מנחם ציון· רבי מנחם מנדל מרימנוב
פרשת האזינו
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ וגו' כבר נתקשו המפרשים למה אמר לשמים לנוכח ולארץ בלשון נסתר גם על מה ולמה נתן האזנה לשמים ולא להארץ וישעיה לא אמר כן וליישב זה נקדים מ"ש לכו נא ונוכחה וגו' ויש לדקדק למה אמר לכו ולא אמר בואו נא והענין הוא שכל ישראל יש להם מדה טובה זו להטות אזנם לשמוע ד"ת אבל יש מהם שמיד אח"כ כשהופכין פניהם והלכו להם שוכחין כל שמועתם וע"כ במצות השמיעה אינן עושין רק כלי ואוזן לשמוע אבל שמיעה אין להם שעיקר המצוה לחוק הדברים על לוח לבם אף בעת עסקיהם בענייני משא ומתן. וע"ז אמר לכו בנים שמעו לי ר"ל כשתלכו ממנו תשמעו לי. וזהו האזינו השמים ואדברה שכשישראל נאספים לשמוע דברי מוסר ועצות טובות מהצדיקים הם נקראין שמים שאינם עוסקים בענייני העה"ז הארץ הלזו וזש"ה האזינו השמים בשעה שהם שמים יעשו כלי השמע ואוזן. ואח"כ כשיהיו בבחינת ארץ ישמעו וילמדו לדעת את ה' בכל דרכיהם:
ראו עתה כי אני אני הוא וגו' צריך ביאור למה כינו הפרשה בשם שירה הלא כל דברים המה תוכחות על עון וכמו שאנו מתפללין לבטל כתוב אפאיהם ולבטל כתוב אשביתה אשר לזאת הי"ל לקרותה בשם תוכחה ולבאר זה נקדם לפרש אשר שפתי רננות יהלל פינו לשבח ולפאר את מעשה אלהינו בשם יד הגדולה כמ"ש וירא ישראל את היד הגדולה במקום אחר אנחנו מכנים וקוראים תפארת עוזו בשם יד החזקה וביאור הענין הזה הוא כך. כי בצאת ישראל ממצרים היינו ערום ועריה בלי שום שכל ומצות ובלי שום קישוטי כלה אחרי שלא קבלנו עדיין התורה ולא ידענו את ה' כמו שרואין עתה היתרון הגדול של בעלי תורה על זולתם שהללו בעלי מדות טובות מוכתרין בקישוטים נאים וגם בין אותם שאינם בעלי תורה מעלות מעלות יש המהדרין במצות אבל דלת העם המנוערים מכל טוב המה מבלי עולם ואינם מן היישוב כמו כן בצאתינו ממצרים היינו משוקעים בתועבותם ודבקים במדותם. ואף שמשבט לוי לא פסקה ישיבה באמת לא היה עליהם שעבוד. וגם בעינינו יפלא על מה ולמה חשק ה' בנו לקרבנו לעבודתו ואמת ה' לעולם שמר את בריתו ושבועתו לאבותינו שהבטיחם לעשותינו לעם סגולה וגוי קדוש. אשר לזאת היתה החטיבה הזאת רק ממדת טובו וחסדיו הרבים העצומים הוציאנו ממצרים ועשה בהם שפטים והרבה לנו תורה ומצות ומשום כך נקראת הגאולה הזאת יד הגדולה. כמו אדם שהוא נדיב לב ומרבה להיטיב עם כל בשר ורוח ברוח נדיבה ולב טוב ויד פתוחה. אנו קוראין מדת טובו בשם יד גדולה וגם בענין הצדקה צריך ישוב הדעת והבנה ליתנה לעניים הגונים וע"כ היתה הגאולה בר"ח ניסן שמדת יום גוברת המורה על מדת החסד כמ"ש לעושה אורים גדולים כל"ח שהמאורות הם בחסד ה'. כי בלילה מתייראין מלצאת יחידי משא"כ ביום אין שטן ופגע רע ולא כמו שסוברין ההמון שהמאורות נבראו רק להאיר לעסקם במו"מ לא כן הדבר שהעיקר הוא להשיג על ידם שכליות רבות לעבודת הקודש אבל בתשרי מדת לילה גובר וע"כ תיכף יום ראשון מהחודש הזה הוא יום הדין עד יום הכפורים נקרא יומא דדינא רבא ובימים הללו נפתחין שערי תשובה ורבים עושים תשובה נכונה. ויש הרבה שאינם עושים תשובה והם מאריכים הגלות אבל מ"מ יש בלבם מעט הרהור תשובה יותר מכל ימות השנה ועומדין על מפתן השער אף שאינם נכנסים מכל וכל אבל ישנם צדיקים שבדור שכל עבודתם להתהלך לפני ה' והם הולכין ביד חזקה שנאמר שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה ואחז"ל שכוונת המקרא על הצדיקים שכל העולם ניזון בצדקה והם ניזונין בזרוע שבוקעין כל המסכים המבדילים בזרוע וביד חזקה ולא בשביל עצמם רק בשביל כללות ישראל שהרי אמרו להלן שאפי' בצדקה אין ניזונין וע"כ נקרא החודש הזה יד חזקה וביאור הדבר איך הולכין ביד חזקה שהנה אחרי עבור יה"כ בד' ימים הללו אדם מתעשת ונותן על לב איך שהיו פתוחין לפניו כל שערי תשובה והוא נתעצל וקיצר הרבה בעבודת הבורא ואין אנו עסוקין במקצת ההמון שששים ושמחים בעבור הזמנים הללו שאינם צריכין להתענות עוד ולא להשכים לסליחות שהגוף רוצה לנוח מעבודת האלה ולחשוב אחר פרנסת ביתם לבנות לו בית דירה ועליות מרווחים. והם נקראין כסילים שעיקר התכלית באמת לעסוק בעבודת הבורא בתורה ותשובה ומע"ט ובפרט בימים הללו ששערי תשובה נפתחין אפילו ליחיד. וכל אדם מישראל יוכל להגיע למדריגת יהושע בן נון וגלל כן כאשר נותנין אל לבם להתעצב איך שכל' הזמן הנכבד הזה בלא דבר ובלי מה יצר להם מאוד על התעצלותם עד הנה לזאת הם מתחילין מחדש לעשות תשובה בכל לבם ונפשם ביד חזקה ומצרפין ד' ימים הללו הראשונים ונעשים י"ד ונקראין יד החזקה שעושים תשובה ביד' חזקה וע"כ מיד אח"כ בימי החג אנו נוטלים ארבעה מינים שהם כמו מכבדות לכבד ולטאט בהם כל רע ופגע ואל יקטין בעיניכם מעלת אדה"ר שתאמינו לי שצפרנו היה חשוב ומאיר יותר מכלם. רק מ"מ מעשה שהיה היה שע"י קלקולו ירדה זוהמא לארץ וכמו כן כל אדם כשעובר עבירה הוא בורא לעצמו מקטריגים המצירים לו והמעיקים לו והם אינן נותנין לנו תלוי ראש לעלות אל המזבח ה' ההרוס בעו"ה ודבר זה הוא אמת ויציב גמור כמו שהייתי רואה אותו למראה עינים שכל ישראל בורא לעצמו מקטריגים וצריך להכניעם וע"כ אנו נוטלין הארבעה מינים הללו ונלחמים בהם עם כל המקטריגים והמעיקים שד' מינים האלו הם הכלי זיין שלנו ובהם מוליך ומביא מעלה ומוריד שכל מקטרג ומסטין על ישראל לפני כסא כבודו כלם יפלו תחת רגלינו ולא יוכלו קום וע"כ אנו שמחים בחג הזה בד' מינים הללו ומקלסים להבורא ית"ש שנתן לנו שכל הזה איך לנער כל רע. ובזמן שבהמ"ק היה קיים היו מקריבים שבעים פרים להכניע כל מקטריגים ועכשיו שחרב בהמ"ק אנו קוראין בתורה מצוותן ונשלמה פרים שפתינו וע"כ יש בשירה הזאת שבעים שיטין ונאמרו בה דברים שאינם מהוגנין כמו אשר חלב זבחימו יאכלו וגו' ותגבורת אויבי השם. ולבסוף אמר אשיב נקם לצרי וגו' ואמר ראו עתה כי אני וגו' אני אמית ואחיה וגו' שבזה הפסוק מרומזים כל דרכי התשובה למעיין בה ובעבור זה כותבין השירה הזאת אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה שאין תקומה לחטא וישראל עושה חיל: