מנורת המאור· רבי ישראל אלנקאוה
ה; פרק תלמוד תורה
לימוד תורה
בענין תלמוד תורה
יהי לבך בני אל דת טהורה אשר סחרה יקר מכל סחורה
שמע מוסר קנה חכמה ובינה ותוסר ותחת בך גערה
ראה תורה חמודה מפנינים ומשוהם וספיר היא יקרה
אחוז בה יד ואל תעזוב שבילה ועל פיך תהי תמיד סדורה
למוד חוקי אלהים לעשותם והט אוזן למשפטים ותורה.
אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב, כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח. גרסי' בפרק קמא דמסכת ע"ז אשרי האיש וגו', מי שלא הלך לתרטייאות ולקרקיסאות של אומות העולם, פי' שמחה שעושין הגויים ביום אידיהן, ובדרך חטאים לא עמד, בקיניגיון, פרש"י ז"ל צידת החיות על יד הכלבים, ובמושב לצים לא ישב, בתחבולאות, פי' צורות מלכים וצורות סוסים ופילים וצורות חיות ששוחקין בהם. שמא תאמר הואיל ולא הלכתי לתרטייאות ולקרקיסאות ולא עמדתי בקיניגיון ולא ישבתי בתחבולאות, אלך ואגרה בשינה, ת"ל כי אם בתורת ה' חפצו וגו'. אמר רב דימי בר חמא, [כל העוסק בתורה הב"ה עושה חפצו, שנא' (תהלים א, ב) כי אם בתורת ה' חפצו. אמר רבא], לעולם ילמוד אדם תורה [במקום שלבו] חפץ, שנא' (תהלים א, ב) כי אם בתורת ה' חפצו. אמ' רבא, בתחלה נקראת על שמו של הב"ה ולבסוף על שמו של לומדיה, שנא' (תהלים א, ב) כי אם בתורת ה' חפצו, והדר ובתורתו יהגה. והיה כעץ שתול על פלגי מים. אמרי דבי ר' ינאי, כעץ שתול ולא כעץ נטוע, כל הלמד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם. וגרסינן בבראשית רבה אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, זה אברהם אבינו ע"ה שלא הלך בעצת דור הפלגה. ובדרך חטאים לא עמד, זה אברהם אבינו ע"ה שלא הלך בעצת דור אנשי סדום, שנא' (בראשית יג, יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד. ובמושב לצים לא ישב, זה אברהם אבינו ע"ה, שאמ' לו אבימלך הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב, ולא ישב עמהם. כי אם בתורת ה' חפצו, זה אברהם אבינו ע"ה, שנא' (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ובתורתו יהגה יומם ולילה, זה אברהם אבינו ע"ה. אמ' ר' שמעון, לא למדו רב, מהיכן היה למד את התורה, אלא שזימן לו הב"ה שתי כליותיו שהיו מלמד' אותו תורה, הה"ד הן אמת חפצת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני.
וגרסי' במסכת הוריות א"ר תנחום בן חנילאי, לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. א"ר יהושע בן לוי, דבר זה כתו' בתורה, שנוי בנביאים, משולש בכתובים, שכל העוסק בתורה נכסיו מצליחין. כתוב בתורה, ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון. שנוי בנביאים, לא ימוש ספר התורה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. משולש בכתובים, כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח.
התורה אומן למעשה בראשית
וגרסינן במדרש תנחומא רחבה מצותך וגו', ואומר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. היא היתה אומן לכל מעשה בראשית, שנא' (משלי ח, ל) ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אומן. ובה נטה שמים וארץ, שנא' (ירמיהו לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ובה חתם אוקיאנוס שלא יצא וישטוף את העולם, שנא' (ירמיהו ה, כב) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יעברנהו, ואין חוק אלא תורה, שנאמר (ויקרא כו, מו) אלה החוקים והמשפטים והתורות. ובה כבש את התהום שלא יצא וישטוף העולם, שנאמר (משלי ח, כז) בחוקו חוג על פני תהום. ובה ברא חמה ולבנה, שנא' (ירמיהו לא, לד) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו. הא למדת שהעולם לא נתייסד אלא על התורה, ונתנה הב"ה לישראל שיתעסקו בה יומם ולילה, שנא' (יהושע א, ח) והגית בו, וכתיב ובתורתו יהגה יומם ולילה. ובשביל ישראל שעוסקין בתורה העולם עומד, שנא' (שמואל א ב, ח) כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. ומי הם מצוקי ארץ, אלו ישראל, שהם מצוקים בגלות בארצות הגויים, ואפי' הכי עוסקים בתורה.
ועוד גרסי' בבראשית רבה ואהיה אצלו אמון, אמרה תורה, אני הייתי כלי אומנותו של הב"ה. כיצד, בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטרין, אינו בונה אותו מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותו מדעת עצמו, אלא דפתריות ופנקסיות, יש לו לידע היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין, כך הב"ה היה מביט בתורה וברא את העולם, אמ' בראשית ברא אלהים, ואין ראשית אלא תורה, שנא' (משלי ח, כב) ה' קנני ראשית דרכו. וגרסי' במדרש בראשונה ראה אלהים שיקבלו ישראל תורה, ללמדך שאלמלא קבלו ישראל את התורה לא נתקיימו שמים וארץ. ועוד גרסי' בפרק קמא דמסכת ע"ז תניא א"ר שמעון, מפני מה נאמר במעשה בראשית יום אחד ויום שני [ויום שלישי] ויום רביעי ויום חמישי ויום הששי [עם] ה"א יתירה. רמז לחמשה חומשי תורה. מלמד שהתנה הב"ה עם מעשה בראשית ואמ', אם ישראל מקבלין את התורה מוטב, ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובהו. וכן בני קרח אומרים נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. א"ר חזקיה, מאי דכתי' (תהלים עו, ט) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה. ר' אחא בשם ר' הונא אומר, נמוגים ארץ וכל יושביה, כדא' נמוגו כל יושבי כנען. פי' שבורים ורעועים. אנכי תכנתי עמודיה סלה, כשקבלו ישראל את התורה, אנכי תקנתי עמודיה סלה, ונתבסס העולם. פי' שהיה העולם נוטה ליפול ולהחרב, עד שקבלו ישראל את התורה, ונעשה לעולם כמין כן לישב עליו, כדי שלא יפול. כדמתרגימינן את הכיור ואת כנו, ית כיורא וית בסיסיה.
וגרסי' במדרש יהי אור ר' אלעזר היה הולך מקפוטקיא ללוד, והיה הולך עמו ר' יוסא ור' חזקיה. פתח ר' אלעזר ואמ', ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. תנינא כל אדם שעוסק בתורה, ושפתיו רוחשין בה, כך הב"ה פורש עליו סוכת שלומו, הה"ד ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. ולא עוד אלא כאלו מקיים העולם, והב"ה משתעשע בו כאלו בו ביום נטע שמים ויסד ארץ, הה"ד לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. מכאן למדנו שישראל קרויין ציון. ועוד גרסינן במדרש יהי אור ר' שמעון אומר, כתי' (במדבר ז, פו) עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, עשרה עשרה למה, אלא עשרה למעשה בראשית ועשרה למתן תורה. עשרה למעשה בראשית, דתנן בעשרה מאמרות נברא העולם, ועשרה למתן תורה, ללמדך שלא נברא העולם אלא בשביל התורה. וכל זמן שאין ישראל מתעסקין בתורה כביכול העולם חרב, שנא' (ירמיהו לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. לפיכך ברא הב"ה את העולם בעשרה מאמרות ונתן את התורה לישראל בעשרה דברות. אם ישראל מקיימין את התורה שניתנה בי' דברות, העולם קיים שנברא בעשרה מאמרות, ואם לאו, העולם חוזר לתוהו ובוהו. ועשרה מאמרות שבהם נברא העולם קשורים בעשרה דברות שבהן ניתנה תורה, ואין קיימין אלו אלא באלו. כיצד הם קשורים. במתן תורה כתי' (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך, ובמעשה בראשית כתיב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. המאמין שהב"ה מצוי ושהוציא את אבותינו מארץ מצרים, יאמין במציאותו גם ממעשה בראשית, דכתיב בו (בראשית א, ג) יהי אור, והב"ה נקרא אור, שנא' (תהלים כז, א) ה' אורי וישעי. במתן תורה כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים, ובמעשה בראשית כתי' (בראשית א, ו) ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. הבדלה זו בין הב"ה לע"ז. בהב"ה כתי' (ירמיהו ב, יג) אותי עזבו מקור מים חיים, ובע"ז כתי' (ירמיהו ב, יג) לחצוב להם בארות נשברים אשר לא יכילו המים, מים סרוחים. במתן תורה כתי' (שמות כ, ו) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, ובמעשה בראשית כתי' (בראשית א, ט) יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. ר"ל אל מקום המים ולא אל מקום אחר שאינו מקומם, כך לא תשא את שם ה' אלהיך אלא במקומו הראוי לו, שהיא שבועת אמת, ולא במקום אחר שאינו מקומו, שהיא שבועת שקר. והב"ה נקרא מים, שנא' (ירמיהו ב, יג) אותי עזבו מקור מים חיים. לפיכך אמר ויהי מבדיל בין מים למים, שלא ישבע בשמו של הב"ה שנקרא מים חיים. במתן תורה כתיב זכור את יום השבת לקדשו, ובמעשה בראשית כתיב תדשא הארץ דשא. פי' הב"ה בירך את השבת, כדא' ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת. כך בזמן שהגשמים יורדין בעתן והדשאים צומחין וגדלן היא עת ברכה לעולם, כדא' יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך. במתן תורה כתיב כבד את אביך ואת אמך, ובמעשה בראשית כתי' (בראשית א, יד) ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים. אביך זה השמש ואמך זה הירח, דכתי' (בראשית לז, ט) והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, וכתי' (בראשית לז, י) הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה. ואין שמש אלא הב"ה, [דכתי' כי שמש ומגן ה' אלהים], ואין ירח אלא כנסת ישראל, דכתי' (ישעיהו ס, כ) וירחך לא יאסף. במתן תורה כתיב לא תרצח, ובמעשה בראשית כתי' (בראשית א, כ) ישרצו המים שרץ נפש חיה. פי' לא תרצח את האדם, שכתוב בו ויהי האדם לנפש חיה, ולא יהיה האדם כדגים הללו שהגדולים בולעים לקטנים. ובמתן תורה כתיב לא תנאף, ובמעשה בראשית כתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה, יוליד אדם מאשה שהיא בת זוגו ולא מאשה אחרת שאינה בת זוגו, ולפיכך כתיב למינה, שלא יוליד האדם אלא ממינו, ואיזה הוא מינו, זו אשתו, שהיא בת זוגו. ובמעשה בראשית כתיב ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב מזריע זרע, מה ת"ל הנה נתתי לכם, מה שנתתי לכם יהי שלכם ולא תגנובו מה שאינו שלכם. במתן תורה כתיב לא תענה ברעך עד שקר, ובמעשה בראשית כתיב ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, מי שהוא דמות דיוקנו של מלך לא תענה בו עד שקר, ומי שמעיד שקר על רעהו כאלו העיד שקר למעלה. במתן תורה כתיב לא תחמוד אשת רעך, ובמעשה בראשית כתיב לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, הנה בת זוגך לנגדך למה תחמוד אשת רעך. הה"ד עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, בשקל הקדש נשקלו שניהם ונקשרו ביחד, ושניהם מתקיימים כאחד, ואין אחד מהם אלא בחבירו.
וגרסי' במדרש שיר השירים שוקיו עמודי שש, שש אלו דברי תורה, ולמה נמשלו לעמודים, לפי שהם עמודי עולם, שנא' (ירמיהו לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. וגרסי' בואלה הדברים רבה כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם וגו', אם קריתם את התורה, מצוה אתם עושים על עולמי, שאלמלא התורה כבר היה עולמי חוזר לתוהו בהו. מהו המצוה, רבנין אמרי דבר קשה. למה הדבר דומה, למלך שהיה לו אבן יקרה והפקידה אצל אוהבו. אמ' לו, בבקשה ממך, תן דעתך עליה ושמור אותה כראוי, שאם תאבדנה אין לך מהיכן לפורעה וגם אין לי אחרת כיוצא בה, ונמצאת חוטא עלי ועליך, אלא עשה מצוה על שנינו ושמור אותה כראוי. כך אמ' הב"ה לישראל, אם משמרים אתם את התורה מצוה אתם עושים עלי ועליכם. וכך אמ' משה להם לישראל, אם שמרתם את התורה, לא על עצמכם אתם עושים צדקה בלבד, אלא עלי ועל עצמכם, שנא' (דברים ו, כה) וצדקה תהיה לנו, לי ולכם, אימתי, כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת. הוי כי המצוה הזאת.
וגרסי' באבות דר' נתן משל למה הדבר דומה, למלך שאמר לעבדו, שמור את הצפור הזה לבני, אם משמר את אותו לנפשך את משמר, ואם את מאבד אותו לנפשך את מאבד. א"ר חנינא, אמ' להם הב"ה לישראל, אם שמרתם את התורה מעלה אני עליכם כאלו עשיתם עצמכם, שנא' (במדבר טו, לט) ועשיתם אותה. וגרס' במס' סנהדרין בפרק חלק אמ' ר' אלכסנדראי, כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שנא' (ישעיהו כז, ה) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. רב אמר, כאלו בנה פלטרין של מעלה ופלטרין של מטה, שנא' (ישעיהו נא, טז) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ וגו'. ועוד גרסי בבראשית רבה ר' חנינא בר פפא אומר, אם בא יצרך להשחיקך לדבר עבירה שמחהו בדברי תורה, שנאמר (ישעיהו כו, ג) יצר סמוך תצור שלום שלום כי בך בטוח, ואם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את השלום, ואם תאמר שאינו ברשותך, אינו אלא ברשותך, ת"ל כי בך בטוח, וכבר כתבתי לך בתורה ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו. ר' סימון אומר, אם בא יצרך להשחיקך שמחהו בדברי תורה, שנא' (ישעיהו כו, ג) יצר סמוך תצור שלום שלום, ואם עשית כן, מעלה אני עליך כאלו בראת שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא, תצור שלום אין כתוב כאן, אלא תצור שלום שלום. א"ר יוחנן, כאלו מגין על כל העולם כלו, שנא' (ישעיהו נא, טז) ובצל ידי כסיתיך. ר' יהושע בן לוי אומר, כאלו מקרב את הגאולה, שנא' (ישעיהו נא, טז) ולאמר לציון עמי אתה. ר' שמאי ור' תנחום ור' חנן ור' בריה דר' ברכיה בשם ר' אחא אומר, ונתתי שלום בארץ, אותה שעשתה שלום ביני ובין עולמי, שאלמלא היא הייתי מחריב את עולמי.
וגרסי' במדרש השכם ואשים דברי בפיך וגו'. אתה מוצא כשבקש הב"ה ליתן תורה לישראל החזיר על כל האומות ולא קבלוה. בקש להחזיר את העולם למדידת מים, שנאמר (חבקוק ג, ו) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו. הרי שבשביל שקבלו ישראל את התורה נתיישב העולם.
ועוד גרסינן בפרק קמא דמס' ע"ז דרש ר' חנינא בר פפא, ואיתימא ר' שמלאי, לעתיד לבא מביא הב"ה לספר התורה ומניחו בחיקו, ואומר, כל מי שעסק בזה יבא ויטול שכרו. מתקבצין ובאין כל אומות העולם. נכנסת מלכות רומי תחלה. אומר להם הב"ה, במה עסקתם. אומרים לפניו, רבונו של עולם, הרבה שווקים תקננו, הרבה מרחצאות עשינו, כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל, כדי שיתעסקו בתורה. אומר להם, שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם, שווקים להושיב בהם זונות, מרחצאות לעדן בהם עצמכם, כסף וזהב שלי הוא שנא', לי הכסף ולי הזהב אמר ה', יש בכם מגיד זאת, ואין זאת אלא תורה, שנא' (דברים ד, מד) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. מיד יוצאין מלפניו בפחי נפש. נכנסה מלכות פרס אחריה. אומ' להם הב"ה, במה עסקתם. אומרים לפניו, רבונו של עולם, הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולן לא עשינו אלא בשביל ישראל, כדי שיתעסקו בתורה. אומר להם, שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם, גשרים ליטול בהם מכס, כרכים לעשות מהם אנגריא, מלחמות אני עשיתי, שנא' (שמות טו, ג) ה' איש מלחמה, כלום יש בכם מגיד זאת. יוצאין מלפניו בפחי נפש. וכן כל אומה ואומה. א"ר יוחנן, מלמד שהחזירה הב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבאו ישראל וקבלוה.
וגרסי' בפרקי ר' אליעזר ר' טרפון אומר, זרח הב"ה מהר שעיר ונגלה בבני עשו, שנא' (דברים לג, ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו'. אמר להם הב"ה, מקבלין אתם את התורה. אמרו לו, מה כתי' בה. אמ' להם, לא תרצח. אמרו, אין אנו יכולים לעזוב את הברכה שבירך יצחק את עשו אבינו ואמ' לו, ועל חרבך תחיה. הניח אותם והלך לו לבני ישמעאל, שנא' (דברים לג, ב) הופיע מהר פארן, ואין פארן אלא ישמעאל, שנא' (בראשית כא, כא) וישב במדבר פארן. אמ' להם, מקבלין אתם את התורה. אמרו, מה כתיב בה. אמ' להם, לא תגנוב. אמרו לו, אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שעשו אבותינו, שגנבו את יוסף והורידוהו למצרים, שנא' (בראשית לז, כז) לכו ונמכרנו לישמעאלים, וכתי' (בראשית מ, טו) כי גנב גונבתי מארץ העברים. ומשם שלח מלאכים על כל אומות העולם ואמ' להם, מקבלין אתם את התורה. אמרו לו, מה כתו' בה. אמ' להם, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. אמרו לו, אין אנו יכולין להניח דת אבותינו שעבדו את האלילים, ואין אנו חפצים בה, תן אותה לעמך ישראל. וכן עשה הב"ה, שנא' (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. מיד חזר הב"ה ונגלה על ישראל, שנא' (במדבר י, לו) שובה ה' רבבות אלפי ישראל, ועמו אלפי שנאן ורכב רבותים מלאכי קדש, וימינו אוחזת את התורה, שנא' (דברים לג, ב) מימינו אש דת למו. אמ' להם הב"ה, מקבלים אתם ומשמרים את התורה עליכם. אמרו כולם, עד שלא נשמע את התורה אנו מקבלין אותה ומשמרין אותה, שנא' (שמות יט, ח) ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
התורה וישראל
גדולה תורה שבה הבדיל הב"ה את ישראל עמו ונחלתו מאומות העולם. כדגרסי' בואלה הדברים רבה והיה אם שמוע תשמע וגו', הה"ד לריח שמניך טובים וגו'. בחמשה דברים נמשלה תורה, במים, ביין, בדבש, בחלב, בשמן. במים מנין, דכתיב הוי כל צמא לכו למים. ביין מנין, דכתי' (משלי ט, ה) ושתו ביין מסכתי. בדבש וחלב מנין, דכתי' (שיר השירים ד, יא) דבש וחלב תחת לשונך. בשמן מנין, דכתי' (שיר השירים א, ג) שמן תורק שמך, מה השמן תחלתו מר וסופו מתוק, כן הם דברי תורה, אדם מצטער בהם תחלה ועושה בהן אחרית טובה, שנא' (איוב ח, ז) והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד. [מה השמן חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם]. מה השמן אורה לעולם אף דברי תורה [אורה] לעולם. מה השמן אינו יכול להתערב במשקין אחרים, אף ישראל אינן יכולין להתערב באומות העולם, שנא' (ויקרא כ, כו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. מה השמן הזה אפי' אתה נותן אותו בכמה משקין הוא עולה על כולם, כך הם ישראל עליונים על כל אומות העולם, שנא' (דברים כח, א) ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ. מה המים חנם לעולם, אף דברי תורה חנם לעולם. וגרסינן במדרש השכם התורה נמשלת ליין וחלב, שנא' (ישעיהו נה, א) לכו שברו ואכולו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב. היין יפה לזקנים וחלב לתינוקות. מה חלב זה מגדל את הקטן ומשעשעו, והיין נותן כח לזקן ועושה לו נחת רוח ומשיב את נפשו ומאיר את עיניו, אף דברי תורה נותנין כח למי שעוסק בהן ומאירין את עיניו ומשיבין את נפשו, שנא' (תהלים יט, ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי לב מצות ה' ברה מאירת עינים, יראת ה' טהורה עומדת לעד משפטי ה' אמת צדקו יחדו, הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים.
חביבה תורה ונחמדת מזהב ומפז ומכל כלי חמדה, שנא' (איוב כח, טז) לא תסולה בכתם אופיר בשוהם יקר וספיר. וגרסי' בחופת אליהו זוטה יסתכל אדם בעצמו שמשולין דברי תורה בלחם ובמים וביין ובחלב ובכסף ובזהב ובדבש ונופת צופים וכל דבר חביב שבעולם. בלחם מנין, שנא' (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי. במים מנין, שנא' (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים. ביין [מנין], שנא' (משלי ט, ה) ושתו ביין מסכתי. בחלב מנין, שנא' (ישעיהו נה, א) ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב. בדבש מנין, שנא' (תהלים יט, יא) ומתוקים מדבש ונופת צופים. בכסף מנין, שנא' (משלי ג, יד) כי טוב סחרה מסחר כסף, וכתי' (משלי ח, יט) טוב פריי מחרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר. בזהב מנין, שנא' (איוב כח, יז) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. ללמדך שכשם שלא איפשר לאדם לעמוד בלא לחם ובלא מים בעולם הזה, כך אי איפשר לו לעמוד בעולם הבא בלא תורה שלמד בעולם הזה, שנא' (יהושע א, ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו [וגו']. וגרסי' באבות דר' נתן נמשלו דברי תורה בכלי זהב, מה כלי זהב כל זמן שאדם שפם וממרקם הם מצחצחין ומאירין, כך דברי תורה, כל זמן שאדם שונה בהן ומשלש, מצחצחין ומאירין את פניו, שנא' (תהלים יט, ט) מצות ה' ברה מאירת עינים, אבל אם ישכלו מהן הן נוחין לאבד ככלי זכוכית, שנא' (איוב כח, יז) לא יערכנה זהב וזכוכית. חבר לפני עם הארץ ככלי זהב, השיח עמו הרי הוא ככלי חרש. כל הכלים עוברין בשוק ואין בני אדם יודעין מה שבתוכן, עבר כלי זכוכית בני אדם יודעין אשר בתוכו, כך הוא תלמיד חכם ניכר בין עמי הארץ בעטיפתו ובהליכתו בשוק, ובמשאו ובמתנו, ובכל עניינו. וגרסי' בפסיקתא קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר. קחו מוסרה של תורה. למה תשקלו כסף, למה אתם שוקלין כסף לבני עשו. בלא לחם, מפני שלא שבעתם מלחמה של תורה. ויגיעכם בלא לשבעה, למה אתם רעבים ואומות העולם שבעים, מפני שלא שבעתם מיינה של תורה, דכתי' (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.
וגרסי' בואלה שמות רבה ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו. הה"ד ברוך ה' יום יום יעמד לנו האל ישועתנו סלה. אמר הב"ה לישראל, במדה שאדם מודד בה מודדין לו. אני נתתי לכם את התורה שתהיו עסוקין בה יום יום, שנא' (משלי ח, לד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום [יום], וכן ואותי יום יום ידרושון, חייכם אני משביע אתכם לחם מן השמים, שנא' (שמות טז, ד) ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, וכתי' (תהלים סח, כ) ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה. מאי יעמוס, כשאתם עושים רצוני, אני קורא אתכם העמוסים מני בטן, ומעמיס לעם ישועות, בזכות בית המקדש שנקרא אבן העמסה, שנא' (זכריה יב, ג) והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמסה.
וגרסי' בבראשית רבה הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, אלו דברי תורה שהם נחמדים מזהב ומפז רב. וזהב הארץ ההיא טוב, מלמד שאין תורה כתורת ישראל ואין חכמה כחכמת ישראל. שם הבדולח ואבן השוהם, מקרא ומשנה ותוספתות ואגדתא. ד"א תורת ה' תמימה משיבת נפש, אימתי היא תמימה, כשאדם למד תורה ומוסיף עליה בכל עת ועושה פרי, שכן התורה נקראת פרי וצריכה להיות עושה פרי, שנא' (משלי ח, יט) טוב פריי מחרוץ ומפז. ד"א תורת ה' תמימה, אימתי נקראת תמימה, כשאדם למד אותה בכל כחו ובכל כוונתו, לפי שהתלמוד הוא מתמים את המצו, שאם אין אדם יודע דקדוקי מצות, מה הנאה יש לו שהוא יודע גופיהן. לפי שהב"ה נתן תורה לישראל שבכתב, ותורה שבעל פה פירושה, שנא' (דברים ד, יג) ויגד לכם את בריתו, את עשרת הדברים ויכתבם על שני לוחות אבנים, הרי תורה שבכתב, ותורה שבעל פה מנין, דכתי' (דברים ד, יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא חוקים ומשפטים, לעשותכם אותם וגו', ר"ל בצווי בלבד. כיצד היא תורה שבעל פה. אמ' קרא בסוכות תשבו שבעת ימים, ולא פירש לן גבהה, שהיא עשרה טפחים, ומשך שלה שבעה טפחים, ושלש דפנות, ושאר מיני סוכה. כיוצא בדבר, ושחט את בן הבקר, ולא פירש לן דיני שחיטה, כגון שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה, עקור. וכן כל שאר מצות האמורות בתורה שבכתב אינן למדין אלא מתורה שבעל פה, וממנה יתבאר פירוש תורה שבכתב וטעמיה. תורה שבכתב למה היא דומה, למלך שנתן לבנו אבן יקרה ולא הודיעו סגולתה, ולא היה הבן חושב אותה כל כך, אע"פ שהיה יודע שהיא יקרה עד מאד. ראה אביו שלא היה יודע בנו סגולתה, גלה לו מה היא סגולתה, מיד ידע בנו ערכה ויקרה בעיניו עד מאד. עדות ה' נאמנה, אימתי היא נאמנה, כשאדם מלמדה שלא בשכר. וכן מצינו במשה רבינו ע"ה שלמד תורה לישראל חנם, שנא' (דברים ד, ה) ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים וגו'. ד"א עדות ה' נאמנה, אימתי היא נאמנה, כשאדם מכסה סתרי תורה שאין כל אדם ראוי לשומעם, שנא' (משלי יא, יג) ונאמן רוח מכסה דבר. פקודי ה' ישרים משמחי לב, אימתי הם ישרים, כשאדם מיישבן על עצמו. ללמדך שלא יאמר אדם, היאך אני יכול ללמוד את המשנה נזיקין שלשים פרקים, כלים שלשים פרקים, אין עליך המלאכה לגמור, אלא למוד כפי כחך, דתנן לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל. פי' אין אתה יכול ללמוד כל התורה כלה, לפי שהיא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, וא"ת הואיל ואיני יכול ללמוד את כל התורה למה אטרח בעצמי, למוד כפי כחך. מצות ה' ברה מאירת עינים, אימתי היא ברה, כשאתה יושב ומברר טעמיה ושוקל אותן ובורר כל דבר ודבר עם חבירו הדומה לו. ד"א מצות ה' ברה מאירת עינים, אימתי היא ברה, כשאתה מבררה מפי רבותיך. לפי' ניתנו פיסקות בתוך התורה, ליתן ריוח למשה רבי' ע"ה להתבונן בין ענין לענין בין פרשה לפרשה, אנו שאנו שומעין הדיוט מפי הדיוט על אחת כמה וכמה. ד"א מצות ה' ברה מאירת עינים, אימתי היא ברה, כשאתה מקבלה מפי אבותיך, שהן בקיאים בכתב ובלשון ובפירוש. ואם אינו שומע להם הרי הוא אויל, שנא' (משלי טו, ה) אויל ינאץ מוסר אביו, וכי יש אויל גדול מזה שהוא סומך על אביו בכתב ובלשון ואינו סומך בפירוש, אלא הט אזנך ושמע דברי חכמים, וכתיב כי נעים כי תשמרם בבטנך. יראת ה' טהורה עומדת לעד, אימתי היא טהורה, כשאתה מטהר את עצמך מלהשתמש בה, שלא תאמר, הואיל ואני חכם חייבין בני אדם לשמשני ולפרנסני. ד"א יראת ה' טהורה, אימתי היא טהורה, כשאדם מטהר את עצמו מן הגאוה. נמשלה תורה לחלב, מה החלב הזה אינו ראוי אלא לתינוק, כך דברי תורה אינן מתקיימין אלא במי שרואה את עצמו כאלו הוא תנוק וקטן. וכן דוד הוא אומר, אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו וגו'. ד"א יראת ה' טהורה, אימתי היא טהורה, כשאדם מטהר את עצמו מאהבת כסף וזהב, שכן אלישע אומ' חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח, וכן דניאל אומר, מתנתך לך להויין ונבזבייתך לאחרן הב. ד"א יראת ה' טהורה, אימתי היא טהורה, כשאדם מטהר את עצמו מדברי מינות. ר' שמעון בן מנסיא אומר, הרי הוא אומר שתה מים מבורך, שתה מים מדברי חכמים והוי מואס בדברי מינים. ואדם שאינו משביע את עצמו מדברי תורה, כל דבר שהוא שומע נמשך אחריו, מי גרם לו, לפי שהרעיב את עצמו מדברי תורה. משפטי ה' אמת. א"ר יוסי, אל"ף בתחלת האות, מ"ם באמצעה, תי"ו בסופה. אימתי הן נקראים אמת, כשאדם הוא בתחלתו ובאמצעיתו ובאחריתו אחד. לפיכך נמנו שנותיהן של אבות מסורסין, שנא' (בראשית מז, כח) ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה, לומר לך בן ארבעים כבן שבע, בן שבע כבן מאה. וכן הוא אומר ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, בת עשרים כבת שבע, בת שבע כבת מאה. משפטי ה' אמת צדקו יחדו, אימתי הן אמת, כשאדם דורשן מאליו ומסכים לאמתתה בינו לבין עצמו.
חביבה תורה, שנתאוו לה מלאכי השרת, ולא נתנה הב"ה אלא לישראל עם סגולתו ונחלתו. כדגרסינן באלה הדברים רבה ויקרא משה אל כל ישראל לאמר. הה"ד בני אם תקח אמרי. מהו אם תקח אמרי. אמ' רב הונא בשם ר' אחא, אמ' הב"ה לישראל, בני, לא תהיה תורתי עליכם כאדם שיש לו בת בוגרת והוא רוצה ליכנוס אותה אצל מי שמוצא, אם יהיה לכם זכות אתם מקבלים תורתי, שמלאכי השרת נתאוו לה ולא נתתי אותה להם, שנא' (תהלים סח, יג) מלכי צבאות ידדון ידדון ונות בית תחלק שלל. אמרו לפניו מלאכי השרת, רבונו של עולם, הטובה שיש לך בעליונים אתה תחלק אותה לתחתונים. ד"א בני אם תקח אמרי, משל למלך שאמ' לו בנו, סיימני בתוך המדינה וידעו הכל שאני בנך. אמ' לו אביו, מבקש את שידעו הכל שאתה בני, לבוש פורפריא שלי ותן עטרה שלי בראשך וידעו הכל כי אתה בני. כך אמ' הב"ה לישראל, מבקשים אתם שתהיו מסויימים שאתם בני, [והיו עסוקין בתורה]. רב הונא בשם ר' בנימין בר לוי [אמר], משל למלך שאמ' לבנו צא לפלטיא. אמ' לו, אבי, מתיירא אני מפני הלסטין. מה עשה אביו, נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ומסרו לבנו, ואמ' לו, המקל הזה יהיה בידך ואין אתה מתיירא מכל בריה. כך אמ' הב"ה לישראל, בני, היו עסוקין בתורה ואין אתם מתייראין מכל בריה. מה בין לומדי מקרא ומשנה לבין שאינן למדין, [משל] למלך שהיו לו בנים ועבדים רבים, והיה אוהבן אהבה גמורה, והיה משגרן למקרא ולמשנה וללמוד דרך ארץ. והיה יושב ומצפה להן אימתי באין. ראה שאינן באין, הלך הוא בעצמו, ומצא מהן קורין ומהם שונים ומהם עוסקין בדרך ארץ. לקחן, והושיבן בין ברכיו, והתחיל לחבקן ולגפפן ולנשקן. מהם הניח על כתפיו ומהן הניח על זרועותיו, שנא' (ישעיהו מ, יא) כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא וגו'. ומנין שמצא מהן קורין ומהן שונין ומהם עוסקין בדרך ארץ, שנא' (הושע יא, י) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים, וכתי' (הושע יא, יא) יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור והושבתים על בתיהם נאם ה'.
חביבה תורה, שבשבילה נקראו ישראל מלאכים. כדגרסי בספרי חביבין ישראל שכשהוא מכנן אינו מכנן אלא למלאכי השרת, שנא' (מלאכי ב, ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, בזמן שהתורה יוצאה מפיו הרי הוא כמלאכי השרת, ואם לאו הרי הוא כחיה ובהמה שאינה מכרת את קונה.
חביבה תורה, שבזכותה הב"ה מציל את ישראל מן הייסורין, ולא יהיה רשות ליצר הרע לשלוט בהם, ושורה עליהם רוח הקדש. מן הייסורין מנין, כדגרסנין במכילתא בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך. אמ' הב"ה לישראל על הר סיני, אם זכיתם להצפין ולקבל תורתי ולעשות אותה אני מציל אתכם משלש פורעניות, ממלחמת גוג ומגוג ומחבלו של משיח ומדינה של גיהנם, ושלא יהיה רשות ליצר הרע לשלוט בכם ושורה עליכם רוח הקדש. מנין, כדגרסי' בחופת אליהו אמ' אליהו זכור לטוב, יהיה אדם כשור לעול וכחמור למשוי וכבהמה החורשת בבקעה ויהיה יושב ועוסק בתורה, שנא' (ישעיהו לב, כ) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור. אשריהם ישראל, שבזמן שהם עסוקים בתורה ובמצות ובגמילות חסדים, שיצרם מסור בידם ואינו שולט בהם. זורעי על כל מים, שלומדין תורה ומשנה והלכות והגדות, ונמשלו למים. כיון שקרא אדם תורה נביאים וכתובים, משנה והגדה, תלמוד, פלפול, מיד רוח הקדש שורה עליו, שנא' (שמואל ב כג, ב) רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני. אמ' ר' אחא, הלמד תורה לעשות זוכה ברוח הקדש. מאי טעמא, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו', וכתיב כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל, ואין תשכיל אלא רוח הקדש, שנא' (תהלים פט, א) משכיל לאיתן האזרחי. ד"א בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך, אימתי אתם בני, משתקחו אמרי. א"ר ברכיה, כשהיו ישראל במדבר היה מהלך עמוד הענן לפניהם, והיה עשן המערכה וענן הקטורת עולה, והיו שני זיקוקות של אש יוצאין מבין בדי הארון, והיו שורפין לפניהם את הנחשים ואת העקרבים, והיו אומות העולם רואין אותן. אמ' להם משה לישראל, כל השבח הזה עשה לכם הב"ה על שקבלתם התורה בסיני. ומצותי תצפן אתך, אם זכיתם להצפין תורתי, אני משביע אתכם מטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבא, שנא' (תהלים לא, כ) מה רוב טובך אשר צפנת ליראיך. אמ' הב"ה, אני אודיע לאומות העולם לעתיד לבא כל הטובה שאני מטיב לכם על שקבלתם את תורתי. ד"א בני אם תקח אמרי, היה מצפין תורתי ומחבבה, כאדם שיש לו מרגלית והוא מצפינה, כך תהא יגע בתורה. והצנע לכת, שנא' (משלי ב, ז) יצפון לישרים תושיה מגן להולכי תום. ר' אלעזר שאל את ר' יהושע בן לוי ואמ' לו, פסוק זה מהו. אמ' לו ר' יהושע, משעה שאדם נוצר ממעי אמו אותה תורה שהוא עתיד ללמוד צפונה לו, שנא' (משלי ב, ז) יצפון לישרים תושיה. מגן הוא להולכי תום, מה המגן הזה מגין על האדם, כך תורה מגינה על מי שעוסק בה. וגרסי' במדרש תנחומא יצפון לישרים תושיה וגו', עד שלא נברא העולם צפן הב"ה את התורה, עד שבא אברהם אבינו ע"ה וקיימה, שנא' (בראשית כו, ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי, מלמד שקיים אברהם אבינו את כל התורה כלה.
כתר התורה
גדולה תורה וגדול כתרה מכל הכתרים, וכששאל דוד ע"ה לא שאל אלא תורה, שנא' (תהלים קיט, סח) טוב אתה ומטיב למדני חוקיך, טובך עודף על כל באי עולם, יעדף טובך עלי ולמדני חוקיך. ואמ' סעדני, ואשעה בחוקיך תמיד, שמא אהא לומד תורה ושוכח, או שמא אלמוד תורה ואין יצר הרע מניח לי לשנות, או שמא אטמא את הטהור ואטהר את הטמא ונמצאתי בוש לעולם, או שמא ישאלוני מגויי הארצות וממשפחות האדמה ואיני יודע להשיבן ונמצאתי בוש לעיניהם. וכן הוא אומר, ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. וכל מי שלומד תורה כתרו גדולה מבעלי הכסף והזהב, שנא' (תהלים קיט, עב) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. נמצאת אומר שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן ונטלו, כתר מלכות זכה בו דוד ונטלו, כתר תורה מונח לכל באי עולם, כדי שלא יהיה להם פתחון פה לומר, אלו היה כתר כהונה וכתר מלכות מונחין הייתי זוכה בהן, הרי כתר תורה מונח לכל באי עולם, וכל מי שזוכה בו מעלה עליו כאלו זכה בשלשתן. וא"ת ואיזה גדול מהם, היה ר' שמעון בר אלעזר אומר, ומי גדול, המלך או הממליך, הממליך, העושה שרים או העושה שררה, העושה שרים. כל עצמן של כתרים הללו אין באין אלא מכחה של תורה, דכתי' (משלי ח, טו) בי מלכים ימלוכו.
וגרסי' בואלה שמות רבה ועשו ארון וגו'. מפני מה בכל הכלים כתב ועשית ובארון כתי' ועשו. א"ר יהודה בר שלום, אמ' הב"ה, יבואו הכל ויתעסקו בארון, כדי שיזכו לתורה. א"ר שמעון בן יוחאי, שלשה כתרים הם, כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות. כתר מלכות זה השולחן, דכתי' יאכל על שולחן המלך, וכתי' (שמות כה, יא) בו זר זהב. וכתר תורה זה הארון, וכתי' בו זר זהב. וכתר כהונה זה המזבח, וכתוב בו זר זהב. למה נכתבין זר ונקראין זר, לומר לך, אם זכה אדם נעשין לו זר, ואם לאו נעשה זר מהם. ומפני מה בכולן כתי' ועשית לו ובארון כתי' (שמות כה, יא) ועשית עליו, לומר לך שכתר תורה מעולה יותר מכולן, זכה אדם לתורה כאלו זכה לכולן, שאין כתר גדול מכתרה של תורה, וכל הכתרים לא זכו בהן אלא בזכות התורה.
כדגרסי' באבות דר' נתן ר' שמעון אומר, שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן. כתר תורה זה כתרו של משה רבינו ע"ה, שנא' (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה עבדי. כתר כהונה זה כתרו של אהרן ע"ה, שאי איפשר ליגע בו, שנא' (במדבר יח, יט) ברית מלח עולם היא. כתר מלכות זה כתרו של דוד ע"ה, שנא' (דברי הימים ב יג, ה) הלא לכם לדעת כי ה' אלהי ישראל נתן המלוכה לדוד. כתר שם טוב עולה על גביהן, שכל מי שיזכה בתורה יבא ויטול שאר כתרים. אהרן לא זכה בכהונה אלא בזכות התורה, שנא' (מלאכי ב, ו) תורת אמת היתה בפיהו וגו', וכתי' (מלאכי ב, ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. דוד לא זכה במלכות אלא בזכות התורה, שנא' (תהלים קיט, נו) זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי, וכתי' (תהלים קיט, צז) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. הרי שאין גדול מכתר של תורה.
לפי' מקדימין תלמיד חכם לכל אדם לכל דבר שיש בו כבוד מפני כבוד התורה. כדגרסי' בתוספתא דהוריות משוח בשמן המשחה קודם לסגן, וסגן קודם לראש המשמר, וראש המשמר קודם לאב בית דין, ואב בית דין קודם לאמרכל, ואמרכל קודם לגזבר, והגזבר קודם לכהן הדיוט, וכהן הדיוט קודם ללוי, ולוי קודם לישראל, וישראל קודם לממזר, וממזר קודם לנתין, ונתין קודם לעבד משוחרר. אימתי, בזמן ששוין בחכמה, אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. מנא הני מילי, א"ר אחא בר חנינא, דאמ' קרא יקרה היא מפנינים, מכהן גדול שנכנס לפני לפנים. וגרסי' במדבר סיני רבה כבוד חכמים ינחלו, אלו ישראל שנקראו חכמים בעת שעושין את התורה, שנא' (דברים ד, ו) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ובזכות שישראל משמרים את התורה עתיד הב"ה להנחילם כסא כבוד, כדא' וכסא כבוד ינחילם, ועתיד הב"ה להחזיר לישראל את המלכות, שנא' (דניאל ז, כז) ומלכותא ושולטנא ורבותא די [מלכות] תחות כל שמיא יהיבת לעם קדישי עליונין מלכותיה מלכות עלם ו[כל] שולטנ[י]א ליה ילפחון וישתמעון. וגרסי' בתוספתא גדולה תורה מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות [נקנית] בשלשים מעלות, והכהונה בעשרים וארבעה מעלות, והתורה נקנית בארבעים ושמונה מעלות.
מאור התורה
גדולה תורה שמאירה ללומדיה בעולם הזה ובעולם הבא, והב"ה שומר את נפשם בזכותה. כדגרסי' בויקרא רבה כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת. אמ' בר קפרא, הנפש והתורה נמשלו לנר. הנפש, דכתי' (משלי כ, כז) נר ה' נשמת אדם, התורה, דכתי' (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור. אמ' הב"ה, נרי בידך ונרך בידי, נרך בידי זו הנשמה, נרי בידך זאת התורה, אם שמרת את שלי אני אשמור את שלך, ואם כבית את נרי אני אכבה את נרך. מנין, דכתי' (דברים ד, ט) השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וגו', הוי [כי] אם שמור תשמרון. א"ר שמעון, משל לשני בני אדם, אחד היה לו כרם בגליל ואחד היה לו כרם ביהודה. אמ' אותו שבגליל לאותו שביהודה, שמור את שלי ואני אשמור את שלך. כך אמר הב"ה לאדם, הנה תורתי בידך ונפשך בידי, אם שמרת את שלי אני אשמור את שלך ואם אבדת את שלי אני מאביד את שלך. הוי כי אם שמור תשמרון. ר' אלעזר ור' יוחנן דאמרי תרווייהו תורה ניתנה לארבעים יום, שנא' (שמות לד, כח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, ונשמה נוצרה לארבעים יום, כל מי שמשמר תורתי נשמתו משתמרת, וכל מי שאינו משמר את תורתי אין נשמתו משתמרת. תני ר' חייא, הלמד לעשות ו[לא] הלמד שלא לעשות, שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא לו. אמ' ר' יוחנן, הלמד שלא לעשות נוח לו אלו נהפכה שלייתו ולא יצא לעולם.
וגרסינן בואלה שמות רבה זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך. היאך דברי תורה מאירין לאדם בשעה שהוא עוסק בהן, וכל מי שאינו עוסק בהן עומד באפלה, בא להלוך מצא אבן ונכשל בה, מצא ביב ונפל בתוכו, הקיש פניו בקרקע. למה, לפי שלא היה בידו נר. כך ההדיוט שאינו יודע בדברי תורה, מצא עבירה נכשל בה ומת, שנא' (משלי ה, כג) הוא ימות באין מוסר. ולמה הוא מת, [לפי] שאינו יודע בדברי תורה והולך וחוטא, שנא' (משלי ד, יט) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. אבל מי שעוסק בדברי תורה, היא מאירה לו בכל מקום. משל לאדם שעמד באפלה ונר בידו. וראה אבן לא נכשל בה, ראה בית לא נפל. למה, שהיה נר בידו, שנא' (תהלים קיט, קה) נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי, וכן ואם תרוץ לא תכשל. ומהו כי נר מצוה, כל מי שהוא עושה מצוה כאלו מדליק נר לפני הב"ה ומחיה נפש שנקראת נר. ומהו ותורה אור. הרבה פעמים שאדם עושה מצוה ויצר רע שבתוכו אומר לו, למה לך לעשות ומחסר את נכסיך, עד שאתה נותן לאחרים תן לבניך, ויצר טוב אומר, עשה מצוה, ראה מה כתוב כי נר מצוה, מה הנר הזה כשהוא דלוק אפי' אלף אלפים נרות מדליקין ממנו לא יחסר מאורו, כך כל מה שנותן אדם במצוה אינו חסר כלום.
וגרסי' במ' שוטה את זו דרש ר' מנחם בר' יוסי, מאי דכתי' (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור, תלה הב"ה את המצוה בנר ואת התורה באור, מה נר אינו מאיר אלא לפי שעה, אף מצוה אינה מאירה אלא לפי שעה, ומה אור מאיר לעולם אף התורה מאירה לעולם. וגרסי' במדרש משלי נצור בני מצות אביך וגו', מה כתי' אחריו קשרם על לבך תמיד, למה, בהתהלכך תנחה אותך. ר' מאיר אומר עשה לך נר שתלך לאורו, ואי זה זה, זה אורה של תורה, שנא' (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור. ר' מאיר אומר, אשרי אדם שקנה לו דברי תורה, למה, שהיא משמרתו מדרך רע, שנא' (משלי ו, כב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך, בקבר, והקיצות היא תשיחך, לתחיית המתים. וגרסי' במ' פאה ירושלמי ארטבן שלח לרבינו הקדוש חדא מרגלית אטימיטון. שלח ליה רבינו הקדוש חדא מזוזה. אמ' ליה, אנא שלחית לך מילה דלית לה טימי ואת שלחת לי מילה דשויא חד בולאר. אמ' לו, חפצי וחפציך לא ישוו בה, ולא עוד אלא את שלחת לי מילה דאנא צריך מנטר לה, ואנא שלחית לך מילה דאת דמך, פירוש ישן, והיא מינטרא לך, דכתי' (משלי ו, כב) בשכבך תשמר עליך וגו'. ועוד גרסינן בואלה שמות רבה, בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מיצר לשומרו, אבל התורה משמרת את בעליה, שנא' (משלי ו, כב) בהתהלכך תנחה אותך וגו'. משל למה הדבר דומה, למלך שהיה מהלך באישון לילה ואפלה, והיה מתיירא מן הקוצים ומן הברקונים ומחיה רעה ומליסטים, ואינו יודע באיזה דרך ילך. נזדמנה לו אבוקה. ניצל מן הקוצים ומן הברקונים, ועדין הוא מתיירא מחיה רעה ומלסטים, ואינו יודע באיזו דרך ילך. כיון שעלה עמוד השחר ניצל מן הכל.
וגרסי' במדרש יהי אור ר' יהודה פתח, תורת ה' תמימה משיבת נפש. אשריהם ישראל שעוסקין בתורה, שכל העוסק בתורה חיים הם לו בעולם הזה ובעולם הבא, ויזכה לשני עולמים, העולם הזה והעולם הבא. ואפי' העוסק בתורה שלא לשמה, שכר טוב יש לו בעולם הזה, ואינו נידון לעולם הבא. וכל המשתדל בתורה לשמה, כשיפטר מן העולם הזה תורתו הולכת לפניו ומכרזת לפניו ומגינה עליו, שלא תגע בו מדת הדין, וכשגופו נקבר היא שומרת אותו, וכשנשמתו עולה למחיצתה, היא הולכת לפניו לתור לה מנוחה, עד שתהיה במקומה ובמנוחתה, ובעת תחיית המתים היא תליץ טובה בעדו. הה"ד בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך. תנחה אותך, כמה דאיתמר, בשכבך תשמר עליך, בשעתא דשכיב גופא בקברא, שבזמן שהגוף בקבר היא מגינה עליו, והקיצות היא תשיחך, כשיקיצו המתים ויעמדו לקץ הימין תלמד עליו סניגוריא. ר' אלעזר אומר, והקיצות היא תשיחך, שבזמן שהצדיקים עומדים לתחיית המתים שלא תשתכח תורתן, אלא כל אותה תורה שהיו יודעין כשנסתלקו מן העולם הזה תהיה שמורה בלבם לתחיית המתים כבראשונה, והתורה תשיח בלבם לתחיית המתים, הה"ד והקיצות היא תשיחך.
וגרסי' בספרי יאר ה' פניו אליך ויחונך, זה מאור התורה, דכתי' (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור. ועוד גרסינן בואלה שמות רבה ועשו ארון עצי שטים, מה כתוב למעלה, ויקחו לי תרומה. מיד ועשו ארון עצי שטים. מה התורה קדומה לכל, כך במעשה המשכן הקדים הארון לכל מעשה הכלים. ואורה של תורה קדם למעשה בראשית, שנא' (בראשית א, ג) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, כך במעשה המשכן התורה, שנקראת אור, קדמו מעשיה לכל מלאכת המשכן. והמשכן היה נקרא אור, כי משם היתה האורה יוצאה לכל העולם, כדגרסי' בויקרא רבה היש מספר לגדודיו ועל מי לא יקום אורהו. הב"ה ברא חמה ולבנה והם מאירים לעליונים ולתחתונים ולכל באי עולם, והוא יתברך שמו מתאוה לאורן של ישראל, שנא' (שמות כז, כ) ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. א"ר חנינא, חלונות היו במקדש ומשם האורה יוצאה לכל העולם, הה"ד ויעש לבית חלוני שקופים אטומים. היו מקטינות בפנים ומרחיבות מבחוץ, כדי להביא אורה לעולם. אמ' ר' לוי, מלך שבנה טרקלין חלונותיו מקטינות מבחוץ ומרחיבות מבפנים, כדי להכניס אורה לתוכו, אבל בית המקדש היו מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ, כדי להוציא אורה לעולם. ד"א יאר ה' פניו אליך ויחנך, יעמיד ממך בני תורה, שנא' (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור. ובתוהו היה העולם עד שקבלו ישראל את התורה והאיר העולם, שנא' (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור. וגרסי' במדבר סיני רבה שעיר עזים אחד לחטאת, כנגד שם טוב שהוא המעשה, דתנן לא המדרש הוא העקר אלא המעשה, שמכפר על האדם, ולכך נקראת התורה אור, שהיא מאירה לאדם כיצד יעשה רצון המקום. לפיכך כח המעשה גדול מכח התלמוד, כמו שאור השמש גדול מאור הנר. וגרסי' במדרש ומתוק האור וטוב לעינים. ר' יצחק ור' אבא בר כהנא. ר' יצחק אמ', מה מתוק האור, אורו של עולם הבא, אשרי אדם שבידו מעשים טובים, כדי שיזכה לראות אותו האור, שנא' (שופטים ה, לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ר' אבא אומר, מה מתוקים דברי תורה שנמשלו לאור, שנא' (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור. וגרסי במדרש קהלת עד אשר לא תחשך השמש, זו מלכות בית דוד, שנא' (תהלים פט, לז) וכסאו כשמש נגדי. והאור זו תורה, שנא' (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור. והירח אלו הסנהדרין, שהיו יושבין כחצי עגולה כירח, שנא' (תהלים פט, לח) כירח יכון עולם. והכוכבים אלו תלמידי חכמים, שיושבין ועוסקין בתורה, שנא' (דניאל יב, ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.
רפואת התורה
גדולה תורה, שהיא חיים ורפואה ללומדיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנא' (משלי ד, כב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. א"ר שמואל בר נחמני, דברי תורה נמשלו בזין, מה הזין הזה מקיים את בעליו במלחמה, כך דברי תורה מקיימין למי שהוא עמל בהן כל צרכו. ומנין שנמשלו דברי תורה לזין, שנא' (תהלים קמט, ו) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. דגרסינן בפ"ק דמסכת ע"ז מכריז ר' אלכסנדראי, מאן בעי חיי. אתו כולי עלמא גביה. אמר להם, מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו. שמא יאמר אדם, הואיל ונצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה אלך ואגרה בשינה, ת"ל סור מרע ועשה טוב, ואין טוב אלא תורה, שנא' (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. וגרסי' במ' עירובין בפ' כיצד מעברין, א"ר יהושע בן לוי, המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה, שנא' (משלי א, ט) כי לוית חן הם לראשך. חש בגרונו יעסוק בתורה, שנא' (משלי א, ט) וענקים לגרגרותיך. חש במעיו יעסוק בתורה, שנא' (משלי ג, ח) רפאות תהי לשרך. חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנא' (משלי ד, כב) ולכל בשרו מרפא. וגרסי' בפ' קמא דמסכת תעניות תניא ר' בנאה אומר, כל העוסק בתורה לשמה, נעשית לו סם חיים, שנא' (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, וכל העוסק בתורה שלא לשמה, נעשית לו סם המות, שנא' (דברים לב, ב) יערוף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה. שנא' (דברים כא, ד) וערפו שם את העגלה. וגרסי' במכילתא מה ת"ל כי אני ה' רופאך. אמ' לו הב"ה למשה, אמור להם לישראל, דברי תורה שנתתי לכם חיים הם לכם, רפואה הם לכם, שנא' (משלי ד, כב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. וגרסי' במדרש תלים האזינה עמי תורתי וגו' אפתחה במשל פי. לא כרת הב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל התורה, שלא תשכח מפיהם. וכן הוא אומר ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, תורה שנתן להם הב"ה סם של חיים היא. וכן הוא אומר כי לא תשכח מפי זרעו, שלא יאמר אדם אין המזמורות תורה, אלא תורה הם, ואף הנביאים תורה, וכן אסף אומר, הואיל והמזמורות תורה, האזינה עמי תורתי. ולא המזמורות בלבד, אלא אף החידות והמשלים של תורה תורה הם, וכן הוא אומר אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם.
וגרסי' במדרש תנחומא ר' אלעזר המודעי אומר, אם שמוע תשמע, יכול רשות, ת"ל תשמע לקול ה' אלהיך, אלו עשרת הדברות האמורות בעשרת קולות, והישר בעיניו תעשה, אלו ההגדות, והאזנת למצותיו, אלו המצות, ושמרת כל חוקיו, אלו העריות. כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, ואם שמתי קודם שעשיתם דברי תורה, אני ה' רופאך, לאחר שעשיתם דברי תורה. אמ' הב"ה לישראל, דברי תורה שנתתי לכם הם מרפאים אתכם, שנא' (משלי ג, ח) רפאות תהי לשרך. וגרסי' במדבר סיני רבה שוקיו עמודי שש, זו תורה, שנא' (משלי ג, ח) ושקוי לעצמותיך. וגרסי' במ' ברכות בפרק אין עומדין, א"ר חייא בר אבא, כל המאריך בתפלתו ומעיין בה, סופו בא לידי כאב לב, שנא' (משלי יג, יב) תוחלת ממושכת מחלה לב. מאי תקנתיה, יעסוק בדברי תורה, שנא' (משלי יג, יב) ועץ חיים תאוה באה. ומנא לן דעץ חיים היא התורה, שנא' (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה.
וגרסי' בבראשית רבה זבולן לחוף ימים ישכון. קדם זבולון ליששכר. והלא יששכר גדול מזבולן, שכן הוא מייחס יששכר זבולן ונפתלי. אלא שהיה יששכר עוסק בתורה, וזבולן עוסק בפרקמטיא, ובא ומאכילו, לפי' קדמו הכתו', שנא' (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, למחזיקים לומדיה. וגרסי' בויקרא רבה עץ חיים היא וגו', למי שמחזיק ידי לומדי התורה ומסייען מממונו, כשמעון אחי עזריה, על שהיה עזריה יוצא בפרקמטיא, ובא ונותן לתוך פיו של שמעון, נקרא על שמו, והיו אומרים לו שמעון אחי עזריה. וגרסי' בפסיקתא מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא. ר' תנחומא פתר קרא ברווק שהוא שרוי במדינה ונותן דמי סופרים ומשניים, אמ' הב"ה, עלי לשלם לו גמולו וליתן שכר טוב. א"ר הונא, אם נתקל אדם בעבירה, מלאכי חבלה שוטנין אותו, שנא' (איוב לג, כב) ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממיתים. מה יעשה, יעסוק בתורה והוא יחיה. אם יודע לקרות יקרא, לשנות שונה. ואם אינו יודע לקרות ולא לשנות, יחזיק בלומדי התורה, והיא חייו, שנא' (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. שאם לא היה בן תורה יחזיק בסופר ובמשנה, שהם לומדים תורה, והוא זוכה לחיות. אבל היה בן תורה, ילמוד ויחיה. אם היה רגיל ללמוד פרק אחד ילמוד שני פרקים, ואם לא היה רגיל ללמוד כלל ילמוד דף אחד, ואם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא שנים, ויזכה לחיים, דתנן מרבה תורה מרבה חיים. ואם אינו יודע לקרות, מה יעשה ויזכה לחיות, יעשה פרנס על הצבור וגבאי של צדקה והוא חי, שנא' (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. אלו נאמר לעמלים בה לא היתה תקומה, אלא למחזיקים בה, למחזיקים ידי לומדיה. כיוצא בדבר, ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת וגו', אלו נאמר אשר לא ילמד לא היתה תקומה, אלא אשר לא יקים, אשר לא יקים ידי לומדיה, שנא' (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. ועוד גרסי' במדרש תנחומא ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ. אין עץ אלא תורה. [ויראהו] אין כתי', אלא ויורהו ה'. א"ר שמעון בן יוחאי, דבר הורהו מן התורה, שכתו' בה עץ חיים. עסק אדם בלשונו בתורה זכה לחיים, שנא' (משלי טו, ד) מרפא לשון עץ חיים. א"ר חנינא דצפרין, שלש תיבות עשה בצלאל את הארון, שתים של זהב ואחת של עץ, ששיקע של עץ בין השתים של זהב, ללמדך שהעץ נחמד מזהב, לפי שנא' (משלי ג, יח) בשביל התורה עץ חיים למחזיקים בה. ושמתם בארון, לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. אע"פ שאתה רואה בני תורה שהם עניים, הוי נוהג בהם כבוד, בשביל התורה שבתוכן. והארון, אע"פ שהוא של עץ, הוי נותן בו כבוד, בשביל התורה שבתוכו, שהיא עץ חיים.
עץ החיים
וגרסי' במדרש תלים והיה כעץ שתול על פלגי מים. זש"ה עץ חיים היא למחזיקים בה. א"ר יצחק בר אבא, למה נקראת התורה עץ חיים, שחביבה על כל חיים. א"ר יודן, למה נמשלה תורה בעץ חיים, מה עץ חיים פרוש על כל באי עולם בגן עדן, אף התורה פרושה לכל ומביאה אותם לחיי העולם הבא.
ויורהו ה' עץ. ר' נתן אומר עץ קתרוס, ויש אומ' עקר תאנה ועקר רמון. דורשי רשומות אמרו, הראהו דברי תורה, שנמשלו לעץ, שנא' (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. ועוד גרסי' [ב]במדבר סיני רבה במה היה שבטו של לוי ניכר מישראל. שישראל היו מהלכין נועלים סנדלים, אבל שבטו של לוי, שהיו טעונים בכלי המשכן, היו מהלכין יחפים. ומעולים שבשבט לוי היו משפחות הקהתי, לפי' ששאר בני לוי היו נושאין את הבריחים ואת הקרשים ואת האדנים או כל דבר על העגלות, שנא' (במדבר ז, ט) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ולא היה להם רשות ליתן את הארון על העגלות, ולא היתה רוחן גסה עליהן, אלא משועבדין לפני הארון, למה, לפי שאין גדולה לפני האלהות. נמצאת אומר אע"פ שהיתה משפחת בני קהת פלטני, פי' נשיאים ונכבדים כבני מלכים, אפי' הכי כיון שהיו באין לטעון את הארון היו טוענין בו כעבדים. אמ' הב"ה, התורה היא חיים, שנא' (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, ובני קהת, שהן מחזיקין בארון שבו התורה שהיא עץ חיים, בדין שיחיו ולא ימותו, שנא' (במדבר ד, יח) אל תכריתו את משפחת הקהתי, זאת עשו להם וחיו ולא ימותו. וגרסי' במדרש תלים תודיעני אורח חיים, ר' עזריה אומר, אמ' דוד לפני הב"ה, רבונו של עולם, תודיעני אורח חיים. אמ' לו הב"ה, חיים את בעי, צפה לתורה, שהיא עץ חיים, שנא' (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. שובע שמחות שמחתנו, שמחות הרבה, מקרא, משנה, תלמוד, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים.
וגרסינן במדרש שיר השירים אל גנת אגוז ירדתי. א"ר אלעשא, לא הוה צריך למימר אלא אל גנת ירק, ואמר אגוז, מלמד שניתן להם לישראל כוחן של נטיעות וזיון של ירק. ר' עזריה אומר תרתי, מה אגוז זה משמר עצו את פריו, כך עמי הארץ שבישראל, שמחזיקים ידי לומדי התורה, שנקראת עץ חיים היא למחזיקים בה. וגרסי' במדרש קהלת א"ר שמעון בן יוחאי, כתוב כימי העץ ימי עמי, ואין עץ אלא תורה, שנא' (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. וכי מי נברא בשביל מי, התורה בשביל ישראל או ישראל בשביל התורה, לא תורה בשביל ישראל. תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעד ולעולמי עולמים, ישראל שנבראו בזכותן לא כ"ש.
וגרסי' במדרש יהי אור אמ' ר' שמעון, בזכות תלמידי חכמים שאוחזין בתורה, שהיא עץ חיים, העולם ניזון, והם עושים צדקה עמהם, ובזכותם העולם ניזון. ואינן זנין את עצמן בעולם הזה, אלא שכרן גנוז להם לעולם הבא. נמצא שתלמידי חכמים הם חיים ומזונות ושלום לעולם. לכל העולם הם זנין, ולמה אין זנין את עצמן. אלא חכם, שהוא עץ חיים ממש, אין חיים אלא לעולם הבא, והעולם הבא אינו בעולם הזה. ובעולם הבא ניזונין מפרי עץ החיים, והקרן קיימת לעולם הבא, ואפי' מפרי עץ החיים אין נותנין להם בעולם הזה אלא דבר מועט בצמצום, כדי שלא יחסר להם כלום משכר העולם הבא. וכיון שנפטרין מן העולם הזה, כמה נחלים של עולם הבא סובבים אותם, ויעלו מעלה מעלה למחיצה העליונה. הה"ד עין לא ראתה אלהים זולך יעשה למחכה לו, אותם שלא בקשו לאכול מזונותיהם של עולם הבא בעולם הזה, והיו בצער בעולם הזה, והיו מחכין לעולם הבא, ועליהם הכתו' אומר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.
וגרסי' במ' ברכות בפרק היה קורא בתורה, שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה. רב ושמואל, ואמרי לה ר' יוחנן ור' אלעזר, חד אמר כל העולם כלו בשביל זכותן והן אינן ניזונין בזכותן. דאמ' רב יהודה אמר רב, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת, כל העולם כלו אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת. וגרסי' במ' שוטה ירושלמי ר' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמ', עתיד הב"ה לעשות צל לבעלי מצוה בצלה של תורה. מה טעם, דכתי' (משלי ג, יח) עץ חיים למחזיקים בה. וגרסי' במדרש ר' תנחומא כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. כל מי שמוצא דברי תורה חיים הוא מוצא. כיצד, מצא אדם רב ללמוד ממנו דבר מן התורה, או פרק אחד, חיים הוא מוצא. לכך נאמר כי חיים הם למוצאיהם. אמ' רב יהודה בריה דר' חייא, בוא וראה שלא כמדת הב"ה מדת בשר ודם. בשר ודם נותן סם לחבירו, יפה לזה וקשה לזה, אבל הב"ה נותן תורה לישראל והוא סם חיים לכל גופן, שנא' (משלי ד, כב) ולכל בשרו מרפא. וגרסי' בפרק קמא דמ' ברכות. א"ר זירא, ואיתמא ר' חנינא בר פפא, ואמרי לה במערבא משמיה דרבא בר מארי, בוא וראה שלא כמדת הב"ה מדת בשר ודם. בשר ודם, המוכר עצב והלוקח שמח, אבל הב"ה אינו כן, אלא נתן תורתו לישראל ושמח, שנא' (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. וכתיב תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך וגו'. אמ' דוד לפני הב"ה, רבון העולמים, איזו כת חביבה ונעימה. נחלקו בה תרי אמוראי. חד אמר זו שבא מרוח הקדש ומעשים טובים, וחד אמר סופרים ומשניים ומלמדי תנוקות לאמתן, שהם עתידין לישב בצלו של הב"ה לימינו, שנא' (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט. וגרסינן במ' כתובות בפרק שני דייני גזירות, כל המשתמש באור תורה טל תורה מחייהו, וכל מי שאינו משתמש באור תורה אינו טל תורה מחייהו. כיון דחזייה דקא מצטער, אמ' ליה, ר' מצאתי להם מנוחה ממקום אחר. כתי' (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום, וכי איפשך להדבק בשכינה, והכתי' (דברים ד, כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, אלא לומר לך כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמיד חכם והמהנה תלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה, הה"ד ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. כיוצא בדבר, אתה אומר, לאהבה את ה' אלהיך ולשמוע בקולו ולדבקה בו. וכי איפשר לו לאדם לידבק בשכינה, אלא לומר לך, כל המשיא בתו לתלמיד חכם, ומהנה תלמיד חכם מנכסיו, מעלה עליו הכתו' כאלו נדבק בשכינה, הה"ד ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. וגרסי' בפירקא קמא דמסכת ראש השנה ת"ר משפחה אחת היתה בירושלם שהיו מתיה מתים בני שמונה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי. אמ' להם, שמא מדבית עלי אתם, דכתיב בהם וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, לכו ועסקו בתורה ותחיו. הלכו ועסקו בתורה וחיו. והיו קורין אותה משפחה משפחת יוחנן על שמו.
וגרסי' במדרש משלי אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנו. משל לאדם אם מאבד סלע בתוך ביתו, כמה נרות הוא מדליק וכמה פתילות עד שימצאנו. והלא דברים קל וחומר, ומה כסף וזהב, שאינן אלא חיי שעה בעולם הזה, מדליק אדם כמה נרות וכמה פתילות עד שימצאם, דברי תורה, שהם חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, על אחת כמה וכמה. ת"ר ושמתם אותם על לבבכם. סם תם כתי'. נמשלה תורה כסם חיים. משל למלך שהכה את בנו מכה גדולה, והניח לו רטייה על מכתו, ואמר לו, כל זמן שרטייה זו על מכתך אכול מה שהנאך ושתה מה שהנאך ורחוץ בין בחמין בין בצונן, ואי אתה מתיירא. כך אמר הב"ה לישראל, בני, בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין, אם אתם עסוקין בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד, ז) הלא אם תיטיב שאת, ואם אין אתם עסוקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנא' (בראשית ד, ז) ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ, ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנא' (בראשית ד, ז) ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנא' (בראשית ד, ז) ואתה תמשל בו, אם תעסוק בדברי תורה, שהיא עץ חיים. וגרסי' בפ"ק דמ' חגיגה פתח ר' יוחנן בן ברוקא ודרש, דברי חכמים כדרבונות, מה דרבן זה מכוין הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם, כך דברי תורה מכוונין לכל לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל, אף דברי תורה מטלטלין, ת"ל וכמסמרות נטועים. אי מה מסמר אינו חסר ואינו יתר, אף דברי תורה אינן חסרין ואינן יתרין, ת"ל נטועים, מה נטיעה זו פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין. בעלי אסופות, אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות, הללו מטהרין והללו מטמאין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין, היאך אני למד תורה, ת"ל ניתנו מרועה אחד, אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון על כל המעשים ברוך הוא, שנא' (שמות כ, א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר.
וגרסי' בספרי יערוף כמטר לקחי. אין לקחי אלא תורה, שנא' (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. כמטר, מה מטר חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם. אי מה מטר זה מקצת עולם שמחין בו ומקצת עולם עצבין בו, כיצד, מי שבורו מלא יין וגתו וגרנו מלאין לפניו מצרין בו, יכול אף דברי תורה כן, ת"ל תזל כטל אמרתי, מה טל כל העולם שמחין בו, אף דברי תורה כל העולם שמחין בהן. כשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדין על העשבים ומגדלין אותן ומעלין אותן, אף דברי תורה מגדלין ומעלין את האדם. וכן הוא אומר סלסלה ותרוממך. וכרביבים עלי עשב, מה רביבין הללו יורדין על העשבין ומעדנין ומפנקין אותן, כך הם דברי תורה, מעדנין ומפנקין את הגוף ומחיין את הנפש. ועוד גרסי' בספרי ירכיבהו על במתי ארץ, זו תורה, ויאכל תנובות שדי, זו מקרא, ויניקהו דבש מסלע, זו משנה, ושמן מחלמיש צור, זה תלמוד. חמאת בקר וחלב צאן וגו' ועתודים, אלו קלים וחמורים ותשובות. עם חלב כליות חטה, אלו הלכות, שהן גופה של תורה, ודם ענב תשתה חמר, אלו הגדות, שמושכות לב האדם כיין. ד"א ר' נחמיה אומר, הוי כונס דברי תורה כללים ומוציאן פרטים, הה"ד יערוף כמטר לקחי, ואין יערוף אלא לשון כנעני, שאומר ערוף לי דינר זה ואין אומר פרוט לי דינר זה, כך הוי כונס דברי תורה כללים ומוציאן פרטים, ולא כטיפין הללו של מטר שהן גדולות, אלא כטיפין הללו של טל שהן קטנות. כשעירים עלי דשא, מה שעירין הללו יורדין על העשבים ומפשפשין בהן כדי שלא יתליעו, כך הוי מפשפש בדברי תורה שלא תשכחם. כך אמר לו ר' יעקב בר חנינא לר' אבא, בוא ונפשפש בהלכות, בשביל שלא יעלו חלודה. ד"א כשעירים עלי דשא, כשאדם הולך ללמוד [תורה] תחלה נופלת עליו כשעיר, ואין שעיר אלא שד, שנא' (ישעיהו לד, יד) ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא, ואומר ושעירים ירקדו שם. ד"א וכרביבים עלי עשב, כשאדם הולך ללמוד תורה, תחלה אינו יודע מה לעשות, עד ששונה שני סדרים או שני ספרים, ואחר כך נמשכת אחריו כרביבים, לכך נאמר וכרביבים עלי עשב. ד"א וכרביבים עלי עשב, מה רביבים יורדין על העשבים ומנקין ומפטמין אותן, כך הוי מפטם בדברי תורה ושונה ומשלש ומרבע.
חייב אדם למסור את נפשו על התורה
ואע"פ שהתורה היא חיי האדם בעולם הזה ובעולם הבא, אפי' הכי חייב אדם למסור את נפשו עליה, וכ"ש ממונו, ולא יאמר, הואיל והתורה היא עץ חיים, למה אמות עליה.
וגרסי' במ' ברכות בפרק הרואה ואהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. תנא ר' אליעזר הגדול אומר, אם נאמר בכל נפשך [למה נאמר] בכל מאודך, ואם נאמר בכל מאודך למה נאמר בכל נפשך, לומר לך אם יש אדם שגופו חביב עליו מממונו, לכך אמר בכל נפשך, ואם יש אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר בכל מאודך. ת"ר מעשה וגזרה מלכות הרשעה על ישראל שלא יעסקו בתורה. מה עשה ר' עקיבא. הלך והקהיל רבים מישראל ודרש. מצאו פפוס בן יהודה. אמ' לו, אי אתה מתיירא מפני אומה זו. אמ' לו, אתה הוא פפוס בן יהודה שאומרים עליך חכם, אי אתה אלא טפש. אמשול לך משל. למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על שפת הנהר. ראה דגים שהיו באין לכאן ולכאן. אמ' להם, מפני מה אתם רצים. אמרו לו, מפני הרשתות והמכמורות. אמ' להם, רצונכם שתעלו לי ליבשה ואדור אני ואתם כשם שדרו אבותי ואבותיכם. אמרו לו, אתה שועל שאומרים עליך פקח שבחיות, אין אתה אלא טפש. ומה במקום חיותנו אנו מתייראין, במקום מיתתנו לא כ"ש. ואף אנו בזמן הזה, שאנו עוסקין בתורה, דכתי' [בה] כי הוא חייך ואורך ימיך, אנו מתייראין, כשאנו פוסקין מדברי תורה על אחת כמה וכמה. לא היו אלא ימים מועטים עד שתפשו לר' עקיבא וחבשוהו בבית האסורים ותפשו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמ' לו לר' עקיבא, אשריך שנתפסת על דברי תורה, אוי לי שנתפשתי על דברים בטלים. אמרו כשהוציאוהו לר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקין את בשרו במסרק של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים באהבה. אמרו לו תלמידיו, רבינו, עד כאן. אמ' להם, כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה, בכל לבבך ובכל נפשך, ואפי' הוא נוטל את נפשך, ועכשו בא לידי ואקימנו. יצאתה נשמתו באחד. אמרו מלאכי השרת, רבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה, ממתים ידך ה' ממתים מחלד. אמ' להם, חלקם בחיים. יצאתה בת קול ואמרה, אשריך, ר' עקיבא, שיצתה נשמתך באחד ואתה מזומן לחיי העולם הבא.
ואין דברי תורה מתקיימין אלא מתוך צער גדול, וכל הזוכה לאכול מלחמה של תורה קודם יתיגע בה, שנא' (בראשית ג, יט) בזעת אפך תאכל לחם. וגרסי' במ' ברכות בפ' הרואה מקום. הסכת ושמע ישראל. אמ' להם משה לישראל, כתתו עצמיכם על דברי תורה. א"ר שמעון בן לקיש, אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם, שנא' וזאת התורה אדם כי ימות באהל. אמ' רבה ואיתמ' ר' שמואל, מאי דכתי' (משלי ל, לב) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה, אם מנבל אדם עצמו על דברי תורה מתנשא, ואם לאו, יד לפה. אמ' ר' ינאי, מאי דכתי' (משלי ל, לג) כי מיץ חלב יוציא חמאה, במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שמקיא עליה דבש שיינק משדי אמו. ומיץ אף יוציא דם, כל תלמיד חכם שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושנייה ושותק, זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות, דתנן הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מדיני ממונות שהן כמעין נובע. וגרסי' במ' סנהדרין בפרק חלק, דרש ר' יהודה בר סימון, כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה, הב"ה מבהיק זיוו לעולם הבא, שנא' (שיר השירים ה, טו) ומראהו כלבנון. אמ' ר' תנחום בר חנילאי, כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה, הב"ה משביעו לעולם הבא, שנא' (תהלים לו, ט) ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם.
וגרסי' במ' עירובין בפרק עושין פסין, מאי שחורות כעורב, במי אתה מוצא דברי תורה, במי שמשכים ומעריב עליהם לבית המדרש. רבה אמ', במי שמשחיר פניו עליהם כעורב. רבא אמ', במי שמשים עצמו עליהם אכזרי על בניו כעורב. כי הא דרב אדא בר מתנא. כי הוה קא אזיל לבי רב, אמרה ליה דביתהו, ינוקי מאי אעביד. אמ' להו, קדמי לאגמי. פירוש רב אדא בר מתנא, כשהיה הולך לביתו של רב ללמוד תורה, לא היה לו שום פרוטה להניח לבניו. אמרה לו אשתו, מה נעשה לתינוקות. [אמר לה] ילכו לאגם לרעות העשבים עם הבהמות. כלומר שלא היה חושש מהם הואיל והיה הולך ללמוד תורה. אמ' ר' אלעזר, מאי דכתי' (משלי א, ט) וענקים לגרגרותיך, אם משים אדם עצמו כענק זה שרף לצואר, ונראה ואינו נראה, תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו, אין תלמודו מתקיים בידו. ואמ' ר' אלעזר, מאי דכתי' (שיר השירים ה, י) לחייו כערוגת הבושם, אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה, אי נמי כבושם הזה שהכל מתבשמין ממנו, תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. וא"ר אלעזר, מאי דכתי' (במדבר כא, יח) וממדבר מתנה אם אדם משים עצמו כמדבר הזה, שהכל דשין בו, תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו, אין תלמודו מתקיים בידו. א"ר ירמיה לר' זירא, מאי דכתי' (איוב ג, יט) קטון וגדול שם הוא ועבד חופשי מאדוניו, כל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעולם הזה נעשה חפשי לעולם הבא.
וגרסי' בפסיקתא מפני מה ניתנה תורה במדבר, ללמדך שאין אדם זוכה לדברי תורה אלא א"כ מפקיר עצמו עליה כמדבר. אמ' ר' אבדימי בר חמא, מאי דכתי' (דברים ל, יב-יג) לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, לא בשמים היא, שאם בשמים היא אתה צריך לעלות ללמוד אותה ותאריך השעה, ולא מעבר לים היא, שאם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה ללמוד אותה ותאריך השעה. שמואל אמר לא בשמים היא, אין התורה מצויה לא באיצטענילין ולא באיצטגנינין, שנא' (דברים ל, יב) לא בשמים היא, אין התורה מצויה במי שמתעסק במלאכת שמים. רבא אמ', ולא מעבר לים היא, לא תמצא לא בסחרנין ולא בתורגנין.
עניין ביטול תורה ועונשו
לעולם ישתדל אדם ללמוד תורה ולעסוק בה, לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין אותו לא כסף ולא זהב, אלא תורה ומעשים טובים. ואין אדם נענש תחלה אלא על בטול תורה, דתניא פוטר מים ראשית מדון, כשמכניסין לו לאדם לכיפה, אומרין לו מה היו מעשיך, קבעת עתים לתורה, הבנת דבר מתוך דבר, פלפלת בחכמה, נשאת ונתת באמונה. ועוד גרסי' בפ' הרואה מקום אמ' ר' טאבי אמ' שמואל, כל המרפה עצמו מדברי תורה אינו יכול לעמוד ביום צרה, שנא' (משלי כד, י) התרפית ביום צרה צר כחכה. א"ר טאבי א"ר יאשיה, אפי' על מצוה קלה שעה אחת, שנא' (משלי כד, י) התרפית, מכל מקום. וגרסי' בפירקא קמא דמסכת ברכות א"ר שמעון בן לקיש, כל העוסק בתורה ייסורין בדלין ממנו, שנא' (איוב ה, ז) ובני רשף יגביהו עוף, ואין עוף אלא תורה, שנא' (משלי כג, ה) התעיף עינך בו ואיננו, ואין רשף אלא ייסורין, שנא' (דברים לב, כד) ולחומי רשף. אמ' ליה ר' יוחנן, זו אפי' תינוקות של בית רבן יודעין, שנא' (דברים יא, יג) והיה אם שמע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו וגו'. כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. אלא כל מי שאיפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, הב"ה מביא עליו ייסורין מכוערין ומנערין אותו, שנא' (תהלים לט, ג) נאלמתי דומיה החישיתי מטוב וכאבי נעכר, ואין טוב אלא תורה, שנא' (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. וגרסי' בבבא בתרא פ' המוכר את הספינה, אמ' רב יהודה אמ' רב, כל הפורש מדברי תורה אש אוכלתו, שנא' (יחזקאל טו, ז) ונתתי [את] פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם. כי אתא רבין א"ר יונתן, כל המרפה עצמו מדברי תורה אש אוכלתו, שנא' (משלי כא, טז) אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח, ואין רפאים אלא גיהנם, שנא' (משלי ט, יח) ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה. וגרסי' במ' חגיגה ת"ר שלשה הב"ה בוכה עליהם בכל יום, על מי שאיפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל מי שאי איפשר לו לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הצבור בחנם.
וגרסי' באבות דר' נתן ר' חנינא סגן הכהנים אומר, כל מי שנותן דברי תורה על לבו מעבירין ממנו הרהור חרב, הרהור רעב, הרהור שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, הרהור אשת רע, הרהורי דברים בטלים, הרהורי בשר ודם, וכל מי שאינו נותן דברי תורה על לבו נותנין עליו הרהורי חרב, הרהורי רעב, הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, הרהורי אשת רע, הרהורי דברים בטלים, הרהורי בשר [ודם], שכן כתי' במשנה תורה, תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. ר' שמעון בן אלעזר משום ר' מאיר אומר, כל השוקד על דברי תורה מוסרין [לו] שקדנין כנגדו, וכל הבוטל מדברי תורה מוסרין לו בטלנין כנגדו, כגון הזאב והדוב והנמר והברדליס והנחש והגייסות הלסטין באין ומקיפין אותו ונפרעין ממנו, שנא' (תהלים נח, יב) יש אלהים שופטים בארץ. וגרסי' במ' עירובין בפרק הדר, א"ר חייא בר פפא, לא נענש יהושע אלא על שביטל את ישראל מדברי תורה, שנא' (יהושע ה, יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו, ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי. אמ' לו, אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשו בטלתם תלמוד תורה. אמ' לו, על איזו מהן באת. אמ' לו, עתה באתי. פי' על תלמוד תורה. מיד, וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם. אמ' ר' יוחנן שלן בעמקה של הלכה. ואמ' רב שמואל בר חנניה משמיה דרב, גדול תלמוד תורה מהקרבת תמידין, דקאמ' ליה עתה באתי.
וגרסי' בחופת אליהו זוטא פושעי ישראל בגופן מה סופן באותה שעה שעוברין עבירות בארץ, ודוחקין רגלי השכינה, כענין שנא' (ישעיהו ו, ג) מלא כל הארץ כבודו. פי' הב"ה כבודו מלא כל העולם, וכל העובר עבירה כאלו דוחק רגלי השכינה. וכשם שהם עוברים עבירות ורוצין בחרבנו של עולם, כך מגלין אותן מבתיהם ומארץ מגוריהם ואין מחזירין אותן, ואין באין לאדמת ישראל, כמו שכתו' וברותי מהם המורדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת [ישראל] לא יבאו. וגרסי' בפ' קמא דמסכת ע"ז אמ' ר' לוי, כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים, שנא' (איוב ל, ד) הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם. ואין מלוח אלא דברי תורה, מלוח בגימטריא לחמו, כדא' לכו לחמו בלחמי, שהוא דברי תורה. אמ' רב יהודה אמ' שמואל, מאי דכתי' (חבקוק א, יד) ותעשה אדם כדגי הים, למה נמשלו בני אדם לדגי הים, לומר לך מה דגים הללו שבים כשעולין אל היבשה מיד מתים, אף בני אדם כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצות מיד מתים. וגרסינן בפ' במה מדליקין ת"ר בעון נדרים בנים מתים, דברי ר' אלעזר בנו של ר' שמעון בן יוחאי, [ר' יהודה הנשיא] אומר, בעון בטול תורה. בשלמא למאן דאמ' בעון נדרים, כדאמרן למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך, אלא למאן דאמ' בעון ביטול תורה, מאי איכא למימר. מהכא, לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו. וגרסי' בפ"ק דמ' ראש השנה בעון ענוי הדין ועוות הדין וקלקול הדין, ובעון ביטול תורה, חרב ובזה רבה, והדבר בא, והבצורת, ובני אדם אוכלין ואינן שבעין, ואוכלים לחמם במשקל, שנא' (ויקרא כו, כה) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית, ואין ברית אלא תורה, שנא' (ירמיהו לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, וכתי' (ויקרא כו, מג) יען וביען במשפטי מאסו וגו'. וגרסי' בפסיקתא ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. אחרים אומרים אין רפידים אלא רפיון ידים מן התורה, שנא' (דברי הימים ב יב, א) ויהי במלכות רחבעם ובחזקתו עזב את תורת ה' וכל ישראל עמו. מה היה עונשו של דבר, ויהי בשנה הה' למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלם, ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך וגו'. ושנינו במ' אבות ר' נחוניא בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ. ר' מאיר אומר, הוי מעט עסק ועסוק בתורה, והוי שפל רוח בפני כל אדם, ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך, ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך. פי' הוי ממעט בעסקיך ועסוק בתורה, ואע"פ שהעוסק בתורה יתגדל ויתרומם, הוי שפל רוח ועניו. ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים כנגדך, ר"ל יבואו על אותו האיש חלאים רעים ונאמנים וייסורין, ומבטלין אותו מן התורה ומן שאר עסקיו, ויפסיד העושר, שנא' (דברים כח, מז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל, וכתי' (דברים כח, מז) ועבדת את אויבך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל. א"ר יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.
וגרסי' בחופת אליהו זוטא אמ' אליהו זכור לטוב, פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, ומצאני אדם אחד ונתן לי שלום, ולא היה מכיר אותי. ואמר לי, מאיזה מקום אתה. אמרתי לו, מיבנה העיר הגדולה אני, מעיר חכמים ורבנים אני. אמ' לי, בוא ושב עמי במקומי ואני אתן לך חטין ושעורים ופולין ועדשים וכל מיני קטניות. אמרתי לו, בני, אם אתה נותן לי אלף דינרי זהב, איני מניח מקום תורה ודר במקום שאין תורה. אמ' לי, למה. אמרתי לו, מפני שלא חרב הבית בראשונה אלא מפני פשעה של תורה, ואף ישראל וירושלם ובית המקדש לא נחרב ולא נשרף ולא גלו מארצם, אלא מפני פשעה של תורה, שהיא שקולה כנגד כל העבירות, שנאמר (מיכה א, ה) בפשע יעקב כל זאת, ואין זאת אלא תורה, שנא' (דברים ד, מד) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, וכתי' (ירמיהו ט, יא) על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי. אמ' לי, ר', ברוך שבחר בכם משבעים לשונות, ונתן לכם תורתו. והבטיחכם בשמו הגדול. א"ר יוסי בן קסמא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך, מצאני אדם אחד, נתן לי שלום והחזרתי לו שלום. אמ' לי, מאיזה מקום אתה. אמרתי לו, מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמ' לי, ר', רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך כמה כסף וכמה זהב. אמרתי לו, אם אתה נותן לי כל כסף וכל זהב שבעולם, איני דר אלא במקום תורה וכו'.