אור ברסלב
מנות הלוי על אסתר פרק ט › פסוק טז

מנות הלוי על אסתר· רבי שלמה הלוי אלקבץ

פרק ט · פסוק טז

פסוק יג

ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאוביהם והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את ידם. ביום שלושה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה:

ושאר. בפירוש לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל לשיתבאר זה ענין בשלמות נבארהו בב' פנים, הא' הנה רצה הכתוב לתת טעם מה ראו הפרזים לקבוע זמן חלוק לעצמם ולא רצו בזמן שושן והכרכים המוקפים חומה כמות' ואמ' כי הדין עמהם כי בהיות בשנה ראשונה כל הכפרים והכרכים נחו בי"ד על כן היהודים הפרזים נחו בי"ד ונחו תמיד ביום שנחו בו שנה ראשונה וזהו שאין נזכר כאן זמן הכרכים כי לא בא הכתוב אלא לתת טעם לפרזים כי נחלקו מן הכרכים ושושן שהם רוב מנין ורוב בנין אמנם נשאר עלינו מקום עיון כי טוב טעם דעת הפרזים ומה ראה מרדכי ובית דינו לקבוע זמן הכרכים שלא בזמן מנוחתם בשנה ראשונה וי"ל שרצו שהכרכים הדומות לשושן יניחו בזמן שושן כדי שלא תקנא מדינה בחברתה מה שאין כן בפרזים שאין כפר מקנא במדינה והנכון אצלי כי הטעם לתת כבוד לשושן ממנה יצאה הישועה ובה מרדכי והענין כי רצו אנשי כנסת הגדולה כי שושן מפני חשיבותה יהיה זמנה בזמן מנוחתם מצורף לזה להודיע הנס הגדול של שושן כי הרגו באויביהם ב' ימים רצופים ולא נחו עד ט"ו ואם כל הכרכים והפרזים ינוחו בזמן מנוחת שושן לא היתה יכולה להתפרש מכל כללות ישראל כי אין ליחיד לפרוש מן הצבור ולכן לא היה אפשר כי אם שושן תדחה לזמן הכרכים או הכרכים לזמן שושן שהם דומים כמותה ונמנו וגמרו כי הכרכים ידחו לזמן שושן בעבור חשיבותה וגם לפרסם הנס אשר הוסף בה ויש להם דמיון כמה שהם עיירות גדולות והפרזים לא נכנסו בזה שאין דומים כלל ונשארו בדינם יעם היות שאין כרכים המוקפים תלוי מימות אחשורוש כי אם מימות יהושע בן נון כבר אמרו בירושלמי שהיה זה בעבור כבוד א"י שהיתה חרבה בזמן ההיא ותהא כלה נדונת כפרזים לכן לא רצו להשוות לשושן כי אם שהם מוקפים חומה מימות הושע בן נון אע"פ שלא תהיינה מוקפות עכשיו וכל השאר ישארו בדינם בזמן מנוחתם בשנה האי, והנך רואה כי בבני שושן לא נזכר י"ט כי אם משתה ושמחה לפי שי"ט מן התורה אינו אלא בקביעות קרבנות וכן לא יעשה כי אם על פי הגבורה וגם כי אין הבית ברשותם אמנם בפרזים כתיב משתה ושמחה וי"ט כי לא השגיחו על זה וראו לעשותו י"ט להודות ולהלל לפניו יתברך על כל אשר גמלנו. עוד הוסיפו הפרזים על בני שושן ומשלוח מנות וגו' כי זה רומז כי הם באגודה אחת ובאהבה ואחוה הפך מ"ש הצורר מפוזר ומפורד ולכן ויכתוב מרדכי וגו' וראה דברי בני שושן בי"ט ודברי בני הפרזים במשלוח מנות איש לרעהו והוסיף עוד ומתנות לאביונים להשלים כוונת הפרזים במה שהיו עושים י"ט שאין לך קלוס גדול ממתנות לאביונים שנאמר מלוה י"י חונן דל. ואומרו כימים אשר נחו וגו' והחדש וגו' יר' שעשו י"ד וט"ו ימי מנוחה בזמן שיהיו דומים באורך לימי שנה ראשונה אשר נחו בהם היהודים וזה יתכן בתוספת אדר שני והוסיף ואמר שלא יעשו פורים באדר ראשון כי אם כמו החדש אשר נהפך שהיה חדש הסמוך לניסן וכ"ף הדמיון של כימים מושך עצמו ואחר עמו כאלו אמר וכהחדש וכו' ואומרו וקבל היהודים בלשון יחיד אצלי ידוקדק יפה כי ענין הכתוב לומר שקיימו את אשר החלו לעשות וגם את אשר הוסיף מרדכי אליהם לשנות אלו ואלו ממה שהיו עושים מתחלה קצת כמו שזכרנו ובמלת קבל נתן טעם לשושן כי הנוסף להם היה משלוח מנות ומתנות כי זה מורה שהם בלב אחד ואחוה זש"ה קבל בלב א' ובמלת היהודים נתן טעם לפרזים שקבלו עליהם שלא לעשות י"ט מצד היותם יהודים כשרים וי"ט לא יעשה כי אם במצות המקים וזש"ה ותכתוב אסתר את כל תוקף מצד המלכות לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית כלומר כאשר סדרה הוא ולא כאשר סדרו הם בראשונה אלו מוסיפים ואלו מחסרים, הב' ושאר היהודים וכו' דע כי לדעת הרמב"ן ז"ל בזמן זה הנס היו ישראל בעריהם שכבר נפקדו ברשיון כרש אלא שזה הרשע השבית בנין בתינו כמו שכתבתי בראש המגלה ולא נשארו חוצה לארץ כי אם מעטים ועליהם הוא שאמר המן עם מפוזר והגיד הכתוב כי שאר היהודים שהיו בארצם בין הכרכים בין הפרזי' כלם נחו בי"ד כי באותו יום נחו מן המלחמה ושמחו ואכלו בו וע"כ הפרזים לבד התמידו כן כל השנים אך לא הכרכים והטעם בעבור כי הפרזים היו בסכנה גדולה בלי מחסה ומסתור לא כן הכרכים שלא היה הנס להם כל כך גדול לכן לא התמידו בכל השנים וכשראה מרדכי כן ויכתוב מרדכי את הדברים האלו הנמשכים וישלח ספרים אל כל מדינות המלך מוקפות ובלתי מוקפות שיעשו אלו י"ד ואלו ט"ו כמו הימים אשר נחו בהם היהודים י"ד וט"ו כלומר כמו בשנת הנס שעשאום כלם לימים אלו משתה ושמחה, וישוב הכתוב כמו והימים שנחו בהם היהודים באותו חדש אשר נהפך להם אמנם בהיות כי נס הפרזים היה גדול מנס הכרכים וגם שהם התחילו במצוה ראה מרדכי ובית דינו שראוי שיוקדמו אלו הפרזים והכרכים ינוחו בט"ו ולפי זה יתכן אצלי כי אומרו כימים אשר נחו והחדש וגו' בא לתת טעם סוף סוף מדוע ינוחו הכרכים שלא בזמן שנת הנס או ינוחו בזמנם או לא ינוחו כלל כי כשהמנוחה שלא בזמן הנס אינו ניכר שלכן היא נעשת לכן אמר כימים אשר נחו כלומר כי גם בשנת הנס י"ד וט"ו ימי מנוחה היא שעם היות שלא היה ט"ו לכרכים יום משתה מ"מ היה לבני שושן ולא עוד אלא שהרי הוא החדש אשר נהפך להם ודי בזה עם שלא היה ביום עצמו לפרסומי ניסא, ואמר וקבל היהודים את אשר החלו פי' שכל היהודים בין כרכים בין פרזים קבלו דברי מרדכי אלו להתמיד אשר החלו לעשות מעצמ' שנתים או שלש כי כן צוה מרדכי בכל שנה ושנה ואנו קבלו להתחיל עתה מחדש כמו שכתב מרדכי אליהם עם היות כי זה שנתים שלא עשו דבר בעבור הסבה שזכרנו ולכן אמר וקבל לשון יחיד לרמוז כי עקר הקבלה לכרכים כי הפרזים תמיד עשו ומסתמא לא היו מפסיקים ובבואה לפני המלך פי' וכשבאה אסתר למלך לבקש על עמה אמר עם הספר פי' לא אמירה לבד בלי מעשה אלא אמירה זולתי הכתב וזהו אמר עם הספר ור"א פי' ובבא אסתר לפני המלך הפעם הב' התחכם המלך וכתב עם אלו הספרי' אחרונים ישוב מחשבתו הרעה אני חשבתי לטובה והוא חשבה לרעה ממנו היה ולא ממני ולולא שכתב כן המלך בתוך אגרות אחרונות לא היו מועילות כי כתב אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך אין להשיב ולפי דעתי הכתוב כמו מסורס ובבואה לפני המלך עם הספר אמר ישוב מחשבתו וכו' וטעמו כשבאה אסתר למלך והראתה לו פתשגן כתב הדת אשר נתן בשושן כמו שצוה עליו מרדכי מיד חמתו בערה בו שהכיר מרדו ומריו על הדרכים שכבר זכרנום ואמר ישוב מחשבתו ותלו אותו ואת בניו על העץ. וי"א כי הוא דבוק לפסוק שלפניו כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב מחשבה עמיקה ומסותרת לאבדן והפיל פור הוא הגורל אם תעמוד לו מחשבתו זאת ושאל מן המלך בדרך והודה לו לפי תומו ובבואה לפני המלך מחשבתו זאת נתגלה עונו ועם שהיו הכתבים כבר נכתבים ונשלחים עכ"ז אמר ישוב מחשבתו הרעה וזה בעצת המלך המשובחת באופן שלא ינגד הענין לדתי פרס ומדי וז"ש עם הספר עם היות שהיה ספר. ע"כ קראו לימי' האלה פורים מה נכבד זה השם המורה ב' פינות גדולות חדוש העולם והשגחתו ית' על הנבראים וזה כי לפי הגורל ראה המן המערכה עוזרתו ושהוא ינצח והוא יתברך השגיח על ישראל בחירו ושדד בעדם מערכת השמים ולא נכתבה מגלה זו כי אם בעבור אלו העיקרים הגדולים כמו שאדבר עוד בזה בסיום המגלה. או פי' עם הספר שעשה באופן לא ינגד מאמרו אל הספר שכתב כבר וכן פי' הרב ר' יעקב בר שלמה בן אלגיאני ז"ל כי מלת ובבואה אינו שב לאסתר כי אם למחשבה אלא שפי' כי טעם אמר עם הספר אמר על הספר שעשה המן בשמו תשוב מחשבתו כמו ששבה מחשבת אויבי דניאל על ראשם כמו (דברים ט"ו ט') פן יהיה דבר עם לבבך בליעל על לבבך (שמואל א' ב' ל"ד) ויקם יהונתן מעם השולחן מעל השלחן כי מלת על ועם מתחלפי' בקריאה על במקום עם ויבואו האנשים על אנשים, והה"ר יהודה בן שושן ז"ל כתב וז"ל ושאר היהודים הרחוקים משושן הבירה עקר עניינם והשתדלותם היה להשגב בראש האגרת אך לא זה בלבד נעשה אלא שנחו מאויביהם והרגו בהם ע"ה אלף וקרוב אני לפ' כי כנגד נקהלו יעמוד אמר והרוג וגו' וכנגד ונוח מאויביהם אמר ונוח בי"ד ועשה אותו וגו' ויהיה הכתוב בראשו שני כללים וחוזר ומפרטם והמחוור אצלי כי נקהלו לעמוד על נפשם שלא יהרגום ואף כי נחו מאויביהם כי לא שלחו יד בהם הנם הם הרגו בהם.

תוכן העניינים

מנות הלוי על אסתר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה