אור ברסלב

מנות הלוי על אסתר· רבי שלמה הלוי אלקבץ

פרק ח

פרק ז

פסוק א

ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן צרר היהודים ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה:

ביום ההוא נתן וגו' לפי רז"ל גם זאת מאת ה' יצאה לקיים (משלי י"ג כ"ב) וצפון לצדיק חיל חוטא וככה נדרש ברבתי דאחשורוש (פרשה ו') אשר קצירו רעב יאכל וגו' והמתרגם תרגם ביומא ההוא מסר מלכא אחשורוש לאסתר מלכתא ית ביתא דהמן מעיק יהודאי וית אינשי בית' וית כל טיסברוי וית של עותריה, הנה ביאר תיבת את לרבות הבתים בעצמם והיכלו כי היכל מלך הוא, וכן אוצרותיו ועושרו כי רב הוא. והמלך הנותן בעין יפה הוא נותן. והמסתבר לי בטעם מתנה זו כי היא דרך פיוס כדבר פרעה ואבימלך במתנו' אשר נתנו לשרה, וכענין (בראשית כ' י"ו) הנה נתתי אלף כסף וגו' ואת כל ונוכחת כפרש"י ז"ל וכן הדבר פה על אשר נכנסה טינא בלבו וחשדה עם המן וקנא לה וכמו שקדם למעלה על כן הרבה במתנות להורות שאין בלבו דבר מקנאות ההם נתן לה בית המן ואת כל עשרו ואת כל אשר לו בבית ובשדה וכמ"ש הה"ר שמריא האיקריט ז"ל ואם היה בלבו דבר לא היה נותן לה כל זה כדי שלא תזכור אהבתו, וכענין (דברים כ"ה י"ט) תמחה את זכר עמלק. והמתה מאיש ועד אשה משור ועד שה מגמל ועד חמור, ואם הוא על דרך אחרת, ובתת המלך לאסתר את כל אשר להמן הוברר הדבר כי טובה היא בעיניו. ומרדכי בא לפני המלך הגיד כי במות אדם רשע תאבד גזרת כי כל איש ואשה וגו' אשר לא יקרא אחת דתו להמית מפני שהקריאה היתה על פי המן כאשר כתבנו שם, בשם המתרגם ואיננו כי המיתו רשעו ופשעו, אם מפני שכל הכוונ' היתה כדי שלא יכנסו מרדכי ואסתר שלא יבקשו לבטל הגזירה כאשר כתבנו שם, עתה עת שלום היא ושלום היה לו למרדכי מכל עבדיו, ולכן בא לפני המלך. ושוב מצאתי להה"ר אליעזר מגרמיזא ז"ל כדברי ותעלוזנה כליותי וז"ל ומרדכי בא לפני המלך בלא רשות וכן מצאתי שכתב הה"ר יוסף גאק"ן ז"ל וז"ל ואפשר שהרצון באומרו בא לפני המלך שיבא בכל עת אל המלך בלא רשות כמו שהיה עצם מעצמות המלך ובשר מבשרו עד כאן, ועוד יראה לי בא לפני המלך כי נקרא בשם לא כמרשים אותו לבא רק כקוראי' אותו לבא ביען נודע כי קרוב למלכה. מה שלא נודע עד עתה רק לאומן לא לקרוב, ועתה הגידה אסתר מה הוא לה' כי אחי אביה הוא וכי בן מלכים הוא:

פסוק ב

ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה, למרדכי ותשם אסתר את מרדכי על בית המן:

ויסר המלך. גם כי מנהג מלכות פרס להיות טבעת המלך ביד משנהו בטבעת ההוא הוא מהכהן למשנה כי אות היא שנמסרה הנהגת המלכות בידו ועל כן נכתב פה שהוסרה ההנהגה מהמן ונתנה למרדכי כי הוא עתה משנה למלך וכמ"ש בסוף המגלה. עוד יראה לי כי נכתב זה משום הא דאמרינן במגלה (מגילה פ"ק) על ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן וגו' א"ר אבא בר כהנא גדולה הסרת הטבעת יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להם ליש' שמ"ח נביאים וז' נביאות לא החזירו את ישר' למוטב, ואלו הסרת טבעת זו החזירתן למוטב. פרש"י החזירתן למוטב שגזרו עליהם תענית לתשובה כדכתיב וצום ובכי ומספד וגו' הנה כי נתינת טבעת זאת גם היא מאת ה' צבאות יצאה לא להרע ליש' כאשר נר' מהמשכות הדברים. אבל להטיב להם להחזירם למוטב שהם מלוכלכים בחטאים כמו שקדם, וגם צום ובכי ומספד לא להתאבל ולהתחנן על הגזרה ההיא היתה כוונה ראשונה, רק לרחוץ מצואת החטאים ההם ונמשך מזה גם ביטול הגזרה ואחר טהרת עם זו אין צריך עוד אל הטבעת והוסרה מיד הצורר, ולכן טרח וכתב לן קרא ויסר המלך את טבעתו ולא כתב ויתן המלך למרדכי את טבעתו אשר העביר מהמן להורות כי הסרת הטבעת הוא מכוון לעצמו, ונתינתו למרדכי דבר אחר, ועמוד על זה, ובא וראה כמה דבר ויסר המלך כבד על הלשון עד אשר חז"ל בב"ר (פרשת ו') דרשוהו כאלו אינו ענין לעצמו אלא לדבר אחר, איתא התם ויהי כדברה אל יוסף וגומ' ר' יודן בשם ר' בנמין אמר בניה של רחל נסן שוה, וגדולתן שוה. נסן שוה ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ויהי כאמרם אליו יום ויום, ולא שמע אליה, ולא שמע אליהם, גדולתן שוה, ויסר פרעה את טבעתו, ויסר המלך את טבעתו, ויתן אותה על יד יוסף, ויתנה למרדכי, וילבש אותו בגדי שש, ונתון הלבוש והסוס וגו' ויקח המן וגו' וישם רביד הזהב על צוארו ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו. וירכיבהו על הסוס ברחוב העיר. ויקראו לפניו אברך, וקראו לפניו ככה ע"כ, הנה שדבר ויסר המלך איננו ענין לעצמו, רק להשוות גדולתו לגדולת יוסף כדי שתהיה גדולת בניה של רחל יוסף ובנימין שוה, ואי לדרשא דידן נצח, ועיין לעיל ואני משה בני אומ' אם הסבה הטבעית הוא מכוון לעצמו. היה לנו למוצאו רמוז בענין יוסף מאחר שהכל שוה בניהם, ודבר ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. הוא כדבר (בראשית מ' ט"ו) וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור. שתרגם אנקלוס ארי מניאו יתי בבית אסיריא, כי אין שימתו בבור ראיה על שלא עשה מאומה אבל על הפכו. כי לא ישימו איש בבית הבור אם לא עשה מאומה, אבל ביאורו שעשה אותו פקיד ממונה על בית הסוהר וכן לא יעשה למי שהיא חייב, וככה דבר ותשם אסתר למרדכי ענין פקידות ומנוי, וכן תרגם המתרגם ושויאת אסתר ית מרדכי רב וסרכן על נכסיה דהמן, כי אין ראוי לבזות מתנה שנתן לה המלך בתת אותה למרדכי ולא נתנה לו רק שמינהו פקיד עליה וכדרך זה דקדק הה"ר יהודה ן' שושן ז"ל כי לא כתב ותתן אסתר את בית המן למרדכי כמו שנכתב באסתר, ויפה כיון.

פסוק ג

ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפול לפני רגליו ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על היהדים:

ותוסף אסתר וגו'. נחלקו המפרשים בביאור כתוב זה, אם היה בראשונה כאשר דברה לפני המלך אם עברו ימים בין זה לזה. המתחיל בדרוש הזה היה הרלב"ג ז"ל שכתב וז"ל הנה השתדלה עתה להפר עצרי המן ועל זה הוכרחה להתיר עצמה למות להכנס אל החצר הפנימית אם לא נקראת, ועוד כתב בתועלות ז"ל התועלת המ"ז הוא במדות והוא להודיע שאשר יבקש דבר מה מהמלכות והשיג קצת מבוקשו אין ראוי שיבקש הנשאר במהירות עד עת ראוי ובאופן ראוי כי אולי יכעוס המלך עליו אם יכביד לשאול ממני כל זה יחד כ"ש בראותו שהשיג למלך ההוא מהכעס הפעלות רב על דבר בקשתו כי הוא צריך שימתין עד שישקוט חמת המלך ואז ימצא מקום לבקש הנשאר, ולזה תמצא כי כשנתלה המן והיה בזה קצת קורת רוח לאסתר ולמרדכי לא החזיקה אסתר תכף בבקשתה שאמרה תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי, עד שעברו ב' חדשים או יותר ואז מהרה והתירה עצמה למיתה בראותה כי לא נקראת לבא אל המלך ליראתה שמא יעבור העת ולא יותן לה דבר הצלת היהודים בכל המלכות לגודל המלכות ההוא והנה אעפ"י שנתבאר לה בהתחלה שלא ישר הדבר שעשה המן בעיני המלך שבה להזכיר עתה שאם הוא טוב בעיני המלך וטובה בעיניו יכתב להשיב מחשבת המן כי רצון המלך יתכן שישתנה ולא הזכירה בדבריה אלא שיהיה מחד תרי אליה כי אולי אמר לה המלך שאין ראוי שתפחד מזה, או אולי יתן לה מה שתשמר היא בו ותמנע מפני זה ממנה בקשתה על עמה ולזה הזכירה עוצם צרתה אם יאבדו עמה ומולדתה אם לא תמלט מזה אלא בשילקח דרך על הצלתם עכ"ל, ובדרך הזה דרך הה"ר יוסף יחיי"א ז"ל וכה אמר ולהיות כי היה הדבר קשה ההשגה וכמעט נמנע להשיב אחור דתי פרס ומדי וכו' הוצרכה אסתר לבא לפני המלך וכו' ויושט המלך סיפר שכאשר אסתר הוסיפה לבא לפני המלך בלא רשות אשר לא כדת והיתה מדברת לפניו לאמר הושיעה אדוני המלך וכו' לרחמי המלך עליה ולהצילה ממות דתי פרס ומדי על בואה לפני המלך בלתי רשות לכן הושיט לה המלך שרביט זהבו להראות לה המחילה על אשר העיזה פניה לבא. אמנם הה"ר יצחק עראמה ז"ל כתב שנקראה ונכנסה, וז"ל והמתינה עד שתקרא לבא אל המלך ובבואה לפניו כרעה והשתחווה לפניו כמשפט והמלך הושיט לה את השרביט כי הוא סימן שתקום מכרוע והשתחוות לפניו במשפט אל המלכה האהובה כי הושטת השרביט למצא חן ולזה יוצל ממות אל אשר לא יקרא ויבא, וזה מבואר וקצר הכתוב בואה לזמנו ע"כ, והה"ר יהודה ן' שושן ז"ל בירר לו דרך אחר וכה אמר ויושט לה השרביט לא אשער שהוא להרשותה ליכנס כי לא יצאה מארמון המלך עד גמר כל הענין ואם יצאה מטוב טעמה ושכלה שתבקש מהמלך שלא תהיה בבל תבא בכל עת אל המלך, אבל הושטת השרביט כמי שנותן ידו למשתחוה לו להקימו ולכבוד המלך ממקומו יפן ברחמיו עם שרביטו להקים ולהעמיד למשתחוה לעומתו, וזה נכון אצלי בכתוב הזה שאמר ותקם אסתר ותעמוד ותאמר ע"כ, והה"ר יוסף גאקו"ן ז"ל ארכבה אתלת רכשי וז"ל וזה לא היה בחצר המלך הפנימית כי אם במשתה היין או בבית המלכות או שנקראה לבא אל המלך והושיט לה המלך השרביט להעמידה מן הארץ או שהיא נכנסה כבראשונה שלא ברשות וזהו ותוסף ולכן הושיט לה השרביט ע"כ, וכל זה להם מפני שלא טעמו דבש וחלב ומרדכי בא לפני המלך, וכמה זרות נפל בדברי הה"ר יהודה ז"ל שתשב אסתר בארמון המלך כמשלש חדשים רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם ודברים הללו אין הדעת סובלתן והאמת הברור הוא מ"ש, ומצאתי בשערי בינה להה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל שכתב וז"ל ותוסף מלא וי"ו אמרה ליש' שלא יתמעט מששה דברים, אבל בכי צום מספד שק אפר, כדי שיתנו לבם להב"ה שיתן בלב המלך להשיב את הספרים ולעשות רצון אסתר, ולקיים אורה ושמחה וששון ויקר משתה ויום טוב ע"כ, ותדבר לפני המלך בראשונה דברה מעומד ודברה בלשון קושי כי אחרי שנמצא הבוגד אויב המלך כמו שנאמר ומה גם בדברי חרבונה ראוי שתתבטל ותופר עצתו אלא שמרוב ענותנותה ושפלות דעתה והשמעותה למלך ותפול לפני רגליו ולהורות כי הנפילה הזאת בלתי צריכה נכתבה תיבת ותפול חסרת וי"ו, ואף גם זאת דבר' בחוזק כמדברת בלשון קושי. האמנה כאשר הושיט לה המלך את שרביט הזהב כמודה לדבריה ומורה היותו מפוייס ומרוצה ממנה קמה עמדה ותאמר בלשון פיוס, האמנה ביען דברה בלשון קושי ובזה מן הזרות מה שהוא מפורסם לכן תקנה זה ותפיל לפני רגליו ולא ותפיל על פניה כרות רק לפני רגליו כנישק' רגליו על הדבר, ותבך וידוע כמה חוזק יש לו לבכי לעורר הלבבות לעשות דבר השואל עד ששערי דמעה לא ננעלו, והיה מחוזק הבכי שלא יכלה לדבר עד שבכתה בכי גדול ואח"כ ותתחנן לו, והנה אומרו להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו, יראה כפל ללא צורך, לכן או' אני כי ב' דברים הם, וצריך להזכיר מה שקיים בפסוק והעיר שושן נבוכה דברי מדרש רבתי (פרשת ו') היה א' מיש' יוצא לשוק ומבקש ליקח ליטרא של בשר או אגודת ירק היה הפרסי חונקו ואו' לו למחר אני הורגך ומבזבז את ממונך ע"כ, הנה שמאז השמיעו פתגם הרעה זרזו עצמם להקדים והתחילו לצערם וזה באמת לתעביר את רעת המן האגגי שע"י היו עושים עמם רעה מדי יום ביומו, אמנם מאמר ואת מחשבתו הוא דבר האגרות העתיד וכמו שביארה היא יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא:

פסוק ד

ויושט המלך לאסתר את שרבט הזהב ותקם אסתר ותעמד לפני המלך:

ויושט המלך לאסתר. אם תביט אחריך בפסוק ויהי כראות המלך וגו' כי הושטת השרביט היא לב' דברים לנתינת רשות לבא, ולמחילת עון על שבא בלא קריאה, ע"ש, והושטה זו אינה לא לזה ולא לזה רק להקימה מנפילתה שנפלה לפני רגליו וכמו שכתבנו בפסוק ותוסף אסתר בשם הה"ר יהודה ן' שושן ז"ל ולכן לא הוצרכה לאחוז בשרביט ולנגוע בקצהו כבראשונה, ותגע בראש השרביט כי הושטה זו רמז היא קום למה אתה נופל, ולכן כתב ותעמוד לפני המלך ולא הספיק ותקם לפני המלך להורות כי הושטת השרביט היה להעמידה ולא ארחיק כי על כן נכתבה תיבת שרביט שרבט חסר יו"ד להורות כי אין כ"כ צורך לשרביט הלז כעת הראשונה, וזה מתישב יותר ממ"ש הה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל שכתב שרבט חסר י' כי לאחר שנתלו י' בני המן היתה אסתר נכנסת בלא הושטת השרביט דכתיב ויאמר המלך לאסתר ולא אמר ויושט וגו', ואין ספק אצלי שאינם דברי הרב אבל תלמיד טועה כ' אותם, כי הריגת בני המן עדין לא היה.

אמר משה בנו ז"ל כי מר אבא עצמו כתב בפסוק ויתלו את המן וי"ל כי את לרבו' בניו שנתלו עמו וכמו שעוד נזכיר במקומו בס"ד וכשמצאתי בילקוט ותלאוהו עליו ובניו ועמו עכ"ל, ועוד שהוא כתב ומרדכי בא לפני המלך בלא רשות וכמו שכתבנו שם בשמו וזה קודם הריגת בני המן ואם מרדכי לא הוצרך לרשות אסתר צריכה אתמהה, ועוד מ"ש דכתיב ויאמר המלך לאסתר ולא אמר ויושט המלך. ואם עומדת על רגליה ומדברת והמלך משיב לדבריה מה ענין ויושט המלך, ונכרין דברי אמת.

פסוק ה

ותאמר אם על המלך טוב ואם מצאתי חן לפניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדת' האגגי אשר כתב לאבד את היהודים אשר בכל מדינו' המלך:

ותאמר אם על המלך טוב. היותר נכון בעיני הו' מ"ש הה"ר יוסף גאקו"ן ז"ל ואלה דבריו אם על המלך טוב כלומר שמבלי השקפת הענין אם טוב ואם רע הוא טוב בעיניו ומצורף לזה אעפ"י שלא יהיה כ"כ טוב בעיניו, אם מצאתי חן לפניו לא במה שאני אשתך או ראויה כי אם כאשר ראוי שימצא חן כל שואל מאת המלך אעפ"י שלא יהיה ראוי והגון ע"ד (שמות ל"ג י"ח) וחנותי את אשר אחון כי אין ראוי כי המלך יביט לשואל כי אם לנשאל כמו שהעידו על אלכסנדר המקדוני כי פעם אחת בא לפניו איש מסכן ושאל לו צדקה ויתן לו עיר גדולה. ויאמרו לו עבדיו כי לאיש ההוא היה די שיתן לו עשרה דינרי כסף או זהב או יותר, ואמר איני מעריך השאלה כפי השואל כי אם בערך הנשאל ובערכי הלא מזער היא, וכל שכן אם הדבר בעצמו כשר והגון ונכון לפני המלך מצד עצמו, וכ"ש אם אני טובה וראויה בעיניו לתת את שאלתי באופן כי השאלה על כל הצדדים ראויה למלאת, יכתב להשיב מה שכתב לאבד וכו' כי אם כה יאמר כי אני ומשפחתי בבית המלך זה א"א כי איככה אוכל וראיתי עכ"ד. ואני מוסיף נפך משלי במאמרה יכתב להשיב, אשר יראה תיבת יכתב יתירה כי איך אפשר להשיבם בלא כתב שלא ילך הוא להשיבם. ופשר דבר כי אסתר שומעת בדבר המן אל המלך אגרין ופריסתקין די שדרת לכל מדינ' מלכא די שדר' לאובדא ית עמיה דמרדכי והדין יקרא היך יתעביד ליה ומה ענה אותו אחשורוש עני מלכא ואמר איגרין ופריסתקין דשדרת אנא מבטל יתהון וכל הדין יקרא לא יתמנע מניה וכמו שקדם בפסוק מהר קח את הלבוש, ולכן פיה פתחה בחכמה כי הספרים כבר בטל אותם המלך מאז בלבו ובפיו ובשפתיו. ועתה צריך שיכתבון מליו למען יודע לכל כי טוב בעיניו את ישראל ולגאלם מיד הצרים אותם, כי גם אשר בעת רעה לא נכתב רק לאבד הממון כמדובר מחשבתו היתה על ההרג וכמו שקדם חזקה אין אדם רואה שלוקחים ממונו ושותק כי על כן נהרג גנב הנמצא במחתרת. וזהו מאמרם מחשבת המן בן המדתא האגגי אשר כתב לאבד את כל היהודים כי גם כי במעשה אמר לאבד המחשבה עמקה כמו שנאמר.

כי איככה אוכל, גם כי תאמר אלי להמלט בית המלך וגם כי תאמר להמלט מרדכי היהודי איככה אוכל וראיתי ברעה הכללית אשר ימצא את עמי הכולל ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי ותיבת באבדן היא שם לא מקור וכאלו אמר ובאבדן אשר ימצא את מולדתי. כמ"ש בעל השרשים הנקרא שרשרות גבלות, וכתב וז"ל והמצריך לנו לפרש זה הפירוש שלא נאמר שבאבדן סמוך למולדתי שנמצא בכל הספרים המדוייקים באבדן קמץ ואם היה סמוך היה ראוי שיהיה בפתח עד כאן לשונו, עוד או' אני דבר גדול דברה צדקת זו בחכמה ודעת כאשר תזכור מה שמצינו למעלה מתק דבריה כי נמכרנו אני ועמי כי כל מעיניו של הצורר עליה היו ולכסות עינים כלל דבר העם עיין שם, אם כן איככה אוכל וראיתי שהם נענשים על ידי לא פשעם ולא חטאתם רק למעני ואני אעמוד מנגד אין זה ראוי והגון לכן מסרתי עצמי להריגה לראות אם אוכל להועיל.

פסוק ו

כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי:

כי איככה אוכל וראיתי וגו'. כי א"ת הנה את תהי' פטורה ומה לך משאר אמרה כי איככה אוכל וגו, וזה להיותי גרמא בנזקיו כאשר כתבתי כי עקר הכוונה עליה היתה שומה ומה שאמרה ברעה ובאבדן הוא מה שהקדמתי כי לא רצתה להזכיר ההריגה כי אם הב' האחרות והם ההמרה הנרמז במלת רעה והאבוד לפי שההריגה יוכל לומר כי יתנו ממונ' כופר כמו שפירש' למעלה:

פסוק ז

ויאמר המלך אחשורוש לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי הנה בית המן נתתי לאסתר ואתו תלו על העץ אשר שלח ירו ביהודי':

ויאמר המלך וגו' לאסתר וגו' ולמרדכי. כתב הה"ר יוסף גאקו"ן ז"ל וז"ל, הנה כפי דעתי אין צורך כי אחר אשר הכל ידעו כי נתלה המן על אשר שלח ידו ביהודים וביתו ניתנה לאסתר זה הוראה כי כל אשר ישלח ידו ביהודים אחת דתו כמות המן ימות ומי הוא זה אשר ימלאנו לבו לשלוח יד ביהודים. אמנם אם להיותם רחוקים ממנו אתם חוששים שמא יקרה להם אסון כתבו על היהודים כטוב בעיניכם באופן שלא תכתבו בפירוש שלא יקיימו אגרות הראשונות כי זה לא יועיל לפי שכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב. ומה שכתב מרדכי לא כתב אל העמים כי אם אל היהודים שיקהלו בעריהם לעמוד על נפשם להנצל מאויביהם ומי יעמיד כנגדם שאם יוכלו כנגדו יצילו את נפשם בהריגתו וכתב לשרים שיעזרום באומץ לב ולאוספם בבתיהם ולהרוג לכל הצרים אותם אם יוכלו כי כן רצון המלך וזה אמרו אשר נתן המלך ליהודים. והנה אנשי המדינות והשרים בראות רצון המלך וכי גדול מרדכי בבית המלך לא עזוו לאויביהם שהם זרע עמלק אך נתנו יד לישראל להנצל מהצרי' אותם, ובפירוש מסכת מגילה ראיתי כי מפני שהיה המנהג בימים ההם כי כשאחד מיועצי העצה ימות היו מבטלים הגזירה כי נראה שאינה רצויה לפני המקום כמו שמוזכר בתעניות על ההוא הגמון רק אמר בעל החוטם מתבקש ולכן אמר המלך כי אחר שתלו אותו אינו צריך עוד. ובפירוש אחד לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל המלך השיב לשאלתה כי השבת הספרים הנשלחים א"א לפי שהכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב אבל מה שתוכלו לעשות הפך איתם הספרים הוא שתכתבו ותחתמו בשם המלך ואיפשר שזה היה כמו שכתב הרלב"ג שיכתבו בספרים האלו איך עשה זה המן בלא דעת המלך ולזה נתלה ובזה לא יתבזה המלך, אבל בזה שהשיב המלך לאסתר ולמרדכי ימשך קושיא עצומה על מה שפירשתי למעלה היות אחשורוש גדול הלב ואיש חיל כי זה לא יאות לאיש חיל עבות דבר והפכו כי לא ימנע או היה ראוי לאבדם או לא אם היו ראוי למה יכתבו נגד הספרים הראשונים ואם לא היה ראוי למה נתן רשות להמן להשמידם כי לגדול הלב ימשך עליו היות בעל שאר המדות בשלמות וא"כ ראוי שיפעל צדק ומשפט בכל דרכיו, והתשובה יובן בזה היטב א' בנתינת טעם אל נתינת רשות להמן להשמידם, ב' אל נתינת רשות לאסתר לכתוב ספרים הראשונים, ואבא אל הא' ואומר כי אחשורוש ראה כמו חכם ואיש חיל הענין הזה וזה כי השגיח התארים אשר אמר המן על העם הזה ואומר כי כלם היו תוארים אשר הם היו עושים הפך תורתם, ואמר שהם מפוזרים שאין אחדות ביניהם כלל מצד אמונתם כי היא צורתם המאחדת כל המאמינים והם אינם משתתפים האחד עם האחר באמונתם, ואמר עוד כי הם בעצמם הן מפורדים כי אין אחדות ראוי לצורתם עם אמרם ואמר כי לא נמצא זה הפיזור ביניהם לבד אשר הם נבדלים ג"כ בין העמים, ודתיהם שונות ירצה דתיהם מנהגם והרגלם משונה מכל עם וזה כי כל עם יש להם אחדות מה באמונתם ואין כן בעם הזה ובזה הם משונים מכלם ונתן ראיה לזה כי את דתי המלך שהם הדברים הכוללים הצריכים לשמירת המלכות ואם אלו הדתית שאתה המצוה קיים ובפניך הם עושים זה א"כ מזה תדין מה יעשו באמונתם שהמצוה הש"י אינם רואים שלא ישמרוה וא"כ אין לך תועלת להעמיד העם הזה במלכותך לא בממון ולא בכבוד וא"כ כשראה המלך הטענות המסופקות האלו ושהיו אמתיות בהם אז אמר הכסף נתון לך וכו' כמש"ל חז"ל מן בעל התל ובעל החריץ וכו' כוונתם שראה אחשורוש בעין שכלו איך היה ראוי לעשות זאת ואל זה כיוון אמרו כי הגידו לו את עם מרדכי שהגידו לו הרע הזה שהיו עושים האומה הזאת ושישיג זאת הבקשה מהמלך. וא"כ יתבאר היות ראוי נתינת הרשות ההיא להמן, אל הב' שהוא לבאר טעם נתינת רשות לאסתר בהפך ואומר כי הנה אמר ארס בגדול הלב כי מתנאיו הוא לעשות טוב לאחרי' בכל יכלתו ויתבייש מהטוב שיקבל כי המקבל הוא משועבד. ולזה הגדול הלב מוסיף לתת הרבה כי היא חייב לגמור אשר התחיל ולזה יהיה משלם טוב ז"ל וא"כ כשראה אחשורוש איך התחיל מרדכי בטובה גדולה אל המלך ראוי שיהיה גמולו גדול לא יהיה גדול הלב באמת ואו' כי גמולו היה הצלת ישראל מן המות ולא נמצא סבה אחרת ראשונה אל התשועה הגדולה הזאת כי אם מרדכי כי מהנרא' לא היה צדיק אחר בדורו כי אם הוא וראה כי לא נתלה כי אם בשביל מאמר חרבונה עכ"ז ראוי לשאול למה בשביל מרדכי הסיר המלך משפטו הראוי לאומה הזאת לזה דע כי מ"ש המן על עם ישראל לא היו דברי' כי עכ"פ יהיו ראויים למות כי מ"ש כמו שביארנו כי לא היה כי אם שלא שמרו באמת תורתם כראוי ולחטא כזאת אינו חייב מיתה בהכרח כי כבר ינוצלו בתשובה שלימה כמו שאמר שמרדכי היה שלם בתורתו וא' מסנהדרי גדולה והוא יורה להם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ולזה אז"ל קיימו מה שכבר קבלו ולא היה מקום לדומה בהמן לומר דבר מאומת ישראל וא"כ או' כי דבר ראוי הוא מ"ש המלך הנה להצילם מן המות ולהסירם מדרך הרעה וראה חכמתו וגדלו של אחשורוש כי במעשה הזה אשר עשה, א' שלם את מרדכי גמולו בראשו ב' הציל את ישראל מן המות, ג' הסירם מהדרך הרעה אשר היו בה קודם ובזה יושב הקושיא הנזכרת, ואפשר שיושב בזה השאלה אשר שואלין למה לא התפלל מרדכי בשביל האומה הזאת והסבה הזה לפי שלא היה צדיק אחר הנה כי אם הוא לבדו ובזה יושב למה לא ההפלל נח ואברהם שלא שאל בפחות מי' והבינהו. ובפירוש אחר לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל טעם אם מצאתי חן וגו' וטובה אני בעיניו וכו' שהיתה חוששת קצת אולי יש בלב המלך על אשר נכנסה בחצר הפנימי שלא ברשותו וגם על דבר קנאתו בהמן על אשר קראתהו אל המשתה פעמים וחשבה כי אולי בעבור זה תלאו להמן לא בזולת לכן אמרה אם מצאתי חן בעיניך שנכנסתי ומחית כעב פשעי וגם שטובה אני בעיניו ולא קראתיו אל המשתה מחמת המן כ"א להתפלל עליו אם כל זה אמת בלבך יכתב שאם יש בלבבך עלי השאלה בטלה מעיקרה וענה המלך למה תאמרי כן הלא ראית כי בית המן נתתי לך ואם היה בלבי איזו חשש קנאה איך הייתי נותן לך בית החשוד אבל הייתי מפרישך מכל עניניו מכל וכל שכן דרך העולם כנודע ואמר ואותו תלו לא בסבת שום קנאה כ"א על אשר בקש להרוג ליהודים ולפי הדרך הא' שהפריצי' היו צוררים לישראל גם אחרי ששמעו נקמת המן ולכן התעוררו מרדכי ואסתר להתחנן לפני המלך ואמר הכתוב הנה בית המן כלו' הנה גם המן שהיה רב על ביתי נגזר עליו אבוד גופו וממונו על אשר שלח ידו ביהודים עם צדיק שאר העם עאכ"ו שאחרי שראו נקמת המן הדבר היה מפורסם כי ספרי המן היו מזוייפי' ולא מאתי יצא הדבר כי רצוני להטיב לעם הזה ולא להרע ומי שעבר על רצון המלך לעשות להם רע טרם הזמן חייב מיתה לכן כתבו אתם על היהודים כתב חדש שיעמדו על נפשם ויהרגו לפריצים המציקים אותם אחרי רואם שהמן נתלה על שבקש להמיתם בספרים מזוייפים שכן הכיר כל השרים והעמים ועבדי המלך כי המן כתב הספרים שלא ברצון המלך בעבור איבה ושנאה ואומר כי כתב אשר נכתב וכו' הוא כנגד דברי אסתר שאמרה יכתב להשיב הספרים כלו' שיכתוב ניחמתי כי עשיתים והשיב ואמר שאם יודה שהספרים יצאו מאתו הלא כתב אשר נכתב וכו' אין להשיב וכ"ש כי איך אודה על מה שלא היה זו היא דרך ישרה להתיר שאלה קדומה מדוע הומתו שונאי היהודים ובאי זו טענה והלא די לו למרדכי שינצלו היהודים אלא שהיה מבקש שיומתו שונאיהם. אבל ר"א כתב יש לשאול למה כתב מרדכי שונאי היהודים רב לו ולהם שימלטו אבל דע כי מרדכי חכם גדול היה והנה אחשורוש אמר לו עשה מה שתוכל כדי להמלט עצמך כי הספרים הראשוני' שנכתבו בשמי ונחתמו בטבעתי לא אוכל להשיבם כי כן דת פרס ומדי והנה הוצרך מרדכי לכתוב כן דעו שהמלך צוה להמן משנהו שיכתוב כתב בשם המלך ונתן לו המלך חותמו וטבעתו שיהרגו היהודים את אויביהם בי"ג לחדש אדר והנה המן הפך הדבר שיהרוגו העם הנזכר היהודים וכאשר ידע המלך מחשבתו הרעה צוה לתלותו על עץ על אשר שלח ידו ביהודים הפך רצון המלך וזה פי' ובבואה לפני המלך כאשר אפרש והנה העד הנאמן שנתלה המן וצוה לכתוב ספרים אחרים ונחתמו בטבעתו כרצונו הראשון וזהו ונהפוך עכ"ל, ולא התיר הרב במה טענה ימותו שונאי ישראל ואם היה עול בחיק המלך להמית ישראל כ"ש עמו ומולדתו אבל הענין כמו שביארתי כי הספרים לא היו להשמיד כי אם לאותם שצררו אותם ונתחייבו מיתה שנאמר להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אתם ורבים מעמי הארץ הצוררים אלו מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם כי יהרגום, והרלב"ג כתב כי המלך אמר עשו כטוב בעיניכם אך בתנאי מתדבק שלא יהיו ספרים האחרונים הפך הראשונים כי כתב אשר נכתב וכו' ודעו את אשר תעשו ומרדכי התחכם וכתב המלך נתן רשות ליהודים שיתקבצו להציל נפשם מיד הצרים אותם אשר יקומו עליהם להרגם וניתן להם רשות ישכימו להרוג לאותם שישכימו להרג, והענין שהמלך נותן רשות לב' החלקים להלחם זה עם זם ולבוז זה שללו של זה אלא השרים והסגני' מנשאים את היהודים ועוזרי' אותם כי נפל פחד מרדכי עליהם ונמצא א"כ שמרדכי לא כתב הפך אגרות ראשונות אך הדבר נתהפך מאליו ויש מקום עיון בפי' הרב שא"כ שאין אגרות אחרונות הפך ראשונות מה הוא ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים ואולי יתפר' כי נתהפך הוא מעצמו מבלי שיהפכהו המלך וז"ט הוא. וכתב הה"ר יהודה בן שושן ז'"ל וז"ל כפי מה שהקדמנו לתת את בית המן לאסתר ואותו תלו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים יש הוכחה רבה בדבר ודי בזה כי לא יערב איש אל לבו לגשת אליהם וגם לא תסתפקו בזה אלא שתחפצו לכתוב אתם דעו מה שתעשו שלא תכתבו צוה מרדכי כך וכך אל הפחות והסגנים בשם המלך נכתב ונחתם בטבעתו כי כן היה נסח ספרי המן ואם תכתבו ככה הנה ספרים הראשונים הפך ספרי האחרונים ואי אפשר לעשות כן כי כתב המלך אין להשיבו אבל כתבו בנסח הזה המלך צוה כך וכך או אני המלך מצוה כך וכך וחתמו בטבעתי כי נסח זה בהתיחס אל הנסח הראשון יעיד כי זייף המן בתחלה ונתן טעם לבטל הנוסח הראשון ולכתיב הנוסח הזה לפי שכתב הנכתב בשם המלך ונחת' בטבעתו אין להשיב נמצא שאם תכתבו כנסח הראשון אין להשיב הראשונים ע"י השניים אך עתה שאתם משנים הנסח לכתוב ולבאר המלך צוה וכו' כל אשר יראה הנסח הזה ונסח הראשון יגיד ויעיד כי הראשון היה זיוף כ"ש אם נאמר שהיה כן הדת כי כשכותבין בנסח זה בדקדוק אז אין להשיב ולא כן כשכותבי' משנה המלך או טפסר פלו' מודיעכם כי הוא מצווה כך וכך בשם המלך כי גם זה אינו רחוק, ואם לבך נוקפך אומר לך כי כתבו בספרים עצמם כי כתב אשר נכתב וגו' כדי לאשר ולאמת שכך יוצא מפי המלך, וזה אשר מצאתי במהדורא קמא אשר עשה מר אבא ז"ל בסאלוניקי היא אשר שלחה מתנה ביום פורים לגברת הרבנית אמי תמ"ך, אמר שלמה הנה בענין האגרות הללו נתחבטו המפרשים חדשים גם ישנים להיות כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב. והנני מסדר לפניך את אשר כתבו כל המפרשים ומקום הבטול לפי קוצר השגתי ומה שהורני השפע האלהי בענין זה, אמר משה בנו לא העתקתי מה שהוא כבר בדפוס לבד מ"ש מספר אמונה מפני שראיתי כי אין אדם פותח הספר הזה כי לא טעמו טעמו ואני דרך אמונה בחרתי. הה"ר יצחק כהן כתב וז"ל לא היתה כוונת המלכה כלל לשאול מן המלך זולתי להשיב את הספרים ששלח המן בשם המלך לבטל את הגזרה ושיהיה הענין כלא היה ולא נחשב, והשיב בחכמה לה ולמרדכי ואמר להם אתם רואים שאני חפץ מאד לעשות נקמה מחושבי הרעה הזאת בממונם ובגופם כי בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ על ששלח ידו בכם ואתם גם אתם ראוי לכם שתחפוצו להשלים הנקמה מכל סיעת המן ואויביכם שהיו משברי' ליום רעתכם ויגמלו מדה כנגד מדה לכן כתבו על היהודי' לאחשדרפני' והפחות ושרי המדינות כטוב בעיניכם בדרך שתוכל להעשות הנקמה ושיהיה זה בשיתנשאו היהודים להרוג שונאיהם ביום הנועד וילחמו עמהם וימשכו מזה ב' תועלות התבערות הרשעים ההם וכי שום כתב שיצא נחתם באותם המלך לא ישוב אחור ואפשר שבספרים כתבו אמתת הענין כאשר היה כדי שלא יתלו זה לסכלו' המלך והיותו גבר הפכפך וזה כי המן גנב דעת המלך בכתבים הראשונים לשנאתו היהודים לא שעשה לאהבת המלך ולתועלתו כמ"ש. ובטח בו כ"כ המלך עד שנתן טבעתו וחותמו וכתב מה שכתב וכאשר הרגיש המלך וידע ערמתו ושאין הדבר כמו שהניח הוא לפניו כעס עליו וצוה שיתלהו ואחר שאין מחוק המלך להשי' ספרי' נחתמו בחותמו איך שיהיה אינו רוצה לבטל הספרים ההם אבל גוזר הוא עתה מחדש ומגלה דעתו לכל אחשדרפנים והפחות אשר נתן המלך וכו' ר"ל אשר המלך נותן רשות ליהודים אשר בכל עיר ועיר ביום י"ג לחדש אדר להקהל במבצרות החזקות ולעמוד על נפשם להשמיד ולהרוג את כל עם ומדינה שיתקבצו כנגדם בכח הכתבים הראשונים הצרים אותם ר"ל אל אותם שירצו רעתם לבדיה' שיקומו עליהם ביום ההוא או שכבר היה בלבם לקום עליהם טרם זה בחפץ כי המלך רוצה וחפץ שתהיה יד היהודי' חזקה כי הם אנשי בריתו ויתכן ויותר נר' שהסכימו להערים ולכתוב שאמת הוא שרצון המלך היה מתחלת הענין לבקשת היהודים שצעקו לפניו על החמס והרע שעשו להם אויביהם באותו הזמן בעת שהחריבו את המקדש שהרגו אותם ובזזו את שללם שיבחרו יום א' כי יעשו נקמה באותו החיל עם ומדינה שהיו מבקשי דעתם וצרים עליהם שהם מ ושבים אז תחת ממשלתו ובחרו על זה יום י"ג לחדש אדר והצורר המן שהיה ממונה על זה וטבעת המלך היה בידו הפך הכוונה וכאשר הרגיש המלך זו תלה אותו ואת בניו על כן הוא מקיים עתה מה שכבר צוה בעצמו שישלטו היהודים בשונאיהם שהוא ראוי שיעשה מן הדין והיושר והיה זה מאד מקובל ונאות שיהיו זריזים שיגמלו הרשעים כמעשה ידיהם עכ"ל, ועיניך הרואות כי בטולו מבואר כי איך יקראם רשעים והם צדיקים בדינם כי הם לא הרימו יד עד עת בא דבר המלך ואם המן וביתו חטאו תהי יד המלך בהם ואלה הצאן מה עשו. ועוד אם האמת כי הרשה המלך ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם לכל מי שבא נגדם ומי שיאמר אליהם שלום שלום יענו לו איך טח מראות עיניהם העמים ההם ואיך שתו לבם לקום כנגדם. ואם יאמרו כל דאלים גבר ועשו מלחמה אלו עם אלו נניח ענין הנס ונאמר איך אפשר שמבני ישר' לא מת עד אחד בכל המלחמה, גם פסוק ואיש לא עמד בפניהם כי נפל פחדם על כל העמים קשה לכל הנמשכים אחר הדעת וזה כי נמצא כי היהודי' עברו את מאמר המלך, וכבר חשב ה"ר יצחק כהן ז"ל לתקן זה בשכתב ואיש נכרי אשר לא יהיה מזרע עמלק לא עמד בבני ישראל להציל האחרים והנך רואה חולשת זה כי אם המלך הרשה ליהודים לעמוד על נפשם ואינש לא ימחי בידוהי מהיכן תיסק אדעתין שיעמדו לעזור אחרים דאיצטריך קרא למעטינהו כ"ש כי מאמר כי נפל פחדם על כל העמי' הוא התלות הדבר בטפל והנחת העקר כי היל"ל כי המלך צוה על זה או כי נפל פחד המלך עליהם כ"ש כי אחר שהוא אמר שבספרי' כתבו אמיתות הענין א"כ מי הוא זה ואי זה הוא שימלאנו לבו להרים את ידו ואת רגלו כנגדם והוא הודה כי מה שעושה הוא למה שמעוות הראשון אין בידו לתקנו באופן אחר ופי' האחרון בכתבים הוא יותר נכון ויותר נראה כל השומע יצחק לו כי מי פתי יאמין כי ישאלו ממנו על חרבן ביתם והגלתם כי זה דרך המלכות היתכן שישאלו אנשי ארץ ישראל מאת דוד המלך שינקום להם מאת עם בני ישראל כי לקח את ארצם והרגם לפי חרב והחריבו את מזבחותם ואיך ישאלו היהודים מאת אחשורוש זה ומה להם לשאל על זה ישאלו ממנו את בית קדשם אחרי שרע בעיני המלך על שהחריבוהו והפך זה בא בדברי רז"ל עד חצי המלכות ולא דבר חוצץ המלכות והוא בית המקדש כמו שקדם כ"ש למה יבחרו להם יום י"ג באדר יבחרו בט' באב ויהיה מקום הרשע שמה המשפט והרלב"ג כתב וז"ל וראוי שתדע שכבר יתבאר מזה המקו' כי אגרות הראשונות ששלח המן בשם המלך לא היו לצוות שישמידו ויהרגו היהודים ויאבדום ויבוזו שללם, אבל היתה לתת רשות לאויביהם ומבקשי רעתם להשמיד' ולאבדם ואחשוב שאלו שהיו אויבי ישראל כלם מזרע עמלק והם היו המשתדלי' בהשמדת ישראל וכו' ולפי שכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב הוכרחו לקחת עצה למלט היהודים מיד צריהם ביום ההוא כשנתן להם המלך רשות אז להשמיד ולהרוג לאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם ושללם לבוז כאילו היה זה מהמלך לתת רשות לב' החלקים להלחם זה עם זה ולבוז זה את שתו זה עכ"ל, והנה עם היות הדע' הזה מתישב לכאורה הנה כשתיטב העיון בו תראלל בטולו מבואר וזה כי לא ימלט כששלח הכתבים הראשוני' שהרשה לעם מדינות מלכותו להשמיד וכו' או היתה הכוונה שהיהודים לא יעמדו על נפשם ואם יעמד יהיה כמי שהרג את השוטר כמו שקדם בדברי הרמ"ע או שיעשו מה שיוכלו להצלת נפשם אם כפי' הב' ימשך בטול האגרות הללו האחרונות כי מאי אולמיה דהאי מהאי, ואם כפי' הא' הנה האגרות סותרות זו לזו הרי שנפל המפרש הזה במה שברח ממנו מלבד מה שישיגהו מהבטולים הקודמים גם ממה שיבא:

והנה מצאתי ס' אחד מיוסד על ענין האגרות הללו חברו החכם ר' יוסף בן כספי קראו גלילי כסף והנה הכתיבה היא אוגרת ומסוכסכת כי הרבה אמרות ללא דבר ואני המכוון ממנו הוא מה שאביא לך פה אמר הנה החכם הגדול הראב"ע ז"ל עשה בזה שאלה ותשובה, את השאלה איך שבו אחור ונתבטלו האגרות הראשונות וידוע כי אין להשיב הכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך ואם בשום פנים אפשר בטולם למה הפריז מרדכי על מדותיו לשלוח באחרונות שהיהודים יהרגו את הגוים ולא די לו להזהיר (היהודי) שלא יזיקו היהודים, התשובה ממנו ז"ל הנה מרדכי מצא עצה לבטל את הראשונות אך בדרך זה רצוני שיהפך הדבר והוא שמרדכי שלח בשם המלך באגרות האחרונות דעו כי המלך צוה להמן המשנה שיכתוב ליהידים שיהרגו את הגוים והמן המזייף הפך את הדבר וכאשר נודע למלך תלה אותו ואת בניו על העץ על כן אנו כותבים לכם היום מה שיצא מפי המלך בתחלה ובבואה לפני המלך אמר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלה אותו ואת בניו זהו מה שכתב הראב"ע, אמר המחבר השאלה טובה והתשובה מבוארת הנפילה וזה כי אם דת פרס ומדי די לא יעדי הוא בתנאי שהמשנה שבידו החותם לא יעשה זיוף, ועוד אם לזיוף חיישינן אין לדבר סוף ועוד מה הבטחון מעתה על כתב נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך והנה יוכל המלך לומר לא צויתי כן והמשנה שלי זייף. ועוד מה כח ואימות היה באגרות האחרונות האלו מן הראשונות והנה יאמרו השומעים אלו האחרונות אולי מזוייפות הם והראשונות אמתיות ועוד מה המופת על זיוף האגרות ההם כי תלו המן המשנה האין משפט מות לאיש הזה רק מצד זיוף אותן האגרות בייחוד וכמה דרכים יש למקום כ"ש כי אמר זה לכבוש את המלכה כאשר שמעו חרבונה ורעיו, ועוד הנקל בעינינו לומר כי המלך יכזב וזה יאמר כי המן עשה זיוף בראשונות והוא יודע שאין הדבר כן וגם רבים יודעים זה וכל זה מבואר, ועוד כי הנימוס במלכות ההוא כי כתב שנכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב ואין להרהר אמנם המלך ישמור למי שימסור טבעתו כי אם יעשה אלף זיופים הכל שריר וקיים, והנה עתה פער פיו נגד המפרשים כי נעלם מהם האמת להעלם מהם מלאכת ההגיון והרבה בשבחיה מה שאין הצורך בו כי אם להודיע שאין כחו אלא בפיו, והצריך עתה לזה הוא אמר דע כי גדר הגזרות הסותרות שיהיו אחדות בנושא ונשוא מכל הצדדים ואין בהם חלוף רק בין הן ללאו רצוני שהאחת מחייבת והאחת שוללת ואם שתיהם מחייבות אפשר שהם מתנגדות בהיותם נשואיה' הפכים ונושאיהם אחדים וזהו על דרך משל אמרנו ראובן הולך ראובן אינו הולך הם סותרות ואמרנו ראובן שחור ראובן לבן הפכיות בחומ' וכל אלו א"א שיצדקו יחד בזמן אחד אבל אם היה בין הגזרות האלו שנוי וחילוף אינם מתנגדות וזהו כמו שאמרנו ע"ד משל ראובן הולך בעיר ראובן אינו הולך בשדה או כדאמרי ראובן הולך שמעון אינו הולך וכן אמרנו ע"ד משל ראובן מסר מאה זהובים לשמעון ואחר נאמר שמעון החזיר ק' זהובים לראובן או בדאמרנו ראובן זכה את שמעון ושמעון התנקם והכה את ראובן ובכלל אין בכל זה סתירה והתנגדות ושתיהן אפשר שיצדקו יחד והנה עם ההצעה הזאת ישיב ויאמר כי אחר שנשואי האגרות אינם אחדות רק אלו יהודים ואלו גוים הוא כמשל ראובן הולך בעיר או כמשל ראובן הכה כי אין מקום לסתירה ואמר עוד כי אין מאמר המלך שיהרגו היהודים עכ"פ כי אם שיעשו מה שיוכלו והרי זה כמו שאמר לו המלך לך והכית את פלוני ובא הפלוני ההוא ועמד על נפשו או הרג זה או ברח והרי זה עשה מאמר המלך ואם לא נהרג פלוני ההוא ע"כ, והנה הדברים הללו לקוחים מדברי הרלב"ג ובמעט עיון תבין איך נלכד ברשת זו טמנתי לו כי לא ימנע מחלוקה וכו' עייין שם, ובספקות אחרים הן ממה שספקתי אני הן ממה שספק הוא הוא בעצמו לדברי הראב"ע זכרונו לברכה, וה"ר אברהם ביבא"ש ז"ל פי' בספר דרך אמונה וז"ל ולמען תשכיל הנני מעמידך על חדוש נפלא לא נפלו בו המפרשים אשר ראיתי עניינם על אלו הכתבים השלוחים איך שבו אחור בהיות הכתב אשר נכתב בשם המלך לא ישוב מפני כל עם שבן כספי כתב אגרת בזה בנוייה על שם ההגיון ברוב דברים ואת כלם ישא רוח, והאמת בזה כפי מה שאחשוב הוא כי לפי גאוות המן כתב בספרים אשר שלח בכל מדינות המלך להשמיד את היהודים בזה הלשון אני המן אומר שהמלך מצוה ימותו כל היהודים וכו' וחתם הכתבים בטבעת המלך וזה מבואר מן הכתוב האומר ויכתב ככל אשר צוה המן אל האחשדרפנים וכו' והשלים בשם המלך אחשורוש נכתב ונחתם בטבעת המלך וכו' אמנם כשבאה אסתר להעביר רעת המן וכו' הנה המלך נתן לה עצה וחלק אותה לשני חלקים הא' באו' הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ וכו' ור"ל כל העולם יבינו שאותו הכתב שכתב הוא מזוייף לפי שהוא נהרג ונתלה מטעם המלך ונתנו נכסיו לאויביו וכן אתם תפרסמו כמו זה. והחלק הב' שתכתבו בשם המלך עצמו שיהא לשון הכתב אני המלך אומר ומצווה לא שתאמרו אני מרדכי אומר שהמלך מצווה שא"כ תעשו רצוני שתכתבו בשם המלך ולא בשם עצמכם הנה הכתב אשר תשלחו א"א שתשוב ואין חולק עליו וכן עשו ולזה השלים הדבור ואמר ויכתוב בשם המלך אחשורוש ויחתום בטבעת המלך מה שלא אמר כן בספור כתבי המן כי לא אמר שם ויכתוב בשם המלך אלא שצוה לכתוב בשם המלך הוא עצמו היה אומר שצוהו המלך כן אבל אצל מרדכי ואם היה שאמר ג"כ בו ככל אשר צוה מרדכי חזק ונשמר ויכתוב בשם המלך ובזה די עכ"ל:

ואני בתומי אלך בענין זה בב' דרכים, הא' שכבר הקדמתי כי אין דרך מדרך המלכות כי מי שנגמר דינו למות שיראה פני המלך ואם עבר וראה באור פני מלך חיים, ועוד קדם פסוק ויבז בעיניו וכו' כי הגידו לו את עם מרדכי באופן כי הגזרה הנגזרת על הגבור יעשה על עמו, ואחר הב' הקדמות הללו מה שאלה יש כאן כי אמת ויציב כי דתי מדי ופרס די לא תעדי כי כל כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעתו אין להשיב גם הוא בדתי מדי ופרס כי כל איש אשר יראה פני המלך יחיה וא"כ אין ראוי שיקשה הילכתא אהלכתא ואחר שמרדכי ראה פני המלך אם כשהרכיבוהו על הסוס כאשר דבר טוב על המלך וכמו שקדם פירושנו אבל וישב מרדכי אל שער המלך או כאשר הגידה אסתר מה הוא לה וידע המלך כי מה שעשה המן היה לרעתו של המלך ולזה שלח ידו במי שדבר טוב עליו א"כ כבר ניצול מרדכי מכח ההקדמה הא' ומכח ההקדמה השנית ראוי שינצלו עמו כי הכל הולך אחר השר או הגבור הנגזר עליו מוטל על עמו וכאשר מרדכי הקביל פני המלך הוא כאילו כל א' וא' מעמו יראהו ויחיו, ואחר שהמן מת הרי כל עמו מעותדי' לזה וראוי שיהיו הם להשמיד להרוג ולאבד וא"כ הרי שהאגרו' הללו אינן סותרות זו לזו והכל בדין:

הב' אומר כי היתה כוונת המלך לשום לכל מי שיגעוהו אגרותיו במבוכה באופן שלא ישפטו דבר על פי האגרות כי אם למראה עיניהם או למשמע אזנם וזה בששלח הכתבים הראשונים להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ובכתבים האחרונים כתב להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה ואינם סותרות כדברי האבן כספי כי הם כמשל ראובן הולך לעיר ויותר נראה בעיני שיהיה המשל כאילו תאמר ראובן הולך בעיר שמעון הולך בעיר כי נושאיהם מתחלפי' באופן כי האחשדרפני' והפחות בל ידעו מה לעשות רק שיראו מה שעשה המלך לפי כי הכתב הראשון נכתב בשם המלך ונחתם בטבעתו גם השני כן על זו האופן וא"כ מאי אולמיה דהאי מהאי וכמו כי מי שיעבור על מצות הכתבים הראשונים יעבור על מצות המלך כמו כן מי שיעבור על מצות הכתבים האחרונים יעבור על מצות המלך וא"כ לאי זו יאמינו לראשונה או לשנייה באופן כי לא יעשו דבר על פיהם כי אם על מעשה המלך מה עשה המלך הרג להמן וגדל למרדכי נראה כי כוונת המלך היא זאת א"כ ממנו נראה וכן נעשה. וזה נ"ל שדקדק הכתוב אמר המלך משיב לאסתר ולמרדכי הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים לא על שכבש המלכה לפי' המפרשי' וא"כ הנם יודעים כי זאת כוונתי ולזה נערים לעשות שנכתוב שגם היהודים יהרגו בשונאיהם ומעתה יאמרו האחשדרפני' והפחות הנה בכתב הראשון צוה שיהרגו ליהודים ומסתמא שצוה שהיהודים לא יעמדו על נפשם דאי לא תימא הכי מה חדש להם בשנייה, והנה בכתב השנית צוה שיהרגו היהודים לנכרים א"כ אין לעשות לא כזאת ולא כזאת רק כמו שעשה המלך וזה נ"ל ג"כ דרך נכון יוצא מידי כל הספקות, ומ"ש כי כתב אשר נכתב אין להשיב ר"ל כי לא נוכל לומר שלא יהרגום רק שנעשה ההערמה הזאת והזכיר הכתוב איך נקראו סופרי המלך בעת ההיא ויכתב ככל אשר צוה מרדכי ושלחום ביד האחשתרנים כי הם קלי המרוץ לשיגיעו תחלה או סמוך לכתבים הראשונים ואמרו מבוהלים ודחופים מה שלא נאמר כן בכתבים הראשונים רק דחופים לבד אחשוב כי להיות עם בני ישראל בין האומות כשושנה בין החוחים וכל היום עומדים עלינו לכלותנו ועלינו יערימו סוד לסבה שקדמה בהקדמת הספר הזה הנה לזאת הסבה לא נבהלו בפעם הראשונה רק שנדחפו להוצאת הדבר בפועל תכף לסבה שקדמה אבל בפעם הזאת נבהלו כי לא ידעו מה הוא זה אשר צוה המלך לרחק את קרוביו ולקרב את רחוקיו, עיין מ"ש אבא זלה"ה בפסוק פתשגן הכתב.

פסוק ח

ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב:

ואתם. בפירוש לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל, הנה הקדים מתחלה שנתן המלך למרדכי את טבעת החות' להנהיג עניני המלכות בטוב והישר בעיניו והיה לו מקו' לכתוב כאשר עם לבבו מבלי רשות המלך אחרי שידע רצון המלך שהוא אוהב את היהודים ולא רצה לעשות דבר עד יאמר לו המלך בפי' ואתם כתבו על היהודים להודיע מה בינו להמן כי המן כשראה החותם בידו ויאמר עת לשתוק וכתב שלא כרצון המלך.

פסוק ט

ויקראו ספרי המלך בעת ההוא בחדש השלישי הוא חדש סיון בשלוש' ועשרים בו ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים ואל האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות אשר מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשנו ואל היהודים ככתבם וכלשונם: ויכתב בשם המלך אחשורוש ויחתם בטבעת המלך וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים רכבי הרכש האחשתרנים בני הרמכים: אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמד על נפשם להשמיד להרג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אתם טף ונשים ושללם לבז: ביום אחד בכל מדינות המלך אחשורוש בשלושה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר:

ויקראו. כתב החכם הנזכר וז"ל כאן כתוב בחדש השלישי ובהמן כתיב ויקראו סופרי המלך בחדש הראשון ובהמן כתיב ביד הרצי' לבד וכאן כתיב ביד הרצים בסוסים רוכבי הרכש האחשתרנים בני הרמכי' להגיד כי בעבור שהזמן קצר לשלוח הספרים אלו למלכות הגדול הזה שאגרות אלו יתאחרו ג' חדשים לאגרות המן ולא עוד אלא שהיה צריך כאן זמן יותר גדול משל זמן שהיו צריכים היהודים להכין ולזרז עצמם מתחלה להלח' עם אויביהם אבל בהמן לא היה צריך הכנה מקודם שלא היה שם מלחמה ע"כ מיהר מרדכי ובעת ההיא עצמה שנתן המלך הרשות קרא את סופרי המלך מה שלא עשה כן המן עוד הוסיף מרדכי שהרצים ירכבו בסוסי' רוכבי הרכש שהוא מין סוסי' קלים המרוץ ביותר או כמ"ש ר"א שהם סוסי' מעולי' ונבחרי' מרכוש המלך שאין כמוהם ונשלחו ג"כ ביד הרוכבי' בפרדי' בני הסוסיאות כי הם חזקים ומתמידים מאד בהליכה בלי שום עייפות אכן המן לא הוצרך לכל זה וגם שרצה מרדכי לבשר טוב לכל היהודים היושבים בכל המדינות ולקצר ולמעט צערם בכל מה שאפשר והגיד הכתוב שבחו של מרדכי כי בכל צרתם לו צר וראה עוד כי בהמן כתיב ויכתב נכתב ונחתם ונשלוח כי מרוב גאותו וגסותו הכל היה ע"י שליח לא שלח ידו בשום דבר אמנם מרדכי ויכתוב ויחתום וישלח הוא בעצמו ולא ע"י שליח כי מצוה רבה כזו רצה יהיו כל פרטיה על ידו, הרכש האחשתרני' פי' הרכש הפרדים והאחשתרנים הנפרד שהוא אחשתרן מלה מורכבת חש תר כי האל"ף נוספת כאל"ף אזרוע א' אגרוף אתמול והנו"ן ג"כ כמו גרגרן שקרן ישרן עצלן וחש מלשון (תהלים ל"ח כ"ג) חושה לעזרתי (שם קי"ט) חשתי ולא התמהמהתי תר מלשון התרים מתור בארץ ר"ל ממהר בהליכתו ביותר ומסבב את הארץ והמלה בכלל תאר ששלח הספרים ביד הרצים בסוסים וביד רוכבי הפרדים. והענין הפרדים הממהרים ללכת בני הרמכים פר"א שכל פרד שאביו חמור ואמו סוסיא הוא יותר טוב מאשר הוא אביו סוס ואמו אתון ולכן אמר בני הסוסיאות, ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים הנה עיקר הכתב היה אל היהודים והוא מה שפי' אשר נתן המלך ליהודים וגו' וכתב אל האחשדרפנים והפחות כדי שלא ימחו ביד היהודים. והפחות השרש פחת והנפרד יקרא פחת א"כ חסר במלה זו תי"ו השרש כאלו אמר והפחתות ולדעת ר"א השרש פחה וכן יקרא הנפרד ומ"ש פחת יהודה בתי"ו הוא לפי שהוא סמוך והרבים יקראו פחות כי התי"ו סימן הרבים ואמר הרב כי מלת פחם הכתוב בעזרא אינו שם התואר קונדאד"ו בלעז אבל המ"ם סימן הרבים וחסר תי"ו כאלו אמר פחתם פחתים רבים וכן חסר תי"ו בפסוק (משלי ז' ח') עובר בשוק אצל פנה כמו פנתה. להשמיד ולהרוג ולאבד שיעמדו עליהם להציל עצמם מג' גזרות הללו והמשכים להשמיד ולהמיר דת היהודים ישכימו עליו ועשו לו כאשר זמם וכן להרוג וכן לאבד והנה ג"כ להשמיד שנאמר ועמי הארץ מתיהדים ובפירוש אחר לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל, הסבה שפרט כאן כל זה שאמר אל שרי המדינות אשר מהודו וכו' מה שלא אמר כן למעלה בספרים אשר שלח המן וכו' הוא כי כוונת מרדכי היה לפרסם הרבה הספרים ולזה שלח לכל העיירות והכפרים והכרכים ולכל מקום ומקום שלח שני ספרים הא' לשר אותה המדינה, הב' אל המון העם אשר בעיר ההוא ולז"א ראשונה ושרי המדינות אשר מהודו ועד כוש וגו' ואמר אח"כ מדינה ומדינה ואמר ששלח אותם הספרים ביד הרצי' וכו' לפי שכוונת ב' ספרי' היה אם אפשר שיגיעו אלי הספרים אל המדינות ראשונה מהספרים אשר שלח המן וזכר כי באותם הספרים היה כתוב בהן להקהל ולעמוד על נפשם וכו' שכל מי שיצר אותם שיהיה להם רשות לעמוד על נפשם. והה"ר יהודה בן שושן ז"ל כתב וז"ל ויקראו ספרי המלך. הנה עברו באמצע שני חדשים וימי' מספר כי בי"ו בניסן שנתלה המן נעלה מרדכי ואז ותוסף אסתר ותדבר ואמר המלך לכתוב ולא ידעתי למה. נתאחר הרבה חדשים וימים עד שאפשר לומר כי המלך נתיאש מלדבר כלל בהשבת הספרי' בטענה נמרצת כי אמר בלבו כי דיו שנתן ביתו לאסתר ועשה מרדכי משנה אשר אחרי הפעל הזה מי הוא ערב אל לבו להציק שום איש יהודי ועתה היא גם מרדכי שתקו בראותם כי יש זמן אחר זמן ולא ענו עוד עד עת בא דבר אסתר עם המלך ובבואה לפניו אחר זמן הוסיפה ובכתה והוא השיבה כאשר עם לבבו מתחלה הנה בית המן נתתי ואתם כתבו ולא חשש להודיע זמן דבר זה של ותוסף אסתר ותשובתו עד גמר הדבר והוא כשנקראו סופרי המלך ויכתב ככל מה שצוה מרדכי אל כל הגדולי' ואל כל היהודים ופי' כי נסח מה שנכתב היה בשם המלך אני המלך מצווה כך וכך וכו' ומנוסח האגרות הוא אשר נתן המלך ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם כלומר שמפני שהיהודים הם בטלים בששים או במאות ואלפים הוצרך להזהיר שידעו להזהר עוד להקהל ולעמוד על נפשם בבואם להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם ושללם לבוז ולבי אומר לי כי על עם עמלק בייחוד הורשו לא על כל עם מדינות המלך כי איך ישוער שכל העמים יתפייסו בנך ואף כי גדול כח הנס וזכיתי למצוא כסברתי זאת בתרגום המגלות ולפי שכבר אפשר שהספרים הם אל היהודים ואל השרי' והסגני' שיעזרו אל היהודים ולא ימחו בידם ולא שיעבירו קול ברחובות קריה ולכן חזר ואמר כי פתשגן הכתב כלומר ספור הכתב או ביאורו הוא להנתן דת בכל מדינה גלוי לכל העמים והדת היה להקהל ולעמוד על נפשם ולהיותם עתידים להנקם מאויביהם וז"ט ולהיות בוא"ו התוספת מבלי תוספת.

פסוק יג

פתשגן הכתב להנתן דת בבל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים ולהיות היהודיים עתידים ליום הזה להנקם מאוביהם.

פתשגן. בפירוש לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל כלומר כי צוה נסח הכתב ונתן דת בכל מדינה ברחובות העיר באופן שיהיה גלוי לכל העמים ולא לשרי הממלכה לבד אבל גלוי לכל העמי' שכל כתבי המן הודה על כל חטאיו גזר שיהיה בפרהסיא גלוי לכל העמי' עם היותו דבר ראוי ליסתר אחר שנסתר מהמלך. ולהיות היהודים עתידים ירצ' שגם הוצרכו יהיה הדבר בפרהסיא ולא ידעו שרי הממלכה לבד עד בא הקץ הנרשם כדי שיהיו היהודים מוכנים ומזומנים מתחלה ליום קרב וז"ט אומ' כאן ולהיות היהודי' להגיד כי הוא סבה שנית אבל בהמן לא בא בוי"ו התוספות כי אינה אלא סבה ראשונה גזר שנוסח הכתב יהיה גלוי לכל העמים עם היות הענין מחייב הסתר גמור בעבור שיהיו אויבי היהודים מוכנים מתחלה והשנאה מקלקלת את השורה וכבר כתבתי למעלה פירושים אחרים ומה שכתבתי באחרונה מיושר מאד בעיני, להנקם מאויביהם ובהמן לא כתיב כן להודיע שאין הענינים דומים שטעם הגזרה בכאן להנקם מאותם שצוררים בתוך הזמן או מן הקמים עליהם בזמן המוגבל לקיים דברי אגרות המן לא לזולת מה שאין כן אגרות המן, יצאו מבוהלים מגזרת ויבהל את תמרוקיה ובהמן לא כתיב אלא יצאו דחופים להגיד כי המהירות היה הרבה יותר כאן משם כמו שביארתי למעלה.

פסוק יד

הרצים רכבי הרכש האחשתרנים יצאו מבהלים ודחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה:

הרצים. כתב הה"ר יוסף גאקו"ן ז"ל וז"ל, באגרות הראשונות לא יצאו כי אם הרצים בלבד והם ההולכים ברגל לפי שהיה להם זמן ארוך, ועתה כדי שלא יארע אי זו תקלה בין כך ובין כך יצאו רוכבי הרכש והם הפרדים הנולדים מן הסוסיא והחמור, וכבר שאלתי לאיש פרסי על הפרד מה שמו בלשון פרסי ואמר ששמו אחשתר אבל הסוסיא לא נקרא רמכה אמנם הוא לשון ערבי, ואחשוב כי אלו הם פרדי הבר אשר רצים במאד מאד מהלך י' ימים ביום א' וכאלו אמר מבוהלים ודחופים כי ברצון הולכים ובראשונות הלכו בהכרח כי מצרים על הענין, וכתב הה"ר יהודה בן שושן ז"ל ז"ל, הרצים רוכבי הרכש לא אמר כן ברצים של ספרים הראשונים כי שם לא הוזכרו ב"ח שרוכבים עליהם אבל כאן היו רוכבי הרכש. ואמר מבוהלי' ודחופי' כדי לשמח את ישר' גם כי מי יודע מה ילד יום אם מקדימים כזריזין לקיים רצון המן, ובמלת האחשתרנים בני הרמכים כתב רש"י שהם מיני גמלים ואחרים פירשו פרדות. והמפרשי' הסכימו שהם עולי הסוסי' בני הסוסיאו' הנקראים בלעז שלנו פוטרו"ש בני הייגוא"ש. ואני אומר כי לבעלי הש"ס אנו שומעין שאמרו אטו אנן האחשתרני' בני הרמכים דאמרינן מי ידעינ' מאי קאמרי ואעפ"י שראיתי כי מי שביאר כי כנגד ההמון אמרו אטו מי ידעינן מאי קאמרי כי אליהם ידוע היה. זהו הנראה לי בענין אלו הכתבים, ואחד מחכמי הדור כתב אם על המלך טוב שהמבוקש בעצמו הוא טוב בעיני הנשאל, עד ומרדכי יצא. אמר המר משה נין הרב המחבר כוונת ה"ר יהודה ז"ל היא על הרב בעל העקידה ז"ל וכבר הוא נדפס, וכתב ה"ר יהודה בסוף דברי הה"ר בעל העקידה ז"ל וז"ל, זה הוא דרכו של החכם ואני לא נתחוורתי בו כי עקר הדבר התול ושחוק כי יאמרו מצוה לאלו שיהרגום ויאבדום ומצוה לאלו שיצילו את נפשם בהקהל להרוג בהורגיהם והנה זה שטות ומהומה והמקרא המסייעו שהוא להקהל ולעמוד על נפשם נתיישב גם לפי דרכנו יפה יפה והוכרח לצוות שיהרגו בשונאיה' לפי דרכנו לומר שבמקום זיופו של המן שזייף שיהרגו שונאי היהודים בהם לכלה נחרצת מבלי רצון המלך אשר מן הסתם זה הזיוף נעשה לבקשת שונאיה' לכן ראוי שהם יקחו חלקם ושים לבך בזה. גם ונהפוך הוא הנה הוא נהפך ממה שנעזר בו וכמו שאפרש בהגיעי שם, גם מה שכתב הר"א איננו נכון בטעם כי אמר שאחשורוש אמר למרדכי עשה כל מה שתוכל להציל עמך כי הספרים הראשונים שכתב המן בשמי וחתם בטבעתי א"א להשיבם כדת מדי ופרס והנה דריוש לא יכול להציל דניאל מן הבור והוצרך מרדכי לכתוב דעו כי המלך צוה להמן משנהו שיכתוב בשמו ונתן לו טבעתו לחתום כדי שיהרגו היהודים את אויביהם ביום י"ג לאדר והוא הפך הדבר שיהרגו היהודים ביום הנזכר וכשנודעה למלך מחשבתו הרעה תלהו על העץ על ששלח ידו בם הפך רצון המלך וזה פירוש ובבואה לפני המלך והעד שנתלה המן וצוה המלך להכתב ספרים אחרים ונחתמו בטבעתו כרצונו הראשון וזהו ונהפוך הוא ותמה על פירושו זה כי למה צוה המלך מתחלה שיהרגו היהודים בעם מדינות המלך גם לשון הכתוב האומר הנה בית המן נתתי מתישב יותר לפי דרכנו כי אמר המלך שאין צריכין אל התיקון.

וראיתי מי שפלפל והרבה והעתיר כמה דפין בענין זה ולקטתי מעט מהרבה מרוב דבריו ואבחר היותר משולל מהתפושה אצלי וזהו ענין דבריו, ותוסף אסתר כלומר בתחלה שאלה על נפשה באמרה תנתן לי נפשי ואח"כ הוסיפה לבקש על עמה באמרה ועמי בבקשתי ועל זה הענין השני שהוא הוספה דברה עתה ויהיה פי' המלות ותוסף ותדבר במה שהוסיפה למעלה ואמרה ועמי בבקשתי דברה עתה זה דעת ר"א בלשונו, ואיננו נכון בלשון הכתוב אלא שבא לומר שעתה הוסיפה בכי ותחנונים ורבוי דברים על כללות בקשתה הראשונה שבקשה על נפשה ועל עמה ועתה חתרה וחפשה דרך להשלים ההצלה המבוקשת ומטוב מדעה כי כל מה שהמלך מוסיף לחבבה ולגדלה בתת לה בית המן ועשותו למרדכי משנה היא מוסיפה להשפיל עצמה וז"ט ותדבר ותפול כי מרוב פחדה ואימת המלכות אשר עליה כאלו נפלה בדברה אליו ובכת' את בית אביה והתחננה כאלו אינה ראויה לקבל רוב חסדיו ורמזה בדבורה מאיזה מקום תמצא מודעא וביטול להשיב ספרי המן אף לדתי מדי ופרס כי דבר ברור הוא כי טעם דתם ומנהגם מפני שחוששין לזלזול ב"ד הראשון כי יודע לכל כי הדת היוצא בראשונה הוא בתכלית העיון עד שא"א להרהר אחר אשר כבר עשוהו ולא היתה תקנתם לקיים הענינים הרעים הבלתי משוערים אל הדעת כי דבר המלך נתיסד על מחשבת המן לא על מה שהבין המלך ממנו ודברים שבלב המן אינן דברים וז"ט אמרה ואת מחשבתו והנה היה פעל ומעשה וקוראתו מחשבה ע"ד הנזכר ונכלל בזה פיוס ופתוי רב כי ישמח לב המלך בראותו במה היא משתדלת להעבירו ממחשבת רעת המן חלילה לו ואפשר ג"כ כי זה ההתנפלות וההכנע הרב שעשתה אחר קבלת רוב חסדים הוא ענין טבעי נזכר בחכמה החיצונית כי נפש המקבלת חסדים טובים משתפלת ומתקטנת לפני גומליה עד מאד כי בראותה אותם בוחרת במיתתה להיותה משועבדת אל גומליה בטבע וז"ש יעקב (בראשית ל"ב ח') קטנתי מכל החסדים כי נפשי מתקטנת מאד כשמשערת כל החסדים והאמת שקבלתי ממך כי במקלי וגו' וכן עשתה אסתר והושיט לה השרביט כמו יודעת כי יפיק רצונה ועכ"ז מטוב מדעה לא שאלה מעתה ממנו כאלו כבר הוא מחוייב ומשועבד כי ראתה כי אין ראוי להראות שהמלך עושה הדבר מצד איזה מין מהשעבודים או נמנע מעשות דבר מפני אי זה הכרח ולכן אחר שקמה חזרה להתחנן בדברי רצוי ותחנון כבתחלה וכה אמרה בדברה אם על המלך טוב בהתיחס אל היהודים מקבלי החסד ואם אינו עושה כן בגינם יעשה בגין שמצאתי חן בעיניו ובתנאי שהתנאי בעצמו כשר לא כדבר המן הפגו' המשתדל לשפוך דם נפשות אביוני' נקיים ובסוף דבריה אחר ששאלה על זולתה שאלה על נפשה וזהו אמרה וטובה אני בעיניו וזה מגודל מוסרה ואני אומר ממיעוט צרכה אל בקשת הצלת עצמה, והמריצה טענת' כי מצד הצער המגיע' ראוי שיגן על עמה והוא אמר' כי איככ' וגו'. ומזה הדרך היתה עתיר' מרע"ה במעש' העגל כי אחר שמיושר הש"י שלא לצער הצדיק ראוי להגן על אוהבי הצדיק מצד הצער המגיע לצדיק בהפסדן ונזקיהן ובאמת שכן הוא והתורה מליאה מזה ומזה ניצולו בני נח וכמה וכמה עניני' בתורה ובנבוא' מלאי' מזה וקורא אני על זה ועל כיוצא בו ולא יפסוק בדברים אחרים כשדורשה וכללה בדבריה כי לא תחיה בנפול עמה ומולדתה ביד צר אבל תמות בצערה, ואבדן פי' בו כי הנו"ן במקום מ"ם או יאמר באבדן נפשות מולדתי והנכון שהוא שם דבר כמו הרג ואבדן. הנה בית המן נתתי כו' ואותו תלו וגו' כלו' כל מה שבידי לעשות להראות העמים והשרים זיופו עשיתיו אמנם בהשבת הספרים אתם דעו מה תעשו וכתבו וחתמו כי אני אין בידי להשיב את הספרים לפי שכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעתו אין להשיב ולכן צריכים אתם לבקש דרך התחכמות לבטל הספרים ההם מבלי התבטל הספרים הראשונים כי אם בערמה, ואמר נתתי לאסתר כי מפני שהיא יהודית ניתן לה כדי שתאכל ותשבע משלל אויביה ומבקשי רעתה, ואמר עוד המפלפל הנזכר בענין השבת הספרים קם חכם א' שמו בן כספי כנגד כל הראשונים וההנהו מה שאמר עד שעשאו חבור לעצמו לא דבר בו בזולת זה ובו הרעיש והרעים בקולו כקול מים רבים על כל שהיו לפניו כי לא ירדו לעומקו של דבר כאלו נשאר מונח בקופסא לו מאבותיו והעלה חרס בידו להתגדר בו כי בטל בדעתו ובדבריו דברי כל הראשוני' וסברתם הפר וכשיעויין דעתו ודעתם בבטלו דעתם גם דעתו שב אל העפר כי העולה מדעתו הוא העולה מדעת ר"א והוא סותר דברי ר"א ולא הרגיש. ואציע ואומר כי שורש הדבר שדת מדי ופרס אין להשיבו. וגם ידענו כי אחר שהספרים הראשונים הם להשמידם ולהרגם אי אפשר לכתוב עתה בטול הספרים האלה מבלי שיסתרו כוונתם ומאמרם והבא לקיים שני אלה כמקיים שני סותרים ואין מרגיש וכיון שכן אין דרך ומנוח רק כשיכתבו בדרך שיבוטלו דברי הספרים הראשונים במקצת וזה יספיק לבטל המכתב הראשון לגמרי עם מה שיכללהו המכתב השני והמעשה אשר נעשה מתליית המן ובניו והנה אף בדתי מדי ופרס הוא קללה בטל הראשון מפני השני שהרי לא העלו על דעתם מתחלה בדתי פרס ומדי על דבר גדול כזה מענין מפלת המן שלא יספיק לבטל הראשון מתורת גלוי דעת באונס המצוי ואינו מצוי ואומדנא דמוכח ודבר העשוי להגלו' הנאמרי' בהש"ס אבל מה שחשב זה החכם שיוכלו לכתוב במכתב השני דבר שלא יניח אפשרות אל העמים לקיים המכתב הראשון מבלי עבור על מצות השני הראשון ורצה להעלות כן בידו זה ממה שא"א כשיעויין היטב כי הוא אמר שאין סתירה מהראשונים האומרים לכל העמים שיהרגו את היהודים אל השניים האומרים שהיהודים יקהלו לעמוד על נפשם שהרי לא צוה בראשונים ליהודים שיפשטו צוארם להורגיהם ולא צוה בשניים שלא יהרגו את היהודים ואע"פ שהצוי הראשון במקומו עומד כי הוא צוה ויאמר להשמידם הנה בראותם כי המלך מחזיק ביד עשוקים ידל כוחם וידי היהודים תחזקו הנה זהו מה שההנהו במאד מאד וחדש הוא לו כי ראה שאין כאן ביטול מזה לזה ולא ראה כי עכ"פ יש סתירה בין ראשון לשני כי לזה אומר הרוג ולזה אומר הנצל ולא ראה כי אע"פ שאין זה הכתב מבטל את זה הנה יותר מזה אנו צריכי' שלא יסתור זה את זה ומבואר הוא שעל הדרך שהוא אומר שיבוטל המכתב הראשון הוא אפשרי לא מוכרח כלל כי גם אחר שכתב שיקהלו וינצלו לעמוד על נפשם אלו לא יפחדו העמים מהם ויבאו עליהם הנה לא עברו על מצות המלך ואיה איפה תקוני הענין אם לא שיודה שהעמים ימשכו ידם מתוך מכתב השני אשר בו יראו רצון מלך בהמן לתלותו ובמרדכי להעלותו ולהגדילו וא"כ למה חרד אליו זאת כל החרדה ואת ההרעש' כי הוא בורא חדשה והן הן דברי ר"א אשר לבו רחק מהם ולא הרגיש כי כמוהו כמוהם. ואלו הם דברי ר"א אשאל איך יוכל המלך להשיב הספרי' ואין ככה דת מדי ופרס וכן אמר אין להשיב, יש להשיב שהמלך רמז למרדכי שיכתוב המלך צוה להמן לכתוב שיהרגו היהודי' אויביה' וכשהיתה הטבעת ביד המן הפך הדברים וכשנודע למלך נתלה המן לפי ששלח מחשבתו ביהודי' וכבר רמזו קדמונינו הטעם הזה שאמרו לולי אגרות ראשונות לא נתקיימו אחרונות ודי למרדכי ולישר' להנצל ולמה יהרגו עוד בשונאי ה' רק לא יתכן שנצל אם לא תעשה דת המלך וזהו הנה בית המן נתתי לאסתר לפי שמדבר עם שניהם ואתם לא אדע עצה שתעשו רק ככה כי לא אוכל להשיב את הספרים שכבר נכתבו ע"כ דעתו אשר מהם יראה שא"א בשום פני' לעמוד על ביטול המכתב הראשון עכ"פ מבלי הבטל דת מדי ופרס ואין דרך כי אם בהביא עצות שיחשבו העמים מעצמם כי רצון המלך הוא הענין השני והוא בעצמו דעת בן כספי ולא שיער בו ולולי שאנכי ירא לפי שלא פי' א' מהמפרשי' מה שנ"ל בביאור ענין זה הייתי אומר שדרכו של ר"א מבואר בכתוב ולא שיער בו. כי מה שאמר ויכתב בשם המלך וגו' אשר נתן המלך וגו'. אינו ספור מה שנותן להם עתה אבל הוא ספור מה שנתן בספרים הראשוני' שזייף המן כמו שקדם לומר שהמלך מודיעם שאם באולי באו להם ספרי' כתובי' וחתומים בטבעתו שאינם בסגנון זה שהכל זיוף כי ידעו כי מה שנתן מתחלה לא היה אלא שיתחזקו היהודים כנגד אויביהם וישמידום וז"ט אשר נתן וכן הצרים אותם מוכיח כן כלו' אותם שהם צרים להם מעולם והם זרע עמלק כי לא יאמר לשון זה על אות' שיבואו לצור אותם, ואמר פתשגן הכתב וגו' ולהיות בוא"ו כלומר והנכלל עוד בכתב הוא שזה יתפרסם לכל העמים כדי שלא יעשו דבר ע"פ הספרים הראשונים ועוד נכלל בו להיות היהודים עתידים להנקם בפעל מאויביהם כמחשבת המלך מאז גם מעתה הנה שבדרך זה אינו מבטל הראשונים אלא שולח אליהן כנגדן, וז"ט וא"ו של ולהיות כי יש כאן שני ענינים א' שמודיע לכל העמים נסח האמתי מהספרי' הראשונים ומתוכו ילמדו לעשות גם עתה נמצא שנסח הספרים הראשוני' הוא הנשלח עתה וזכרון א' עולה לכאן ולכאן, והענין הב' שמצוה שישובו היהודים אל הענין וזה עולה לפר"א מכל צד:

גם הרלב"ג התקרב לדעת הנז' ואמר שספרים הראשונים היו רשות שיוכלו להרוג אם ירצו והשניים היו ליהודים שילחמו ויהרגו הקמים נגדם וכאלו נתן רשות לב' הכתות שיעשה כ"א מה שיוכל, ובטל הפי' הזה המפלפל הנזכר מטעמים רבים הא' כי מה צורך לרצים דחופים כדי להרשותם ועוד כי נער וזקן טף ונשים איננו מדברי הרשות ועוד מהו קביעות יום מיוחד ואם לא ירצה לעשותו אז ויעשו ביום האחר האם הם עוברים על מצות המלך אם לא אין אלו אלא דברי התול. ועוד כי העמים יצחקו על הרשות הזה מי השואלו ועוד כי מה תועלת להמן בזה ואולי המורשי' לא ירצו להשתמש בו ומה הועיל המן בתקלתו כי לשון ונהפוך הוא מתהפך עליו כי כמו שהוא מצוה ליהודים כן ראוי שיהיה ענין הגוים שיהיה מצוה לא רשות כי אין הפכו של מצווה מורשה כי אומר אשר ישלטו מורה שיהיה הרשות לזה יתר על שכנגדו ולא כדבריו שאמר שנתן רשות לשניהם להלחם זה עם זה ואחר שנלחם בעל כל אלה הפלפולים אמר אלו הייתי שם הייתי אומר יפה מכלם כי אחר שהמן נתלה גלוי מה יספיק לבטל ולגרום שלא יעשו דבר מהכתב הראשון כי דתי פרס ומדי אשר לא יעבור אינם לסלק מעליהם היכלת שלא יוכלו להחליף חקיהם בהסכמת כלם כי קהל שהסכימו לקיים בדבר הרשות כשיסכימו לבטל בטל דבר ומה שאין להשיב הוא בשיש לדבר שואל ומערער בביטולו הנה אז לא יבוטל מבלי הסכמת כלם ואמנם זה לא נעשה לבקשת העמי' כדי שיערערו ויאמרו עכ"פ דת מדי ופרס אין להשיב והשואל שהוא המן בעץ כשל והדבר אין בו לערער נמצא הדבר קל ליבטל ולמה יחמירו עלינו את הקלות, עוד פלפל בדקדוק הכתבים כי מ"ש המלך אין להשיב כפי מקומו היה לו לומר אין להשיבו אבל כלפי שאמרה אסתר יכתב להשיב הנה גם הוא אחריה לומר להשיב כלשונה, ואמר אל היהודים ככתבם כדי שיזדרזו להלחם גם כי אולי יכבשו השרים הספרים ויתרשלו בדבר, ופי' רוכבי הרכש במתיחת השוקים כי יש רכיבה בסוסים בקליטת השוקים כמו בקצת ארצות הנכרים ובארץ ישראל, ורכש הם סוסים קטנים שקורין הקא"ש, וסוסים הם הגדולים ומ"ש בסוסים רוכבי הרכש הוא חסר וא"ו כמו ורוכבי והסוסים לקרובים והרכש לרחוקים ואולי רכש הם ממין גמלים הקטנים הנמצאים בארץ המערב ילכו בהם ביום אחד ק' פרסאות והם לארץ רחוקה מאד הם הנקראים בכרה קלה, ומ"מ אין מקום לעמוד על אמתתם ואמר מבוהלים ודחופים מעצמם וברצונם בדבר המלך כלומר לעשות חפצו וטעם מבוהלים ודחופים ואעפ"י שיש זמן רב עד י"ג בחדש אדר שהוא יום סברם לשברם כבר כתבתי אני בזה ואשית נוספת כי למה ימתינו והחפץ משתנה מעת לעת ועוד כי המעותד ליהרג ישועבד בכל יום וישמח ביסורין שאינם הרג ממש וראוי לחוש לזריזין אולי יקדמו כי כבר רמזו רז"ל כי האגרות הראשונות היו סבה שיתישבו בדבר ולא יחלטוה אחר שגם המלך מאריך ברעתו לתת זמן והדת ניתנה בארמון המלך כדי שלא יהיה עוד ערעור בדבר ואין ספק שארמון המלך היה בעיר גדולה ועם כל זה איננה שושן סתם כי שושן סתם היתה עיר קרובה לשושן הבירה אשר רובה ישראל.

פסוק טו

ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן והעיר שושן צהלה ושמחה:

ומרדכי. בפירוש לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל הסבה שנלבש מרדכי באלו הה' מלבושים הוא לפי שלמעלה ביחוסו של מרדכי דרז"ל כי כלם היו תארים נמצאים בו כי נקרא יהודי לפי שכפר בע"א, מרדכי ר"ל מר דרור, יאיר שהאיר עיניהן של ישראל בתפלתו, שמעי שהאל שמע תפלתו, קיש שנקש על דלתי רחמי' ונפתחו לו. כנגד אלו הה' גמולו היה שיצא מלפני המלך בה', מלכות כנגד יהודי לבוש מלכות שאינו ר"ל הלבוש אשר לבש המלך אבל הלבוש שהיו נוהגים בו אנשי המלכות והיה כולל לכלם וכן האמונה הוא לבושו כולל ומתאחד כל המאמינים בה', וכנגד מרדכי שהוא המר הניתן בקטרת יצא בתכלת שהיה ניתן במשכן. כנגד יאיר יצא בחור שהוא מפזר הראות ונותן הארה לעתים, וכנגד שמעי יצא בעטרת זהב גדולה שאין עטרה יותר גדולה מזו אלא שישמע האל תפלתו כש"א ז"ל מר מצלי ונחית מיטרא וכנגד קיש תכריך בוץ וארגמן שזה הלבוש היה מיוחד אליו יותר מכל אנשי המלכות ואמר שאנשי העיר היה צהלה ושמחה משמחת מרדכי, ובפירוש אחר לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל. יש לשאול מדוע ייחס זה אל יציאת מבית המלך והלא טוב היה שיאמר ומרדכי בא לפני המלך ואומר אני כי משנכנס מרדכי לפני המלך שנאמר ומרדכי בא לפני המלך לא יצא עד עתה והענין כן הוא שבהיות כי רצתה אסתר לבקש מן המלך להשיב הספרים ולכתוב ספרים חדשים והיא לא תדע לעשות דבר התחכמה אסתר וקודם שדברה עשתה באופן כי מרדכי בא לפני המלך והוא שהגיד' אסתר למלך שהוא דודה ושמח המלך למולו ונתכבד בו ובעבו' חכמתו היה מתחלה בשער המלך ולכן נתן לו טבעת החותם להנהיג המלכות ואומרו אשר העביר מהמן אצלי טעמו כי מאות' סבה אשר העביר מהמן שלא ראה בתקנת המלכות נתנה למרדכי כי חכם הוא וכל אשר הוא עושה י"י מצליח בידו ולו יאות יראה וישגיח בתקנת המלכות ועודנו שם מרדכי לפני המלך ותוסף אסתר ולכן המלך השיב לשניהם שנא' ויאמר המלך לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי ותחלת התשובה היתה למרדכי שנא' הנה בית המן נתתי לאסתר וחזר ואמר לשניהם ואתם כתבו על היהודים ומהר הרבה מרדכי באופן ונקראו הסופרים שם לפני המלך ויכתב ויחתם וישלח ואחרי שגמר כל הענין מרדכי יצא מלפני המלך ולמדך שיצא משם לבוש מלבוש' מלכות הלבישו המלך לכבוד ולתפארת כי על פיו ישק כל עמו וכן בהמן אחרי שנגמר הדבר זמנו המלך וישבו לשתות לכבדו שאין לך כבוד גדול מזה שישבו כאחים ולא יתפרדו לשתות יין וחבה יתירה נודעת לו אמנם מרדכי כבר ידעו המלך שידע פרישתו הגדול שיהרג ואל יהנה מיין משתיו ואחרי שלא היה יכול לכבדו באכילה ושתייה כבדו במלבושי מלוכה וראה אתה בעיניך ההבדל הגדול אשר בין שתי הכבודות כי זה הנאת שעה אין רואה וזה הנאת תמידי בפרהסיא, ואחשוב כי אולי מלבושים אלו הם הם אותם שהלבישו המן בגזרת המלך שכן אמר הכתוב לבוש מלכות וכתר מלכות והגיד הכתוב כי מיד הסיר מרדכי אותם הבגדים המסולאים מעליו כראות צרת עמו ח"ו נמסרים להריגה אך ברגע יצוא יצא מבית המלך ונהיה הדבר כרצונו היה מלובש באותם הבגדים כי רב טוב לבית ישר' תכריך פי' מעיל ורלב"ג אמר שזה היה על ראשו והיה משש ובגד ארוג, והעיר שושן צהלה פי' היהודים כי שאר העמים יתאבלו ואולי כי בני פרס ומדי עצמם הדרים בשושן שמחו במשפט האמת כי באגרות ראשונות נבוכו מן החמס הגדול וכמש"ה (משלי י"א י') בטוב צדיקים תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רנה כי טבע רוב בני אדם לשמוח במשפט האמת גם אם יגיע להם ממנו הזק מה וההפך בהפך, והה"ר יוסף גאקו"ן ז"ל כתב וז"ל ומרדכי יצא מלפני המלך ע"ד אמרו (בראשית מ"א מ"ה) ויצא יוסף בכל ארץ מצרים והרצון כי לא כעת הראשון הוא שהשליכוהו לרחוב העיר ושם גאות לבש כי לא היה אז התכלית כי אם כמשלם חוב ואז לא עמד בפני המלך ועתה יצא מלפני המלך בלבוש מלכות יקר מאד מתכלת וחור, ובעטרת זהב גדולה לא עטרת מלכות זה נוסף על הראשונו' והעיר שושן אז שמחה כי כבר נתן הדת אמנם שאר המקומות עדיין היו באבל גדול עד שהגיע אליהם דבר המלך, והה"ר יהודה בן שושן ז"ל כתב וז"ל ומרדכי יצא כלשון ויצא יוסף על ארץ מצרים שיצא בתכסיסי מלוכה כי המלבוש של תכלת וחור ובראש עטרת זהב גדולה והמעיל שכורך כל הגוף של בוץ וארגמן והעיר שושן הקרובה לשושן הבירה אשר רובה יהודים צהלה ושמחה בעלוז צדיקים רבה תפארת:

פסוק טז

ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר:

ליהודים. בפירוש לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל. בזה דרז"ל אורה זו תורה שנאמר (משלי ו' כ"ג) כי נר מצוה ותורה אור, שמחה זה יום טוב שנ' (דברים י"ו י"ד) ושמחת בחגך, ששון זו מילה שנא' (תהלים קי"ט קס"ב) שש אנכי וגו' יקר אלו תפלין שנא' (דברים כ"ח י') וראו כל עמי הארץ וגו', ותניא אלו תפלין שבראש י"ל בזה המאמר כי בהיות להם התורה יהיה להם השאר רצו' כי כל אלו הדברי' נתחדשו להם בזאת המגלה כמו שביארתי למעלה והאמת זה לפי שהתורה נחלק' אל מצות עיוניות ואל מעשיות והמעשיות או יהיו גופניים או נפשיים או גופנים ונפשיים, כנגד העיוניות אמר תורה וביארו זה מאמרו כי נר מצוה ותורה אור נר' שלא כיון אל העיוניות מאחר שכבר אמר נר מצוה שהוא המעשי, וכנגד המעשיות הגופנית אמר יום טוב וביארו זה מאמרו ושמחת בחגך שהוא במאכל ובמשתה ובמלבושים כנגד הנפשי אמר מילה כי מזה הוא צער לגוף ולבד הוא לנפש וביארו זה מאמרו שש אנכי על אמרתך יר' כי ראוי שיאמר כי כאשר התהלל דע"ה לא התהלל מהמצו' הקלות וא"כ יהיה מהחמורות והמצוה היותר חמורה היא המילה לפי שהיא בבשר, כנגד שניהם אמר תפלין שיש בהן הרכבה מה מגופני ונפשי ולפי שהנפשי מבואר ביארו הגופני כאמרם שהוא כבוד לאדם ולקח מלת נקרא מן יקר, או ירצה בחלוק המעשיות כוונה אחרת והם כי מיני הטובות ג' אם טוב ערב אם טוב בהחלט, ואם טוב מועיל, ואמר כי כל אלו הטובות קנו אם הא' הוא יום טוב, אם הב' המילה. אם הג' התפלין שהוא היקר והוא התועלת, ובפירוש אחר לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל, ליהודים היתה אורה ושמחה פי' הצלה ונתייחסה בלשון אורה ע"ד השאלה ולהודיע כי כמו מי שיוצא מאפילה לאורה יצא מן הקצה אל הקצה בלי אמצעי כמו כן ענין זה של ישראל היה מן הקצה אל הקצה שלא די שלא נהרגו אלא שהרגו והוא נס בתוך נס, והה"ר יוסף גאקו"ן ז"ל כתב וז"ל הרצון כי כמו שאין אמצעי בין האור ובין החשך כן היתה ישועת ישראל כי בהיותם באפילה מנודח' פתע פתאום זרח השמש. והרצון כי לא באה התשועה הגדולה בהדרגה כאור בקר אך פתע פתאום בא אורם. ואמר אורה ושמחה וששון ויקר כנגד אמרו להשמיד להרוג ולאבד אשר הרצון להשמיד הדת להרוג הגוף ולאבד ממונם, וכנגד הדת והנפש אמר אורה כי התורה נקראת אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור והנפש שנאמר (משלי כ' כ"ז) נר ה' נשמת אדם, ושמחה תענוג הגוף שנאמר ושמחת בחגך, ועל הממון אמר ויקר וכנגדן תקנו מקרא מגלה כנגד הנפש, וימי המשתה ושמחה כנגד הגוף, וכנגד הממון ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. והה"ר יהודה בן שושן ז"ל כתב וז"ל, ליהודים היתה אורה כי עד עתה העולם חשך בעדם והעצבון חזק ועתה שמחה וששון ועד עתה די בזיון ועתה יקר וכבוד, ויש עוד לומר כי השמחה והששון לא גרמו בזיון כמנהג כי היה עמו יקר וכבוד עכ"ל, ונראה לי כי בא לספר איך עתה יצא מלפני המלך בכל הכבוד הזה למה שאמרתי כי הנגזר על השר נגזר על העם וכמו שבא ברבתי דאחשורוש (פרשת ו') ובפרקי ר' אליעזר (פרק ן') א"ר פנחס מרדכי מלך על ישראל שנאמר ומרדכי יצא מלפני המלך מה מלך לובש פרפרין אף מרדכי כן. מה מלך לובש עטרה כלולה אף מרדכי כן, מה מלך מניטון שלו יוצא בכל המדינות אף מרדכי כן. ומה היתה מוניטה שלו מרדכי מכאן ואסתר מכאן. מה מלך אימתו בכל המדינות אף מרדכי כן כי נפל פחד מרדכי עליה' ע"כ. הרי שביארו איך היה מלך ואם כן בעבורו ראוי שינצלו כל עמו ולזה נעשה הכבוד הזה ובפרט כי כבר נסה באלה בפעם הראשון, ומי יודע אם היתה זאת העטרה שהפיל המן ואפשר שלמעלה הזאת שב כנוי ליהודים היתה אורה ושמח' ר"ל כי להמעלה הזאת היתה ליהודים אורה ושמחה וזה יראה ממה שבא התם בפתיחה י"ב ברבות צדיקי' ישמח עם זה מרדכי ואסתר דכתיב והעיר שושן צהלה ושמחה. וה"ר בנימן נר"ו בן הרב ר' מאיר אשכנזי ז"ל פי' עם מה שאמרו ז"ל חברך מית אישר ולזה באגרות ראשונות תכף כשהרצים יצאו דחופים וגו' והעיר שושן נבוכה אמנם עתה לא יאמינו דבר עד שראו כי מרדכי יצא מלפני המלך בכל הכבוד ההוא הנה אז ליהודים היתה אורה וגו' עכ"ל, ובגמר' ליהודי' היתה אורה זו תורה וכו' זה יורה על מה שאמרתי לעיל אצל להשמיד כי כבר התחיל' ההמרה מן העת ההיא ועתה נתן להם רשות על התורה והי"ט והמילה והתפלין. וכן תרגם המתרגם ליהודאי הות רשותא למעסק באוריתא וכו' עיין למר אבא זלה"ה בפסוק ובכל מדינה:

אמר המר משה לא אחשה מלכתוב מה שפירשתי במו פי בימי חרפי במאמר הלזה כי הלא זה עוני גרם שלא סיים מר אבא זלה"ה המהדורא בתרא ואם סיים אותה גנבוה ממנו, קשה מה ראה ר' יהודה על ככה ומה הגיע אליו לדרוש זה שכתוב ופשוטו פשוט כי הגיד כי עתה אשר גברה יד אסתר ומרדכי היתה ליהודים אורה וגו' הפך ממה שהיה להם בעת הגזרה אבל גדול ליהודי' וצום בכי ומספד שק ואפר, ואורה הפך אבל כענין (ישעיה מ"ז ה') שבי דומם ובאי בחשך. שמחה הפך צום כי השמחה היא באכילה, ששון הפך בכי ומספד, ויקר הפך שק ואפר, ועוד למה דרש אלו המצוות לבד וידוע מדרשת להשמיד כי לא היה מניח שרש וענף ובפרש"י ז"ל שכת' וז"ל אורה זו תורה שגזר עליהם המן שלא יעסקו בתורה זהו י"ט קיימו עליהם ימים טובים זו מילה ועל כל אלה גזר, אמרתך זו מילה שנתנה במאמר ולא בדבור (בראשית י"ז ט') ויאמר ה' אל אברם ואתה את בריתי תשמור ומצינו שדוד שמח עליה שנאמר (תהלים ו' א') למנצח על השמינית כשהיה בבית המרחץ וראה עצמו בלא תורה ובלא מצות כיון שנסתכל במילה שמח עכ"ל, קשה אומרו זו תורה שגזר עליהם המן שלא יעסקו בתורה ולא אמר קיימו עליהם את התורה כמ"ש למטה קיימו עליהם ימים טובים, ובכלל למה לא השוה בב' המקומו'. ועוד אומרו זו מילה ועל כל אלה גזר ומי לא ידע שהוא גזר על הכל וכשמת חזרו לאיתנ' ועוד כי מן הראוי שזה הי"ל לרב לאמרו או בראשי' הכל או אחרי הכל והו' הני' חלוק' תפלין:

תוכן העניינים

מנות הלוי על אסתר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה