מנחם ציון· רבי מנחם מנדל מרימנוב
ארבע פרשיות
ענין ארבע פרשיות וסדר קריאתן יש טעם הגון וכוונה נכונה לדבר ולא שקריאתן בהזדמנות והענין הוא ידוע שגם קודם מתן תורה היינו ראויים להעשות עם סגלה וגוי קדוש כמו אבותינו הקדושים שלא קבלו התורה והשיגו אותה בצדקתם כמו כן אנחנו בניהם עדי עד אם היינו מתחזקים במעשה אבותינו לבלתי נשוב לכסלה לא היינו צריכין לתורה. רק הי' די לנו בחלקינו יוצרינו לנהוג במעגלי יושר וכמ"ש חז"ל למה נקרא שמו שדי שאמר לעולמו די וקשה הלא לא קצרה יד ה' ואיננו כילי למה לא הניח את העולם להתרחב עוד. וביאור הדבר שאחז"ל למה נקרא שמו שדי שיש די באלהותו פירוש שהשי"ת בעצמו הוא שלם בכל מיני השלימות ויש לו נחת רוח גדול מעצמו שאיננו צריך כלל לעבודת ברואיו לעשות נחת רוח לפניו רק כוונת הבריא' הי' שגם הנבראים יקבלו נחת רוח גדול בעבודתם אותו ובמה שירגישו עליהם השראת אלהותו. ולא נקרא נחת רוח שיהנו מהבלי עוה"ז. רק התענוג התמידי הנכבד בזה לבד יש די והותר לכל היצורים. ובנתיב הזה דרכו האבות ונעשו מרכבה לשכינה. ואולם נשתקע הדבר ונתקלקלה מדריג' זאת אצלינו שאחרי ירידתינו למצרים וכושיים שהיו עסוקין בכל החכמות ואת ה' לא ידעו ולא הבינו מהשגחת אלהי עולם וגם הישראל נטמעו ביניהם ללמוד ממעשיהם ונכספו לדברים אחרים אשר לא יצליחו לעבודת הבורא נסוגו אחור והיו בלא דבר שבקדושה:
ובחמלת ה' עלינו שמר בריתו ושבועתו לאבותינו לתתנו עליון על כל הארץ לקרבנו לעבודתו הוציאנו מעבדות לחירות והעבירנו בתוך הים בחרבה ואז השגנו מעלה רמה ונכבדת שאמרנו בשמחת לבב אף גילת ורנן זה אלי ואנוהו מי כמכה באלים ה' וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ואז חזרה העטרה ליושנה רק שלא היה הדבר בשלימותו שיעשו מרכבה לקדושה ויבטלו את רצונם שלא להתאוות לשום דבר שאין בו נחת רוח להבורא והניחו מעט הנאת העה"ז לעצמם וע"כ היה כח לעמלק לבוא וללחום עמהם שאילולי כן לא הי' שם מגע חיצוני כלל. שנתקיים תפול עליהם אימתה ופחד וגו' וכל אומות רגזו וחלו מפניהם אשר לזאת נחזיק טובה לחז"ל שחשו לזה ותקנו לקיים מחיית זרע עמלק קודם יציאת מצרים. יען וביען שהובטחנו להגאל בחודש ניסן כמאמרם ז"ל בניסן עתידין ליגאל. וקוה קוינו בכל שנה ושנה בהגיע עת הגאולה הלז' צפינו לישועה כי ירחם ה' את עמו על גאולתינו ועל פדות נפשנו לכך תקנו לנו להכין עצמינו להיותינו מוכשרי' לתשועת ה' בניסן הבא עלינו לטובה. וראשית מלאכתנו לעשות טצדקאות לבטל ממנו כל מסטין ומקטרג וכל המצר לישראל הן בעניני העה"ז ובעבוה"ק המסית ומדיח את הקרב אל משכן ה' לאהב אצלו רדיפת הכבוד ולדבר לפניו לשון הרע וכדומה כולם נקראים בשם עמלק ומצרים כידוע ועל אלה אנחנו מתגברין במחצית השקל שכ' התוס' שאותן עשרת אלפים ככר כסף שרצה המן לשקול היה חפץ לדחות בזה שקלי מדבר שמכוונין בחשבונן לעשרת אלפים כ"כ. והפיר השי"ת את עצתו. לכך תקנו לנו ליתן עתה מחצית השקל כי חלק ה' עמו ונא' עם זו יצרת לי ז"ו בגימטריא י"ג שהוא החצי מן השם הקדוש וע"כ כל איש ישראל בפ"ע נקרא מחצית השקל ועל ידי שהישראל מרבין שלום ביניהם ומחברין לבבם כאחד לאחד נעשה מזה שקל שלם להכריע עצמינו בקלבון לכף זכות ובכח הזה יותש כח המסטינים ונמחה זרע עמלק וע"כ קורין מיד אח"כ פ' זכור ועי"ז מתבער רוח הטומאה מן הארץ ומוסיפין טהרה לעבוד עבודת הקודש ולזכך רוחניותם דהנה האר"י ז"ל סידר לנו תפלה שנא' קודם פ' התמיד יהי רצון מלפניך שתכפר לנו כל עונותינו וגו' ונקריב לפניך קרבן התמיד שיכפר בעדינו ודבריו צריכין ביאור כיון שכבר נתכפרו עונותינו למה לנו קרבן התמיד לכפר ואם אין עונות נשיאת חטא למה. ושורש הדבר שעיקר בריאתינו הוא לזכך נשמותינו ורחניותינו להוסיף טהרה וקדושה וכח בפמליא של מעלה שנשמותינו רוחניים יותר ממלה"ש. אך בעתים הללו שאנחנו מלובשין בחומריות אין לאל ידינו להשלים חוקינו וחובותינו רק עבודתינו ופעולתינו עתה לבלתי נגרע' ולסוג אחור ח"ו עד אשר יערה עלינו רוח ממרום להניחנו על אדמת הקודש ואז נקריב קרבנות חובותינו להטהר ולהתקדש בקדושה של מעלה. וע"כ קוראין בעת הזאת פרשת פרה לטהר טמאים ושיטהרו נפשות ישראל מזוהמתן. ושלמו ימי אבלינו ונראה עולם חדש ולא תזכרנ' הצרות הראשונות וע"כ קוראין פרשת החודש שבפנים חדשות יבואו לכאן ורב טוב לבית ישראל: