אור ברסלב
מנורת המאור אור עולם

מנורת המאור· רבי ישראל אלנקאוה

אור עולם

מקצת דברים מחופת אליהו רבה

פרק א

ועוד ראיתי לכתוב בספר זה כל מימרא שתחלתה לעולם שבכל התלמוד, לפי שיש בהם דרך ארץ הרבה. וחלקתים לעשרים פרקים, על סוד הספר, וקראתיו אור עולם.

לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני.

פרק ראשון, [מדבר בצדקה]

לעולם אל תמנע ידך מליתן צדקה בכל עת, שנא' בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידיך.

לעולם יבקש אדם רחמים על מדת עניות, שאם הוא לא בא, בא בנו, ואם לא בא בנו, בא בן בנו, שנא' כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך. גלגל הוא שחוזר בעולם.

לעולם אל ימנע אדם עצמו משלישית השקל בשנה, שנא' והעמדנו עלינו מצות לתת [עלינו] שלישית השקל בשנה.

לעולם אל תמנע ידך מטיבותא.

לעולם הוי שמח במתנה שנתת לעניים מתוך ביתך, כדי שיכפה ממך מלאך המות, שנא' מתן בסתר יכפה אף, ואין אף אלא מלאך המות, שנא' כי יגורתי מפני האף והחמה אשר קצף ה' עליכם להשמיד אתכם.

לעולם אל יתן אדם מעותיו לתוך קופה של צדקה, אלא אם כן ממונה עליה תלמיד חכם כר' חנניא בן תרדיון.

לעולם הוי שמח על שולחנך בשעה שהרעבים נהנים ממנו, כדי שתאריך ימים בעולם הזה ובעולם הבא.

פרק ב

פרק שני, בענין התפלה

לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה מעשרה ראשונים. שאפי' מאה באין אחריו, הוא נוטל שכר כולם. שכר כולם סלקא דעתך, אלא נוטל שכר כנגד כולם.

לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים, ואח"כ יתפלל, שנא' לשמור מזוזות פתחי, פתחי, לא נאמר, אלא פתחי, שני פתחים.

לעולם ישתדל אדם להיות זהיר בתפילה, ויתפלל תמיד עם הצבור, כדי שתקובל תפלתו, שנא' ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסדך, אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין.

לעולם ישב אדם בבית הכנסת, ואח"כ יתפלל, שנא' אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. ואחר התפלה ישב, שנא' אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.

לעולם יתפלל אדם במקום קבוע, שנא' וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה', ואין עמידה אלא תפלה, שנא' ויעמד פינחס ויפלל, וכתי' ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים.

לעולם ישתדל אדם להתפלל שלשה פעמים בכל יום, ערבית ושחרית ומנחה, שנא' ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי.

לעולם יסדיר אדם את תפלתו, ואח"כ יתפלל. והני מילי תפלת ראש השנה ויום הכפורים ושל מועדים ושל פרקים שהן לשלשים יום ולהלן.

לעולם יסדר אדם שבחו של הב"ה ואח"כ יתפלל לבקש צרכיו, שנא' ואתחנן אל ה' וגו', וכתי' אתה החלות וגו', הרי שבחו של הב"ה, וא"כ אעברה נא ואראה את הארץ הטובה, הרי בקשת צרכיו.

לעולם יכוין אדם את עצמו, אם יוכל לכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, לא יתפלל.

לעולם לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות, אלא באמצעיות.

לעולם לא ישאל אדם את צרכיו בלשון ארמית, שאין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין לדבר ארמית.

לעולם לא יעמד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך, שנא' ממעמקים קראתיך ה'.

לעולם יתפלל אדם במקום שיש בו חלונות, שנא' וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם.

לעולם לא יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו. תניא ר' אלעזר חסמא אומר, כל המתפלל כנגד רבו, או אחורי רבו, גורם שכינה שתסתלק מישראל.

לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאלמלא הקדים אברהם אבינו ע"ה תפלה לצרה, בין בית אל ובין העי, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט.

לעולם יבקש אדם שיהיו הכל מאמצין אותו מלמטה ולא יהיו לו צרים מלמעלה.

לעולם לא ימנע אדם [עצמו] מן הרחמים, ואפילו חרב פשוטה מונחת לו על צוארו, שנא' הן יקטלני לו איחל.

לעולם יביע אדם רחמים עד זבילא בתריתא, [דלהוי ליה שלמא].

פרק ג

פרק שלישי, בענין התשובה

לעולם יראה אדם עצמו כאלו הוא מחצה זכאי ומחצה חייב. עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו לכף זכות, עשה עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו לכף חובה, שנא' וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא אחד איבד זה טובה הרבה.

לעולם יראה אדם עצמו כאלו נטה למות. שאם יעשה מצוה אחת, כל עונותיו נמחלין, ואם יעבור עבירה אחת, אין כל זכיותיו חשובין למאומה.

לעולם אל ידון אדם את עצמו שהוא חוטא. שאם יחשוב בעיניו שהוא חוטא, לא יקשה בעיניו לעשות עבירה, כי יאמר, הואיל והוא חוטא, מה תוסיף עבירה זו על כל פשעיו. ושנו חכמים ואל תהי רשע בפני עצמך.

לעולם יהיה אדם מפחד וירא מחרונו של הב"ה, מפני עונותיו, ויחזור בתשובה שלימה, ויבקש סליחה וכפרה מאת הב"ה.

לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנא' רגזו ואל תחטאו. אי אזיל, מוטב, ואם לאו, יקרא ק"ש, שנא' אמרו בלבבכם על משכבכם. אי אזיל, מוטב, ואם לאו, יזכור לו יום המיתה, שנא' ודומו סלה.

לעולם יצר, תינוק, ואשה, תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.

לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה, ואיטלע.

לעולם יראה אדם עצמו כאלו קדוש שרוי במעיו, שנא' בקרבך קדוש.

לעולם לא יביא אדם את עצמו לידי נסיון, שהרי דוד, שהביא את עצמו לידי נסיון, ונכשל.

לעולם לא יהלך אדם במקום סכנה, ויאמר אולי עושין לי נס, שמא אין עושין לו, ואם עושין לו, מנקין לו מזכיותיו.

לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן. אמ' רב יוסף, מאי קראה, כסדום היינו לעמורה דמינו, מה כתי' בתריה, שמעו דבר ה' קציני סדום האזינו תורת אלהינו עם עמורה.

לעולם יהא אדם שמח בייסורין. א"ר יהושע בן לוי, כל השמח בייסורין בעולם הזה מביא ישועה לעולם, שנא' בהם עולם ונושע.

פרק ד

פרק רביעי, בענין הענוה

לעולם יהיה אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפים, שאין לך נרדפין בעולם יותר מבני תורים ומבני יונה, ומכשירן הכתו' לגבי המזבח, ולא שאר העופות.

לעולם יהיה אדם ענו כהלל, ולא קפדן כשמאי.

לעולם יהיה אדם רך כקנה, ולא קשה כארז. לפי' זכה קולמוס לכתוב בו ספר תורה, תפלין, ומזוזות.

לעולם יהא אדם רגיל לומר, כל מה דעבדין מן שמיא לטב.

לעולם כשתרצה להשתתף בדרך, השתתף עם צדיק עני ולא עם רשע עשיר. ויפה תלמוד תורה עם דרך ארץ.

לעולם ישתדל אדם להיות צנוע וענו, וירגיל תמיד את עצמו ללכת בדרכי החכמים, בצניעות ובענוה.

לעולם ירגיל אדם את עצמו שיהיה דבורו בנחת ובחן עם הבריות.

לעולם לא יהלך אדם בקומה זקופה, שנא' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וגו'.

לעולם ילבש אדם מלבוש ענו ונקי, כתלמידי חכמים.

לעולם ילמד אדם מדת קונו, שהרי הב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני, מפני שאינו גבוה והוא נמוך, שנא' הר אלהים הר בשן הר גבנונים הר בשן, וכתי' למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלהים לשבתו.

פרק ה

פרק חמישי, בענין תלמוד תורה

לעולם ימעט אדם בעסק ובסחורה, ויקבע עתים לתורה, לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין אותו לא כסף ולא זהב אלא תורה ומעשים טובים.

לעולם ישתדל אדם ללמוד תורה ודרך ארץ, כדי שיהיה אהוב וחביב למעלה ולמטה.

לעולם ישים אדם את עצמו כשור לעול וכחמור למשוי.

לעולם ישב אדם בעיר שישיבתה קרובה, שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין. אמ' רב חנן מאי קראה, אמלטה נא שמה הלא מצער היא ותחי נפשי.

לעולם ישתדל אדם ללמוד תורה, ואם אין לו בעירו רב, שילמוד ממנו, ילך לעיר אחרת, שרב מצוי בה, וילמד ממנו, ולא יחוש לטלטולו.

לעולם אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך הלכה, שמתוך כך זוכרו.

לעולם ישתדל אדם לעשות לו רב ללמוד תורה ממנו, דתנן עשה לך רב וקנה לך חבר.

לעולם יקבע אדם מקום לתלמודו. א"ר שמעון בן יוחאי, כל הקובע מקום לתורתו, אויביו נופלין תחתיו, שנא' ושמתי מקום לעמי [ל]ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז [עוד, וגו'].

לעולם ישתדל אדם ללמוד תורה, ולא יחוש לעושרו.

לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות, שנא' זאת התורה אדם כי ימות באהל, אפי' בשעת מיתה תורה.

לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש, ואפי' שעה אחת.

לעולם ילמוד אדם תורה מה שחפץ, שנא' כי אם בתורת ה' חפצו.

לעולם הוי כונס דברי תורה כללים, שאם אתה כונס פרטים, מיגעין אותך. משל לאדם שהלך לקסרי, אם נוטל מעותיו פרוטות, מיגעין אותו, אלא מצרפן ועושה אותן סלעים, ופורט ומוציא בכל מקום שיהיה.

לעולם ילמד אדם לתלמידיו דרך קצרה.

לעולם ישתדל אדם ללמוד תורה ביום ולשנותה בלילה. וכל הקורא תורה ביום ושונה אותה בלילה, הב"ה מטה אליו חוט של חסד, שנא' יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי.

לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. א"ר יהושע בן לוי, דבר זה כתו' בתורה, שנוי בנביאים, משולש בכתובים, שכל העוסק בתורה נכסיו מצליחין. כתו' בתורה, ושמרתם את כל דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון. שנוי בנביאים, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. משולש בכתובים, כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח.

לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור, שנים מקרא ואחד תרגום, ואפי' עטרות ודיבון. וכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו.

פרק ו

פרק ששי, בענין המצות

לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה, ואפי' בשבת, שנא' אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשביל לילה אחת שקדמה בת לוט הבכירה לצעירה, קדמה אותה ארבעה דורות בישראל, עובד וישי ודוד ושלמה, והצעירה מרחבעם ואילך, שנאמר ושם אמו נעמה העמונית.

לעולם אל יחשב אדם בדעתו, ויאמר, חוטא אני ועונות רבות עשיתי, ומה יועילו לי עשיית המצות. אלא אם עשה עבירות הרבה, יעשה הרבה מצות, שנא' כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, אם עשית חבילות חבילות של עבירות, עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות.

לעולם חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה. וכן דוד הוא אומר, כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, הרי על הטובה צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, הרי על הרעה.

לעולם ישתדל אדם לעשות המצות במובחר מנכסיו, שנא' זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו בציצית נאה ובאתרוג נאה ובלולב נאה. ממה שחננך, התנאה לפניו.

פרק ז

פרק שביעי, בענין גמילות חסדים

לעולם יגמול אדם חסד, ואפי' עם מי שהרע לו, ולא יהיה נוקם ונטר, שנא' לא תקום ולא תטור את בני עמך. וזה הוא דרכן של ישראל הקדושים. אבל הגויים אכזרים וערלי לב, נוקמים ונוטרים, ועברתם שמרה נצח. וכן הוא אומר על הגבעונים, בשביל שלא מחלו לשאול ולבניו, והגבעונים לא מבני ישראל המה.

לעולם ישתדל אדם להיות גומל חסדים, עם החיים ועם המתים, כדי שיעשה הב"ה עמו חסד, שנא' יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי, וכתי' ברוך ה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים. וגדולה גמילות חסדים שאדם עושה מן הצדקה, שהצדקה בממונו, וגמילות חסדים בגופו ובממונו, והצדקה עם החיים בלבד, וגמילות חסדים עם החיים ועם המתים, והצדקה עם העניים בלבד, וגמילות חסדים עם העניים ועם העשירים.

לעולם יהא אדם ערום ביראה, ומשיב חמה, ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, כדי שיהיה אהוב למעלה ונחמד למטה, ומקדים שלום על הבריות, ואפי' על גוי בשוק. אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שמעולם לא הקדימו אדם שלום, ואפי' גוי בשוק.

לעולם ירבה אדם בשלשה דברים, ואלו הן, הבאת שלום בין אדם לחבירו, ובהבאת שלום לאנשי ביתו, ובאהבה.

לעולם יתרחק אדם משלשה דברים, ואלו הן, [המיאונין], הפקדונות, והערבות.

פרק ח

פרק שמיני, בענין כבוד שבתות וימים טובים

לעולם ישתדל אדם לענג את השבתות ואת המועדים. ואם הוא עני, וחסר מזונותיו כל ימות השבוע, וישמור להוצאת שבת כפי כחו וכפי יכלתו וכפי השגת ידו.

לעולם ישכים אדם להוצאת שבת, שנא' והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, לאלתר.

לעולם אל תהי שבות קלה בעיניך, שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות, ונחלקו בה גדולי הדור.

לעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת, ואפי' שאינו צריך אלא לכזית.

לעולם יחליף אדם שמלותיו בשבת, שנא' ורחצת וסכת ושמת שמלתיך, וכי ערומה היתה, אלא שמלותיך, אלו בגדי שבת. וכתי' וכבדתו מעשות דרכיך, שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. אמ' רב הונא יש לו להחליף, מחליף, אין לו להחליף, ישלשל בגדיו.

פרק תשיעי, בענין כבוד אב ואם

פרק ט

לעולם יפליג אדם בכבוד אביו. תאני ר' שמעון בן יוחאי, גדול כיבוד אב ואם, שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו, שנא' כבד את ה' מהונך, בלקט שכחה ופאה תרומות ומעשות, אם יש לך אתה חייב, ואם אין לך אינך חייב, ונאמר כבד את אביך ואת אמך, בין יש לך בין אין לך, ואפי' אתה מחזר על הפתחים.

ולעולם תהיה על אדם יראת אביו ואמו, [שהשוון הב"ה למוראו]. בהב"ה כתי' את ה' אלהיך תירא, ובאב ואם כתי' איש אמו ואביו תיראו.

לעולם יקדים הבן בהוצאת אביו ואמו ובכבודן. ועיקר הכבוד הן חמשה דברים, ואלו הן, מאכילן, ומשקן, ומלבישן, ומכניסן, ומוציאן משלו, אם הם עניים.

פרק י

פרק עשירי, בענין נישואי אשה

לעולם ישתדל אדם לישא אשה בת טובים, צנועה וכשרה, ממשפחה הגונה, שלא יצא עליה ערעור מעולם. ולא יתכוין ליופיה, אלא לכשרון מעשיה, שנא' שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. בכשרון מעשה האשה היא מהוללה, ולא ביופיה. ושנו חכמים אל תתן עיניך בנוי, אלא תן עיניך במשפחה.

לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, שאם מת או גולה, מובטח לו שיהיו בניו תלמידי חכמים.

לעולם ידבק אדם בטובים. שהרי משה רבינו ע"ה נשא בת יתרו, ויצא ממנו כהן לע"ז, ואהרן ע"ה נשא אלישבע בת עמינדב, ויצא ממנו פנחס.

לעולם לא ימנה אדם אפוטרופוס בתוך ביתו, שמתוך כך באין לידי עבירה. ומנא לן, מיוסף ע"ה.

לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה, והפילה כמה רבבות מישראל.

ומעשה ר' שמעון יוכיח, שהטיל אימה יתירה בתוך ביתו, ובקשו להאכילו אבר מן החי.

לעולם [יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה] אונאתה קרובה. דאמ' ר' אלעזר, מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנא' גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי, ואע"פ ששערי תפלה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו, שנא' שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש.

לעולם יהיה אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה על אדם אלא בשביל אשתו, שנא' ולאברם היטיב בעבורה.

לעולם יהיה אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנא' השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. אמ' רב פפא, היינו דאמרי אינשי, כמשלם שערי מכדא, נקיט ואתא תגרא. פי' כשתכלה הפת מן הבית השלום יוצא והמריבה נכנסת.

לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה, שנא' והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו, וכתי' וידל ישראל מאד.

לעולם יאכל אדם פחות ממה שיש לו, וילבש כפי מה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהם תלויים בו, והוא תלוי במי שאמר והיה עולם.

לעולם תשתדל האשה לעשות מלאכה בתוך ביתה, ולא תשב בטלה, כי הבטלה מביאה לידי שעמום, פי' תמהון הלב. והבטלה מביאה לאיש לידי הרהור עבירה, כ"ש לאשה, שדעתה קלה. ועל כל פנים תעשה מלאכה, ואפי' יש לה כמה עבדים וכמה שפחות, שנא' דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה, פי' בידיה ולא על ידי אחרים.

פרק יא

פרק אחד עשר, בענין גידול בנים

לעולם ישתדל אדם לרדות את בנו בקטנותו, שמתוך כך נמצא מזורז בגדולתו.

לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים, שבשביל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב אבינו ע"ה ליוסף משאר בניו, נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה. מאי היא, מחטא דתלמיותא.

לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה, ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו. שאין לך אומנות שאין בה עניים ועשירים, ואין העושר אלא ממי שאמר והיה העולם, שנא' לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות.

לעולם ילמד אדם את בנו תורה ומלאכה שיתפרנס ממנה, ואל יחוש לעושר. שאין לך עושר בעולם כעושרה של תורה, שנא' אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, וכתי' יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה.

לעולם ישתדל אדם ללמד את בנו תורה ולהדריכו על הדרך הישרה. ואע"פ שטורח גידול בנים קשה עד מאד, אפי' הכי אל יתרשל בו. ואם עשה כך, אשריו וטוב לו, שמתן שכרו הרבה מאד.

פרק שנים עשר, בענין משא ומתן

פרק יב

לעולם ישתדל אדם בכל יכלתו להיות זהיר במשא ומתן באמונה, שכל הנושא ונותן באמונה כאלו קיים תרי"ג מצות.

לעולם ידבק אדם באומנות חשובה ונקיה, ויתרחק מאומנות פחותה ונבלה, כגון בורסקי, חמר, גמל, וספן, וכיוצא בהם.

לעולם ישכיר אדם את עצמו לעבודה שאינה שלו ואל יצטרך לבריות.

לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו. הקיז דם ואין לו מה יאכל, ימכור מנעלים שברגליו, ויסתפק מהן לצרכי סעודה.

לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים, ואל ימכור עתודים ויקח שדה.

לעולם ישלש אדם מעותיו, שליש בקרקע, שליש בפרקמטיא, שליש תחת ידו.

לעולם אל ישנה אדם ממנהג המדינה. שהרי משה רבינו ע"ה עלה למרום ולא אכל, ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם. אכלו סלקא דעתך, אלא נראו כמי שאכלו.

לעולם אל יאמר אדם לעשות דבר אלא בגזירת המקום, שנא' רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום.

לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר, ומודה על האמת, ודובר אמת בלבבו.

פרק יג

פרק שלשה עשר, בענין הדיין

לעולם יהיה הדיין זהיר בדין, שבשכר הדין נתן הב"ה תורתו לישראל, שנא' ועוז מלך משפט אהב, ועוז זו תורה, שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

לעולם יראה הדיין עצמו כאלו חרב מונחת בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו תחתיו. וכן כתי' בשלמה, הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל וגו', איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, מפחדה של גיהנם, שהיא דומה ללילה.

לעולם ישתדל הדיין להיות זהיר בדין, דאמ' ר' אלעזר במקום שיש דין אין דין, ובמקום שאין דין יש דין, אם נעשה הדין למטה אין הדין נעשה למעלה. כל זמן שהתחתונים עושין דין אמת, אין העליונים עושין דין, וכל זמן שהתחתונים אין עושין דין אמת, העליונים עושין דין.

לעולם לא ידור אדם אלא בעיר שיש בה עשרה דברים. ואלו הן. רופא, אומן, ובית הכסא, ובית המרחץ, ומים מצויין, כגון נהר ומעין, ובית הכנסת, ומלמד תינוקות, ולבלר, וגבאי צדקה, ובית דין מכין וחובשין.

לעולם ישתדל אדם [לרוץ] לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלך ישראל בלבד, אלא אפי' לקראת מלכי גוים, שאם יזכה, יבחן בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם.

פרק יד

פרק ארבעה עשר, בענין השמח בחלקו

לעולם יהיה אדם שמח בחלקו, ואז יהיה נאה ומעשיו נאים, ובני אדם משבחים אותו, ועל זה אמ' שלמה בחכמתו ושבח אני את השמחה. פירוש מי שהוא שמח בחלקו.

[לעולם יסלק אדם בטחונו מבשר ודם וישים] בטחונו בהב"ה. כי כל הבוטח על בשר ודם, בטחונו הבל וריק, שנאמר אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה, תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתונותיו, אשרי שאל יעקב בעזרו [וגו'], וכתי' חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, וכתי' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו. אבל הבוטח בהב"ה, יטה אליו חסדו, שנא' והבוטח בה' חסד יסובבנו, וכתי' ובוטח בה' אשריו, וכתי' ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.

לעולם יבטח אדם בהב"ה במזונותיו ובפרנסתו ובכל עסקיו ובכל ענייניו, וישמח בחלקו, ואם מעט ואם הרבה, ויהיו עיניו תלויות להב"ה תמיד להטריפו לחם חקו בכל יום ויום. ויעשה קל וחומר מעורב, ויאמר, מה עורב, שלא נברא לשמש קונו, הב"ה מזמין לו פרנסתו, דכתי' מי יכין לעורב צידו וכו', אני שבראני הב"ה לעובדו, לא כ"ש. ר' אליעזר אומר, כל מי שיש לו פת בסלו ואומ' מה אני אוכל למחר, הרי זה מקטני אמנה, שנא' כי מי בז ליום [קטנות], מי גרם להם לצדיקים שיתבזה שולחנם לעתיד לבא, קטנות שהיתה בהם בעולם הזה, שלא האמינו בהב"ה.

לעולם לא תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות, ונתקיימה ברכתן. ואלו הן, ארונה ודריוש. ארונה בירך לדוד ואמ' ה' אלהיך ירצך, ונרצה לו, שנא' ויעתר ה' לארץ אחרי כן. ודריוש בירך לדניאל ואמ' אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך, ונמלט מן האריות, שנא' אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני.

לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה, ונתקיים בזרעה.

לעולם אל תהי אצל כהן עם הארץ, שמא יאכילך בתרומה, ואל תרבה שיחה עם האשה, שסופך תבוא לידי ניאוף. אמ' רב אחא בר יאשיה כל הצופה בנשים סוף בא לידי עבירה.

פרק טו

פרק חמשה עשר, בענין הכעס והחמה

לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הב"ה, שנא' אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים.

לעולם יהיה אדם קשה לכעוס ונוח לרצות. וכל מי שאינו כועס ניצל מדינה של גיהנם. דאמ' ר' שמואל בר נחמני, א"ר יונתן, כל הכועס כל מיני פורענות של גיהנם שולטין בו, שנא' והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהנם, שנא' וגם רשע ליום רעה.

לעולם ישתדל אדם לפרוש מן החמה ומן הכעס, שכל הכועס כאלו עובד ע"ז. דאמ' ר' עקיבא החובט פתו בארץ, והמפזר מעותיו בחמתו, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות. הוא היה אומר, כל הקורע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, סוף שהוא עובד ע"ז. שכך היא אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו כך, ולמחר יאמר לו לך עבוד ע"ז. ואז"ל כל הכועס כאלו עובד ע"ז, שנא' לא יהיה בך אל זר, אל כמו יש לאל ידי, כח זר, שהוא הכעס.

פרק טז

פרק ששה עשר, בענין החנופה והליצנות

לעולם יהיה אדם תוכו כברו, ולא יהיה מדבר אחת בפה ואחת בלב, ויתרחק מן הליצנות, ולא יחניף לשום אדם בעולם. א"ר שמעון בן לקיש, מאי דכתיב בחנפי לעגי מעוג חרוק עלי שנימו, בשביל חנופה, שחנפו לו עדתו לקרח על עסקי לגימה, חרק עליהם שר של גיהנם שניו. א"ר אלעזר, כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם, שנא' הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגו', וכתי' בתריה לכן כאכול קש לשון אש וגו'.

לעולם יפרוש אדם מן החנופה, לפי שהיא שקולה כנגד ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. ע"ז, דכתי' לעשות חונף ולדבר אל ה' תועה, ואין תועה אלא ע"ז, שנא' מעשה תעתועים. גלוי עריות, דכתי' הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנוף הארץ, וכתי' והיה מקול זנותה ותחנף כל הארץ. שפיכות דמים, דכתי' ותחנף הארץ בדמים.

תוכן העניינים

מנורת המאור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה