מנות הלוי על אסתר· רבי שלמה הלוי אלקבץ
פרק ח · פסוק ב
ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה, למרדכי ותשם אסתר את מרדכי על בית המן:
ויסר המלך. גם כי מנהג מלכות פרס להיות טבעת המלך ביד משנהו בטבעת ההוא הוא מהכהן למשנה כי אות היא שנמסרה הנהגת המלכות בידו ועל כן נכתב פה שהוסרה ההנהגה מהמן ונתנה למרדכי כי הוא עתה משנה למלך וכמ"ש בסוף המגלה. עוד יראה לי כי נכתב זה משום הא דאמרינן במגלה (מגילה פ"ק) על ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן וגו' א"ר אבא בר כהנא גדולה הסרת הטבעת יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להם ליש' שמ"ח נביאים וז' נביאות לא החזירו את ישר' למוטב, ואלו הסרת טבעת זו החזירתן למוטב. פרש"י החזירתן למוטב שגזרו עליהם תענית לתשובה כדכתיב וצום ובכי ומספד וגו' הנה כי נתינת טבעת זאת גם היא מאת ה' צבאות יצאה לא להרע ליש' כאשר נר' מהמשכות הדברים. אבל להטיב להם להחזירם למוטב שהם מלוכלכים בחטאים כמו שקדם, וגם צום ובכי ומספד לא להתאבל ולהתחנן על הגזרה ההיא היתה כוונה ראשונה, רק לרחוץ מצואת החטאים ההם ונמשך מזה גם ביטול הגזרה ואחר טהרת עם זו אין צריך עוד אל הטבעת והוסרה מיד הצורר, ולכן טרח וכתב לן קרא ויסר המלך את טבעתו ולא כתב ויתן המלך למרדכי את טבעתו אשר העביר מהמן להורות כי הסרת הטבעת הוא מכוון לעצמו, ונתינתו למרדכי דבר אחר, ועמוד על זה, ובא וראה כמה דבר ויסר המלך כבד על הלשון עד אשר חז"ל בב"ר (פרשת ו') דרשוהו כאלו אינו ענין לעצמו אלא לדבר אחר, איתא התם ויהי כדברה אל יוסף וגומ' ר' יודן בשם ר' בנמין אמר בניה של רחל נסן שוה, וגדולתן שוה. נסן שוה ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ויהי כאמרם אליו יום ויום, ולא שמע אליה, ולא שמע אליהם, גדולתן שוה, ויסר פרעה את טבעתו, ויסר המלך את טבעתו, ויתן אותה על יד יוסף, ויתנה למרדכי, וילבש אותו בגדי שש, ונתון הלבוש והסוס וגו' ויקח המן וגו' וישם רביד הזהב על צוארו ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו. וירכיבהו על הסוס ברחוב העיר. ויקראו לפניו אברך, וקראו לפניו ככה ע"כ, הנה שדבר ויסר המלך איננו ענין לעצמו, רק להשוות גדולתו לגדולת יוסף כדי שתהיה גדולת בניה של רחל יוסף ובנימין שוה, ואי לדרשא דידן נצח, ועיין לעיל ואני משה בני אומ' אם הסבה הטבעית הוא מכוון לעצמו. היה לנו למוצאו רמוז בענין יוסף מאחר שהכל שוה בניהם, ודבר ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. הוא כדבר (בראשית מ' ט"ו) וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור. שתרגם אנקלוס ארי מניאו יתי בבית אסיריא, כי אין שימתו בבור ראיה על שלא עשה מאומה אבל על הפכו. כי לא ישימו איש בבית הבור אם לא עשה מאומה, אבל ביאורו שעשה אותו פקיד ממונה על בית הסוהר וכן לא יעשה למי שהיא חייב, וככה דבר ותשם אסתר למרדכי ענין פקידות ומנוי, וכן תרגם המתרגם ושויאת אסתר ית מרדכי רב וסרכן על נכסיה דהמן, כי אין ראוי לבזות מתנה שנתן לה המלך בתת אותה למרדכי ולא נתנה לו רק שמינהו פקיד עליה וכדרך זה דקדק הה"ר יהודה ן' שושן ז"ל כי לא כתב ותתן אסתר את בית המן למרדכי כמו שנכתב באסתר, ויפה כיון.