אור ברסלב
מנחת אלעזר חלק א מפתחות (עם קצת הערות)

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

מפתחות (עם קצת הערות)

תרעא זעירא

או"ח

סימן כ"ה בדין א' שהניח תפילין של ר"ת בברכה שחשב שהם של רש"י ונזכר מיד וסילקן והניח של רש"י מיד שהי' לפניו ג"כ בעת הברכה, וגם איך הדין כשלא נזכר רק אחר התפלה אם צריך לברך על של רש"י וביאור הלכה זו באריכות מלשונות הפוסקים:

סי' כ' אם יש לנהוג כהפנים מאירות כשישמע בין תפילין ש"י לש"ר ברכת להניח תפילין שמברך איש אחר שיענה אמן אם לא הוי הפסק:

ס"ט בענין מה שנהגו היתר לקרות ק"ש בבוקר עד שעה ט' היינו עד שלש שעות לפי חשבון שעות שוות שהיום נחשב רק י"ב שעות שוות:

סי' נ' ישוב לקו' ע"ד ש"ס ברכות וסוכה דחתן פטור מק"ש בלילה הראשונה משום טירדא דמצוה:

י"א בדבר ביהכ"נ שמתפללים בנוסח ספרד שנהגו החסידים ורוצים לשנות ולהתחיל להתפלל בנוסח אשכנז. ומיישב דברי הדברי חיים נגד המהר"ם שיק:

סי' ס"ו בענין קריאת פ' התוכחה איך לנהוג בזה, והשגות על המקילים לקרותה בלי ברכה כלל:

כ"ז אם מותר לעשות מתשמיש דתשמיש של ס"ת תשמיש ראשון לתפילין, אם לא הוי הורדה מקדושה:

הערה הנה בפנים תמהתי ע"ד מרן הפמ"ג שכ' דהבתים של תפילין נקראים רק תשמיש קדושה ולא קדושה בעצמה ובגמ' נראה כמה פעמים היפך כמ"ש בפנים. ועתה העירנו רב מופלג א שיחי' מדברי הנו"ב (קמא חאו"ח סי' א') שכ' דמה דמפרש רש"י ציפן זהב לתפילין היינו דקורא רש"י להפרשיות בשם תפילין וכונתו שציפה להפרשיות זהב שעשה בתים של זהב כמו שביאר שם ומוכיח בראיות בנו"ב. אך אין זה השגה לדברינו כלל כי סוף כל סוף מה דאמרי' בגמ' תפילין מרובעות הללמ"מ הכונה לבתים כמובן בפשיטות והרי דהבתי'ם נקראים ג"כ תפילי"ן סתם אלא שלפי"ד הגו"ב גם לפרשיות בעצמם קרי רש"י בשם תפילין. אבל לא כדברי הפמ"ג שכ' שהבתים המה רק תשמישי קדושה דהגמ' הנז' סותר לזה וכן הראי' שהבאתי מש"ס מגילה דחשיב תשמישי קדושה רצועות של תפילין וכו' ורבותא הוול"ל דגם הבתים אינם רק תשמיש א"ו דז"א והבתים קדושה בעצמם הם. ולכאורה יש להביא ראי' ג"כ מהך דאמרי' שם במגילה ופסקינן כן דרצועות של תפילין תשמישי קדושה הם ולפי"ד הפמ"ג דגוף הקדושה הוי רק הפרשיות עצמן א"כ הוויין לפי"ז הרצועות שתולין בבתים רק תשמיש דהשמיש ואינו בכלל תשמישי קדושה שנגנזין. אך ז"א דוכחה כ"כ די"ל דכיון דא"א לקשור הפרשיות על ראשו ועל זרועו באופן אחר רק ע"י הרצועות כדין המצוה ע"כ הוי תשמישי קדושה דמשמשין בע"כ:

להפרשיות שהם הקדושה בעצמה לפי"ד הפמ"ג. אך ממילא נכונים דברינו עפימש"כ לעיל:

סי' נ"ז בא' שביתו גבוה מביהכ"נ אם יעשה על הביהכ"נ דגל או כעין מגדול כדי שיהי' הביהכ"נ גבוהה יותר או טוב יותר ההחדל בזה:

סי' ס"ד ישוב לקו' ע"ד קדוש זקיני במגיד תעלומה לענין נהנה בלא ברכה דמעל – וישוב על דבריו בבני יששכר וישוב על קושיא ברש"י ביצה דף ב':

סי' י"ג בדין היושבים אצל נהר טייס ורוצים לעבור במוצש"ק מיד על הספינה לעבר השני אם מותר להם להחשיך עוד קודם צה"כ שם אצל הנהר:

סי' ח' ישוב לקושיא בש"ס ב"מ א"ל אביו אל תחזור שלא ישמע לו שנא' איש אמו ואביו' תיראו ואת שבתותי תשמורו וכו':

סי' ט' ישוב ע"ד האוה"ח בפ' תשא (עה"כ ושמרו בנ"י את השבת) התמוהים לרואה. ופלפול בישובים שנמצאו בספרים על קושיא זו:

כ"ט בדבר שנהגו חסידים ואנשי מעשה לרקד בשבתות ויו"ט ולא חששו להך דאין מרקדין ואין מספקין:

ל"ג אם מותר לטעום ביהשמ"ש בכניסת שבת או יו"ט מחמת שהוא קודם קידוש:

נ"ט בדיני ע"פ שחל בשבת – במה שרצה גדול א' לחדש שלא לאכול חמץ ביום עש"ק אחר שריפת החמץ עד ליל ש"ק – ובענין אפיית המצות בע"ש אחר חצות, ואמירת ההלל בעת המצות ובענין המצות בליל ב' שנאפו בערב פסח:

סי' ל"ד חידושים בסוגיא דביטול ובדיקה:

ל"ה חי' והערות ופלפולים על הס' שמחת החג, בענין ד' כוסות, ובענין ח"ש בעשה וכ"ש למלקות, ובהך דארז"ל אין אלי' בא לא בע"ש ולא בעיו"ט ועוד בכמה ענינים:

סי' ס"ה ישוב לקו' ע"ד הרז"ה בסוף פסחים ע"מ דלא סופרין בליל חג השבועות מחמת ספיקא דיום מ"ט וגם ישוב לקושיא ע"מ דהי' משה מקים את המשכן ופירקו בכל ז' ימי המילואים דשבת הי' באמצע ואין מלאכת המשכן דוחה שבת, תשו' ע"ז וביאור נכון ויפה בדברי הירושלמי פ"א דיומא:

סי' ע"ה ע"ד אמירת היה"ר בין התקיעות דר"ה:

מ"ט נסתפקתי באוכל בעיוהכ"פ שלא כדרך הנאתן אם יוצא י"ח דכל האוכל בתשיעי וכו' ועוד מענין זה:

נ"א חי' בסוגיא דחצי שיעור:

י"ד ע"ד סוכה בנויי' משנה לשנה אם מותר לעשות מהעצים ממנה רפת בקר:

ל' ע"ד מחצית השקל שנהגו לתת באסתר תענית כדת מה לעשות עתה במדינתנו שנתחדשה המטבע העללע"ר:

ע"ז ע"ד התוס' במגילה שכ' בהך דאין ב"ד יוכל לבטל דברי ב"ד חבירו ל"ש במשנה רק הזמן בלבד:

ז' פלפולים וחילוקים נחמדים בסוגיא דקטן אוכל נבילות:

ל"ז בענין גזירה לגזירה:

ה' ע"ד איסורי דרבנן שכ' האחרונים דהוי רק איסור גברא:

ל"ח ליישב דברי הר"ן במצות צריכות כונה:

ל"ט ישוב נכון לדברי בעל המאור במצות לאו ליהנות ניתנו:

כ"ד חידושים בסוגיא דגדול כבוד הבריות:

יו"ד סי' י"ט ע"ד הש"ך יו"ד סי' א' בשומע ואינו מדבר אם הוא מומחה שוחט לכתחל' כשהאחר מברך:

ב' ע"ד הש"ך יו"ד סי' ב' בישראל ופסול אוחזין בסכין וחילוק נכון בזה בישוב שיטות הפוסקי'.

מ"ז בדין עגל שנשחט בביהשמ"ש דכלות ז' ימים ובענין ביהשמ"ש דאפוקי יומא והמסתעף:

הערה בפנים בהגה"ה למטה כתבתי ללמד זכות על מנהגן של ישראל שמתירין להדליק נכרי נרות בעת תפלת נעילה וגם אצל הצדיקים בבית תפלתם כיון שהוא אחר שקעה"ח והוי ביהשמ"ש לדעת כמה פוסקים. ויש להוסיף עוד דגם אם יארע שהנכרי שמסרו לו הנרות בעיוהכ"פ והוא הדליקן עוד קודם שקיעת החמה ולא הוי ביהשמ"ש עכ"ז כיון שאין הישראל צריכין להם קודם שקיעה"ח דשרגא בטיהרא מה אהני ורק צריכין להם בעת ביהשמ"ש שאז נהנין מאורן לומר התפלות ופיוטים א"כ אף דפסקינן דנכרי שהדליק את הנר בשביל ישראל אסור לכל (שבת קכ"ב ע"א וש"ע סי' רע"ו) מ"מ אין זה איסור דאורייתא רק הו"ל גזרו שאסור ליהנות ממנו שום ישראל וכיון דהוי רק איסור דרבנן הרי פסק המחבר בסי' שמ"ב דכל הדברים שדם אסורים מד"ס לא גזרו עליהם בין השמשות א"כ בביהשמ''ש (שאז צריכין לאורן) ל"ש איסור זה ליהנות ממה שנכרי הדליקו בשביל ישראל שהוא רק איסור מד"ס ול"ש בביהשמ"ש כנז':

סי' נ"ד ע"ד הפמ"ג בדין מסוכנת אם הוי ס"ס לשי' הרמב"ם:

נ"ה בדין מסוכנת שפירכסה לאחר זמן הרבה מהשחיטה:

ע"ה ע"ד הרמב"ם בשחט ולא בדק בסימנים הוי נבילה ותמוה על הפמ"ג בסי' כ"ה:

כ"ב ע"ד מה שמניחים השו"ב לפעמים תיבה הפוכה על הדם כדי להגן עליו קודם הכיסוי מהכלבים שנמצאו בבית המטבחיים שלא ילקקוהו אם לא נדחה עי"ז שלא יוכל לברך אח"כ על הכיסוי. ופלפולים בסוגיא דדיחוי וסוגיא דדשא"מ ופסיק רישא:

סי' ה' פלפולים נחמדים בסוגיא דושט:

ג' ע"ד המהרש"ל בהיכר סדק בשיעא כאופתא ובחסר אונא. ובענין היכר סמפון:

נ"ו בדין רגלי אותות שלא נמלחו ובטעות תחבו אותן בתוך קדירה רותחין שעל האש ולא הי' ס' ואח"כ שמו אותן עם שאר בשר להתבשל:

ס' פלפול על קו' השואל בענין חתיכה הראוי' להתכבד:

ע' עוד בענין הנז' בחתיכה הראוי' להתכבד והיתר כרוך בצד האיסור ומתהפך:

א' נסתפקי מושכל בענין דשיל"מ בביצה שנתערבה בפלאדין ביו"ט אי מותר לאפותו בו ביום וההיתר כרוך בצד האיסור בזה ע' בפנים. ופלפולים נחמדים בסוגיא דדשיל"מ:

סי' כ"ח ע"ד שתי חתיכות א' נמלחה וא' לא נמלחה ועברו ג' ימים וצוה בעל המלון להמשרתת להשים החתיכה כשירה בתוך קדירה של בשר כשר והחתיכה שלא נמלחה בתוך קדירה טריפות שמבשל בשביל נכרי ושכחה המשרתת איזה חתיכה נתנה בתוך הקדירה כשירה ואיזה בתוך הטריפות אם תולין לומר איסור לתוך איסור נפל:

סי' מ' ישוב נכון לדברי הרמב"ם דס"ל סתם כלים הם בני יומן:

נ"ג ע"ד הקצבים שמוכרים בשר טריפות לחיל המלך ויש בתוך אנשי הצבא יהודים שמוכרחים לאכול אם ל"ש בזה לפ"ע וחי' בענין זה. וגם תשו' ארוכה מכ"ק אאזמ"ו הגה"ק זצללה"ה מפה (מס' שם שלמה כת"י) ע"ד הבגדי שעטנז שמוכרים בחניות למי שחשוד ללובשם ובסופה בירור הרבה פרטי דינים להלכה בענין לפ"ע לא תתן מכשול:

הערה בפנים (בדף ס"ג עמוד ד' בד"ה ואין להתיר) כתבתי שאם יתן מעט בשר כשר אין לתלות בזה להתיר כיון שיתבטל מה"ת ברוב טריפות הנה לא נעלם ממנו מ"ש במנחת כהן דלא אמרינן בכזה היתר נהפך להיות איסור, אך בפמ"ג בשער התערובות הניח זה בצ"ע ואני לא באתי שם רק לעורר ואכ"מ להאריך:

סי' מ"ה בדבר נכרי שנגע במים ששרו בהם צמוקים מעל"ע אי שייך סתם יינם לדידן דפסקינן כבוש מעל"ע וי"ל דהמהרלב"ח שכ' ג' ימים לשיטתו, ע' בפנים – ושם הערה על הדרכי תשובה בענין אם שחיטה הוי מ"ע גמורה ולא הכשר אכילה בלבד:

סי' ע"ד בענין מחלל שבת בפרהסיא אם אוסר יין במגעו. ובאיזה אופן נקרא בכלל זה:

מ"ד בא' שמכר סחורה לצמיתות רק הלוקח מתנה שבאם אחר שלשה חדשים לא ירויח בהסחורה אז יקבלה ממנו המוכר חזרה אם לא שייך בזה איסור רבית:

סי' מ"ו עוד בענין הנז' (בסי' מ"ד) להשואל עוד מזה:

ל"ב פלפול בטויו"ד סי' קפ"ז ברואה דם מ"ת:

ס"ג ע"ד רש"י בסנהדרין דף פ"ז לענין דם נדה, וע"ד הירושלמי במ"ק אי למדין הלכה מקודם מ"ת:

מ"ח בדבר שפיקפק א' על הנוהגים להיות סנדק ומוהל יחדיו, משום שאינו עושה המילה וברכתה מעומד:

כ"ג בתינוק שנולד ביהשמ"ש מיד אחרי השקיעה באיזה יום למולו:

י' ע"ד ס"ת שנמצא בין פ' ויגש לויחי הפסק כמו ג' אותיות. וגם ע"ד קצת סופרים שמניחי' הפסק כמו ג' אותיות במקום סיום הפרשה מז' קרואים אף שאין שם פתוחה או סתומה:

סי' מ"א ע"ד בעה"ב א' שכתב לו סופר מומחה ס"ת ויען שרצה לגומרה קודם חג השבועות השים בה (בהסכמתו) הסופר יריעה א' מכתב תלמידו ע"מ לסלקה אחר שבועות ולשום תחתי' יריעה מכתב ידו בעצמו כדי שתהי' הס"ת כולה מכת"י אחד מהודר אי מותר לסלקה אח"כ ובאיזה אופן:

סי' ל"ו בפתח מרתף שהועמדה משופע (לא עומדת ולא שוכבת) אם חייבת במזוזה, וגם שם נתבאר לענין חומרת הד"ק שצריך להיות המזוזה כולה בטפח הסמוך לחוץ. וגם אם צריך לקובעה בטפח הסמוך לחוץ בכל הפתחים ולא בשער החיצון בלבד:

סי' נ"א בדין קבורת נפל השגה על תשו' בנין ציון וחי' מענין זה:

כ"ו בעיר שנהגו להוליך המתים ב"מ בעגלות ורוצים יראי ה' לתקן שישאו בכתף ואין באפשרי לתקן בכולם רק עכ"פ לת"ח ויראי ה' (על כל צרה שלא תבא) אם רשאין לעשות כן:

הערה בפנים כתבתי ממהר"י אבן שואב בשם הרמב"ן דלמדו זאת מיעקב אבינו ע"ה שצריך לשאת המת בכתף ולא בעגלות ולענין מה שיש להעיר ע"ז דתלוי אם למדין הלכה מקודם מ"ת או לא ע' מה שכתבתי בעה"י בסי' ס"ג בהג"ה משם תדרשנו:

סי' ס"ז בדין שדה קברות נכרים שפינום הנכרים ויש ספק שנשארו עצמות אם מותר לכהנים לילך ולהאהיל שם. ובענין אדני השדה הנזכר במתני' דכלאים:

סי' ע"ו אם יש להתיר למכור החנות בדרך הערמה בעת אנינות ר"ל כדי שלא יצטרך לסגרו בימי אבלו:

הערה הנה עתה אחר הדפסת הקונטרס ראיתי בשו"ת כתב סופר (חיו"ד סי' קפ"ו) תשו' בענין זה וכ' דהיכא שהם שותפים בהחנות אז מהני כששולח לו גם בעת אנינותו ע''י השליח ב"ד שמסלק א"ע מהשותפות ואין לו חלק בו כל ד' ימים ואז יוכל שותפו לעמוד בהחנות כיון דאין בזה שום מכירה ושום מו"מ רק סילוק וזה מותר לעשות גם באנינותו וכן הביא משו"ת דנהגו כן בפראג דבשעת אנינות מוחל לשותפו חלק שותפות שלו כדי שיוכל שותפו לעסוק בחנותם של שותפות וזהו בחנות של שותפים באמת. ושפיר הוסיף שם טעם לשבח בכת"ס והסביר הדברים דבאמת זהו קשה דלמה נכוף לזה השותף שיפסיד ולא יעסוק במסחרו ז' ימים בשביל מ"ע וחשדא של חבירו ולא מצינו כה"ג בשאר מקומות שיאמרו חכז"ל כן שיפסיד בשביל חשדא דחבירו אלא ודאי דאמדינן דעתי' בע"כ דניחא לי' כן בתחלת השותפות כדי שאם יארע לו אבל ל"ע שיהי' גם חבירו היינו שותפו סוגר משום מ"ע וחשדא דילי' כדי שלא יחשדו אותו כל זמן שהם שותפים ביחד ואפי' עומד וצווח לא בעינא בתקנת חכמים לא משגחינן בי' ע"ש באורך אבל כיון שנסתלקו זה מזה ע"י נאמני הקהל שיהי' קיום לדבר וא"כ אין כאן מ"ע וחשדא כ"כ ע"כ אינו מחוייב להפסיד האחר בשביל חבירו האבל ובכה"ג י"ל לא תיקנו חכז"ל כשסילק א"ע חבירו מהשותפות ע"י נאמני הקהל בפרסום ע"כ מותר לעמוד בהחנות זהו לימוד זכות שכ' שם על מנהג פראג בחנות של שותפות דוקא. אבל בהך דנידון דידן דאינו חנות של שותפות כלל הנה כ' שם בבת"ס בשם אביו החת"ס בסי' שכ"ד (הנז' בפנים) ע"ד המוכרים החנות בעת שנוטה קרובו למות כל זמן שהוא חי וע"ז צידד בכת"ס דל"ש מראית עין דכיון דעכשיו חי מוכרו עכ"ז הניח בצ"ע. ועכ"פ כשמוכר בעת קרובו חי הביא שם בכת"ס מנהג עירו פ"ב להקל וכבר כתבנו בפנים שזה נתפשט גם בגלילותינו להקל ואין בידינו למחות עוד אם שקשה מאוד ההיתר כיון שיש בחנות בטבלא עלי' פירמא של האבל ועי"ז המכירה בדרך הערמה רק כחוכא ואטלולא ובודאי שייך מ"ע והשדא אך אין בידינו לגדור עוד. אבל בעת אנינותו דזה חמיר יותר בודאי מטעם שכ' החתם סופר דהוי איסור מו"מ בעת אנינותו וזה אסור מדינא דש"ע המחבר והרמ"א וגם ל"ש היתרו של הכת"ס כשמוכר בעת קרובו חי כיון דבהיתר מוכר דזהו באיסור כבד ובאנינות מוכר. וגם הוא בזיון של המת כשמוכר בעת אנינותו כמ"ש בפנים בשם הרמב"ן בתורת האדם דלכך בספק אנינות לכ"ע להחמיר ולא אמרינן הלכה כדברי המיקל באבל) וגם ל"ש סילוק כיון דאינו חנות של שותפות כנז' ע"כ אין שום היתר בזה. ובפרט במקום שלא נהגו קולא זו מעולם למכור חנותו בעת אנינות ע"כ בודאי חלילה לפרוץ גדר חכז"ל ובפרט דבאמת מדינא אסור כנז'. שוב הראוני בשו"ת מהד"י אסאד (חאו"ח סי' קפ"ט) שכ' שנתפשט להתיר בכל ענין, וז"א דבעת שהוא אונן אין להתיר וכבר העיד הגאון כת"ס זצ"ל שבעירו פ"ב לא נהגו רק בעת שקרובו חי עוד וגם ע"ז פיקפק ורק כיון שכבר נהגו לימד בכת"ס שם זכות על מנהגן הלז אבל לא בעת אנינות דזה בודאי אסור ובודאי לא נתפשט להיתר אצל היראים גם בגלילותיו למכור בעת אנינותו דהרי העיד הכת"ס ממנהג פ"ב שהוא ראש הקהלות בגליל העליון דרק בעת קרובו חי ואולי איזה ט"ס נזדקר שם אגב שיטפי' במהר"י אסאד) והנלע"ד בהא סליקנא כמ"ש בפנים דדי הקולא במה שנהגו להקל כשמוכר בעת חליו של קרובו אף שהפירמא על דחנות אח"כ שמו עדיין כבתחלה עכ"פ כיון שמכר בהיתר כמ"ש בכת"ס אף שגם זה הניח בצ"ע עכ"פ אין בידינו עוד לגדור מחמת המנהג אבל להוסיף להקל למכור בעת אנינות זהו בודאי אסור לכ"ע כנז'. ומ"ש במדר"י אסאד דמן הנמנע הוא שיסגרו חנותן מפני דחשד מחשבת און עליהם שמפני הבע"ח אשר נוגשים עליו סגר חנותו מחמת נפילתו. ז"א דאם רושם וכותב על דחנות בלשונם בפתח הסגור כי על איזה ימים נסגר מחמת דיני אבילות אשר איתרע בי' מילתא יודעים גם העמים מנהגן של ישראל ותורתן בזה ואין חשש וז"פ, ושלום וחיים וה' ישמחנו בבנין ציון וירושלים:

סי' ס"ח בענין הליכה על קברי צדיקים וקברי אבות להתפלל מברר דל"ש בזה חשש ודורש אל המתים כלל:

אה"ע

סי' ט"ז בדין היתר ק' רבנים בנשתטית לישא אחרת עלי', פלפולים בארוכה בדין חרדגמ"ה וכל פרטי ההיתר לזה, ובדין הג' מדינות שצריכין להיות הק' רבנים באיזה אופן נחשבו הג' מדינות:

סי' י"ז בדין ע"ח וע"ש אם להתיר ע"י ק' רבנים לישא אחרת ובאיזה אופן להתירו:

ל"א ע"ד היתר נשתטית בק' רבנים לישא אחרת עלי':

מ"ג בדבר נשתטית שהתירו ע"י ק' רבנים לישא אחרת וביני לביני נשתפית מעט בדעתה וכבר היתה כמו כן זמן מעט באמצע שגעונה:

ס"ב ישוב לקו' על דברי הט"ז שכ' שהיכא שאמרה תורה בפירוש היתר אין רשות לחכמים לאסור מה שקשה ע"ז מתקנת ר' זירא וכן מדם טוהר וגם מחרדגמ"ה מכי תהיין לאיש שתי נשים וכו':

הערה הנה בפנים כתבתי ע"ד החת"ס (סי' ע"ג מיו"ד) במ"ש ע"ד הט"ז אלי ממ"ש תורה גדי ולא עוף ואעפ"כ אסרו חכמים בשר עוף בחלב ע"ש מה שכתבתי ע"ז ועתה אחר ההדפסה העירינו ידידי החריף ס' עוזר הכהן ני' מפ"ק כי באמת בחת"ס בעצמו הרגיש בזה כמ"ש שם דזה אינו פשטי' דקרא דגדי ולא עוף דאדרבא הכל משמע ורק מדרשא ממעטי ע"כ שפיר יכולים חכמים לגדור וכן כ' כעין זה החת"ס בחיו"ד סי' ק"מ ע"ש לענין זה. גם העירני דבאמת בש"ס (יבמות כ"ג וקידושין דף פ"ה) אמרינן חייבי לאוין בהדיא כתיב בהן כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שגיאה וכי יש שנואה לפני המקום ואהובה לפני המקום אלא אהובה אהובה בנשואי' שגיאה שנואה בנשואי' (חייבי לאוין) וקאמר רחמנא כי תהיין דתפסי קידושין עי' רש"י ותוס' הרי דאין כאן בפורש ההיתר בתורה אדרבא התורה מיירי שלקח הא' באיסור לאו ויפה העיר:

סי' י"ב פלפול בדברי התוס' בגיטין בסוגי' דאפקעינהו וחי' בסוגיא זו:

ס"א ישוב לקו' ע"ד המ"מ ריש ה' איסורי ביאה בענין חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות:

מ"ב פלפול בישוב קו' השעה"מ על הרמב"ם דאשה שזינתה ברצון אינה נאמנת שמא עיני' נתנה באחר:

ע"א בענין כתיבות שמות של איש א' בתרי שיטי בגט, וגם לענין כתיבת שם העיר המחובר מב' תיבות אם כשר כשנכתב בתרי שינוי בגט:

סי' ע"ב בענין שם לעפאלד ושם דיולא האיך לכתוב בגט:

כ"א פלפולים בסוגיא דאגלאי מילתא למפרע בהחולץ למעוברת:

נ"ח כו' מש"ס חגיגה בתולה שעיברה מהו לכ"ג לפי"ד החוו"ד בדעת הרמב"ם דספיקא דאו' מה"ת לקולא:

הערה מ"ש בפנים בזה"ל ואין לומר כאן דיש בזה ל'ת ג"כ ע"כ גם בעשה המחובר לה אזלינן בספיקא לקולא מה"ת לדעת הרמב"ם ז"א דאדרבא זיל בתר טעמא כיון דהתורה לא קמיירי מספק וכו' וא"כ כשהתורה ריבתה בכ"ג מלבד הלאו עוד עשה דוהוא אשה בבתולי' יקח על כרחך ריבתה להחמיר דצריך להיות ודאי בתולה עכ"ד ע"ש בפנים. שוב נזכרתי דא"צ לזה מסברא, דכן כ' הרמב"ם בפירוש בס' המצות (מצוה ל"ח) דהעיקר בזה רק העשה דוהיא אשה בבתולי' יקח וכשכ"ג בא על בלתי בתולה אסורה לו בעשה שהשורש הזה אצלינו דלאו הבא מכלל עשה עשה וממילא דברינו נכונים והקושי' מהגמ' לדעת הרמב"ם דבודאי בזה י"ל ספיקו להחמיר אם נאמר כהחוו"ד דבס' עשה להחמיר:

חו"מ

סי' ו' בדין רב שנתמנה בשביל כסף שנתן לבני העיר ואותן שלא קבלו ממון קבלו להם רב אחר וביאור בארוכה לדין זה ממקורו בש"ס ולשונות הפוסקים בהאיסור אלקי כסף:

העדה (השמטה מסוף התשובה) אמנם זהו פשוט דאם אינו קונה דיעות וגם אינו נותן ממון כלל להקהל והרוב הקהל הנאמנים לה' ותורתו חפצים ובוחרים בו באמת בלי שום נגיעת ממון ח"ו רק שמתרצה ברצי כסף אצל איזה בריוני מוסרים ידועים כדי להציל עצמו ממסירותם ע"י הגזירות שהמה בעוה"ר על ישראל ועל רבנ"ן ועל תלמידיהו"ן ועל כל מאן דעסקין באורייתא בודאי זה אינו בסוג איסור זה:

סי' י"ח פלפולים בסוגיא דנמצא א' מהם קוא"פ עדותן בטילה ואיזה חקירות לדינא בזה. ונסתפקתי אם נתחייב מיתה ע"י הסנהדרין ויודע בנפשו ששקר הדברים אם מותר לו עפ"י התורה לברוח כשיוכל להציל נפשו ולהמלט:

סי' ע"ג עוד בענין הנז' אם מותר לברוח כשהעידו עליו שקר ונגמר דינו בב"ד - ובענין דברי השבות יעקב דבשעת השמד מותר לברוח כדי שלא יצטרך לבא למס"נ:

סי' ט"ו בדין שר שרוצה ליקח כתב מיהודי שבא לשכור העסק אצלו שלא יהי' לו חזקה כדי שיוכל להשכיר העסק ליהודי אחר אח"כ בלי עיכוב אם מותר לרב ומורה להזדקק לזה לעשות לו זה הכתב ואם מהני הכתב מחילתו זה לדחותו אח"כ. מהחזקה:

כי אם יוקשה לפעמים איזה לשון בפנים בהמחברת. נא מהמעיין לשום עין בלוח הטעות והתיקון. תמצאנו בסוף הספר שם שאלות ותשובות סימן א'

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה