מנחם ציון· רבי מנחם מנדל מרימנוב
פרשת ויקהל
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וגו' כבר דקדק בזה"ק על פסוק ששת ימים עשה ה' שהיה לו לומר בששת ימים לזה גם בעינינו יפלא פה על אמרו ששת ימים תעשה מלאכה ולא אמר בששת ימים ומהגם שנא' אשר צוה ה' לעשות הלא אינו מחוייב לעשות מלאכה בימות החול. ע"ק שכאן נאמר לעשות ובמלאכת המשכן נאמר אשר צוה ה' לאמר ומן הראוי היה לו לומר הפוך הדברים והנראה לי בזה על פי מ"ש ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה וגו' דברים הללו קשים להולמן וכי יש חלונות ברקיע גם איזה מקום הוא שבת הלבנה הלא היא סובבת תמיד ואינה עומדת רגע במקום אחד והענין הוא עלינו לשבח לאדון הכל אשר בשפלינו זכר לנו למען בריתו ושבועתו לאבותינו הוציאנו מעבדות לחירות והאמירנו לתתנו עליון לעבוד עבודתו ולעשות מעשהו ואולם לא הגיעו מעשינו למעשה אבותינו והוא בעבור שלא היינו זהירין וזריזין לעבודתו מנעורינו כמו אברהם אבינו אשר תיכף בן שלש שנים הכיר בוראו וכל מגמת פניו היה רק לעמוד על האמת במה יתרצה אל אדוניו וכשעשה איזה דבר והרגיש שמעשה זה פעל בלבבו תשוקה ואהבה יתירה לעבודת הבורא אזי ידע נאמנה שדבר זה מצוה לעשות ואם עשה דבר שהבין בו שניתק מן דביקות הבורא בעשייתו ידע שזו עבירה ונשמר מלעשותה עוד ובדרך זה קיים כל התורה כולה קודם נתינתה אבל אנחנו אין בידינו דעת ותבונה כזאת שלא זכרנו עצמינו מעודינו. אשר לזאת נתונה לנו חמדה גנוזה תורתינו הקדושה אשר בה נדע המעשה הטוב בעיני ה' ולהשמר מלעשות הרע לפניו והמאור שבה יחזירנו למוטב למען נלמד ליראה ולא נשוב לכסלה וגלל כן לא טוב הדבר לבלות עסק התורה רק בפלפולים שאינן לאמיתן בשגם שהמה טובים לחידוד התלמידים אך לא בחר ה' באלה שעיקר לימוד התורה למצוא דעת להגיע אל האמת ולדקדק בה עד מקום שידו מגעת וא ואותן דקדוקי תורה נקראין חלונות וידוע שכנסת ישראל נקראו לבנה על שם שאינן מאירין תמיד והצדיק נקרא שמש ומגן בעבור שהוא משפיע ומאיר על אותן שירדו ממדריגתן להניף אותם תנופה לקדוש ה' למנה וע"ז אמרו ובוקע חלוני רקיע שהשי"ת פותח שערי תורה להאיר עינינו להבין ולהשכיל באותן חלוני רקיע ומוציא חמה ממקומה שהצדיקים מחליפין כח להאיר על הלבנה שהיא במכון שבתה פירוש ששבתה ונחה מעבודת הבורא ורפו ידיהם מלעסוק בדקדוקי תורה ובזה מבואר מ"ש חז"ל כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו ומאלה הדברים אשר צוה ה' דרשו מכאן ל"ט מלאכות שידוע שקיום העולם על התורה ואם לא בריתי וגו' חקות שמים וארץ לא שמתי. וכל העוסק בתורה נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית והיינו כשלומד לשמה לייחד לבבו לבורא בתוך כל ישראל המייחדין ה' אחד באוות נפשו באמת ובתמים ה' אח"ד שהוא בגמטריא ט"ל וזהו טל תורה שהוא קיום העולם וכמו כן כשעוסק בפרשת המשכן מעלה עליו הכתוב כאלו בנה את המשכן ונעשה הוא עצמו משכן שכינת כבודו טל תורה מחייהו לקיים העולם וע"כ לא נאמר אצל בנין המשכן אשר צוה לעשות שהתורה היא נצחיית ובכל עת נוהגין כל המצות ואי אפשר לעשות משכן בכל זמן וא"כ אילו נאמר לעשות היה אך למותר שהתורה לא רצונה לכתוב לנו סיפורי מעשיות לכך נאמר אשר צוה ה' לאמר שיעסוק בתורת המשכן ויהא הוא עצמו מדור לשכינה וזהו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל כל מקום שנקבצין שם עדת ישורון לעסוק בעבודת הבורא נקראין כנסת ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' שהשי"ת צוה והזהיר על הטל תורה ולייחד לבבם לדבקה בו לעשות אותם שעי"ז יהיה קיום העולם. וזהו ששת ימים תעשה מלאכה שאותן ששת ימים שנכלל בו בריאת העולם המה יעשו מעצמם וביום השביעי תשבות שע"י עבודתך תוכל להגיע לתכלית האמת המתגלה בקדושת יום השבת:
ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה. לכאורה קשה מאי אשמועינן בזה ועוד דאיסור שבת הוה ליה למימר בסוף שלא תדחה מלאכת המשכן את השבת. ונראה לתרץ שמשה חכם גדול היה וידע נדבת לב ישראל כי רבה היא כדאיתא בגמ' אין יכולין לעמוד על אופי' של אומה זו וע"כ נתיירא שאם יאמר להם מתחלה נדבות מלאכת המשכן לא ימתינו עד כלותו דבריו ותיכף ומיד יביאו ויחללו את השבת. והראיה כי יצאו מלפני משה מיד בכלות הציווי של מלאכת המשכן יצאו להביא איש כמתנת ידו ולכך הוצרך לקדם להם איסור שבת: