אור ברסלב
מנחם ציון פרשת אמור

מנחם ציון· רבי מנחם מנדל מרימנוב

פרשת אמור

פרשת קדושים

וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' אמרו חז"ל שכוונת המקרא על ט"ו בניסן שהיו הצדוקי' אומרים ממחרת שבת בראשית וגו' ולכאורה קשה באמת למה נתן פתחון פה לבע"ד לחלוק ולא כתב ממחרת הפסח וע"ק מ"ש מיום הביאכם את עומר התנופה מאי איכפת לן בעומר ומה ענין הספירה אצל העומר גם צריך פירוש למה נקרא עומר התנופה ולהבין כ"ז כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם פירוש שכל המצות אין הכוונה על עשיית המצוה לבד אך גם זאת שנלמוד ממנה תוכחת מוסר והנהגה ישרה ודרך הקודש יקרא לה אשר ע"י נדע ליישר הדורים אל הדרך ישכון אור ובשבת ישראל במצרים איש לעברו תעו כל גבר אחרי בצעו זה ירמוס חומר וזה יחזיק לבנים וזה פונה למשאו ומתנו ואת ה' לא ידעו שהיה שקועים כ"כ בתועבת מצרים עד שאם האריך הגלות עוד רגע א' כמעט נטבעו בנ' שערי טומאה ולא יכלו לצאת משם לעולם והנה כל אדם מישראל יש לו רמ"ח אברים רוחניים שתלוים בהם רמ"ח מצות ה' וכאשר האדם איננו דבוק בבורא ויצר מחשבות לבו אחרי הבלי העוה"ז על חלומותיו ועל דבריו הוא בעולם הפירוד שאם עוסק באבר אחד אינו צריך לאבר אחר אבל כשהוא בדביקות בוראו הוא מתאחד בקדושתו עם כל איבריו להתהלך לפני ה' וזה נקרא עומר התנופה שמאסף ומעמר כל חלקי אבריו ומחשבותיו אשר הונף ואשר הורם לקדוש ה' למנה ובצאת ישראל ממצרים שפסקה זוהמתם שהוא הפירוד שהרי לא הלכו אחרי בצעם למו"מ וגם לא לכבוש את הארץ שא"כ היה להם לילך דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא. רק כוונתם היה רק ללכת אל אשר מרחמם ינהגם וה' הולך לפניהם אל אשר יהיה שמה רוח ה' ללכת לא יסבו וקשרו כל מחשבותם ומעשיהם לדעת את ה' ללכת בדרכיו ולדבקה בו וע"כ הקריבו עומר התנופה כי קמה אלומתם והתאחדו כל חלקיהם ויחן שם ישראל בעצה א' ולב שלם לאביהם שבשמים ולזה נצטוו על ספירת העומר שמיום ההוא והלאה התחילו לזכך ולהצהיר א"ע לבלתי לשוב לכסלה וספירה הוא לשון ספיר וזיכוך. עד חג השבועות שהיו זכים מוכשרים וראוים להכנס בנ' שערי בינה והנה ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה הוא בכל שבוע מדי שבת בשבתו שיש אתערותא דלעילא ואפי' על עם הארץ אמרו אימת שבת עליו וגם תנוק קטן ירא לחלל שבת ובעת ההיא אדם מתעשת ועומד לחשבון כל מה שפעל בימות החול. וזה נקרא ירא חטא ולא ירא אלקים. ואולם ביום השבת אינו יכול לתקן את המעוות שכבר עבר ובשבת עצמו אינו יכול להטיב מעלליו להתעסק במצות שרבים מהם שאינו יכול לקיים בשבת כגון נתינת צדקה ולכתת רגליו לילך לצדיקים וגם אינו מופנה ללמוד בשבת בהתמדה וכיוצא באלו וע"כ הוא מקבל על עצמו לעשות הטוב והישר ולהיטיב מעלליו בששת ימי המעשה הבאים לקראתו וז"ש וספרתם לכם ממחרת השבת שמיום ראשון התחילו לזכך עצמיכם עד השבת השביעית שכל שבת הוא שביעית מהשבוע תספרו חמשים יום שע"י כך תיישרו דרכיכם ותזככו מעשיכם שתהיו מוכנים לקבלת התורה:

צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וגו' להעלות נר תמיד מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותו אהרן הכהן מערב עד בוקר מצוה זו כבר נאמר בפ' ואתה תצוה וצריך ביאור למה נישנית כאן. בשלמא מצות לחם הפנים נישנית כאן משום שחידש בה שתהיה שש מערכות ושני עשרונים לכל חלה אבל בנר תמיד לא נתחדש דבר גם מה ענינו לכאן אצל פ' המועדות. וע"ק איך המצוה הזאת נוהגת לעולם כמו כל המצות ובפרט שנאמר בה תמיד אבל הענין הוא כך כי מנהג ישראל תורה היא וללמוד צריך שכל תנועותינו ומנהגינו אחת מהנה לא נעדרה אשר תורה ויראת שמים יחדיו תמים בפנימיותם. כי בהיות ישראל במצרים איש לעברו תעו ובתעלולותיהם נפשם חפצה ואת ה' לא ידעו עד שמצאו מלאכי השרת מקום לקטרג ולומר הללו עע"ז והללו עע"ז וכו' לולי ה' שהיה לנו אשר לא נתננו טרף לשניהם לא בזכותינו רק למען שבועתו ובריתו את אבותינו על גאולתינו ועל פדות נפשינו ועל דבר שם כבוד מלכותו להודיע טבעו בעולם ולמען ספר תהלתו לפרסם אלקותו והיינו על ידי התורה שיש בה כ"ב אותיות מהם שלש אמות אמ"ש אויר מים אש ויסוד העפר הוא חומר לקבל צורתן שלא יכלו לנוח בלתי חומר המקבלן ושבע כפולות בג"ד כפר"ת שמקבלין דגש ורפה במקום שצריכין לכופלו. והם נגד השבעה שערים שבנפש שני עינים ושני אזנים וכו' ושנים עשר פשוטות נגד הי"ב מנהיגים שבנפש שמיעה הילוך וכו' וע"כ כאשר חפץ ה' בנו להוציאנו מכור הברזל תועבת מצרים הביאנו אל המדבר מקום פנוי ומוכן לקבלת התורה והנחילנו שבעה מועדים שהם פסח שבועות ר"ה יוה"כ סוכות שמיני עצרת ושבת הוא הכולל שבהן וע"כ אנחנו נוהגין לומר בשבת ג"פ מזמור לדוד ה' רועי נגד השלש אמות וכל מזמור חולקין לארבעה חלקים שיש בין הכל שנים עשר נגד הי"ב פשוטות ואח"כ זמר ברוך אל עליון שיש בו שבע חרוזים נגד השבע כפולות ואל יפלו בעיניכם על אמרי דברים אלו שיש לי טעם כמוס על זה וע"כ נצטוו לספור ספירת העומר שבע שבתות תמימות כדי שיטהרו נפשות ישראל מזוהמתן ויהיה כלי קבול טהרת הקודש בחג השבועות הבא עלינו לטובה ואף שכבר עברו כמה ימים בלי מה ובלא דבר עוד יש שלשים יום לפני החג שנוכל לתקן הכל שכל זה נוהג אף בימים האלה ובזמן הזה שאין בית המקדש קיים. כי ראשי עם יחידי סגולה צדיקים שבדור המה צנתרות מריקי הזהב הדולים ומשקים לכל הבא לטהר הקרב אל משכן ה' ותנח עליהם הרוח חכמה ובינה ודעת כי בכל דור מתגלה הארת משה רבינו ע"ה שהיה כללות הדעת של כל ישראל והוא שורה על הראוים ומוכנים לכך קדושים משרתי עליון להשפיע מהארתם לזולתם וזה נקרא מועדי ה' שהמועד הזה לשם ה' לתקן אותן השבעה שערים לשון שיעור כל חד לפום שיעורא דיליה כפי אשר הכין לו מקבל שפע בני חיי ומזוני. והארה זו נקראת שמן זית זך שאף שכל השמנים מאירים מכל מקום השמן זית היא זכה ומאירה ביותר וז"ש צו את בני ישראל אין צו אלא זירוז ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון דעה דא ביה כולא ביה שצריכין הזמנה מלתא להיות מוכנים לקבל הארת הדעת וזהו ויקחו אליך שיקחו את עצמן אל הדעת להאיר על עבר פניהם השמן זית זך שהוא כינוי להשפע עליונה להעלות נר ר"ת נפש רוח או נשמה רוח זה יהיה תמיד ובכל עת יהיו בגדיהם לבנים והנה כל המחזיק במדותיו של אהרן נקרא על שמו בשם אהרן שאהרן היה שושבינא דמטרוניתא לקרב לבבות ישראל לשום אהבה ושלום ביניהם שימצאו חיים חן וחסד בעיני בוראם אבל משה היה שושבינא דמלכא מן ההר אל העם על ישראל אמונתו לקרבם תחת כנפי השכינה וע"כ צוה הכתוב על הצדיקים שבדור הדבקים במדותיו של אהרן והמה מבית לפרוכת דעיילי בלא בר ואליהם יאספו עדרי צאן קדשים שהם עדיין מחוץ לפרוכת הקודש לקבל הארתם. וזש"ה מחוץ לפרוכת יערוך אותם אהרן שאותם המשרתים את פני פרוכת הקודש הנקראים על שמו של אהרן יערכו השבעה נרות להאיר השבעה שערים להבאים לחקור ממסך שמנם מחוץ לפרוכת שמן מראשם אל יחסר כל חד לפי שיעורו יתן לו כדי מדתו שתהא דולקת מערב עד בוקר יהפכו חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא ייתן הכא והיה לעת ערב יהיה אור אכי"ר:

תוכן העניינים

מנחם ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה