מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ד
לאהובי וכו'.
אריתי מור דבריך בהצעת הפלפולים נאים, ולמלאות רצונך הנני להשיבך תשובה מאהבה בעהי"ת–
מ"ש ליישב דברי המהרש"א בבכורות הנודעים דניקב. הושט הוי רק טריפה וחלקת בין ניקב רוב הושט למיעוטו כשי' ר"ת עפי"ד השאילת יעב"ץ וניקב. הושט במיעוטו הוי רק טריפה וממילא דברי המהרש"א:
נכונים (וכמדומני שכבר קדמוך בזה באחרונים) אמנם כתבת דז"א דיש לחוש שמא ניקב הושט ברובו ואז לכ"ע הוי נבילה ועדיין דברי המהרש"א תמוהים תמהני כי אדרבא דבריך אלו תמוהים ודברי המהרש"א נכונים הלא חשש ניקב הושט במקום שחיטה לר"מ:
פשוט דהיינו ניקב מעט ולא ניכר אבל ניקב רוב הושט דזה ניכר ונראה לכל פשיטא דלזה יכולין לראות מקודם הושט בין לשיטת רש"י בין לשיטת ריב"א ופשיטא דע"ז לא קאי בגמ' אליבא דר"ע כי יכולין לבדוק מקודם רק שמא ניקב במיעוטו ועפי"ז שפיר כ' המהרש"א דלא הוי רק טריפה, וכפי דבריך בתחלה, ודבר זה א"צ לפנים
ומ"ש להקשות עפי"ד הרמב"ן והריטב"א שכ' בטמא במוקדשין דלא ישחוט דלא קשה דהא הוי ספק טומאה ברה"ר כיון דכתיב את משמרת תרומותי ע"כ צריך שיהי' ברי לנו שהן טהורין ואם לאו אסור להקריבן ועפי"ז הקשית דהאיך מותרים כל הקדשים דהא פרכינן בגמ' באמת ודילמא במקום נקב קשחיט ורק דאזלינן בתר רובא וא"כ אם אמרינן דשחט במקום נקב הוי נבילה ומטמאה מחיים ולפי"ד הר"ש מפליזי הנודע בשטה מקובצת ב"מ דרוב ל"ה ודאי רק ספק לענין עשירי ודאי ולא עשירי ספק א"כ לענין טומאה דבעינן לפי"ז משמרת ודאי ולא ספק א"כ איך מותרים. כל הקדשים ודילמא במקום נקב קשחיט והוי נבילה דל"ש בזה רוב וחזקת טהרה כמו שביארת שם באורך בפלפולך עכת"ד – אין כאן קושיא לע"ד כלל כי משמרת תרומותי לא שייך רק בדבר התלוי בשמירת ידי אדם וכגון שימת עין האדם שלא יטמאו הקדשים ושלא יגע טמא בהם וע"ז שפיר כ' הרמב"ן והריטב"א דצריך מה"ת שמירה ודאית ולא ספק אבל מה שייך לומר שיהי' מהכ' דמשמרת תרומותי היינו דהתורה ציותה לשמור הקדשים מטומאה שיהי' מהכתוב הזה ציוי לחוש שמא במקום נקב קשחיט משום שאז הוי נבילה ומטמאה למפרע, דהא זהו דבר הנוהג לעולם בכל הבהמות בלי שום אופן אחר (שא"א לבדוק וכמ"ש התוס' דהוי מום) ואיך תצוה התורה דבר שאין באפשרי לעשותו ולא צותה לנו לעלות השמימה אלא על כרחך דאין זה בכלל משמרת תרומותי ועל כרחך נסמוך על הרוב בזה כיון דא"א באופן אחר ל"ש כלל לומר ופשוט דלא נכנס בסוג משמרת תרומותי וז"ב ופשוט – ומלבד זאת אין ראי' כ"כ מדברי הרמב"ן והריטב"א לענין רוב כי הם דברו רק גבי ס' טומאה ברה"ר דהתורה התירתו ע"ז שפיר כ' הרמב"ן כיון דהוי ספק אף שהתורה התירתו ברה"ר כיון דצריך שימור צריך להיות ודאי ולא ספק ולא נתירו מכח ס' טומאה ברה"ר, ואם יש רוב יוכל להיות דגם הרמב"ן מודה דהוי כודאי אלא שהשו"מ בתשו' כ' להחמיר כעין זה לענין דין לענין חטים שמורה, אכן ממילא ל"ש דבריך בזה כמ"ש. וממילא נסתר בנינך, וא"צ כלל לבא ליישב כמו שכתבת משום דהרוב הוחזק:
וכדי למלאות רצונך הטוב ארשום בזה מחידושיי לסוגי' דושט בעה"י:
א) חי' הגמ'. האי ס"ד דאתי לקמי' דרבה הוי קא בדיק לי' רבה לושט מאבראי א"ל אביי והא מר הוא דאמר ושנו אין לו בדיקה אלא מבפנים כו' כו' ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי. והנה הרא"ש ז"ל תי' על הקושיא דאם אין לושט בדיקה מבחוץ האיך מכשירין בספק דרוסה ע"י בדיקה מבפנים דילמא אי הוי יכול למיבדק מבחוץ היו מוצאין הארס וסופו לחלחל ולירד לפנים ותי' דרוב פעמים באמת ניכר טיפת דם הארס אף על הושט מבחוץ אלא להחמיר קאמר דאין לסמוך על בדיקת חוץ כי י"ל שהארס נתחלחל לעור הפנימי א"כ קשה לפי"ז רר א) מה הוה קשיא לי' לאביי במה שבדק מאבראי הא לפי"ד הרא"ש לדעת רבה צריך לבדוק ג"כ מבחוץ ורוב פעמים ניכר טיפת דם הארס מבחוץ רק לחומרא צריך לבדוק ג"כ מבפנים א"כ מה הוי קשיא לי' לאביי, ועל כרחך צ"ל לד' הרא"ש שהפי' בגמ' שעשה עצמו רבה כאלו אינו רוצה לבדוק יותר רק החיצון בלבד ע"כ הקשה ותמה אביי עליו וזהו דוחק, ובאמת בפשטות דברי הגמ' לא נמצא כן ר- ב) צריכין להבין מהו עומק החידוד בזה דאמרינן בגמ' שרצה רבה שאביי ישאול בזה כדי לחדודי – ג) ידוע קו' התוס' לפי שיטת רש"י למה אמר נ"מ לס' דרוסה ולא נ"מ לס' נקובה, ויש לתרץ בעה"י דהנה לכאו' קשה מדוע לא הו' לושט בדיקה מבחוץ והא הוי ס"ס ספק אם דרס או לא ואת"ל דרס שמא לא נתחלחל הארס לפנים וע"ז יש לו עוד בדיקה מבחוץ לפי"ד הרא"ש (ומה שכ' הפוסקים כי בדרוסה עצמה יש ס"ס נכתוב מזה במ"א בס"ד) אולם לא הוי ס"ס המתהפך דהא אם נאמר שמא לא נתחלחל לפנים שוב אין לומר שמא לא דרס. אולם לשי' הפוסקים כהרמב"ם דס' דאו' מה"ת לקולא ידוע מ"ש האחרונים (ע' ישועת יעקב יו"ד סי' א' ס"ק ד' ושארי אחרונים) דלמ"ד ס' דאו' מה"ת לקולא י"ל ס"ס אף שאינו מתהפך אולם למ"ד ס' דאו' מה"ת לחומרא אין לומר ס"ס לקולא כשאינו מתהפך דמה חזית להתחיל מצד זה ויהי' ס"ס נתחיל מצד השני ולא יהי' ס"ס ובדאו' אזלינן לחומרא עכת"ד ע"ש והנה זה כמה הארכתי בחידושיי בס"ד דאביי בע"כ ס"ל ס' דאו' מה"ת לקולא והוכחתי ממס' שבת כ"ג ע"א דקרי לי' אביי (לדמאי שהוא ס' טבל דאורייתא) ספק דדבריהם דהא רק רבא הוא דמתרץ וס"ל שם רוב ע"ה מעשרין אבל אביי בע"כ ס"ל שם דהוי ספק השקול ועכ"ז קראו ס' דבריהם בע"כ דס"ל ס' דאו' מה"ת לקולא ואסור מדבריהם והארכתי שם יותר בביאור סוגית הגמ' והענינים ואח"כ ראיתי במלא הרועים ערך ספיקא שנתעורר בזה וע' רשב"א חולין דף כ' ושב שמעתתא והנה נודע מ"ש בשב שמעתתא ובמלא הרועים ובשארי אחרונים ומקורם נובע מהר"ן קידושין דמאן דס"ל דבעינן לאשם תלוי איקבע איסורא ס"ל ס' דאו' מה"ת לקולא ומאן דס"ל דלא בעינן איקבע איסורא באשם תלוי ס"ל ס' דאו' מה"ת לחומרא והנה בתוס' סוכה (דף ו' ע"ב) ד"ה ור"ש דמ"ד בכריתות דף י"ח דרבא ס"ל דמצות קרינן בה ל"ל כלל דבעינן באשם תלוי איקבע איסורא גרסי התוס' רבה, ועפי"ז יתיישב, דהנה רבה ס"ל לפי דברי התוס' אלו דל"ב איקבע איסורא באשם תלוי וממילא ס"ל דע"כ ס' דאו' מה"ת לחומרא כשי' הרשב"א והר"ן ול"ב איקבע איסורא באשם תלוי ע"כ שפיר אמר הכא רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ כמו שכתבנו לעיל ולא שייך דנימא ספק ספיקא דכיון שאינו מתהפך לא הוי ספק ספיקא לשיטת רבה לפי"ז ולאביי דס"ל ס' דאו' מה"ת לקולא אמרינן ס"ס אף שאינו מתהפך כנז' והנה מלבד תי' הרא"ש כ' הפוסקים תירוצים אחרים למאי דלא ניחוש לס' דרוסה הואיל ואין לו בדיקה מבחוץ הלא המה הר"ן תי' דסימנים קשים הם אצל דרוסה וכן הרא"ש בעצמו תי' עוד תי' אחר מלבד זה והנה לפי"ז רבה דאמר ושט אין לו בדיקה מבחוץ (ומיושב קו' התוס' על רש"י למה לא אמר נ"מ לס' דרוסה דבאמת בס' נקב פשיטא דאין לו בדיקה אולם בס' דרוסה דרוב פעמים לא נתחלחל עדיין הארס לפנים ויש לו בדיקה אף מבחוץ לזה אשמעינן רבותא דל"ה ס"ס כיון שאינו מתהפך) וא"כ הראה לפני אביי דהוא בודק עור הושט מבחוץ ועל כרחך ס"ל דהוא רק לחומרא דאין לו בדיקה מבחוץ וא"כ צריך לחוש לחומרא לבדקו גם מבחוץ [וא"צ לדחוק כפי"ד הרא"ש דלא הי' רוצה לבדוק יותר] כיון דרוב פעמים לא נתחלחל עדיין הארס לפנים א"כ הי' קשה לו לאביי דהוא ס"ל ס' דאו' מה"ת לקולא והא מר הוא דאמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ וקשה מדוע לא יועיל הבדיקה נתיר הבדיקה מטעם ס"ס ס' דרס ואת"ל דרס שמא לא נתחלחל עדיין הארס לפנים ושפיר יש לו בדיקה מבחוץ אלא באמת דרבה לשיטתו דלא ס"ל ספק ספיקא כזה שאינו מתהפך כנ"ל עפי"ד התוס' בסוכה הנ"ל שפיר ס"ל דאין לסמוך על הבדיקה מבחוץ בספק דרוסה וע"ז יתכן מימרא הגמ' ורבה נמי לחדודי לאביי כי ידע רבה דאביי דשיטתו הוא דס' דאו' מה"ת לקולא יקשה בזה מטעם ס"ס אף שאינו מתהפך, ונכון ע"ד הפלפול בס"ד:
ב) שם בסוגיא. אמר עולא ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ומ"ש מס' דרוסה. והנה בתשו' נודע ביהודא קמא (חיו"ד סי' ח') הקשה עפי"ד השואל דהא הוי ס"ס ספק מחיים ספק לאחר שחיטה ואת"ל מחיים ספק ניקב החיצון וא"כ קשה מה פריך הש"ס מ"ש מספק דרוסה הא ספק דרוסה הוי רק ספק א' ע"כ אזלינן לחומרא והנה הנו"ב תי' שם דל"ה ס"ס המתהפך, וא"כ קשה לפע"ד לפי מה דקי"ל דלא בעינן ס"ס המתהפך ע' ש"ך סי' ק"י בכללי ס"ס סוף ס"ק י"ד ואחריו הפר"ח העלה בכללי ס"ס ס"ק י"ג בארוכה לברר דלא בעינן ס"ס המתהפך וכן בשעה"מ פ"א מה' יו"ט וכ"כ הכנה"ג באה"ע סי' ס"ח ותשו' מהרי"ט צהלין סי' ב' ותשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' מ"ה ובתשו' משפטים ישרים בתשו' מהר"ש חסין ז"ל סי' נ"ז ותשו' זרע אברהם למהר"א יצחקי אה"ע סי' ד' ותשו' שאילת יעבץ ח"א סי' נ"ח והכנה"ג יו"ד סי' מ"ט הגה' ב"י אות ד' ותשו' רבינו בצלאל אשכנזי סי' כ' וכן בס' קול אלי' הספרדי חיו"ד וע' פלתי בבית הספק ושאר ראשונים ואחרונים (ובבית להם יהודא כ' דרק בהפ"מ מתירין ואין כן דעת כל גדולי האחרונים) האריכו למעניתם דלא בעינן ס"ס המתהפך נלאיתי להעתיק ולציין עליהם בזה וא"כ קשה דיהי' מזה מדברי הגמ', אם נאמר כהנו"ב סתירה בדברי הגדולים האלו ולפי"ד הדקל"ד מה מקשי בגמ' מס' דרוסה ומה שתי' הנו"ב דגם בדרוסה יש ס"ס ספק מחמת ביעתותא ואת"ל מעשה קעביד שמא ביד וע' ש"ך סי' נ"ז וטו"ז סי' כ"ט ס"ק א' כ' דבדרוסה יש ס"ס, הנה בחי' העירותי להקשות דזה הוי כמו ספק א' וצ"ע ואין עת לבאר פה הדברים בארוכה) והנה. לכאו' יש לתרץ קו' הנ"ל עפי"ד הישועת יעקב (יו"ד סי' א' ס"ק ב') דכל היכא דאיתחזק איסורא לא מהני שאינו המתהפך אף לדעת כל הפוסקי' דס"ל ס"ס שאינו מתהפך ג"כ הוי ס"ס וא"כ כיון דנקובת הושט הוי נבילה ויש לה חזקת איסור דלא מהני לי' שחיטה ובחזקת איסור שוב ל"מ ס"ס שאינו מתהפך אמנם אם נאמר בזה משום דנקובת הושט הוי נבילה ומחמת זה הוי אתחזק איסורא יסתער עלינו הקו' הגדולה על הגמ' אשר כבר עמד שם הנו"ב בתשובה שם דא"כ מה משני בחתיכה משתי חתיכות התם איתחזק איסורא הא נקובת הושט ג"כ איתחזק איסורא ויוקשה נפי"ז כל הסוגי' דגמ' שם, ומ"ש הנו"ב דלא מיקרי חזקת איסור דנגד זה רוב בהמות כשרות והקוץ אינו מגרע החזקה דרוב בהמות כשרות הנה עפימש"כ בתשו' רבינו משולם מטיסמניץ ז"ל (חיו"ד סי' ב') ליישב קו' הפלתי בסי' י"ח ס"ק ד' וכ' שם גבי מה דתלינן בזאב בבני מעיים דהנה על מה דאמרינן רוב בהמות כשרות לכאו' קשה הא איכא נגד זה שני חזקות חזקה דהשתא שניקב וגם חזקת איסור דילמא במקום נקב קשחיט ובצד ההכשר לא נמצא רק רוב א' עפי"ד התוס' בכתובות דף ע"ו בד"ה וחדא במקום תרתי שכ' דלסייע להבעל צריך שהשני חזקות יהיו אמת וכו' והיינו הכא דנגד חזקת איסור דשחיטה דילמא במקום נקב קשחיט וחזקת איסור דנקובה לפניך אין רק רוב א' דבהמות כשרות אולם תי' דכבר יצא בהיתר שא"א לבדוק הושט ע"כ לא מצרפינן החזקה הלזו לחזקת איסור דנקובה לפניך ושוב הוי רובא (דרוב בהמות כשרות) וחזקה דנקובה לפניך ורובא עדיף מחזקה עכת"ד מהר"מ מסיטמניץ וא"כ לפי"ז הדקל"ד דלכאו' ל"ש כאן לצרף חזקה דנקובה לפניך כיון דאין נקוב רק עור הפנימי אבל באמת עכ"פ איתרע לה רובה ע"י הקוץ שנתחב כמו שנבאר להלן בס"ד אך כ' הנו"ב שם די"ל דהקוץ נתחב לאחר שחיטה וא"כ לזה שייך שפיר החזקה דהשתא כמו שנתחב עתה הקוץ כן הי' עוד מקודם שחיטה כיון דאיתרע לה רובה דרוב בהמות כשרות אין להם קוץ וזהו כעין מ"ש הד"מ לענין מ"ם בראש כמו שנבאר להלן בס"ד שוב שייך שפיר חזקת איסור בלא רוב כנגדו וא"כ שוב יש להקשות דהא יש כאן שני חזקות חזקה דמעיקרא קודם השחיטה דילמא במקום נקב קשחיט והו' חזקת איסור וגם אין לומר דילמא ניקב הקוץ לאח"ש דנגד חזקה יש חזקה דניקב לפנינו כקו' הרבינו משולם מטיסמניץ הנז' ואין לומר בזה כתרוצו שם דיצא בהיתר מנקובת הושט דהרי כאן אדרבא נקוב לפניך הושט (אלא שאנו מסתפקים אם הבריא וניקב במקום שמטריף או לא אבל) איך יצא בהיתר וזה נכון למבין וא"כ שפיר יש כאן חזקת איסור ועפי"ז הי' נראה לתרץ ק' הנו"ב שהקשה דמה מקשי מס' דרוסה הא בושט הוי ס"ס, ב) וגם קשה מה משני הגמ' שאני ב' חתיכות דאיתחזק איסורא הא כאן גם בושט איתחזק איסורא דבהמה בחיי' כו', ג) דאחר שחילק דבב' חתיכות איסורא מקשי מהשוחט בסכין ונמצאת פגומה הלא התם ג"כ איתחזק איסורא וכבר הקשה זה בנו"ב שם, ד) קשה מ"ש התוס' שם דאף אם אוקמינן בחתיכה א' ספק חלב ספק שומן ושם לא איתחזק איסורא אבל עכ"פ לא איתחזק היתרא ע"ש בתוס' משמע דס"ל להתוס' דבושט יש חזקת היתר וזהו החילוק שמחלקינן בגמ' לפי"ד התוס' דגם בחתיכה א' ספק שומן ספק חלב התם עכ"פ לא נמצא חזקת היתר אבל הכא בושט יש חזקת היתר והיינו דס"ל להתוס' בע"כ דאין כאן חזקת איסור בושט וכיון דנשחטה הותרה וא"כ הרי יש כאן רוב בהמות כשרות וזהו החזקת היתר א"כ קשה דהא הפלתי העלה בסי' ל"ג בדעת התוס' שם שהקשו על ס' דרוסה נימא נשחטה הותרה (וע' שו"ת חמדת שלמה אה"ע סי' כ"ג) ומדוע לא הקשו בתוס' מקודם על מה דאמרינן בגמ' על ישב לו קוץ בושט ע"ש א"ו דספק קוץ הוא ספק בושט וס' נבילה ול"ש כלל נשחטה הותרה עכ"ד ועפי"ז דברי התוס' בסוגיין סותרים אהדדי במקומן – ה) קשה על הראב"ן שפסק כעולא והביאו הרמ"א בסי' ל"ג סעי' ט' לפסק הלכה וכ' הרא"ש ז"ל בטעמי' דהראב"ן דאף דאמרינן בגמ' קסבר עולא אין חוששין לס' דרוסה ואנן פסקינן באמת חוששין לס' דרוסה ואיך נפסוק כעולא עכ"ז נדחק להראב"ן דהו"ל להש"ס לתרץ דדרוסה שכיח אלא דלא חש להאריך ומה שהביאו להראב"ן להדוחק הזה הוא מה דפסקינן במחט שנמצאת בעובי ביה"כ בצד א' דכשירה ולחלק ביניהם דביה"כ הוא עב לא נהירא לי' להראב"ן עכ"ד הרא"ש וקשה טובא דעדיפא מיני' הו"ל לתרץ דשאני נקובת הושט דאיתחזק איסורא שאינו זבוח משא"כ בעובי ביה"כ דנשחטה הותרה לכ"ע ומי הביאו לדוחק הלז ולהקל עי"ז לפסוק כעולא (וגם שלא כפשטות דברי הגמ' דתלוי דברי עולא בספק דרוסה כנז') וכן קשה על הפוסקים כהראב"ן בזה ו) הנה רש"י ז"ל כ' ב' פירושים על שמא הבריא א) נתרפא ב) ניקב. וא"כ מה שפי' דנקב בעור החיצון של ושט לא מינכר על כרחך היינו לפי' הב' ניקב והוא עיקר אצלו ודקדק מהר"ם לובלין ז"ל שם דא"כ מה פי' אח"כ ישב חיישי' שמא ב' העורות ניקבו והבריא החיצון משמע דהפי' הא' עיקר הוא אצלו עכ"ד מרן מהר"ם לובלין – ויש לתרץ כ"ז בעה"י לפע"ד עפי"ד הרשב"א במשמרת הבית דף ז' ע"ב (מדפוס החדש) מ"ש דחזקת איסור דבהמה גרע משאר חזקות כיון שמתעסקין לסלק החזקה ולרוב המתעסקין מסתלקת החזקה ותי' שם עפי"ז מה דקשה דלא אמרינן ברוב מאשמ"ה סמוך מיעוטא לחזקת איסור דבהמה בחיי' והדברים עתיקין ונודעים. וא"כ כיון שנשחט כהוגן נסתלקה החזקה ושוב הדר הרוב דרוב בהמות לא ניקב הושט ואין כאן חזקת איסור (ובמ"א דברנו עוד מזה בס"ד) והנה הישעי"ק יו"ד בס"ק הנ"ל כ' לפרש הסוגי' בחולין דף י' כיון דס"ס במקום חזקת איסור היא אסור לדעת הרמב"ם שס"ס בדאו' דמיא לס' א' דרבנן א"כ י"ל כיון דס"ס במקום חזקת איסור דמיא לס' א' כמ"ש הרמב"ם בספק דרוסה החמירו בה משמע מדרבנן החמירו בה כמ"ש המפרשים ושפיר מקשי בגמ' מ"ש מס' דרוסה דושט הוי ס"ס במקום חזקת איסור שאינו זבוח וספק דרוסה היא ספק א' במקום חזקת היתר [וזהו נכון עפימ"ש המלא הרועים דעולא קאזיל בזה כשיטת הרמב"ם דס' דאו' מה"ת לקולא] ועפי"ז יתפרש בטיב כל הסוגיא, ומוכרח הגמ' לתרץ קסבר עולא א"ח לס' דרוסה ומקשי עוד מב' חתיכות דאף דהתם איתחזק איסורא ולפי"ד התוס' עכ"פ בחתיכה א' עכ"פ לא אתחזק היתרא כנז'] דהנה הי' הקס"ד באמת של המקשן דגם בושט איתחזק איסורא כנ"ל ע"כ הקשה מב' חתיכות דומיא דהכא ומשני הגמ' דרק הך דהתם איתחזק איסורא אבל בושט לא נקרא אתחזק איסורא כיון שנשחט והתעסקו לסלק החזקה, וממילא הוי רוב בהמות כשרות לענין נקב בושט, ועפי"ז מקשי הגמ' מ"ש בשוחט בסכין ונמצאת פגומה לפי דרך זה נימא גם שם דאין כאן חזקת איסור אחר שנשחט והתעסקו לסלק החזקה וכמ"ד דאמרי' שם בחולין דף י' דבהמה לא איתרעי ואזדא לי' חזקת איסור ואם משום נקובת הושט הרי רוב וכו' כסברת המשמרת הבית הנ"ל ומתרץ הגמ' התם אתיליד לי' ריעותא בסכין דשאני התם דאף אם נאמר דריעותא דבהמה נסתלקה ע"י מעשה השחיטה מ"מ הרי נמצא מלבד זה ריעותא בסכין (כמו דאמרינן שם בקס"ד בחולין דף י') ועפי"ז ממילא לנכון נתיישבו הקושיות א' ב' ג' שהצעתי בזה לעיל וגם הקושיות ד' ה' יתיישבו בזה בס"ד דגם דברי התוס' לא סתרי אהדדי כמו שהקשיתי לעיל, דמ"ש התוס' ד"ה קסבר עולא היינו דקאי התוס' על דברי הגמ' לפי הקס"ד ואז קס"ד בגמ' דושט הוי חזקת איסור ושפיר כ' התוס' לפי"ז ומ"ש להלן בד"ה שאני התם, לפי תי' הגמ' פי' התוס' שפיר דושט הוי נשחטה הותרה כמו שביארנו לנכון – וגם ל"ק על הראב"ן דהא באמת לפני המסקנא דסוגי' הגמ' יש כאן חזקת היתר כדברי הרשב"א במשמרת הבית הנ"ל וא"כ שוב הוי חזקת היתר דרוב בהמות כשרות וא"כ אין לחלק בינו לבין בית הכוסות כיון דנשחטה הותרה ושפיר פסק הראב"ן כעולא לפי מסקנת הסוגי' – וגם קו' המהר"ם לובלין ז"ל יתיישב, דהנה נודעו דברי הד"מ יו"ד (סי' ל"א) שכ' באם נמצא מים בראש ולא נודע אם הי' המוח מקיפו דאסור ולא נעמוד אותם על חזקת כשרות משום דרוב בהמות כשרות אין להם מים בראש ויצתה מהרוב והביאו התב"ש בסי' כ"ט וע' חיו"ד סי' כ' שתמה והשיג עליו והגאון מהרא"ז מרגליות השיג עליו וכ' כהד"מ ותב"ש וע' דברי חיים (להג' מהר"י אויערבאך ז"ל) יו"ד סי' ט' ושארי אחרונים [והאיך ומה נקרא ריעותא שיצא עי"ז מהרוב צריך עוד ביאור לע"ד וע' בכמה מקומות מזה בפמ"ג ה' טרפות ולהשוות ולברר הענין אכ"מ להאריך] ועפי"ז יתפרש סוגית הגמ' דידן יתיב ההוא מרבנן קמי' דרב כהנא וקאמר נמצאת איתמר אבל ישב חיישינן א"ל רב כהנא לא תציתו לי' ישב איתמר וכו'. ולהבין מהו פלוגתתם י"ל דזהו לפי דברינו דסוגיא דעלמא בע"כ אזלי דכיון שנתעסקו לשחטו ע"כ גם בושט הוי בכלל רוב בהמות כשרות ע"ז קאמר האי מרבנן דע"כ ל"ש זה רק בנמצאת איתמר אבל ישב לו קוץ חיישינן דהא יצתה מהרוב (דרוב בהמות כשרות) ע"י תחיבת הקוץ דרוב בהמות אין להם קוץ הנתחב כנז' וכיון שיצתה מהרוב לא שייך דברי עולא להתיר וא"ל רב כהנא לא תציתו לי' דרב כהנא ס"ל דגם בישב לא הוי עדיין ריעותא כ"כ לצאת עי"ז מהרוב. והנה נודעו דברי הרשב"א גבי גבינות דאמרינן ברגע קודם השחיטה נעשה הטרפות והגבינות מקודם כשרות משא"כ בהוגלד פי המכה בזה עכ"פ אסור החלב ג' ימים מקודם, וממילא הגבינות טריפות כיון שכבר יצאנו מהרוב, א"כ נראה שהחזקנו בטעות בהמה זו איכא למיחש שזה כמה יצתה מהרוב וע' תשו' ברית אברהם (חיו"ד סי' כ') בביאור הענין ומעתה יתיישב בעה"י דהנה בתחלה כ' רש"י וקורט דם אין בו מבחוץ וע' נו"ב שם שפי' דהיינו דאז לא ניקב מחיים והיינו החשש שמא ניקב פירש"י ניקב דהא אם נתרפא צ"ל על כרחך דהי' ניקב זמן רב קודם שחיטה עד שהי' לו שעות וזמן להתרעאות לגמרי ומהיכי תיתי לומר שהחזקנו הרוב של הבהמה ש ש בטעות לענין החלב ע"כ פי' ניקב. הרגע קודם שחיטה יצא מהרוב כשרות וניקב. אבל להלן דאמרינן שם בגמ' יתיב האי מרבנן קמי' דרב כהנא וקאמר נמצאת איתמר אבל ישב חיישינן והיינו דס"ל כיון שנתחב הקוץ א"כ איתרע לה רובה ע"י הקוץ כנז' וא"כ שפיר פירש"י הבריא דכיון שיצא מהרוב שוב י"ל שפיר שהי' מזמן רב וקדום ונתרפא והבריא אח"כ ונכון בס"ד [אח"ז ראיתי שוב עתה בחי' הרי"ם מגור ז"ל בחי' חולין בסוף השו"ת שנתעורר בקצת דברים שכתבנו לעיל. ומשנה לא זזה ממקומה בעזה"י מה שהערכנו בזה]:
ג) אמר רבא שני עורות יש לו לושט חיצון אדום ופנימי לבן ניקב זבל"ז כשר ל"ל למימר חיצון אדום ופנימי לבן דאי חליף טריפה. הנה ידוע מדברי התורת חיים בחי' חולין גבי ריאה דחליף לא מיקרי רק כעין חליפין דייקא היינו שהחליפו הערוגות זב"ז שיש בימין ב' ובשמאל ג' אבל ד' בימין וא' בשמאל כשר עכ"ד. והנה הפר"ח בסי' ל"ה והתב"ש שם ס"ק כ"ט הביאו ראיות לסתור דעת התו"ח מהא דאמרינן גבי ושט חליף טריפה והדין הוא דאף בשניהם לבנים או אדומים ג"כ טריפה וק"ק לפע"ד דהא אדרבא הרי מזה יהי' ראי' לדעת התו"ח מדברי רש"י שכ' בד"ה לא תיפוק דשני קרומים דושט הם נטולים ממקום הראויים ונראה מדבריו דאינו אוסר רק כשהחיצון לבן ופנימי אדום ולא זולת ולכאו' קשה למה אינו אסור כששניהם אדומים או לבנים הא עכ"פ קרום א' חליף אלא ודאי דס"ל לרש"י ז"ל כיון דאמרינן בגמ' בלשון חליף טריפה וחליף לא מיקרי רק חליפין שהחליפו זב"ז ולא זולת והרי מזה כדעת התורת חיים ומה זה דחו כ"כ דברי התו"ח שפי' כן הלא זהו דברי רש"י ז"ל, וע' ש"ך ריש סי' ל"ה, והפר"ח והתב"ש סתמו דבריהם וכתבו לסתור דברי התו"ח ממאי דפסקינן גבי ושט דאף בשניהם אדומים או לבנים טריפה ולא הזכירו כלל בדבריהם דדעת רש"י נראה כהתו"ח ואף שהר"ן כ' בשם רש"י להטריף בשניהם אדומים מחשש ספק דרוסה הא עכ"פ גם הר"ן שם הביא דעה זו דטריפה רק בחיצון לבן ופנימי אדום בשם אחרים ועוד דהא הפר"ח בכבודו ובעצמו כ' על דברי הר"ן אלו שהם דברי תימה ואפשר שבילדותו שנה כן ע"ש וא"כ נראה עיקר וברור כדברי רש"י שלפנינו בושט וביותר קשה דדברי רש"י ז"ל כסותרים זא"ז לפי"ז כיון שנראה דפי' בושט כסברת התו"ח דחליף היינו רק חליפין שנתנו זל"ז כנז' א"כ גבי ריאה דחליף דאמרינן בגמ' פירש"י מטעם חסר נמצא עפי"ז דד' אונות בימין וא' משמאל טריפה כיון שחסר משמאל וזהו דלא כת"ח בטעם חליף וראיתי בלב"ש סי' ל"ה ס"ק מ' מה שתמה על דברי רש"י במה שכ' בחליף דריאה רק טעמא דחסר וע' בפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ה כ' דלדעת רש"י על כורחך מוכרח לומר ג' בימין וד' בשמאל כשר דלאו חסר הוא דאל"כ ליחשב חליף שהוא יותר מי"ח כיון שאינו בכלל חסר ודחק אח"כ ליישב דאף לדעת רש"י אסור דהוא בכלל יתיר אף דלא קיי"ל כרבא מ"מ בשמאל יותר מימין דלאו אורחי' אנו מודים בזה דאסור והוא בכלל יתיר כחסר. אמנם איך שיהי' קשה לדברי רש"י כיון די"ל לשיטתי' דיתיר שיש בשמאל בכלל חסר הו"ל למימר דיתיר בכלל חסר וחליף טרפות בפ"ע ולא יהי' יותר מי"ח כדי דלא ניטעי לפי דבריו כיון שסתם וכ' חליף מטעם חסר א"כ נכשיר הטרפות ד' בשמאל וג' בימין דזה אינו חסר וכן אם נאמר דס"ל לרש"י באמת דד' בשמאל וג' בימין כשר יוקשה על דעת הפוסקים האחרונים שנוהגים כותיי' לאסור ד' בימין וג' בשמאל וגם יוקשה לכאו' לדעת רבינו רש"י בעצמו מי הכניסו ודחקו לפרש בגמ' חליף מטעם חסר ולהכשיר ד' בשמאל. ומדוע לא פי' חליף טרפות בפ"ע (כמו שהביא הרשב"ץ ז"ל בס' יבין שמועה וע' בבית אפרים סי' ל"ה שפת אמת ס"ק ד') - וי"ל רש"י לשיטתו דהא רש"י סובר באמת גבי ושט דחליף היינו שהחליפו זב"ז כדרך חליפין וא"כ לא יוכל עי"ז לפרש בריאה חליף לטריפות בפ"ע דא"כ יהי' כשר ד' בימין וג' בשמאל דזה לא מיקרי חליף כדברי התו"ח וכן נראה פירש"י כנז' וגם משום חסר לא יהי' אסור כלל דהא לא חסר מה' אונות כמ"ש הפמ"ג בריש סי' ל"ה בשפ"ד אך יען דאמרינן בגמ' תלתא מימינא ותרתי משמאלא וכיון שחסר טריפה וכיון שבד' בימין וא' בשמאל חסר ממספר תרתי משמאלא וכ"כ בפמ"ג ריש סי' ל"ה ע"כ מטריף רש"י בזה דלא כדעת התו"ח לזאת פירש"י חליף דאשמעינן בגמ' שחסר ממנין האומות הג' בימין והב' משמאל ובין שנתחלף ואין חסר אונות מ"מ חסר ממספר הג' בימין וב' בשמאל וטריפה ע"כ שפיר מוכרח רש"י לפרש כזה ולא יוכל לפרש חליף טרפות בפ"ע כי הוא לשיטתו דמפרש בושט חליף שהחליפו זב"ז ואז לא יהי' טריפות חליף בריאה רק כשהחליפו זב"ז אבל כשיהי' ד' בימין וא' בשמאל יהי' כשר כדעת התו"ח ע"כ מוכרח לפרש מטעם חסר ואז אסור – והרמב"ם י"ל בזה ג"כ לשיטתו דהנה כ' הרמב"ם בושט עור החיצון לבן ופנימי אדום וכ' בשלטי הגבורים (ריש אלו טרפות) דנראה מדבריו דאין הרמב"ם אוסר רק בשניהם הפוכים חיצון לבן ופנימי אדום והיינו כדעת רש"י הנ"ל א"כ הוא מפרש על כרחך ג"כ חליף בושט היינו (כסברת התו"ח לענין ריאה) שהחליפו שניהם זב"ז ע"כ שפיר כ' בבית אפרים ריש סי' ל"ה שפת אמת ס"ק ד' לפרש דעת הרמב"ם שהוא אינו אוסר בריאה חליף רק מטעם חסר ואינו אוסר מטעם חליף שהיא בשמאל וכמו דרש"י לשיטתו כנז' כן הרמב"ם ג"כ לשיטתו וע"כ אוסר בריאה רק מטעם כנז':
הארכתי עוד בזה בעה"י אך אסתגר כעת ועוד חזון למועד אי"ה רק כתבתי כעת למלאות משאלתך, למען אהבתך: