מנחם ציון· רבי מנחם מנדל מרימנוב
דרוש לתפלת ערבית
אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה פותח שערים וגו' תפלה זו תיקנו לנו אנשי כנה"ג בשינוי לשונות עפ"י דעתם הרחבה והמלאה ואנחנו לא נדע על מה הטבעו ענינים הללו כי לא דבר רק הוא וגו' שורש הדבר שהם ידעו לסדר לנו סדרי בראשית זה לעומת זה הכל על מכונה כעין דוגמא של מעלה שאנחנו מברכין אשר קדשנו במצותיו משמעות הדברים שהשי"ת בכבודו ובעצמו מקיים המצות הללו והאמת כ' הוא כמו שאחז"ל שהקב"ה מתפלל ומניח תפילין וכדומה ולזה סידרו לנו בשחרית ארבעה עניני תפלות הראשונה תפלה שהיא בחינת דבור וקול שניה לה תפלה שהיא בכח והשלישית היא במסירת נפש והד' נקראת תפלת לחש בעולמות עליונים נקראת קדושה והיא צריכה להיות בלחש שעליה נאמר בעמדם תרפינה כנפיהן ולא בתנועת האיברים הנפת כפים שגם המלאכים יש להם ידים שנאמר וידי אדם מתחת כנפיהן תפלת עמידה צריך להיות בחשאי הלא יש פנאי הרבה לפזז ולכרכר קודם תפלת י"ח ודבר חידוש אומר לכם שהוא בסדר צבא מעלה כשמקבלים השרפים רשות להקדיש להקב"ה ובהתעצמות תשוקתם לקבל עליהן עול מלכות שמים שלימה אומרים קדוש קדוש וגו' בקול דממה דקה וכאשר קדושתם נמשך בכל העולמות נעשה מזה רעש ואז מתנשאים גם האופנים וחיות הקודש גם המה לעומתן רק שאינם עדיין במדריגה זו לפי שהוא ברעש ואין יכולין לומר קדוש רק ברוך עד אח"כ שנתגדל אש רשפי תשוקתם אומרים ג"כ קדוש. אשר לזאת מחוייב כל משכיל להשגיח איך שכל צבא מעלה מתנהגין עצמם ע"פ הסדר וילמד כמוהם שנאמר מסדר את הכוכבים:
ולא לפחוז זה לפנים ממחיצתו של זה. וכמו כן מצינו במתן תורה נאמר הגבל את ההר וקדשתו וכי היה הבורא צריך לפינוי המקום הלא הוא מצמצם א"ע להשרות שכינתו על כל ישראל גם השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו ואת השמים והארץ הוא מלא ואולם עשה כן מדאגה מדבר שאם ידחקו עצמם זה לפנים מזה יבלבלו ויטרידו זא"ז ע"כ צוה להגביל ההר שיהא המקום מורחב ופנוי בעוגל גדול: