והביאו כולם בלי פקפוק, וגם בתשו' חת"ס שם פסק להלכה למעשה בעובדא דשאלתו שהיו מסכימים בקהלה אחת לבחור א' מד' רבנים ונבחר השלישי ברוב דעות יוצא הקול שקבלו הרבה אנשים שוחד ממון מקרובי הרב ההוא כדי למנותו ונראה שם מדבריו ברור כי הי' הרב ההוא ראוי לרב ומורה שמה ואעפ"כ פסק דאם יהי' עדים שהרב בעצמו אמר להם ליתן שוחד פסול מלהיות רב כלל עד שישוב בתשובה ע"ז, ואפי' אם הוא ראוי לכך וכמבואר בת"י יומא דאפי' אם הוא גדול וצדיק אי איכא דעדיף מיני' הו"ל רשע, רק על מה שהחמיר הב"ח גם בליכא עדיף מיני' פקפק שם החת"ס וכבר מבואר לעיל בדברינו ע"ז בעהי"ת ע"ד החת"ס] וכן בענין המינוי כ' שם שאם קבלו ממון מאנשי הקהלה פשוט דהקבלה ומינוי ההוא בטלה מעיקרא ואף אם יהי' מקבלי שוחד מועטים וישארו לו רוב דעות שלא קבלו שוחד מ"מ הם יאמרו מפני שכבר מאנתם ברבנים הראשונים מפני זה על כרחינו היינו מתרצים עליו וע"כ בטל כל המעשה ההוא עכת"ד החת"ס. הרי לפניך שפוסק למעשה בעובדא דידי' שהי' חכם וראוי אעפ"כ נקרא אלהי כסף ובכנה"ג שם קיים דברי הב"ח וסיים בגערה על הנוהגים היתר בזה, וע' בברכי יוסף שם שהביא בשם ס' קנה חכמה דהמהנה לרב כסף כזה או מכבדו לא די שאינו כמקריב ביכורים רק הוי כמהנה או מכבד ע"ז ר"ל. וכן בתב"ש צוח על המתמנים בכסף ועל המחזיקים ותומכים בידם ומתחתנים בהם להיות סנגורין בעשרם והמה עי"ז בסיס לדבר האיסור וכאלו מתחתנים בע"ז ר"ל וכו', ע"ש בבכור שור ר"ה, וע' בווי העמודים בסוף של"ה הקדוש (סוף עמוד הדין) מה שהאריך וצוח ככרוכיא וכ' כי בעון הזה באה עלינו הצרה צרורות ר"ל בתוקף הגלות ע"י עקשת מריינו בזה ע"ש – ומלבד האיסור הנאמר בש"ס ופוסקים הנה כבר נדפס העתק מפנקס פוזנא ע"ד רב שנתמנה ע"י כסף חרמות חמורות שעשו ראשי הגאונים רבותינו הקדושים בועד ד' ארצות פולין ונתנו לכתוב להכריז ולהודיע וגם אשר מחוייבים אנשי הקהל לבטל מינוי הרבנות הנעשה ע"י כסף לבטלו מכל וכל ובין החתומים הגדולים נמצאו זקיני מרן הלבוש והמהרש"ל וסמ"ע והמהרש"א ומהר"ם לובלין, זצ"ל וכו' כו', כל הרואה יחרד לבו מחרמות החמורות ושמחות שעשו על ככה ונכתבו בפנקס למשמרת, ובווי העמודים שם מובא מחרם ההוא מגאוני פולין ז"ל, וע' בס' זרע ברך שני עה"ת בהקדמה שכ' ע"ד הגזירות והריגות ר"ל בשנת ת"ח בימיו וז"ל ועוד יש לתלות החורבן במה שהקילו בענין החרמות שהחרמו כמה פעמים בדבר המלבושים וכן בדבר הרבנות שלא יתקבלו ע"י שחדים ולא יעשו אלקי זהב וכסף ולא נתקיים ומה לנו גדול מחרם דשמו מוכיח עליו עכ"ל, ומה שהצריכו להחרים כי הלא הוא אסור מדינא לכאו' נראה דהוי ס"ל שלא כהב"ח דאין האיסור מדינא רק כשאינו הגון ע"כ החרימו להוסיף גם על ההגון וראוי. וגם אין לומר כיון שאין האיסור אלהי כסף רק מאסמכתא ולדעת כמה חרם דאורייתא ע"כ הוסיפו בחרם, ז"א דחרם ג"כ מקורו רק נסמך בדברי קבלה בכתוב אורו מרוז וגם מואקללם גבי אלישע כמ"ש בתשו' המיוחסות להרמב"ן (וכ' מזה במ"א בתשו' בס"ד בארוכה) אולם האמת יורה דרכו בפשיטות דרצו לאיים בחרם לאשר ראו מקילים בעו"ה ומשום דחרם חמירי להו לאינשי ע"כ החרימו אף שאסור ממילא בתחלה בדינא והחרימו המקילים בזה וכמ"ש בש"ע יו"ד סי' של"ד סעי' א' וסעי' מ"ג ע"ש, וכמו שנמצא בכל בו בגזירות רבינו יעקב וחרם הקדמונים על כמה דברים שאסורים מדינא דגמ' ועל כרחך מטעם הנז'. וגם הוסיפו איסור החרם גם על הקהלות שמחוייבים לבטל הרבנות מכל וכל כנז'. יהי' איך שיהי' פשיטא דחלילה להקל בזה מאומה כי מלבד איסור תוה"ק וחז"ל אשר לעד קיימת בלי שינוי ותמורה ח"ו. הנה מי יבא אחרי רבותינו הגאונים הקדושים ז"ל אשר מפיהם אנו חיים בגלותינו אשר גזרו בכל תוקף ועוז שבעולם בחרם חמור ינטה ויבטל ח"ו אף מקצת מדבריהם וכל המבואר בזה ברור כשמש בעה"י:

והנה ראיתי עתה בס' עץ אבות על אבות (להג' מהר"י עמדין ז"ל) פ"ו מובא ג"כ מחרם הקדמונים ע"ז אף אם הוא ראוי והגון והרעיש על המתמנים בכסף אך מה שכ' דבאין אפשרי אין איסור לתת כסף להממשלה בעד הרשיון אם הוא עפ"י רצון הקהלה והוא ראוי והגון לזה וע"י בחירה כראוי לפי מנהג הקהלות רק מוכרח לתת למס אב"ד בעד רשיון השררה במדינת פולין בימים ההם. הנה כמו כן כבר כתבנו לעיל דבראוי והגון לאותו איצטלא אם נתן רק להמלך ושר בלבד ולא לאנשי הקהל כלל י"ל דאינו בכלל אלהי כסף ובזה ישבנו כמה ענינים וכמו כן נראה דעתו הגדולה אבל כ' שם דזהו רק להשררה אבל לאנשי הקהל חלילה להתיר כמבואר שם ורק המה יבררו להם הטוב והישר בעיני אלקים ואדם בלי פני' שיהי' להם כלל מכ"ש שוחד ממון הס מלהזכיר:

ומלבד כל הנז' בארוכה. הנה פשוט לכל מי שיש לו מוח בקדקדו ולא יכחיש דאין כח ברוב ההוא אשר נתרצו ברצי כסף שוחד ממון ועברו על ד"ת שהמה יוכלו לכוף את המיעוט הממאנים ברב כסף הלז ועושים כד"ת המבואר בש"ע וממילא אם המיעוט הממאנים רוצים לקבל עליהם לרב ומורה ואב"ד אחר פשיטא דאין כת בהרוב כלל למחות בידם ואדרבא פשיטא דיאשר חילם כי כדין תורה המה עושים וגם קיימו בזה כמ"ש רש"י בפ' משפטים לא תהי' אחרי רבים לרעות אם ראית רשעים מטים משפט לא תאמר הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם וכו' עכ"ל:

כ"ש בנידון דידן אם הממאנים המה מחצית העיר ואולי הרוב דעות]:

שוב ראיתי חדשים מקרוב באו נדפס כעת בס' הרב הגאון מבערזאן קראו ''דעת תורה" (על ה' שחיטה) והדפיס בסופו קונטרס דרכי שלום (סי' ח') שם במחכת"ה רוצה לטהר את השרץ איסור אלהי כסף ואם כי בראש דבריו הודה במקצת כי הוא עון פלילי באמת והמנהג הזה אותיות גהנם והתורה חוגרת שק וכיוצא הנהו מתהפך אח"ז רזה אחרי שמן וחתר למצא היתרים בדויים ותמוהים כאשר יראה המעיין שמה אשר אינם כדאי להאריך ולהשיב עליהם על כל פרט וכאשר הודה בעצמו שם (בסוף דבריו) כי יש לגמגם בטעמים אשר נתן שמה (ומ"ש שם בשם הפ"מ ומל"מ בענין לפ"ע כתבתי במ"א בס"ד). ומ"ש כי הנותן אינו נותן ברצון הטוב זולת מצד הכרח ואונס ע"כ אין לקרותו רשע אחרי כי הממונים בעיירות המה אינשי דלא מעלי ונותנים בכיס עיניהם הנותן הזה מה יעשה עכ"ד, תמהני שרב גאון וגדול מפורסם כמותו יכתוב דברים כאלו (תהו אמת בודאי שהרב ההוא שכ' בעדו התשובה הי' מסכים יותר להתמנות לרב בלי כסף מבלי יצטרך לתת כספו לאחרים בעד חתימותיהם. אבל לאשר בחנם בודאי לא רצו הבע"ב אף לידע ממנו ולראותו כלל כ"ש לקבלו לרב ע"כ הוכרח לתת כספו וזהבו לכל א' וא' ליתן לו חתימות בכתב רבנות, וזהו האיסור אלהי כסף] וכי מי הכריחו לש"ב וכו' להיות רב אב"ד דק"ק וכו' ואולי רצה לזכות את הקהל להיות להם למנהיג ומנהל כי לא ימצאו כמוהו בכל המדינות ע"כ הוכרח ליתן להם כסף באיסור גמור וכו' לדחות עי"ז את הרב וכו' אשר רצה להיות שמה כראוי במקום אבותיו רק שלא רצה ליתן ממון, כידוע לי היטב. ושהרב כסף הי' בעת התמנותו (בעד חתימות כסף הרבה שנתן לבע"ב) כאפרוח שיצא לאויר העולם רך בשנים ובחכמה, וע"ז כתב בדעת תורה שם דבשעת קבלתו לא הי' מוכן לפניהם רב אחר יותר גדול בתורה ויראה הרי עשו כדין למנותו עכ"ד, האם צריכין להשיב על דברים כאלו הידועים שלהד"מ (ובפרט שלהלכה גם אם הוא גדול בחכמה ג"כ אסור כנ"ל) ומ"ש מכיון שנתמנה מכמה שנים ונהג ברבנות גם אם תחלת המינוי הי' שלא כדין וכו' הרי אפי' אם החזיק בהם מעצמו הוי כנתמנה וכמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ה וכו' עכ"ד. ז"א וכל בר בי רב יבין החילוק דהכא הוי חזקתו לא מחמת שהחזיק מעצמו כמ"ש רמ"א ביו"ד דשם ניחא להו לאנשי הקהל והניחוהו ועי"ז נעשה מוחזק מעצמו וגדרו שלא לגרוע חזקתו אבל הכא כיון שהחזיק רק ע"י הכסף שוחד שנתן בעד החתימות ואותן אשר לא נתן להם יראי ד' ות"ח בתוכם אשר מאנו בו בפירוש ולא עצרו כח לעמוד נגד הבע"ב בעלי זרוע (שקבלו כסף בעד חתימותיהם) לקבל רב אחר הרי החזיק באלמות רק ע"י נתינת הכסף באיסור ומה זה חזקה. וגם שכ' לדמותו למקח שנעשה באיסור שקיים המקח. דמיא כעוכלא לדני, דהא הכא אמרינן בפי' בש"ע דאף אם קבלוהו לרב מצוה לבזותו ולקללו וכ' התומי' והברכי יוסף ושאר מפרשים דצריכין לעוקרו כדין ע"ז כנ"ל וע' בשו"ת חת"ס חלק ששי סי' נ"ט ע"ש. וגם בחרם הגאונים רבותינו הנ"ל נמצא לבטל הרבנות מכל וכל לכל מי שאפשר לו. עוד כ' שם שהאנשים שקבלו רצי כסף ודאי אין בידם לחזור מהמינוי וא"כ אסור לאחר להשיג גבולו ועוד דכיון שידוע שאלו האנשים שקבלו לא יחזירו לו המעות הרי הבא לקפח פרנסתו גורם בבירור להזיק מעותיו שנתן וכו' עכ"ד. כל השומעם יצחק לו, וכי בשביל שהאנשים והרב עשו איסור גם שניהם בשוחד הכסף יהיו אותן אנשי' צריכים להחזיקו במורא רב, וכי עליהם אין הדין דצריכים לבזותו ולקללו אתמהה. וגם שכ' שאסור לגרום לו היזק תמהני וכי תקנתא לפושעים עבדינן הלא אדרבא מחוייבים לקנסו ולבזותו בכל מה דאפשר וז"פ. וכמו כן עוד דברי היתר שלו שם דברי תימה, ואין בהם ממש, ואשר הרעיש על הבע"ב הלוקחים, יותר הי' לו לע"ד להרעיש על הרב העובר כי על הבע"ב יש עוד צד זכות כמו לענין פסולי עדות כמ"ש בש"ע ה' עדות (סי' ל"ד סעיף ד') דקוברי המת ביו"ט ראשון כשרים לעדות סברי מצוה קעבדי וכ' שם הרמ"א דה"ה בכל דבר עבירה שי"ל שטעו וסברו שמותר דלא ידעו שזהו איסור לאשר בעו"ה פשתה המספחת הזאת ואם המה רואים הרב נותן ואינו חושש כלל מה יעשו הע"ה הלוקחים בודאי הוא לדעתם שמותר הדבר מדינא אמנם על הרב (שצריך לידע דין המפורש בש"ע) הנותן ומכשיל רבים וזהו תחלת הוראתו בקדושה שבא להיות מורה הוראה בישראל תחלת ביאתו באיסור ע"ז בא לגבב שם היתרים בדויים אתמהה. וכפי הנראה וכו' וע"ז נאמר ת"ח שבא לאחר מעשה אין שומעין לו ודי בזה למבין ויודע האמת, והוא בעצמו הביא בדע"ת סי' א' (סוף ס"ק ס"ב) דברי החת"ס הנ"ל שכ' שאין ממש במינוי ההוא ע"י כסף וכאן עשה א"ע כאלו לא ידע מזה וזה דרכו ג"כ בחיבורו דעת תורה על טריפות במחכת"ה שהקול יותר מדאי בכמה מקומות שנטה אחרי ראיות ודעות שאינם מוסכמים להלכה ונגד הסברא ישרה ודעת תורה כאשר כבר נודע מגדולי ישראל

ולדינא ברור בנידון דידן אשר אנשי ק' וכו' לא הכירוהו מעולם את וכו' טרם בא אצלם לחלק מעותיו וגם לא ידעו מאתו מאומה (אף בהיותו סמוך) להיותו רך בשנים ולא נחשב להיות ראוי לאותו איצטלא באמת ורק ע"י הכסף אשר מלא באמתחות האנשים החטאים בנפשותם אשר קבלוהו לרב ע"ז נאמר אלהי כסף דקרא (אף אם נאמר שהוא ראוי לכך) ומשפטו חרוץ בחו"מ סי' ח' כנז' ואין ממש במינוי ההוא ומעיקרא בטלה דיכולין לקבל רב אחר כ"ש וכ"ש אם הממואנים בו מעיקרא רוצים לקבל להם רב ונתת לו פרס המגיע מחלקם פשיטא דאין כח בידו למחות וגם בהרוב שקבלו ממון אף אם הממאנים המה מיעוט) אין כח לכופם ונמחות בידם, ואם המה מוחים בידם בערכאותיהם עתידים ליתן את הדין, וז"ב בעהי"ת – וכ"ש בנידון דידן אשר הממאנים בהרבה כסף המה בערך מחנות העיר ואולי רוב העיר]

עתה יצא לאורה שו"ת בית יצחק ח"ב מיו"ד ושם סי' ע"ד צווח על קהלה א' שרצו לעבור איסור זה, אולם בסי' ט"ז (בסוף התשובה) שינה טעמו בזה במחכת"ה ואף שכ' סמוכין לדברי הב"ח מדברי הגמ' מ"מ צידד היתר וכתב מטעם עת לעשות לד' הפרו תורתיך וצווח על המקבלים המעות וצידד היתר בעד נותן המעות, ואני בעניי תמה על הגאון המובהק הלז במחכת"ה תמור אשר הי' לו לחזק ולרומם קרן התורה כראוי לגאון שר התורה כמותו ולהזהיר על האיסור החמור הלז אשר הי' למרמס הקלים הע"ה בעו"ה נדד בהיתר לומר דזה נקרא עת לעשות לד' היתכן היאמר כזה אשר אותן שהם עשירים יוכלו עי"ז להתמנות לרב ומורה, ובני עניים שמהם תצא תורה ומלחץ ומדוחק עיניהם מנהירות בהלכה אף ילמדו ויגעו ויעלו עד למעלה בידיעת התורה לא ימצאו רבנות עי"ז ויהיו מושפעים ונדחקים בחוסר לחם ר"ל ורק אילי הכסף בני העשירים יזכו ברבנות אם מעט ואם הרבה יוכלו נלמוד ואין נ"מ בלימודם ויראתם רק כאשר יוכלין תת יותר, תורה תורה חגרו שק שומו שמים הנשמע כזאת לזה יקרא עת לעשות ד' אתמהה הלא פשיט דאדרבא ונהפוך הוא כנז' ומקויים בנו בגנותנו כעת כמבואר בסוף מתני' דסוטה ואין לנו על מי להשען כי אם על אבינו שבשמים (ואשר כ' שם בלשונו אם צדקו דברי הראשונים שהזהירו שלא למנות רב ודיין בעבור מעות שנתן מ"מ בעו"ה כו' עכ"ל תמהני הנה זה לא מדברי תקנת הראשונים בלבד הוא רק מדינא דגמ' ואסמכוהו אקרא וכל הרוחות שבעולם לא יזיזוהו ותוה"ק לא תשתנה ותתגנה ח"ו)

גם ראיתי בס' הנקרא אלפי מנשה (על ה' דיינים ועדות) כ' תשו' בזה ומה שהביא בשם מהרש"א בסנהדרין ודמה עי"ז לדחות דברי הב"ח מהלכה כלאחר יד כבר הבאתי לעיל כ"ז וכיון שביארנו לנכון דעת הב"ח להלכה (אף אם נפלפל על טעמו וראיתו) ע"כ ממילא (אף שיש ממש בסברתו מ"ש לענין כ"ג כיון שכתבה תורה והכהן הגדול מאחיו צריך להיות שלא יהי' אחר גדול ממנו בחכמה ומעלות משא"כ בחכם אף אם יש גדול ממנו בחכמה וכו') להלכה אין בהיתרו ממש – ושם ראיתי הדפיס תשובת חותנו הוא ש"ב הרב הגאון וכו' מדזיקוב ני' בנידון זה והנה אשר הביא ש"ב הה"ג בשם התורת חיים הנה התו"ח לא כתב רק בנתמנה בשביל עשרו אז דוקא באינו גמיר ובזה גם הב"ח מודה כמו שמחלק שם דבנתמנה בשביל עשרו דוקא באינו גמיר ולמד זה מלשון הרמב"ם שכ' בשביל עשרו בלבד היינו שאינו ת"ח וכן כ' התו"ח ולמד זה ג"כ מל' הרמב"ם אבל בנתן ממון כ' הב"ח דהאיסור גם בגמיר וסביר ובזה גם התו"ח יודה ומה מציאה מצא בדברי התו"ח אנו הכא גם הב"ח בעצמו כתב ג"כ כן ומ"ש דה"ה למי שנתן מעות כדי שיתמנה כבר מבואר בדברינו דז"א והפרש רב ביניהם בין נתמנה בשביל עשרו ונתן ממון וז"ע כנ"ל ואין מהצורך לכפול הדברים גם מה שהקשה מהך דתרגם יעקב איש כפר נבורייא דנראה דקאי רק באינו גמיר וכן בירושלמי דאמרינן ולא חכים כלום כבר ביארנו בס"ד וישבנו בזה פירש"י שפי' שנתן ממון למלך אבל להקהל בכל אופן אסור אפי' גמיר וסביר וכן מ"ש על ראי' הב"ח מיהושע בן גמלא כבר כ' לעיל גם מ"ש בענין יהושע בן גמלא דמרתא בת בייתוס נתנה המעות ולא הוא ול"ש לקרותו רשע ופלפל שם בזה נלע"ד דמטעם זה י"ל אמרי' בגמ' שאמר קטיר קחזינא פירש"י קשר של רשעים היינו שלא ידע מי הוא החייב בפרטות לכ"א דכיון שהוא לא נתן המעות ועכ"ז עכ"פ נתמנה לכ"ג ע"י כסף שנתנו ועי"ז הוא בודאי מסייע לידי עוברי עבירה ושותק ומסכים למה שהיא נתנה והוא נעשה כ"ג עי"ז ואם נאמר שזה בכלל איסור אלקי כסף ומדוייק שפיר שאמר קטיר קשר של וכו' כי רשע בפי' על כ"א וא' לא שייך כיון שיהושע בן גמלא לא נתן המעות רק בצירוף כולם יחדיו שנעשה האיסור והתחבולה מביניהם קראם קשר של רשעים. גם מה שצידד היתר מחמת שנותני' המעות רק בעד הפרס שקבלום אח"כ והוא צורך פרנסה והרי הוא כעבד או פועל וכו' ז"א דהלא אם אנו רואים האיסור אלהי כסף בהתמנות לבד שאין ריוח ממון רק כבוד אעפ"כ אסור גם בגמיר וסביר וכמ"ש הטעם דכיון שהשוחד מעור עיניהם של המקבלים ע"כ בין טוב לרע לא יבחינו ול"ש לחלק בין ראוי או לא, עאכו"כ אם הוא פרנסה ואם נתיר לתת ע"ז שוחד ממון הלא כל ריק יתן שוחד ממון בהשתדלות להשיג מקום פרנסה שהכל רצים לזה, ועל כן תפוג תורה והוראה לגמרי ח"ו, הס מלהזכיר כזאת אם על היתר הפרס עצמו אנו מצטערין עוד נוסיף עי"ז בתרתי לריעותא היתר נתינת הממון שהוא אסור בפשיטות ועי"ז שנאמר מחמת שהיא מצב פרנסה אדרבא עי"ז הוא חשש יותר בטעם האיסור אלהי כסף כנז' וז"ב גם מ"ש בשם הגאון יעב"ץ בלחם שמים דעתה בזמנינו אין איסור לתת כסף אם הוא עפ"י רצון הקהל ואדרבא מצוה קעביד עכ"ד הנה תלה בוקי סריקי באילן הגדול הנז' כי היא כ' זה רק בעד הרשיון הממשלה (וכבר ביארנו לעיל בס"ד דלהשררה אם הוא ראוי והגון אין איסור כ"כ כנ"ל) אבל מעות להקהל כמו נידן דידן כ' בפירוש בעץ אבות וז"ל ואצ"ל שלא להכשיל הרבים בהפריז ממון לקנות דעת לא זו הדרך בחר ד' ויש חרם קדמונים ע"ז אפי' הוא ראוי והגון מאוד וכו' עכ"ל העץ אבות הרי לפניך איך נתן במחכת"ה בתשו' הנ"ל מכשול להמעיין שהביא ד' העץ אבות להפך ויטעה להאמין מי שלא יראה בפנים בס' עץ אבות כנז' וא"כ בזמנינו דנותנים מעות בעד דעות כנידון דידן שהשיב ע"ז הה"ג הנז' וע"ז אסר בפירוש הגאון יעב"ץ אפי' אם הוא ראוי והגון מאוד כנז' – גם מ"ש בתשו' הנ"ל דחזקה זו אלימא עוד יותר מהחזיק בעצמו כיון שנתן ממון לאנשי הקהל. הנה מנאתי מעלה לחזקה זו רק שהיא חזק"ת איסו"ר שנתמנה באיסור ומנוה לבותו וכו' ומ"ש דל"ש בזה כל מילתא דאמרנ"ת אי עביד לא מהני דדרשא דאלהי כסף הוי רק אסמכתא ובדרבנן ל"ש כמדארל"ת הנה אפי' אם נאמר דנ"ה רק דרבנן ול"ש כמדארל"ת עכ"פ הוי כקבלו שוחד ואין ממש בהמינוי ובהחזקה הזאת שנעשה רק ע"י המינוי בכח בעלי הזרוע שקבלו מעות השוחד כמו שביארנו לעיל בע"ה )

סיומא דפסקא, כל מה שרצו לגבב היתרים אין בהם ממש להמעיין, וכחירגא דיומא דלא שמי' המה ונדינא הוא כמו שכתבתי לעיל – וה' ישיב את שופטנו כבראשונה ויועצינו כבתחנה, רוח והצלה, יעמוד לעם סגולה. בישועה וגאולה, ונזכה לעלות במסילה, בשמחה וגילה (א)

הנה לאשר בתשו' דבאת בפנים מדברי תקנות וחרם רבותינו הגאונים דפוסקים ז"ל אשר מפיהם אנו חיים מתקנת ד"א פולין ועתה בעת רדדפסר בא לידי דעתק מרב דולא קונטרס חוקת עולם מבן הגאון אבד"ק שאואל בריסיא דמדובר בענין זה ושם נמצא בנוסח דחרם העתי' מפנקס פוזנא ככתבו וכלשונו ועוררו חכמי לב ויראי ד' כי מהראוי להדפיס בסוף התשובה בזה גוף נוסח חרם רבותינו זצ"ל כי כמה הלכתא גמורתא איכא למישמע מיני' והביאוהו בספרים כנז' ואינו בנמצא כלל על כן הדפסתיו בזה לזכות את הרבים כצורתו וכלשונו לשון הכרוז בלשון אשכנז בלי שינוי (ואשר הכריחם להחרים שהרי אסור ממילא מדינא כבר כתבנו הטעם בפנים) והמעיין בו יראה כמה פרטי החומרות שקבלו בזה עליהם ועל זרעם עד עולם וישמעו ויראו ולא יזידון עוד ושמחוייבין לבטל הרבנות ההיא מכל וכל וכ"ז בתוקף החרמות ושמתות. וגם הדפסתי בתחלה מדברי המחבר ''חוקת עולם'' אשר ליקט מספרים רבים המובא מענין חרם זה, וה' יזכנו להיות ממצדיקי הרבים ודורשי כבוד התורה תמיד ב"ה חקת עולם

בשנת ש"ן ביריד גרעמניץ בלובלין מנו ותקנו שלשים גאונים בישראל וראשי ישיבות תקנה גדולה ויקרה העומדת ברומו של עולם בשלום העם טובו ואשרו והוא כי לא ישתדל שום רב להשיג משרת הרבנות ע"י הלואה או מתנה הן ע"י עצמו הן ע"י אחרים ולא יחזיק בה ע"י כסף וזהב אלקי מסכה וכו' והן ע"י כל תחבולה המעט הוא שהכהנים בבית שני חטאו החטא הגדול הזה ויאשמו ולא ע"י איזה ענינים קרובים ורחוקים המביאים הנאת ממון וכל איש ואיש אשר יקשה לבבו ויאטה אזנו משמוע בקול התקנה הזאת לא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל אלה כ'. בהיות כי באים אנחנו בברית ובאלה ומקבלים עלינו בקשר אמוץ וחזק לצאת נגד המסרב במערכה לדחותו בשתי ידים ולהבדילו מכל קהל הגולה שיהי' מנודה ומוחרם בשני עולמות בזה ובבא גם נפרסם קלונו ברבים זולת השאר עונשים קשים ולשומע יונעם ותעב"ט והתקנה הזאת תקנו לדור דורים עד עמוד הכהן לאורים ותומים, עכ"ד הכרח ועליו באו עה"ת שלשים גאונים אלה העוטרים ישראל בתפארה. א' רבינו מרדכי יפה הלבוש ב' דער יונגער ר' שלמה מלובלין המהרש"ל ג' ר' בייניש ד' ר' אייזיק נבוב ה' ר' אפרים לונשיטץ שנתעלה לרבד"ק פראג, בעל עוללת אפרים ו' ר' ליב מבריסק דליטא ז' ר' משה מ"ת ח' ר' פאלק כ"ץ בעל הסמ"ע ט' ר' ליב איילינבורג. י' ר' הענדל י"א ר' יוסף קאזא י"ב ר' מאיר מנובלין חתן ר' יצחק ז"ל המהר"ם י"ג ר' שמואל איידלש המהרש"א י"ד ר' וואלף אויערבאך מפוזנא ט"ו ר' ישעי' הורוויטץ שנסע אח"כ לארץ הקדושה השל"ה ט"ז ר' מענדל ב"ר אביגדור מקראקא י"ז ר' שמעון ב"ר בצלאל מקרעמניטץ י"ח ר' אביש מקראקא י"ט ר' זעליג בעלז כ' ר' בנימין אלקנה בר"י אליהו ז"ל, כ"א ר' בנימין אהרן חריף מטיקטין כ"ב ר' משה בן אהרן מליטא כ"ג ר' אברהם ב"ר שלמה פוזנער כ"ד ר' דוד שעברשין כ"ה ר' יצחק ר' נטעס כ"ו דער אלטער ר' כרי', כ"ז ר' יעקב ב"ר יצחק כ"ץ כ"ח ר' יהודא ב"ר שניאור סג"ל, כ"ט ר' קאפיל כ"ץ מן פארשטאט שבלעמבריג ל' ר' מאיר מאניס ז"ל – התקנה הזאת יצאת לראשונה עוד בשנת שמ"ז ואח"כ נתחזקה בחתימת ידי הרבנים הנ"ל בשנת ש"ן ובשנת שנ"ו קמו והתעוררו לחדש התקנה ועל החתום באו י"ב רבנים מהנזכרים מעלה ובשנת תי"ו ושנת ת"ו בהתועד ביריד יעריסלאב הרבנים וראשי הישיבות וזקניהם ועמהם ר"מ ממדינת וואלין חזרו עוד הפעם והסכימו פה אחד לאשר ולקיים מה שתקנו הקדמונים וראשי מתיבתות ומדינות הנ"ל והוסיפו על האסורים והגזירות עוד כהנה וכהנה מחדש והחליטו הדבר אשר בכל יריד מיעריסלאב גראמניטץ יכריזו ויודיעו בבהכ"נ הגדולה האיסור בלובלין. ובכל יריד יעריסלאב יכריזו ג"כ בכל בתי כנסיות לעיני הקהל והעם מדי שבת בשבתו כל ימי היריד לזכרון עולם לדור אחרון סלה ויש זכר להתקנה הזאת בח"א מהרש"א בסנהדרין ז' ב' וז"ל בשביל כסף וזהב כו' יש לפרשו בשתים רעות שעשו כי הם מתמנים בכסף בשביל הזהב שנותנים לנשיא גם מה שעושין כן הוא בשביל הכו"ז שרוצין לאסוף ע"י הרבנות והדיינות ולמלאות חסרון כו"ז שכבר יצא מידם שנתנו לאותן שמינו אותם כו' והנה חטא ואשמה זו נשתרבב עתה בקרוב בימינו וכבר באו רבותינו בעלי ההוראה כמה פעמים בהתחלת מום זה ואשמה זו בגזירה ובעונשין חמורות בדבר הזה שלא יתמנה שום רב ומורה בכו"ז הן ליתן ליחידים הן לרבים. אבל אין איש שם על לב העונש הנזכר בשמעתין דעתיד הקב"ה להפרע ממעמידן גם דומה העון הזה לע"ז ויצא לנו בדור הזה למכשול ולמזכרת עון בכמה תקלות וקלקולים אשר באו לנו בדור הזה עי"ז כ'. ועתה בדור הזה החכמים בעיניהם ולהטיב לא ידעו רק באים להשתרר על הצבור שלא לשם שמים ורודפים אחר השררה בממונם לענוש המקבל ממנו בכל עונשין כו' אמרו בירושלמי בכורים דראוי לבזותן ולהקל בכבודם. וז"ש ר' מנא מיקל לאינין דמתמנן בכסף ר' אמי קרא עליהון אלקי כסף וכו' אין עומדין מפניו ואין קורין אותו רבי. והטלית שעליו כמרדעת חמור כו' עכ"ל המהרש"א אשר גם הוא בא עה"ח בהכרח הנזכר מעלה. וראה מה שכתב המהרש"א בח"א סוטה דף ג' ע"א. כן יש זכר לדבר להכרוז בעצמו במגילת איבה להגאון בעל תוי"ט וכתב שמה כי הוא האיש אשר אזר כגבור חלציו וילבש קנאה כמדו לקדש ש"ש שהתחלל ע"י שועלים הקטנים שעלו בפרצות. כן הוא הוא האיש אשר לא נח ולא שקט ומן השמים זכוהו שתתחדש התקנה הזאת על ידו על אף שונאיו ומנדיו אשר כתרוהו מכל עבר והנה רדפוהו הדריכוהו מנוחה עד כי נאנס לברוח מן הארץ כי הביאוהו לידי סכנה בלשונם לשון עכשוב בהעלילם עליו עלילות שוא:

כן הובאו הדברים בס' חבורי לקוטים להרב המוכיח מ' אבי עזרי זעליג מרגליות מח"ס כסף נבחר. וז"ל הנוגע לענינינו. והנה היום באתי לעורר מנהגי פולי"ן להיות מנהיגים לש"ש ולא שיראו כו' כי זה רעה חולה במדינת פולין אשר הפרנס עושה כל הפעולות שיתנו לו מתנות להטות את היושר ובאם צריכים לקבל רב לקהלה אזי הפרנס נוטל חלק בראש וכבר גזרו ד' ארצות איסור חמור שלא לעשות כן. והאיסור הי' הן על צד הנותן והן על צד המקבל אף אותן הקהלות שאומרת אנו צריכים לקבל רב עשיר לקהלה מחמת עשירותו מפני שאנו בע"ח לאלפים. גם המה עתידים ליתן את הדין. וכבר הזהירו ע"ז חכמינו ז"ל לא תעשון כו' דהיינו רב ודיין הבא בשביל כסף וזהב לא תעשון. ובודאי בעושין כן מוכנים לקבל עונשם בעברם על האיסור. וק"ו שמקבלים מתנות לצורך עצמם ואוי להם לסרסר עבירה כי לפעמים הראשים עצמם ממאנים במתנותיהם. גם הנותנים לא עלה על דעתם תחילה ליתן מתנות רק הסרסורים סרסורי עבירה למען הנאת גופם מסיתים ומדיחים אותם לעבור כל אלה. ומכל הצרות אשר עדו על ראשינו עדיין לא שבנו מטעותינ"ו ומחטאתינ"ו. זכרה לי אלקי לטובה כשהייתי ב"ק יעריסלאב אחרי מות מורי הגאון אב"ד דקהילתינו ר' ישראל דרשן ז"ל והי' עמי חברי הרב ר' ישראל אלקישר ז"ל ורצה רב אחד ליתן לנו מתנה אלף ג"ש למען נמציא לו הרבנות מעירינו לא אבינו להרכין לו אזנינו ולהקשיב לדבריו ועם חברי המנוח ז"ל הסכמנו יחד באמרנו אל הרב חלילה לנו לתת עינינו בממון לעבור על הגזירות והאיסורים להיות סרסורי עבירה וסיפר לי הרב ר' ישראל כשמת הגאון בעל תוי"ט לא הניח אחריו מעות לקנות לו תכריכים אף שהי' אב"ד בקראקא. וכן שמעתי על הגאון בעל הט"ז אף שהי' אב"ד בלבוב, וכ"ז מפני שלא פשטו ידיהם בממנון שאינו של יושר לקבל מתנות באדם ואזהרה לראשי ישיבות כו' כו' לכן ישימו זאת אל לבם לבל תהי' זאת למוקש עוד לבני' עכ"ל:

וזה לשון ספר דברי יוסף להגאון מוהרא"י בדרוש לשבת שובה למה לנו לכל הוכחות ותוכחות די לנו במ"ש הרמב"ם בפ"ג מהל' סנהדרין אלוה בשביל כסף וזהב זה דיין שמניהו בשביל כו"ז כו' אסור לעמוד מפניו כו' ומקור דבריו מירושלמי ובוודאי כל הפורץ גדר חז"ל ישכנו כח"ש כו'. וגם מלכותינו מלכות חסד תורה אינה נוחה מזה כלל זולת שאסור גם מדיני המלכות יר"ה שוחד כסף בכל דבר יהי' מה שיהי' כתיב ירא את ה' בני ומלך, וכל מי אשר אין בו יראת ה' ודחכז"ל נגד עיניו גם יראת המלך הרחמן יר"ה ושריו הגדולים יסיר מנגד עיניו כו'. ואני הסכנתי כו"כ פעמים ורדפתיו את המחבלים השועלים הקטנים המחריבים כרם ה' צבאות בחמת רוחי. וזכות עמלי בזה עמד לי להנצל מכף המלשינים שגברו מאלה שהצגתים ערומים בלא הטלית השאולה שעליהם פרועים לשמצה כו'. וכל רב כו'. והרואה בחורבנה של תורה באופן כזה בעוה"ר ושותק אין בו יר"ש כי חס על כבודו יותר מעל כבוד המקום ב"ה. ובמקום שיש ח"ה אין חולקים כבוד לרב וקנאין אפי' פחותין שבפחותין פוגעים בו במחלל השם. ובכיון אעורר אותם שמצוה רבה כו'. והמלהגים והמצפצפים היתירים בזה בדברי הבאי כו' רוח ישאם ומאפס והבל המה יחד כו' עכ"ל:

ועוד נשאר זכר להכרוז ה' הני בס' סמא דחייא להגאון ר"י שעברשין סי' ט"ו וז"ל ואם גם יוכלו פרנסי העיר למכור ביהכנ"ס למשתי בי' שכרא. הס מלהזכיר שיהי' ח"ו בכחם למכור הרבנות ג"כ לתכלית מסחר זה או אפילו לגדול ממנו שבעתים. וזכורני כשזכיתי לקבל פני מלאך קדוש ה' מו"ר הגאון החסיד ר"מ סג"ל זי"ע אמר לי בפיו הקדוש ז"ל צא ובדוק בכל איסורים בימי השל"ה הקדוש ודעמי' אם תמצא איסור וגזירה איומה כי גדולות כזו עכ"ל:

וראיתי בס' ישן נושן. דינא רבא. על השער כתוב ''מזעירא דמן חברייא כו'. גבריאל אל מולכו מעי"ל אב"י צנע"ה'. שכ' בדף א' ע"ב וז"ל לית דאתכלית בעמא ב"י דרבנן זעיריא יתובין מאורחוא בישא ומעובדיהון מקולקליא ולית מאן דישגח ולית מאן דתבע ודבעי כו'. וי להון ווי לנפשיהון כו' ביום דינא רבא כד יתבע קוב"ה עלבון דאורייתא מנהון אלין דאתמנין בכספא ודהבא ומאלין דמממון להון כו' כו' עכ"ל:

מורגש לעין כל – שיש בדת ישראל כאשר הוא עמנו היום כמה מנהגים ותקנות לבד הגדרים של התורה הכתובה והמסורה. וכל מי שנוגע לרעה באחד המנהגים והתקנות האלה הוא רע ויותר קשה ממי שעובר על גופי עבירה ואיסור חמור שבתורה ולמצער הוא חשיב לעבור על החמורה שבחמורות. והדברים עתיקין:

מעתה נשאלה נא אתכם אדירי התורה שבכל עיר ועיר. הלא נשימה אל לבינו מי הוא הרואה גאונים כאלה אבות ההוראה ועמודי הגולה יוצאים לעזרת ה' וקדושת שמו. והוא לא יצא עמהם בראותי גאוני ארץ כאלה אריות שבחבורה אשר הלבוש, המהרש"ל, המהרש"א, הסמ"ע, בעל עוללת אפרים, השל"ה הקדוש. נמנו ביניהם. אשר כולם קמו ותקנו לשעה ולדורות תקנה גדולה ויקרה העומדות ברומו של עולם. ובהביטנו על מצב דורינו כי ברע הוא ארץ התפוררה השחיתו התעיבו בדברי קדמונינו אך הורדה לארץ הושפלה עדי עפר תוה"ק. ובכ"ז גדולי הדור מחשים ומעלימים עין. רק איש לפתח אהלו בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל רק במסתרים חבבה נפשם ע"ז וברחובות קרי"ה אין קול ענות מאומה. ואלה גמולים מחלב עתיקים משדים אשר חלפו חק עברו תורה ישמחו ויסמכו על זה אשר כל מי אשר יוכיח אותם על פניהם. עוותתם על פניהם. ישאלוהו מי שמך לשר ושופט עלינו. תהלה לאל אתנו גאונים וצדיקים ומדשתקו ש"מ ניחא להו. ע"ז לבינו דוי ולא ידענו איך תוכלו אתם גדולי הדור אשר כל בית ישראל נשען עליכם להתאפק איך תוכלו וראיתם באבדון אמונתינו איך תוכלו לעצור כו' כו' ולא תרימו מכשול בדרך עמינו. ולא תעמדו בפרץ מילי מחללי קודש מפירי ברית יפורצו גדר חכמים:

וזאת הוא ההעתקה אות באות מכרוז יעריסלאב הנמצא בפנקס הארצות אשר בפוזנא ככתבו וכלשונו

הערט צוא רבותי דא לאזין אויס רופין הגאונים וראשי ישיבות בהיות דאס משנים קדמוניות בזה חמשים שנה דהיינו בשנת ש"ן לפרט האבין גאוני עולם מנוחתם כבוד גיחתמיט איין תקנה. אונד זענין החתומים שלשים רבנים צדיקים יסודי עולם זללה"ה וויא איך זייא אללע בשמם היער נעמין. תוכן דבריהם איז, דאס קודם לכן שנת שמ"ז ביריד של גרעמניץ בלובלין איז גמאכט גווארין דאס קיין רב זאל נישט משתדל זיין דאס רבנות ע"י הלואה או מתנה הן ע"י עצמו הן ע"י אחרים זאל ניט מחזיק זיין דאס רבנות ע"י כסף וזהב אלקי מסכה כו'. עס איז ניט ווינציג וואס כהנים גדולים בבית שני האבין גיזינדיט דעם גרוסין זינד אונד פער זינדיגט. דרום זענין מיר מחזיק דיא זעלבע תקנה דאס קיין רב זאל נישט משתדל זיין דאס רבנות בקימען ע"י ממון מוקדם או מאוחר. אבער דורך אנדערע ענינים קרובות ורחוקות דיא דא ברענגין הנאת ממון אונד וועלכיר דער דא מאכט הראיין ער וויל ניכט נאך דער תקנה פראגען לא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל אלה. ונידוי וחרם ושמתא דען מיר קאממען בברית ובאלה. אונד זענין מקבל עלינו בקשר אמוץ וחזק דאם מיר וועלין דען זעלביגין דוחה זיין בשתי ידים. אונד וועלין איהם מבדיל זיין מכל קהל ה הגולה. אין וועלין איהם מפריש זיין מכל קדושת ישראל אל אין ער זאל מנודה זיין משני עול עולמות אונד וועלין מפרסם זיין קלונו ברבים זולת השאר עונשים קשים ולשומע יונעם ותבא עליו ברכת טוב. א אונד דיא תק תקנה זאל גיווערין לדור דורים עד עמוד ה הכהן לאו"ת. דא דרוף זענין גיחתמיט שלשים רבנים גאונים ז"ל. דהיינו ר' מרדכי יפה. דער יונגער ר' שלמה מלובלין. ר' ביניש. ר' אייזיק לבוב. ר' אפרים לונשיטץ. ר' ליב מבריסק דליטא. ר' משה מ"ת. ר' פאליק כ"ץ בעל הסמ"ע. ר' ליב איילינבורג. ר' הענדל. ר' יוסף קאזא. ר' מאיר לובלין חתן ר' יצחק הכהן ז"ל. ר' שמואל עדלש. ר' וואלף אויערבאך מפוזנא ישעי' הורוויטץ. ר' מענדל ר' אביגדרש מקראקא ר' שמעון ב"ר בצלאל מקרעמניץ. ר' אביש מקראקא ר' זעליג בעלז. ר' בנימין אלקנה ב"ר אלי' ז"ל ר' בנימין אהרן חריף מטיקטין. ר' משה ב"ר אהרן מליטא. ר' אברהם ב"ר שלמה פוזנר. ר' דוד שעברשין. ר' יצחק ר' נטעס כ"ץ. דער אלטער ר' זכרי'. ר' יעקב ב"ר יצחק כ"ץ. ר' יהודא בן שניאור סג"ל. ר' קאפיל כ"ץ מן פארשטאט שבלעמבערג. ר' מאיר מאניס חתן הש"ך. עד כאן החתומים שלשים רבנים:

אח"כ ביריד יעריסלאב שנת שנ"ז האט מען ווידער מחדש כל הנ"ל גיוועזין אונד ווירד רבנים גיחתמיט איטליכער האט בעזינדער גזירה גוזר גיוועזין אלו הן – ר' שמעון ב"ר בצלאל מקרעמיניטץ.ר' מענדיל ב"ר אביגדור מקראקא. דער אלטער ר' זכרי' ר' משה מ"ת. ר' דוד שעברשין. ר' הענדיל. פאליק כ"ץ בעל הסמ"ע. ר' אביש מקראקא ר' אייזיק לבוב. ר' יוסף קאזא. ר' יהודא ב"ר שניאור סג"ל. ר' קאפיל כ"ץ שהי' ממגרש לבוב – ומאחר דאס ידוע ומפורסם איז דאס מען דער מתרעם איז דאס דיא תקנה הנ"ל דיא שלש פעמים מקויים גיווארין איז. היינו שנת שמ"ז, ש"ן שנת שנ"ז. אעפ"כ קולי קולות זענין דא דאס עטליכע' זענין עובר הנ"ל. אזי האבען ראשי הישיבות שבראשי הק"ק דמדינת וואלין בצירוף ראשי המדינה ההוא המשולחין מן ראשי הקהילות הנ"ל מתאמץ אין דער זאך גיוועזין אין מתקן במדינה גיוועזין דאמינו אז דיא תקנה הנ"ל געסאלטען זאל ווערין אונד באריכות אויס גימאכט. והכלל העולה מדבריהם ומדברינו אלה יצא דאס כל התקנות הנ"ל יחולי הגזירות והאיסורים שבהם על ראש ה העובר יהי' מי שיהי' דער מקבל אזויא וויא דער נותן אונד איז קיין חילוק ניט דער רב ווער מחדש אויף גינומין ווערט אדער מען זאל אין ווייטער אויף נעמין אין עס איז קיין חילוק אין דער קהלה אדער איין יושב אין איז קיין חילוק מען נעמט איהם אויף לאב"ד וראש הישיבה אדער איינס אליינע אין איזט קיין חילוק דיא קהל בכלל אדער יחודים דיא דא בוררים קלויבין ואין צ"ל דיא דא דעם רב קלויבין זאל קיינער קיין מתנה אדער הלואה בחנם אדער בריוח האבין דאפין אפילו ניט לאמת. דאס אשתו או בנו או בתו או כלתו האבין מתנה או הלואה כנ"ל נייערט זייער כונה זאל לשם שמים זיין בורר צו זיין איין איש הגון וראוי לכך כפי אותה הקהלה או יושב אין אויך מהיום יום כ"ה אייר השנה האידנא שנת ת' ווער דא וויל נכשל זיין ח"ו אין נעם באיסור הנ"ל זאל עס אויף איהם הקדש גמור זיין ואם יהנה ממנה כמו חרם יהי' ומאחר דאס משנים קדמוניות הנ"ל איז איסור חרם נידוי ושמתא אלות וקללות גיגעבין גיווארין משלשים גאונים. לכן מהיום והלאה זאלין ת"כ וקללות ושבועה דא איינער געב לקבלת רב בטלין ומבוטלין שאין שבועה חלה על שבועה. ולהיות כי דאס דיא תקנות מגאונים הנ"ל זענין כמעט נשכח גיווארין גלייך אלז ווען זייא עבר ובטל ווערין אין עס שטייט דרינן בפירוש ד דאס זיא זא זאלין גיווערין לדור דורים עד עמוד ה הכהן לאורים דא האבין מיר מתקן גיוועזין דאס זייא זאלין זיין אין לייטיש אויגין גלייך אז איין נייאה תקנה דהיינו ווען ראשים ומנהיגים זאלין זיך מתועד זיין בוררים צי מאכין אויף ארב אדער זייא זאללען וועלין ארב אדער ווען בוררים. ווילין איינן רב ויא אפט זא זאל קודם חזן ושמש אינען פאר ליינען כל הנ"ל מתחלת התקנות הקדומות עם ההוספות שהוספנו. אין דא הרויף אויף אלים הנ"ל האט מן יום ה' כ"ה אייר חרם גיגעבין בהתוועד מדינת וואלין ביום הכניסה וכנופיא של רבנים ורבים יצ"ו פה אין האבין מקבל גיוועזין עליהם ועל זרעם אחריהם דאס דא אלי שלש שנים וויא מנהגים של וואלין איז להתוועד יחד זאל מען חרם געבין על כל הנ"ל ביום הכניסה כל זה איז תקנה של ראשי ישיבות של ק"ק הראשיות דמדינה הנ"ל בצירוף ראש המדינ' ההוא יצ"ו.

ובהיות בהתוועדות פה יריד יעריסלאב שנת ת' לפ"ק הרבה ראשי ישיבות וזקניהם יצ"ו אתנו עמנו.. גם מראשי הישיבות הנ"ל של מדינת וואלין יצ"ו האבין פה אחד מסכים גיוועזין לאשר ולקיים ולקבל וואס דיא קדימונים האבין מתקן גוועזין דא זאלין אללע שרירין וקימים זיין בכל מקום אשר דבר המלך מלכו של עולם ודתו מגיע דען עס זענען דברים ראויים גניג פאר אינז החטא דר זיך נמשך מכ"ג מבית שני כו' אז דאס מען איזט עובד אלקי כסף וגו' ולא תטע לך אשירה וגו', ע"כ זענין מיר אויך גוזר בגזירתינו הנ"ל וכל החרמות ואלות הכתובי' בתקנת הקדמונים ז"ל דאס ווער דא זאלט האנדלען נגד תקנת ה הקדמונים זאל דאס רבנות ניקס זיין אין מען זאל איהם רודף זיין כנזכר בת בתקנת הקדמוני' אין אפי' אחד יכול לעכב אין תובע זיין אין מבקש זיין דין על הרב ועל הקהל וואס דיא זעלכס טיען העטין אין מיר זענין גוזר אויף איטניכה קהלה אדער יושב וואס דאס גישען איז דאס דיא מחוייב ז זענין מבטל זיין הרבנות ההוא מכל וכל אין אפילו שני השלישי תרי בעלי הנוגעים כרב או לקהל ההוא טארין ניכט דריבער זיכן ובשל חותייהו דקמאי עבדינן בגרירותם ז"ל הנ"ל ובגזירותינו דאם דיא זאנין דעם רב וקהלה ההוא או יושב שטראפין כראות עיניהם וכן בגזירותינו דשלוחותי דקמאי זחה מען כל יריד גרעמניץ בבה"כ גדולה בלובלין וכל יריד יעריסלאב ככל הנ"ל גרינין אין שבת קודש כל הכ"כ האבין מר מתקן גיוועזין לכבוד הש"י ולכבוד תורתו הקדושה והש"י בוחן לבות יודע דאס איר ער מחשבה איז ניכט אנדערש נכן זאל איטליכע קהלה וישוב ורב נזהר זיין שלא יעברו דבר ולשומע ינעם ותבא עליו ברכת טוב [ע"כ העתק הכרוזים מס' חוקת עולם וגם תקנתם עפ"י דקונטרס מיוחד שהי' תח"י מכבר נדפס במדינתינו זה רבות בשנים).

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה