אור ברסלב
מנורת המאור מקצת דברים מחופת אליהו רבה

מנורת המאור· רבי ישראל אלנקאוה

מקצת דברים מחופת אליהו רבה

כ; פרק דרך ארץ

פתיחה

מקצת דברים מחופת אליהו רבה: וראיתי לכתוב בפרק זה מקצת דברים מחופת אליהו רבה, והן מעין מעשה תורה שחבר רבי' הקדוש ז"ל, מפני שבהן דרך ארץ הרבה לכל אדם בכלל.

שער שלשה

שלשה מדות טובות ברא הב"ה בעולמו על ידי שלשה צדיקים. ואלו הן המדות, שיבה וזקנה, וחולי, [וחולי שיתרפא]. זקנה על ידי אברהם אבינו ע"ה, שנא' ואברהם זקן בא בימים, אמרו כי מיום שברא הב"ה את עולמו עד שבא אברהם לעולם, כל אותן עשרים דור שלפניו לא היתה בהם זקנה, וכשהיה גדל הבן תחת האב לא היו מכירין בני אדם איזו נולד תחלה, וכן בין רב לתלמיד לא היו יודעין למי נוהגין כבוד תחילה. וכיון שבא אברהם אבינו ע"ה, אמר [לפניו, רבש"ע, אם סבירה לפניך, הודע בין] קטון לגדול, בין אב לבן, בין תלמיד לרב. אמ' הב"ה, מוטב שאתן מדה טובה זו לבריות על ידי צדיק זה. וחולי על ידי יעקב אבינו ע"ה, שנא' ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. ומיום שברא הב"ה את עולמו עד שבא יעקב אבינו ע"ה, היה אדם מהלך בדרך ומת, עד שבא יעקב אבינו ע"ה, ואמ' לפניו, רבונו של עולם, אם סבירה לפניך, יחלה אדם, וישהה על מטתו, ויצוה לבניו ולבני ביתו. אמ' הב"ה, מוטב שאתן מדה זו על ידי צדיק זה, שנא' ויכל יעקב לצוות את בניו ויאסוף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל עמיו. וחולה שיתרפא מחוליו, על ידי חזקיהו מלך יהודה. ומיום שברא הב"ה את העולם עד שבא חזקיהו מלך יהודה, לא היה חולי שולט באדם שיתרפא ממנו, וכיון שבא חזקיה, אמ' לפניו, רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך שיתרפא אדם מחוליו, וירד ממטתו שעלה עליה, ויתן שבח והודאה [לפניך] כל ימי חייו. אמ' הב"ה, מוטב שאתן מדה טובה זו על ידי צדיק זה, שנא' מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחוליו.

שלשה דברים צריך אדם להסתכל בהם בכל יום. ואלו הן. כשיכנס לבית הכסא, אומר, ראה שדרכך דרך בהמה. ובשעה שמקיז דם, אומר, ראה שאתה בשר ודם. ובשעה שהוא עומד על המת, אומר, ראה לאן הוא סופך.

על שלשה דברים בעלי בתים יורדין מנכסיהן. מפני שאוכלין ושותין בעת שהם צריכין להתעסק בצרכי צבור, ומפני שהן מבקרים שדותיהם וכרמיהם בשבת, ומפני שמשחררין עבדיהן ואמהותיהם הכנענים.

שלשה דברים עלו במחשבה, ואם לא עלו, דין הוא שיעלו. ואלו הן. המת שיסריח, ו[ש]ישתכח מן הלב, והתבואה שתרקב. שאלמלא המת לא היה מסריח לא היה נקבר. ואלמלא שישתכח מן הלב, אין פוסקין בביתו. ואלמלא התבואה שתרקב, אין בני אדם מוכרין תבואתן לעולם.

ר' שמעון בן מנסיא אומר, על שלשה הב"ה בוכה בכל יום, על תלמיד חכם שאין לו פת בסלו, ועל תלמיד חכם שאינו עוסק בתורה באשמורת האחרונה, ועליו הכתוב אומר הדלת תסב על צירה ועצל על מטתו, ועל המתגאה חנם.

[שלשה דברים צריך אדם לבקש עליהם רחמים, על פרנס טוב, ועל שנה טובה, ועל חלום טוב].

שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות, המזלזל בנטילת ידים, והמשתין מים בפני מטתו כשהוא ערום, ומי שאשתו מקללתו בפניו ושותק.

שלשה דברים הם מעין העולם הבא, שבת, ושמש, ותשמיש.

שלש תכיפות הן. תכף לנטילה ברכה, תכף לגאולה תפלה, תכף לסמיכה שחיטה.

שלשה דברים נאמרו בצפרנים. קוברן צדיק, שורפן חסיד, מפזרן רשע.

שלשה דברים מביאין את האדם לידי פדגרא, פי' חולי הרגלים. מנעל דחוק, מטה קצרה, תשמיש ביותר.

שלשה חנות הן. חן אשה על בעלה, חן מקח על לוקחו, חן תורה על עושיה. ויש אומרים, אף חן מקום על יושביו.

שלשה נוחלין העולם הבא. הדר בארץ ישראל, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבתות.

שלשה דברים העושה אותן דמו בראשו. היושב בצלו של נר, והמכבה הנר בפיו, מפני שנכפה, והמשמש מטתו לפני הנר, מפני שהויין לו בנים נכפים.

שלשה פעמים הכרוז יוצא מלפני הב"ה בכל יום, ואומר, נוח לו לאדם שלא נברא, ועכשו שנברא, יפשפש במעשיו ויעשה רצון קונו.

שלשה דברים אין האדם ניצל מהם בכל יום, הרהור עבירה, ועיון תפלה, ואבק לשון הרע. ואמ' רב יהודה אמ' רב, רוב בגזל, ומיעוט בעריות, והכל באבק לשון הרע.

על שלשה דברים נאנחים גויים בכל יום, על השבת, ועל התורה, ועל המילה.

שלשה אין להם מחילה. המתרעם על מדותיו, והמדבר אחת בפה ואחת בלב, והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי.

שלשה דברים אפי' בתשובה לא יעלה להם רפואה. הבא על אשת איש, והמתכבד בקלון חבירו, והמכנה שם לחבירו. ויש אומ', אף המלבין פני חבירו ברבים, אפי' בדברי תורה.

ר' יוחנן אומר, שלש עבירות נכתבו על ידי ירמיהו, ועל כל אחת ואחת כתי' בתריה, העל אלה לא אפקוד בם, והעובר עליהם אין לו מחילה, לא יום הכפורים מכפר, ולא ייסורין ממרקין, ולא יום מיתה סולח. ואלו הן. הטוי הדין, והבא על אשת איש, והמספר לשון הרע. הטוי הדין, דכתי' שמנו עשתו [וגו'] דין לא דנו דין יתום ויצליחו, וכתיב בתריה, העל אלה לא אפקד בם. והבא על אשת איש, דכתי' סוסים מזויינים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו, וכתי' בתריה, העל אלה לא אפקד בם. והמספר לשון הרע, דכתי' חץ שחוט לשונם מרמה דבר, וכתיב בתריה, העל אלה לא אפקד בם. שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי, משלש עבירות הללו, איזה מהן קשה. אמ' להם, לשון הרע קשה מכלם.

שלשה דברים מתישין את הגוף. האוכל מעומד, והשותה מעומד, והמשמש מעומד.

ר' שמעון בן יוחאי אומר, שלשה הב"ה שונאן. האוחז באמה ומשתין, והמשמש מטתו בלא כסוי, אמרו עליו שהוא עושה מעשה בהמה, והמספר דברים שבינו לבין אשתו לשום בריה.

שלשה הב"ה אוהבן. מי שאינו כועס, ומי שאינו משתכר, ומי שאינו מעמיד על מדותיו.

רב הונא בריה דרב חלש, ונמשך לאותו עולם כמה לילות וכמה ימים. כיון שחזר, אמרו לו תלמידיו, רבי', במה פטרוך. אמ' להם, בני, אשריו מי שאינו מעמיד על מדותיו. העבודה, באו כתות של מלאכי השרת ולמדו עלי זכות, ולא קבלו מהם, עד שבא מלאך אחד, ואמ' להם, על מי אתם מלמדים זכות, שמא על זה שמעולם לא עמד על מדותיו. מיד פטרוני ממיתה לחיים.

שלשה אין חייהם חיים. הרחמנים, והרתחנים, ואניני הדעת.

בשלשה דברים האדם ניכר. בכוסו, ובכעסו, ובכיסו. ויש אומרים, אף בשוחקו.

בשלשה דברים עיניו של אדם כהות. המסתכל בקשת, ובפני המת, ובכהנים בשעה שנושאין את כפיהן.

שלשה דברים מאריכין ימיו של אדם. המאריך בתפלתו, והמרחיב יד על שולחנו, והמצניע עצמו בבית הכסא. דתניא כל המעיין בתפלתו סופו מתקבל, שנא' תכין לבם תקשיב אזניך. והמרחיב יד על שולחנו סופו מתעשר, שנא' ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח, מה כתיב בתריה, אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. והמצניע עצמו בבית הכסא, אין רוח רעה ולא מיתה שולטין בו, שכן מצינו בשאול, כשנכנס למערה בקש דוד להרגו, כיון שראהו שהצניע עצמו, לא הרגו, שנא' ואמר להרגך ותחס עליך.

שלשה דברים מקצרין ימיו של אדם. מי שנותנין לו ספר תורה לקרות בו ואינו קורא, וכוס של ברכה לברך ואינו מברך, והמנהיג גדולה לעצמו. ויש אומ', אף הרואה ספר תורה ואינו עומד בפניו.

שלשה הן קרובין למיתה ורחוקים מן החיים. ואלו הן. ישן עומד, ומקיז עומד, ומשמש עומד.

שלשה סימנין הן. סימן לעבירה הדרוקן, סימן לשנאת חנם ירקון, סימן לנבלות הפה אסכרה. ויש אומ', סימן לגסות הרוח עניות.

שלשה מזקינין בלא זמן. הדר בעלייה, והמגדל תרנגולים, ואומר דבר ואינו נשמע.

שלשה חייהם אינם חיים. המצפה לשולחן חבירו, ומי שאשתו מושלת עליו, ומי שייסורין מתגרין בו.

שלשה אינן רואין פני גיהנם. מי שיש לו חולי מעים, ודקדוקי עניות, והרשות. ר' מאיר אומר, מי שיש לו אשה רעה.

שלשה דברים צוה ר' יהושע את בנו. אל תעשה מום בעצמך, ואל תעמוד על המקח בשעה שאין לך דמים, אשתך טהורה הזקק לה לילה ראשונה.

שלשה הם קלים. הדר בבית חמיו, ואורח מכניס אורח, [וסובין].

שלשה דברים אז"ל. אכל ולא שתה, אכילתו דם, והוא תחלת חולי מעים. ולא אמרו אלא בסעודת שחרית. אכל ושתה, ולא הלך ארבע אמות, נרקבים בני מעיו, והוא תחלת רוח רעה. ולא אמרו אלא בערבית. היה צריך לנקביו ואכל, דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו, והוא תחלת ריח הפה. רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן, דומה לברזל שהוציאוהו מן האור ולא הכניסוהו במים.

מפני שלשה דברים אין נכנסים לחורבה, מפני חשד, ומפני המפולת, ומפני המזיקין.

שלשה צועקין ואינן נענין. המלוה מעותיו בלא עדים, ומי שיש לו אשה רעה ואינו מגרשה, והדר בעיר רעה ואינו יוצא ממנה.

שלשה חלומות מתקיימין. חלום שחרית, וחלום שחלם לו חבירו, והפותר חלומו בחלום.

שלשה דברים בודקין את האדם. יין, חומץ, דרך ארץ.

שלשה צועקין ואינן נענין. הקונה אדון לעצמו, והמחלק נכסיו בחייו, והמשיא בתו קטנה.

שלשה דברים אין בהם משום כבוד. בית הכנסת, ובית הכסא, [ובית המרחץ]. ויש אומרים, אין מכבדים לא בדרכים ולא בגשרים ולא בידים מזוהמות.

שלשה דברים אל יאמר אדם לחבירו מעצמו, אלא א"כ מבקש ממנו. ואלו הן. בתו, ותלמודו, ומעותיו.

שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות. המשמש מטתו ביום ערום, ועומד לפני הנר ערום, והמשמש בפני כל חי, ואפי' בפני תרנגול.

שלשה דברים מביאין את האדם לידי עשירות. עיון תפלה, ונושא ונותן באמונה עם הבריות, ועלוב לאנשי ביתו. ויש אומרים, מי שיש בו דעה, שנא' ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים.

שלשה חבושין הם. מצורע, ושומר הסף, ואשה.

שלשה פרוטות אין בהם סימן ברכה. שכר אשה, וריחים, ושכר בהמה.

שלשה דברים הן שחזרו למקומן. תורה, וישראל, וכסף וזהב. תורה היתה מן השמים, שנא' מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, וכיון שחטאו ישראל במעשה העגל, נשתברו הלוחות ופרח הכתב למקומו, שנא' התעיף עינך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים וגו'. ישראל היו מעבר הנהר, שנא' בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם וגו', ולשם חזרו, שנא' בבלה יובאו ושמה יהיו. כסף וזהב היו ממצרים, שנא' ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב וגו', ולשם חזרו, שנא' ויעל שישק מלך מצרים על ירושלם ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך וגו'.

שלשה דברים מעבירין את האדם על דעת קונו ועל דעת עצמו. דקדוקי עניות, והרשות, [ורוח] רעה.

שלשה דברים מוציאין את האדם מן העולם. עין הרע, ויצר הרע, ושנאת הבריות.

[שלשה דברים] מוציאין את האדם מן העולם. מי שאין לו סנדל, וסודר, והלן בבית הקברות. ויש אומ', אף הקורע בגדיו בחמתו.

שלשה דברים האוכל אותם דמו בראשו. שום קלוף, ובצל קלוף, וביצה קלופה, שעברו עליהן הלילה.

שלשה דברים ארז"ל. ריבה דם, ריבה שחין. ריבה מרה, ריבה נגע. ריבה שכבת זרע, ריבה צרעת.

שלשה מעיינות יש לו לאדם שאין להם הפסק. דם, ומרה, ושכבת זרע. ויש אומ', כל זמן שמרבה מימי רגליו מרבה ירקון.

ר' עקיבא אומר, בשלשה דברים אוהב אני את המדיים. כשהן יועצין, אין יועצין אלא בשדה. וכשהן נושקין, אין נושקין אלא על פסת יד. וכשחותכין בשר, אין חותכין אלא על גבי השולחן.

רבן גמליאל אומר, בשלשה דברים אני אוהב את הפרסים. צנועין באכילתן, ובבית הכסא, ובתשמיש.

א"ר ישמעאל, שלשה דברים שח לי סוריאל, שר הפנים. אל תחזיר אספרגוס אלא למי שנתנו לך. ר"ל כשתשתה ממשקה אספרגוס, והוא משקה מבושם, אל תחזור הכוס אלא למי שנתנו לך. [ואל תטול ידיך אלא ממי שנטל ידיו, ואל תטול חלוקך מן השמש בשחרית ותלבש], מפני שרוח רעה צופה לאימתי יעשה כן וילכד.

שלשה אין להם מחילה. הסך שמן לחבירו מכלי ריקן, והמדבר אחד בפה ואחד בלב, וגדול משניהם גונב דעת הבריות.

שלשה אין להם מחילה. גר שחזר לגיותו, והמוכר תרומה לשם חולין, והבועל אשתו נדה.

שלשה אין להם מחילה. הנהנה מאידיהן של גוים, ואוכל במקום אחד ומברך במקום אחר, והמתכבד בקלון חבירו.

שלשה דברים שקולין זה בזה, וצריכין כבוד. יראת חטא, ועושר, וחכמה.

שלשה שונאין את התורה. אשה, ועם הארץ, ותינוק.

שלשה דברים מרחיבין לבו של אדם. קול ערב, וריח בשמים, ונקיות.

שלשה קולות ערבין על בני אדם. קול תורה, וקול גשמים, וקול כספים.

שלשה קולות קשין על בני אדם. קול נערים, וקול עכברים, וקול חזירים. ויש אומ', אף רעמים וקול חמורים.

בשלשה מקומות צריך אדם לבדוק בנקביו. בכניסתו לבית הכנסת, ולבית המדרש, ולבית המשתה.

שלשה אין ממצעין ואין מתמצעין. כלב, אשה, וגמל. ר"ל אין בהם אמצעות, אלא הקצה האחד לטובה או לרעה.

שלשה דברים ממעטין כחו של אדם ומשחירין פניו. ואלו הן. פחד, דרך, עון. פחד מנין, דכתיב פחד ופחת. דרך מנין, דכתי' ענה בדרך כחי קצר ימי. עון מנין, דכתי' כי הילדות והשחרות הבל, דברים שעושה האדם בילדותו, משחירין פניו בזקנותו.

שלשה קלקלו בתיבה, ונתקלקלו, ונשתנו מן הבריות. חם, כלב, עורב. חם נהפך דמותו כעורב. כלב מתקשר בשמושו. עורב מזריע בפה, ואף הנקבה אינה יולדת אלא מפיה.

שלשה דברים הרואה אותן בחלום משיג אותו שלום. ואלו הן. הר, צפור, וקדרה. הר מנין, דכתי' ישאו הרים שלום לעם. צפור מנין, דכתי' כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלם גנון והציל פסוח והמליט. קדרה מנין, דכתי' ה' תשפות שלום לנו.

שלשה נביאים הן, שנים מהם נאים וטובים בחלום, ואחד בספק. ואלו הן. ישעיה, מלכים, וירמיה. ישעיה, הרואה או הלומד בחלום, יצפה לנחמה. מלכים יצפה לגדולה. ירמיה ידאג מן הפורענות. ויש אומ', אף יחזקאל, יצפה לגלות וסופו לגאולה.

שלשה חסידים הם. הרואה את ר' פנחס בחלום יצפה לחכמה. ר' אלעזר בן עזריה, יצפה לחסידות. ר' ישמעאל בן אלישע, ידאג מן הפורענות.

שלשה מפתחות ברא הב"ה, שלא מסרן ביד שליח. ואלו הן. של רחם, ושל גשמים, ושל תחיית המתים. של רחם, דכתיב ויפתח את רחמה. ושל גשמים מנין, דכתי' יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וגו'. של תחיית המתים, דכתיב בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי.

שלש כתות ליום הדין לעתיד לבא, צדיקים גמורים, ורשעים גמורים, ובינוניים. כת של צדיקים גמורים נכתבין לאלתר לחיי העולם הבא. וכת של רשעים נכתבים לאלתר לגיהנם, שנא' אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. של בינוניים, אמ' הב"ה לאברהם, בניך חטאו. אמ' לפניו, רבונו של עולם, בני הם ולא בניך, שאתה קראתם בנים, שנא' בני בכורי ישראל. אמ' הב"ה ליצחק, בניך חטאו, אמ' לפניו, רבונו של עולם, ימי שנותיו של אדם שבעים שנה, שנא' ימי שנותינו בהם שבעים שנה, הוצא חמשה ושלשים שנה שהן לילות, נשתיירו שלשים וחמשה, הוצא מהן עשרים שנה שאין אדם בר עונשין, ישתיירו חמש עשרה, הוצא מהן שבע שנים ומחצה של ייסורין, ישתיירו שבע ומחצה, הוצא מהן שלש ומחצה לערבי שבתות וערבי ימים טובים, ישתיירו ארבע, השלך עליו שתי שנים בשביל שאני נקרבתי לפניך על גבי המזבח, וקבל עליך שתי שנים הנותרים, כי אתה קראת אותם באהבה בני בכורי ישראל. באותה שעה יענו ויאמרו ליצחק, כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו. משיב ואומר להם יצחק, בעוד שאתם מסתכלין כנגדי, הסתכלו והודו לאביכם שבשמים. מיד פתחו כולם ואמרו, אתה ה' אבינו גואלנו מעולם למען שמך.

ר' יהודה אומר, שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל ושלש מתנות גדולות ניתנו על ידיהם. באר מים בזכות מרים, ועמוד הענן בזכות אהרן, והמן בזכות משה. מתה מרים נסתלקה הבאר, מת אהרן נסתלק עמוד הענן, וחזרו שתיהן בזכות משה, וכיון שמת משה, בטלו הכל.

שלש מדות טובות נוהגות בעולם. הנותן צדקה הוא משובח בעיני המקום ובעיני הבריות, והמלוה לכל אדם גדול מזה, ונותן למחצה ולמותר, הוא למעלה מכולן. פי' נותן מעות לחבירו הנצרך להתעסק בהם וחולקין הריוח.

שלש מדות נוהגות בתלמידים. שואל ומשיב, הרי זה משובח. שואל ואינו משיב, למטה ממנו. אין שואל ואין משיב, משונה מכולן. יראה ואין חכמה, בזוי. חכמה ואין יראה, שטות. אין חכמה ואין יראה, רשע. חכמה ויראה, צדיק גמור.

שלשה דברים צריך אדם ללמוד. הלכות שחיטה, ומילה, וכתיבה.

לעולם ידבק אדם בשלשה דברים, ויתרחק משלשה דברים. ידבק בשואלי שלום, ובעוסקי להתיר חליצה, ולהפר נדרים. ויתרחק מן המיאון, ומן הפקדונות, ומן הערבות. ויש אומ', אף מן המחלוקת.

שלשה דברים העושה אותם דמו בראשו. האוכל מאגודה של ירק כשהיא קשורה, והשותה שתי כוסות כאחד, והמקנח בחרס.

שלשה דברים מאבדין את המזונות. קול, צעקה, סערה.

[שלשה דברים קשין לו לאדם משום לשון הרע. הנותן בגדיו מראשותיו], והמחליף סנדל של שמאל לימין, קשה לשכחה, והתופר בגדיו עליו כשהוא לבוש.

שלשה דברים נאמרו בפוך. מגדל שער בעפעפים, ומפסיק את הדמעה, ומעביר את בת מלך.

שלשה דברים נאמרו [בכותח. מטמטם את הלב, ומסמא את העינים, ומכחיש את הגוף].

שלשה ספרים אמ' שלמה ע"ה ברוח הקדש. ואלו הן. שיר השירים, ומשלי, וקהלת. שיר השירים בקטנותו, משלי בילדותו, וקהלת בזקנותו.

שער ארבעה

ארבעה דברים אסורים, ומעין ארבעתן מותרין. אשת איש אסורה, יפת תואר מותרת. דם אסור, כבד מותר. חזיר אסור, לשון דג מותר. בשר בחלב אסור, כחל מותר.

ארבעה דברים הם גנאי לתלמיד חכם. המהלך אחר אשה בשוק, ואפי' היא אשתו, והמשחק בשוק, והמונע עצמו מבית המדרש, והמתחבר עם עמי הארץ.

ארבעה הב"ה מעיד עליהם בעצמו. על רווק הדר בכרך ואינו חוטא, ועל הדיין הדן דין אמת לאמתו, ועל עני שמחזיר אבדה, ועל הבודל ממשפחה שיצא עליה ערעור.

ארבעה צריכין שימור בשעתן. חולה, חיה, חתן, כלה. ויש אומרים, אף אבל, ותלמיד חכם בלילה.

ארבעה מדות יפות לבני אדם. תלמוד תורה, ומלאכה, ועצת זקנים, ורוח נמוכה.

ארבע מדות רעות לבני אדם. בטלה, ועצת הילדים, ושיחתן, ורוח גבוהה.

ארבעה דברים קשין זה מזה. מכת הלב קשה ממכת הגוף, מכת המות קשה ממכת הלב, אשה רעה קשה משניהן, חסרון כיס קשה מכלן.

ר' יוסי אומר, הוי [רגיל] בארבע דברים ואין אתה בא לידי חולי מעים. הוי רגיל בטיבול, בין בימות החמה ובין בימות הגשמים. [ולהקפות] אכילתך במים. ואל תעכב עצמך מבית הכסא כשאתה צריך לו. סעודה שהנאתך, משוך ידך ממנה.

ארבעה דברים מפסידין שכר העולם הזה ומבטלין פירות של העולם הבא. הלוקח סוס מן השוק לרכוב עליו, להתגאות לפני בני אדם. והמעמיד עבדיו לפניו, כדי להראות גדולה ברבים. ומי שהשעה משחקת לו ואינו עוסק בתורה ובצדקה ובגמילות חסדים. והמקבל שררה מן המלכות, ועושה בה בזרוע.

ארבעה דברים אז"ל. הוי משתדל עם מי שהשעה משחקת לו. והוי זהיר מן היועצך לפי דרכו. ובהיות טוב אל תקרא רע. ואל תהי חוטא ללא לך.

ארבעה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן. כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחבירו, ותלמוד תורה כנגד כולם.

ארבע חיות בכסא הכבוד, אדם, ואריה, ושור, ונשר. פני אדם ופני אריה מימינם, פני שור ופני נשר משמאלם. לכל אחת ואחת מארבע חיות שבכסא. פני אדם, כצורת יעקב אבינו ע"ה, שאם יחטאו ישראל, מביט הב"ה בצורתו, ומרחם עליהם. פני אריה כנגד משיח בן דוד, שהוא משבט יהודה, שנא' בו גור אריה, ואם יחטאו ישראל, ישאג כאריה, ומיד מרחם עליהם. פני שור כנגד משיח בן אפרים, שכתו' בו בכור שורו, ואם יחטא ישראל, גועה כשור, ומיד מרחם עליהם.

פני נשר כנגד אליהו זכור לטוב, שטס את העולם כלו בארבעה טיסות, ואם יחטאו ישראל, הוא טס לפני הב"ה, ומצפצף כנשר, ומיד מרחם עליהם, ומשיב ליעקב, אל תירא עבדי יעקב, ומשיב למשיח בן אפרים, מה אעשה לך אפרים, ומשיב למשיח בן דוד, מה אעשה לך יהודה, ומשיב לישראל, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא.

על ארבעה דברים נפרעין מן האדם בעולם הזה ובעולם הבא. ע"ז, וגלוי עריות, ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם. ר' אומר, אף על הגזל.

בארבעה דברים ישראל מרצין את המקום ברוך הוא. בתפלין של ראש, ושל יד, וציצית, ומילה.

ארבעה חשובין כמת. עני, וסומא, ומצורע, ומי שאין לו בנים. עני מנין, דכתי' כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. וכי מתים היו, והלא קיימים היו, אלא מתוך שהיו עניים ביותר, וירדו מנכסיהם, וישבו בשערי מצרים, והיו נוטלין מכל באי עולם, עוברין ושבין, פרוטה, נחשבו כמתים. סומא מנין, שנא' במחשכים הושיבני כמתי עולם. מצורע מנין, שנא' אל נא תהי כמת. ומי שאין לו בנים מנין. [שנא'] הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.

ארבעה דברים מאריכין ימיו של אדם. המאריך בתפלתו, ובשולחנו, ובבית הכסא, והמאריך בתלמודו. בתפלתו, שמא יענה. בשולחנו, שמא [יבאו עניים ויהנו ממנו. בבית הכסא, כדי שלא] יבא לידי חולי מעים. ובתלמודו, כדי שלא ישכח, דכתי' רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך.

ארבעה מתו בן מאה ועשרים שנה, משה, והלל הזקן, ורבן יוחנן בן זכאי, ור' עקיבא. משה היה במצרים ארבעים שנה ובמדין ארבעים שנה ובמדבר ארבעים שנה. הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושמש את שמעיה ואבטליון ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה. רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרקמטיא ארבעים שנה ושמש תלמידי חכמים ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.

ארבעה דברים יפים לחלום. נחש יפה לחלום. הרגו, אבדה פרנסתו, ויש אומ' נכפלה פרנסתו. נשכו, יהיה לו בן זכר. טוען רוקו אחריו, אין לו סימן יפה גדול מזה.

ארבעה דברים אז"ל בפת. אין מניחין כוס מלא על הפת, ואין מעבירין כוס מלא על הפת, ואין סומכין קערה בפת, ואין זורקין הפת.

ארבעה פרוטות אין בהם סימן ברכה. שכר כותבין ושכר מתורגמנין, וריחים, ומעות יתומים, ומעות הבאות ממדינת הים. ויש אומ', אף שכר אשתו והנושא אשה לשם ממון.

ארבעה אבקות הן. אבק ריבית, אבק ע"ז, אבק לשון הרע. אבק הרשות. [אבק רבית, כגון שהלוה לו חבירו מעות] וכשפורע אותן, אומר לו, השם ישלם לך כחסד שעשית עמדי. אבק ע"ז, כגון שהיה לו משא ומתן הרבה עם הגוים, ובא לכך. אבק הרשות, נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו. אבק לשון הרע, דכתי' ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. מכאן [אמרו ז"ל] שני צדיקים לקו זה מזה, יעקב ויוסף. יוסף, שסיפר לשון הרע, גרם בית האסורים לעצמו שנים עשר שנה, ויעקב, שקבלו, נסתלקה ממנו שכינה עשרים ושתים שנה.

ארבעה קנינים נקראו בעולם, תורה, שמים וארץ, וישראל ובית המקדש. תורה מנין, שנא' ה' קנני ראשית דרכו. שמים וארץ מנין, שנא' ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל מנין, שנא' עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. בית המקדש מנין, שנא' ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו. ויש אומ', אברהם קנין אחד.

ואף בעשרה יראי שמים, שמשכימין לבית הכנסת, נקראו קנין, שנא' זכור עדתך קנית קדם, ולא עוד אלא שבזכותן נגאלין ישראל, ומחזיר הב"ה שכינתו לציון, שנא' הר ציון זה שכנת בו.

ארבעה נקראו נחלה, תורה, וישראל, וירושלם, ובית המקדש. תורה מנין, שנא' וממתנה נחליאל. ישראל מנין, שנא' עמי ונחלתי ישראל. [ירושלם] מנין, שנא' אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה. בית המקדש מנין, שנא' תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. ויש אומ', אף יעקב אבינו ע"ה נקרא נחלה, שנא' יעקב חבל נחלתו. יכנס נחלה, בין נחלה לנחלה, ויבנה נחלה, ונקריב קרבן בנחלה, בזכות נחלה.

מפני ארבעה דברים בעלי בתין נמסרין למלכות. מפני פרוצין, ומפני מלוי בריבית, ומפני פוסקי צדקה ברבים, ומפני שיש בידן למחות ואינן מוחין.

ארבעה משלים אמרו ז"ל. אם יכבס אדם שק ויתלבן, תמצא דעת בכסילים. אם יעלה חמור בסולם, תמצא דעת בכובסים. אם ידור גדי עם נמר, תדור כלה עם חמותה. ואם תמצא עורב לבן כלו, תמצא כשרה בנשים.

שער חמשה

חמשה אין הדעת סובלתן. דל מתגאה, ועשיר מכחש, וזקן מנאף, ופרנס המתגאה על הצבור, והמגרש את אשתו שנים או שלשה פעמים ומחזירה.

חמשה דברים נאמרו בשום. משחין, משביע, מצהיל פנים, מרבה הזרע, והורג שרץ שבמעים.

חמשה דברים נאמרו בשור. הרוכב עליו בחלום עולה לגדולה, ואם השור רוכבו ימות, האוכל בשר שור בחלום יתעשר, נגחו הויין לו בנים שמנגחין בתורה, בעטו דרך רחוקה נזדמנה לו, נשכו ייסורין באין עליו. ויש אומרים, הרואה שור בריא בחלום שנת שובע יראה, שור כחוש שנת רעב.

חמשה נהרגין בשבת כמו בחול. זבוב של מצרים, וצרעה של נינוה, ועקרב של הדייב, ונחש של ארץ ישראל, וכלב שוטה בכל מקום.

חמשה דברים נאמרו בכלב שוטה. פיו פתוח, ורירו נוטף, ואזניו סרוחות, וזנבו בין יריכיו, ומהלך לצדדין. ויש אומרים, נובח ואין קולו נשמע.

חמשה דברים נאמרו שכל אחד ואחד מהן אחד מששים. ואלו הן. אש, דבש, שינה. חלום, שבת. אש, אחד מששים בגיהנם. דבש, אחד מששים במן. שינה, אחד מששים [במיתה. חלום, אחד מששים] בנבואה. ושבת, אחד מששים בעולם הבא.

חמשה דברים מעמידין את החכמה. האוכל פת שבשלה כל צרכה, וביצה מגולגלת, והשותה מים הנותרים מן העיסה, ומי שטובל אצבעותיו במלח שנים ושלשה פעמים ואוכל, והרגיל בשמן זית.

חמשה דברים העושה אותן דמו בראשו. העובר בין דקל לכותל, והעובר בין שני דקלים, ומי שעובר בין מין שמורין, והשותה מים מגולין, ושנים שיושבין ורחל ביניהם. ויש אומ', אף הישן בצל דקל ובצלה של לבנה.

חמשה דברים צוה כנען את בניו. אל תדברו אמת, ואל תתרחקו מן הגזל, ותהיו שטופין בזמה, ואהבו זה את זה, ושנאו את אדוניכם. ויש אומרים, אהבו שינה ושנאו מלאכה.

חמשה דברים נאמרו בשכר. קשה לראש, ולעינים, ולגוף, ולזרע, ולכח.

חמשה דברים נאמרו בגרגיר. מאיר עינים, מצהיל פנים, מרבה זרע, מרבה כח, ממעט כשפים.

חמשה דברים נאמרו בקרומית של קנה. אין שוחטין בהן, ואין מלין בהן, ואין מקנחין בהן, ואין חותכין בשר בהן, ואין מצחצחין בהם את השנים.

חמשה דברים הב"ה מתחרט עליהן שבראן. כשדים, ישמעאלים, ויצר הרע, וגלות, ודור המבול. כשדים מנין, דכתיב הן ארץ כשדים זה העם לא היה. ישמעאלים מנין, שנא' ישליו אהלים לשודדים וגו'. יצר הרע מנין, דכתי' ואשר הרעתי וגו'. דור המבול מנין, שנא' וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ.

חמשה אין מורישין לבניהם, ואם מורישין לבניהם, אין מורישין לבני בניהם. ואלו הן. המשחק בקוביא, ומלוה ברבית, ומגדלי בהמה דקה, וכהנים [המלוין על] התרומות, ולוים [על] המעשרות.

חמשה [לא] מעלין ולא מורידין. הגוים, ועבדים, והלסטים, וגר שמל ולא טבל ושטבל ולא מל, וגר אוכל נבלות. אבל המינין והמסורות מורידין ולא מעלין.

חמשה אין להם מחילה, המרבה לחטוא, ו[מרבה] לשוב, והחוטא בדור זכאי, והחוטא על מנת לשוב, וכל מי שיש בידו חילול שמים.

חמשה דברים אין אדם רשאי להתהלך בהם. שנאה, נקמה, קנאה, עזות, עלילה.

חמשה אנשים נדמו לאדם הראשון ולקו. שמשון בכחו ולקה בכחו, שנא' ויט בכח. שאול בצוארו ולקה בצוארו, שנא' ויקח החרב ויפול עליה. אבשלום בשערו ולקה בשערו, שנא' ויחזק ראשו באלה. אסא ברגליו ולקה ברגליו, שנא' רק לעת זקנתו חלה את רגליו. צדקיהו בעיניו ולקה בעיניו, שנא' ואת עיני צדקיהו עור.

חמשה דברים נחסר הבית האחרון מן הראשון. ואלו הן. אש, וכרובים, ארון, ורוח הקדש, ואורים ותומים.

חמשה דברים עשה הב"ה בגמילות חסדים. [זיווג זה לזה, שנא' ויבן ה' אלהים את הצלע]. הלביש ערומים, דכתי' ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. קבר מתים, דכתי' ויקבור אותו בגיא. ניחם אבלים, דכתי' ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו. ביקר חולים, דכתי' וירא אליו ה' באלני ממרא.

שער ששה

ששה דברים צוה רבינו הקדוש את בניו, שלשה דברים ליראת חטא ושלשה לדרך ארץ. שלשה ליראת חטא, אל תישן על המטה עד שתקרא ק"ש, ואל תכנס לבית המדרש אחרון, ואל תאכל בשבת עד שתגמור את הפרשה. ושלשה בדרך ארץ, ואלו הן, אל תחתוך בשר על יריכך, כדי שלא תחתוך בשרך, ואל תשיח אחרי הכותל, דאז"ל אזנים לכותל, אזנים לבית, וכשתגיע לנהר תן מנעליך על רגלך עד שתעבור, ואע"פ שיש לך עבדים ושפחות שיציעו מטתך, אל תסמוך בהן, אלא אתה בעצמך הציע מטתך.

ששה דברים אחרים צוה רבינו הקדוש את בנו. אל תדור בשכונה עם הליצנים, ואל תשב על אדרת שער, ואל תדור בעיר שראשה אלא תלמיד חכם, ואל תעמוד לפני השור בשעה שהוא עולה מן האגם, מפני שהשטן מרקד לו בין קרניו, ואל תבריח עצמך מן המכס, שמא תפסיד הכל.

ששה דברים צוה ר' עקיבא את ר' שמעון בן יוחאי, כשהיה חבוש בבית האסורים. אמ' לו, למדני תורה. אמ' לו, איני יכול. אמ' לו, אמור לי דבר אחד. אמ' לו, יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק, וכשאתה מלמד לבניך תורה למדם מספר מוגה, ואם בקשת ליחנק התלה באילן גדול, ואל תבשל בקדרה שבשל בה חבירך, ואל תכנס לעיר ולא לביתך פתאום, וכ"ש לבית חבירך, בגרה בתך שחרר עבדך והשיאה.

ששה דברים משכחין התלמוד. האוכל פת שאכל עכבר ממנו, ופת שאכל חתול וכלב ממנו, והאוכל לב בהמה, ושותה מים הנותרים מן הרחיצה ומים הנותרים מן השתייה, והרוחץ רגליו זו על גב זו, והמזיע עצמו בבית המרחץ כשהוא עומד, וההולך לריח נבלה.

ששה דברים העושה אותן דמו בראשו. הבא מן הדרך יגע, ונכנס למרחץ, הקיז דם, ושתה ונשתכר, וישב על גבי קרקע, ושימש מטתו. אם עשאן כולן כאחד ומת דמו בראשו.

ששה דברים נאמרו בעמי הארץ. אין [מקבלין] מהם עדות, ואין מוסרין להם סוד, ואין מוסרין להם עדות, ואין מכריזין על אבדתן, ואין מתלוין עמם בדרך, ואין עושין מהן אפוטרופוס.

ששה דברים גנאי הם לתלמיד חכם. המחשיך בדרך, והיוצא לשוק כשהוא מבושם, והנכנס באחרונה לבית המדרש, והיוצא במנעלים המטולאים, והמיסב במסיבה של עמי הארץ ובחבורתן, והמפסיע פסיעה גסה, וההולך בקומה זקופה. שאלו את ר' ישמעאל, מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת. אמ' להם, ובחול מי התירה. ומפני מה אסורה, מפני שהיה קשה לעינים וממעטת את הכח.

ששה בוחרים המות מחיים. ואלו הן. ימות האדם ואל יהרג במיתה משונה. ימות האדם ואל יגלה ממקומו. ימות האדם ואל ימותו בניו בחייו. ימות האדם ואל ישב בחושך. ימות האדם ואל יצטרך לבריות. ימות אדם ואל ישכח תלמודו. ויש אומרים, ימות אדם ואל יפול ביד אשתו ובניו.

ששה דברים נאמרו במצוקה. מכהה את העינים, ומתשת את הגוף, ומכרעת את הפנים, ומחלשת החיל, ומרבה מי רגלים, וממעטת את הזרע. ויש אומרים, אף מקלקלת את הזיעה ומחתכת את הרגלים.

ששה מלאכים ממיתין. ואלו הן. [גבריאל], קפציאל, משבית, משחית, ואף, וחמה. גבריאל על המלכים, קפציאל על הבחורים, משבית על החיות, משחית על הקטנים, אף וחמה על האדם ועל הבהמה.

ששה דברים צוה מלאך המות את ר' יהושע בן לוי. בני, אל תלך באמצע הדרך בימי הדבר, ואל תעמוד בפני הנשים כשהן חוזרות מאחרי המת, שיש לי רשות לחבל, וחרבי שלופה, ואני מרקד בפניהם, וכשתכנס אצל החולה, אל תשב למראשותיו ולא למרגלותיו ולא על הכרים ולא על הכסתות, אלא על הארץ כנגדו, מפני שהשכינה למראשותיו, ואני למרגלותיו, וחרבי שלופה בידי, ואל תסתכל בנוי אשת איש, ולא במקושטת בבגדי צבעונין, ולא בתשמיש בהמה חיה ועוף, ולא בבגדים צבועין של אשה הניכרת לך ובעלה ניכר לך. הוי זהיר בכל אלו, ואפי' יש לך עינים כמותי, אל תסתכל בהן, שאני מלא עינים. כיון שאני בא אצל החולה, שוב אין לו חיים, אני עומד למעלה ממנו, וחרבי שלופה בידי, וטיפה מרה תלויה בה, וכשהיא נופלת לתוך פיו, ממנה מת, ממנה מסריח, ממנה פניו מוריקות.

ששה דברים נאמרו בבני אדם, שלשה כבהמה ושלשה כמלאכי שרת. אוכלין ושותין כבהמה, פרין ורבין [כבהמה], ומתין כבהמה. ושלשה כמלאכי שרת. מהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת, ומדברים בלשון הקדש, ויש להם בינה.

ששה דברים נאמרו בשדים, שלשה כבני אדם ושלשה כמלאכי השרת. אוכלין ושותין כבני אדם, ויולדין כבני אדם, ומתין כבני אדם. ושלשה כמלאכי השרת. יש להם כנפים, ומהלכין מסוף העולם ועד סופו, ויודעין מה שהיה ומה שיהיה ומה שבשמים ובארץ. ויש אומרים, מהפכין פניהם כמלאכי השרת.

שער שבעה

שבעה דברים עתיד משיח להראות להם לישראל. ראשון, מראה להם כסא הכבוד. שני, מעלה קרח ועדתו. שלישי, מראה להם גן עדן. רביעי, עץ חיים. חמישי, גיהנם. ששי, כל הצדיקים. שביעי, מראה להם החיים והמתים.

שבעה כמנודין לשמים. מי שאין לו תפלין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו ומנעל ברגליו, ומי שאין לו אשה, ומי שיש לו אשה ואין לו בנים, ומי שיש לו בנים ואינו מלמדם לתלמוד תורה, ומי שאינו רץ לדבר מצוה, ומי שאינו רגיל בבית הכנסת, ומי שאוכל בלא נטילת ידים.

שבעה שמות נקראו ליצר הרע. מפי הב"ה נקרא רע, שנא' כי יצר לב האדם רע מנעוריו. מפי דוד נקרא טמא, שנא' לב טהור ברא אלהים. מפי שלמה נקרא שונא, [שנא'] אם רעב שונאך האכילהו לחם. מפי יחזקאל נקרא אבן, שנא' והסירותי את לב האבן מבשרכם. מפי ישעיה נקרא מכשול, שנא' הרימו מכשול מדרך עמי. מפי יואל נקרא צפוני, שנא' ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אל הים הקדמוני וסופו אל הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות. פי' ואת הצפוני, זה יצר הרע, שהוא צפון בלב. והדחתיו אל ארץ ציה ושממה פניו אל הים הקדמוני. פניו אל הים, בית ראשון, עד החריבו. ועלה באשו ותעל צחנתו, שהניח כל האומות ונתגרה בהם בישראל. כי הגדיל לעשות, כל שגדול מחבירו יצרו גדול.

שבעה הם שלא שלט בהם יצר הרע בעולם. ואלו הן. אברהם, יצחק, ויעקב, [חנוך], משה, ישי, ודוד.

שבעה עמודי עולם יצאו מרות המואביה, שנתברכו בשבע ברכות. ואלו הן. דוד, חזקיה, משיח, דניאל, חנניה, מישאל, ועזריה. בדוד כתיב, ויען אחד מהנערים ויאמר ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו. בן, שהוא בניינו של עולם. יודע נגן, יודע לשאול. וגבור חיל, יודע להשיב. ואיש מלחמה, יודע לפלפל. ונבון דבר, שמבין דבר מתוך דבר. ואיש תואר, שמראה פנים בהלכה. וה' עמו, הלכה כמותו בכל מקום. בחזקיה כתיב, כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום. פלא, שעשה הב"ה פלא בימיו. יועץ, שיעץ את ישראל עצה טובה והקריבן לפני אביהם שבשמים. אל גבור, שנתעסק בגבורתו של אל ונתעסק בגבורתה של תורה. אבי עד, שנעשה אב לישראל, עד שנתעסק בבנין בית המקדש, שנקרא עדי [עד]. שר, שנעשה שר על ישראל. שלום, שעקר כל ע"ז שבעולם ועשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. במשיח כתי', ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'. בדניאל וחנניה מישאל ועזריה כתי', ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך.

שבעה הן כרותי ברית. אברהם, יצחק, ויעקב, משה, אהרן, ופנחס, ודוד. באברהם כתיב, ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר. יצחק ויעקב, שנא' וזכרתי את [בריתי] יעקב ואף את בריתי יצחק. משה, שנא' הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות, וכתי' כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. באהרן כתי', בריתי היתה אתו החיים והשלום. בפנחס כתי', והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. בדוד כתי', כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי.

תוכן העניינים

מנורת המאור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה