אור ברסלב

מנחה חריבה· רבי פנחס אפשטיין

דף כ"ב

דף כ"א

ע"א שקרא ושנה ולא שימש ת"ח וכו', בהמאירי מבואר יותר כיון שאיני טורח לשמשם ולהיות מקובל מהם ומהנהגותיהם שכל שהוא כן אף הוא מראה שאין כבוד התורה חביב עליו אלא שטרח ללמוד כדי שיהא יכול לקנתרם ולקפחם וזהו וודאי רשע ערום וכו' יעו"ש: שם תנ"ה אר"י וכי מבלי עולם הן והלא מיישבי עולם הן וכו' אלא שמורין הלכה מתוך משנתן.

עיין פרש"י ועיין בב"מ (דל"ג) שהזכירו התוס' בד"ה רבי, ועיין בספר מעיני יהושע על מס' אבות בפשר דבר שם אות א' שכתב עפ"י המבואר במד"ר שה"ש אשקך מיין הרקח אלו משניות גדולות כגון משנת ר"ע וא"כ כמו שפי' רש"י ותוס' על רבי יפורש ג"כ על ר"ע לדורו וז"ש בסוטה תנא התנאים מבלי עולם הן וא"ר יהושע שמורין הלכה מתוך משנתן פ"ב והיינו שהוא היה אז בדור הנ"ל שתפסו כולם ללמוד משניות שר"ע ולגדור גדר דורו בזה נשנית משנה זו בימי ר"ע בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו כגירסת ר"ש גאון עכ"ל, ועיין בפירוש תפא"י למשניות מס' קדושין פ"א מ"י אות ע"ט בזהו משאכז"ל קרא ושנה ולא שימש ת"ח הר"ז ע"ה, דקשה אמאי אע"כ דהאי שימוש שימוש ממש הוא שעי"זיראה הנהגתם וילמד מדותיהם, ואם לא עשה כן הרי הוא כשאר ע"ה שתשטפוה זרם בחמימות אי בקרירות אשר בהן תטבע הנשמה בבואה לידי חטא יעו"ה, והוא ע"ד דברי המאירי הנ"ל אמנם בברכות (מ"ז ע"ב) משמע דשמוש ת"ח הוא כמו שפרש"י שם בד"ה שלא שמש ת"ח היא הגמרא התלוי' בסברא שהיו נותנים לדברי המשנה טעם וכו' וכן מוכח מפורש בגמ' שם דאמר רמי ב"ח לא אזמין עליה דרב מנשיא בר תחליפא דתני ספרא וספרי והלכתא כי נח נפשיה דרב"ח וכו' שאני רב מנשיא ב"ת דמשמע להו לרבנן ורב"ח הוא דלא דק אבתריה ל"א דשמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגריס להו כצורבא מרבנן דמי עכ"ל הגמ' אלא דלשון רש"י צ"ע דפירש על הא דמשמע, משמש, ורב"ח דלא דק לא בדק לשאול מדת רב מנשיא עכ"ל ומשמע כהתפא"י וצריך לדחוק ולהשוות הלשונות: שם ע"ב תוס' ד"ה ועד כמה עד ארבעין שנין וכו' שאו התחילו ללמוד, עיין ב"מ דף (ל"ג ע"א) ובפירוש רבינו חננאל שם ודו"ק, ובעיון יעקב שם זכה לזה:

שם ד"ה דשווין וכו' אפי' בשווין אבל גם הוא קבוע בעיר וכו', יע"ש, עיין היטב רמ"א בשו"ע יור"ד פי' רמ"ה ובשו"ת ח"ס סי' ר"ל ובשו"ת משיב דבר חיור"ד סי' ח' ט' אריכות בנידון כיו"ב, ועוד בכמה וכמה תשובות אחרונים בענין כזה: שם אמרו ליה אביי ורבא לתנא לא תיתני וכו' דאמר ר"י אמר רב לעולם יעסוק וכו', מפורש דכוונת רב דיעסוק שלא לשמה היינו מאהבה ומיראה עיין היטב בפרש"י ובתוס' ד"ה לעולם וכו' ובתוס' שאנץ על הגליון כאן מבואר ביותר, וצ"ע בדבריו ומלקמן (דל"א) יע"ש ועיין היטב באור ישראל בשערי אור דברים ורעיונות נשגבים בענין יראה ואהבה, ובקיצור של"ה בע"ז ואכמ"ל: דף כ"ב ע"א י"ר מלפניך שלא יכשלו בי בני אדה, עיין במהרש"א בח"א מה שהעיר בהא דלא היתה מתפללת על עצמה שלא אכשל בבני אדם דלא תענש וכו' יע"ש ועיין בעיון יעקב מש"כ בזה, ואפשר לומר עוד ע"פ מש"כ החות יאיר בתשובה דאיסור קריבות בג"ע לדעת הרמב"ם הוא דוקא עליו ולא עליה כמו שהבאתי בחידושי לעיל דף ח' ועיין שו"ת עמודי אור (סי' קי"ח, א') ואף דהיתה בתולה ופנוי', י"ל דהיתה נדה והוי בכלל ערוה שפסק הרמב"ם שחייבים מלקות על קריבות לבד, ולכך התפללה ביותר על אחרים שלא יכשלו בה בני אדם אף בקריבות של חו"נ כדשכיח בעו"ה, ואף שהיא אינה מוזהרת בכך: שם ולא שכר פסיעות יש לי, – יש לעיין אי שייך כאן לומר אין מעכירין על המצות וכמו דאמרינן לענין מנחת העומר במנחות (דף ס"ד ע"ב) שמצוה מן הקרוב לירושלים מה"ט דאין מעבירין על המצות יע"ש וצ"ע, ואפשר דלעומת זה דאתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן דהוי קדוש טפי לענין תפלה וכדאמרינן בפ"ק דברכות דאף דהוי תליסר בי כנישתא לא הוי מצלי אלא היכי דהוי גרסי ואף שלגביה דידה אין מעלה בזו, מ"מ הוי מקים יותר ראוי' לכל התפילות ולכך שתק לה ר' יוחנן, ובאופן כזה דחד מינייהו עדיף לא שייך א"מ על המצות עיין שו"ת ח"צ ורדב"ז וארעא דרבנן ועוד ואכמ"ל בזה, ואפשר עוד לומר כיון שאשה אינה מחייבת להתפלל בציבור בבהכנ"ס א"כ לגבי דידה ליכא מצוה כלל ולא שייך אמע"ה וכמו דאמרינן ביומא (ע' ע"א) ופשיטא מד"ת כר"ל דאמעה"מ קמ"ל עיי"ש בפרש"י אבל לגבי איש שאני:

שם כל שאין לו ציצית „בבגדו", הנה זה פשוט דבאין לו בגד של ד' כנפות הוא פטור ואינו מחויב לקלות טלית כידוע ועיין בתוס' שרשמתי סוף פ"ק דמכילתין, אמנם הלשון שכל מי שיש לו בנים וכו' מוזר הוא דוודאי על מי שיש לו בנים קמיירי, והכי הו"ל למימר כל מי שאינו מגדל בניו לת"ת, ואפשר דכוונתו שהם בנים ראוים לתורה, ולא מאלה שהקב"ה בוכה עליהן עיין חגיגה דף ה' אך בפסחים (קי"ג ב') אמרינן שבעה מנודין לשמים קחשיב מי שיש לו בנים ואין מגדלן לת"ת ומי שאין לו תפילין וכו' וציצית בבגדו וכו' ובתוס' שם ד"ה ואין לו וכו' ומי שאין לו תפילין וכו' מיירי בשיש לו ואינו מניחן א"נ אפי' אין לו יש לחזר ולהביא עצמו לידי חיוב כדאשכחן (סוטה י"ד) במשה שהיה תאב ליכנס לא"י כדי לקיים מצות שבה וכו' עכ"ל והוא נגד דברי התוס' הנ"ל ועיין גבורת ארי מס' תענית דף י"א גבי היושב בתענית מקרי חוטא ודו"ק ועיין שם בעמוד א' ג' מנוחלי העוה"ב הדר בא"י והמגדל בניו לת"ת, וקצרתי: שם ע"ב פרוש שכמי זה העושה מעשה שכם, ופרש"י שמלו שלא לשם שמים וכו' והדבר קשה א"כ היינו דפריך לקמן מלעולם יעסוק וכו' אפי' שלא לשמה ומצאתי שהרגיש בזה כבר המהרש"א ז"ל, ואפשר לומר דעשו שלא לש"ש וגם עשו עבירה בזה שמלו עצמו שלא כדין וחבלו בעצמם שב"נ חייבים ע"ז וכמו שכתבו המפרשים דלכך לא מל אאע"ה עצמו מקודם הציוו, עיין בהמקנה ובס' מטין חיים דרוש לברית מילה דף כ"ט וה"נ פרוש שכמו לבד שעושה שלא לש"ש עוד עושה עבירה בזה והוי מצוה הבאה בעבירה והמצוה היא שלא לש"ש שגרע טפי, –ועיין בספרי או"ת שחקרתי כה"ג בעשה דוחה ל"ת דלכ"ע בעי כוונה לשם מצוה יע"ש ועיין גבורת ארי לתענית או למס' יומא דוגמת סברא זאת ואין ליפנאי לחפש עכשיו, כעת מצאתי בספר תוהק"נ שקדמני קצת בסברא זו והעיר ג"כ מדברי הגבורת ארי הנ"ל יע"ש:

שם ומבקשין שכר כפנחס, עיין במהרש"א ובעיון יעקב מש"כ בזה, –ועוד אפשר לפרש דשכרו של פנחס היה הנני נותן לו את בריתי שלום ה"נ הצבועין מבקשין ג"כ לחיות בשלום עם כל עם הרשעים ופורקי עול, יחד עם זה גם עם הצדיקים יראי ד', משא"כ הפרושין והיראים הם תמיד במחלוקת ומלחמה עם המתיונים ושונאי ד' כדברי דוד המלך ע"ה ובתקוממיך אתקוטט, כידוע וקצרתי כי אין מפטירין וכו': עיין במהרש"א לעיל בד"ה ירא את ה' וכו' ובדורות הללו אותן שמורין הלכה מתוך שו"ע וכו' והרי הן בכלל מבלי עולם ויש לגעור בהן עכ"ל, עיין בפ"ת יור"ד סי' רמ"ב ס"ק ח' שכתב ע"ז ואפשר דדוקא בזמן המהרש"א שלא היה עדיין שום חיבור על הש"ע אבל האידנא שנתחברו הט"ז והש"ך והמג"א ושארי אחרונים ובכל דין מבואר הטעם במקומו שפיר דמי להורות מתוך השו"ע ואחרונים עכ"ל, ועיי"ש ס"ק ג' בשם השבות יעקב והפמ"ג ודו"ק: מה שתמהתי לעיל על המאירי שכתב דחסיד שוטה הוי זה המתענה תמיד עיי"ש, ראיתי דאפשר לומר שלקח זה מהירושלמי דקאמר דחסיד שוטה הוי שראה תאנה בכורה אמר מי שאפגע בו תחילה אתננה לו, ע"כ ועיין בפירוש המפרשים הק"ע והפ"מ, והוא משום דמצער עצמו בחנם כך פירש המאירי ז"ל, וז"נ, עוד אמר בירושלמי דהוי חסיד שוטה בשראה נערה מאורסה והיה אחד רץ אחריה וכו', והוא לא רצה להרוג להרודף שלא לשפך דם, ובאמת חוב הוא עליו להצילה בנפשו של רודף ועובר הוא בלא תעמוד על דם רעיך עיין סנהדרין (ע"ג ע"א) ובתוס' ד"ה להצילו וכו' עיי"ש, מבואר עוד בירושלמי דמכות פרושים הוא זה שהוא נותן עצה ליתומים להבריח מזונות מן האלמנה כהדא ארמלתא דרבי שובתי הוית מבזבזה בנכסייה אתון יתמין וקרבון לרבי אלעזר, אמר לון ומה נעביד לכון ואתון שטיין נפק כתובה אמר לון נימא לכון מימר עובדון גרמיכון מזבנין והיא תבעה פורנה ומיבדה מזונה עבדין כן, ברומשא אחת וקרבת גבי ר"א אמר זו מכת פרושים נגעו בה יבא עלי אם נתכוונתי לכך עיין בפני משה וק"ע והנה אין הכרע מירושלמי זה אם באמת איבדה מזונותי' דאפשר כיון שע"י ערמה ותחבולה תבעה כתובתה בב"ד לא הפסידה מזונותי' ולכך אמר ר"א יבוא עלי אם נתכוונתי לכך כלומר ולכך באמת לא איבדה מזונותי' ומשום דהרא"ש בפ"ד דכתובות הביא ירושלמי רב יהודא בשם רב התובעת כתובתה בב"ד אבדה מזונותיה וא"ר יוסי ובלבד מן השופי אבל מן האונס לא כהדא ארמלתא דר' אבדומיוס רימו בה ואמר לה רב בא בר כהן בעי לך תבעה פורני' איבדה מזונותי' מן דאיתידע מילין עלון עובדא קמי' ר' יוסי וחזרה למזונא יע"ש, וא"כ צ"ע בזה ואכמ"ל שו"ר בהגהות ציון וירושלים לירושלמי בב"ת פ"ט סוף הל' א' שהעיר בזה יעו"ש ויש שם ט"ס בדבריו:

שם במשנה נטמאה מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה ואם משקידשה בכלי הרי היא בכל המנחות ותשרף ע"כ הנה הדין של כל המנחות מבואר במשנה ריש פ' המנחות והנסכים למנחות ק' ע"ב) דעד שלא קידשו בכלי יש להם פדיון ומשקידשו בכלי אין להם פדיון עיי"ש, ויש להבין באמת מאי קמ"ל רבי בזה דהרי היא ככל המנחות פשיטא, ואפשר בדוחק לומר דהתם פליגי שמואל ורב אושעיא אי אפילו הן טהורין נפדין כל כמה דלא קדשו בכלי וקאמר שם ר"א כולן טמאין נפדין וטהורין אין נפדין חוץ ממנחת חוטא וכו' יע"ש וא"כ אפשר דקמ"ל דדוקא נטמאו נפדין אבל לא טהורין ככל המנחות ולא כמנחת חוטא שבכ"ד שוי מנחת סוטה למנחת חוטא וצ"ע ואפשר עוד לומר דהמשנה בא לאפוקי מתוספתא דקתני בה ושנטמא תעובר צורתה ותצא לבית השריפה קמ"ל דתשרף מיד וכל שפסולו בגופו ישרף מיד, וכאשר תמהתי בזה לעיל בחידושי דף י"ז עיי"ש, ואפשר נמי כמו דאמרינן במנחות (דף ו' ע"א) למ"ל למיתני אחד מנחת חוטא וא' כל המנחות וכו' לר"ש איצטריך וכו' סד"א הואיל ואמר ר"ש שלא יהא קרבנה מהודר כי קמצי לה פסולין נמי תתכשר קמ"ל וה"נ איכא למימר גבי מנחת סוטה כמבואר בשמעתן (דף ט"ו) והו"א דלא תשרף אלא תפדה ואין קדושתה כ"כ גדולה קמ"ל דהרי היא ככל המנחות ותשרף ואף שבאת שעורין בלא שמן ולבונה: שם בתוס' אלו וכו' תימה אמאי לא חשיב נמי מת הוא או שמתה היא וכו', עיין לעיל בחידושי (דף י"ז) מש"כ בזה ובשם ס' עולת שלמה, והנה יש לעיין עוד לפי הירושלמי שהביאו התוס' לקמן ד"ה האומרת טמאה אני דמנחת סוטה דמיא לחטאת וכדאמרינן לענין מנחות שלא לשמה דכחטאת שווי' רבנן וא"כ היכי שבאמת מת הוא או היא דהוי מנחת חטאת, שמתה בעליה דלמיתה אזלה ולא ישרף בעזרה כלל וא"כ אפשר דלכך לא חשיב לה, והא דאמרינן שם וכן בירושלמי כאן הל' ו' דקודש הקומץ ומת תשרף, אפשר דאינה על בית הדשן אלא ילך לאיבוד בכל מקום וצ"ע בזה, ועיין במ"ק לקמן דף כ"ג שמתפלא על המנ"ח מ"ע קכ"ה שכ' שם דמנחת חוטא קריבה לאחר מיתה דלא גמירי דלמיתה אזלה רק בקרבן חטאת ולא במנחה יע"ש ולא נזכר מהירושלמיהנ"ל עי"ש מה שפירש המ"ק ולפ"ד במסקנת הירושלמי א"ש דמנחת סוטה בעלמא לא דמי לחטאת אלא לאשם תלוי יע"ש, וברמב"ם פ"ד דין י"ד כתב וכן אם אמרה טמאה אני קודם שהקמץ המנחה וכו' או שבאו עידי טומאה או שמח הוא או שמתה היא (וכקושית התוס') הרי המנחה כולה נשרפת ואם אירע אחד מאלו אחר שקרב הקומץ אין השיריים נאכלים עכ"ל, ובכ"מ שם כתב על מה שכ' הרמב"ם או שבאו עידי טומאה כתב הכ"מ פשוט הוא דלא גרע מאומרת טמאה אני עכ"ד איני מובן לי כלל דהרי במשנה ובברייתא דף ו' כתוב לאמור או שבאו לה עדים שהיא טמאה, ועל מה שכתוב מת הוא וכו' העתיק הירושלמי כאן הלכה ו', ובאמת בטעו"ס העתיקה וכמו שמגיה בק"ע והכי מוכח בתוספתא וא"א ליישב בענין אחר וצ"ע, ופלא על בעל מים חיים להפר"ח ושאר בעלי הגהות על הרמב"ם (בדפוס ווילנא) שלא עמדו בכל זה על דברת מרן הכ"מ גם יש לספק בזה כיון דעיקר הבעלים הוא האשה, אם מת הוא לא נקרא חטאת שמתה בעליה, אלא מטעם שאין לנו מי שישקה אבל לא מדין הנ"ל ודו"ק ועיין לקמן בחידושי לענין פיגול:

תוכן העניינים

מנחה חריבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה