אור ברסלב

מנחם ציון· רבי מנחם מנדל מרימנוב

תהלים

ירמיה

תערוך לפני שלחן נגד צוררי. אמרו חז"ל שקאי על המן שהיה גבוה ששים מיל וראו אותו כל מלכי מזרח ומערב ולכאורה קשה הלא דרך מלכים לישן עד ג' שעות ובשעה הרביעית כבר נמס המן וחלף והלך לו שנא' וחם השמש אימת שעה שהשמש חם וצל צונן הוא בשעה הרביעית ולתרץ זה נקדים מקרא שכתוב רק באבותיך חשק ה' לאהבה ויבחר בזרעו אחריו וגו' ירושת פליטה לנו מאבותינו הקדושים אשר בכל כחם עבדו עבודת הקודש ופרסמו השם הקדוש הנכבד והנורא והרגילו שם כבוד מלכותו בפי כל הברואים ובזה נתקלס עילאה והמשיכו אלקות לשכון כבודו בתוכינו וכמו כן אנחנו בניהם עדי עד נתחזק במעשה אבותינו בידינו לפרסם אלקותו ולקבל עלינו עול מלכותו ועול מוראו והיינו ע"י התורה הקדושה שהיא עץ חיים שנותנת עצה לדרך החיים שכל המצות שמקיימין בגשמיות המה רק הכנה שעל ידם נזכה להבין עיקר תוכיותם ופנימיותם. אמנם האבות הקדושים מחמת גודל דביקותם וקדושתם הרמה והנשאה לא הוצרכו אל התורה שהשיגו הכל ע"י דביקותם אשר לא כן אתנו פה היום זעיר שם ובני עליה מועטים הדבקים באלהים חיים בקדושתם ופרישותם ויכולין להשיג התורה מבלעדי נתינתה אשר לזאת בחסד עליון רצה לזכות את ישראל למען ילמדו וייראו מלפניו אף מי שלא הגיע לידי מדה זו נתן לנו תורת אמת וחיי עולם הוא הסולם העולה במעלות בית אל לאור באור החיים ולעשות נחת רוח ליוצרנו לקדש שמו ברבים כמו אבותינו הקדושים אף שהיו יחידים בעולם, כמ"ש אחד היה אברהם מכל מקום לא שב מפני כל והפיל עצמו לאור כשדים ובטח בחסד עליון וכמו כן יצחק אף שהיה אברהם מסייעו מ"מ שניהם לבדם בארץ אשר הכירו בוראם והרגילו שמו על פני תבל ומלואה עד שנתאספו עליהם רבים מעם הארץ מתיהדים ולא היה עליהם שום מלכות וממשלה אחרי ששמו בה' כסלם ולא פחדו ולא יראו מפני כל שהבטחון היה באמת ובתמים כי א"א הכריח אותנו לאמונה שלמה ע"י המסות הגדולות והמופתים שראו אצלו. וכמו כן אנחנו ב"י הנפוצים בכנפות הארץ לאלפים ולרבבות עשה נעשה ויצליח חפץ ה' בידינו להגדיל שמו ומפרסם אלוקותו ע"י התורה הקדושה ואולם בתה"ק נאמר בה לא בשמים היא ולא מעבר לים היא שאינה נמצאת לא בסחרנים ולא בתגרנים שרוב העוסקים במו"מ עיניהם על בצעם אחר הבל הממון ושוכחים צור מעוזם כי מידו היתה זאת להם אם להרויח או להיפך ועושים מהעיקר טפל לזאת נתן לנו את המן לחם מן השמים מ' שנה למען לשוב אל לבנו דעת ותבונה איך שהיינו מ' שנה בארץ תלאובות לא זרענו ולא. אספנו את תבואתינו והיה לנו כל צרכינו לא חסרנו דבר ובזה נבוא אל המלך המרומם למצוא חיים חן וחסד לפניו בשנשים עינינו ולבנו על השגחתו הגדולה הטוב ומטיב זן ומפרנס מקרני ראמים וכו' ועי"ז כל העוסק במו"מ יבטח בשם וידע כי לא בעוצם בינתו וכח כפיו עשה את החיל הזה רק מאת ה' היתה זאת בהשגחה פרטיית אשר עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם ויהיו עינינו ולבנו תמיד על עבודת הקודש לעשות רצון אבינו שבשמים ולא להתבטל מדברי תורה ויראת שמים ובזה נהיה חירות וע"כ אמרו שירד המן גבוה ששים מיל שהכוונה היא על הששים מסכתות שעליהם אמר שהמע"ה ששים המה מלכות אשר התורה שבע"פ כלולה מהם. ונקראה מיל לשון דבור ומלול שנ' כי חיים הם למוציאהם בפה. שהמוח הוא ה' הראשונה ששם המחשבה שמוציאה אח"כ אל הדבור בה' מוצאות הפה שהוא ה' אחרונה והוי"ו היא מחברת אותם ע"י קו האמצעי. וע"י הוא משיג החכמה העליונה שהיא היו"ד ונעשה עי"ז יחוד השם הקדוש. ולזה אמר דוד תערוך לפני שלחן נגד צוררי ששולחני בלשון חז"ל חלפן שהוא מחליף מעותיו לאחרים ופורט כספים ע"מ להרויח בעסק הזה כמו כן מאכל האדם אשר רוב העולם טועים וסוברים שמזון האדם הגשמי הוא הנותן לו כח וחיוני תמורת הניתך לקשר החיות שלו עם הגוף ולא יתפרדו. ולא כן הדבר רק העיקר הוא החיות אלוקות המלובש והמעוטף במזון ההוא המחבר חלקיו ומהוה אותו לבל ישוב מיש לאין וחיות ההוא אינו נראה לעינים. וע"י הברכות שלפניהם ואחריהם ממשיכים שפע וחיות הבורא ב"ה המלובש בהמאכל ההוא, אל האדם והגוף לוקח את הראוי לו והמוגשם והנעכר נדחה לחוץ וע"כ תיקן משה על המן ברכת הזן את העולם כולו בטובו שבכבודו ובעצמותו הוא זן את האדם בחיותו, ממש כביכול והמן היה כלו רוחני ושכלי שבעבור זה נתמשל לשני ענינים כזרע גד וכעין הבדולח ולכך היה נבלע באיברים שלא היה בו פסולת ולפ"ז מזון וחיות האדם אינו בא לו מעצמות המאכל רק מאמצעות ע"י הברכות ושפע אלוקות המלובש בו וזש"ה תערוך לפני שולחן נגד צוררי שהחילוף שאנו ממירין רע בטוב לקבל הקדושה ולדחות המותרות הוא נגד אלה שאינן זוכין לכך. ואנו פורקין עולם מעל צוארינו ע"י הקדושה והבטחון והתורה הקדושה וכאמור:

ישפוט תבל בצדק ועמים באמונתו שינוי הלשונות במקרא זה צריכין ביאור החילוק שבין תבל לעמים למה לא ישפוט התבל באמונה והעמים בצדק גם מהו צדק ומהו אמונה וגם לבאר מ"ש ישעיה הנביא. כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל וביאור הענין ידוע שהארץ הלזו שבע פעמים נבנתה מעולפת ספירים בשבעה ארצות כגלדי בצלים ושמותם עלי אדמות תבל ארקא נשיה שתיה וכו' הפחותה שבכולן נקראת ארץ והמובחרת שבכולן היא התבל ואנחנו נקראין יושבי תבל שקבלנו המצות ויראים את ה' ולבאר על בוריו אופן עשייתם ותכונתם אי אפשר להאריך כ"כ גם אין לנו נפקותא הצריך לענינינו. אבל אמת נכון הדבר שכל השבע ארצות הם בכל מקום שאין אנו עסוקין באדם היושב לבדו במדבר רק בתוך להקת קבוצת אנשים הרבה דיעות יש בהם ויתחלקו בכללות לשבעה מיני מדריגות יש שפלי אנשים הנקראים יושבי ארץ וכל יושביה רעים וחטאים ולמעלה למשכיל כל המעולה מחבירו פוסל את חבירו ויקרא לו שם חדש על שם הארץ ההיא הנוכחת למדריגתו ואדם מכבד מקומו נקרא יושב תבל או אדמה או ארקא וכו' ולמעלה בקודש משרתי עליון הנגשים אל ה' המה נקראין יושבי תבל היושבים ראשונה במלכות שמים והם נקראים אופנים לפי שאין עומדין תמיד במדריגה אחת פעם משתמשין ביראה עילאה ופעם יפנו אל היראה תתאה אל המקום אשר שם רוח ה' ללכת וכפנות הזמן והעת לעשות לה' כל פינות שהם פונים רק ביראת ה' ולדבקה בו ובאמת ענין היראה צריך ביאור האיך אפשר לירא מדבר שאין רואין למראה עינים הנסתר והנעלם מרוב קדושתו אשר לזאת אית יראה ואית יראה יש גבורי כח עושי דברו ויראים מלפניו יראת הרוממות בגין דהוא רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין ואדון על כלהו ויודעין איך לית אתר פנוי מניה. אשר לא כן דלת העם אשר יראתם משבט פשעם מפחד ה' מהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ ומיראת העונש ומכל מקום מבלעדי יראת העונש אי אפשר לבוא ולהגיע ליראת ה' העילאה שכשהקב"ה עושה דין ברשעים שמו מתעלה בלשון חסידיו ועבדיו וזולת זה לא הוצרך השי"ת להנקם מרשעים בעוה"ז שאף במות האדם אינו דבר אבוד רק פירוד היסודות ויוכל להנקם מכל יסוד בפ"ע ושורש הענין הוא שנ' אכן רוח היא באנוש שכל דבור שמוציא האדם ויצא בכח זה הבל מפיו והבל הזה אינו מוגבל ויוכל להתפשט בכל העולם וכשהבל הזה יוצא מאדם כשר וצדיק בדבורים קדושים צדק לפניו יהלך שכל מי שפוגע בו נתוסף בו זריזות וקדושה והתחזקות לעבודת הבורא ב"ה אבל כשהמוציא ההבל הזה אדם רשע ודבריו שלא כדת של תורה הוא מחטיא רבים וכל הפוגע בו נפרד מדביקותו ונטרד ממעלתו ומזה יבוא שכמה כשרים יפלו בנופלים ממדריגתן וגלו מעל שולחן אביהם שבשמים וזולת זה לא היה אפשרי לשום אדם מישראל להפרד מחלק ה' האחוז בו בחבלי עבותות אהבה וטהר ידים יוסיף אומץ עוז ותעצומות עבודה רבה והתחזקות גדול לשוב למדריגתו הראשונה. וע"כ צריך עונש הרשעים לפשט עקמימיות שבלב להפריד מאהלי החטאים האלה בנפשותם להעביר גלולים מן הארץ וגם הצדיקים שנפרדו מה' מחמת הבלי הרשעים נענשים בעבור שלא נשמרו מהם ועי"ז יוכלו להגיע ליראה עילאה ילכו לבטח דרכם ולא יתפרדו מדביקותם ושני פעמים יראה בגימטרי"א תב"ל ובזה יבוארו המקראות הנ"ל כי ענוש לצדיק לא טוב שכשהקב"ה מעניש לצדיקים לא באלה שבחו ואין הרשע לוקח לעצמו תוכחת מוסר ואדרבא מתפקר יותר אבל הדבר שהוא לו לשם ולתהלה כי תאחז במשפט ידו לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה יעלזו חסידים בכבוד תהלת ה' יספרו וע"כ אמר ישעיה כאשר משפטיך לארץ כשאתה עושה דין ומשפט באותן שהן במדריגת הארץ אז ילמדו יושבי תבל צדק שהצדק הוא כלו טוב שהוא שורש הדינים ולזה התפלל דוד שישפוט התבל בצדק שירחם יי את עמו וירב עליהם משאת טובו וזה יהיה ע"י שישפוט עמים באמונתו שעמים קאי ג"כ על אשר בשם ישראל יכונה ואין לבבו שלם עם ה' כי נכבה גחלתו והללו נקראים עמים שהוא לשון גחלים עוממות ויבוא עי"ז אמונה שלימה ועתה בינו נא זאת שבכל ד' יסודות ארמ"ע הפחות שבכלם הוא יסוד העפר ולמעלה ממנו יסוד המים ואח"כ יסוד האויר והאש. ואח"כ הגלגלים ועולמות העליונים המקיפין זא"ז והפחות שביסוד העפר הוא הבחינה שנקראת ארץ והמעולה שבה היא התבל. וכן בכל העולמות המשובחים והמתנשאים מן העה"ז. וע"כ בחינת תבל שלהם היא נכבדת יותר מהעולם שלמטה מהם והארץ שבגלגלים היא כמו תבל להעה"ז וכן הארץ שבעולמות העליונים היא תבל להעולם שלמטה מהם וכמ"ש כל העולם כלו כגרגיר חרדל נגד גלגל הירח וכן כל גלגל נגד חבירו וכן כלם נגד עולם המלאכים ואין הכוונה על הכמות והאיכות שלמעלה מגלגל הירח לא שייך כמות ואיכות רק מהות ועיקר הכוונה על החיות והארה עליונה הנשפע בהם וכן מ"ש רגלי החיות כנגד כלם שוקי החיות וכו' אין כוונתם על הכמות רק כדאמרי אינשי קטנו של פלוני עבה ממתני פירוש על השכל והחיות הידוע שבכל דבר יש הארה עליונה המחיה אותו יש חיות שבדומם וחיות שבצומח וחיות שבחי וחיות שבמדבר ועפ"ז נפרש מקרא שכתוב. כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם וגו' וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן והניף הכהן אות' והדקדוקים רבו במקרא זה גם מלת נותן משמע לשון מתנה והנה כבר הרחבנו, הדבור בי"ט לספר שבחו של מקום ע"י פסוק ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' כי לולי חסד ה' מעולם ועד עולם למלוך עלינו ביד חזקה לקחת אותנו לו לעם קדוש להאיר עינינו וליחד לבבנו לדעת דרכיו נחפוץ לחיותינו כיום הזה עדיין היינו מתועתעים בתועבות מצרים רק מאת ה' היתה זאת אשר הוציאנו משם להכין לבבנו אליו ע"כ הביאנו אל המדבר והאכילנו את המן עומר לגולגולת שהיה כלו רוחני ושכלי ומי שאינו מופשט מהגשמיות כמעט אינו יכול להבין ענינו הלא העומר היה שיעור קטן מאוד רק מזון סעודה אחת שבערב ירד השליו ואפילו קטן שבקטנים לא העדיף ולא היה אפשר להותיר ממנו רק אנשים מיוחדים שהותירו אשר באמת קצף עליהם משה וכמו שפרשנו בשבת שעברה והיא הדבר שדברנו שהמן לא היה לחם לאכול מזון מוגשם רק החיות שהיה בו שהאיר עיניהם ולמד דעת אותם איך לעבוד את הבורא ב"ה ולפרסם אלהותו בכל העולמות ובכל ברואיו שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה להמשיך חיות לכל הנבראים שידעו כלם מקטנם ועד גדולם שעושין רצון השי"ת שאין בריה בעולם אשר לא תדע שיש אלהים גדול ונורא שבראה מאין ליש ואין בה בחירה לשנות את תפקידו. רק זולת פעולת האדם אינה יודעת שעושה רצון בוראה אבל ע"י דבורי האדם שמשבח ומפאר את יוצרו על עניניהם הוא ממשיך בהם חיות ושפע שידעו שעושין רצון השי"ת ומקבלין נחת רוח מזה. וכזאת עשה אדה"ר בקריאת שמות לכל היצורים וע"כ נאמר וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו שידע להמשיך לכל בריה חיותה בקריאת השם הראוי לה והוא שמו באמת אשר על ידו יקבל נפש חיה והארה עליונה שתדע שעושה רצון קונה וחפץ צורה. וזו היתה המתנה טובה וחמודה חטיבה אחת בדבור וידעתם כי אני ה' שנתן בנו הדעה והחיות באכילת המן שע"כ היה די עומר לגולגולת כקטן כגדול מאחר שהאכילה היתה רוחניות ובזה אין חילוק בין קטון לגדול שכולם צריכין דעת וחיות בשוה וזש"ה כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם אף שהיא בחינת ארץ מ"מ מאוד נתעלית וממקום קדוש תבוא לכם אותו המתנה טובה המרומזת בתיבת אני כנ"ל וידעתם כי אני ה'. וכשתגיעו למעלה הזאת אז וקצרתם את קצירה שיש בני אדם המתברכים בלבבם כי זך וישר פעלם ונראה בדעתם שלומדים תורה ונותנין צדקה ושעתם מוצלחת ולא דעת ולא תבונה בהם להבחין כמה גדול כחה של העבודה והם מבלי עולם שאינם כדאים להיות בעולם ואינם יכולין להגיע לעולם אל האמת ומאן דרב הוא זעיר שאינו רוצה להגביה את עצמו. רק צריך שידע ויכיר בעצמו איך הוא מקצר בעבודת הבורא וגלל הדבר הזה באתערותא דלעילא כי יערה עליו רוח ממרום ופתאום יבא אל היכלו הערה עליונה לעוררהו מתרדמת הזמן ולזרזהו לעבודת הקודש ויקבל על עצמו ללמוד יותר או לעשות איזה מצוה והנהגה טובה צריך לעשות לאלתר כי אם ירחיקנה וימתין עד למחר נקרא לכשאפנה אשנה ובוודאי לא יפנה ובדברים האלה פירש"י בגמ' על מ"ש מחשבה מועלת לדברי תורה. וכן אמרו בירושלמי אנן אגורי דיומא אנן יזפינן ביממא ופרעינן בליליא שאסור להרחיק הזמן רק לפרוע מיד וזהו שאמר הכתוב כשתבאו לבחינת הדעת ההוא שנתתי לכם אז וקצרתם את קצירה תכירו ותדעו איך אתם מקצרים בעבודת השי"ת ואז תקבלו עליכם להטיב מכאן ולהבא. והבאתם את העומר שהוא הדעת ראשית קצירכם אל הכהן שתיכף בנפול עליכם הערה עליונה שתכירו איך אתם מקצרים בעבודת הבורא תביאו אותו מיד אל הכהן שהוא כינוי להשי"ת וע"כ נקרא תנופה ונאמר והניף את העומר כי הונף והורם לקדוש ה' לריח ניחוח שאותן התקיפין בדעתם ואומרים כי נכון דרכם לפני ה' אינן יכולין לעלות אל ה' להגביל את עצמן שאינן יודעים מקטנותן ולשון תנופה והגבהה לא שייך רק על השוכב ולא על העומד וע"כ נקרא השכל והדעת הזה עומר התנופה וכמו שבארנו שבעשר' מאמרו' נברא העול' ובמאמר א' הי יכול להברא' ולזאת נקרא אצל הקב"ה אומר באל"ף אבל אצלינו שעינינו ולבנו עליו להשגיח עליו עין בעין נקרא עומר בעי"ן:

תוכן העניינים

מנחם ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה