מנורת המאור· רבי ישראל אלנקאוה
אור גדול
פרק א
ועוד כתבתי בפרק זה כל מימרא שתחלתה גדול או גדולה שבכל התלמוד, לפי שיש בו דרך ארץ הרבה, וחלקתי אותם לעשרים פרקים, על סדר הספר, וקראתיו אור גדול.
גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם.
פרק ראשון, מדבר בצדקה
גדולה צדקה יותר מן הקרבנות, שנא' עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח.
גדול המלוה לעני בשעת דחקו יותר מן הצדקה.
גדול המעשה יותר מן העושה, שנא' והיה מעשה הצדקה שלום, אל תקרי מעשה, אלא מעשה.
גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך, פי' המתין לי עד שאכניס את אורחים.
גדולה הכנסת אורחים מהשכמת בית המדרש, דתנן מפנין ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש. הקדים האורחים לביטול בית המדרש.
גדולה צדקה, שהב"ה נקדש בה, שנא' ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה.
פרק ב
פרק שני, בענין התפלה
גדולה תפלה יותר מן המעשים טובים, שנא' ואתחנן אל ה' וגו', וכתי' ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, עלה ראש הפסגה [וגו']. פי' רב לך, רוב מעשים טובים עשית, ואעפ"כ עלה ראש הפסגה והתפלל לפני ואתפייס לך.
גדולה תפלה יותר מן הקרבנות, שנא' למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' וגו', וכתי' גם כי תרבו תפלה אינני שומע. ר"ל אע"פ שהיא יותר חשובה מן הקרבנות.
גדולה תענית יותר מן הצדקה, שזה בגופו וזה בממונו.
גדולה תפלה, שבזכותה ישראל ניצולין מידי אויביהם וממיתה משונה ומן הייסורין ומשיני החיות.
גדולה תפלה, שבזכותה הב"ה מוחל עונותיהן של ישראל, לפי שהיא במקום הקרבנות, שבהם היה הקדוש ב"ה מוחל עונותיהן של ישראל.
פרק ג
פרק שלישי, בענין התשובה
גדולה תשובה, שהיא מקרבת את הגאולה, שנא' ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה'.
גדולה תשובה, שמקרבת את הרחוקים, שנא' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.
גדולה תשובה, שהיא עושה לרשע זכאי. דא"ר שמעון בן לקיש גדולה תשובה שהזדונות נעשות לו כזכיות, שנא' ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה.
גדולה תשובה, שמביאה רפואה לעולם, שנא' שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם.
גדולה תשובה, שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כלו, שנא' כי שב אפי ממנו.
פרק ד
פרק רביעי, בענין הענוה
גדולה ענוה, שבה נשתבח אברהם אבינו ע"ה. מפני שהיו בני דורו, הגדולים בהם, מנשאים אותו, כגון עפרון החתי, והיו קוראים אותו אדוני, שנא' שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו, והוא ע"ה היה משפיל את עצמו לפניהם, והנהיג את עצמו במדת הענוה והצניעות עמהם, ואפי' לפני הפחותים שבהם, שנא' וישתחו אברהם לפני עם הארץ.
גדולה ענוה, שבה נשתבח יצחק אבינו ע"ה. שהרי אבימלך גרש אותו ממלכותו, וכשבא לו אבימלך, לא גבה לבו ולא שלם לו כמעשיו, ומרוב ענותנותו קבלו מאהבה, והאכילהו והשקהו, לו ולאנשיו, שנא' ויעש להם משתה ויאכלו וישתו, וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום.
גדולה ענוה, שבה נשתבח יעקב אבינו ע"ה. שמפני ענותנותו היה נוהג בו כבוד בעשו אחיו, מפני שיצא לאויר העולם רגע אחד קודם ממנו, והיה קורא אותו אדוני, שנא' כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב. ר' כך היה כותב לאנטונינוס, נאם עבדך יהודה. אמ', כי לא טוב אנכי מאבותי.
גדולה ענוה, שבה נשתבח משה רבי' ע"ה, שנא' והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. ומה תלמוד מכל האדם, אלא ענו, ואינו מתגאה במדה מן המדות שבני אדם רגילין להתגאות בה, כגון המלכות והנבואה והחכמה. ואע"פ שהיו בו כל המדות הללו, ענו מאד מכל האדם.
גדולה ענוה, שבה נתגדל אהרן ע"ה. בנוהג שבבני אדם, אדם מכבד את ביתו בבגדים בלות, שמא מתעטף הוא בכל כליו ומכבד הבית, אבל אהרן ע"ה לובש שמונה בגדים ודומה לחתן בחופתו, ואעפ"כ והרים את הדשן.
גדולה ענוה, שבה נשתבח אלעזר, שנא' ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן, ואעפ"כ היה משפיל את עצמו לפני גדולת הב"ה, והיה נושא בעצמו קטורת הסמים ושמן המאור ומנחת התמיד ושמן המשחה.
קטורת הסמים בימינו, ושמן המאור בשמאלו, ומנחת התמיד תלויה בזרועו, ושמן המשחה, ר' אבין בשם ר' אלעזר אומר, תלויה היתה באפונדתו. ושמא תאמר קטן היה, הרי הוא אומר ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן, אלא שאין גדולה בפלטרין של מלך, [שנא' אל תתהדר לפני מלך].
גדולה ענוה, שבה נתגדלו הלוים. שכל ישראל היו מהלכין כאחד, והם היו זקוקין לישא את כל כלי המשכן, ולא עוד אלא שהיו טוענין בעגלה, ואפי' הכי לא נתגאו, ולא אמרו, אין אנו מקבלין עלינו, שאין גדולה בפלטרין של מלך, שנא' אל תתהדר לפני מלך.
גדולה ענוה, שבה נתגדלו בני קהת. שהיו מובחרים מכל שבט לוי, והיו טעונין בכתפיהם את הבדים, שנא' ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ולא היו מתגאים, אלא משתעבדים לפני האדון, שאין גדולה בפלטרין של מלך.
גדולה ענוה, שבה נתגדל שמואל הנביא ע"ה. שהרי קראו המלאך שלשה פעמים, והיה סבור שעלי היה קורא אותו, והיה מזדעזע ונעור משנתו, ובא אצלו שלשה פעמים, שנא' ויוסף ה' קרא שמואל בשלישית, ולא היה מתגאה ואומר, עד מתי יהי זה קורא אותי ואני רץ ובא אצלו.
גדולה ענוה, שבה נתגדל שאול. שהרי כשאמ' שמואל, ולמי כל חמדת ישראל הלא לך ולבית אביך, והוא הקטין את עצמו, ואמ' לו, הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצעירה וגו'. ובשעה שבקשו למושחו למלך, הלך והטמין את עצמו, עד שהפילו גורלות, שנא' ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים.
גדולה ענוה, שבה נתגדל דוד המלך ע"ה, שנא' ויבא המלך דוד אל בית ה', ויאמר, ה' אלהים, מי אנכי ומי חיי כי הביאותני עד הלום, ואמר ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם.
גדולה ענוה, שבה נשתבח מרדכי. שבתחלה, כשהיה הדיוט, היה חמישי לסנהדרין, שנא' אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי וגו', וכיון שנעשה משנה למלך אחשורוש, לא די לו שלא רצה להיות רביעי לסנהדרין, אלא אפי' חמישי במקומו לא רצה להיות, ואף על פי שהוסיף גדולה השפיל הוא עצמו ונעשה ששי, שנאמר אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן וכו'.
פרק ה
פרק חמישי, בענין תלמוד תורה
גדולה תורה, שבה הבדיל הב"ה את ישראל עמו ונחלתו מאומות העולם.
גדולה תורה, שבזכותה מציל הב"ה את ישראל עמו ונחלתו מאומות העולם.
גדולה תורה, שבזכותה הב"ה מציל את ישראל מן הייסורין, ולא ישלוט בהם יצר הרע, ושורה עליהם רוח הקדש.
גדולה תורה, שמאירה ללומדיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנא' כי נר מצוה ותורה אור וגו'.
גדול תלמוד תורה יותר מן המעשה, שהתלמוד מביא לידי מעשה.
גדול תלמוד תורה מכיבוד אב ואם, שכל הימים שהיה יעקב אבינו בבית עבר ללמוד תורה, לא נענש, אע"פ שלא נתעסק בכיבוד אב ואם.
גדול תלמוד תורה מהקרבת תמידין, שנא' עתה באתי. פי' כשנראה המלאך ליהושע ביריחו, אמ' לו, אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועתה בטלתם תלמוד תורה. אמ' לו יהושע, על איזה מהם באת ליפרע. אמ' לו המלאך, עתה באתי, כלומר על ביטול תלמוד תורה. בד"א שגדול תלמוד תורה מהקרבת תמידין, בתלמוד דרבים, אבל תלמוד דיחיד, עבודה חמורה ממנו.
גדולה תורה מכל כלי חמדה שבעולם, שכל כלי חמדה כל זמן שהן מתיישנין הם פוחתים, אבל דברי תורה כל זמן שהן מתיישנין הם משביחין, שנא' בישישים חכמה ואורך ימים תבונה.
גדולה תורה וגדול שכרה משכר הצלת נפשות ומשכר בנין בית המקדש.
גדולה תורה, שניתנה בין שני שמות, שנא' כי אל דעות ה'.
גדולה תורה, שאינה מתחלפת בדבר אחר, ולא אפי' בדברי תורה. ר' שמעון אומ', משל לשני בני אדם, שהיו עוסקין בפרקמטיא. אמרו, בואו ונחליף. נטל זה מה שביד זה וזה מה שביד זה. נמצא מה שביד זה אין ביד זה. אבל דברי תורה אינן כן. כיצד. שני תלמידי חכמים פגעו זה בזה. אחד שונה סדר מועד ואחד שונה סדר טהרות. אמרו, בואו ונחליף. השנו זה את זה. נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים.
גדולה תורה, שנקראת קדושה, שנא' תחלת חכמה יראת ה' ודעת קדושים בינה.
גדולה תורה, שבזכותה ישראל נגאלין מבין האומות, שנא' זכרו תורת משה עבדי וגו', וכתי' בתריה הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו'.
גדולה תורה, שנותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנא' כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ואומר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך, ואומ' עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, ואומר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
פרק ו
פרק ששי, בענין המצות
גדולה מצוה, שמנחלת לעושיה חיים בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה מנין, שנא' שמור מצותי וחיה. ובעולם הבא מנין, דתנן ר' אליעזר בן יעקב אומר, כל העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד, פי' מליץ טוב, שיליץ בעדו להצילו מדינה של גיהנם ולהנחילו חיי העולם הבא.
גדולה מצוה, שכל המודה במצות, ועושה אותן בלבב שלם, כאלו מודה במציאות הב"ה ובאלהותו, שנא' והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני. כשם שאני קדוש, כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש, כך אתם תהיו פרושים. כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים, על תנאי העליתי אתכם מארץ מצרים, על מנת שתקבלו עול מצותי. שכל המודה בעול המצות מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר בעול המצות כופר ביציאת מצרים.
פרק ז
פרק שביעי, בענין גמילות חסדים
גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שהצדקה בממונו של אדם וגמילות חסדים בגופו ובממונו, והצדקה עם החיים בלבד וגמילות חסדים עם החיים ועם המתים, דכתי' ברוך ה' אשר לא עזב חסדו עם החיים ועם המתים, וכתי' יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי. והצדקה עם העניים בלבד, וגמילות חסדים עם העניים ועם העשירים. א"ר יוחנן, אין אנו יודעין אי זה חביב, אם גמילות חסדים או צדקה, כשהוא אומר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו וצדקתו לבני בנים, הוי אומ' גמילות חסדים חביבה.
גדולה גמילות חסדים, שכל העושה חסד אפי' עם מי שאינו צריך, הב"ה משלם שכרו. ר' סימון בשם ר' אלעזר אומר, מי שהוא עושה חסד עם מי שאינו צריך, אברהם עם מלאכי השרת, דכתי' והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. וכי היו אוכלין. א"ר יודן, היו נראין כאלו אוכלין. מה פרע הב"ה לבניו, המן והבאר והשלו וענני הכבוד שהיו מקיפין עליהם. והלא קל וחומר. ומה מי שהוא עושה חסד עם מי שאינו צריך, ראה מה פרע לו הב"ה, מי שעושה חסד עם מי שצריך, על אחת כמה וכמה.
גדולה גמילות חסדים יותר מתלמוד תורה, דאמ' רב הונא אמ' רב, כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה, שנא' ימים רבים לישראל ללא אלהי אמת ולא כהן מורה ולא תורה. מאי ולא תורה. אמ' רב הונא, כל העוסק בתורה בלבד, בלא גמילות חסדים, דומה כמי שאין לו אלוה.
גדולה גמילות חסדים, שגזר דין ושבועה נקרע בה. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן, מנין לגזר דין ושבועה שאינו נקרע, שנא' לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם. אמ' רבא, בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בתורה ובגמילות חסדים.
גדולה גמילות חסדים, שכל מי שעושה חסד עושין חסד עם זרעו אחריו. למדנו מיהונתן בן שאול, שעשה חסד עם דוד ולימד עליו זכות לפני שאול אביו, שנא' למה יומת מה עשה, וגמל דוד חסד עם מפיבושת בן יהונתן אחרי מות אביו, שנא' ועבדת לו את האדמה, ויהי לבן אדונך לחם ואכלו, ומפיבושת אוכל על שולחנו וגו'.
פרק ח
פרק שמיני, בענין כבוד שבתות וימים טובים
גדולה שבת, שהיא שקולה כנגד כל המצות, שכל המחלל שבתות בפרהסיא, או עובד ע"ז, שניהם כגוים לכל דבריהם.
גדולה שבת, שאסר הב"ה לעשות בה מלאכה, ואע"פ שהמלאכה חביבה לפניו. שהרי הב"ה ברא את העולם במאמר, לא ביגיעה ולא בעמל, ואפי' הכי קרא למעשה בראשית מלאכה, מפני שהמלאכה חביבה לפניו, דכתי' ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו וגו'.
גדולה שבת, שנתנה הב"ה לבחון בה גירי הצדק. שהרי לא פירש מתרי"ג מצות אלא שבת בלבד, שנא' ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שומר שבת מחללו.
גדולה שבת, שנתנה הב"ה למנוחה לישראל, ואפי' לבהמתן, שנא' למען ינוח שורך וחמורך, כמוך.
גדולה שבת, שאין התינוק נימול עד שתעבור השבת, מפני כבודה, שאין לך שמונה ימים שאין שבת בתוכה.
גדולה שבת, שאין כהן גדול נכנס לעבודה אחר משיחתו עד שתעבור עליו השבת, דכתי' שבעת ימים ילבשם הכהן המשיח וגו'.
גדולה שבת, שאין [המזבח] עצמו כשר לעבודה עד שתעבר עליו השבת, דכתי' שבעת ימים תכפר על המזבח.
גדולה שבת, שאין לך מועד שאינו מתעטר בה. חג המצות שבעה, חג הסוכות שבעה, חג השבועות אחר ספירת העומר חמשים יום, שאין לך חמשים יום שאין בהם שבעה שבתות.
גדולה שבת, שאין הזב והזבה והנדה והיולדת וטמא מת זוכין ליטהר עד שיעבר עליהם השבת.
גדולה שבת, שאין החתן מותר שתמשך סעודתו עד שתעבור עליו השבת, שנא' מלא שבוע זאת.
גדולה שבת, שכשנתדלדלו ישראל ממעשים טובים, לא עמדה להם אלא זכותה של שבת, שנא' ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים, עד שתעבור עליהם השבת, ובימי אליהו היא עמדה [להם, שנא' בשביעית], שהזכיר להם השבת. ובימי יהורם היא עמדה להם, שנא' ויצא מלך ישראל ומלך יהודה [ומלך אדום] ויסובו שבעה ימים.
גדולה שבת, שאינה נדחית אלא מפני סכנת נפשות, כגון חולה מסוכן או תינוק שנפל לים או לנהר או לתוך הבור, או כיוצא בזה.
פרק ט
פרק תשיעי בענין כיבוד אב ואם
גדול כיבוד אב ואם, שהעדיפו הב"ה יותר מכבודו, שנא' כבד את ה' מהונך. בלקט שכחה ופאה ותרומה ומעשרות, אם יש לך אתה חייב, ואם אין לך אינך חייב, ונאמר כבד את אביך ואת אמך, בין יש לך בין אין לך, ואפי' אתה מחזר על הפתחים.
גדול כיבוד אב ואם, שהשוה אותו הכתוב לכבודו של הב"ה, ובמורא ג"כ. בשם כת' את ה' אלהיך תירא, וכתי' איש אמו ואביו תיראו. וג"כ בברכה. בשם כת' ונוקב שם ה' מות יומת, וכתי' ומקלל אביו ואמו מות יומת.
גדול כיבוד אב ואם, שהקיש אותו הב"ה לכבודו. דרש ר' עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה, מאי דכתי' יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. מאמרי פיך לא נאמר, אלא אמרי פיך. בשעה שאמר [הב"ה] אנכי ולא יהיה לך, אמרו אומות העולם, לכבד את עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך, חזרו למאמרות הראשונים.
פרק י
פרק עשירי, בענין נשואי אשה
גדול נושא אשה הגונה וכשרה, שכל טובות שבעולם סובבין אותו, ומי שאין לו אשה, שרוי בלא טוב, בלא עזר, בלא שמחה, בלא כפרה, בלא ברכה, בלא שלום, בלא חיים. בלא טוב, דכתי' לא טוב היות האדם לבדו. בלא עזר, דכתי' אעשה לו עזר כנגדו. בלא שמחה, דכתיב ושמחת אתה וביתך. בלא כפרה, דכתי' וכפר בעדו ובעד ביתו. בלא ברכה, דכתי' להניח ברכה אל ביתך. בלא שלום, דכתיב ואתה שלום וביתך שלום. בלא חיים, דכתי' ראה חיים עם אשה אשר אהבת.
גדולה הבטחה שהבטיח הב"ה לנשים יותר מן האנשים, שנאמר נשים שאננות קומנה שמענה קולי. אמ' ליה רב לרב חייא, נשים במה זכיין. אמ' ליה, באקרויי בנייהו בבי רב, ובאתנויי להו בבי רבנן, ומתאחרין לגבריהו עד דאתי מבי רבנן.
פרק יא
פרק אחד עשר, בענין גידול בנים
גדול גידול בנים וגדול שכר גידול בנים על הדרך הנכונה. ואע"פ שצער גידול בנים קשה, אפי' הכי אל יתרשל אדם בגידול בניו. [אמר ר' שמעון בן אלעזר, נוח לו לאדם לגדל לגיון אחד של זתים בגליל, ואל יגדל תינוק אחד בארץ ישראל].
גדולה הצלת הבנים לאבות מהצלת האבות לבנים. שהאבות אין מצילין את הבנים אלא מן הייסורין שבעולם הזה בלבד, ומזכין אותן העושר ומזכין אותן החיים ומזכין אותן הכח, אבל ליום הדין אינן יכולין להצילן מדינה של גיהנם, שנא' ואין מידי מציל, לא אברהם מציל את ישמעאל בנו, ולא יצחק מציל את עשו בנו. אבל הבנים מצילין את אבותם מדינה של גיהנם, בין גדולים בין קטנים. גדולה הצלת קטנים מהצלת גדולים, שהצלת גדולים פעמים שהיא משתהת עד ארבעה דורות, והצלת קטנים מיד.
פרק יב
פרק שנים עשר, בענין משא ומתן
גדולה אמונה לפני מי שאמר והיה העולם, שבשכר אמונה שהאמינו ישראל, זכו ששרתה עליהם רוח הקדש, ואמרו שירה לפני הב"ה, שנא' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, וכתיב בתריה, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'.
גדול האמת, שהוא אחד משלשה עמודים שהעולם עומד עליהם, דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום.
גדול האמת, שכל מי שעושה מלאכתו באמת עם הבריות, כאלו קיים את התורה כלה, שנא' צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. ובאמת נברא העולם, כמו שמצינו [במעשה בראשית], רמז הכתוב אמת בסופי תיבות בששה פסוקים. ואלו הן. א' ברא' אלהים' את'. ב' וירא' אלהים' את' האור. ג' ויברא' אלהים' את' האדם., ד' ויברא' אלהים' את' התנינים. ה' וירא' אלהים' את' כל אשר עשה. ו' ברא' אלהים' לעשות'. הא למדת, שכל שנברא בששת ימי בראשית, שהוא קיים על האמת.
גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזה בגופו וזה בממונו.
פרק יג
פרק שלשה עשר, בעניין הדיין
גדול המשפט, שקרא הב"ה שם כסאו משפט, שנא' צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך.
גדול המשפט, שהוא אחד משלשה דברים הנקראים עוז. ואלו הן. א' התורה, ב' המשפט, ג' המלך המשיח, שיגלה במהרה בימינו. התורה, מנין, דכתי' ה' עוז לעמו יתן, ואומר גבר חכם בעוז. המשפט מנין, דכתיב ועוז מלך משפט אהב, וכתי' עוזה אלהים זו פעלת לנו. המלך המשיח מנין, דכתי' ועמד ורעה בעוז ה', וכתיב ה' בעוזך ישמח מלך.
גדול המשפט, שהשונא אותו אין רפואה למכתו, שנא' האף שונא משפט יחבוש, ואין חבישה אלא רפואה, שנא' הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם.
גדול המשפט, שלא חזר העולם לתוהו ובוהו אלא על המשפט. והיכן, בדור המבול, שנאמר מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו. המשים הזה אין אנו יודעים מה הוא, [אלא שלמדנוהו בואלה] המשפטים אשר תשים לפניהם, הוי אומר המשים זה הדיין.
גדול המשפט, שנתנו הב"ה מתנה לדוד, שנא' לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך.
גדול המשפט, שבעון חוסר המשפט הרבים נענשו. דא"ר מיאשא, מנין לדין שאם אינו יוצא במועטין להוציא במרובים, שנא' ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה. מה כתי' תמן, ואריבה [וגו'] ואתן עליהם קהלה גדולה.
גדול המשפט, שכל דיין שדן את ישראל והוציא את הדין לאמתו אפי' שעה אחת, מעלין עליו כאלו דן את ישראל כל ימי חייו, דכתי' בשמואל וישפט את העם כל ימי חייו. והלא כל ימיו לא היו אלא חמשים ושתים שנה, צא מהם ארבעים שנה שהיה עלי קיים, נשארו שתים עשרה שנים. ללמדך, שכל דיין המוציא את הדין לאמתו, כאלו דן את ישראל כל ימי חייו.
גדול המשפט, שבו נמחלין עונותיהן של ישראל, שנא' אם רחץ ה' את צואת בנות ציון ואת דמי ירושלם ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער.
גדול המשפט שבו ירושלם מתיישבת, שנא' ואשיבה ידי עליך וגו', וכתי' ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה, וכתי' בתריה ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
גדול המשפט, שבו מלכות מלך המשיח עומד, שנא' מלך שופט באמת דלים כסאו לעד יכון.
פרק יד
פרק ארבעה עשר, בענין השמח בחלקו
גדול הנהנה מיגיעו יותר מיראת שמים, שביראה כתי' אשרי כל ירא ה'. ובמלאכה כתי' יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ולא שרתה שכינה על משה רבינו ע"ה אלא מתוך מלאכה, שנא' ומשה היה רועה וגו', וכתי' וירא מלאך ה' אליו וגו'.
גדולה מלאכה, שלא נקרא אדם שלם אלא על ידי מלאכה. ואיזה, זה אברהם אבינו ע"ה, שנא' התהלך לפני והיה תמים, וכתי' ואתנה בריתי ביני ובינך וגו'. וכבר היה יכול לבראתו מהול, אלא שהמלאכה חביבה.
גדולה מלאכה, שעל בטלונה מפרישין את הבעל מאשתו. דתנן המדיר את אשתו מלעשות מלאכה, יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי שעמום.
גדולה מלאכה, שכמה בריות ברא הב"ה בעולמו, ולא מסר מלאכה אלא לבני אדם בלבד. וכן היה ר' מאיר אומ', ראית מימיך ארי סבל, דוב קייץ, שועל חנוני, או אחת מן החיות עושה מלאכה. למה לא ניתנה להם מלאכה, לא מפני שהם שפלים, אלא מפני שהמלאכה חביבה.
גדולה מלאכה, שכל הנביאים התעסקו בה. יעקב אבינו ע"ה אמר, אשובה ארעה צאנך אשמור. משה רבינו ע"ה, ומשה היה רועה. דוד ע"ה, ויקחהו ממכלאות צאן. עמוס ע"ה, כי בקר אנכי ובולס שקמים.
גדולה מלאכה, שלא שרתה רוח הקדש על אלישע ע"ה אלא מתוך המלאכה, דכתי' וילך משם וימצא את אלישע בן שפט והוא חורש, ואמ' לו אליהו ע"ה, שוב כי מה עשיתי לך, כדי שלא יבטל מן המלאכה.
גדולה מלאכה, שלא שרתה שכינה בישראל עד שעשו מלאכה, שנא' וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' את משה ויברך אותם משה, ובמה בירך אותם. אמ' להם, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. וכן היה, שנא' והענן מלא את המשכן.
גדולה מלאכה לפני הב"ה, שכשם שצוה לישראל על השבת, כך צוה אותם על המלאכה, שנא' זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך.
גדולה מלאכה, שהגוזל מחבירו אפי' שוה פרוטה יוליכנה אחריו אפי' למדי, והפועל עם חבירו אוכל אפי' בתמרים.
גדולה מלאכה, שהנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל, והפועלים שעשו מלאכת הקדש נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
גדולה מלאכה, שכל המצות והמעשים טובים נקראין מלאכה, שכך אומרין להם מלאכת הקדש.
גדול השמח בחלקו והמתפרנס ממלאכתו, שבמדה הטובה הזאת ניצול מכמה עבירות, מן הקנאה ומן החימוד ומן הגניבה ומן הגזל, שנא' לא תחמוד אשת רעך, ואע"פ שאינו עושה כלום אלא מהרהר בלבו. והמקנא בחבירו הוא מגונה עד מאד. וסבת הקנאה הוא רוע הלב. וסבת הקנאה היא ג"כ מי שאינו שמח בחלקו. ולעולם שני המדות האלו לא יהיו באדם אחד, שאם יקנא בחבירו בידוע שאינו שמח בחלקו, ואם לא יקנא בחבירו בידוע שהוא שמח בחלקו.
פרק טו
פרק חמשה עשר, בענין הכעס והחמה
גדול המעביר על מדותיו ואינו כועס, שהב"ה אוהב אותו ושומע תפלתו. דתניא שלשה הב"ה אוהבן, מי שאינו כועס, ומי שאינו משתכר, ומי שאינו עומד על מדותיו.
גדול המעביר על מדותיו ואינו כועס. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל הכועס כל מיני פורענות של גיהנם שולטין בו, שנא' והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהנם, שנא' וגם רשע ליום רעה.
גדול המעביר על מדותיו ואינו כועס, שכל הכועס נקרא רשע, שנא' רשע יראה וכעס. ר' ירמיה מדפתי אומר, אף משכח תלמודו ומוסיף טפשות, שנא' כי כעס בלב כסילים ינוח. רב נחמן בר יצחק אומר, בידוע כי עונותיו מרובין מזכיותיו, שנא' ובעל חמה רב פשע. ר' עקיבא אומ', החובט פתו לארץ והמפזר מעותיו בחמתו אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות. הוא היה אומר, כל הקורע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו סוף שהוא עובד ע"ז, שכך היא אומנותו של יצר הרע, היום אומ' לו כך, ולמחר יאמר, לך עבוד [עבודה זרה].
פרק טז
פרק ששה עשר, בענין החנופה והליצנות
גדולה עונשה של חנופה, שהיא שקולה כנגד ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. ע"ז מנין, דכתי' לעשות חונף ולדבר אל ה' תועה, ואין תועה אלא ע"ז, שנא' הבל המה מעשה תעתועים. גלוי עריות מנין, שנא' הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר [וגו'] הלא חנוף תחנף הארץ, וכתי' והיה מקול זנותה ותחנף הארץ בדמים.
גדול עונשה של חנופה, שבשבילה הגשמים נעצרין, שנא' ותחניפי ארץ בתזנותיך וברעתך, וכתי' בתריה וימנעו רביבים ומלקוש לא היה.
גדול עונשה של חנופה, שכל המחניף לחבירו נדון בגיהנם לעד ולעומי עולמים, שנא' פחדו בציון חטאים רעדה אחזה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה ומי יגור לנו מוקדי עולם.
גדול עונשה של חנופה, שכל המחניף כאלו עבר על תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שנא' והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות חלפו חוק, תורה אין כתי' כאן, אלא תורות.
גדול עונשה של ליצנות, דאמ' ר' אלעזר, כל המתלוצץ ייסורין באין עליו, שנא' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם וגו'. אמ' להו רבה לרבנן, במטותא מניכו, לא תתלוצצון, דלא ליתו עליכון ייסורין. אמ' רב קטינא, כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין, שנא' משך ידו את לוצצים. א"ר שמעון, כל המתלוצץ נופל בגיהנם, שנא' זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, ואין עברה אלא גיהנם, שנא' יום עברה היום ההוא. א"ר הושעיה, כל המתייהר נופל בגיהנם, שנא' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם וגו'.
פרק יז
פרק שבעה עשר, בענין אהבת החברים
גדול השלום ושנאת מחלוקת, שאפי' עובדין ע"ז כביכול אין שכינה יכולה לנגוע בהם, שנא' חבור עצבים אפרים הנח לו. ואם יש ביניהם מחלוקת, מה נאמר בהם, חלק לבם עתה יאשמו.
גדולה אהבת הבריות, שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה. דתניא מעשה בגוי אחד, שבא לפני הלל לגיירו. אמ' לו, גיירני על מנת שתלמדני תורה על רגל אחד. אמ' לו, ואהבת לרעך כמוך.
גדול עונשה של שנאת חנם, שהחריבה ירושלם ובית המקדש. וסמך לדבר, "איכה ["ישבה "בדד "העיר, ר"ת איבה]. תניא מקדש [שני], שהיו בו בקיאין ועוסקין בתורה ובגמילות חסדים, מפני מה חרב, מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם. ללמדך, ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות, עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים.
פרק יח
פרק שמונה עשר, בענין לשון הרע
גדול עונשה של לשון הרע מעונש עובדי ע"ז ומגלי עריות ושפיכות דמים. מע"ז, דכתי' אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. גילוי עריות, דכתי' ואיך אעשה הרעה הגדולה. משפיכות דמים, דכתי' ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא. בכולן נאמר גדולה או גדול, ובמספר לשון הרע לא נאמר גדולה ולא גדול אלא גדולות, שנא' יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות.
גדול עונשו של מספר לשון הרע, שבשבילו נגעים באין על האדם. דא"ר פדת ברית כרותה נתן הב"ה בעולם, שכל מי שמספר לשון הרע ילקה בצרעת, שנא' זאת תהיה תורת המצורע, אל תקרי מצורע, אלא מוציא שם רע. ורוח הקדש צווחת, אל תתן את פיך לחטיא [את] בשרך.
גדול עונשם של מספרי לשון הרע, שבשבילם הגשמים נעצרין, שנא' רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר.
גדול עונשה של נבלות הפה, דתניא כל המנבל את פיו, אפי' נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, נהפך עליו לרעה.
פרק יט
פרק תשעה עשר, בענין כסוי הסוד
גדול כסוי הסוד, שכל המגלה סוד חבירו כאלו שופך דמים, שנא' לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך. ופרשו ז"ל לא תעמוד על דם רעך, זה הקורא כתב של חבירו.
גדול כסוי הסוד, שהזהיר עליו שלמה ע"ה, ואפי' על סוד של שונאו, שנא' ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל.
גדול כסוי הסוד, שהזהיר עליו שלמה ע"ה, וקרא למגלה סוד חבירו רכיל, שנא' הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר. ד"א הולך רכיל מגלה סוד, מי שהוא הולך רכיל, סופו לגלות סוד חבירו שהפקיד אצלו, אבל נאמן רוח מכסה דבר, אפי' דבר בעלמא הוא מכסה אותו ואינו מגלהו, כ"ש סוד שהפקיד חבירו אצלו.
גדול המכסה סוד חבירו, שהוא מקיים מחשבת חבירו, ואם אינו מכסה סוד חבירו הוא מפר מחשבתו, שנא' הפר מחשבות באין סוד. כשיועץ אדם עם חבירו, ויאמר לו, רצוני לעשות כך וכך, אם יגלה סודו, נמצא מפר מחשבות חבירו, ולא יתקיים הדבר, מפני שהוא מגלה אותו.
פרק כ
פרק עשרים, בענין דרך ארץ
גדולה דרך ארץ, שהיא שקולה כנגד כל התורה, כדדרשא בר קפרא, אי זו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה, הוי אומר זו דרך ארץ, שנא' בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך.
גדולה דרך ארץ, שהיא שקולה כנגד כל התורה, דתניא ר' אליעזר אומר, יהי לך שתי ידות, אחת בתורה ואחת בדרך ארץ, שכל מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ, אין זה מן היישוב. א"ר שמואל בר נחמני, עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, ה"ה לשמור את דרך עץ החיים, דרך זו דרך ארץ, חיים זו התורה, דכתי' עץ חיים היא למחזיקים בה. ושנו חכמים אם אין דרך ארץ אין תורה, אם אין תורה אין דרך ארץ.
גדולה דרך ארץ, שכל מי שיש בו דרך ארץ זוכה ורואה בנחמה, שנא' ושם דרך אראנו בישע אלהים.