מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
מפתחות (עם קצת הערות) · אה"ע
סי' ט"ז בדין היתר ק' רבנים בנשתטית לישא אחרת עלי', פלפולים בארוכה בדין חרדגמ"ה וכל פרטי ההיתר לזה, ובדין הג' מדינות שצריכין להיות הק' רבנים באיזה אופן נחשבו הג' מדינות:
סי' י"ז בדין ע"ח וע"ש אם להתיר ע"י ק' רבנים לישא אחרת ובאיזה אופן להתירו:
ל"א ע"ד היתר נשתטית בק' רבנים לישא אחרת עלי':
מ"ג בדבר נשתטית שהתירו ע"י ק' רבנים לישא אחרת וביני לביני נשתפית מעט בדעתה וכבר היתה כמו כן זמן מעט באמצע שגעונה:
ס"ב ישוב לקו' על דברי הט"ז שכ' שהיכא שאמרה תורה בפירוש היתר אין רשות לחכמים לאסור מה שקשה ע"ז מתקנת ר' זירא וכן מדם טוהר וגם מחרדגמ"ה מכי תהיין לאיש שתי נשים וכו':
הערה הנה בפנים כתבתי ע"ד החת"ס (סי' ע"ג מיו"ד) במ"ש ע"ד הט"ז אלי ממ"ש תורה גדי ולא עוף ואעפ"כ אסרו חכמים בשר עוף בחלב ע"ש מה שכתבתי ע"ז ועתה אחר ההדפסה העירינו ידידי החריף ס' עוזר הכהן ני' מפ"ק כי באמת בחת"ס בעצמו הרגיש בזה כמ"ש שם דזה אינו פשטי' דקרא דגדי ולא עוף דאדרבא הכל משמע ורק מדרשא ממעטי ע"כ שפיר יכולים חכמים לגדור וכן כ' כעין זה החת"ס בחיו"ד סי' ק"מ ע"ש לענין זה. גם העירני דבאמת בש"ס (יבמות כ"ג וקידושין דף פ"ה) אמרינן חייבי לאוין בהדיא כתיב בהן כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שגיאה וכי יש שנואה לפני המקום ואהובה לפני המקום אלא אהובה אהובה בנשואי' שגיאה שנואה בנשואי' (חייבי לאוין) וקאמר רחמנא כי תהיין דתפסי קידושין עי' רש"י ותוס' הרי דאין כאן בפורש ההיתר בתורה אדרבא התורה מיירי שלקח הא' באיסור לאו ויפה העיר:
סי' י"ב פלפול בדברי התוס' בגיטין בסוגי' דאפקעינהו וחי' בסוגיא זו:
ס"א ישוב לקו' ע"ד המ"מ ריש ה' איסורי ביאה בענין חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות:
מ"ב פלפול בישוב קו' השעה"מ על הרמב"ם דאשה שזינתה ברצון אינה נאמנת שמא עיני' נתנה באחר:
ע"א בענין כתיבות שמות של איש א' בתרי שיטי בגט, וגם לענין כתיבת שם העיר המחובר מב' תיבות אם כשר כשנכתב בתרי שינוי בגט:
סי' ע"ב בענין שם לעפאלד ושם דיולא האיך לכתוב בגט:
כ"א פלפולים בסוגיא דאגלאי מילתא למפרע בהחולץ למעוברת:
נ"ח כו' מש"ס חגיגה בתולה שעיברה מהו לכ"ג לפי"ד החוו"ד בדעת הרמב"ם דספיקא דאו' מה"ת לקולא:
הערה מ"ש בפנים בזה"ל ואין לומר כאן דיש בזה ל'ת ג"כ ע"כ גם בעשה המחובר לה אזלינן בספיקא לקולא מה"ת לדעת הרמב"ם ז"א דאדרבא זיל בתר טעמא כיון דהתורה לא קמיירי מספק וכו' וא"כ כשהתורה ריבתה בכ"ג מלבד הלאו עוד עשה דוהוא אשה בבתולי' יקח על כרחך ריבתה להחמיר דצריך להיות ודאי בתולה עכ"ד ע"ש בפנים. שוב נזכרתי דא"צ לזה מסברא, דכן כ' הרמב"ם בפירוש בס' המצות (מצוה ל"ח) דהעיקר בזה רק העשה דוהיא אשה בבתולי' יקח וכשכ"ג בא על בלתי בתולה אסורה לו בעשה שהשורש הזה אצלינו דלאו הבא מכלל עשה עשה וממילא דברינו נכונים והקושי' מהגמ' לדעת הרמב"ם דבודאי בזה י"ל ספיקו להחמיר אם נאמר כהחוו"ד דבס' עשה להחמיר: