מנחם ציון· רבי מנחם מנדל מרימנוב
פרשת מצורע
ויאמר ה' אל משה וגו' כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם וגו' ראשון תחלה קשה על ששינה הלשון שהתחיל בארץ כנען וסיים בארץ אחוזתכם ועוד לשון ונתתי משמע מתנה טובה ורש"י הרגיש בזה וכ' שעל ידי הנגעים מצאו מטמוניות ונתעשרו וזו קשה מן הראשונה הלא הרבה שלוחים למקום אם רצונו להעשירם אינו צריך להחריב בתי ישראל כאמור לי הכסף ולי הזהב והעושר והכבוד מלפניך ועוד הלא הנגעים לא באו בשביל עשיית מצוה רק בעון לשון הרע או צרי עין ואיך יהיה זה מתן שכרו וחוטא נשכר ולתרץ כ"ז נקדים מה דאיתא בהגדה רבן גמליאל אומר כל שלא אמר ג' דברי' אלו בפסח לא יצא י"ח ואלו הן פסח מצה ומרור המאמר הזה צריך ביאור וכי באמירה לבד תליא מלתא והכי הול"ל כל שלא קיים וגו' ואם כוונתו היה שיקדש המצוה בפה מלא הא זה נקרא טעמי מצות והיה לו לומר כל שלא ידע טעמי מצות אלו וכו' ומה לנו באמירתן. ולפרש כ"ז נקדים מ"ש בפ"א. ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ולא עוד וכו' הנה ביעידת זוכה לדברים הרבה נכללו כל עניני האדם וצרכיו למגדול ועד קטן חיים חן וחסד רפואה שלימה עושר וכבוד וא"כ מה זה שחושב והולך עוד הלא כבר נכלל הכל אבל שורש הענין הוא כי הלומד תורה לשמה הוא הלומד על מנת לשמור ולעשות ואינה נקראת תורה לשמה עד שיבוא לידו המצוה ויקיים אותה ואם ח"ו לא יקיימנה נקראת שלא לשמה. וכל חכם לב הלומד תורה לשמה ומוציא מחשבתו הטהורה אל הדבור ואל המעשה שהם כנגד נפש רוח ונשמה כי משכן הנשמה היא במוח אשר שם המחשבה הדבוקה באלקים חיים והדבור הוא ברוח כמ"ש רוח ה' דבר בי. וע"כ הוא דבוק במחשבתו הקדושה ובמעשים הנאהבים והנעימים בחלק אלהים עליון וימלא כבוד ה' בכל חלקיו ושמעתי ממורי זצ"ל על י"ג מדות התורה נדרשת מק"ו ומגזירה שוה שהקלות וחמורות יהיה שוין אצלו ולפרש דבריו נקדים עפ"י מ"ש על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח כי בשביל התורה נברא העולם שהתורה נקראת אמת והיא מדת יעקב והעבודה היא מדת יצחק והיינו כי החסד היא בלתי גבול וע"כ שיתף השי"ת מדת הגבורה וצמצם שכינת כבוד קדושתו בתוך העולמות למען שיוכלו לקבל אורו ושפעו וז"ש אברהם הוליד את יצחק כי מבין שניהם היו נסבה להתהוות בריאת העולמות ומשכיל על דבר יבין לאשורו ויוסיף אומץ לתקן חלקי נפש רוח ונשמ' שלו ויגיעו מעשיו למעשי אבותיו להיות שותף להקב"ה במעשה בראשית ואולם לזה צריך הכנעה גדולה ושפלות רוח לשום א"ע כאין ואפס ממש להדמות לבוראו השוכן את דכא כי תועבת ה' כל גבה לב ומאן דרב הוא זעיר ובאמת הדבר קשה איך אפשר להיות שפל בעיניו באמת ובתמים אחרי שיודע בעצמו שהוא בקי בכל חדרי תורה וחריף ומפולפל אשר לזאת עצה היעוצה היא שילמוד תורה לשמה שלכך נקראת תורה כי היא מורה בדרך חטאים בתרי"ג עטין שיש בה תארנה עיניו למען ידע ולבבו יבין כי הוא נעור וריק מכל טוב ה' ועדיין לא עשה שום תנועה קלה לעבודת הבורא ית"ש בשלימות ועי"ז יכנע לבבו וידע וישכיל שאין בו לא תורה ולא חכמה כמ"ש דוד המלך ע"ה ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני. וע"י כך שפל רוח יתמוך כבוד חכמים וענות צדק תרב גדולתו להיות כאלהים לנטוע שמים וליסוד ארץ לברוא עולמות כמוהו אשר אין להם קץ ושיעור וזה נקרא דברים הרבה וע"ז אמר ר"מ כל העוסק בתורה וכו' ולא אמר כל הלומד תורה וכו' לפי שאינה נקראת תורה לשמה עד שיוציאם אל הדבור ואל המעשה להתעסק בקדשים לשם יחוד קוב"ה. ואז זוכה לדברים הרבה לבריאת עולמות שאין להן קץ ואמר להלן ולא עוד וכו' וחושב והולך עוד דברים טובים דברים נחומים שאינן בכלל אותן הדברים הרבה. וכנגד הג' דברים הנ"ל שהם נפש רוח ונשמה המתלבשים במחשבה דבור ומעשה נתן לנו ג' מצות בפסח שהם פסח מצה ומרור שהפסח הוא קדשי שמים לתיקון הנשמה והמצה הוא מורה על הרוח נמוכה שאינה עולה להיות גדולה מכמות שהיתה בתחילה וגם אין בה שום טעם כמו השפל ברך שאינו מרגיש א"ע כלל. ומרור הוא כנגד הנפש שצריך עבודה רבה לשבור התאוות רעות. ולזה כיון ר"ג כל שלא אמר ג' דברים וכו' פירוש כל שלא הוציא מחשבתו בלימוד התורה עדיין אל הדבור לא יצא עדיין מן החיוב.
ובזה נבוא אל הביאור כי יש שלשה מיני נגעים נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים ואין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה. וא"כ מן הדין הקב"ה מעניש תחלה בנגעי בתים ואח"כ בנגעי בגדים ואם לא שב תבער בנפש החוטאת נגעי בני אדם וא"כ קשה למה הפך הסדר בתורה וכתב בתחלה נגעי אדם ואח"כ של בגדים ובתים אמנם לפי דברינו הנ"ל נאמר שהג' מיני נגעים הנ"ל גם הם רומזים לתיקון הפגם בנפש רוח ונשמה כי הגוף אינו נקרא אדם רק בשר אדם והנשמה היא הנקראת אדם והפוגם בנשמה ענוש יענש בנגעי אדם והיא מתלבשת אח"כ בהרוח ונגד זה יש נגעי בגדים והרוח נתלבש ונתעטף עוד בהנפש כי שם ביתו ונגד זה יש נגעי בתים. וע"כ הפך הכתוב הסדר וכתב מתחלה נגעי אדם תיקון הנשמה ואח"כ תקוני הנפש והרוח. והנה הישראל מצדיקים את עצמם באמרם בני אמי נחרו בי שיש בידיהם ההרגל מה שלמדו ממעשה ארץ מצרים וארץ כנען. כשעושין רצונו של מקום ולומדים תורה לשמה הוא מעביר על פשעיהם כמ"ש נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך ונתתי אדם תחתיך. וזש"ה כי תבואו אל ארץ כנען כשתכניעו עצמיכם תדעו ערככם כי אתם המעט עי"כ תמצאו חיים חן וחסד בעיני הבורא יתברך שמו ויתן הנגע צרעת בארץ אחוזתכם. פירוש במקום שיש לכם אחיזה ורב טוב ושלום על ישראל:
ששה דברים עשה חזקיה על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו בלתי ספק שחזקיה המלך עשה עוד דברים ותיקונים הרבה כל ימי משך מלכותו וא"כ קשה ממה נפשך למה לא הזכירם אם הודו לו אם לאו ע"ק שחושב והולך עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו ואמרינן בגמ' מ"ט דכתיב החודש הזה לכם זה ניסן ואין אחר ניסן. ופריך אטו חזקיה לא ידע להא ומשני יום שלשים של אדר היה הואיל וראוי לקובעו ניסן. ועדיין קשה וודאי דגם מזה נמי ידע חזקיה ובמאי קמפלגי ועוד האיך שייך לומר עיבר ניסן הלא אדר מעברין ולא ניסן ועוד הלא זה הוא חזקיה מלך כשר היה שהקב"ה רצה לעשותו משיח ומה לנו להרהר אחריו אם עשה כהוגן אחרי שכל כוונתו היה לשם שמים בוודאי לא הוציא מת"י דבר שאינו מתוקן. ובפרט שכבר מצינו לתרץ מעשיו על שעבר ניסן בניסן אמר הכתוב ה' הטוב יכפר בעדי. ע"כ בוודאי גם מעשיו האחרונים עשה הטוב בעמיו אבל הענין הוא כך כשעלה במחשבת הבורא ית"ש לברוא את כל העולמות בלתי מחויב בדבר מבלעדי הצטרכו להם רק ממדת חסדיו ורב טובו ברצותו להטיב לברואיו ולהודיעם כח כבוד מלכותו וראה שאין העולם מתקיים רק ע"י נשמות הדבקים במדותיו לחונן דלים ולגמול חסדים טובים והם יפרסמו שם כבודו וימשיכו שפע קדושתו בכל העולמות להתוודע ולהגלות כי הוא אדון עולם לכל נוצר המשובח והמפואר והמתנשא המחיה את כלם והמהוה את כלם וגלל כן הוריד לנו את הנפש הזאת ונתנה בהגוף ויפח באפיו נשמת חיים ויקרא את שמם אדם להיות קשור בעליונים ותחתונים. ואולם מדאגה מדבר פן ואולי חלילה בהיותם בגוף מוגשם ונעכר הלהוט אחר תאוות רעות ויצר מחשבות לב האדם רק רע מנעוריו נעו מעגלותיהם לשכוח צור מעוזם ויפרעו על דברי קדשו כאשר רבים לא הצליחו ונאבדו אשר קומטו בלא עת. ומאהבתו את עם סגולתו לבל ישובו לכסלה הנחילנו ימים טובים חגים וזמנים לששון הנקראים מועדי ה' שהקב"ה יתוועד אצלנו להטות לבבנו אליו לעבדו בלבב שלם ולא נסוג אחור ממנו וע"כ שואלין ודורשין שלשים יום ולר"ג שתי שבתות טרם בוא יום ה' כי צריכים הכנה גדולה לקבל אור האלוקיות המוכן ומזומן לשפוע עליהם בי"ט ובשביל כך היו הבית דין מוכרחים לעבר השנה. כשראו שעדיין לא השלימו חוקם והזמנה מלתא להתאחד עם בוראם לעשות רצונו בשמחה ובטוב לבב. וזה נתוודע להם על ידי הדוממים והצומחים כאשר לא נשלמו בתכליתם כמשפטם בכל שנה ושנה. זה היה אות אמת המורה באצבע על ישראל שעדיין צריכין תקון והכנה ועברו את השנה להרחיב את הזמן עוד שלשים יום ואם נשארו עוד מעט מזעיר עשו פסח שני. וזה היה כוונת חזקיה המלך כי בזמן ההוא ביער הקליפות וטיהר את הארץ להעביר גילולים ומכשול עונם וישב מצרף ומטהר את ישראל באמרו להם לפני המזבח הזה תשתחוו. וראה שהגיע יום שלשים ועדיין אינם בתכלית שלימותם עבר את השנה וניסן הוא לשון התנשאות לנטלם לנשאם למצוא חן וחסד בעיני הבורא. והב"ד לא הבינו ולא השיגו עדיין תכלית כוונתו ע"כ לא הודו לו. וע"כ לא נשאר בחיזוק וקיום כמו על אותן הדברים שהודו לו שנתחזק ונתקיים כגון על גניזת ספר רפואות שהודו לו. ועדיין כל איש אשר משכבו נהפך בחליו יעתר אל ה' ויבטח בשמו ישלח דברו וירפאהו. וכן כלם וידוע שכוונת מלכי ישראל לא היתה רק למען ישבו על כסא המלוכה להשתרר ולרדות בעם ה' לעשות מלאכתם ולעבוד עבודתם וכו' רק העיקר הוא להכין לבבם ולסעדם להודיעם דרכי ה' ללמד דעת את העם ולהורות להם הדרך ילכו בה. וע"כ המורד במלכות חייב מיתה שכבודם הוא כבוד שמים וכן עשה שלמה המלך ע"ה שכל דבריו היה בהקהל בהתאסף קרן עדת ישורון דיבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף שכל אחד היה כלול מאלף. לאחד דעתם ולהכניע מחשבתם ולבבם לעבודת הבורא ב"ה. וגם חזקיה המלך מגודל אהבתו לעמו על ישראל אמונתו בתוכחת מגולה הבין מדעתם שצריכין עוד הכשר וקצר להם הזמן והעת לעשות לה' ע"כ עבר את השנה. והרחיב את המועד אף שלא היה מן הדין אבל הב"ד לא הודו לו כי לא כן היא המדה רק מחוייבים לעשות את שלהם לדבר על אוזן שומעת תוכחת מוסר השומע ישמע והחדל יחדל ומי שרוצה להיות שוטה כל ימיו אין אנו אחראין וערבאין לו וגם בעבור זה קיצץ דלתות ההיכל ושיגרן למלך אשור אף כי היה נכון לבו בטוח בה' שיצליח בכל אשר יפנה כי מלחמת ה' הוא נלחם והיא מלחמת מצוה מכל מקום היה חפץ יותר בשלוה והשקט כמו שנתנבא עליו ישעיה טרם צאתו מרחם אמו למרבה המשרה ולשלום אין קץ. וזה ג"כ מאהבת ישראל שלא היה רוצה לסכן נפש אחד מישראל רק שישבו בהשקט ובבטחה להיות פנוים לעבודת הבורא יתברך ויתעלה זכרו:
במדרש שיש שלש פרשיות שיש בהם ששים מצות והם פ' בא ומשפטים וקדושים ודבריו תמוהים כשנעמוד לחשבון בס' המצות וס' החינוך יחסרו מהם הרבה ועוד שיש פרשיות שיש בהם יותר מששים מצות ולמה לא חשבן ושורש הענין שפרשיות הללו הם סגולות ופעם אחת מצאתי סגולה בפ' ויקהל נאמר אשר צוה ה' לעשות ושם צוה על שבות שבת. וגם לקמן בצוותו על מלאכת המשכן אמר אשר צוה ה' לאמר והול"ל לעשות. אבל זה הוא סגולה לאמר פסוקי מלאכת המשכן קודם התפלה ויעלה לו כאלו בנה משכן. וכן פ' קדושים שיש בני אדם שטבעם מחוממים וקשה עליהם לפרוש מעריות והסגולה לקרות פ' קדושים וללמוד אותה עם כל שרשי המצות ויקבל עליו לקיימם באמת. וסוד הדבר שיש בה ששים מצות והעבירה בטילה בששים ולפ"ז שני המדר' לא פליגי שחד חשיב ששים וחד חשיב שבעים ומאן דחשיב ששים לא חשיב פ' עריות. והוא הדבר אשר דברנו שאותן העריות כ"א בטלה בששים מצות ע"י שילמוד אותם יסמכוהו ויסעדוהו לכפות יצרו לשמור כל מצות ה' וכן פ' בא המצות שבהם מסוגלים למי שאינו יכול להשמר מלהסיח דעתו מהתפילין שעכ"פ יש בהן ששים מצות ודברים אלו עמוקים ונעלמים שצריך להבין הלא אסור לבטל איסור לכתחלה ואי אפשר לבאר הכל רק הערה למבין. ישמע חכם ויוסיף לקח: