מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ב
ב"ה.
כבוד וכו' מכתבך הגיעני ומ"ש ע"ד הש"ך ביו"ד סי' ב' שכ' לדעת הרמב"ם דישראל ופסול ששחטו שחיטתן כשירה והקשית דוכי נעלם ממנו ח"ו דברי הב"י בסי' ד' שכ' לדעת הרמב"ם שדחה תי' הש"ס בדף מ"א בישראל מומר נראה דישראל ופסול ששחטו שחיטתן פסולה להרמב"ם הנני בזה בתשובה מאהבה בעהי"ת
הנה מקודם צריכין להבין תוכן סברתם וענין פלוגתת הפוסקים בזה וי"ל על נכון לע"ד בס"ד ויתיישב אח"כ קושייתך בדרך הזה כמו שאבאר דהנה הך דינא דשנים אוחזין בסכין כשר ופסול (היינו נכרי או מומר) בלי כונה פסולה תליא לפע"ד בהך דילפינן איסור זה דשחיטת נכרי נבילה מאיזה קרא דהנה הרמב"ם והרא"ש נחלקו הרמב"ם למד זאת מוקרא לך ואכלת מזבחו משמע שזבחו אסור והרא"ש חלק עליו שזה נראה שהזהיר הכתוב רק על מה שיקרא אותו לתוך ביתו של נכרי ויאכל שמה אלא הטעם בשם הר"י וזבחת וכו' מי שהוא בר זביחה אכול מזבחו והנה בשנים אוחזין בסכין ישראל ופסול נראה דזה תלוי שפיר באם ילפינן מוקרא לך ואכלת מזבחו וא"כ עיקר האיסור הקפידה התורה מה שהנכרי זובח וא"כ אף בישראל אוחז בסכין לא נסתלק בזה האיסור כיון שעכ"פ הנכרי זובח ואסור, משא"כ באם הטעם רק כיון שאין הנכרי בר זביחה ולא נחשב מעשה השחיטה שלו כיון שצריכין בר זביחה א"כ כיון שישראל שוחט ג"כ ונעשית ביד בר זביחה ה"ז מותר וכעין זה עיי' בט"ז סי' ד' ס"ק ד' וכן הכא באם הטעם מוזבחת הא לא אסרה העכו"ם רק שאינו מתירה במעשה שנו כיון שאינו בר זביחה וצריכין בר זביחה וא"כ בשנים אוחזין בסכין לו יהא דנאמר דמעשה הנכרי כאלו אינה הרי היא שחוטה ע"י הישראל בר זביחה וכשר משא"כ באם ילפינן מוקרא לך ואכלת מזבחו שזביחת ידי הנכרי אוסרת כמובן וזה נכון – והנה הרשב"א ס"ל ג"כ הטעם משום וקרא לך ואכלת מזבחו כמפורש בתורת הבית הקצר ולא שום טעם אחר אף שהט"ז סי' ב' ס"ק א' במ"ש דנ"מ בין פלוגתת הרמב"ם והרא"ש בענין מומר להכעיס הקשה בעצמו על דבריו דהא הרשב"א ס"ל דמומר להכעיס באחרים רואין כשר והוא הביא דעת הר"י שהיא כהרא"ש מטעם וזבחת ותמהתי דהא אדרבא הרשב"א אינו מביא. כלל פי' ר"י מטעם ואכלת מזבחו וראיתי בפרמ"ג במשבצות שם שהרגיש זאת ותמה וכ' דלא מצא בשום מקום לא בחידושיו לא בתה"א ולא בקצר שמביא פי' ר"י כלל וא"כ הרשב"א למד רק מואכלת מזבחו וממילא מיושב ומובן על נכון שיטת הרשב"א שהכשיר בדיעבד מומר להכעיס באחרים רואין כיון דעכ"פ אינו מן העמים ל"ש גבי' וקרא לך ואכלת מזבחו (דכן פשטות הכתוב שם וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו לבניך וכו' דמיירי בחיתון עם האומות הנכרים) וכמ"ש הט"ז בתחלת דבריו לדעת הרמב"ם - ומכוון עפי"ז לנכון דינו של הרשב"א שמביא הב"י והמחבר לאסור בשנים אוחזין בסכין כיון דטעמו של הרשב"א מוקרא לך וא"כ אף בישראל אוחז מ"מ זבח הנכרי ג"כ וגזירת הכתוב לאסור שחיטת נכרי, והש"ך הביא בשם מהרש"ל ביש"ש להתיר י"ל על נכון כיון דביש"ש דחה המהרש"ל בשתי ידים דאין ללמוד מוקרא לך ואכלת מזבחו ורק הטעם משום שאינו בר זביחה וא"כ כשהישראל זובח כבר נעשית השחיטה בבר זביחה כנז' וא"כ התיר שפיר בשנים אוחזין בסכין. וכן מה שהביא מתוספתא להכשיר מכוון לנכון בזה דבתוספתא מפורש בזה"ל שחיטת נכרי ה"ז פסולה ושחיטת הקוף ה"ז פסולה שנא' וזבחת ואכלת ולא שזבחה עכו"ם וכו' ולא שנזבחה מאלי' עכ"ל התוספתא הרי להדיא דמדמי שחיטת עכו"ם לנשחטה מאלי' מטעם וזבחת שצריך בשחיטה בר זביחה ושפיר אמרינן שם בסמוך שם בתוספתא ישראל ועו"כ שהיו אוחזין בסכין וכו' שחיטתן כשרה כטעם הנ"ל כיון דאיכא ישראל ונעשית שוב ע"י בר זביחה – וכן בא"ז שהביא הש"ך בזה להתיר כ' ג"כ בא"ז הטעם דשחיטת נכרי מוזבחת שאינו בר זביחה כנ"ל – והנה עיי' בש"ך סי' ב' ס"ק ב' ובשפתי דעת שם ביאר כונת דבריו שהש"ך חולק על הכ"מ בפ"ב מהלכות שאר אבות הטומאה שכ' דהרמב"ם ס"ל דרשא דתוספתא מוזבחת רק לאסמכתא והעיקר ס"ל כמ"ש מטעם וקרא לך ואכלת מזבחו משמע דזבחו אסור והש"ך חולק ע"ז וס"ל דדרשא דהתוספתא עיקר גם להרמב"ם בזה משום וזבחת רק מפני שדרכו של הרמב"ם בכ"מ להביא המקרא היותר פשוט כמ"ש בשפ"ד שם ועפי"ז מיושב דהב"י לשיטתי' מ"ש בכ"מ ה' שאר אבות הטומאה שם וכפשטות דברי הרמב"ם כ' שפיר בסי' ד' במשך דבריו דלהרמב"ם בשנים אוחזין בסכין אסור בלא"ה אף בלא כיון לשום א' מאלו כיון דהטעם להרמב"ם משום ואכלת מזבחו וכיון שיד נכרי באמצע שחיטתו אסורה כנז' משא"כ הש"ך לשיטתי' דהוא ס"ל שיטת הרמב"ם ג"כ עיקר רק מוזבחת (כנ"ל מסי' ב' ושפ"ד) שפיר כ' בזה דנראה דעת הרמב"ם להתיר בשנים אוחזין בסכין וממילא מיושב קושיתם על נכון וכ"א על מקומו יבא בשלום בעה"י בעה"י -[ואל תשיבנו מאומה מהאי דהביא הט"ז בריש סי' ב' דהב"י הביא בשם הרשב"א דהביא פי' ר"י וא"כ איך יפרנס הב"י לפי"ז פסק הרשב"א שהוא פוסק כותי' לאסור ישראל ופסול אוחזין בסכין ז"א כלום דהא הב"י לא הביא דהרשב"א ס"ל כהר"י רק שהביא דעת הרמב"ם והר"י ובאמת לא נמצא זאת ברשב"א בשום א' מספריו שיביא דעת הר"י בזה וכמו שהעיד הפמ"ג וגם אדרבא הר' מבואר להיפך בת"ה הקצר מפורש הטעם משום וקרא לך ואכלת מזבחו ולא זולת כלל, ה"ז כדברינו וגם י"ל כדי דלא תיקשי, דמה שמתחיל בב"י ור"י פי' אינו מלשון הרשב"א רק שהב"י הביא זאת מעצמו פי' אחר או איזה טעות אחר נזדקר בל' הב"י כן י"ל כדי שלא יפלא על הב"י כיון שבאמת לא נמצא כן בשום מקום ברשב"א שהביא פי' הר"י ודברינו כנים בס"ד לפי"ז] והנה שפיר כ' הפמ"ג בשפ"ד (סי' ב' ס"ק ל"א) שם דמה שמכשיר הש"ך היינו באם הכשר הי' יכול לשחוט בלא הפסול דאל"כ אין מקום להכשיר כיון דלא נעשית השחיטה ע"י בר זביחה (וע' כו"ע ושפ"ד סוף סי' ז') ושפיר כ' הש"ך בזה בס"ק ל"א לפרש לשון המחבר שכן הוא ברשב"א דאף שיש בכל א' שיעור שחיטה זה למעלה וזה למטה אפי"ה שחיטתן פסולה דשמא גמר התחתון קודם שחיטת העליון וכפי דברינו דאז שוב הוי איסור ואכלת מזבחו להרשב"א ז"ל –
ובסי' ז' כ' הכו"פ והשפ"ד לענין גלגל דאם המוכני עומד בחוץ והרוח מסייע הוי כמו ישראל ופסול ששחטו ואסור, והנה אף דלטעם וקרא לך מאכלת מזבחו ל"ש ברוח מסייע אבל עכ"פ מטעם וזבחת יש לאסרו דבישראל ונכרי ששחטו הרי יש בכח כל א' לשחוט וכמ"ש הש"ך בזה בס"ק ל' אבל שם בסי' ז' היינו דאפשר בלתי כח הרוח לא תוכל המוכני לסבוב ולהלוך בכח גברא לבד וכמו שנראה מהראי' שהביא הכו"פ שם (בסי' ז') מהורג את הנפש דאמרינן שמא בלבלתו הרוח וכו' משמע שגם כאן אין השחיטה נעשית רק בכח שניהם ולא נעשה כל מעשה הזביחה ע"י בר זביחה ושפיר אסרוהו דמטעם וזבחת יש לאסרו כיון שנעשה כח הילוך המוכני גם ע"י הרוח ובלתי הרוח אולי לא תוכל המוכני לסבוב, משא"כ בשני ב"א דהכשר יוכל לשחוט בלא הפסול כנז' גיסך אוהבך דו"ש.