אור ברסלב

מנחה חריבה· רבי פנחס אפשטיין

דף מ"א

דף מ'

ע"א מסוף הספר לתחילתו, פרש"י למפרע, פרשתי דברי רש"י ז"ל המדודים ואח"כ מצאתיה בבאר שבע יע"ש – שם לפי שאין מברכין ברכה שא"ל, כתבו התוס' ישינים ביומא שם דף ע' דמכאן יש ללמוד דהשוחט הרבה בהמות או עופות ביחד אסור להסיח בין שחיטת עוף לחבירו כדי לחזור ולברך כיון שיכול לצאת בברכה ראשונה עכ"ל, ובדרך זה כתבו הראשונים על ההיא דסח בין תפילין של יד וכו' עבירה היא בידו דהעבירה היא מפני שגורם לעוד ברכה שהיא ברכה שא"צ במקום שיכול לצאת בראשונה וכל זה מבואר היטב בתוס' מנחות ל"ו ע"א ד"ה סח בין תפלה וכו' מכאן מדקדקים וכו' ושמא שאני תפילין שמצוה אחת הן וכי' ובאלו נאמרין תנן וכו' ומשני רשב"ל וכו' יעוש"ה ועיין היטב בשו"ת המבי"ט שהזכרתיו לעיל, בסי' קי"ז ובסי' ק"פ וחידוש שלא הזכיר כמדומה את התוס' מנחות הנ"ל אלא דהביא דברי הר"ן פ' י"ט של ר"ה שפי' כן על ההיא דסח וכו' יע"ש וזהו כוונת ריש דברי התוס' מנחות הנ"ל וקצרתי, וכמדומה שהענין של המבי"ט איתא נמי בשו"ת מהר"מ מלובלין ז"ל ואינו כעת תח"י – שם חד גברי בתרי סיפרי וליכא פגמא וזה ליכא למימר דיקרא כהן אחר ל דמבואר בריש פ' בא לו (ס"ח ע"ב) דדוקא הכה"ג צריך לקרות וצורך עבודה היא יעו"ש, וקריאת הפרשה זו מה"ת היא כמבואר שם בגבורת ארי בשם הירושלמי, אך על פרשה זו דאך בעשור וכן בעשור שבח"ה וודאי דקריאתן מדרבנן עיי"ש בגב"א ד"ה דלמא וכו', וא"כ הא נמי צ"ע דיקרא כהן אחר ומנ"ל דבעינן לזה הפרשה דוקא כה"ג:

שם גמרא מביא ס"ת מתוך ביתו וכו' ופירש"י בד"ה מכאן ואילך וכו' דקסבר אין עו"ה ליוכ"פ א"נ ירושלם דלתותיה נעולות בלילה וכו' עכ"ל, וכבר עמד ע"ז הגאון בעל תשובה מאהבה תלמיד מרן הנו"ב ז"ל שכעת נדפסו התשובות האלו בסוף ספר נוב"ת ודפוס ווילנא) שרש"י סותר דבריו ממה שפירש ביומא דף ע' דמערב יוכ"פ הביאו וע"ש סי' כ"א מה שכתבו הרב והתלמיד, וכן נשאל ע"ז בבנין ציון ח"ש והביא שכבר דיבר מזה בספרו ערוך לנר על יבמות דף ל"ד יע"ש ועיין הגהות חשק שלמה, ולעיל במאירי ריש פרקין סוף דף ל"ט כפרש"י ז"ל ועיין תפארת ישראל בפתיחה לסדר מיעד ושו"ת הגרעק"א ז"ל ושו"ת ח"ש ז"ל אי יש להביא ספר בשבת פ"י קטן ויש להעיר מכאן: שם והא אמר ר' יצחק נפחא וכו' עיין ביד דוד על מס' יומא ושם בדף ע' הביא שמהריט"ץ הקשה בשם חכם אחד למה לא מקשה מר"ח שחל להיות בשבת שמוציאין שני ספרים יע"ש, ועיי"ש עוד ציוני ספרי אחרונים בסוגיא זו שכצורתה איתא ביומא שם, – לעיל בתוס' ד"ה כל כך למה וכו', יעיין בשו"ת הרדב"ז ח"ב ס' תת"י שהביא ירושלמי זה ומדייק מ"ש קרובים ומ"ש רחוקים וכו' יעש"ה וכנראה אישתמיט ממנו דברי תוס' זה בביאור הירושלמי:

שם במשנה פרשת המלך וכו', בפרש"י ד"ה שנאמר וכו' ואותה קרייה על יד המלך היא וכו' עיי"ש בזכרוני שראיתי בקונטרס אחד וכמדומה שנקרא זכר לשבועותהמדבר בענין הקהל שחקר שם מנלן דדוקא המלך קורא זה, ואינו זוכר אם הביא דברי התפארת ישראל שכתב כאן בזה"ל אע"ג שבתורה לא נזכר שיקרא המלך דוקא ותו הא תינח בזמן שיש מלך בשאין מלך מי קורא, ונ"ל דמה שהמלך קירא זהו מדרבנן כדי ליתן כבוד לתורה וגם כדי שיזהרו טפי במצות התורה בשיראו שגם המלך חייב לשמור מצותיה, כש"כ כל יחיד מיהו בזמן שאין מלך לא היו מבטלין העשה אלא קורא אותה גדול שבציבור ככה"ג או ראש הסנהדרין עכ"ל ובגליון התפארת כתבתי דיש מקים לדון דהקהל לא נאמר אלא בזמן שיש מלך ואז יש דין ציבור עלייהו אבל כשאין מלך דין יחידים עלייהו ודוגמא דאמרינן בתענית אין תענית ציבור בבבל ועיין במנ"ח בקומץ למנחה ומצאתי בקרית ספר למרן המבי"ט פ"ג מחגיגה שכתב והמלך הוא שיקרא באזניהם כדכתיב תקרא את התורה הזאת ומשה מלך היה וכתיב ביאשיהו וישלח המלך ויאספו וכו' ובעזרה היו קוראין וכו' עיי"ש דמשמע דמעכב (כעת ראיתי בת"ה שכבר העיר מכל אלה ומתוס' יו"ט ומתפא"י הנ"ל עיין ברש"ש ז"ל, – שם עושין לו בימה „של עץ" בעזרה וכו' יש לדייק קצת למאי נפ"מ מספר לנו שעושין לו בימה של עץ וכי מאי נפ"מ מאיזה דבר עץ או אבן או ברזל, ואפשר, דאתי להורות כמש"כ התוס' בד"ה כתב וכו' דהיו בונין הבימה מעיו"ט בנין של פרקים וכו' אלא מקימין אותה ומחברין הפרקים יחד וכו' יע"ש, א"כ זה אפשר יותר בשל עץ שיש בנקל לחברו לפרקים ויל"ע, ועכ"פ חזינן דהיו עושין שם בעזרה בימה של עץ והקשיתי זה כבר, הא יש מקום לעורר דאיכא כאן לאו דלא תטע לך אשרה כל עץ, על כל דבר בנין של עץ שיעשו בבה"מ, וכמבואר בתמיד פ"א מ"ג ברע"ב ותוס' יו"ט שם, ובמדות פ"א מ"ה ד"ה וראשי פספסים וכו' יעש"ה, וא"כ ה"נ קשה א אך התוס' יו"ט מציין שם לעיין בפרק בתרא משנה ד' וראיתי שם שהביא למה נקראת לשכת העץ וכתב הראב"ד בהשגות פ"א מה' בית הבחירה משום שהיתה של עץ והוקשה לו מלא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח וכו' וניחא ליה דלא אסרה התורה אלא אצל מזבח ה' והוא עזרת כהנים אבל בעזרת נשים והר הבית מותר עכ"ל יע"ש בתוס' יו"ט מש"כ עליו לענין המשנה דשם, וא"כ הכא אתי שפיר לפי מאי דמוקמינן דהקריאה היתה בעזרת נשים וא"כ מותר שם לעשות בימה של עץ, וזה גופא בא משנתינו להודיע שבימה של עץ היתה, ולהורות דבעזרת נשים מותר וגם לפי מאי שכתב הכ"מ שם דבלא קבועה בבנין אלא בלא בנין מותר יע"ש, וא"כ א"ש וכ"ז כתבתי עפ"י עיון בתוס' יו"ט ואח"כ עיינתי בכ"מ שם וראיתי שהראב"ד בעצמו הרגיש בזה ספ"י מהל' ע"ז ותירץ דשאני ההיא דשמחת בית השואבה ובימת של עץ שהיו עושים למלך בשעת הקהל לשעתה היתה עכ"ל יע"ש וא"כ א"ש ובפרט לפי דברי התוס' דבנין של פרקים היה ולא היה מחובר כלל ומצאתי בשו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם ז"ל ח"ב סי' צ"ה שכתב בדעת הרב ז"ל דלא אסרה תורה אלא דרך בנין בולט והגזוזטרה לא הוה דרך בנין אלא לפי שעה ואח"כ מסירין אותה וכו' והקשה על הראב"ד כהתוס' יו"ט, עיי"ש ואגב נאמר מה שהכיר שם התוס' יו"ט אי לשכת כ"ג היה בעזרת ישראל האיך היתה דירת כה"ג שם שבעת ימים בתמידות והלא אין ישיבה בעזרה וכו' ומשום האי טעמא קורא ביו"כ בע"נ ולא בע"י וכו' משום שהיתה פתוחה לחיל דתוכן חיל וכו' יע"ש, נעלם ממנו לרגע שקדמו בזה רבהתוס' ביומא ח' ע"ב ד"ה דאי ר"ח וכו' ואיכא יש מפרשים דלשכת פרהדרין היתה פתיחה לקודש ואע"ג דא"כ קודש הוא, ואין ישינים בה י"ל כיון שבנויה בחול וכו' מיהו מותר לישב בה ולישן בה וכו' יע"ש ודברי הראב"ד הם ירושלמי ערוך פ"ק דמגילה ה"ד דר' מתנייא אמר על שם לא תטע לך אשרה וכו' ולכן לא עשו אותה מערב יו"ט, ומשום דרק לשעתה הותרו, אבל לא מקודם יע"ש, ובמים חיים להפר"ח ז"ל בחידושינו להרמב"ם שם, (שו"ר כעת במ"ק שרמז לכל זה ומה שהקשה על הכ"מ מהא דהבימה לא היתה קבועה בבנין ואפ"ה אי לאו בשעתה נעשית אסור ומה"ט אסור לעשותה מעריו"ט נראה פשוט דזה נפ"מ להנך מ"ד מפני התקיעות או מפני הבימה דלא ס"ל כר' מתנייא וצ"ל דס"ל דבימה לא הוי לא תטע וכו' משום הטעם של הכ"מ דאינה קבועה בבנין וכמש"כ לעיל וז"פ) ומצאתי כדברי הכ"מ ז"ל בפירוש הראב"ד עצמו (אם הוא הראב"ד בעל השגות) על מס' תמיד דף י"א בדפוס פראג וכעת נדפס על ש"ס ווילנא שבתוך הדברים בהא דאין ישיבה בעזרה אלא מלכי ב"ד בלבד הביא דבתו"ס צרפת מקשים בשם הר"א בן הר"י אהא דקתני בסוטה וכו' עושין לו בימה של עץ וכו' ומוקי לה בעזרת נשים יעו"ש ומאי קושיא ה"ל למימר דכשהיה יושב על הבימה היתה עשויה כמו גג גבוה הרבה ואמר רב בפ' כ"צ דגגין לא נתקדש והרי הוא יכול לישב בטוב ותירץ בשם הר"י אביו ז"ל כיון שלא היה דבר קבוע בעזרה שהרי לפי שעה היה נותן אותו בימה דלאח"כ היו שומטין אותה מיד מפני שלא היה עשוי' אלא למישב בעלמא לפ"ז לא היתה חלוקה משאר קדושת העזרה שהרי ע"כ צ"ל דלא חשיב ההוא בנין דבר של קבע שאם הוא חשוב בנין של קבע הוי אסור דאין בונין אכסדרה של עץ בעזרה וכו' כמו כן נראה דבימה לא צריך לאסרה משום לא תטע אפי' אם היתה ממש בקובע לשם דא"ל דכל דבר שיש בו אהל דומיא שיושבין בצלו זהו אסור לעשות כן, אבל בענין אצטבאות ודומה איני נראה שיהי' אסורה שהרי בן קטיןעשה מוכני לכיור של עץ וגם מנורה איכא מאן דמכשיר ש"ע ואע"פ שמנורה אין ראיה כל כך משום שדבר המטלטל הוא ואין דומה ללא תטע מ"מ המוכני הי' קבוע אלא מידי דמאהיל בעינן דומיא מה שהתורה אסרה של עץ עכ"ל ותיתי לי שגם במחשבתי עלתה לעורר ממנורה וממוכני וי"ל בדרך אחר, אכן נעלם מהר"י והראב"ד ז"ל דברי הירו' שהובא בהשגות וגם לא משמע כן בכל מס' מדות, וא"ל דהא דירושלמי היא רק גזירה דרבנן כנראה מהלשון על שם לא תטע וכו' דרק מפני מראית עין אסור ולכך מותר בשעת הקהל וגם ברבים ליכא חשדא ודו"ק בזה, וכן מבואר בזה בחינוך הע"ש תצ"ב ובמנ"ח שם בשם הכ"מ ואין להאריך עוד, אכן דברי הראב"ד והרדב"ז ז"ל צע"ג מש"כ דהקפת הגזוזטרה בשמחת בית השואבה לא היה דרך בנין אלא לפי שעה ואח"כ מסירין אותה עכ"ל, דא"כ מאי פריך שם היכי עביד הכי והכתי' הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל וכו' ואין להוסיף על הבנין עיי"ש, הא אי אמרת דהיה רק לפי שעה ולא בטלוה שם א"כ אין כאן הוספה על הבנין וכמו שפירשתי בפנים לענין הבימה של עץ, וכדמוכח מחילין פ"ג ע"ב ומעירובין ק"ד ע"א דדוקא אי מבטליה שם לעולם הוי קמוסיף אבנין אבל אי לא מבטליה אלא לפי שעה, לא נקרא מוסיף אבנין ומותר להוסיף וצ"ע אם לא שנאמר שזה בגדר כמי שאמרו בשבת כיון דכתיב על פי ד' יחנו וכו' הוי כמו בנין קבוע עיין ירושלמי ס"פ כלל גדול ועיין בשו"ת ח"ס חאור"ח סי' ע"ב ודו"ק, וה"נ מצוה היא זו והוי קביעות וכזה י"ל נמי לענין סוכה, אלא דזה א"א לימר גבי הגזוזטרה דהרי בס"ד לא ידע כלום שזה עפ"י הדיבור והמצוה עד דקא משני ליה קרא אשכחי' ודריש, וא"כ כי קא ס"ד ופריך היכי עביד הכי לא ידע כי יש בזה מצוה מיוחדת וא"כ אין התחלה לקושיא זו כלום ודו"ק א"ו דהוי בעצם בנין קבוע לתמידות ולא בכל שנה ושנה, ובפרט לא לשמחת בית השואבה לחוד אבל גם בד' רש"י דסו' שם מבו' דתקנו כן בכל שנה עיי"ש ובתויו"ט שם וא"כ לא על הרדב"ז והראב"ד תלונתי וצע"ג, שוב אח"ז חפשתי בבעלי הגהו' על מס' סוכה דפו' וילנא ומצאתי בעז"ה בהגהות הגריעב"ץ זצ"ל שהרגיש בזה וז"ל היכי עביד וכו' נראה דאזיזין שהוסיפו אחר שהיתה חלקה מקשי דהו"ל מוסיף על בנין אבל אגזוזטראות ל"ק כיון שאינם תוספות בנין אלא מניחין אותן על הזיזין לפי שעה אח"כ נוטלין אותם ואל"כ בלא"ה קשיא דקעברי על לא תטע לך כל עץ עכ"ל ושמח לבי כי כוונתי להרגשתו של הגאון הקדוש ז"ל, אבל עד כמה דחוקין דבריו ז"ל, וגם פלא שלא הזכיר את כל הרעש שהרעישו הראשונים בזה הרמב"ם והראב"ד והכ"מ בהערה זו של לא תטע לך עיין פ"ו מהל' ע"ז ובפ"א מבית הבחירה ותיו"ט דמדות הנ"ל, ואפשר דמפני זה שהקשיתי חזר בו הראב"ד ותירץ חילוק אחר בפ"א מבהב"ח ודלא כמש"כ בפ"ו מע"ז ובקרית ספ' למרן המבי"ט הל' ע"ז כ' דבנין עצים נראה דלא הוו אלא מדרבנן ועי' רש"י במגי', שם ומה שהביא המ"ק בשם הפנים יפות על התורה פ' שופטים דפירש כוונת הילקוט לא תטע לך אשרה כל עץ אפילו בית אפילו סוכה, דהיינו דהכהנים פטורים ממצות סוכה בדברים שנאכלין בעזרה דוקא דא"א לעשות סוכה בעזרה מטעם לא תטע כל עץ יע"ש דמזה משמע דאפילו באינו קבוע בבנין נמי אסור דהא סוכה דירת עראי היא עיי"ש אפשר לומר דהמצוה וחשיבותה משווי לה כבנין קבע וכמו שתירץ המרדכי גבי קשירה בתפילין דמשווה לה כקשר של קימא לענין שבת וכ"ד כיו"ב שהבאתים בארוכה במק"א, והמ"ק כתב דקאי הילקוט אליבא דר"י דסוכה דירת קבע בעינן ובזה מיושב קושית הפנ"י שם מילקוט סו"פ ראה דמבואר שם דעושין סיכה לגבוה דשם קאי אליבא דרבנן דסוכה דירת עראי היא ואף דהדפנות יכולין להיות של אבנים אלא העיקר קאי אסכך דאין מסככין אלא בג"ק ומקרי עץ, את"ד וי"ל ע"ד כיון שעיקר האיסור הוא משום הסכך, ובסכך לכ"ע אינו דירת קבע ומאי שייכות יש לה למחלוקת ר"י ורבנן בנן ויל"ע בזה, וגם אין לי הפנ"י לעיין שם, בפנים מסבירות, ובדרך כותבי הנ"ל נזכרתי שבבית יצחק חאו"ח ס' ה' שכ' שנתקשיתי טובא האיך אכלו שיורי מנחות בחג הסוכות ובוודאי לא היה סיכה בעזרה וכו' משום שהיו יכולין לעשות סוכה בלשכות הבנויות בחיל וכו' ושמא מותר שם לעשות סיכה ול"ה מוסיף על הבנין ושמא באמת כן עשו וכו' ומטעם עב"מ פטור מ"ה ליכא למפטרנהו כיון שיכול לקיים שניהם ועדיין צ"ע עכ"ל ושם בהגה"ה בסי' ו' אלא דלא הוי אפשר לסכך שם דהוי מוסיף על הבנין ושמא הואיל והוי רק לו' ימים לא מבטל ליה ול"ה מוסיף על הבנין וצ"ט, את"ד שם ויש להעיר עוד בזה לא שאכ"מ, ודברי הספרי פ' ראה יש לפרש בפנים אחר דהיינו שיעשה לשם גבוה ודו"ק ואכמ"ל גם יש להעיר דהרי הוי קרקע של כל ישראל והוי כמו המסכך ברה"ר ותליא במחלוקת ר"א וחכמים (סוכה כ"ז(אך יש"ל דלצורך עבודה כמו אכילת קדשים דהוי עבידה שאני ולב ב"ד מתנה ומה"ט י"ל על הא דקאמר הב"י הנ"ל משום הוספה על הבנין, הא לצורך עבודה שאני, אך י"ל דהכל בכתב מיד עלי השכיל הוא אפ' לצורך עי' בסו' ד' נ"א ע"ב גבי תיקון גדול וכו' דפריך והיכי עביד הכי וכו', ובחולין דף פ"ג ע"ב גבי כיסו הדם דאמר קא מוסיף אבנין וכו' וקצרתי, א) ועוד אפשר להעיר שיש ליתן טעם דכהנים פטורים מסוכה דאכילת קדשים משום דניתנו למשחה ולגדולה כדרך שהמלכים אוכלין וכמו שהבאתי לעיל דס"ה) התוס' דיומא דלכך התירו לאוכלן בישיבה בעזרה וה"נ י"ל דאין דרך המלכים לאכול בסוכה דרךגדולה במקום ארעי, אלא בבנין ובפלטרין של מלכים ולכך פטרה אותם התורה מישיבת סוכה בעת אכילת קדשים שירי מנחות, ב) גם באופן עשיית הסוכה י"ל דאין להם לשמש בכותלי העזרה או בהני לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש דכיון שתוכן קודש ומותר לאכול שם שירי מנחות, שהם ק"ק ונאכלין רק בעזרה, א"כ קודש הם ואסורים בהנאה להשתמש בהם להיות דפנות לסוכה ויש כאן מקום להעיר כל הספיקות שהעירו לענין סכך של א"ה וה"ה בדפנות דאורייתא דבעינן שיעור, ולבנות סוכה בתוך העזרה בוודאי א"א דהכל בכתב מיד עלי וכנ"ל אך יש מקים לפקפק עפ"י דברי תוס' זבחים ל"ג ע"א ד"ה וליעביד פשפש וכו' יע"ש אם זה נקרא קרא אשכח דמחויבים לאכול בסוכה וכמי שאמר הכל חייבים בסוכה עיין ערכין ז' ע"ב ועיי"ש בלשון התוס' ד"ה ובני וכו' דמטעם הולכי דרכים ליכא למפטרנהו אלא בשדות אבל לא בלשכת בהמ"ק ושאר מקומות בהמ"ק וכו' עכ"ל משמע דשם אפשר לעשות סוכה ויל"ע, וצ"ל דמשמע בחולין שם דכל דלא מבטלו לעולם לא הוי הוספה על הבנין וא"כ סוכה שהיא רק לז' ימים לא חשוב ביטול דהוי כמו שעתיד לפנותו ולכך אין כאן הוספה על הבנין ומותר לעשותו וכמש"כ הבי"צ הנ"ל ועיין בתשובת הגאון הרידב"ז זצ"ל בסי' ל"ח במה שרצה לומר דבהוספה בפנים לא בעינן מלך ואחת מכל אלה יע"ש כתב לבסוף דבריו וכן אין להוכיח מהא דגרסינן בסוטה ט"ו ע"ב גבי העפר אשר יהי' בקרקע המשכן יכול יכניס בדקר דשמה מותר להוסיף ולהכניס מבחוץ ולהניח על קרקע המשכן דהא קרא אשכח ודרש כדמשמע בתוס' זבחים ל"ג ע"ב עכ"ל צדיק, ונ"ב לא היה צריך לכל זה כי בלא"ה כיון שאינו מבטלו שם לעולם אלא מכנים ע"מ ליטלו אח"כ למים המאררים לא הוי הוספה על בנין כדמוכח בחולין שם דפריך רק אי נבטלו קא מוסיף אבנין, אבל אי לא מבטלו לא הוי רק חציצה אבל לא הוספה לבנין וז"פ וכן מבואר בעירובין ק"ד ע"א האי מלח היכי דמי אי דמבטלה קא מוסיף אבנין וכו' ואי דלא מבטלה קא הוי חציצה כו' עייש"ה ולפירוש הראשון שברש"י שם ומשם מבואר דאף לצורך עבודה כמו שלא יחלוק בשעת עבודה ג"כ אסור כמש"כ אלא דעדיין צריך להבין מדוע לא דאגו מתחלה לסכך איזה מקום עבור הכהנים לאכול השירי מנחות ומחוורתא כדשנינן מעיקרא, – ועל עיקר הקושיא הנ"ל של תוס' צרפת תירץ שם הראב"ד שאפי' א"ת שהבימה היא בנין קבוע אעפ"כ גג הבימה היא קדוש כשאר קדושת העזרה שהרי אפי' למ"ד דעליות וגגין לא נתקדשו היינו אותן שהיו באותו שעה כשנתקדשה העזרה, אבל מכאן ואילך כל מה שיעשה באויר העזרה שום דבר הכל קדוש דלאו כל כמיניה ע"י בנינא להפקיע קדושת העזרה וכו' שאם לא נפרש כן קשיא לרב דאמר גגין לא נתקדשו מגג בית הפרוה דקיי"ל דהוי בקודש אפי' הפרוה והא ל"ל שהיה גגה שוה עם הקרקע של העזרה שהרי בעזרה היתה עומדת ושם היו מולחים עורות קדשים, אלא ע"כ י"ל שאפי' בגגין היה חילוק וכו' אבל מכאן ואילך לא אתי שים בנין ומבטל קדושת העזרה וכו' את"ד היקרים, וכן כתב כזה הרדב"ז ז"ל ח"ב סי' תרצ"א דלא אמרינן דלא נתקדשו גגין ועליות אלא אלו אשר היו בנויות בזמן שהיה קים אבל הגגין והעליות הבנויות עתה סביב למקדש שמא בתוך אוויר העזרה הם בנויות או באויר הלשכות שהיה אז ומידי ספיקא לא נפקא עכ"ל יע"ש והארכתי בזה במק"א ועיין בשו"ת הגאון הרידב"ז מסלוצק זצ"ל סי' ל"ח עייש"ה שהביא הגמ' דמכות ומש"כ המהרש"א והמל"מ ז"ל ואכמ"ל בזה, ועפי"ז יש לעיין לענין דין מ"ש הגדול בירושלם שלמטה שאולי אין זו קרקע ירושלם ועיין שם בסי' תרל"ג ובסי' תרל"ט ובמש"כ בעתון מחז"ה ודו"ק:

שם והוא יושב עליה וכו' והמלך עומד ומקבל וכו', עיין לקמן בגמרא בע"ב עומד מכלל דיושב וכו', ויש לדקדק דהו"ל לדייק מפורש מרישא דהוא אומר והוא יושב עליה אלא דמצינו כה"ג הר"פ דמדיוק בסיפא פריך טפי, שו"מ בעז"ה כן בתוספי הרא"ש שכ"כ עיי"ש אחינו אתה אחינו אתה, כפל הלשון הוא לחוזק הדבר מלבד שאמו מישראל ומשום זה אחינו אתה, גם בלא זה אחינו אתה וכמש"כ התוס' בב"ת דף ג' ועד כמה שגברה אגרופה של חנופה, ועוד יש להאריך הרבה בזה אלא שאח"ז מצאתי בספר תאוה לעינים למהר"ש אלגאזי על כל אגדות שבעין יעקב וראיתי שהעיר בזה בכפל הלשון ובכלל דבריו דברי ע"כ לא כתבתי עיי"ש ועיין גם בתוס' יו"ט בכפל הלשון ג' פעמים עיי"ש ובזה יש לומר בהא דכשהגיע ללא תוכל וכו' זלגו עיניו דמעות וכו' ואמרו לו אל תתירא וכו' ומשמע דהיה ירא עכשיו שיסלקו אותו, ומדוע לא בכה כשהגיע לרישא דקרא מקרב אחיך וכו', וא"ל משום דמרישא דקרא דמקרב אחיך תשים עליך מלך עובר רק בשעת שימה, ואפשר דזה המעשה היה כבר אחר זמן שלא היו כבר המשימין, או אלה שלא נתנו לו יד, אבל לאי זה דלא תוכל היא אזהרה תמידית שבכל שעה ושעה עוברים בלאו זה וביותר כמש"כ ההפלא"ה בכתובות דמטעם לאו זה הוא אפילו בדיעבד לא מהני עיי"ש ולכך זלגו עכשיו עיניו דמעות וגם עכשיו נתחייבו כליה שהחניפו לו שלא כרת של תורה דלא תוכל וכו' דגם בדיעבד לא מהני ואין עליו דין מלכות כלל, ועיין במאירי לעיל דף מ' ד"ה אגריפס המלך וכו' עיי"ש כל השיטות שישנו בזה, שם הו"א בחג הסכות עיין ט"ז שהובא ברש"ש, ועיין תוספי הרא"ש בהגהה שם מבעל יגל יעקב וביגל יעקב שעל השטה מקובצת יע"ש, הנה מבוארבתוספתא שתקעו בחצוצרות קודם ההקהל ולא חשיב לה במשנה דסוכה פ"ה, עיין תפארת ישראל שם אות ל"ב מש"כ בזה לתרץ והביא דברי הרמב"ם פ"ז מחגיגה עיי"ש:

שם ברש"י ד"ה ושמע וכו' מ"ע והפרשת תרומות ומעשרות ע"כ בהגהות מראה כהן אמר דדברי רש"י תמוהין מאד שהרי במוצאי שנת השמיטה אין נוהג אז עדיין כלל מצות הפרשת וכו' אבל גם הספיחין פטורין מתו"מ ומ"ע דהפקר הוא וכו' עכ"ל, ולא ראה שכבר הקשה כן התוס' יו"ט עי"ש בשם הירושלמי שלא לשכח המעשרות הוא וי"ל דעת רש"י אם ס"ל כהב"י ז"ל ודלא כהמבי"ט דפירות קרקע הגוי דא"י שמירחם ישראל בשביעית חייבים במעשרות א"ש דנפ"מ לזה וגם נפ"מ אם ישראל שגדר כרמו ולא הפקירה בשנת השמיטה יתחייב במעשר ודלא כהמבי"ט בתשובה סי' י"א כ"א א"ש וכבר האריך בזה המנ"ח פ' משפטים, ובקונטרס להגאון האדיר הרידב"ז זצ"ל ובמש"כ אני בהחבצלת שנת השמטה שנת התר"ע ובכמ"ק בחידושי בהערות שונות ואכמ"ל אלא ליישב דעת רש"י ז"ל אך עיין זבחים ע"ה ע"ב ברש"י וצ"ע:

שם בגמ' במועד ה"א מריש שתא ופירש"י ז"ל שכולן נקראו מועד וכו' וקחשיב נמי ר"ה, ע"כ עיין בהרא"ש סוף ר"ה ובמו"ק ובשאגת אריה דיני ר"ה סי' ק"א ק"ב – שם בתוס' ד"ה כתב רחמנא וכו', עיין בט"א מגילה שס מש"כ להקשות על דבריהם, ובספר יגל יעקב האריך ג"כ בזה לבאר עיי"ש, – ומש"כ בסוף דבריהם דאם לא בנו הבימה מערב יו"ט נראה דבנינה לא היה דוחה אפילו חולו של מועד עכ"כ, כתבתי מכבר להעיר כי יש לעיין בשו"ת באר יצחק אלחנן חאור"ח בענין בנין ביו"ט להתיר מטעם מתוך לפי דעת התוס' שבת דצ"ה והפנ"י ועיין בשו"ת מהרי"מ פאדווה מזה, ע"כ ועיינתי שם כעת והוא בס' י"ג עיי"ש באורך דהעיר מכמ"ק אך לא מכאן, ובתירוציו יתישב גם הכא, ומצאתי בחידושי שלום ירושלם לירושלמי מגילה דף ג' בהא דאמר ר"ח שם מפני הבימה, הביא בשם הכנה"ג שכתב על דברי התוס' דכאן דלפ"ד הא דמקשי בירושלמי יעשו אותה מעי"ט על תיקונה שיתקנו אותה בעזרה מעי"ט דלענין עשיה וודאי מעי"ט עשו לה ע"כ עיי"ש והוא כתב דהאריך בחידושיו דמש"כ דלא אפשר ביו"ט לפמש"כ התוס' בשבת צ"ה דאמרינן מתוך בבנין, לא יתכן טעם זה בבימה ומאן דאמר זה לית ליה מתוך כ"א בצורך קצת ובא לתת טעם גם לי"ט מש"ה מ"ד משום תקועה נתן טעם זה להורות דאין אסור כ"א בשבת אבל ביו"ט מותר בכל ענין את"ד עיי"ש וברוך שכוונתי – שם ע"ב עומד מכלל דיושב וכו', עיין מה שכתבתי לעיל במשנה אין ישיבה בעזרה וכו', מצאתי כעת בחידושי הראב"ד למס' תמיד שהזכרתי לעיל לענין השמירה בעזרה בישיבה דכל שצריך לעשות במקום קדוש וא"א לעמוד ולעשות שרי אבל כל מה שיכול לעשות בעמידה כגון קריאת המלך ופרשת כה"ג התם וודאי לא הותר אלא מלכי ב"ד בלבד, מיהא בירושלמי משמע שכה"ג נמי יש לו ישיבה בעזרה כמו למלכי ב"ד ומביא ראיה מעלי וכו' משמע לפני ה' היינו לא מקרי אלא בעזרה ויש לתמוה אליבה דס"ד בירושלמי דאף למלכי ב"ד אין ישיבה בעזרה ממעשה דמקדש ביחזקאל דכתיב נשיא הזה ישב בו לאכול לחם לפני ד' ושם אין לתרץ לענין ישוב בתפילה וכו' בדוחק י"ל דהוא ישב חוץ לעזרה שהיה לאכול לחם לפני ד' בעזרה דהיינו שלמים וכו' ונראה כי זה שער המקדש החיצון לא היה קדושת העזרה שלא היה יכול לישב בו כמו בעזרה וכו' יע"ש ולשון צדיק מגומגם מאד שם, ועיין לעיל בחידושי דף ס"ה ע"ב בשם התוס' יומא כ"ה ע"א ד"ה אין ישיבה דאכילת קדשים שאני וא"כ י"ל התם דהנשיא אכל שלמים לפני ה' שאני וקצרתי ועיין לעיל דף פ"ז ע"ב ועיין לעיל שם בראב"ד ריש המסכת לענין ישיבה ושינה בעזרה לפרחי כהונה השומרים עיי"ש, ויש לדייק עוד בשמעתין דמדייק מעומד מכלל דיושב והא מפורש לענין קריאה בסופא דמילתא וקורא יושב והא אין ישיבה בעזרה ומשום זה צריך לומר בע"נ, ויל"ע, וגם עיין במהרש"א לעיל ל"ז ע"ב ארור אשר לא יקים ובחידושי שם, שוב עיינתי בבאר שבע כאן ומצאתי שכבר העיר בכ"ז מאין בונין בנין של עץ והביא דברי הראב"ד והירושלמי ופירשו היטב עיי"ש וכן מדייק למה לא עשו של אבן יע"ש מש"כ בזה וב"ה אשר ינחני בדרך אמת, וכן העיר האיך קרא יושב הא לא הוי כבוד התורה יע"ש שו"ר במג"א ס' קמ"א סק"א שהוכיח מזה דבדיעבד אינו מעכב יעייש"ה וכן ראיתי בחידושי יגל יעקב כאן שהאריך בזה מהרבה מחברים יעש"ה, וביותר נראה דלעיל לענין כה"ג לא קאמר וקורא יושב אשר משמע שקרא מעומד כדרך כל הקוראים ולפי חילוק הב"ש א"ש דכ""ג קרא לחובת היום לצאת יד"ח צריך להיות מעומד, אבל מלך שלא היה היה קורא רק לזרזם ולחזקם כמצות לכך לא צריך לעמוד יע"ש, מה שכתב בתפארת ישראל על אגריפס דבאמת לא היה מלך לפי הדין יע"ש אף שזה סברא נכונה אבל לא משמע כן מהגמ' ולפי שראיתי אח"ז בת"ה שהעיר עליו ע"כ לא העתקתי מש"כ אצלי, ועיין שם בשם ההפלאה כתובות דף י"ז ע"א:

שם כל המחניף לחבירו וכו' עיין תוס' מש"כ בזה ויל"פ קצת שלא הקדימו כל זה על דליעל שאמר מותר להחניף לרשעים ועיין קר"א בעולם הזה וכו' דזה דוקא במקום סכנה ועיין היטב בבאר שבע מש"כ בזה וחידוש שלא הזכיר מדברי התוס' דכאן, ומה שמתרץ דגבי אגריפס לא היה סכנה, עיין בתורת הקנאות ועיין שערי תשובה לר"י ז"ל, ועיין בבכורשור לקמן דף מ"ז שהובא בפ"ת ליור"ד ס' של"ד ס"ק י"ט ועיין ברמ"א יור"ד סי' קנ"ו ס"א ובפ"ת שם, ועיין מג"א סי' קנ"ו הביא הא דכאן עם דעת התוס' ועיין מחהש"ק ובגלין הש"ס הוא ט"ס סי' ק"ו וצ"ל ס' קנ"ו וקצרתי עכשיו בזה, וכולם לא ראו לשין הזהב של המאורי ז"ל שכ' כל שמחניף את הרשע לשבחו בדברים המקולקלים היוצאים מתח' ידו הרי הוא כמוהו וכו' ואין אדם יכול לומר לחבירו מעשי וכו' שהרי אף מעשיהם של רשעים משובחים הם אצל הכל (עיין בהגהות הרצ"ח שכיוון לזה) וכו' ומה שאמרו מותר להחניף את הרשעים פירושה לכבדם במקום שאין בו חלול השם ואף זה לכוונה שלא יזיקהו ואף יעקב אבינו כשהחניפו לעשיו ליראת היזקו אף הוא נתכוון לאיים וכו' את"ד וראיתי במדרש רבה שנענש יעקב עבור זה, ושכחתי מקומו כעת, והוא אף בדבר שלא יוכלו למחות וכמו שכתבו התוס' ד"ה אותו היום משום דהחזיקו בכך נהי שלא יוכלו למחות היה להן לשתוק (ועיין בפרש"י גבי ירמיה שהיה לו לומר שקר וכו' ולא סגי בשתיקה ודו"ק) ולא להחזיקו וזה עונש החנופה בדבר עבירה שמחניף לחבירו מחמת יראתו מפניו ואינו חושש על יראת הקב"ה ועושה עין שלמעלה כאילו איני רואה עכ"ל, ולנו יושבי ירושלם הוא מוסר השכל והיה מן הראוי להאריך אלא שאין מפטירין בהודע וכו' ודא עקא סיבת כל הפירוד והמחלוקת שנתהוה פה, ירחם ד' וישלח מלאך השלום בב"א:

שם בתוס' ד"ה מצוה שאני וכו' ונראה לתרץ וכו' וכן ההיא דפרק כ"ג דחולץ או מייבם מוחל על כבודו כדי לקיים מצות מלך עולמים ומראה בעצמו שאימת שכינה עליו וכו' כדי לחלוק כבוד לבו"ד וכו' שהרי גם עליהן אמרה תורה שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ולא אימתיך עליו וכו' עיי"ש, וצ"ע לפ"ז אמאי אמרו ליה לינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך בסנהדרין (י"ט ע"א) דהלא כיון דגם הם מחויבין בכבודו וע"כ ליכא גביה כיבוד כלל ועיין בתוס' שם ד"ה ינאי וכו' דטפי עדיף מלך וכו' יע"ש, ולפמש"כ כאן צ"ע מ"מ הרי גם הם מחיובים לכבדו ?

ואפשר לומר דלכך אמרו לו שם דלא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר וכו' א"כ גם זה נוגע לכבוד שמים והשכינה, ועיין בחידושי לסנהדרין בשם חידושי הר"ן יע"ש מש"כ בזה וקצרתי ועיין שם בחידושי הר"ן ד"ה מצוה שאני שהקשה דשם פליגי רבנן על הטעם דר"י דמצוה שאני והכא כ"ע הכי ס"ל עיי"ש מש"כ שני תירוצים ובשם הרב דוד ז"ל עיי"ש, (כע"ר שתירץ הר"ן העתיקו המ"ק כאן ובשם מרש"א) ועין בת"ה וביגל יעקב, ולילי דברי התוס' הי' מקום לחלק בפשיטות דהכא משום כבוד התורה דהיא מצוה חיובית אמרינן דמצוה שאני אליבא דכ"ע, משא"כ בההיא דחליצה, שהיא רק מצוה רשוית ואם לא רצתה לא לחלץ ולא ליבם רשאי בזה פליגי רבנן עלי' דר"י ובפרט אי נימא דליכא עלה שום מצוה כלל כמו שחקרו בזה, וא"ל נמי דבזה גופה פליגי רבנן ור"י אם זאת חליצה הוי מצוה חיובית או לא וכן בכבוד הכלה לא אמרינן דמצוה שאני שהרי בידה למחול וגם י"ל דהתם לא הוי רק מצוה דרבנן ואימת מלכות וכבודו הוא דאורייתא, וכן כבוד התורה הוא דאורייתא וכן כבוד חכמים שם בקדו' י"ל דהוא מדאורי' ודו"ק, אבל מלשון התוס' שכתבו דהתם חולץ או מיבם מוחל על כבודו כדי לקיים מצות מלך עולמים ומראם בעצמו שאימת שכינה עליו עכ"ל משמע דזו היא „מצות מלך עולמים" ולא תליא ברצונה כלל, ועיין בענין זה בשו"ת ח"ס חלק ששי ובשו"ת עין יצחק ח"ש סי' ס"ב ושו"ת עמק יהושע ועוד ולא העירו מתוס' זה ואכמ"ל בזה, ובתוס' סנהדרין שם מסיימי אבל הכא גבי „יבום" מצוה איכא עכ"ל ובאמ' וממצות יבום לחוד יש לחלק באופן זה דהת' הוי ביזיון נמשך בתמידות ביבמו אותה לאשה ולכך אין לו למחול על ביזיון נמשך בתמידות אבל כאן הוא רק דרך עראי אבל לא יתיישב ההיא דכתובות דג"כ הוי דרך מקרה בעלמא, ועוד יש לעורר קצת דכבר העיר התפארת ישראל כאן דהא כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט יעיין שם מה שכתב ועיין תורת הק' מש"כ בזה, ואם כן יש לומר דבשביל כבוד התורה רצה לעשות עצמו להדיוט, אבל לא משום כבוד כלה או כבוד ת"ח ויש בזה להסביר דברי התוס' ודו"ק אמנם לענין חליצה ויבום י"ל אם באמת הוא פטור מן הדבר ולא הוי בר חיובא כלל מסופקני אם חליצתו מהני כלל ועיין שו"ת מהרי"ט וחכם צבי סי' א' לענין חלוצת אונן יע"ש ולא באתי רק לעורר וי"ל דבזה פליגי רבנן ור"י אם חליצה מצוה או קנין ופטור וקצרתי ועיין קצה"ח ואף אי ימחול מעכשיו על כבודו יחול עליו החיוב בזה גופא פליגי רבנן דאין עליו לקבל חיוב מחדש, וגם אפשר לומר לפי הנ"ל דכל יבמה שאין אני קירא בה בשעת נפילה, דאז היה בר פטור וכשם שהביאו התוס' ריש יבמות עיי"ש ודו"ק וקצרתי ולא באתי אלא לפלפולא, ועוד יש לחלק בין הכא במצות הקהל לשם דחלוצה ויבום שהקשה חידושי הר"ן סנהדרין הנ"ל דהכא דקיימינן בהקהל שהיה כל הקהל הרב רואה והיה קידוש השם ברבים כשיראו האיך מלך ישראל חולק כבוד לתורה ע"כ אמרינן בזה מצוה שאני דוגמא דאמרינן בברכות מ"ז ע"ב גבי מעשה דר"א מצוה דרבים שאני, ובפרט שהיו שם נשים וטף שדעתן קלה עליהן אם המלך יזלזל בכבוד התורה ה"נ מצוה דכבוד התורה ברבים שאני, אבל התם הוי רק מצוה יחידית במה שנוגע לו ולהיבמה ע"כ סברי רבנן דאין שומעין לו למחול על כבודו ואין עשה דוחה עשה ודו"ק, ויל"ע מדוע לא הביא הש"ס מהא דמצינו (בשמואל ב' ו') ודוד מכרכר בכל עוז לפני ד' וכו' ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזזומכרכר לפני ה' ותבז לו בלבה, וכו', אחד הריקים ויאמר דוד אל מיכל וכו' ושחקתי לפני ה' והיתי שפל בעיני וכו' יע"ש, ואפשר לבאר לפ"ד דזאת היתה טענת מיכל בת שאול הלא אתה עתה מלך כל ישראל ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול והשיב לה שאני שכל כוונתי לפני ה' א"כ מצוה שאני שיכול למחול ויש לבאר עוד וקצרתי ועיין בביכורים פ"ג מ"ד החליל מכה וכו' הגיע להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתיפו ועיין שם בפירוש הרמב"ם וצ"ע, שוב חפשתי ומצאתי בתפארת שם שכתב לפרש ע"ד זה כיון דשלא כדין מלך אגריפס א"כ ק"ל ע"פ מ"ד התם דאגריפס המלך קרא עומד ושבחוהו חכמים ומקשה הש"ס הרי מלך שמחל וכו' ומשני מצוה שאני וק' מנ"ל הא דילמא להכי שבחוהו משום דשלא כדין מלך ל אע"כ דאפ"ה צריך שתהא אימתו ליך (נעלם ממנו התוס' כתובות י"ז ע"א ד"ה מלך שכ"כ שם עיי"ש) ולפ"ז שפיר קאמר הכי אפי' אגריפס דשלא כדין מלך ויש לחוש שע"י זלזול זה יחשבו דאין לו דין מלך ולא תהא אימתו עליך אפ"ה מצוה שאני עיי"ש ויל"ע בזה אלא שרצוני לקצר, וכהאי לישנא מצינו נמי בפסחים ק"ז ע"ב ת"ש אפילו אגריפס המלך וכו' ובתוס' שם ד"ה אפילו פי' רשב"ם דמלך כשר היה ומבני חשמונאים ולא דק דבסוטה אמרינן כשהגיע למקרב אחיך תשים עליך מלך זלגו עיניו דמעות עכ"ל, והנה פי' הרשב"ם י"ל דס"ל כזקנו רש"י ז"ל דאמו מישראל והיה מצד אמו מבני חשמונאי ואין סתירה כלל מסוטה כדפרש"י הכא ואפ"ה זילא ביה מילתא, ואגב אורחין ראינו שהיה להם הגירסא כשהגיע „למקרב אחוך תשים עליך" וכו', ולא כהגירסא שלפנינו כשהגיע „לא תוכל" ועיין מש"כ לעיל מזה ובשם התאוה לעינים, וקצרתי – ועיין במ"ק שהקשה על טעם הר"ן הא דאין מלך מייבם, הוא משום דאין משתמשין בכלי שנשתמשו בו אחרים, דא"כ יבמה מן האירוסין דלא שייך האי טעמא מאי איכ"ל עיי"ש, שמרמז להמנ"ח מ"ע תצ"ז עכ"ל ועיינתי שם וראיתי שמדבר מזה אי מן האירוסין שייך לומר דאין מיבמין עיי"ש, והנה יש להעיר עוד לפי טעם זה א"כ באחיו מלך, גם הוא מיבם אם אשתו שנושאין אלמנותו של מלך לפי דעת ר"י אך רבנן פליגי על זה ועיין שם בתיו"ט אי חכמים פליגי ע"ז ועיין ברמב"ם ובמנ"ח שם שלהלכה אפילו מלך אסור באלמנותו וגרושתו של מלך אתר יע"ש, ועיין בשו"ת באר יצחק אלחנן האהע"ז סי' ואגב ראיתי שם במנ"ח שכתב אם המלך עבר וחלץ א"א בוודאי מיתרת לזר דהחליצה מועלת ואם עבר ויבם אפשר ג"כ דאין צריך לגרשה דאפשר דהגנאי בהקמת שם היינו הביאה הראשונה דהיא המצוה אבל אח"ז אין כאן מצוה ככל יבם הרוצה לגרש אחר ביאה ר' מגרש א"כ שוב א"צ לגרשה דזה לא הוי גנאי וכבר יצא ידי הקמת שם וצ"ע עכ"ל והוא מתנגד להסברות שכתבתי לעיל למיעוט דעתי, אמנם במחכ"ת יש הרבה לפקפק בסברתו זאת וכמו שמסיים בעצמו וצ"ע וקצרתי מכובד משא הוצאות הדפוס, – ועיין בבא"ש מה שהעיר מהא דיהושפט שהיה קם מלפני חכמי התו' ועיי"ש בשם הרמב"ם וקצרתי ועיין במגי' ג' ע"ב ודו"ק:

שם בד"ה אותו היום וכו' אבל מלך חזר ושנה וכו' עד שיהא ממש מקרב ממוצע מאביו ואמו מישראל וכו' יע"ש, עיין ביגל יעקב שתירץ לקושית האחרונים על הא דרחבעם בן שלמה, משום דמלכות ב"ד דכבר גזר השי"ת גם בניהם וכו' הרי דאלה קרא בבניהם מאן דהוא אפי' כי הוי אמו שלא מישראל מרוב חביבותיה דדוד א"נ דוקא לענין מלך ראשון אבל זרעו שבתורת ירושה דאביו או אמו מישראל סגי וק"ל עכ"ל, גם בתפארת ישראל עמד בקושיא זו וכבר קדמם בנוב"ק חחו"מ סי' א' בשם הכנה"ג חוח"מ סי' ז' וכך תירץ כהי"ע הנ"ל שמלך בן מלך אין צריך שימה שהמלכות ירושה יע"ש ונ"ב וכבר הקדימו הריטב"א ז"ל לקדושין י"ג ע"ב וז"ל ואשכחן ברחבעם בן שלמה דהוי אמו גיורת ואפ"ה מלך עפ"י הדיבור ואשמעינן דאביו דוקא ואמו לאו דוקא עכ"ל ולע"ד דמש"כ עפה"ד הוא תירוץ דמספיק וכמו שכתבו התוס' בכמ"ק לענין דבורה שדנה עפ"י הדיבור שאני, ועיין בשו"ת דברי יוסף אירגאס ז"ל כה"ג לענין קושיא אחרת וע"ש בהגהות מהר"ש על הנוב"ק, וכן חידש הח"ס חאור"ח סי' י"ב עיי"ש עוד במה שנוגע לענין זה, וכן כתב במנ"ח מ"ע תצ"ח עיי"ש ובזה ר"ל המנ"ח מ"ע תצ"ז דגם במלך ולא מלכה נימא כן דזה דוקא בתחילת המינו אבל בירושה אפשר מלכה ג"כ יע"ש והניח בצ"ע, והארכנו בזה בע"ה בעת שאלת הרשעים לבחור בנשים בועדי אר"י והרבה מזה הדפסתי בעתון מחז"ה ועוד אתי בכתובים אי"ה ויזכני להדפיס מנחה בלולה הח' שני יראה אור, ומצאתי בעז"ה בפסי' זוטרתי פ' שופטים בפסו' לא תוכל לתת עליך איש נכרי זה ל"ת איש ולא אשה מכאן שאין ממנין אשה פרנסה על הציבור עכ"ל ועיין מבי"ט בקרית ספר פי"א ממלכים (הגה"ה והנה בוודאי ממעטינן נמי קטן מאיש, וכמו שמבואר ברמב"ם שם אם הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל וכו' עיי"ש, וא"כ צע"ק משלמה המלך שמלך בן י"ב שנה אלא צ"ל כנ"ל כיון שהיה בירושה גם קטן יורש וכמו אשה ובפרט שנתן לו המלוכה בחייו ואף שהיה הקטן שבבניו ועפ"י דין הגדול קודם כמו בנחלה כשמש"כ הרמב"ם שם, אלא משום שכך צוה ועיין בסה"ד ב' אלפים תתקכ"ד ד"ה שלמה) וכן בספרי דברים שהביאו רש"י ז"ל שם דאמר אנשים וכי עלתה על דעתינו נשים ומאי ת"ל אנשים וכו' עיי"ש ובסברתם הנ"ל יש ליישב מה שהקשה הח"ס שם בסי' י"ב במה שביומא (ע"ב ע"ב) מצריך קרא לכה"ג שבנו קם תחתיו וק' הא למ"ל קרא הא בספרי דרשינן מדכ'במלך בקרב כל ישראל לרבות כל המינוים בישראל וכו' יעש"ה אמנם לפי הנ"ל י"ל דהו"א דבכה"ג שא"א שתהי' בירושה כללית דבני אהרן ולא בנות אהרן וא"כ הו"א באמת דאין בנו קם תחתיו כיון דאי אפשר להיות אצל הבנות א"כ סימן הוא דליכא בירושה קמ"ל קרא אחרינא דאמנם בנו קם תחתיו ודו"ק וכן על דרך זה הוה מקום ליישב גבי משוח מלחמה שהקשה הח"ס שם ומשום דאשה ליכא במלחמה דלאו בני כיבוש נינהו וקצרתי, וכן במה שהעיר הח"ס שם מהא דאמרי' ספ"ק דמגילה כשפוסקין גדולה לאדם פוסקים לו ולזרעו אחריו וכו' וקשה למה צריך לילפותא שהקב"ה פוסק לו גדולה ולזרעו אחריו ת"ל דדינא הכי שבניו יורשין גדולתו וכו' עי"ש ולפ"ד י"ל דהכי קאמר דפוסקין לו משמים שיזכה לבנים זכרים שיוכלו לירש גדולתו ושררתו, ולא רק נקבות לבד אם לא נימא כהמנ"ח כי יש פנים וסברות לכאן ולכאן, ומה שהאריך לבאר שם הח"ס דנשיאים מהלל ואילך נהגו בעצמם דין מלך משום מלכי הורדוס דלא היו מולכים ברשות התורה ובזה יש להצדיק במה שאמרו ליה לאגריפוס אחינו אתה שלא הורו הוראת שקר ח"ו כי היות מלכנו האמתי בראשם נשיא מדבית הלל ולא חשבו לזה אגריפס אלא לממונה בעלמא ולזה כשר כל שאמו בישראל וכו' כמש"כ התוס' שם ועיין תוס' כתובות י"ז ד"ה מלך וכו' עייש"ה, ולפי"ז צע"ק מקדושין שהביאו התוס' כאן דאמר דאף שנשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מ"מ מלך וכו' ולכך קיבל ר"י מר"ג, הא ר"ג מדב"ה הוא וראו חז"ל להשלים כתר מלכות ע"ש נשיאי תורה שהיו מזרע דוד המע"ה יע"ש וא"כ יהי' עליו דין מלכות שאין יכול למחול על כבודו וי"ל – ועיין עוד בהגהות בעל י"ע שבתוס' הרא"ש ז"ל ועיין ברמב"ם פכ"ו מסנהדרין דין א' ובמרן הכ"מ שם בר"ה ומ"ש ודו"ק ומצאתי כעת בספר לחם יהודא ח"ש על הרמב"ם בדף נ"ג ע"א שעמד על הכ"מ הנ"ל ומסיק בסו"ד דבמכילתא שאמרו דחייב במקלל הנשיא ג' הוא בזמן דליכא מלך יש לנשיא דין מלך וכן אותה שאמרו דנשיא שמחל על כבודו כ"מ מיירי בדאיכא מלך דאז אין לו מעלה נוספת על שאר הסנהדרין וכו' דברור הדבר אצלו דבדליכא מלך דין מלך יש לו ובדאיכא מלך דין דיין יש לו עכ"ל ומן התימה שלא הרגיש לפ"ד במאי ניחא ליה התם בקדושין דמפריך ליה מהא דר"ג וקאמר אלא אמר רב אשי אפילו למ"ד נשיא וכו' כבודו מחול מלך וכו' יע"ש אכתי תקשה ממעשה דר"ג דהלא הא דכבודו מחול הוא דוקא בזמן שיש על גביו מלך אבל בזמן ר"ג דהיה אחר החורבן תובב"א הלא אז היה לו דין מלך וחייב על קללתו ולכל הדברים כמש"כ הלחם יהודא ובפרט למה שמסביר הח"ס הנ"ל וצ"ע וא"ל דזה המעשה היה אחר שסילקו אותו ושיתפו עמו ראב"ע ואז לא היה להם דין מלך אלא דין נשיאים דא"א לשני מלכים וכו' ודו"ק ויל"ע בזה שם בא"ד בירושלמי וכו' ת"ל מקרב אחיך תשים עליך מלך כל שתשימהו עליך וכו' ע"כ לכאורה משמע דהביאו ירושלמי זה לחלוק על סברתם הקודמת ואפילו בשאר שררות דרשינן מקרב אחיך דשנה עליו לעכב שיה' מהברירין וכו' וי"ל בזה ועיין ח"ס הנ"ל סי' י"ב י"ג ובקונטרס הנ"ל הארכתי ר וד' יאריך יו"ש על התורה ועל העבודה ונזכה לראות פני מלכות ב"ד מלך המשיח בב"א, הדרן עלך פ' אלו נאמרין, הוא יזכנו ללמוד ולחדש בכולה גמרין:

שירי מנחה לדף ל"ג ע"ב, שכחתי מלהביא קושיא יפה שראית בבי"צ יור"ד סימן ס' על התוס' גיטין ע"א ד"ה והא יכול לדבר כתבו אע"ג דממעט חרש וחרשת מחליצה לפי שאינו באמר ואמרה ותירצו בתירוץ ב' דהתם יליף וענתה מוענו הלוים שצריך בלה"ק ומינה נמי שמעינן דהוי בפה כמו בלוים יע"ש וקשה א"כ מאי פריך וכו' האי וענתה ואמרה מאי עביד ליה ומאי מקשה והא איצטריך למילף דלא מהני אמירה בכתב דילפינן מלוים דכתיב קול ול"ל דא"כ למ"ל ככה למילף מגז"ש נמי לה"ק דאין גז"ש למחצה דז"א דהרי התוס' כתבו שם דר"י ס"ל קריא מעכבא ורבנן ס"ל קריא לא מעכבא וכו' א"כ תרוייהו איצטרכא ככה דקריא מעכב וגז"ש דל"מ בכתב יע"ש: בדף ל"ו ע"א והחציו וכו', ופירש"י דמשמע או חציו המיוחד או חציו הנזכר במק"א עכ"ל אדכרנא מילתא דתמיה מה שהראה לי ידי"ן הגאון וכו' מוהרי"ח זאננפעלד שליט"א מה שכתב בגליון השדי חמד חלק עשירי במכתב הג' אבד"ק שאוויל זצ"ל שם בראש הספר אודות השם שדי חמד כתב שם בזה"ל שהרי נמצא כן במקרא גם בשתי ידיעות וכו' כמו ונתן את הערכך וכו' בתוך האהל, (יהושע ס' ז' כ"א) וכמש"כ הד"ק שנמצא כן במקרא הערכך והחציו (לע"ע אינו זוכר מקומו בתנ"ך) ודומיהם עכ"ל, ונכתב בצדו הוא פסוק ביהושע (סי' ח' פ' ל"ג) ומובא בש"ס סוטה ל"ו ע"א עכ"ל הגרי"ח שליט"א והוא באמת פלא על גאון בקי כמותו ושגיאות מי יבין בדף ל' ע"ב משה אמר אשירה וכו' עי' במג"א סי' נ"א ס"ק ט' על מה שהמוהל אומר וכרות פסקו פסקו הא כל פ' דלא פסקו משה ונ"ל הטעם דאמרינן בסוטה משה אמר אשירה לד' והם אמרו אשירה לה' א"כ מתחלה נאמר פסקי פסקי יע"ש ובפמג"ד וצ"ע:

על מה שהונחתי בצ"ע בדף ל"ה ע"ב על רש"י שפי' בנתגיי' מצאתי כעת ב"ה בספר יגל יעקוב שהרגיש בזה והקשה בזה על הרא"ם ס' שופטים דבנתגיירו ממש גם לר"י מהני והזכיר מקושית התוס' גבי רחב, כן יע"ש עוד על התוס'מה שהקשו מיפ"ת, והוא דנפ"מ לביאה ב' ולקיימה וזה כוונת רש"י שפירש לקיום יפ"ת מהם, ועוד הביא שם לענין כנעני שבא על א' משאר אומות דקאי נמי בלא תחיה עיין רמב"ם וראב"ד פ"ט מעבדים: את זה שאמרתי להעיר על הפמ"ג שכתב דכופין לכהן לעלות לדוכן, דהא הוי מ"ע שמתן שכרה בצדה מאני אברכם או מאברכה מברכך, הצעתי בדרך שיחה נאה לכבוד הג' הגדול וכו' מוהרי"י דיסקין שליט"א אמר ליכי כבר העיר הוא בזה על הפמ"ג ואמר בזה פרפרת נאה בהא דחולין דף מ"ט ע"א דאמר וסימניך ישמעאל כהנא מסעיי כהני ומאי מסעיי כהנא דמוקי לה לבר"כ במקום ברכה דישראל, ופרש"י אצל ברכת ישראל דהכי עדיפא דמשמע שמתברכין וכו' עי"ש ועדיין צריך להבין מאי עדיפותא יש בזה ומאי שייך אי הכי עדיף טפי או לא ומאי נפ"מ בזה להלכה ומאי מסייע להם בזה ?

ואמר הגאון הנ"ל שליט"א דדין של פמג"ד הנ"ל תליא במחלוקת ר"י ור"ע, והוא עפ"י הקדמת וכללא דכייל מרן המשל"מ פ"ג מעבדים דין י"ד בענין הענקה נ"ל דאליבה דכ"ע כייפינן ליה דע"כ ל"א דכל מ"ע שמש"ב אין ב"ד וכו' אלא דוקא שהמ"ש כתוב ממש אצל אזהרה העשה ככ"א וצדקה וכו' אבל גבי הענקה שאצל הציווי ליכא שום מ"ש וכו' ואע"פ דהדר קרא ובאר המ"ש מ"מ מדלא כתביה אצל הציווי אמרינן אין זה עונשו של עשה וכייפינן ליה עכ"ל, ולחילוק מסתבר זה הסכים היד מלאכי וכייל לה בכללי הדינים אות של"ה עיי"ש, ומעתה הלא באמת מ"ע דבר"כ הוי מ"ש דברכה בצדה ואין ב"ד מוזהרין על זה, אלא דכל זה לר"י דברכה דכהנים כתיב בהפסוק של ואני אברכם, א"כ הוי מ"ש בצדה ממש ואין ב"ד כופין על זה, אמנם לר"ע דברכה לכהנים הוא מהפסוק של מבראשית מואברכה מברכך דאינו כתיב בצדה כלל, וא"כ בוודאי לא הוי מ"ש בצדה, ומכש"כ מדב' המל"מ הנ"ל ובוודאי לר"ע צדקו פסק הפמ"ג דכופין על והוא לפי ההלכה דפסק הרמב"ם בהל' תפלה כר"ע דברכה לכהנים הוא מדכתיב ואברכה מברכיך ולדידיה שפיר כייפינן ליה לכהן שאינו רוצה לעלות לדוכן, ופסק של הפמג"ד נכון הוא להלכה דכיון דלא נכתב בצדה ממש וכסברת המל"מ הנ"ל, אבל לר"י דואני אברכם קאי על כהנים וברכה דכהנים במקום ברכה דישראל א"כ לדידיה אין כופין לכהן לעלות ואין מכין אותו בשאינו רוצה, וזה הוא שבא להקל עליהם וכהנא מסעיי כהני והכי עדיפא טפי ומובן פרש"י ז"ל עכ"ת דברי הגאון הנ"ל שליט"א, ועפ"י דבריו אפשר נמי לפרש הא דאמר כאן בגמרא כי מהדר אפי' וכו' אדברי' ר"ח למר עוקבא ודרש רבש"ע וכו' מה שגזרת וכו' עיי"ש, דהלשון אדבריה הוא אינו מובן וכמו לשון בפ"כ הוא עיין הגהת רל"ח מש"כ וי"ל והוא דמר עוקבא שהיה אב"ד והוי דעתו שלא לכף להכהנים שאינם רוצים לעלות ולקי' המ"ע של בר"כ וכדקי"ל בכ"מ שב"ד כופין על מ"ע ומכין אותו עד שתצא נפשו ומטעמא משום דהוי מ"ע שמתן שכרה בצדה ממש וכר"י דאני אברכם קאי אכהנים ואין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה, ואדבריה ר"ח למ"ע ודרש דהלכה כר"ע דואני אברכם קאי ברכה לישראל מפי הקב"ה, וברכה לכהנים הוא ממקום רחוק דכתיב ואברכה מברכיך (דקאי א לעכו"ם עיין תוס' שם) וא"כ לא הוי מ"ע שמ"ש בצדה, אלא במק"א וכה"ג לא הוי נכלל בכלל זה וכהמל"מ והיד מלאכי הנ"ל וא"כ הלכה דכופין אותן וכהפמג"ד הנ"ל, ולכך דרש בלשון הזה עשינו מה שגזרת עלינו וכו' וכמו שביארתי בפנים בשם ח"א מהרש"א דזה הוא לר"ע וברכת כהנים אינו אלא גזירת מלך עליהם שיברכו אפ ישראל ושהוא מתאווה לברכתם עיי"ש, לכ"ע כופין אותו לעלות ולכך רמזי לדרוש שהוא מצוה הכרחית לכהנים, שראה שהיו חלושים במצוה חביבה זאת ע"כ אדבריה ודרש, ואתי שפיר ביותר אם נימא דצריכין ב"ד לכוף גם למ"ע ולאו כל אדם הרשות בידו להכות ולכוף את חבירו לעשות סוכה וכדומה, ועיין נתיבות חו"מ סי' ג' ומשובב נתיבות שם דדעתו דצריך ב"ד דוקא עיי"ש ועיין גם בענין זה בקונטרס מקל נועם להגאון הנ"ל שליט"א שנדפס בקובץ כנסת חכמי ישראל שנת תרנ"ו סימן קנ"ה (חכמה) באריכות ובפלפולא חריפתא עיי"ש, ולכך הוצרך בדבר הזה למר עוקבא שהיה אב"ד ובידו דוקא הרשות לכוף להכהנים לקיים המ"ע דבר"כ, ועיין היטב בשו"ת ח"ס חחו"מ סי' קע"ז בד"ה ומש"כ מעכ"ת וכו' ובד"ה מ"ש פר"מ אי כפיית ב"ד בעי דוקא מומחים וכו' יעו"ש שלא הביא כל הנ"ל השו"ת חות יאיר ונתיבות קא הנ"ל ואכמ"ל בפרט הזה שרק מדין גרירה נגענו בזה ולפ"ז ר"ח ס"ל כר"ע ולא כר"י, ודלא כמש"כ לעיל בפנים דקנ"ב די"ל דר"ח ס"ל כר"י ובלא"ה אין דברי מוכרחין שם, ובענין זה הרהרתי דעל לפנים משורת הדין דילפינן מועשית הישר והטוב, אין ב"ד כופין דהוה מ"ע שמש"ב דכתיב למען יטב לך וכו' וצ"ע במרדכי ובש"ע הל' אבידה ואכמ"ל:

לענין מה שכתבתי להעיר בדף קנ"א ע"א בדבר ערבות לגרים ולנשים עיי"ש מה שהבאתי נזדמן לידי כעת ספר היכלי שן תליתאי ושם בסי' ס"ב מדבר לענין ערבות על הקטנים דמשמע מן המדרש שקיבלו ערבות על הקטנים כיון שיש להם חלק בארץ משא"כ בנשים שלא קיבלו חלק בארץ, והעיר מש"ס דילן דמשמע דהחשבון היה לבד מהטף רק הגברים לבד וא"כ מוכח דקטנים לא נכנסו בכלל ערבותם די"ל דמספר שאנו יודעין בוודאי כמה הוי קחשיב ומספר קטנים שא"ו כמה לא קחשיב וכו' עיי"ש מש"כ עוד דזה נכלל בכלל ערבות דאבותיהם, ורואה אני שנעלם ממנו לרגע דברי התוס' קדושין שהבאתי בפניו ודברי רש"י ז"ל ותוס'נדה שם הנסמן שם בגליון תוס' קדו' דתירוצו לגבי קטן תלי' בהוכחתם לגבי גר יעו"ש וקצרתי ועי' בפמג"ד בפתי' כוללת: לענין מש"כ בד' קכ"ו ע"א ע"ד שטת מהר"ם מלוב' ז"ל באם נבעלה לשד, והבאתי מהירושלמי שבת שם מצאתי כעת בברכ"י אהע"ז סי' ו' ס"ק י' דהביא ממהר"ם הנ"ל וא"כ אף ברצונה מותרת והביא סמך ההיא דירושלמי שבת פ"ק הל"ג הנ"ל, וכן מצאתי בעז"ה לאותו צדיק באור זרוע הגדול הלכות בע"ק סי' קכ"ד בזה"ל אבל עם הרוחות אין בהם משום לא תנאף וכו' מכאן אמרו הבא על הרוחות אין עליו כלום וכו' אבל הרוחות אין הוא זנות ועוד ממעשה שאירע לאותו חסיד שנזדמן לו שידה וכו' אא"כ נצטער אותו חסיד עד מאד עד שנזדמן לו אליהו ז"ל ואמר לו מה אתה מציר הגיד לו כל הענין שאירע לו אמר לו פטור אתה שידה היתה ונתקררה דעתו ואילו היה חייב לא היה אליהו ז"ל נראה לו וכו' אלא אתה למד שאינו זנות ופטור את"ד:

השמטה מלעיל במה שכתבתי על דיבור התוס' ד"ה כמאן כר"ש וכו' והמתבאר מדבריהם כי בז' עממין לא הותרה יפ"ת כיון שנאמר בהם לא תחיה כל נשמה יע"ש, ועם זה איני מבין במה שהקשו התוס' בשבת דף כ"ד ע"א ד"ה מידי הרהור מי יצאנו וא"ת והא אפילו יפ"ת הותרה להם וי"ל דמ"מ שייך בה איסור כדאמרינן וחשקת בה ולא בחברתה עכ"ל, וכן הקשו ותירצו בתוס' על התורה פ' מטות והיינו דוקא בב"ר ואשה אחת אבל שתים ואפילו אחת מב"ר ואילך אסורה ואפילו בהרהור עכ"ל, דלמה צריכין לזה הא י"ל כיון שמלחמת מדין דאמר השם צרור את המדינים והכיתם אותם דוגמת מלחמת ז' עממים, וא"כ אף שהם סברו דלא הוי מלחמת מצוה והחיו כל נקבה, מ"מ לבסוף איגלאי מילתא דויקצוף משה על פקודי החיל הן החי' כל נקבה, וא"כ בוודאי לא הותר בהם יפ"ת כל שראוי לביאה וס"ה שא"ר היו ט"ו אלף וא"כ שפיר שייך לומר דמידי הרהור לא יצאו ואין כאן היתר יפ"ת כלל ויל"ע בזה, וכשהצעתי ד"ז לפני ת"ח אחד, הראה לי אח"כ שבש"ח על פרש"י שבתורה עמד על כל זה וז"ל על רש"י ד"ה ורומז וכו' וא"ת והלא הותר להם יפ"ת וי"ל דלא הותר להם אלא לאחר ז' שנים שכבשו וז' שנים שחלקו וכן משמע בירושלמי דסוף מסכת ע"א מצאתי ול"נ הא דהותר להם יפ"ת דוקא במלחמת הרשות אבל מלחמה זו היתה דומה למלחמת חובה של לא תחיה כל נשמה וישראל לא ידעו זה מתחלה וכו' וא"כ באיסור היה להם הרהור הלב של בנות מדין עכ"ל בשם קצור מזרחי' והתימה שנעלם ממנו דיבורי התוס' שבסוטה דידן ושבמס' שבת הנ"ל בעיקר הקושיאן יע"ש ועוד יש להעיר בענין זה אלא שכדאי לקצר בזה גם מה שהקשו התוס' ל"ה ע"ב דתימה האיך קבלוה לרחב שהרי היא היתה מכנענים שבתוכה וכו' יע"ש מצאתי כעת בילקוט פ' מסעי רמז תשפ"ז בפסוק לא תורישו את יושבי הארץ דאיתא בזה"ל, אמר הב"ה לישראל אני אמרתי כי החרם תחרימו ואתם לא עשיתם כן אלא ואת רחב הזונה החיה וגומ' הרי ירמיה בא מבניה ועושה לכם דברים של שכים בעיניכם ושל צנינים בצדיכם לפיכך צ"ל דברי ירמיהו בן חלקיהו עכ"ל הילקוט בשם פסיקתא, ואף שאיני מבין פשט הפשוט בדבריהם הטהורים, ואין לי שום מפורש על הילקוט, מ"מ שמעינן מינה דזה שהחי' לרחב הזונה היה כנגד רצון השם ב"ה וגם צ"ל דלא ס"ל להפסיקתא זו דאינסוב ליהושע וצ"ע ובירור בזה לעת הפנאי אי"ה ודרך אגב ראיתי בס' פתח האוהל שהביא בשם הכלי יקר על יהושע שהקשה קושית התוס' מעצמו ותירץ כן עיי"ש ועיין גם בילקוט שמואל:

כן במה ששייך לדף ל"ב בהא דאמרו ניכסיף וניזול, מצאתי כעת בשו"ת מחנה חיים ח"ג חאור"ח סי' א' במה שמפלפל בזה עם חכ"א המתארו בתאר גאון וצדיק שהקשה בהא דקאמר שאין לפרסם החוטאים שהרי לא חילק הכתוב וכו', דהא כ"ז הוא דוקא בבהמה אבל בעולת העוף חילק הכתוב דזה למעלה וזה למטה גם בבהמה עצמה יש חילוק דבשחיטה לא חילק הכתוב מקום אבל בזריקה חילק הכתוב מקום דחטאת בהמה למעלה וכו' עכ"ל והמחבר השיב לו שם בדברים דחוקים וא"א לי כלל להבין האיך העלימו עין כרגע דהגמרא בעצמה הקשה כן והא איכא דמים וכו' ומשני התם כהן הוא דידע ליה יע"ש והמחבר מפלפל בדברי התי' ד"ה איהו קא מכסיף יע"ש, עוד הקשה שם במגילה דאמר דניחא להו דליהוי כפרה יע"ש כ"כ בפנים בזה ועיין שם עוד על התיו"ט מגילה גבי דוד עם ב"ש עיי"ש, – ומש"כ שם בפנים להסביר דברי הגמ' עיין תיו"ט פ"ג דמדות דכתב דמטעם א"א לצמצם הרחיבו את רוחב חוט הסקירא יע"ש, וכמדומה שזה לא לפי המסקנא דגמ' ברכות: למש"כ בפ' מי שקינא על דברי הירושלמי דחמותה שאמרה שנטמאת ואח"כ בא ע"א יע"ש עיין היטב בשו"ת נחלת יהושע סי' י"ד בביאור ארוך על הירושלמי הלז, וכן יעיין שם בסי' כ"ו במה שנוגע לדף כ"ה, ולפסק הרמב"ם שמקנא לה משני בנ"א כאחת יעש"ה, ומ"מ אני לך, גם עיי"ש דרוש י"ג שהרגיש בדברי הגמ' שם דחלק פשיטותא מי זבני שהמהרש"א נדחק בזה, ומשום שבאמת לא היה יכול למכור חלק בכורה רק מדין סילוק הוא וכיון שנסתלק מחלק בכורה ע"כ החלקים שווים א"ש:

ראיתי באור זרוע הגדול הל' ק"ש סי' ח' די"א מלאך הוא אכתריאל (שראה אותו ר' ישמעאל כ"ג בקה"ק כברכות ז' ע"א) וליתא להאי פירושא דאמר ביומא מעשה בשמעון הצדיק וכו' ופריך עלה בירושלמי וכו' אמרלון מאן לימא לן דהוא בר אינש אומר אני כבוד הקב"ה היה אלמא דאין מלה"ש נכנסין לפנים בשטת עבודת כה"ג עכ"ל, וילע"ק מהא דמשני כאן בדף ל"ג ואב"א גבריאל הוה וכו', ואי דשמע רק מרחיק אבל לא בא לשם, א"כ גם שם בברכות י"ל כן וא"ל בזה, ואגב ראיתי להגבורת ארי ביומא דף נ"ג דהקשה היכי התפלל הכה"ג דלא יהי' שנה שחונה דהוא לשון ארמית וכן לא יעדי דעביד שולטן הא אין מלאכי השרת נזקק' לו וכו', ותי' אחד הוא שכה"ג עבור הציבור הוי כציבור ועוד שבמקדש שהשכינה שורה אפי' יחיד יכול להתפלל בלשון ארמית כמו גבי חולה שהשכינה אצלו את"ד ושניהם כאחד טובים, אלא דלפי תירוץ הגמ' דילן דגבריאל הוי, אפשר דביוכ"פ גבריאל הוא הממונה על תפלת כה"ג והוא מבין בארמית וקצרתי, שו"ר בתוספי הרא"ש בהגהה שם שהביא מה שהק' הרב בתי כהונה בשם המש"ל ז"ל דהא בי עשרה שכינתא שריא והוי כמו אצל חולה עיי"ש מה שתי', ולענ"ד חד טעמא דאל כביר לא ימאס משום דשכינתא שריא ועי' פר"ד: בהא דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד, דפרש"י שחלק להם המקום כבוד להראות שמלכותו שלמה עכ"ל ומלכות ב"ד היא נצחית שמזרעו יהי' המלך המשיח המקוה בב"א ויפה הסביר במהרש"א דהענין הוא כי המשכן והמקדש הוא כסא ד' כדכתיב אוה למושב לו ולמלכות ב"ד קרי הכתוב כסא ד' כמ"ש בד"ה וישב שלמה על כסא ה' את"ד, ויבורר הדבר ביות' כשנדע גדולת מלכותו ויקר תפאר' למעלה כמבואר באור זרוע הגדול הל' תפלה סי' ק"ו דדוד המלך יוצאין כנגדו שבעה ברקים ורוגשים כל אופנים ושרפים ואוצרות ברד וענני כבוד ומזלות וכוכבים ומלאכי השרת ולוהטי זבול אומרים למנצח מזמור לדוד וקול רעש גדול בא מג"ע ואומר ימלוך ד' וכו' ואז דוד בא וכל מלכי ב"ד אחריו וכל אחד כתרו בראשו וכתרו של דוד מובהק ומשונה מכל כתרים וזיוו הולך מסוף העולם ועד סופו וכשעולה לבה"מ הגדול שברקיע הוכן לו כסא של אש שהוא ד' מאות פרסה גובהו וכו' וכיון שבא דוד יושב על כסא שמוכן לו כנגד אותו הכסא של אש לקונו וכל מלכי ב"ד יושבין לפניו וכו' וזכה לכל הכבוד באותו עולם ש"מ שהיה צדיק וקדוש ומופלא וכו' עכ"ל הא"ז ומעתה לא יפלא בעינינו שהותר הישיבה לדוד ולמלכותו:

במה שרמזתי בשם איזה גאונים לפרש המשנה דמגילה והוא נושא כפיו דמאי רבותא הוא א אלא לומר לנו שהוא מוציא הרבים י"ח, עיין בט"א מגילה שם שכתב דנפ"מ היכי דאשתייר בי עשרה דמקצתן עולין ומקצתן עונים אמן דהמפטיר בנביא הוא אחד מן העו' דוקא ולא מן העו' אמן עכ"ל, ואגב ראיתי להעיר עוד ראיה מזה דאי ס"ד דמהני בנש"כ שומע כעונה, מדוע אמרינן דחיפני ובישני לא ישאו את כפיהם מפני שקורין לאלפין עיינין הא שפיר יוכלו לעלות ולישא כפיהם, אלא שישתקו וי"ח בשומע כעונה מפי אחר, ואם הכוונה הוא דוקא שלא ישאו כפיה' להוציא שאר הכהנים י"ח א"ש אך א"כ ישאר שם קושית הט"א על פרש"י דפירש משום שהיו אומרים יאר יער וכו' לשון קללה, ת"ל משום שפוגמין ברכתן וכו' עיי"ש ותירץ דגבי בר"כ אי לאו טעמא דמהפכין הברכה וכו' היו נ"כ דל"ד למוציא הרבים אלא למוציא את עצמו אבל כיון דאיכא היפך ברכה לקללה לא ישא את כפיו יע"ש וא"א דהמשנה מיירי ג"כ דוקא לצאת הרבים י"ח א"כ יקשה כנ"ל ויל"ע בראיה זו אי"ה: בקרית ספר הל' תפלה מבואר שבגבולין כל אלו הפוסלין בנש"כ הוא רק דרבנן ואמירת וקריאת הכהנים הוא דאורייתא וכן מה שהחזן מקרא להם מלה במלה של יברכך היא ג"כ דאורייתא יע"ש, ועיין בשו"ת המבי"ט שלו סי' ס"ד שג"כ מצדד בזה ומסיק דמפרש"י משמע דהוי דאורי' ולא קאי אלא על הגדולים אבל לא על קטן שעמו ולדין זה רמז המג"א סי' קכ"ח ס"ק י"ג ומ"מ אני לך, – במה שהבאתי לעיל לימוד הירוש' דק"ש מדברת בם ראיתי בהגהות הרד"ל דהעיר מפסוק זה שיהי' בלה"ק עיי"ש ונעלם ממנו הירושלמי הזה:

למש"כ בדף קמ"ב ע"א בעובד מיראה דהוי במדת הגבורה יע"ש מצאתי דאתי לידי משמע על שעתא חדא ספר יד דוד זינצהיים על סדר מועד ושם במס' ברכות דף כ' מצאתי כה"ג שכתבתי שמביא בשם חתנו ז"ל ומתבאר מדבריו דצדיקים העובדים מיראה הם במדת גבורה וכו' וכשעובד מאהבה הוא במדת החסד לפי שע"י אהבתו הוא מושך מידת האהבה מלמעלה אליו כידוע לי"ח שמן תתאין מעוררין החסד וכו' יע"ש – עוד מצאתי שם במס' שבת דף י"ד ברש"י ד"ה האוכל וכו' שכתב המהרש"א דלא גזרינן באוכל שלישי דילמא ישתה משקה קודש ופסל ליה וע"ז תירץ דליכא שום שתיה של קודש וע"ז העיר הי"ד דבאמת יש משקה קידש דמפורש במשנה פ"י דזבחים דמתנדבין שמן ושיריו נאכלין וכמש"פ הרמב"ם וכו' ובע"כ צ"ל דלהא לא חיישינן שיאכל מ"ט דיתן משקה קודש לתוך פיו כיון שאין שירי המנחות נאכלין אלא בעזרה לא שכיח כלל שיביא לשם אוכלין טמאים יע"ש והמנחת קנאות שהעיר כל זה לעיל דף ל', לא ראה ביד דוד הנ"ל, עוד מצאתי שם בי"ד במגילה ד"ט בתוס' ד"ה בשלמא וכו' שהביא מש"כ המאירי דספר שאינו שלם מטמא את הידים והביא ראיה מן הירושל' דמגילת סוטה היה מטמא את הידים אם לא היתה עומדת להמחק ומה שתמה עליו החק"ל דהלא משנה מפורשת היא ועיי"ש איזה חילוקים, עוד ראיתי שם בסוכה דף ו' בגמרא ד"ה מר סבר וכו' מזכיר קושית הלמודי ד' על המל"מ מגמרא דסוטה ט"ז הלכה עוקבת מקרא שהזכרתי בחדושי בפנים,והוא השיב די"ל דהתם הלכה עוקבת לדבר אחר ממש אבל הכא לענין אכילה לאו ד"א הוא אלא שריבה בשעור שאמרה תורה ולכן לא קחשיב וכו' את"ד יע"ש ויש קצת סעייתא לדבריו מדאמרינן ביומא (ד"פ) שמא יעמוד ב"ד וירבה בשיעורין יע"ש וי"ל, – למש"כ בדף י"ד ע"ד הערת המ"ק דהא עניים מתביישין וכו' וכהערת התוס' יו"ט פ"ג דביכורים מ"ח עיי"ש, עיין שם ביד דוד למס' מו"ק דף כ"ז ע"ב ד"ה והי' עניים מתביישין וכו' ונ"ל דבמקדש לא שייך זה כי אין גבהות לפני המקום וכו' והתורה בעצמה התקינה בדל עיפות ובד"ד לעשירי' האיפה ולא חששה לבושה של עניים וכו' עיי"ש, – אגב ראיתי שם בפסחים דף צ"א בתוס' ד"ה ר"ש וכו' שהקשה חתני ז"ל דמאי קושיא דילמא ר"י סבר מקרא נדרש לפניו ולאחריו וא"כ שפיר י"ל דהאי באחר נדרש למטה ולמעלה אבל ר"ש סבר וכו' יע"ש אישתמיט מיניה הגמרא (דר"ה ד"ט) שהביאו התוס' לעיל ל"ג ע"ב דר"י סבר מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו עייש"ה ועיי"ש עוד בי"ד שהעיר דבסוטה דט"ו אמרינן דגם ר"ש אית ליה הך דרשה דחלקם לא תאפה חמץ חלקם ובזבחים ס"ל מקרא נדרש לאח' ולא לפניו עיי"ש ואכמלב"ז – ועיין יומא דף ה' ע"ב ומש"כ בגבורת ארי שם דר"ש ס"ל כר"י דקריאה מעכב וככה אפי' דיבור מעכב עי"ש, במש"כ בד' קל"ח ע"ב בהא דטורנוסרופס הרשע בשה חוט השני סי' כ"ב מלאתי כעת כן בספר זהב שיבה למהר"ש אלגאזי ז"ל בלקוטיו לסוטה ושם כתב ג"כ כדברי ת"ל והם פשוטים, ועיין שם קצת חדושים בהלכה ואגדה דמס' זו, לסוטה דף ו' בדברי רב עמרם עיין פלפול ארוך מה שנוגע לדעת הרמב"ם והמ"ל בענין בדיקת המים, בספר משנת דרע"א הזקן, ולא נפניתי לעיין שם כי ראיתיו רק על רגע, וכן עוד שם לדף ח' בענין אין משקין שתי סוטות כאחת ועל דברת המג"א סי' קמ"ז עיי"ש היטב לדף כ"ט על הקושיא שכתבתי שיש לחלק בין ס' לאו לספק כרת עיין בס' מפלגי ראובן בחדושי סוטה דף כ"ט ועיי"ש עוד בענין ס"ס, ולדף ל"ד על מה שאמרו מפני מה תקנו תפלה בלחש ועל דברת המהרש"א עיי"ש בס' הנ"ל מש"כ בזה ומ"מ אני לך, לענין חק תוכות מצאתי במחנה חיים ח"ג סי' ע"ד דדעתו דהוי מחיקה ומבדיל שם באם כוון לקדש הויה בפעולת ח"ת ואח"ז בא למחוק עיבר, אבל אם נתהוה ח"ת בפעולת שגורר ומוחק או בשגגה אז אין בו איסור מחיקה כלל עיי"ש ומציין לעיין בח"ס יור"ד סי' רס"ז וגם מעורר שם אי בששנים ביחד יעשו המחיקה דז"י וז"י ועשו ביחד יהי' פטורים או זה דוקא בשבת מטעם מלאכת מחשבת ולא בשאר עבירות כגון הנהגה בכלאים או במחיקה בקודש עכ"ל, והנה על דבר עצם החקירה אי פטור דשנים שעשאוה הוא דוקא בשבת, קדמו בזה גדולי המחברים עיין בבא"י סי' י"ד בשם הפ"י שבת צ"ג דבכל איסורין חייב ועיי"ש בענף ז' ובענף ט' שם מביא דברי הס' מקור חיים סי' תס"ו יע"ש, ועיין באמרי בינה דיני שבת, ובשו"ת שביתת יו"ט למהרי"ט אלגזי זצ"ל סי' נ"ט כתב בפשיטות דלאו דוקא לענין שבת דה"ה לכל הכריתות יע"ש הרבה הערות שם שנעלמו מהבא"י הנ"ל (נדפס בשנת תקנ"ד) אמנם לענין ההערה גבי מחיקה חידוש הוא שלא העיר ממחיקת מגילת סוטה דא"כ לימחקי ע"י שנים שלא יעברו על מחיקת שמו יתברך, וכמו שהערותי כבר כה"ג לענין כהן קטן שמסתפק המנ"ח במ"ע שס"ה, ויעיון לענין חק תוכות בתוס' סנהדרין כ"א ע"ב ד"ה כתב ליבונאה וכו' ול"נ דאין זה כתב דהוי חק תוכות וחק יריכות דאמרינן בגיטין דאין כתב וכי היכי דגבי גט אינו כתב גבי ס"ת נמי אינו כשר וכו' עיי"ש ודו"ק:

במש"כ בהא דיהודה שנקרא כולו על שמו של הויה ב"ה, אינה ד' כעת לידי ספר שו"ת חינוך בית יהודה הישן סי' קל"ט בשמות גיטין שם ביהודה שנכתב יהודא יע"ש ומסיים שם בסוף התשובה וז"כ הגמ' יהודא שקדש ש"ש בפרהסיא וכו' דלפי פשוטו קשה הא לאה קראתו יהודה וכו' אכן לדרכינו ניחא דלפי טעם לאה קשה דה"ל לקרותו אודה או הודאה ולמה קראת אותו יהודא להוסיף יוד בראש ולהחליף ה' בא' א"י לרמז על שם הויה וק"ל ובנימן צ"ל בחד יוד יע"ש: בדף קל"ד ע"א במה שנדפס עיין תוס' ורש"י כריתות י"ז ע"ב דבנודע שהיא חלב דפטור מקרבן דמזיד הוא ע"כ נפל טעות הדפוס גדול וצ"ל עיין תוס' כריתות י"ז ע"א ד"ה ספק אכל וכו' ביודע שהוא ספק חלב היכי מייתי קרבן וכו' עיי"ש, והח"ס ששכחתי אז, החזיר לי המקום אבידתי כי נזכרתי שהוא בחחו"מ סי' כ"ט שכתב לפי שנלע"ד דמי שאכל חתיכה ס' חלב וס' שומן אין חילוק בין ידע שהיה בו ספק ואכלו ובין טעה וסבור שהוא וודאי שומן לעולם מייתי אשם תלוי אע"פ שהזיד לאכול סד"א וכו' יע"ש והדברי' תמוהים מאד מכח דברי התוס' הנ"ל וכן משמע ברש"י שם וכן מבואר בהרבה מקומות ואכמ"ל בד"פ זה, גם המחנה חיים נזדמן לי עוד הפעם והוא בח"ג על אהע"ז בהשמ' שבסוף הספר סי' ג' אות א' עיי"ש מה שנדחק ליישב: לענין ארוסה אי מותרת לילך פרועה ראש, עיין בשו"ת מהר"י הלוי אחי הט"ז בסי' שם הראיה מסוטה דלמה צריך קרא דארוסה אינו שותה יע"ש, וכן עיין בס' יד אליהו מקאליש מזה, והארכתי בזה בכת"י ואינו כדאי לפרסמו, ע"כ קצרתי ועיין בספר שו"ת אבן הראשה: מש"כ בדף קל"ט ע"ב בשם הפנים מאירות, ח"א סי' ל"ט עיי"ש מצאתי דוגמא כזאת בפרש"י דברים והוא מהספרי שם, בפסוק אשר נשבע ד' לאבותינו שאין ת"ללאברהם ליצחק וליעקב ומה ת"ל לאברהם ליצחק וליעקב כדי אברהם בעצמו כדי יצחק בעצמו כדי יעקב בעצמו וכו' עיי"ש וברש"י שם:

על הגמרא סוטה י"א ותיראן המילדות וכו' פרש"י שם וקושית המהרש"א בח"א שם עיין תירוץ הגאון בדורו רבינו אברהם ברודא ז"ל שנדפס בס' קול יהודא, (לקוטי חדושי גאונים), – ועל דף כ"ו על קושית התוס' דלימא ר"י לנפשיה יסתרו כל יולדות וכו' עיין תירוץ שם והוא כתי' הצל"ח בברכות ויד המלך שהזכרתי בפנים, – ועל דף ל"ד באגדה וישובו מתור הארץ וכו' הביא מה שהק' הרא"ם על פרש"י בחומש דאמר והם הלכו ורחבה אלא שקיצר להם הקב"ה והקשה הרא"ם דא"נ הלכו רק ארכו לחוד נמי הוי קשה דהא כתיב וישובו וצריכין פ' ימים עיי"ש תירוץ גאון אחד ז"ל ולפי שנשאלתי בזה וישבתי באופן פשוט אחר ע"כ הראתי מקום לזה, – ושם במס' ידים פ"ד על המשנה דיהודא גר העמוני במה שהקשה התוס' יו"ט שם בהויכוח שעבר בבי ר"ג ור"י, שגם אני אמרתי בזה בדף יע"ש באורך העיר שם המחבר לתרץ עפ"י גמרא דיבמות ע"ח, וכי יהודא הגר היה ולד מגר עמוני שאביו בא על מצרית שניה דאמו היתה מצרית שניה ואע"ג דקיי"ל בכ"ד דשדינן בתר אביו, אמנם גבי מצרית גזה"כ שילכו אחר אם וכו' יעוש"ה – לדף ל"א, דאמר ר"מ ור"י ור"י ור"א כולהו ס"ל דאין שני עושה שלישי בחולין, איין ביד מלאכי כללי השין אות תרכ"א שהקשה האיך קיי"ל בכולי תלמודא דאין שני עושה שלישי בחולין וכן פסק הרמב"ם הא הוי שיטה ואין הלכה כשיטה יע"ש מה שמסיק בזה, – לענין עוברת ע"ד וביאור בשמעתתא בדף כ"ה בביאור עמק ומקיף עיין בשו"ת הר"י הלוי אחי הט"ז חאהע"ז סי' ל"ט עייש"ה:

למש"כ בדף קנ"א ע"ב שו"ר בעין יעקב ישן ושמה כתוב בזה"ל ויתום כפשוטו שהממזר חולק עם יתמי האב ואלמנה כה"ג ועוד דמיונות רבים כנ"ל עכ"ל וא"י מבטן מי יצא הגהה זו שם, וע"כ על משפט גר ל"ל כמש"כ דהלא זהו משפט יתום, וא"כ קשה באמת כנ"ל ואפשר דדעתו דאם אין לגר שום בנים והוא מוחזק בנכסים א"צ להחזיר, אבל צ"ע ואפשר עוד דכוונתו בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דהמחזיר רוח חכמים נוחה הימנו עיין קדושין י"ז שם ובתוס' שם ד"ה כאן וכו' ואין להאריך עוד, ועיין ברכ"י אהע"ז וחו"מ לענין דיין גר שלידתו בקדושה ואי"ל, – הא דכתבו התוס' בדף ל"ד ע"ב ד"ה כתנייתן וכו' חמשים אמה כרוחב הירדן וכו', המקור הוא בספרי ואתחנן דמשה רבינו אמר לפני המקום רבש"ע כל עצמי אינו משוך מאר"י אלא הירדן הזה מלא חבל של נ' אמה וכו' עיי"ש שו"ר בהגהת הרד"ל בשם המדרש: בדין של בר"כ דצריך שיהא בעמידה וכתב המג"א דהציבור רשאין לישב רק שיהי' פנים כנ"פ ועפ"ז ראיתי קצת דעבדי הכי ואף שמסופקני אם ידעין דברי המג"א, מ"מ אני לא מחיתי בהן, אבל כעת ראיתי במ"ב שהביא שהמנהג שהכל עומדין וכן משמע במאירי סוטה ומגילה, וכן משמע באשכול וכו' יע"ש, ולי השפל נראה ג"כ הכי מכח דברי הטור שם שהביא הירושלמי בזה"ל בקול רם בקולו של רם מלמד שהקב"ה משתף קולו עמהם עיי"ש בב"י וב"ח, וא"כ בוודאי צריכין לעמוד מפני כבוד השכינה דאתיא, אכן עפ"י מאי דאיתא במדרש רבה פ' וירא פ' מ"ח פסוק ו' יש לדחות זה עיי"ש, ומאירי סוטה שרמז המ"ב בוודאי כוונתו להא דכתב המאירי בד"ה כל וכו' ומכאן נהגו ברוב מקומות להיות הכל עומדים בשעה זו שהרי במקום נ"כ היא עיי"ש, – בהא דאמרינן בפ"ק דסוטה שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום ובשבת פ' במה בהמה תניא אף משה ואהרן בחטאם מתו וכו' משמע בהדיא שלא מלאו שנותיהם, עיין על זה בשו"ת הרדב"ז ז"ל ח"ב סי' תשפ"ב בארוכה, ועיין בספרי פ' שופטים מי האיש הירא וכו' וברש"י ורא"ם וש"ח שם אי אין מיתה בלא חטא, ועוד בשו"ת הרדב"ז ז"ל הנ"ל סי' תתכ"ד:

ברש"י בד"ה שנא' וכו' בפרשת המלך את משנה התו' הזאת אין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה ע"כ דברי רש"י צריכין לביאו' (אח"כ מצאתי בתויו"ט שהרגי' על דברי רש"י ז"ל בזה ומסיים בדרך אחר דלמד מענינו הוא שמשה אמ' ליהוש' תקרא וגו' ויהוש' מלך היה עכ"ל והוא ע"ד שכתבתי בשם הקרית ספר,) והוא דבספרי שם מבואר בשם אחרים אומרים אין קורין ביום וכו' ובפסיקתא זוטרתי המכונה לקח טוב מבואר ביותר וז"ל רבותינו אומרים שני ספרים היה כותב אחרים אומרים משנה התורה כותב שכן אין קורין ביום הקהל אלא משנה התורה עד כאן והוא משום דהמלך קרא זה ביום הקהל וקרא זה מספרו זה השני שהיה כותב בו רק משנה התורה, ומובן ביותר דברי רש"י ז"ל שהמל' קורא בו ביום הקהל, – והנה במשנה אינו מפורש כיצד ומנלן שבלה"ק, עיין בתוס' יו"ט שהרגיש בכאן ולעיל גבי ברכת כה"ג עיי"ש וכאן העתיק דברי הכ"מ שכתב בחיבורו פ"ג מהלכות חגיגה וז"ל הקריאה והברכות בלה"ק שנאמר תקרא את התורה הזאת כלשונה אע"פ שיש שם לועזות ע"כ (ומה שמסיים שם התוס' יו"ט דלכך קרי לה כאן פרשת המלך ולא כן בשל כה"ג לפי שפרשת המלך מצוה מה"ת שנאמר תקרא וגו' אבל קריאת כ"ג ביוה"כ אינה אלא תקנה ומנהג אנכה"ג עכ"ל, הוא תמוה מאד דכבר הבאתי דזה הוי מדאורייתא וכמו שהוכיח הגב"א מהירושלמי ורש"י דיומא שם וצ"ע) וכדומה שמזה יהי' סתירה למש"כהט"א בחגיגה דף ב, בד"ה לענין ראיה וכו' מי שהוא לועז ואינו מבין בלה"ק הא וודאי דפטיר מהקהל דהקהל אינו נאמר לא בלה"ק כדתנן וכו' יע"ש והרמב"ם מסיים ואע"פ שיש שם לועזות, ונשים למה באו לשמע אף דאיכא כמה נשי דלאו לישנא גמירי ובפרט בימי בית שני בימי אגריפיס ועיין בקי"א שם בשם הרש"ש דפליג ע"ז ועיין רש"ש מגילה שם ודבריו יש לדחות אך לדינ' צ"ע וקצר', – במה שהבאתי כ"פ דברי הס' חרדים ודברי הח"ס דהמצוה על ישראל להתברך מיד הכהנים, מוסבר ביותר מש"כ הט"א במגילה דף כ"ג בד"ה ואין נושאין את כפיהן וכי' ואע"ג דכל הני מילי וכו' ל"ד לנש"כ דבהני כל העשר' שייכין לה' מצוה וחיי' בהן וכשנעשה ב"י יד"ח משא"כ נש"כ בי' דלאו אכהנים העושין מצוה קאי שיהי' י' דהא כהן אחד נמי נש"כ כדאמר ולאחד אינו קורא אלא כהן (בוודאי כתב זה על פה ועלה על זכרוני הגאוני לשון הירושלמי שהביאו התוס' בשם רב נחמן דס"ל כך דלא' קורא כהן ולשנים כהנים אבל בגמ' דידן ליתא הכי אלא לא' אינו קורא כהן כלל עיי"ש) אלמא כהן אחד נמי נש"כ והאי דבעי י' היינו שיהי' הציבור של עשרה ומ"מ כה"ג נמי דבר שבקדושה בעשרה חשיבי כיון דהמתברכין שם מצות נש"כ נתקיים ע"י עשרה הוי, והוא דהישראלים נמי ישנו בחיוב זה לקבל הברכות וכולם בחיוב אחד הם זה לברך וזה לקבל הברכות ודו"ק:

במש"כ בדף קנ"ד בשם המבי"ט ז"ל שוב השגתי להביט בפנים המבי"ט שכן משמע שם שכ' ובטעם זה מתיישב בר"כ שמברכין כולם ביחד שאם היה א' מהם מברך והשאר עונים אמן היה קרוב לטעות בהתחלות יברכך אבל עתה שכולם מברכים מיד אומרים יברכך בלי טעות וכו' משמע שיברכך צריכים כולם לענות, דאי אמרת שדי בשמיעה א"כ אין טעם זה מספיק, דהלא הא' שמברך יאמר ג"כ יבר' להוציאם יד"ח ובשתיקה לא שייך טעו', גם משמ' שם שבספי' העומר היו יכולי' לצאת י"ח בשמי' ולענות אמן אלא משום שהיה קרוב לטעות ולכך נהגו לברך כל אחד ולספור מיד ובזה לא יטעה כיון שאינו ניתן דעתו למה שאומר חבירו אלא למה שאומר הוא וכו' את"ד וחידוש הוא שאינו מביאו המג"א בסי' תפ"ט ס"ב, באשר שמעתתיה דמבי"ט בפומ' כולהו זימני, – ושם במבי"ט סי' קי"ז אמר ובר"כ היה מן הראוי שיברך כהן אחד ויענו שאר הכהנים עם ישראלים אמן ויברכו יברכך, אלא שנראה שכיון שמצוה אינו תלו' בעצמם אלא באחרים והם המתברכים תקנו שכל א' יברך לברך את עמו ישראל וכו' ויברכו את ישראל כדי שתחול ברכתם בברכה שברכו עכ"ל ודבריו אלה צריכין פירושו אך ש"מ שיברכך צריך כ"א לברך, אחרי שכתבתי כ"ז קניתי ספר אחד בשמו משאת יעקב מהרב הגאון רא"ל פרילוקער זצ"ל (נדפס בשנת תרנ"א) ושם בחידושי ברכות דף נ"ג בגמ' דגדול העונה אמן וכו' מסתפק שם מעצמו אי בנ"כ ומקרא ביכורים מהני שומע כעונה ובסו"ד כתב רק מסברא דלא מהני משום דגבי ביכורים כתוב בקול רם וכן בנ"כ ולכך מסתברא שאין יוצאין בשמיעה את"ד, וכבר שמענו וענינו בדבר זה עיין היטב בכל הערות שהבאתי ושם בלקוטי סוטה כתב על דברי התוס' דף י' ע"ב ד"ה נוח, דאין צריך למסור נפשו על הלבנת פ"ח ברבים עיי"ש, וכבר נתבררו הדברים:

מה שכתבתי גבי מלך כיון שאינו מחיוב בדבר אסור לו ליבם, אח"ז ראיתי בקרן אורה ונהניתי לאורו כי כוונתי בעזר השם ב"ה לדעתו שכתב להעיר כזה וכתב בעצמו שאין זה מוכ' עיי"ש היטב וכן לענין אלמנותו של מלך כתב דאינה חולצת מפני שא"ר ליבום דאין נושאין אלמנותו משמע דאחיו הדיוט עבר עליה משום אשת אח ואכ"מ בזה וכהמנ"ח שם, וסברתי לחלק בין הכא לחליצה מבוארת בחידושי הר"ן ז"ל שם בסנהדרין וכן כתב שם בספר בנין שלמה להראב"ד דפ"פ ז"ל לענין אי צריך דוקא מלך לפרשת הקהל שכתבתי בזה מצאתי גם במנ"ח מ' תרי"ב בזה ועיין בסמ"ג מ' ר"ל: לדף ל"ז ע"א על התו"ס ד"ה מאי על בסמוך וכו' נשמט מלציין לשו"ת החכם צבי סי' קס"ח לענין על בסמוך כמדומה אישתמיט ליה דברי התוס' דנן – לדף ל"ה ע"ב ששניהם לד"ע נתכוונו וכו' לעשות צרכיו נכנס וכו' נשמט גם זה דהוא דלא כהאמוראי דאמרי בזבחים קי"ח ע"ב ר"א אמר אמר קרא בן פרת וכו' עיין שלא רצתה לזון ולהנות וכו' ריב"ח וכו' יע"ש וי"ל, ועיין לעיל מזה ואמר ר' אבוהו אל תהי קורא עלי עין אלא עולי עין ריב"ח אמר מהכא וכו' ודו"ק וקצרתי, – לענין דין נט"י לנש"כ עיין בשו"ת שבו"י ח"ג סי' ב' שפסק דסגי בכל מילי דמנקי ושוה לק"ש דא"צ מים דוקא והביא ראיה מדברי התוס' דל"ט ע"א ד"ה כל כהן וכו' עיי"ש שהזכיר הב"ש ומהר"י הלוי סי' ל"ט עיי"ש, ועל התוס' ד"ה כל כהן, עיין הגהות וחידושי הש"ס למהר"י ברלין ז"ל, – על דף מ"א ברש"י אין עו"ה ליוכ"פ נשמט מלציין למש"כ בזה הגאון הנ"ל בספרו חידושי הש"ס למס' סו' עיי"ש – לענ' בנין של עץ בעזרה, יש לפר' כוונת הספרי פ' שופטים דראב"י אומר מנין שאין עושין אכסדרה וכו' ת"ל כל עץ וכו' אשר תעשה לך לרבות במה ע"כ והיינו לא מבעי אכסדרה שהיא קבועה לדורות אלא בימה שהיא לשעתה ג"כ אסור ודו"ק:

לדף ל"ה ע"א מפני מה נענש דוד וכו' ואיהו אתיו בעגלתא ע"כ וכו', עיין במו"ק דף כ"ה ע"א חכם כבודו במטה ראשונה וכו' ופרש"י שם יע"ש ובח"א מהרש"אשם והגהות הרנ"ח שם במה שהיה טעות דוד שנשא הארון על העגלה עיי"ש, ובספר משאת יעקב הנ"ל בסוף הספר בהשמטות כתב ג"כ טעם נכון שטעה דוד דסבר כיון דהעגלה הזאת שנעשה בה הנס הגדול בעת ששלחוה הפלשתים, ע"כ מותר לישא בה מחמת תוקף קדושתה כיון שנתקדש ע"י שם ד' עוד הקש' בספר הנ"ל מדוע לא חשיב במשנה בדברי' שבין איש לאשה בזה שאין נעשית עה"נ אם הדיחוה נשים ע"כ, וחשבתי לומר דהא דאין נעשית עה"נ ע"י נשים הוא לא משום החסרון דסוגי האישות גורם אלא משום דקיי"ל דאם הדיחוה יחיד לא מהני דאנשים כתיב ולא יחיד, וא"כ גבי נשים דקיי"ל אפילו מאה נשים כחד דמיין, א"כ תמיד אין כאן שנים ואנן בעינן דוקא שנים, אך מלבד די"ל זה מסברא, עוד אינו אמת דמשמע מלשון הברייתא סנהדרין קי"א ע"ב אין אנשים פחותין מב' ד"א אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים, וכו' עיי"ש מבואר הוא מצד ד"א ולא תלי זב"ז כלל, ועיין ספרי פ' שופטים כי ימצא בך איש או אשה וכו' עיי"ש – בתוס' ל"ט ע"ב ד"ה במנחתא דתעניתא וכו' יעיי"ש יעיון בשו"ת הרדב"ז ז"ל ח"ב סי' רל"ח ללשונות הרמב"ם שנשאל כיון דתפלה מה"ת וכו' ובר"כ ג"כ מה"ת וכו' מ"ש תפלת מנחה שחייבין להתפלל ולא חיישינן לשכרות ובר"כ אמרינן דאין נש"כ במנחה והשיב ולא שאני לך בין מצוה שהיא חובה למצוה שהיא רשות הלכך תפלה חובה על כל אדם לא היו יכולין לעקור אותה משום חששא דשכרות דהא קיי"ל דאם עבר והתפלל תפלתו תפלה אבל בר"כ אינה חובה שכ"ז שלא קראו להם כהנים אינם עוברים בעשה שנאמר אמור להם הלכך רשות הוא ולפיכך חששו משום דשכיח שכרות ונש"כ הוקשה לעבודה ותקנו שלא יקרא להם החזן ואין כאן מ"ע וברור הוא דאלת"ה היו עוקרים תפלת המנחה לגמרי וגבי נש"כ לא חיישינן להכי שהרי במקדש לא היו נש"כ אלא פעם אחת ביום אחר תמיד של שחר אבל במדינה היו מברכין אותה בכל תפלה חוץ ממנה מטעם שכרות ואסי' שתעקר נש"כ מן המנחה לית לן בה עכ"ל ולענ"ד היה מקום לדון ליישב, דגבי תפלה דזה דשכור אסור להתפלל הוא רק דרבנן, אבל בנש"כ דהוי דומיא דעבודה הוי מדאו' וצ"ל דס"ל דגה זה דשכור אינו עולה לדוכן בגבולין לא הוי רק דרבנן וכ"כ הפמג"ד, גם י"ל דאף לרמב"ם דתפלה דאורייתא הוא רק פעם אחת ביום אבל מנחה לכ"ע דרבנן עיין ברמב"ן ושאג"א, וגם אפילו לרמב"ם הנוסח לכ"ע דרבנן ודי אפילו בדברים אחדים וא"כ לא גזרו מחמת שכרות אבל בר"כ הנוסח שלה קבוע מדאורייתא אי בגבולין מה"ת הוא, עוד יש להעיר עליו, דלא נעקר תפלת המנחה לגמרי, דהרי יקיים מנחה בכל יומא דתעניתא ויל"ע:

למש"כ לעיל בענין יפ"ת שלא הותרה במלחמת מדין יפול נמי מה שראיתי בפנים יפות על התורה פ' תצא דהביא ראיה לפרש"י מסוגיא דיבמות דף ס"א דקאמר גיורת פחותה מג' כשרה לכהונה שנאמר החיו לכם והרי פנחס עמהם, ואמאי הרי יכול ליקח אותה ליפ"ת למ"ד דאפילו ביאה שניה מותרת לכהן ע"ש ולפמש"כ י"ל עדיין לפקפק בזה אי במלחמת מדין הותר יפ"ת ובפרט למ"ד בירושלמי דע"ז דלא הותרו ביפ"ת כל י"ד שנה ז' שכיבשו וז' שחילקו ועיין סמ"ג הל' מלכים מ' קכ"ב עיי"ש, – בדף כ' ע"ב ויקח משה את עצמות יוסף עמו, מה שהביאו מכאן ראיה לענין אי קברי צדיקים מטמאים ועיין בספר ש"ח, ראיתי כעת שהאריך הדיבור בזה בפנים יפית פ' חוקת ומביא מכאן עיי"ש, – במש"כ לעיל בענין ברכה שא"צ עיין יד דוד יומא דף ע' ד"ה משום ברכה וכו', ובאר שבע כאן באריכות שלא ראיתיו מקודם – לדברי הח"ס שכתבתי שכיון לדברי הרי"ף על העין יעקב ראיתי ביד דוד למגילה דף כ"ז שהביא כן בשם המאירי בשם יש מפרשים ומדחה זה דלא נראה דוודאי חייב לברך כל פעם אלא שהיה מוסיף ברכה יתירה ועיי"ש מש"כ הוא ז"ל לענין ברכה שלפניה גבי מלך עיין ביד דוד ביומא שם שכתב דרש"י אינו חולק על הרמב"ם והרא"ש עיי"ש, וכן מבואר בקרית ספר פ"ג מהל' חגיגה דמברך מקודם וכו' ושבע ברכות אלו מדרבנן והקריאה והברכות אלו של תורה בלשון הקדש וכו' עיי"ש:

תוכן העניינים

מנחה חריבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה