אור ברסלב
מנורת המאור יב; פרק משא ומתן

מנורת המאור· רבי ישראל אלנקאוה

יב; פרק משא ומתן

יא; פרק גידול בנים

גדולת הנושא ונותן באמונה

בענין משא ומתן

יגיע כפיך תאכל בני אל גדולות ממך תקח למנה שמח במלאכתך כי בה תכובד ולא תבוש בכל רגע ועונה ראה חרוץ מלאכה תעשירו ולא ידל לעת שיבה וזקנה אהוב משא ומתן באמת גם כפך תהיה תמיד נכונה להועיל אורך אשריו ואשרי אנוש נושא ונותן באמונה.

אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו, יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.

גרסינן במ' ברכות בפרק קמא, א"ר חייא בר אמי משמיה דעולא, גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאלו בירא שמים כתי' (תהלים קכח, א) אשרי כל ירא ה', ובנהנה מיגיעו כתי' (תהלים קכח, ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. וגרסי' במכילתא (והיה) אם שמע תשמע לקול ה' אלהיך וגו', והישר בעיניו תעשה, זה משא ומתן. מלמד שכל הנושא ונותן באמונה, ורוח הבריות נוחה הימנו, מעלין עליו כאלו קיים את כל התורה כולה. וגרסינן במ' נדה בפרק תינוקת, מה יעשה אדם ויתעשר, ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה. וגרסי' במדרש משלי איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה, הנושא ונותן באמונה נכסיו מתברכין, והב"ה מזמן לו פרנסתו. מפני שבני אדם בוטחים באמונתו ויהיה ממונם מצוי אצלו תמיד. ולא די לו שיתפרנס מן האמונה, אלא שנקרא צדיק, שנא' וצדיק באמונתו יחיה.

וגרסינן במכילתא ויאמינו בה' ובמשה עבדו. גדולה אמונה לפני מי שאמ' והיה העולם, שבשכר האמונה שהאמינו ישראל זכו ששרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנא' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, וכתיב בתריה (שמות טו, א) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. וכן אתה מוצא באברהם שלא ירש העולם הזה והעולם הבא אלא בשכר אמונה, שנאמר (בראשית טו, ו) והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, וכתיב בתריה (בראשית טו, ז) ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת וגו'. וכן אתה מוצא שלא עלו ישראל ממצרים אלא בשכר אמונה, שנא' ויאמן העם וגו'. ואומ' אמונים נוצר ה', מזכיר אמונת אבות. ואומר ויהי ידיו אמונה. ואומר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, בשער זה נכנסים בעלי אמנה. וכן הוא אומר טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, כי שמחתני ה' בפעלך במעשי ידיך ארנן. מי גרם לנו לשמוח בשמחה הזאת, אמונה שהאמינו ישראל בהב"ה בעולם הזה, שכלו לילות. וכן יהושפט אומר האמינו בה' אלהיכם ותושעו. וכן אתה מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא באמונה, שנא' אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה, וכתי' (הושע ב, כב) וארשתיך לי באמונה וגו'. ואומר וצדיק באמונתו יחיה. וכתי' (ירמיהו ה, ג) ה' עיניך הלא לאמונה. וכתי' (ישעיהו כה, א) עצות מרחוק אמונה אומן.

והאמת הוא גדול לפני הב"ה, והעולם עומד על האמת. כדגרסי' במדרש גדול הוא האמת, שהוא אחד משלשה עמודים שהעולם עומד עליהם, דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום.

גדול הוא האמת, שכל מי שעושה מלאכתו באמת עם הבריות כאלו קיים את התורה כלה, שנא' צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. ולא נברא העולם אלא באמת, כמו שמצינו במעשה בראשית, שרמז הכתוב אמת בסופי תבות בו' פסוקים. ואלו הן. א' ברא" אלהים" את". ב' וירא" אלהים" את" האור. ג' ויברא" אלהים" את" האדם. ד' ויברא" אלהים" את" התנינים הגדולים. ה' וירא" אלהים" את" כל. אשר עשה. ו' ברא" אלהים" לעשות". ללמדך שכל מה שנברא בו' ימי בראשית שהוא קיים על האמת. ולכך תקנו ששה פעמים אמת באמת ויציב, כמו שכתבתי למעלה בפ' שני.

ובית המקדש לא היה קיים אלא על האמת, שנא' אתי מלבנון תבאי, ראשי תיבות אמת. והלבנון הוא בית המקדש, כדמתרגמינן ההר הטוב הזה והלבנון, טורא טבא הדין ובית מקדשא. וכשהפכו האמת הלכו בגולה, שנא' תשורי מראש אמנה, בראשי אותיות אמת הפוך. ולא עוד אלא שהב"ה נקרא אמת, שנא' וה' אלהים אמת. ובזמן שהאמת מצויה בארץ, הב"ה מוריד גשמים בעתם ומברך את תנובת השדה, שנא' אמת מארץ תצמח, ראשי אותיות אמת. מה כתיב בתריה (תהלים פה, יג), גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה. אבל בזמן שהאמת אינה מצויה בארץ, הב"ה מביא על הארץ רעה, שנא' ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל וירא ה' וירע בעיניו.

לפי' הנושא ונותן שלא באמונה, ואינו שמח בחלקו, ורודף אחר העושר, ומשתדל לקנות ממון שלא כדין, הרי זה מביא רעה על העולם, והוא מזומן להפסד גדול בממונו ובגופו, שנא' ואץ להעשיר לא ינקה. ופתע פתאום תפול מארה בנכסיו ובכל ממונו, וירד מנכסיו. ויצטרך לבריות, ועליו נאמר (ירמיהו יז, יא) קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל. פירוש עוף, ששמו קורא, הוא גוזל וחומס העופות ונוטל ביציהן ומחמם עליהן, כסבור שיוצאין האפרוחים ממנו, אע"פ שלא הטיל הוא אותן הביצים, וכתי' (ירמיהו יז, יא) ולא ילד, והוא עושה חומרים מן הביצים שגזל ומחמם אותם, כדמתרגמי' חמרים חמרים דגורין דגורין, ואחר שמחמם אותן ותגמר בריאתם אחר שטרח בהם, יצאו האפרוחים ממין העופות שהטילו אותן הביצים, וכשהן גדלים יפרחו להם וילכו כל מין למינו, וישאר הקורא בדד מהן, אחר שטרח בהם וחימם הביצים וגידל האפרוחים. כך הוא מי שהוא עושה עושר שלא במשפט ושלא באמת, סופו לירד מנכסיו ויצטרך לבריות ואחריתו יהיה נבל. ומה טוב ומה נעים המעט הקנוי בדין ובמשפט יותר מן ההרבה הקנוי שלא כדין, שנאמר (משלי טו, יז) טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו, וכתי' (משלי יז, א) טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב. והנושא ונותן באמונה הב"ה מברך מעשה ידיו, והנושא והנותן שלא באמונה מארה ומהומה נופלת בכל נכסיו. כדגרסי' בויקרא רבה א"ר לוי, ברכות מברכות בעליהן, קללות מקללות בעליהן. ברכות מברכות בעליהן כיצד. אבן שלימה וצדק יהיה לך, אם עשית כן והיה לך מה לישא מה ליתן, מה ליקח מה למכור, שכן הוא אומר יהיה לך, הוי ברכות מברכות בעליהן. קללות מקללות בעליהן כיצד. לא יהיה לך בכיסך אבן ובן גדולה וקטנה, לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה. אמ' הב"ה, אני אמרתי אבן שלמה וצדק יהיה לך, אם עשית כן יהיה לך מה לישא מה ליתן שכן כתי' יהיה לך, [אני אמרתי לא יהיה בכיסך אבן ואבן, אם לא עשית כן לא יהיה לך מה ליתן מה ליקח ומה למכור], הוי קללות מקללות בעליהן.

וגרסינן בתוספתא דבבא קמא שבעה גנבים הם, ואלו הן, א' גונב לדעת הבריות, ב' המסרב בחבירו לארחו ואין בלבו לקרותו, ג' המרבה לחבירו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל, ד' הפותח לחבירו חביות שמכורות לחנוני, ה' המעוות במדות, ו' המשקר במשקולות, ז' המערב חומץ ביין. וכל הגונב דעת הבריות כאלו גנב דעת עליונה. וגרסי' בספרי לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה. מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שקר במדה קרוי עול, שנוי, משוקץ, תועבה, [וחרם], וגורם לחמשה דברים, א' מטמא את הארץ, ב' מחלל את השם, ג' מסלק את השכינה, ד' מפיל את שונאי ישראל בחרב, ה' מגלה אותם מארצם. מאזני צדק, צדק את המאזנים יפה. אבני צדק, צדק את המשקולות יפה. איפת צדק, צדק את האיפות יפה. הין צדק, צדק את ההינין יפה. מכאן אמרו חכמים הסיטון, פי' חנוני, מקנח את מדותיו אחד לשלשים יום ובעל הבית אחד לשנים עשר חדש. וחייב להכריע לו טפח. פי' כששוקל החנוני לבעל הבית, מוסיף על הדבר ששוקל עד שתכריע כף המאזנים שבה הדבר השקול את הכף האחרת שהאבן בה טפח. היה שוקל עין בעין, פי' המאזנים ממוצעים, נותן לו גירומין אחד בעשרה בשביל ההכרעה, בין בלח בין ביבש.

אמ' רב ביבי בשם רב הונא, מאי מאזני מרמה תועבת ה' ואבן שלימה רצונו, אם ראית דור שמדותיו של שקר, דע שהמלכות באה ומתגרה באותו הדור, מאי טעמא, מאזני מרמה תועבת ה'. א"ר לוי, מה כתי' בתריה (משלי יא, ב), בא זדון ויבא קלון. ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא אמ', כתי' (ויקרא יט, לו) מאזני צדק אבני צדק, איפשר דור שמדותיו של שקר שהוא זכאי. א"ר לוי, אף משה רמזה לישראל מן התורה, שנא' לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה, אם עשית כן, דע שהמלכות באה ומתגרה באותו הדור, מאי טעמא, כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול, מה כתי' בתריה (דברים כה, יז), זכור את אשר עשה לך עמלק.

להתרחק מן הגזל

וישתדל ליתן יותר ממה שיש לו [ליתן], כדי להתרחק מן הגזל. לפי שבעון הגזל הגשמים נעצרין. כדגרסי' בפרק סדר תעניות א"ר אמי, אין הגשמים נעצרין אלא בעון הגזל, שנא' (הן) על כפים כסה אור, ואין כפים אלא גזל, שנא' ומן החמס אשר בכפיהם, ואין אור אלא מטר, שנא' יפיץ ענן אורו. וגרסינן במ' סנהדרין בפרק חלק, א"ר אלעזר, בוא וראה כחו של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם גזר דינם אלא עד שפשטו ידם בגזל, שנא' כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ.

וגרסינן בבבא מציעא בפ' איזו היא נשך, ת"ר לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, במדה זו מדת קרקע, שלא ימדוד לאחד בימי החמה ולאחד בימות הגשמים, במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח, במשורה שלא ירתיח. פי' המשורה הוא כלי קטן ומודדין בו הלח, אומר שלא ירתיח השמן או הדבש בשעה שמודד אותן לבעל הבית, כדי שיתפחזו במדה וישפכו מיד על פי המדה. והלא דברים קל וחומר, ומה משורה, שהוא אחד משלשים ושלשה בלוג, הקפידה תורה עליו, קל וחומר הין וחצי הין ושלישית הין ורביעית הין, לוג וחצי לוג ורביעית לוג ושלישית לוג. אמר רבא, למה ליכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית, יציאת מצרים בציצית, יציאת מצרים במשקולות. פי' בכל אחד מהג' הוא אומר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. אמ' הב"ה, אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור ובין טיפה שאינה של בכור, ואני מבחין ועתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו שהן של גוי ומלוה אותן לישראל ברבית, אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור ובין טפה שאינה של בכור, אני הוא מבחין ועתיד ליפרע ממי שטומן משקלותיו במלח ושוקל בהן, ואני מבחין ועתיד ליפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. פי' קלא, צבע שהוא כעין התכלת.

וגרסינן במדרש תנחומא הוו זהירין דלא למיגזל ודלא למחטף מידי חד מן חבריה, שאין לנו חמור בכל מעונש הגזל. דאמ' ר' אלעזר, כל עבירות שבתורה עברו דור המבול ולא נחתם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנא' החמס קם למטה רשע. א"ר אלעזר, מלמד שזקף ועמד לפני הב"ה ואמ', רבונו של עולם, לא מהם ולא מהמונם. וגרסי' בפרק במה מדליקין בעון הגזל הגובאי הווה והרעב הווה ובני אדם אוכלין בשר בניהם ובנותיהם, שנא' שמעו (את) הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה, וכתי' (יואל א, ד) יתר הגזם אכל הארבה, וכתיב (ישעיהו ט, יט) ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו איש בשר זרועו יאכלו. אל תקרי בשר זרועו אלא בשר זרעו.

וגרסי' במדרש משלי אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער. פירוש אל תגזל דל, מפני שבדלותו אינו יכול להציל נכסיו. ולאו דוקא דל, אלא אפי' עשיר, אלא אמר אל תגזל דל, מפני שגזל הדל הוא עון גדול, כדא' וגר לא תונה ולא תלחצנו. וגרסינן בבבא קמא בפרק הגוזל, כל הגוזל פרוטה לעני כאלו גוזל נשמתו ממנו. רב הונא ורב חסדא, חד אמר נפשו של נגזל, וחד אמר נפשו של גזלן. מאן דאמ' נפשו של נגזל, דכתי' (משלי א, יט) כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. ומאן דאמ' נפשו של גזלן, דכתי' (משלי כב, כב) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. ר' אומר, שלשה אין הפרגוד נעול בפניהם, אונאה וגזל וע"ז. אונאה, דכתי' (עמוס ז, ז) הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך. גזל, דכתי' (ישעיהו ס, יח) חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד חולי ומכה. ע"ז, דכתי' (ישעיהו סה, ג) העם המכעיסים אותי על פני תמיד.

ומאן דגזל מיהדר ליורשיו ומכפר ליה, וכי מיהדר לנגזל מיבעי ליה לאחולי ליה, כי היכי דלא לימנע מלעשות תשובה. [ד]ת"ר הגזלנין ומלוי ברבית [שהחזירו] אין מקבלין מהן, וכל המקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו. והני מילי שאין הגזילה חוזרת בעיניה, אבל חוזרת בעיניה מקבלין, דאמ' ר' יוחנן, בימי ר' נשנית משנה זו. מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה. אמרה לו אשתו, ריקה, אם אתה עושה תשובה אפי' אבנט שאתה חוגר בו אינו משלך. באותה שעה נמנע מלעשות תשובה. באותה שעה אמרו, הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהם, והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו.

שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי, מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן, שהגנב משלם תשלומי כפל, תשלומי ארבעה וחמשה, ובגזלן כתי' (ויקרא ה, כג) והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזילה אשר גזל. אמר להם, זה השוה כבוד עבד ל[כבוד] קונו, וזה לא השוה כבוד [עבד] ל[כבוד] קונו. שהגנב כביכול עשה עין של מעלה כאלו אינה רואה ואוזן של מעלה כאלו אינה שומעת, שנא' הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו. ואומר אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ. אמ' ר' מאיר, משל למה הדבר דומה, לשנים שהיו בעיר אחת ועשו משתה, אחד זימן את בני העיר ולא זימן את בן המלך, ואחד לא זימן את בני העיר ולא זימן את בן המלך, [מי ראוי ליענש יותר, הוי אומר, זה שזימן את בני העיר ולא זימן את בן המלך].

להתרחק מן האונאה

[גרסינן במדרש השכם הזהיר הקב"ה את ישראל על האונאה, שכל מי שמוכר חפץ לחבירו אסור לו שיונה, לא המוכר ללוקח, ולא לוקח למוכר. שכך אמרו רז"ל, וכי תמכרו ממכר לעמיתך, אין לי אלא שנתאנה לוקח, נתאנה מוכר מנין, ת"ל (ויקרא כה, יד) או קנה מיד עמיתך. ומנין כשאתה מוכר שלא תמכור אלא לעמיתך, ת"ל וכי תמכרו ממכר לעמיתך. ומנין כשאתה קונה לא תקנה אלא מיד עמיתך, ת"ל או קנה מיד עמיתך. אין לי אלא קרקעות שדבר בהם הכתוב, ומנין לרבות כל דבר המטלטל, ת"ל מיד עמיתך. ומנין שאין אונאה בקרקעות, ת"ל או קנה מיד עמיתך, כלומ' המטלטלין יש להן אונאה והקרקעות אין להם אונאה. ומנין שאין אונאה לעבדים, ת"ל והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה, מה אחוזה אין לה אונאה, אף עבד אין לו אונאה. ומנין שאין אונאה להקדשות, ת"ל אל תונו איש אחיו, אחיו ולא הקדש. ומנין שאין אונאה לשטרות, ת"ל ממכר, מה זה מיוחד שגופו מכור וגופו לקוח, יצאו שטרות שאין גופן מכר ואין גופן ממון. [מכאן אמרו], המוכר שטרותיו לבשם יש לו אונאה. אל תונו איש את אחיו, זו אונאת ממון. יכול זו אונאת דברים, כשהוא אומר ולא תונו איש את עמיתו, הרי אונאת דברים אמור, הא מה אני מקיים אל תונו איש את אחיו, הרי אונאת ממון. וכמה היא האונאה, ד' כסף מכ"ד לסלע, דהיינו שתות למקח. ועד אימתי מותר להחזיר, עד כדי שיראה לתגר או לקרוביו או לבקי. הורה ר' טרפון בלוד, האונאה שמונת כסף לסלע, דהיינו שליש למקח, ושמחו תגרי לוד. חזר רבי טרפון ואמר, מותר להחזיר כל היום. אמרו, יניח לנו רבי טרפון את מקומינו, וחזרו לדברי חכמים. אחד הלוקח ואחד המוכר יש להם אונאה, וכשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר. ומי שהוטל עליו, ידו על העליונה, שהוא אומר לו, תן לי מעותי או תן לי מה שאוניתני. אל תונו איש את אחיו, איש, אין לי אלא איש את איש, איש את אשה ואשה את איש או את אשה מנין, ת"ל איש את אחיו מ"מ. ר' יהודה אומר, תגר להדיוט יש לו אונאה, הדיוט לתגר אין לו אונאה.]

וגרסינן במדרש השכם ולא תונו איש את עמיתו. יכול אונאת דברים או יכול אונאת ממון, כשהוא אומר אל תונו איש את אחיו, הרי אונאת ממון. אמור מה אני מקיים ולא תונו איש את עמיתו, הרי אונאת דברים. כיצד. אם בעל תשובה הוא, לא יאמר לו זכור מה היו מעשיך הראשונים, ואם היה בן גרים, לא יאמר לו מה היו מעשי אבותיך, שנא' וגר לא תונה ולא תלחצנו. היו חולאים באים עליו, ייסורין באין עליו, קובר את בניו, לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב, הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך, זכור נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו וגו'. [וכן ראה חמרים מבקשים יין או תבואה, לא יאמר להם, לך אצל פלוני, והוא לא מכר חטא מימיו. רבי יהודה אומר, אף לא יתלה את עיניו על המקח ויאמר לו בכמה חפץ זה, והוא אינו רוצה ליקחה. ושמא תאמר עצה טובה אני מוסר לך, הרי הדבר מסור ללב, לכך נאמר (ויקרא כה, יז) ויראת מאלהיך].

וגרסי' בבבא מציעא בפרק הזהב, א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, גדול אונאת דברים יותר מאונאת ממון, שזה נאמר בו (ויקרא כה, יז) ויראת מאלהיך, וזה לא נאמר בו (ויקרא כה, יז) ויראת מאלהיך. ר' אלעזר אומר, זה בגופו וזה בממונו. ר' שמואל בר נחמני אומר, זה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון. תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק, כל המלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים. אמ' ליה, שפיר קאמרת, דאזיל סומקא ואתי חיוורא.

בוא וראה כמה הב"ה מקפיד על האונאה. כדגרסי' בבבא מציעא בפרק הזהב קונה את הכסף, נתן חול בין חוליא לחוליא, ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין. השיב ר' אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קבלו ממנו. אמ' להם, אם [הלכה] כמותי חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו וחזר לאחוריו ארבע אמות וחזר וישב במקומו. אמרו לו, אין מביאין ראיה מן החרוב. אמ' להם, אם כמותי היא אמת המים תוכיח. חזרו המים לאחוריהם. אמרו לו, אין מביאין ראיה מן המים. אמ' להם, אם כמותי היא כותלי בית המדרש יוכיחו. נטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהן ר' יהושע. אמ' להם, אם תלמידי חכמים מנצחים אלו את אלו, אתם מה לכם. תאנא לא זקפו מפני כבודו של ר' אליעזר, ולא נפלו מפני כבודו של ר' יהושע, ועדין מטין ועומדין. אמ' להם, אם כמותי היא מן השמים יוכיחו. יצאת בת קול ואמרה להם, מה לכם אצל ר' אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום. עמד ר' יהושע על רגליו ואמ', לא בשמים היא. מאי לא בשמים היא. א"ר ירמיה, כבר נתנה לנו על הר סיני וכתוב בה אחרי רבים להטות. אשכחיה ר' נתן לאליהו. אמ' ליה, מאי אמ' הב"ה ההיא שעתא. אמ' ליה, אחייך, ואמ' נצחוני בני, נצחוני בני. הביאו כל טהרות שטהר ר' אליעזר [ושרפום באש], ונמנו [עליו] וברכוהו. ואמרו, מי ילך ויודיעו. אמר להם ר' עקיבא, אני אלך ואודיעו, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ויחריב את העולם כלו. הלך ולבש שחורים, ונתכסה שחורים, וחלץ מנעליו, וישב לפניו ברחוק ארבע אמות. אמ' ליה, עקיבא, מה היום מיומים. אמ' ליה, כמדומה לי שחביריך בדלין ממך. אף הוא זלגו עיניו דמעות, וחלץ מנעליו, ונשמט וישב על גבי קרקע. באותה שעה לקה העולם שליש בחטים ושליש בזיתים ושליש בשעורים, ויש אומרים אף בצק בידי אשה תפח. תאנא אף גדול היה באותו היום, שכל מקום שנתן בו עיניו ר' אליעזר נשרף. ואף רבן גמליאל היה מהלך בספינה ועמד [נחשול] שבים לטובעו. אמ', כמדומה אני שאין זה אלא בשביל [ר"א] בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמ', רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך עשיתי, שלא ירבו מחלוקות בישראל. מיד נח ימה מעזפיה. אימא שלום, דביתהו דר' אליעזר, אחתיה דרבן גמליאל הואי. כל יומא לא שבקא ליה למיפל על אפיה בתחנונא. הוא יומא אידמי ליה דריש ירחא הואי. איחליף [לה] בין מלא לחסר. אתא עניא על פיתחא, אפיקא ליה ריפתא. עד דאתיא, אשכחתיה דנפל על אפיה. שמעה קול שיפורי מבי רבן גמליאל. אמרה ליה, קטלת אחי. אמ' לה, מנא לך הא. אמרה ליה, כך מקובלת אנא מבית אבא, כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה.

[גרסינן במדרש השכם אל תקח מאתו נשך ותרבית. איזו היא נשך ואיזו היא תרבית. נשך המלוה סלע בחמשה דינרין סאתים חטים בשלש, מפני שהוא נשך. ותרבית זה המרבה בפירות. כיצד. לקח ממנו חטים בדינר זהב לכור, וכן השער. עמדו חטים בשלשים דינרין. א"ל, תן לי חטים, שאני מוכרן ולוקח בהם יין. א"ל, הרי חטין עשויין עלי בשלשים דינרין והרי לך אצלי יין. ויין אין לו, אסור, אבל יש לו, חייב ליתן לו יין. וחי אחיך עמך. זו דרש בן פטורי, שנים שהיו מהלכין במדבר וביד אחד מהם קיתון של מים, אם שותוהו אחד, מגיע הוא לישוב, ואם שותין אותו שנים, מתים. דרש בן פטורי, ישתו שניהם וימותו, שנאמר (ויקרא כה, לו) וחי אחיך עמך. א"ל ר' עקיבה, וחי אחיך עמך, חייך קודמין לחייו. את כספך ולא כסף אחרים, אוכלך ולא אוכל אחרים. את כספך ולא כסף מעשר, אוכלך ולא אוכל בהמה. ובמרבית לא תתן אוכלך, אני ה', מכאן אמרו, כל המקבל עליו עול רבית מקבל עליו עול מלכות שמים, וכל הפורק ממנו עול רבית פורק ממנו עול מלכות שמים. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי שתקבלו עליכם מצות רבית. שכל המודה במצות רבית מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות רבית כופר ביציאת מצרים.]

להלוות לעני בשעת דחקו

וחייב אדם להלוות לעני בשעת דחקו, שזה גם הוא בענין משא ומתן. ואם משכן לו עבוטו בחובו, ישיבנו לו כבוא השמש, דכתי' (דברים כד, יג) השב [תשיב] לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשמלתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך. וגרסי' בספרי כי תשה ברעך, אין לי אלא מלוה, לרבות שכר שכיר והקפת החנות מנין, ת"ל משאת מאומה. לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו, יכול לא ימשכנו מבחוץ אלא ימשכנו מבפנים, ת"ל בחוץ תעמוד. כשהוא אומר והאיש, לרבות שליח ב"ד. ואם איש עני הוא, אין לי אלא עני, עשיר מנין, ת"ל (דברים כד, יב) ואם איש. א"כ למה נאמר עני, ממהר אני ליפרע על ידי עני יותר מעל ידי עשיר. לא תשכב בעבוטו, פי' לא תשכב ועבוטו עמך. השב תשיב לו את העבוט כבא השמש, מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום וכלי לילה בלילה, קרדום בלילה ומחרישה ביום, אבל לא קרדום ביום ולא מחרישה בלילה. ושכב בשלמתו וברכך, מלמד שהוא מצווה לברכך. יכול אם ברכך את מבורך, ואם לא ברכך אי אתה מבורך, ת"ל (דברים כד, יג) ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך, מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד, וכן הוא אומר צדק לפניו יהלך. לא תעשוק שכיר עני ואביון. והלא כבר נאמר (ויקרא יט, יג) לא תגזול. מלמד שכל הכובש שכר שכיר עובר בשלשה לאוין, משום בל תעשוק, ובל תגזול, ובל תלין פעולת שכיר אתך עד בקר.

וגרסינן בבבא מציעא בפ' השוכר את האומנין, רבה בר בר חנה השכיר פועלים להוליך חביות ממקום למקום, ונשברה להם אחת מהם, ונתחייבו בה, מפני שהיו נושאי שכר. משכנן רבה בר בר חנה. הלכו עמו לדין לפני רב רבו של רבה. אמ' ליה רב לרבה, החזיר להם המשכון. אמ' ליה, היכי דינא. אמ' ליה, מן הדין הוא שישלמו לך החבית, אלא עשה עמהם לפנים משורת הדין, למען תלך בדרך טובים. חזרו ואמרו, אנחנו עניים וטרחנו כל היום ואין לנו פרוטה. אמ' ליה, תן להם שכרן. אמ' להם, היכי דינא, לא די ששברו ולא פרעו, אלא אתן להם שכר. אמ' ליה, השלים הטוב בטוב ואורחות צדיקים תשמור.

וכל ירא שמים וחרד על דבר ה' יעשה מעצמו עם חביריו לפנים משורת הדין, שנא' שמור תשמרון את מצות ה' אלהיכם, וכתי' (דברים ו, יח) ועשית הטוב והישר בעיני ה' אלהיך. וגרסינן במדרש תנחומא בשביל ארבעה דברים בעלי בתים כלין, על עושקי שכר שכיר, ועל כובשי שכר שכיר, ועל פורקי עול מעל צואריהם ונותנין על גבי חבריהם, ועל גסות הרוח כנגד כולם. ועוד גרסי' בעבור ארבעה דברים ממון של בעלי בתים נמסר למלכות, על שטרות פרועות, ועל מלוה בריבית, ועל שיש בידו למחות ואינו מוחה, ועל פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין.

ו[גרסי' בספרי] ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא. מכלל שנא' ואליו הוא נושא את נפשו, אין לי אלא מלאכה שהוא עושה בנפשו, מלאכה שאינו עושה בנפשו [כגון גרדי וסורק] מנין, ת"ל (ויקרא יט, יג) לא תעשוק, מכל מקום. א"כ למה נאמר (דברים כד, יד) עני ואביון, ממהר אני ליפרע על ידי עני ואביון יותר מכל אדם. מאחיך, ולא מאחרים. או מגרך, זה גר צדק. ביומו תתן שכרו, מלמד ששכיר לילה גובה כל היום. ושכיר יום גובה כל הלילה מנין, ת"ל (ויקרא יט, יג) לא תלין פעולת שכיר. ואליו הוא נושא את נפשו, וכי למה עלה זה בכבש ומסר לך את נפשו, אלא שתתן [לו] שכרו [בו] ביום. א"כ למה נאמר (דברים כד, טו) ואליו הוא נושא את נפשו, אלא מלמד שכל הכובש שכר שכיר מעלה עליו הכתוב כאלו הוא נושא את נפשו. ולא יקרא עליך אל ה', יכול מצוה [שלא] לקרות, ת"ל (דברים טו, ט) וקרא עליך אל ה'. יכול אם קרא עליך והיה בך חטא, ואם אינו קורא לא יהיה בך חטא, ת"ל (דברים כד, טו) והיה בך חטא, מכל מקום. א"כ למה נאמר (דברים כד, טו) וקרא עליך אל ה', ממהר אני ליפרע על ידי קורא יותר משאינו קורא. וגרסי' בבבא מציעא בפרק המקבל, ואליו הוא נושא את נפשו, מפני מה עולה בכבש, נתלה באילן, ומסר עצמו לסכנה, אלא כדי שתתן לו שכרו. מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר כאלו נוטל נשמתו ממנו. והוא שאמ' הנביא הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבד חנם ופועלו לא יתן לו.

[ועוד גרסינן בספרי לא תעשוק את רעך, יכול אפילו אמר, איש פלוני גבור, והוא אינו גבור, איש פלוני חכם, והוא אינו חכם, איש פלוני עשיר, והוא אינו עשיר. ת"ל (ויקרא יט, יג) לא תגזול, מה גזל מיוחד, שהוא של ממון, אף העושק, שהוא של ממון. ואיזה, זה הכובש שכר שכיר.]

וכשם שמצוה ליתן שכר שכיר ביומו, כך מצוה על השכיר לעשות מלאכת הבית בלא מרמה. דתניא לא יעשה שכיר יום מלאכה בלילה, כדי שלא יבא יגע ביום ולא יוכל לעשות מלאכת בעל הבית כראוי. ולא יתן שכיר מפרנסתו לבניו, מפני שצריך לעשות מלאכת בעל הבית בכל כחו, כמו שאמר יעקב אבינו ע"ה ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן.

ד"א לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, אין לי אלא שכר האדם, שכר הבהמה, שכר הכלים, שכר הקרקעות, מנין. ת"ל ( ויקרא יט, יג) לא תלין פעולת כל דבר. עד בקר, אינו עובר עליו אלא עד הבקר הראשון. יכול אפי' לא בא, אפי' לא תבעו, ת"ל אתך, לא אמרתי אלא שלא ילין אתך לרצונך. יכול אפי' המחהו אצל החנוני ואצל השולחני יהא עובר עליו, ת"ל אתך, לא אמרתי אלא שלא ילין אתך לרצונך.

לעולם ידבק אדם באומנות חשובה ונקייה

לעולם ידבק אדם באומנות חשובה ונקייה, ויתרחק מאומנות רעה, כגון בורסקי, חמר, וגמל, וספן, וכיוצא בהם. ויתרחק ג"כ מלהנות משכר אשתו, אע"פ שמעשה ידיה הוא שלו, מפני שאין בשכר אשתו ברכה. כדגרסי' בפרק מקום שנהגו ת"ר המצפה לשכר אשתו וריחים אינו רואה בהן סימן ברכה לעולם. אבל עבדא מאני ומזבני אישתבוחי קא משתבח קרא בה, דכתיב (משלי לא, כד) סדין עשתה ותמכור.

ת"ר ארבע פרוטות אינן רואות סימן ברכה לעולם, ואלו הן, שכר כותבין, ושכר מתורגמנין, ומעות הבאות ממדינת הים, ומעות יתומים. בשלמא שכר מתורגמנין משום שכר שבת, מעות יתומים נמי דלאו בני מחילה נינהו, מעות הבאות ממדינת הים דלאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, אלא שכר כותבים מאי טעמא. א"ר יהושע בן לוי, עשרים וארבעה תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו, שאלמלא יתעשרו אינן כותבין. ת"ר כותבי ספרים תפילין ומזוזות, הן ותגריהן ותגרי תגריהן, וכל העוסקין במלאכת שמים, לאיתויי מוכרי תכלת, אין רואין סימן ברכה לעולם, ואם עוסקין לשמן רואין. וגרסי' בבבא מציעא בפרק המפקיד אצל חבירו, א"ר יצחק, לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו, שנא' וצרת הכסף בידך. וא"ר יצחק, לעולם ישלש אדם מעותיו, שליש בקרקע, שליש בפרקמטיא, שליש בידו. א"ר יצחק, אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנא' יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. תאנא דבי ר' שמעון, אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו, שנא' יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. הא למדנו שאין הברכה מצויה על השקול ולא על המדוד, אלא על כל דבר הסמוי מן העין.

לעולם ישתדל אדם להיות זריז במשא ובמתן באמונה, שכל הנושא ונותן באמונה מעלין עליו כאלו קיים תרי"ג מצות. כדגרסי' במ' מכות בפרק ואלו הן הלוקין, דרש ר' שמלאי, שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה בסיני, שלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה כמנין ימות החמה, ומאתים ושמונה וארבעים מצות עשה כמנין איבריו של אדם. אמר רב המנונא, מאי קראה תורה צוה לנו משה, תורה בגימטריא הכי הוו, תורה שית מאה וחד סרי הויין, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום. בא דוד והעמידם על אחת עשרה, דכתי' (תהלים טו, א) מזמור לדוד ה' מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך, א' הולך תמים, ב' ופועל צדק, ג' ודובר אמת בלבבו, ד' לא רגל על לשונו, ה' לא עשה לרעהו רעה, ו' וחרפה לא נשא על קרובו, ז' נבזה בעיניו נמאס, ח' ואת יראי ה' יכבד, ט' נשבע להרע ולא ימיר. י' כספו לא נתן בנשך, יא' ושוחד על נקי לא לקח, עושה אלה לא ימוט לעולם. הולך תמים, זה אברהם אבינו ע"ה, דכתיב ביה (בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים. פועל צדק, [כגון] אבא חלקיה, כשהיה פועל בשדה, פי' בשכר, לא היה מתעסק בכל דבר ולא היה נותן שלום לאדם, כדי שלא יתעכב ממלאכת הבית, כדההוא מעשה דתעניות, כמו שכתבתי בפרק שני בענין התעניות שמתענין על הגשמים. דובר אמת בלבבו, כגון רב ספרא, שהיה לו חפץ אחד, והיה נותן לו בו אדם אחד שמונים, והיה מבקש רב ספרא מאה. לאחר זמן נצטרך רב ספרא למעות, ונתן בלבו ליטול השמונים, מאותו האיש וליתן לו החפץ. גם אותו אדם נצטרך לחפץ ונתן בלבו לקנות אותו מרב ספרא במאה. בא אותו אדם לביתו של רב ספרא, ואמ' לו, תן לי החפץ וטול מאה כדברך. אמ' לו רב ספרא, לא אטול אלא שמונים, שכבר גמרתי בלבי ליטול שמונים, ועכשו אלו הייתי נוטל מאה לא הייתי מקיים ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו, זה יעקב אבינו ע"ה, דכתיב ביה (בראשית כז, יב) אולי ימושני אבי. לא עשה לרעהו רעה, שלא ירד לאומנות חבירו. וחרפה לא נשא על קרובו, זה המקרב את קרובו. נבזה בעיניו נמאס, זה חזקיהו מלך יהודה, שגרר עצמות אביו על מטה של חבלים. ואת יראי ה' יכבד, זה יהושפט מלך יהודה, שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו ר' ומארי. נשבע להרע ולא ימיר, כר' יוחנן, דאמ' ר' יוחנן, אהא בתענית עד שאבא לביתי. כספו לא נתן בנשך, אפי' רבית דגוי. ושוחד על נקי לא לקח, כגון ר' ישמעאל בר' יוסי. עושה אלה לא ימוט לעולם. כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא זה היה בוכה ואומר, מאן דעביד לכולהו הוא בלא ימוט, הא חדא מינייהו ימוט. אמ' ליה ר' עקיבא, אלא מעתה אל תיטמאו בכל אלה, בכולהו אין, בחדא לא, אלא באחת מכל אלה, הכא נמי באחת מכל אלה. בא ישעיה והעמידם על שש, שנא' הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע. הולך צדקות, זה אברהם אבינו ע"ה, שנא' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. דובר מישרים, זה שאינו מקניט את חבירו ברבים. מואס בבצע מעשקות, כגון ר' ישמעאל בן אלישע. נוער כפיו מתמוך בשוחד, כגון ר' ישמעאל בר' יוסי. אוטם אזנו משמוע דמים, כגון ר' אלעזר בר' שמעון, דלא שמע בזילותיה דצורבא מרבנן ושתיק. עוצם עיניו מראות ברע, כר' חייא בר אבא, דאמ' ר' חייא בר אבא, זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה.

וכתי' (ישעיהו לג, טז) הוא מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים. בא מיכה והעמידם על שלש, שנא' הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. עשות משפט, זה הדין, ואהבת חסד, זו גמילות חסדים, והצנע לכת, זו הוצאת המת והכנסת כלה. והלא דברים ק"ו, ומה דברים שדרכן לעשות בפרהסיא אמרה תורה והצנע לכת, דברים שדרכן לעשות בצנעה, על אחת כמה וכמה. חזר ישעיה והעמידן על שתים, דכתי' (ישעיהו נו, א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. בא עמוס והעמידן על אחת, דכתי' (עמוס ה, ד) כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו. מתקיף לה רב נחמן, אימא דרשוני כל התורה כלה, אלא בא חבקוק והעמידן על אחת, שנא' וצדיק באמונתו יחיה.

הא למדנו, שהנושא ונותן באמונה כאלו קיים תרי"ג מצות. ולא חרבה ירושלם אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמונה, שנא' שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש [אם יש] עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה. ועתיד אדם ליתן הדין על משאו ועל מתנו אם היה באמונה. כדגרסינן בפרק במה מדליקין רבא אמ', בשעה שמכניסין את האדם לדין, אומרים לו, כלום נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר. ואין הגשמים יורדין אלא בזכות אנשי אמונה. כדגרסינן בפרק קמא דמ' תעניות א"ר אמי, אין הגשמים יורדין אלא בשביל אנשי אמונה, שנא' אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף וכתיב בתריה (תהלים פה, יג) גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה וכתי' (תהלים פה, יא) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. סליק פירקא

תוכן העניינים

מנורת המאור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה