מנחם ציון· רבי מנחם מנדל מרימנוב
ירמיה
זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר לכאורה נפלא מה טיבו של החסד הזה הלא על כרחם גורשו ממצרים ביאור הענין כי אחד היה אאע"ה אשר היתה רוח אחרת אתו לסור מטעות אנשי דורו אף שהיו חכמים גדולים בכל החכמות תכונה וטבעית וכשפים אבל הוא מאס בכל הענינים הללו ואיזן וחיקר התכלית והבין שאין בירה בלא מנהיג הממציא כל הנמצאים והמהווה כל ההויות והתחיל להיטיב ולהשכיל בחכמות אלהיית ואולם לזה צריך יישוב הדעת והרחבה לבל יוטרד בעניני העה"ז שמבלבלין דעת המשכיל ותהי ראשית מלאכתו שלא לדור בשום בית רק באהלים ישב כל ימיו:
כי העוסק בבנין מטריד מחשבתו ושכלו בעצים ואבנים למדוד את תבנית הבית לכל מוצאיו ומובאיו כתבניתו וגם אחר גמר ותשלום הבנין הוא חפץ להשים בו כלי תשמיש ותכשיטין כלים מכלים שונים וכמו כן שאר האבות וצאצאיהם והבאים אחריהם לא ישבו בבית נכון ועליות מרווחים רק באוהלים. וכזאת מצינו ביונדב בן רכב שצוה בניו אחריו שלא לדור בבתים ואיתא בס' מעשה ה' ע"פ ויהי כאשר יראו המילדות את ה' ויעש להם בתים שבנה להם בתים במצרים והושיב ישראל בין ב' מצרים למען ידע מוצאיהם ומובאיהם ע"ש. והנה זה היה רק במצרים אבל בארץ גושן הנהיגו מנהג אבותיהם לדור רק באהלים שמצרים וגושן שני מדינות היו רק שפרעה עשה בערמה למען שיתערבו בגוים ונתן להם חירות לקנות להם בתים במצרים וכמו שעושין המלכיות עתה וכן עשו רבים מעמי הארץ אבל הרוב מהם נשארו בגושן ואח"כ כששמשו המכות לא שמשו' רק בארץ מצרים אבל בארץ גושן לא היה דבר רע ולכך נאמר כי גורשו ממצרים אבל מארץ גושן לא גרש אותם ואדרבה כוונת פרעה היתה שגם הדרים במצרים ילכו וישבו בגושן ואח"כ ברבות הימים יחזור וישתעבד בהם. וזה היה החסד נעורי' של הישראל שלא הלכו לגושן שהיתה ג"כ ארץ טובה ורחב' שדתן ואבירם קראוה ארץ זבת חלב ודבש רק נמשכו אחרי ה' ילכו למדבר ארץ תלאובות ולא זרועה: