מנחה חריבה· רבי פנחס אפשטיין
דף ה'
ע"ב א"ל אביי אלא מעתה חליצה נמי לא תיבעי א"ל אילו איתיה לבעל מי לא בעיא גט השתא נמי תיבעי חליצה.
אפשר לדייק קצת לפי דפת הירושלמי יבמות (פ"ג הל' א') דאיכא למ"ד חליצה היא קנין וקאמר שם מתניתא פליגא על רב החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתיבמת הדא מסייע למ"ד חליצה פטור ברם כמ"ד חליצה קנין ויש אדם מתכוון לקנות שתי אחיות כאחת יע"ש והוי כמו נשואין וקדושין מחדש.
ועיין בספרי אוריין תליתאי בדף כ"א ע"ב ובדף מ"ט ע"א שהערותי קצת בע"ז. וא"כ צריך הסבר מאי קאמר הכא דהשתא נמי בעיא חליצה, דמאי ענין גט לחליצה.
דגט הלא פטור מהנשואין שנשארה. אבל חליצה דהוא קנין.
אינו זקוק כלל השתא לעשות קנין חדש ולפוטרה בזה. ויותר יקשה לדעת הראב"ד דס"ל דאף בסוטה וודאית בעיא חליצה.
משום האי טעמא דאילו איתיה לבעל מי לא בעיא גט. וקשה כנ"ל.
ועיין שם בירושלמי מה שמשני מאלמנה לכ"ג וי"ל: שם בתוס' ד"ה לאחר וכו' וסוטה וודאי אמר פ"ק דיבמות דפטורה בלא חליצה וכו'. אינו מפורש בהדיא כן ביבמות שם אך התוס' הכי הוכיחו בראיות ברורות מהגמ' יע"ש וברא"ש שם מה שהאריך בשמעתתא דידן.
ועיין עוד כאן בתוס' ד"ה אילו וכו' ועיין בקרן אורה בשיטת הראב"ד ביבמות דגם סוטה וודאית צריכה חליצה. ומש"כ להוכיח דספק טומאה ברה"י דגמרינן מסוטה לאו כוודאי חשבינן לה דהרי בעינן הכא קרא לאוסרה ליבום יע"ש (אין כעת לפני לראוה אם הביא דברי התוס' והרא"ש יבמות י"א שהרגישו בזה מאי דפריך הכא ותתיבם נמי יבומי דהלא סוטה עשאה הכתוב כוודאי יע"ש) והיה אפשר להעיר דלענין לאוסרה ליבום הוי כמו איסור אחר ולא אמרינן בה ספק כוודאי עיין שב שמעתתא ש"א פי"ב ע"ש מה שתמה על המהר"ם שיף פ"ק דב"ק שם.
וכן כתב בשו"ת נוב"י מהד"ת סי' ק"כ מחיור"ד ונעלם ממנו התוס' ב"ק דף י"א ד"ה דאי וכו' שהביא הש"ש הנ"ל. וכן עיין שם בש"ש פי"ג מה שכתב לתרץ עפ"י זה קושית התוס' ר"פ כשם יע"ש.
וה"נ כן.
אך באמת היבום הוא רק מצד זיקת נשואין של אחיו וכמבואר ברש"י בשמעתין ובתוס' כאן ד"ה אילו ולבעלה הרי משום איסור טומאה הוא דאפקי' הכתוב בלשון ונטמאה: שם ד"ה דלאו וכו' רבינו חננאל הטעים דבריו ופירש ורחמנא אמר אשר לא יבנה לבנות ולא לסתור ע"כ. הטעמה זו קשה משמעתין דקא פריך אלא מעתה לאחר לא תנשא דלא תיסתריה לביתיה ואי כטעם הר"ח קשה מאי פריך מאחר דלא הנשא.
דגבי לאחר לא כתיב לבנות וצ"ע וי"ל בדוחק דוה מה שמשני בגמרא מי קא רמינן לה עליה בע"כ. פירש דלא רמיא עליה רחמנא לבנות ודוחק וצע"ק.
ובזה דפרישנא א"ש קצת מה שהקשה התוס' בד"ה מי קא וכו' דהכא נמי הוי מצי למפרך כדפריך לבסוף דאמר אלא מעתה נשאת לאחר ומת בלא בנים לא תתיבם דלא תסתרי' לביתיה ע"כ דכאן ידע דיש לתרץ דגבי דהאי לא קפיד לבנות ומה"ת דקפדינן לגבי יבם דבא מכח נשואי אחיו ודו"ק כי קצרתי: