מנורת המאור (אבוהב)· רבי יצחק אבוהב
הנר השלישי - לקים המצות · הכלל הראשון למול את הזכרים
הַכְּלָל הָרִאשׁוֹן לָמוּל אֶת הַזְּכָרִים
וְיֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים: הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן, בְּגֹּדֶל עִנְיָנָהּ; הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי, בְּשִׂמְחָתָהּ
הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן בְּגֹדֶל עִנְיָנָהּ
וְיֵשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים
פֶּרֶק רִאשׁוֹן [עט]
אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מָצָא אֶת בְּנֵי דוֹרוֹ שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם מַשִּׂיג *אֲמִתַּת הַמְּצִיאוּת *וּמִי הָיָה מֵנִיעַ אֶת הָעוֹלָם. וְהוּא בְּרֹב חָכְמָתוֹ שֶׁחֲנָנוֹ הָאֵל יִתְבָּרַךְ, הִשִּׂיג אֶת הָאֱמֶת מִקַּטְנוּתוֹ. וְאַחַר שֶׁגָּדַל הִתְחִיל לָרִיב עִמָּם לַהֲבִיאָם לֵידַע שֶׁהַכֹּל בָּא *מֵהַמֵּנִיעַ הָרִאשׁוֹן. כִּדְגַרְסִינָן סוֹף פֶּרֶק אַרְבָּעָה נְדָרִים (לב, א) אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ וְהֵבִיאוּ סֶמֶךְ לַדָּבָר מִפָּסוּק: "עֵקֶב אֲשֶׁר־שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי" (בראשית כו, ה) וְהוּא חָיָה קע"ה שָׁנָה, נִשְׁאֲרוּ שָׁלֹשׁ לְמִנְיָן עֵקֶב. נִמְצָא כִּי בֶן שָׁלֹשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ. וְעוֹד אָמְרוּ, כִּי כְּשֶׁנִּתּוֹסְפָה הֵא בְּשֵׁם אַבְרָהָם הִשְׁלִימוּ לְמִנְיָן רְמַ"ח אֵיבָרִים, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה שְׁמוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ מוּטָל עַל כָּל אֵיבָרָיו. וַאֲמַר רָמֵי בַּר חָמָא: כְּתִיב "אַבְרָם" וּכְתִיב "אַבְרָהָם"? בִּתְחִלָּה הִמְלִיכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם עַל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה אֵיבָרִים וּלְבַסּוֹף עַל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. וְאֵלּוּ הֵן: שְׁתֵּי עֵינַיִם וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם וַהֲבָנַת הַלֵּב *וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה.
נפש יהודה אמתת המציאות. שלא היה בהם מי שישיג בשכלו שיש אלוה שברא כל נמצא שבעולם והוא באמת כך: ומי היה מניע. להילוך המזלות חמה ולבנה ורוח וגשם והתחלפות העתים בזה לבד יש להבין שיש אלוה המניעם ומנהיגם ורצונו לקיום העולם: מהמניע הראשון. מאלוה שברא הכל ואין חלק בזה לדבר הנברא בכח אלהות: וראש הגויה. היינו אבר המילה שהיא בראשה:
וְלֹא נִתַּן לוֹ טַעַם לִדְבַר הַמִּילָה. וְלָזֶה רוֹמֵז בְּאָמְרוֹ: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (שם יז, א), רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁלֹּא יִשְׁאַל טַעַם. וְעִם כָּל זֶה לֹא הִנִּיחוּ הָאַחֲרוֹנִים מִלְדַבֵּר בְּטַעַם הַמִּילָה.
כָּתַב הָרַב מוֹרֶה צֶדֶק, בְּסוֹף סִפְרוֹ (מורה נבוכים) בְּטַעֲמֵי הַמִּצְוֹת, (ח"ג) פֶּרֶק מט: וְכֵן הַמִּילָה אֶצְלִי, אֶחָד מִטַּעֲמֶיה - לְמַעֵט *תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל וּלְהַחֲלִישׁ זֶה הָאֵיבָר כְּפִי הַיְכֹלֶת, עַד שֶׁיְּמַעֵט *בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. וּכְבַר חָשְׁבוּ, שֶׁזֹּאת הַמִּילָה הִיא הַשְׁלָמַת *חֶסְרוֹן יְצִירָה וּמָצָא כָּל חוֹלֵק מָקוֹם לַחֲלֹק וְלוֹמַר: אֵיךְ יִהְיוּ הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים חֲסֵרִים, עַד שֶׁיִּצְטָרְכוּ לְהַשְׁלָמָה מִחוּץ? - *עִם מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר מִתּוֹעֶלֶת הָעוֹר הַהוּא לָאֵיבָר הַהוּא! שֶׁלֹּא נִתְּנָה מִצְוָה זוֹ לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹן הַבְּרִיאָה, רַק לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹן הַמִּדּוֹת. וְהַנֶּזֶק הַהוּא הַגּוּפָנִי הַמַּגִּיעַ לָאֵיבָר הַהוּא, הוּא הַמְכֻוָּן, אֲשֶׁר לֹא יֻפְסַד בּוֹ דָּבָר מִן הַפְּעוּלוֹת שֶׁבָּהֶם עֲמִידַת הָאִישׁ, וְלֹא תְבֻטַּל בַּעֲבוּרָה הַהוֹלָדָה, אֲבָל תֶּחֱסַר בּוֹ הַתַּאֲוָה הַיְתֵרָה עַל הַצֹּרֶךְ. וֶהֱיוֹת הַמִּילָה מַחְלֶשֶׁת כֹּחַ הַקֹּשִׁי וּפְעָמִים שֶׁתֶּחְסַר הַהֲנָאָה, הוּא דָבָר שֶׁאֵין בּוֹ סָפֵק, כִּי הָאֵיבָר כְּשֶׁיִּשָּׁפֵךְ דָּמוֹ *וְיוּסָר מִכְסֵהוּ מִתְּחִלַּתּ בְּרִיָּתוֹ, יֶחֱלַשׁ בְּלֹא סָפֵק. וּבְבֵאוּר אָמְרוּ ז"ל (ב"ר פ, יא): הַנִּבְעֶלֶת לְעָרֵל *קָשֶׁה לִפְרֹשׁ. זֶהוּ טַעַם הֶחָזָק שֶׁבְּטַעֲמֵי הַמִּילָה אֶצְלִי. וּמִי הָיָה מַתְחִיל בְּזֶה הַמַּעֲשֶׂה? אֶלָּא אַבְרָהָם, אֲשֶׁר נוֹדַע בְּיִרְאַת חֶטְאוֹ מַה שֶּׁזָכְרוּ חז"ל (תנחומא לך, ה) בְּאָמְרוֹ: "*הִנֵּה־נָא יָדַעְתִּי" וגו'.
נפש יהודה תאות המשגל. תאות הנשים כמו והשגל יושבת אצלו והיא המלכה: במעשה הזה. בתשמיש: חסרון יצירה. כלומר שלא נברא האדם שלם רק כשחותכין הערלה אז הוא שלם ונמצא לכל מי שירצה לחלוק וכו': עם מה שהתבאר. נלמוד שלא כן הוא שבלא המילה ג"כ שלם הוא בבריאה רק שמביא האדם שהולך אחר יצרו להיות חוטא בו ללהוט אחר הזנות על כן צוה הקב"ה שני דברים א' להיות בריתו בבשרנו ועוד צוה להיות במקום שיש לנו תועלת על ידה להפריש מן הזנות ולא יהיה על ידה שום נזק לגוף שנברא להוליד בנים לא יבטל ע"י כן: ויוסר מכסהו. היא הערלה שנברא עמו ומכסה הגיד: קשה לפרוש. להאשה מן הערל ע"י שיש לו ערלה תאותם והנאתם יותר: הנה נא ידעתי. מזה נראה שלא היה שטוף בזנות:
וְיֵשׁ בַּמִּילָה עוֹד עִנְיָן אַחֵר צָרִיךְ מְאֹד [וְהוּא, שֶׁיִּהְיֶה] לְאַנְשֵׁי זֹאת הָאֱמוּנָה כֻּלָּם, רְצוֹנִי לוֹמַר, מַאֲמִינֵי יְחוּד הַשֵּׁם, *אוֹת אֶחָד גַּשְׁמִי שֶׁיְּקַבְּצֵם וְלֹא יוּכַל מִי שֶׁאֵינוֹ מֵהֶם לוֹמַר, שֶׁהוּא מֵהֶם וְהוּא נָכְרִי, כִּי פְעָמִים יַעֲשֶׂה הָאָדָם זֶה כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל תּוֹעֶלֶת, אוֹ כְּדֵי *לְהִתְנַכֵּל אֶל אַנְשֵׁי הַדָּת הַזֶּה; אַךְ זֶה הַמַּעֲשֶׂה, כְּלוֹמַר הַמִּילָה, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אָדָם בּוֹ אוֹ בִּבְנוֹ רַק מִתּוֹךְ אֱמוּנָה אֲמִתִּית, כִּי אֵין זֶה שֶׂרֶט בַּשּׁוֹק אוֹ כְּוִיָּה בַּזְּרוֹעַ, אֲבָל הוּא עִנְיָן קָשֶׁה מְאֹד. וְיָדוּעַ גַּם כֵּן רֹב הָאַהֲבָה וְהָעֵזֶר הַנִּמְצָא בֵּין אֲנָשִׁים שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּסִימָן אֶחָד וְשֶׁהוּא עַל צוּרַת הַבְּרִית.
נפש יהודה אות אחד גשמי. נתן הקב"ה סימן ואות בגוף ישראל לדעת ולהכיר מי הם הישראלים כשיקבצם מן האומות: להתנכל. להערים לעובד כוכבים ומזלות שלא יכירוהו שהוא עובד כוכבים ומזלות כדי שירצה להעליל עליהם בעלילות שקר ע"י שידע להעמיד דבריו כאילו הם אמת. מתוך שהיה מצוי אצלם ויודע עסקיהם:
וְכֵן זֹאת הַמִּילָה הִיא הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ עַל אֱמוּנַת יִחוּד הַשֵּׁם. וְכֵן כָּל מִי שֶׁיִּמּוֹל יִכָּנֵס בִּבְרִית אַבְרָהָם לְהַאֲמִין הַיִחוּד: "לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" (בראשית יז, ז). וְגַם זֶה עִנְיָן חָזָק כָּרִאשׁוֹן בְּטַעַם הַמִּילָה וְאֶפְשָׁר שֶׁהוּא חָזָק יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן. וּשְׁלֵמוּת זֹאת הַתּוֹרָה וְקִיּוּמָהּ לֹא תֻשְׁלַם רַק בְּמִילָה. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים בָּהּ טַעַם אַחֵר, כְּפִי מַה שֶּׁהוּא כָתוּב בְּנֵר זֶה (סימן קכח) בְּחֵלֶק קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין. וְיֵשׁ בָּהּ טְעָמִים אֲחֵרִים.
וּכְלָל הַדְּבָרִים: מִצְוָה זוֹ הִיא עֲטָרָה וְיֹפִי לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁקִבְּלָהּ אַבְרָהָם בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב בַּעֲדוֹ וּבְעַד כָּל זַרְעוֹ לְהִבָּדֵל וּלְהִדּוּר וּלְקִדּוּשׁ הַשֵּׁם וּלְהַקְרִיב כָּל אָדָם בְּנוֹ בָּזֶּה קָרְבָּן אִשֶּׁה לַה'. וְכָל הַגּוֹיִם שֶׁהֵם עֲרֵלִים נִשְׁאֲרוּ מְאוּסִים וּמְגוּנִים וּמְלֻכְלָכִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפֶרֶק אַרְבָּעָה נְדָרִים (נדרים לא, ב): רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מְאוּסָה הִיא הָעָרְלָה שֶׁנִּתְגַנּוּ בָּהּ הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָל־הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי־לֵב" (ירמיה ט, כה).
גַּם נִרְאֶה לִי, כִּי כְּמוֹ שֶׁרָצְתָה הַתּוֹרָה לְמַעֵט תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל וְצִוְּתָה לְכַלּוֹת הַפְּרִי הַיּוֹצֵא רִאשׁוֹנָה מֵהַנְּטָעִים וּלְפִי שֶׁרֹב הַנְּטָעִים נוֹתְנִין פְּרִי בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, עַל כֵּן אָמְרָה תוֹרָה: "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים" וגו' (ויקרא יט, כג), כָּךְ קָרָא עָרְלָה לָעוֹר שֶׁבְּרֹאשׁ הַגִּיד, שֶׁהוּא הַתְחָלַת הֲנָאַת הַמִּשְׁגָּל, וְצִוָּה לְמוּלוֹ, כְּדִכְתִיב: "וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא־יִמּוֹל אֶת־בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" וגו' (בראשית יז, יד), לְהַרְגִּילֵנוּ בְּמִיעוּט הַהֲנָאוֹת לְטוֹבָתֵנוּ לַגוּף וְלַנֶּפֶשׁ.
וּמִכָּאן לָמַדְנוּ מְפֹרָשׁ, שֶׁהַמִּילָה בִּמְקוֹם הַתּוֹלֵדָה וְשֶׁעוֹשָׂה פְּרִי. וְעַל דָּא גַּרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים (קח, א): מִנַּיִן לַמִּילָה שֶׁהִיא בְאוֹתוֹ מָקוֹם? נֶאֱמַר כָּאן "עָרְלָתוֹ" (שם) וְנֶאֱמַר *לְהַלָּן "עָרְלָתוֹ" (ויקרא יט, כג), מַה לְּהַלָּן מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה פְרִי אַף כָּאן מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה פְרִי, דִבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא־יִמּוֹל אֶת־בְּשַׂר עָרְלָתוֹ", מָקוֹם שֶׁנִּכָּר בֵּין זַכְרוּת לְנַקְבוּת.
נפש יהודה להלן ערלתו. גבי נטיעה שעושה פירות:
וּכְתִיב בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁנִּתְנָה מִצְוַת מִילָה לְהִתְפָּאֵר בָּה יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַ'עֲשֵׂה יָ'דַי לְ'הִתְפָּאֵר הַ'קָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף" (ישעיה ס, כא־כב), רָאשֵׁי תֵּיבוֹת: מִילָה. וּבִזְכוּתָהּ עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְהִגָּאֵל, אַף־עַל־פִּי שֶׁיִּתְמַעֲטוּ כָּל הַזְּכֻיּוֹת וְלֹא יִהְיוּ רְאוּיִין לִגָּאֵל, דִּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: "אֲנִי ה' בְּעִתָּה אֲחִישֶׁנָּה" (שם).
פֶּרֶק שֵׁנִי [פ]
הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּקַיְּמוּ זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבוֹ, הָיְתָה בְּרִית מִילָה. וְעַל מִצְוָה זֹאת כָּרַת בְּרִית עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעִם זַרְעוֹ אַחֲרָיו. וְגַרְסִינָן בְּמִדְרָשׁ חָזִיתָ (שהש"ר, יא) עַל מִצְוַת הַמִּילָה: "אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל" (שיר השירים ו, יא). מָה אֱגוֹז זֶה, יֵשׁ בּוֹ שְׁתֵּי קְלִפּוֹת, אַחַת עָבָה וְאַחַת דַקָּה, כָּךְ הַמִּילָה יֵשׁ בָּהּ *שְׁתֵי עוֹרוֹת, אֶחָד עָב וְאֶחָד דַּק. *וֶאֱגוֹז תְּחִלָּתוֹ א וְסוֹפוֹ ז, כְּמִנְיָן שְׁמוֹנַת יְמֵי הַמִּילָה. "בְּאִבֵּי הַנָּחַל", אִבֵּי בְּגִימַטְרִיָּא יג, כְּמִנְיָן יג בְּרִיתוֹת שֶׁנִּכְרְתוּ עַל הַמִּילָה. וְאֵלּוּ הֵן: א. "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (בראשית יז, ב): ב. "הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ" (שם שם, ד): ג. "וַהֲקִמֹתִי אֶת־ בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (שם שם, ז): ד. "וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם" (שם); ה. "וְאַתָּה אֶת־בְרִיתִי תִשְׁמֹר" (שם שם, ט): ו. "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ" (שם שם, י); ז. "וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית" (שם שם, יא); ח. "וְהָיְתָה בְרִיתִי" (שם שם, יג); ט. "לִבְרִית עוֹלָם" (שם); י. "וְעָרֵל זָכָר וגו' אֶת־ בְּרִיתִי הֵפַר" (שם שם, יד); יא. "וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתָּךְ" (שם שם, יט); יב. "לִבְרִית עוֹלָם" (שם); יג. "אֶת־בְּרִיתִי אָקִים אֶת־יִצְחָק" (שם שם, כא).
נפש יהודה שתי עורות. ערלה ופריעה: ואגוז תחלתו. של אגוז אות א' וסוף האות ז':
וְעַל תֵּיבַת "אָקִי"ם" אָנוּ מַתְחִילִין בְּבִרְכַּת מִילָה: "אֲ'שֶׁר קִ'דַּשׁ יְ'דִיד מִ'בֶּטֶן", רָאשֵׁי תֵבוֹת אָקִים, זֶה יִצְחָק; "וְחֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם", זֶה יַעֲקֹב; "וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ", אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטיִם, וְאֵלּוּ הַי"ג בְּרִיתוֹת רוֹמְזִים לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת. *וּבְתֵת הַשָּׁלֵם לַשָּׁלֵם נַעֲשֶׂה הָאָדָם שָׁלֵם. וּבִכְרִיתַת הָעָרְלָה. לֹא נִשְׁאַר חָסֵר, כִּי לֹא נִטָּל מִמֶּנּוּ רַק הַיָּתֵר.
נפש יהודה ובתת השלם. הם י"ג בריתות של מילה לי"ג מדות של רחמים שהם שלמים ותמימים במדות עולים יחד כ"ו כמנין השם ובזה נעשה האדם שלם וד"ל:
וְשָׁנִינוּ בְּפֶרֶק אַרְבָּעָה נְדָרִים (נדרים לא, ב): רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁשְּׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת נִכְרְתוּ עָלֶיהָ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, *שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְלָה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלֶיהָ *אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁהִיא *דוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁכָּל מִצְוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "*הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז, א). וְאוֹמֵר: "וְאֶת־בְּרִיתִי אָקִים אֶת־יִצְחָק" (שם שם, כא). דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא הִיא לֹא בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם־לֹא בְרִיתִי" וגו' (ירמיה לג, כה). רַבִּי אוֹמֵר: גְדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "*הִנֵּה דַם־הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שמות כד, ח).
נפש יהודה שדוחה את השבת החמורה. דכתיב וביום השמיני ימול וביום ואפילו בשבת: אפילו שעה אחת לא נתלה. לא המתין לו הקב"ה אלא מיד שהיה ביכולת בידו להמול כשבא לאושפיזא בא המלאך ובקש להרגו על שלא מיהר למולו: דוחה את הנגעים. דכתיב ימול בשר ערלתו ואפילו יש שם בהרת לבנה שהוא סימן טומאה ואסור לקצץ אעפ"כ ימול: התהלך לפני. נאמר לו בשעה שצוהו על המילה: הנה דם הברית. ואע"ג דהאי דם לא דם מילה הוא אלא קרבן מ"מ כיון דתורה כולה ברית ובמילה נמי כתי' ברית בקרא מלמד שהיא שקולה נגד כל המצות:
וַאֲמְרִינָן עֲלָה בַּגְּמָרָא: תַּנְיָא: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁכָּל זְכֻיּוֹת שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא עָמְדוּ לוֹ בְּשָׁעָה *שֶׁנִּתְרַשֵּׁל מִן הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" (שם ד, כד). אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁמֹּשֶׁה נִתְרַשֵּׁל מִן הַמִּילָה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה: *אָמוּל וְאֵצֵא, סַכָּנָה הִיא, דִּכְתִיב: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים" (בראשית לד, כה); אָמוּל וְאֶשְׁהֶה שְׁלֹשָׁה יָמִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִי: "לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם" (שמות ד, יט), אֶלָּא מִפְּנֵי מַה נֶּעֱנָשׁ? מִפְּנֵי *שֶׁנִתְעַסֵּק תְּחִלָּה בַּמָּלוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן" (שם שם, כד). רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ בִּקֵשׁ אוֹתוֹ שָׂטָן לַהֲרֹג, אֶלָּא לְאוֹתוֹ תִּינוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי חֲתַן־דָּמִים אַתָּה לִי" (שם שם, כה). צֵא וּרְאֵה מִי קָרוּי חָתָן, מֹשֶׁה אוֹ הַתִּינוֹק, *הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַתִּינוֹק.
נפש יהודה שנתרשל. שרפו ידיו שלא מלו מיד תרגום חזקו ידים רפות ידיא יתרשלון: אמול ואצא סכנה. אם אלך בדרך תוך ג' ימים דכל ג' ימים כאב ליה טפי מיומא קמא אלא לכך המתינו שמעון ולוי עד יום השלישי כדי שיהיו חלושים ביותר שנכאבו ג' ימים והכי מוכח בפ' ר' אליעזר דמילה: שנתעסק תחלה. שנאמר ויהי בדרך במלון דמשמע שמיד שבא מן הדרך נתעסק במלון והיה לו למול מתחלה וכי תימא היאך ימול כיון שהיה לו עדיין לצאת בדרך יש לומר דאותו מלון סמוך למצרים היה ובאורחא פורתא ליכא סכנה: הוי אומר זה התינוק. שנעשה חתן על ידי הברית שמחתנין אותו במצוה ראשונה:
דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר זְבִינָא: בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְרַשֵּׁל מֹשֶׁה מִן הַמִּילָה בָּאוּ אַף וְחֵמָה וּבְלָעוּהוּ *וְלֹא שִׁיְּרוּ מִמֶּנּוּ אֶלָּא רַגְלָיו, מִיָּד "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ" (שם). מִיָּד "וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ" (שם שם, כו). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה *לְהָרְגָן, *שֶׁנֶּאֱמַר: "הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה" (תהלים לז, ח). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: חֵמָה הָרַג, *שֶׁנֶּאֱמַר: "חֵמָה אֵין לִי" (ישעיה כז, ד). וְהָכְתִיב: "כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה" (דברים ט, יט)? מַאי "חֵמָה", *גּוּנְדָא דְחֵמָה. וְאִבָּעִית אֵימָא: תְּרֵי חֵמָה הֲווּ.
נפש יהודה לא שיירו ממנו אלא רגליו. מקום המילה כדכתיב לא עשה רגליו ולשון תקון הוא זה העברת שער שבין הרגלים: להרגן. לאותן שני המלאכים שבלעו: שנאמר הרף מאף ועזוב חמה. כלומר הקב"ה אמר לו שיעזבם אלמא רוצה היה להרגם: שנאמר חמה אין לי. אלמא שנהרג: גונדא דחמה. חיל של חמה אבל איהו גופא נהרג:
תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאֵין לְךָ צַדִּיק גָּמוּר בָּעוֹלָם מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ וְלֹא נִקְרָא תָמִים אֶלָּא עַל שֵׁם הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִתְהַלֵךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז, א). וּכְתִיב (שם שם, ב): "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ". דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "*כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית" (שמות לד, כז). דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא מִילָה לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם־לֹא בְרִיתִי" וגו' (ירמיה לג, כה).
נפש יהודה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית. כלומר ברית מילה ששקולה ככל הדברים דהיינו ככל המצות:
אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ וּבְפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פכ"ט: "וְכָל־ הָעָם הַיּלֹּדִים בַּמִּדְבַּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא־מָלוּ" (יהושע ה, ה). רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וְכִי עֲרֵלִים שָׁמְעוּ קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהַר סִינַי? אֶלָּא נִמּוֹלִים הָיוּ שֶׁלֹּא כְתִקּוּנָן, שֶׁהָיוּ כּוֹרְתִין הָעָרְלָה וְלֹא הָיוּ פוֹרְעִים, לְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב, "לֹא מָלוּ", שֶׁמָּל וְלֹא פָרַע כְּאִלּוּ לֹא מָל. וּכְשֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוֹשֻׁעַ: "עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית" (שם שם, ב). וְכֵן עָשָׂה וְקִבֵּץ כָּל הָעָרְלוֹת וְעָשָׂה אוֹתָן גִּבְעָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: "אֶל־גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת" (שם שם, ג). וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְכַסִּין הַדָּם וְהָעָרְלָה בַּעֲפַר הַמִּדְבָּר. וּכְשֶׁבָּא בִּלְעָם, רָאָה הַמִּדְבָּר מָלֵא עָרְלוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָמַר: מִי יוּכַל לַעֲמֹד בִּזְכוּת דַּם הַמִּילָה הַמְּכֻסֶּה בְּעָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת־רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, י). מִכָּאן הִתְקִינוּ, שֶׁיִּהְיוּ מְכַסִּין אֶת הָעָרְלָה בַּעֲפַר הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁנִּמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲפַר הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית כח, יד).
וְכֵן הָיוּ נוֹהֲגִים לָמוּל עַד שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁתֵּי מַלְכֻיּוֹת וּמַלְכוּת אֶפְרַיִם מָנְעָה מֵהֶם בְּרִית מִילָה וְעָמַד אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לָטּוֹב, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא טוֹב אַתָּה מֵאֲבוֹתֶיךָ, עֵשָׂו בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת יַעֲקֹב וּבָרַח מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "קוּם בְּרַח־לְךָ אֶל־ לָבָן אָחִי חָרָנָה" (שם כז, מג); פַּרְעֹה בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וּבָרַח מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה" וגו' (שמות ב, טו): שָׁאוּל בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת דָּוִד וְנִמְלַט מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם־אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת־נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה מָחָר אַתָּה מוּמָת" (שמואל־א יט, יא). וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר: "וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט" (שם שם, יח), לוֹמַר, כָּל הַבּוֹרֵחַ נִמְלַט וְאַתָּה בְּרַח וּמַלֵּט. וְעָמַד אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וּבָרַח מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לִבְאֵר שָׁבַע וְאַחַר כָּךְ אֶל הַמִּדְבָּר שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֵךְ אֶל־נַפְשׁוֹ" (מלכים־א יט, ג). וְשָׁם נִגְלָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. "וַיֹּאמֶר לוֹ מַה־לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי־עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל" וגו' (שם שם, ט־י). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְעוֹלָם אַתָּה מְקַנֵּא קִנְאָתִי, קִנֵּאתָ בַּשִׁטִּים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב "פִינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר" וגו' (במדבר כה, יא), וְכָאן קַנֹּא קִנֵּאתִי, חַיֶּיךָ שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בְּרִית מִילָה עַד שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בְעֵינֶיךָ. מִכָּאן הִתְקִינוּ חֲכָמִים לַעֲשׂוֹת כִּסֵּא לְאֵלִיָּהוּ, שֶׁנִּקְרָא *מַלְאַךְ הַבְּרִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה־בָא" (מלאכי ג, א).
נפש יהודה ומלאך הברית. זה אליהו שיבא לבשר הגאולה:
וְעוֹד מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁעִמָּהּ חָתוּם בִּבְשָׂר יִשְׂרָאֵל שְׁמוֹ שֶׁל שַׁדַּי: בַּנְחִירַיִם דְּמוּת ש וּבַזְרוֹעַ דְּמוּת ד, בַּמִּילָה דְּמוּת י [אֲבָל הַגּוֹיִם שֶׁהֵן עֲרֵלִים אֵין לָהֶם כִּי אִם בַּנְחִירַיִם ש וּבַזְּרוֹעַ ד וְאֵינוֹ אֶלָּא שֵׁד בִּלְבַד]. וְהַיִּשְׁמְעאֵלִים אֵינָם בִּכְלָל זֶה, שֶׁמָּל וְלֹא פָרַע כְּאִלּוּ לֹא מָל. וּפְרִיעָה בְּגִימַטְרִיָּא שְׁסָ"ה. נִמְצָא, שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פְרִיעָה כְּאִלּוּ קִיֵּם שְׁסָ"ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה.
גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: "מִי יַעֲלֶה־לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה" (דברים ל, יב), רָאשֵׁי תֵּבוֹת: מִילָה. דָּבָר אַחֵר: מִילָה - יָם לָהּ, רוֹצֶה לוֹמַר, *גָּזַר הַיָּם בִּשְׁבִילָהּ. דָּבָר אַחֵר: מִילָה - מִי בְּכָל הַמִּצְוֹת דּוֹמָה לָהּ.
נפש יהודה גזר הים. דכתיב לגוזר ים סוף לגזרים למ"ד לגוזר ומ' דים הוא מל וכן לגזרים:
גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁבִּזְכוּתָהּ יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִין פְּנֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "*וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ" (איוב יט, כו), רוֹצֶה לוֹמַר, בִּזְכוּת הַמִּילָה שֶׁבִּבְשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ.
נפש יהודה מבשרי. בזכות המילה שהיא בבשרי אחזה אלוה:
לָמָּה דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, *וְהֶכְשֵׁר מִילָה וּרְפוּאָתָהּ, אֵיתִנְהֵי בְּפֶרֶק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּמִילָה, בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת. גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁהִיא דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. מָשָׁל לִשְׁתֵּי מַטְרוֹנוֹת שֶׁפּוֹגְעוֹת זוֹ בְּזוֹ, קְטַנָּה נִדְחֵית מִפְּנֵי הַגְּדוֹלָה.
נפש יהודה והכשר מילה. כל הכלים שצריכין להמול בו כגון האיזמל אם לא הביאו מע"ש מביאו בשבת וכל מה שצריך למילה ולרפואה:
גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁבִּזְכוּתָהּ יָרְשׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת־אַבְרָם" וגו' (בראשית טו, יח). וּכְשֶׁבִּטְלוּהָ גָּלוּ מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְשַׂר־קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ" (ירמיה יא, טו).
גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁבִּזְכוּתָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְזֵכֶר לַדָּבָר, מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה: "כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה". וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ פֶּה דְגוֹיִם, אֶלָּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּת הַמִּילָה. פֶּ"ה בְּגִימַטְרִיָּא מִילָה, רוֹצֶה לוֹמַר, שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל מָהוּל. וְזֶהוּ וַדַּאי כִּי מֵאַחַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל גָּלוּ בֵּין הָעַמִּים זְמַן רַב, הָיוּ כָּלִים לוּלֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתָם וְעוֹנֶה לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם.
רַבֵּינוּ תָּם אוֹמֵר, כִּי "יָדִיד" זֶה אַבְרָהָם, כִּדְדָרְשִׁינָן בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת (נג, ב): "*מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי" (ירמיה יא, טו), זֶה אַבְרָהָם; "חֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם", זֶה יִצְחָק; "וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ", זֶה יַעֲקֹב. וְכִי תֵימָא: מִנָּא לָן שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ אַבְרָהָם מִן הַבֶּטֶן? יֵשׁ לוֹמַר, דְּהָכֵי קִים לְהוּ, דְּדָרְשִׁינָן גְּזֵרָה שָׁוָה יְדִיעָה יְדִיעָה. בְּאַבְרָהָם כְתִיב: "יְדַעְתִּיו" (בראשית יח, יט) וְהָתָם כְּתִיב: "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטָן יְדַעְתִּיךָ" (ירמיה א, ה).
נפש יהודה מה לידידי בביתי. שאמר הקב"ה לאברהם כן בשעת חורבן שבא אברהם בבהמ"ק:
מָצָאתִי כָתוּב: "בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ", זוֹ מִילָה שֶׁעֲשׂוּיָה כְּיוֹ"ד, שֶׁהוּא סִימָן לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹ"ד, שֶׁצַּדִּיקִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מוּעָטִים וּקְדוֹשִׁים. דָּבָר אַחֵר: "בְּאוֹת בְּרִית הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהַמִּילָה עֲשׂוּיָה כְּקוּלְמוֹס שֶׁחוֹתְכִין מִן הָעוֹרוֹת שֶׁל מַעְלָה שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה כִּכְרוּת שָׁפְכָה.
כָּתוּב בַּמַּנְהִיג: "בָּרוּךְ הַבָּא", בָּרוּךְ הַנִּמוֹל לִשְׁמוֹנָה, בְּחֶשְׁבּוֹן הַבָּ"א וְהָעָם עוֹנִים: "בְּשֵׁם ה'". עוֹד כָּתוּב שָׁם: נָהֲגוּ לְהָבִיא סֵפֶל מָלֵא חוֹל וְעָפָר וְנוֹתְנִין שָׁם אֶת הֶעָרְלָה. וְיֵשׁ סֵמֶךְ לַדָּבָר בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר לֹא הָיוּ פוֹרְעִים, מִפְּנֵי עִנּוּי הַדֶּרֶךְ, וּכְשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מוֹהֲלִין, נוֹטְלִין אוֹתָהּ עָרְלָה וְטוֹמְנִין אוֹתָהּ בְּעָפָר. וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה וָאֵילָךְ נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל לָתֵת הָעְרָלָה בְּעָפָר, עַד שֶׁגָּדְלָה מַלְכוּת יְרָבְעָם וּבָטְלָה, עַד שֶׁבָּא אֵלִיָּהוּ זַ"ל וְהֶחֱזִירָהּ. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: "עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וגו' (מלכים־א יט, י). וְכָתַב בַּעַל הַמַּנְהִיג: וְיֵשׁ סֶמֶךְ לַחוֹל - "וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם" (בראשית לב, יב); וּלְעָפָר - "וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (שם יג, טז).
פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [פא]
הַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, בָּרָא אֶת הָעוֹלָם מֵאַיִן וְיָצַר בּוֹ אֶת הָאָדָם וְנָתַן בּוֹ כֹּחַ לְהוֹלִיד כָּמוֹהוּ לְקִיּוּם הַמִּין, בְּהִתְחַבְּרוֹ עִם זוּגָתוֹ. וְהָאֵל בְּחָכְמָתוֹ יוֹצֵר בּוֹ קְרָבַיִם וּבְנֵי מֵעַיִם בְּתוֹךְ גּוּף הַנּוֹלַד וְנוֹתֵן בּוֹ הַצּוּרָה הָאֱנוֹשִׁית וְנוֹפֵחַ בּוֹ נִשְׁמַת חַיִּים. וְסִפְּרוּ רַבּוֹתֵינוּ בָּזֶה נִפְלְאוֹתָיו, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, פֶּרֶק קַמָּא (י, א): רַב שִׁימֵי בַּר עוּקְבָא הֲוָה שָׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי בִּשְׁמַעְתָּא וַהֲוָה רָגִיל קַמֵּיה דְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּאַגַּדְתָּא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי דִּכְתִיב "וְכָל־קְרָבַי אֶת־שֵׁם קָדְשׁוֹ" (תהלים קג, א)? אֲמַר לֵיהּ: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם; אָדָם צָר צוּרָה וְאֵין בָּהּ קְרָבַיִם וּבְנֵי מֵעַיִם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר צוּרָה בְּתוֹךְ צוּרָה וכו', כִּדְאִיתָא בְּהַקְדָּמַת הַחִבּוּר (סימן א).
וּמוּסָף עַל זֶה מְקַיְּמוֹ בְּבֶטֶן אִמּוֹ זְמַן יָדוּעַ *מְקֻפָּל וּמוּנָח בִּשְׁמִירָה מְעוּלָה, כְּדֵי שֶׁיֵצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם בָּרִיא וּבְרִיָּה קַיֶּמֶת, כִּדְגַרְסִינָן בְּסוֹף פֶּרֶק הַמַּפֶּלֶת, בְּמַסֶּכֶת נִדָּה (ל, ב): דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי: לְמָה הַוָּלָד דּוֹמֶה בִּמְעֵי אִמּוֹ? מְקֻפָּל וּמוּנָח *כְפִנְקָס. שְׁתֵּי יָדָיו עַל שְׁתֵּי *צְדָעָיו *וּשְׁתֵּי אַצִּילָיו עַל שְׁתֵּי אַרְכֻּבּוֹתָיו *וּשְׁתֵּי עִקְּבוֹתָיו עַל שְׁתֵּי עַגְבוֹתָיו וְרֹאשׁוֹ מֻנָּח לוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וּפִיו סָתוּם וְטַבּוּרוֹ פָּתוּחַ וְאוֹכֵל מִמַּה שֶׁאִמּוֹ אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתֶה מִמַּה שֶּׁאִמּוֹ שׁוֹתָה וְאֵינוֹ מוֹצִיא רְעִי, *שֶׁמָּא יַהֲרֹג אֶת אִמּוֹ.
נפש יהודה מקופל. לשון כפילה הוא כמו אין מקפלין בגדים בשבת: כפנקס. לוחין שכותבין בהן הגלחין: צדעיו. דהיינו על זרועותיו עד שהאצבעות מגיעין לצדי הצואר לפניו: ושתי אציליו. אצילי הזרוע של אמצע היד והיא הקודא כמו הארכובה של רגל ונמצא שהארכובה של רגל ויד סמוכים להדדי: ושתי עקביו. של רגליו עד הארכובה נוטים לאחורי גביו לעגבותיו הוא הבשר האחורי האדם שיושב עליו: שמא יהרוג את אמו. שבית הרחם אינו רחב להוציא רעי הנאסף בו:
וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם *נִפְתַּח הַסָּתוּם *וְנִסְתַּם הַפָּתוּחַ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת. וְנֵר דָּלוּק מוּנָח עַל רֹאשׁוֹ וְצוֹפֶה וּמַבִּיט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ" (איוב כט, ג). וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי אָדָם יָשֵׁן כָּאן וְרוֹאֶה חֲלוֹם בְּאַסְפַּמְיָא. וְאֵין לְךָ יָמִים שֶׁאָדָם שָׁרוּי בְּטוֹבָה אֶלָּא אוֹתָן הַיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי־יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי־קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי" (שם שם, ב). וּמַה הֵן הַיָּמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יְרָחִים וְאֵין בָּהֶם שָׁנָה? הֱוֵי אוֹמֵר: אֵלּוּ יַרְחֵי לֵידָה. וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי יִתְמָךְ־ דְּבָרַי לִבֶּךָ" וגו' (משלי ד, ד). וְאוֹמֵר: "בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי" (איוב כט, ד).
נפש יהודה נפתח הסתום. פיו: ונסתם הפתוח. טבורו:
וְכֵיוָן שֶׁבָּא לַאֲוִיר הָעוֹלָם בָּא מַלְאָךְ *וְסוֹטְרוֹ עַל פִּיו וּמְשַׁכְּחוֹ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ (פרוש: זה דבקות השכל בחומר, שמונע ממנו כל חכמה והוא מסך מבדיל בינו לבין הדעת), שֶׁנֶּאֱמַר: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז). וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם עַד שֶׁמַּשְׁבִּיעִים אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־לִי תִּכְרַע כָּל־ בֶּרֶךְ" (ישעיה מה, כג), זֶה יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָל־יוֹרְדֵי עָפָר" וגו' (תהלים כב, ל); "תִּשָּׁבַע כָּל־ לָשׁוֹן" (ישעיה, שם), זֶה יוֹם הַלֵּידָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "*נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב" וגו' (תהלים כד, ד).
נפש יהודה וסוטרו. מכה באצבעו על שפתו העליונה של פיו: נקי כפים וגו'. שלא חטא עדיין:
וּמַה שְּׁבוּעָה מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ? אוֹמֵר לוֹ: הֱוֵי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע וַאֲפִילוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמְרִים לְפָנֶיךָ צַדִּיק אַתָּה, *הֱוֵי בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע. וֶהֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר וּמְשָׁרְתָיו טְהוֹרִים וּנְשָׁמָה שֶׁנָּתַן בְּךָ טְהוֹרָה, אִם אַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּטָהֳרָה מוּטָב וְאִם לָאו הֲרֵינִי נוֹטְלָהּ מִמְּךָ. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְכֹהֵן חָבֵר שֶׁנָּתַן תְּרוּמָה לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ וְאוֹמֵר לוֹ: אִם אַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּטָהֳרָה מוּטָב וְאִם לָאו הֲרֵינִי שׂוֹרְפָהּ לְפָנֶיךָ.
נפש יהודה הוי בעיניך. שלא תתגאה בשביל צדקתך אלא כמי שאין לך צדקות:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: *מַאי קְרָא? "מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי" (שם עא, ו). מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי "גּוֹזִי" דִּשְׁבוּעָתָא הוּא? דִּכְתִיב: "*גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי" (ירמיה ז, כט). וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְמָה הַוָּלָד דּוֹמֶה בִּמְעֵי אִמּוֹ? לֶאֱגוֹז מוּנָח בְּסֵפֶל שֶׁל מַיִם, אָדָם נוֹתֵן אֶצְבָּעוֹ עָלָיו *שׁוֹקֵעַ לְכָאן וּלְכָאן.
נפש יהודה מאי קרא. שמשביעין לו: גזי נזרך. לשון נזירות דהיינו נדר דדמי לשבועה. גזי גזוז שערך כנזיר: שוקע. נעתק לכאן ולכאן כך נעתק הולד במעי אמו שלא יוזק כשהיא נושאת דבר על בטנה:
תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים וָלָד דָּר בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן, אֶמְצָעִיִּים וָלָד דָּר בַּמָּדוֹר הָאֶמְצָעִי, אֲחַרוֹנִים וָלָד דָּר בַּמָּדוֹר הָעֶלְיוֹן. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָצֵאת *מִתְהַפֵּךְ וְיוֹרֵד וְיוֹצֵא וְזֶהוּ *חֶבְלֵי אִשָּׁה. תָּנָא: חֶבְלֵי נְקֵבָה מְרֻבִּין מִשֶּׁל זָכָר. מַאי טַעֲמָא? זֶה *דֶּרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ בָּא וְזוֹ דֶּרֶךְ תַּשְׁמִישָׁהּ בָּאָה, הַאי מִתְהַפֵּךְ וְהַאי לָא מִתְהַפֵּךְ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי קְרָא? "אֲשֶׁר־עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר *רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ" (תהלים קלט, טו). דַּרְתִּי לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא רֻקַּמְתִּי. מַאי שְׁנָא חֶבְלֵי נְקֵבָה מְרֻבִּין מִשֶּׁל זָכָר? הַיְנוּ דַּאֲמַר רַבִּי אֱלְעָזָר: זֶה דֶּרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ בָא וְזוֹ דֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ בָּאָה, (זה הופך פניו) וְזֶה אֵינוֹ הוֹפֵךְ פָּנָיו.
נפש יהודה מתהפך. מלמעלה למטה: חבלי. צערי: דרך תשמישו. האיש פניו למטה כן הזכר שנולד פניו למטה לארץ אשה פניה למעלה הלכך נקבה צריכה להתהפך דהא כשהיא במעי אמה פניה למטה כדאמרינן לעיל כשהוא מונח אבל זכר אין צריך להתהפך: רוקמתי. היינו יצירה ראשונה וכתיב בתחתיות היינו מדור תחתון:
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: דָּרַשׁ רַבִּי חִיָּא בַּר פַּפָּא: מַאי דִּכְתִיב: "עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד־אֵין חֵקֶר" וגו' (איוב ט, י)? בֹּא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם: אָדָם נוֹתֵן חֲפָצָיו בְּחֵמֶת צְרוּרָה וּפִיהָ לְמַעֲלָה, סָפֵק מִשְׁתַּמֵּר סָפֵק אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּר; וְאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר אֶת הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ, אִשָּׁה פְתוּחָה וּפִיהָ לְמַטָּה וּמִשְׁתַּמֵּר. דָּבָר אַחֵר: אָדָם נוֹתֵן חֲפָצָיו בְּכַף מָאזְנַיִם, כָּל זְמַן שֶׁמַּכְבִּיד יוֹרֵד לְמַטָּה וְאֵלּוּ הָעֻבָּר כָּל זְמַן שֶׁמַּכְבִּיד *עוֹלֶה לְמַעֲלָה.
נפש יהודה עולה למעלה. כדתניא לעיל אחרונים דר במדור העליון:
דָּרַשׁ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: מַאי דִּכְתִיב "אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי" וגו' (תהלים קלט, יד)? בֹּא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא כְמִדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם; מִדַּת בָּשָׂר וָדָם נוֹתֵן זֵרְעוֹנִים בַּעֲרוּגָה וְכָל אֶחָד עוֹלֶה בְמִינוֹ וְאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר אֶת הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה *וְכֻלָּן עוֹלִין לְמִין אֶחָד. דָּבָר אַחֵר: הַצַּבָּע נוֹתֵן הַסַּמָּנִים בַּיּוֹרָה, כֻּלָּן עוֹלִים לְצֶבַע אֶחָד, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר אֶת הָעֻבָּר בָּאִשָּׁה וְכָל אֶחָד וְאֶחָד עוֹלֶה לְמִינוֹ.
נפש יהודה וכולן עולין למין אחד. לצבע אחד ואינו יכול לצבוע ביורה אחד משנים ושלשה גוונים בשנים ושלשה מקומות וזרע האב וזרע האם נעשים ביורה אחת וכל אחד ואחד עולה למינו לובן מן האיש ושחור מן האשה:
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: דָּרַשׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא: מַאי דִּכְתִיב "*אָרְחִי *וְרִבְעִי *זֵרֵיתָ" וגו' (שם שם, ג). מְלַמֵּד, שֶׁלֹּא מִכָּל הַטִּפָּה אָדָם נוֹצָר, אֶלָּא מִן הַבָּרוּר שֶׁבָּהּ. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁזּוֹרֶה תְבוּאָה בְּבֵית הַגְּרָנוֹת, נוֹטֵל אוֹכֵל וּמַנִּיחַ הַפְּסֹלֶת. כִּדְרַבִּי אֲבָהוּ, דְּרַבִּי אֲבָהוּ רָמֵי: כְּתִיב "וַתַּזְרֵנִי חַיִל" (שמואל־ב כב, מ) וּכְתִיב "וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל" (תהלים יח, מ)? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: *זֵרְתָנִי וְזֵרַזְתָּנִי.
נפש יהודה ארחי. תשמיש כמו דרך גבר בעלמה: ורבעי. תשמיש לשון לרבעה: זרית. בררת בנפה שקורין ווי"ן כמו ברחת ובמזרה ווינ"ד שויפע"ל בל"א שמברר ומנקה התבואה מן הפסולת כך לא מן כל הזרע נברא האדם אלא מן הזך והנקי שבה וזה ותזרני חסר אל"ף לשון מזרה: זריתני. ואח"כ תאזרני זריתני מן הברור אח"כ זרזתני ל' חגירת כח במתנים:
דָּרַשׁ רַבִּי אֲבָהוּ: מַאי דִּכְתִיב "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב" וגו' (במדבר כג, י)? מְלַמֵּד, שֶׁיּוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְסוֹפֵר אֶת *רְבִיעִיּוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר: מָתַי תָבוֹא טִפָּה שֶׁהַצַּדִּיק נוֹצָר מִמֶּנָּה. וְעַל דָּבָר זֶה נִסְמֵית עֵינוֹ שֶׁל בִּלְעָם. אָמַר: מִי שֶׁהוּא טָהוֹר וּמְשָׁרְתָיו טְהוֹרִים יָצִיץ בְּדָבָר זֶה, מִיָּד נִסְמֵית עֵינוֹ. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: "וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן" (שם כד, ג). וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב "וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַיְלָה הוּא" (בראשית ל, טז)? מְלַמֵּד, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִיַּע בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה. "יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם" (שם מט, יד) חֲמֹר גָּרַם לוֹ לְיִשָּׂשׂכָר.
נפש יהודה רביעיותיהן. עונות תשמישן:
אָמַר רַבִּי יִצְחָק דְבֵי רַבִּי אַמֵּי אָמְרוּ: אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת זָכָר, אִישׁ מַזְרִיעַ תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת נְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר" (ויקרא יב, ב). תָּנוּ רַבָּנָן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת וכו'. *וְלֹא פֵּרְשׁוּ חֲכָמִים אֶת הַדָּבָר מְנָא לָן, עַד שֶׁבָּא רַבִּי צָדוֹק וּפֵרְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֶת דִּינָה בִתּוֹ" (בראשית מו, טו), תָּלָה הַכָּתוּב אֶת *הַזְּכָרִים בַּנְּקֵבָה וְאֶת הַנְּקֵבָה בַּזָּכָר. וּכְתִיב: "וַיִּהְיוּ בְנֵי־אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי־חַיִל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים" (דברי הימים־א ח, מ). וְכִי בְיָדוֹ שֶׁל אָדָם לְהַרְבּוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים? אֶלָּא מִתּוֹךְ *שֶׁמַּשְׁהִין עַצְמָן כְּדֵי שֶׁיַּזְרִיעוּ נְשׁוֹתֵיהֶם תְּחִלָּה שֶׁיִּהְיוּ בְנֵיהֶם זְכָרִים, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים. וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רַב קְטִינָא: *יָכוֹלְנִי לַעֲשׂוֹת כָּל הַבָּנִים זְכָרִים. אָמַר רָבָא: הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כָּל בָּנָיו זְכָרִים יִבְעֹל וְיִשְׁנֶה.
נפש יהודה ולא פירשו. את הדבר מנא לן: הזכרים בנקבות. בני לאה הנקבות בזכרים ואת דינה בתו משום הך דרשה איש מזריע תחלה יולדת נקבה: שמשהין עצמן. מלהזריע: יכולני. שאשהה עצמי מלהזריע:
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק [דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי]: אֵין אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת אֶלָּא סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "*הֵן־בְּעָוֹון חוֹלָלְתִּי" (תהלים נא, ז). רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: סָמוּךְ לִטְבִילָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "*וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי" (שם). מַאי מַשְׁמָע דְּהַהִיא חֵטְא לִישְׁנָא דְדָכְיָא הוּא? דִּכְתִיב: "וְחִטֵּא אֶת־הַבַּיִת" (ויקרא יד, נב) וּמְתַּרְגְּמִינָן: וְיִדְכֵי יָת בֵּיתָא. וְאִי בָּעִית אֵימָא מְהָכָא: "תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר" (תהלים נא, ט).
נפש יהודה הן בעון חוללתי. נבראתי בעון על ידי דם נדה שהוא סימן להריון כדקיימא לן כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין והוא מביאו לידי עון וקא דייק רבי יצחק בעון שסמוך לעון נידות שהוא מוזהר לפרוש הימנה בסמוך לוסתה עת של רגילות נדתה לבא: בחטא. לשון טהרה וטבילה כדמפרש והכי קאמר על ידי דם נידות שהוא מביאו לידי עון חוללתי שהוא גרם לי שאברא וכשנתחטאה אמי מנדתה יחמתני נבראתי על ידי חימום התשמיש:
וַאֲמַר רַבִּי יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי: כֵּיוָן שֶׁבָּא *זָכָר בָּא שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, זָכָר, זֶה כַּר, דִּכְתִיב: "שִׁלְחוּ־כַר מוֹשֵׁל־ אֶרֶץ" (ישעיה טז, א). וַאֲמַר רַבִּי יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי: כֵּיוָן שֶׁבָא זָכָר בָּא כִכָּרוֹ עִמּוֹ. זָכָר, זֶה כַּר, דִּכְתִיב: "וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵרָה גְדוֹלָה וַיֹּאכְלוּ" (מלכים־ב ו, כג). נְקֵבָה בָאָה אֵין עִמָּהּ כְּלוּם, *נְקִיָּה בָּאָה, *עַד דְּאָמְרָה מְזוֹנָא לָא יְהִבֵי לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "*נָקְבָה שְׂכָרְךָ" (בראשית ל, כח).
נפש יהודה כר. מנחה וסעודה דהיינו סימן שלום: נקיה. חסרה כמו יצא פלוני נקי מנכסיו: עד דאמרה מזוני. שיודעת להתפלל: נקבה. כשתנקוב תפרש שכרך ואתנה ונקבה נמי הכי דרשינן:
שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תוֹרָה יוֹלֶדֶת תָּבִיא קָרְבָּן? אָמַר לָהֶם: בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד קוֹפֶצֶת וְנִשְׁבַּעַת שֶׁלֹּא תִזְדַּקֵּק לְבַעֲלָהּ, *לְפִיכָךְ אָמְרָה תוֹרָה תָּבִיא קָרְבָּן. מַתְּקִיף לֵיהּ רַב יוֹסֵף: הַאי *מְזִידָה הִיא וּבַחֲרָטָה תַּלְיָא מִלְתָא. *וְעוֹד, קָרְבָּן שְׁבוּעָה בָּעֵי לַאֲתוּיֵי. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תוֹרָה: זָכָר לְשִׁבְעָה וּנְקֵבָה לְאַרְבָּעָה עָשָׂר? זָכָר, שֶׁהַכֹּל שְׂמֵחִים בּוֹ *מִתְחָרֶטֶת לִשִׁבְעָה; נְקֵבָה, שֶׁאֵין הַכֹּל שְׂמֵחִין בָּהּ מִתְחָרֶטֶת לְאַרְבָּעָה עָשָׂר. *וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תוֹרָה: מִילָה לִשְׁמוֹנָה? שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִים וְאָבִיו וְאִמּוֹ עֲצֵבִים. תַּנְיָא רַבִּי [מֵאִיר] אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תוֹרָה, תְּהֵא *נִדָּה שִׁבְעָה? *מִפְּנֵי שֶׁרָגִיל בָּהּ קָץ בָּהּ, לְפִיכָךְ *אָמְרָה תוֹרָה: תְּהֵא נִדָּה שִׁבְעָה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא חֲבִיבָה עָלָיו כְּיוֹם כְּנִיסָתָהּ לְחֻפָּה.
נפש יהודה לפיכך. תביא קרבן שבועת ביטוי חטאת: מזידה היא. ואין כאן קרבן דהא ונעלם כתיב בשבועת ביטוי ובחרטה תליא לפתוח לה בחרטה ויתיר לה חכם שבועתה אבל קרבן אינו עוקר ומתיר שבועות: ועוד קרבן שבועה בעיא לאתויי. כשבה או שעירה והאי עוף הוא: מתחרטת לשבעה. מתאוה לתשמיש בעלה כדי שתחזור ותתעבר זכר: ומפני מה. מילה לשמונה, ולא לשבעה שלא יהיו הכל שמחין שאוכלין ושותין בסעודה ואביו ואמו עצבין שאסורין בתשמיש: נדה שבעה. לאו ביולדת קאי: מפני שרגיל בה. באשתו כל שעה שירצה קץ בה מאוסה עליו: אמרה תורה. כל שעה שתראה נדה טמאה שבעה כדי שלא יהא רגיל בה ותתחבב עליו:
וְאַשְׁרָיו מִי שֶׁרֹב בָּנָיו זְכָרִים, מִכַּמָּה טְעָמִים יִרְבּוּ מִסְפָּר. וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין, פֶּרֶק עֲשָׂרָה יוֹחֲסִין (פב, ב): תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אֵין לְךָ אֻמָּנוּת *שֶׁעוֹבֶרֶת מִן הָעוֹלָם, אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה אֶת הוֹרָיו בְּאֻמָּנוּת מְעוּלָה, אוֹי לְמִי שֶׁרָאָה אֶת הוֹרָיו בְּאֻמָּנוּת פְּגוּמָה. אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא *בַּשָּׂם וּבְלֹא *בּוּרְסְקִי, אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֻמָּנוּתוֹ בַּשָּׂם, אוֹי לְמִי שֶׁאֻמָּנוּתוֹ בּוּרְסְקִי. אִי אֶפְשַׁר לָעוֹלָם בְּלֹא זְכָרִים וּבְלֹא נְקֵבוֹת, אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּנָיו זְכָרִים, אוֹי לְמִי שֶׁבָּנָיו נְקֵבוֹת. עַל כֵּן יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לִשְׂמֹחַ לְלֵידַת הַזָּכָר וְגַם לְמִצְוַת מִילָה.
נפש יהודה שעוברת מן העולם. שבטלה מן העולם בין שהיא נקיה ובין שהיא מאוסה יש בה צורך ואם לא ילמדנה זה ילמדנה אחר ומ"מ אשרי מי שרואה את הוריו ויולדיו באומנות נקיה: בושם. מוכר בשמים: בורסקי. מעבד עורות ומלאכה בזויה ומסרחת היא:
וְהַזָּהִיר בַּנִּדָּה יִזְכֶּה לְמִצְוָה זֹאת, שֶׁכֵּן דָּרְשׁוּ ז"ל (פס"ר פ"ד) עַל פָּסוּק: "תֶּן־חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה" (קהלת יא, ב). רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַר קְרָא בְּנִדָּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה", אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַנִּדָּה: "וְגַם לִשְׁמוֹנָה", אֵלּוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי הַמִּילָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם תִּשְׁמֹר יְמֵי הַנִּדָה כָּרָאוּי, הֲרֵינִי נוֹתֵן לְךָ בֶּן זָכָר הַנִּמּוֹל לִשְׁמוֹנָה יָמִים. אִם תְּהֵא זָרִיז בְּזֹאת הַמִּצְוָה *לֹא תֵדַע דָּבָר רָע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע" (שם ח, ה). וְאֵין לְךָ דָּבָר רָע כְּעָנְשׁוֹ שֶׁל גֵּיהִנֹם וְתִנָּצֵל מִמֶּנּוּ בִּזְכוּת הַמִּילָה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ"ל: בִּזְכוּת הַמִּילָה נִצּוֹלִין שְׁלֹשָׁה מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל גֵּהִנֹּם: אָבִיו וְאִמּוֹ וְהַמּוֹהֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "גַּם־אַתְּ בְּדַם־בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ *מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" (זכריה ט, יא). וְאָמְרוּ בְּפֶרֶק עוֹשִׂין פַּסִּין (עירובין יט, א), שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ, אֵינוֹ מַנִּיחַ לְנִמּוֹל לְהִכָּנֵס בְּגֵיהִנֹּם רַק לְבּוֹעֵל גּוֹיָה שֶׁנִּמְשְׁכָה עָרְלָתוֹ, כִּדְאִיתָא לְמַעְלָה בְּנֵר א, בְּחֵלֶק תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל, סוֹף פֶּרֶק ה' (סימן כג).
נפש יהודה לא תדע דבר רע. שיארע אשתך נדה בשעת תשמיש: מבור אין מים בו. רק אש וזה גיהנם:
וְכָתוּב בַּמִּדְרָשׁ: "כָּל־אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר־יָבוֹא אֶל־ הַמֶּלֶךְ וגו' אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית" (אסתר ד, יא) רוֹצֶה לוֹמַר, כָּל הַגּוֹיִם, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא לְקַבֵּל הַתּוֹרָה אַחַת דָּתָם לְהָמִית הַמִיתָה הָאֲמִתִּית, שֶׁהִיא עָנְשָׁה שֶׁל גֵּיהִנֹּם, "לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ" (שם), רָאשֵׁי תֵּבוֹת: מִילָה. וּנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא נִמּוֹלוּ מִנַּיִן שֶׁנִּצּוֹלִין? דִּכְתִיב: אֶת־שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה" (שם), רָאשֵׁי תֵּבוֹת: אִשָּׁה, רוֹצֶה לוֹמַר, אִשָּׁה שֶׁלֹּא נִמּוֹלָה. וְעַל זֶה אוֹמְרִים בְּבִרְכַּת הַמִּילָה: "עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת, אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ, צַוֵּה לְהַצִּיל" וכו'.
וּמֵאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְזֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבוֹ, חָתַם בְּרִיתוֹ בִּבְשָׂרָם לְאוֹת וּלִבְרִית עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשָׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם" (בראשית יז, יג), רוֹצֶה לוֹמַר, לְאוֹת וּלְמָגֵן בַּעֲדָם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּא (מט, ט): "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים" (בראשית יז, ח) אִם בָּנֶיךָ מְקַבְּלִין אֱלֹהוּתִי אֲנִי אֶהֱיֶה לָהֶם לֶאֱלוֹהַּ *וּפַטְרוֹן. לְפִיכָךְ יֵשׁ לָנוּ לְקַיֵּם תּוֹרָתוֹ וְלִשְׂמֹחַ בִּבְרִיתוֹ וּלְקַבֵּל אֱלֹהוּתוֹ וְהוּא יָגֵן בַּעֲדֵנוּ.
נפש יהודה פטרון. מליץ שימליץ וידבר עלינו טובה על שקבלנו עלינו תורתו ובריתו:
הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי בְּשִׂמְחָתָהּ
וְיֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי פְּרָקִים
פֶּרֶק רִאשׁוֹן [פב]
כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה אָדָם מֵאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב נִקְרָאוֹת מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. וְעַל כֻּלָּם כְּשֶׁהָאָדָם זוֹכֶה לְמִצְוַת מִילַת בְּנוֹ יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ שִׂמְחָה יְתֵרָה וּלְהַלֵּל לְבוֹרְאוֹ אֲשֶׁר זִכָּהוּ וְהִגִּיעוֹ לְהוֹלִיד בֵּן לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוָה זֹאת. וּלְפִי שֶׁקִּבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה שְׂמֵחִים בָּהּ עֲדֵי עַד, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּמִילָה (קל, א): תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כָּל מִצְוָה שֶׁקִּבְּלוּהָ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם בְּשִׂמְחָה, כְּגוֹן מִילָה, דִּכְתִיב: "*שָׂשׂ אָנֹכִי עַל־אִמְרָתֶךָ" (תהלים קיט, קסב), עֲדַיִן עוֹשִׂין אוֹתָהּ *בְּשִׂמְחָה; וְכָל מִצְוָה שֶׁקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם בִּקְטָטָה, כְּגוֹן עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת־הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו" (במדבר יא, י), *עַל עִסְקֵי מִשְׁפְּחוֹתָיו, עֲדַיִן עוֹשִׂין אוֹתָהּ בִּקְטָטָה, דְּלֵיכָא כְּתֻבָּה דְּלָא רָמוּ בָהּ *תִּיגְרָא.
נפש יהודה שש אנכי על אמרתך. אמירה יחידי שקדמה לשאר אמירות והיא מילה שישראל עושין וששין עליה דכל שאר מצות אינן שכיחות כל שעה כגון תפילין ומזוזה וציצית דאינן כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ אבל זו מעידה עליהם לעולם כדאמרינן במנחות בדוד שראה עצמו ערום בבית המרחץ ונצטער ואמר אוי לי שאני ערום מכל מצוה כיון שנסתכל במילה נתישבה דעתו: בשמחה. שעושין משתה: על עסקי משפחותיו. שנאסרו להם קרובים: תיגרא. מחלוקת וריב:
כָּתוּב בַּמַּנְהִיג, כִּי לַעֲשׂוֹת סְעוּדַת שִׂמְחָה בְּיוֹם הַבְּרִית יֵשׁ סֵמֶךְ בַּמִּדְרָשׁ, דִּכְתִיב "וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם *הִגָּמֵל אֶת־יִצְחָק" (בראשית כא, ח). דָּרְשׁוּ: בְּיוֹם שֶׁמָּל אֶת יִצְחָק. וְכֵן מַשְׁמָע מִדְּאִיתָא בְּנִדָּה: רַב פַּפָּא הֲוָה סָבַר לִבְרוּכֵי שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ, אִי לָאו מִשּׁוּם דְּאִכָּא צַעֲרָא לִיְנוּקָא, מַשְׁמַע דְעָבַד סְעוּדָה. וְכֵן כָּתַב דָּוִד: "אִסְפוּ־לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי *עֲלֵי־זָבַח" (תהלים נ, ה). וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יְבָרֵךְ שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ בִּסְעוּדַת בְּרִית מִילָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּכְתֻבּוֹת (ח, א) רַב חֲנִינָא אִיקְלָא *לְבֵי מְהוּלָא, בְּרִיךְ "שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ". וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ, מִשׁוּם *דִּטְרִידֵי דְאִית לֵיהּ צַעֲרָא לִיְנוּקָא. וּמִשּׁוּם הָכֵי פָּסַק רַבֵּינוּ תַּם, דְּאֵין אוֹמְרִים שֶׁהֶחֱיָנוּ.
נפש יהודה הגמל. ביום ה"ג מל דהיינו ביום השמיני: עלי זבח. אספו לי חסידים לברית מילה וזהו כורתי בריתי עלי זבח לסעודה על זבחים: לבי מהולא. לסעודת מילה: דטרידי. אינשי, מכח צער הילד הם טרודים ואין כאן שמחה:
וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּפִרְקָא קַמָּא דִמְגִלָּה (טז, ב): "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂן וִיקָר" (אסתר ח, טז). אָמַר רַב יְהוּדָה: "*אוֹרָה" זוֹ תוֹרָה, דִּכְתִיב: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג); "שִׂמְחָה" *זֶה יוֹם טוֹב, דִּכְתִיב: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז, יד); "שָׂשׂוֹן" *זוֹ מִילָה, דִּכְתִיב: "שָׂשׂ אָנֹכִי עַל־אִמְרָתֶךָ" (תהלים קיט, קסב): "וִיקָר" אֵלּוּ תְּפִילִין, דִּכְתִיב: "וְרָאוּ כָּל־עָמֵי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח, י). וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ.
נפש יהודה אורה זו תורה. שגזר המן עליהם שלא לעסוק בתורה: זה יום טוב. קיימו עליהם ימים טובים: זו מילה. שעל כל אלה גזר:
וְגַרְסִינָן בַּמִּדְרָשׁ (תנח' תצוה): "וַאֲנִי תָּמִיד *אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶךָ" (תהלים עא, יד) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: בֹּא וּרְאֵה, שֶׁאֵין חָבִיב לָאָדָם יוֹתֵר מִבְּנוֹ וּכְדֵי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאוֹ רוֹאֶה בְנוֹ שֶׁנִּשְׁפָּךְ מִמֶּנּוּ דָּם מִילָה וּמְקַבְּלוֹ עָלָיו בְּשִׂמְחָה. אָמַר רַב הוּנָא: וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמּוֹצִיא הוֹצָאוֹת וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם שִׂמְחָה מַה שֶּׁלֹּא נִצְטַוָּה וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: "וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל" וגו'.
נפש יהודה איחל. אקוה לך למלאות לי הוצאות ממון המילה לפי שהוספתי על מצותיך ועשיתי יותר ממה שנצטויתי שעשיתי סעודה מחמת שמחה שיש לי שקיימתי מצותיך:
וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת, פֶּרֶק הַתְּכֵלֶת (מג, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל שֶׁסִּבְּבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְוֹת: תְּפִלִּין בְּרָאשֵׁיהֶן וּתְפִלִּין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן וְצִיצִית בְּבִגְדֵיהֶן וּמְזוּזָה בְּפִתְחֵיהֶן. וְעַל זֶה אָמַר דָּוִד: "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ" (תהלים קיט, קסד). וּבְשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס דָּוִד לְבֵית הַמֶּרְחָץ וְרָאָה עַצְמוֹ עָרֹם, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁאֲנִי עָרֹם מִכָּל מִצְוָה; וְכֵיוָן שֶׁנִּזְכַּר בַּמִּילָה שֶׁבִּבְשָׂרוֹ נִתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ וְאָמַר: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל־הַשְּׁמִינִית" (שם ו, א), ר"ל, עַל מִצְוַת מִילָה שֶׁעוֹשִׂין בַּשְּׁמִינִי.
פֶּרֶק שֵׁנִי [פג]
מִשֶּׁגָּבְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה עַל מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ, גָּזְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וּכְדֵי לְאַבְּדָם גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יְקַיְּמוּ תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁהֵם מְגִינִים עַל יִשְׂרָאֵל. וְגַם גָּזְרוּ עַל הַמִּילָה, כְּדֵי שֶׁיִשָּׁאֲרוּ עֲרֵלִים *וְיִטָּבְעוּ בֵּין הָאֻמּוֹת. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְמַעַן רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו, בְּזָכְרוֹ אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ וְאֶת הַבְּרִית אֲשֶׁר שָׂם בָּהֶם, כְּדִכְתִיב: "לֹא־מְאַסְתִּים וְלֹא־ גְעַלְתִים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר" וגו' (ויקרא כו, מד), הוֹכִיחָם בְּיִסּוּרִים וּבְגָלֻיּוֹת וְצָרוֹת רַבּוֹת, וְלֹא רָצָה לְכַלּוֹתָם וְלֹא הֵפֵר בְּרִיתוֹ. וְשָׁמַע צַעֲקָתָם וְרָאָה אֵיךְ הָיוּ הַיְּחִידִים מוֹסְרִין עַצְמָן בְכָל דּוֹר וָדוֹר עַל הַמִּצְוֹת, וְהִטָּה לֵב גְּדוֹלֵי הַמַּלְכוּת וּבִטְּלוּ הַגְּזֵרוֹת וְהִתִּירוּם לְקַיֵּם הַמִּצְוֹת בְּפַרְהֶסְיָא.
נפש יהודה ויטבעו. כלומר יתערבו עמם להיות טבועים בהם טבעו בארץ שעריה תרגום טמעו בארעא תרעהא:
כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (יט, א): בְּעֶשְׂרִים (וחמשה) [וּתְמַנְּיָא] בַּאֲדָר אָתְיָא בְּשׂוֹרְתָּא טָבָא לִיהוּדָאֵי, *דְּלָא יְעַדוּן מִפִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁפַּעַם אֶחָד גָּזְרוּ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה וְשֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְשֶׁיְחַלְּלוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. מֶה עָשָׂה יְהוּדָה בֶּן שַׁמּוּעַ וַחֲבֵירָיו? הָלְכוּ וְנָטְלוּ עֵצָה מִמַּטְרוֹנִיתָא אַחַת, שֶׁכָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי מְצוּיִין אֶצְלָהּ. אָמְרָה לָהֶם: צְאוּ וְהַפְגִּינוּ (פרוש: צעקו) בַּלַּיְלָה בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ הַשָּׂרִים וִירַחֲמוּ עֲלֵיכֶם. הָלְכוּ וְהִפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה, אָמְרוּ: *אֵי שָׁמַיִם, לֹא אֲחֵיכֶם אֲנַחְנוּ, לֹא בְּנֵי אָב אֶחָד אֲנַחְנוּ, לֹא בְּנֵי אֵם אַחַת אֲנַחְנוּ, מַה נִּשְׁתַּנֵּינוּ מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן, שֶׁאַתֶּם גּוֹזְרִים עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת הַלָּלוּ - וּבִטְּלוּם. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב.
נפש יהודה דלא יעידון מאורייתא. שלא יצטרכו לנתק עצמם מן התורה: אי שמים. כלומר למען הקב"ה:
וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת מְעִילָה, פֶּרֶק קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ (יז, א): פַּעַם אַחַת גָּזְרוּ מַלְכוּת הָרִשְׁעָה שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִשְׁמְרוּ אֶת הַשַּׁבָּת וְשֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְשֶׁיִּבְעֲלוּ אֶת נְשֵׁיהֶם נִדּוֹת. הָלַךְ רַבִּי רְאוּבֵן בֶּן אִצְטְרֻבָּל *וְסִפֵּר קוֹמִי וְהָלַךְ וְיָשַׁב עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם: *מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיֵב, רוֹצֶה שֶׁיֵּעָנִי אוֹ שֶׁיֵּעָשֵׁר? אָמְרוּ לֵיהּ: שֶׁיֵּעָנִי. אִם כֵּן לֹא יַעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁיֵּעָנוּ. אָמַר לֵיהּ: יָפֶה דִבַּרְתָּ, תְּבֻטַּל גְּזֵרָה זוֹ. וְעוֹד אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיְבִים רוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ גִּבּוֹרִים אוֹ חַלָּשִׁים? אֲמַר לֵיהּ: חַלָּשִׁים. אֲמַר לֵיהּ: יְהוּדִים אֵלּוּ אֵינָם חַלָּשִׁים מִכֶּם אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְקַיְּמִים אֶת הַמִּילָה, כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד לוֹ בֵּן לְאֶחָד מֵהֶם הֵם מִתְקַבְּצִים וְחוֹתְכִים אֶת בְּשָׂרוֹ לִשְׁמוֹנָה יָמִים וְתָשַׁשׁ כֹּחוֹ, שׁוּב אֵין בּוֹ כֹּחַ, וְאִם אַתָּה מְבַטֵּל הַמִּילָה מֵהֶם הֵם מִתְגַבְּרִים וּמוֹרְדִים בְּךָ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: יָפֶה דִּבַּרְתָּ, תְּבֻטַּל גְּזֵרָה זוֹ. וְשׁוּב אָמַר לוֹ: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיְבִים הוּא רוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ מְרֻבִּים אוֹ מוּעָטִין? אֲמַר לֵיהּ: מוּעָטִין. אָמַר לוֹ: יְהוּדִים אֵלּוּ אֵינָם מוּעָטִים מִפְּנֵי שֶׁמְּקַיְּמִים אֶת הַנִּדָּה, כָּל אַחַת מֵהֶן יוֹשֶׁבֶת שִׁבְעָה וְאַרְבָּעָה־עָשָׂר, אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנִים יוֹם וְאִם אַתָּה מְבַטֵּל אֶת הַנִּדָּה הֵם מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶם בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְיִרְבּוּ כְּמוֹתְכֶם וּמוֹרְדִים בְּךָ. אָמַר לֵיהּ: יָפֶה אָמַרְתָּ, תְּבֻטָּל גְּזֵרָה זוֹ.
נפש יהודה סיפר קומי. השער שעל מצחו והניח השער של אחריו כעין בלורית שהעובדי כוכבים עושין כדי שלא יכירו בו שהוא יהודי: מי שיש לו אויב. רצונו שיעשיר או רצונו שיעני:
תָּנוּ רַבָּנָן: פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת [רוֹמִי] גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לִמּוֹל אֶת בְּנֵיהֶם. וּבְאוֹתוֹ זְמַן נוֹלַד רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָבִיו: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּנוּ לָמוּל וּרְשָׁעִים הַלָּלוּ גָּזְרוּ עָלֵינוּ שֶׁלֹּא לָמוּל, כֵּיצַד אָנוּ מְבַטְּלִים גְּזֵרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּנְקַיֵּם גְּזֵרָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע? מִיָּד עָמַד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וּמָל אֶת בְּנוֹ. כְּשֶׁהוֹדִיעוּ הַדָּבָר בִּפְנֵי הַהֶגְמוֹן שֶׁהָיָה בָּעִיר, שָׁלַח וְקָרָא אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה עָבַרְתָּ עַל גְּזֵרָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וּמַלְתָּ אֶת בִּנְךָ? אָמַר לוֹ: כָּךְ צִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הֶגְמוֹן: הַרְבֵּה כָּבוֹד יֵשׁ לְךָ עָלַי שֶׁאַתָּה רֹאשׁ לְאֻמָּתְךָ, אֶלָּא גְּזֵרָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הִיא וְאֵינִי יָכוֹל לְהַנִיחֲךָ. אָמַר לוֹ: וּמָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אָמַר לוֹ: אֲנִי רוֹצֶה שֶׁנִּשְׁלַח אֶת הַיֶּלֶד וְאֶת אִמּוֹ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ וּמַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת יַעֲשֶׂה. אָמַר לוֹ: עֲשֵׂה כָּל מַה שֶּׁאַתָּה חָפֵץ.
מִיָּד שָׁלַח אֶת רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ וְאֶת אִמּוֹ וְהָלְכוּ כָּל הַיּוֹם בַּדֶּרֶךְ. לָעֶרֶב הִגִּיעוּ לִמְלוֹן בֵּית אָבִיו שֶׁל אַנְטוֹנִינוּס בֶּן אַסְוִירוּס וּבְאוֹתוֹ הַזְּמָן נוֹלַד אַנְטוֹנִינוּס. נִכְנְסָה אִמּוֹ שֶׁל רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ אֵצֶל אִמּוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִינוּס, אָמְרָה לָהּ: מַה טִּיבֵךְ? אָמְרָה לָהּ: כָּךְ וְכָךְ גָּזְרוּ עָלֵינוּ, שֶׁלֹּא לָמוּל, וְעַכְשָׁיו מַלְתִּי אֶת בְּנִי וּלְכָךְ מוֹלִיכִין אוֹתָנוּ אֶל הַמֶּלֶךְ כְּאֶחָד. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה מִמֶּנָּהּ כֵּן, אָמְרָה לָהּ: אִם רְצוֹנֵךְ, קְחִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלִּי שֶׁאֵינוֹ מָהוּל וּתְנִי לִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלָךְ וּלְכִי וּמַלְּטִי אֶת נַפְשֵׁךְ וְאֶת נֶפֶשׁ בְּנֵךְ מְאֵת הַמֶּלֶךְ. מִיָּד עָשְׂתָה כֵן וְהָלְכָה לַמֶּלֶךְ. נִכְנַס אוֹתוֹ הֶגְמוֹן לַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, זוֹ עָבְרָה עַל גְּזֵרָתְךָ וּמָלָה אֶת בְּנָהּ וְעַכְשָׁיו הֵבֵאתִי אוֹתָהּ אֶצְלְךָ וּמַה שֶׁתִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת עֲשֵׂה. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: רְאוּ בְנָהּ אִם הוּא מָהוּל. נִמְצָא שֶׁאֵינוֹ מָהוּל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כָּעַס הַמֶּלֶךְ עַל אוֹתוֹ הֶגְמוֹן, אֲמַר לֵיהּ: אֲנִי גָּזַרְתִּי עַל מָהוּל וְאַתָּה הֵבֵאתָ לִי שֶׁאֵינוֹ מָהוּל.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ גְדוֹלִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵי קֵיסָר וְאָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, אָנוּ מְעִידִין בְּוַדַּאי שֶׁבְּנָהּ שֶׁל זוֹ מָהוּל הָיָה, אֶלָּא אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ קָרוֹב הוּא לָהֶם וְכֵיוָן שֶׁהֵם קוֹרְאִים אֵלָּיו מִיָּד הוּא עוֹנֶה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" (דברים ד, ז). מִיָּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ וְנֶהֱרַג אוֹתוֹ הֶגְמוֹן וּבִטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה. וְשָׁלַח אֶת רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ וְאֶת אִמּוֹ לְשָׁלוֹם. כֵּיוָן שֶׁחָזְרוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִינוּס, אָמְרָה אִמּוֹ: הוֹאִיל וְעָשָׂה לָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֵס עַל יָדִי וְלִבְנֵךְ עַל יַד בְּנִי, יִהְיוּ *שׁוֹשְׁבִינִים לְעוֹלָם. וּבִשְׂכַר אוֹתוֹ חָלָב שֶׁיָּנַק אַנְטוֹנִינוּס מֵאִמּוֹ שֶׁל רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, זָכָה וְלָמַד תּוֹרָה וְשִׁמֵּשׁ אֶת רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ וְנַעֲשָׂה מֶלֶךְ לְאֻמָּתוֹ וְיָרַשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא.
נפש יהודה שושבינים. אוהבים וחברים וכן היה שנעשה למלך על עמיו ונתגייר בסוד והיה רגיל אצל רבינו הקדוש ולמד ממנו תורה:
וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת בַּתְרָא, פֶּרֶק חֶזְקַת הַבָּתִּים (ס, ב): אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית־ הַמִּקְדָשׁ דִּין הוּא שֶׁנִּגְזֹר עָלֵינוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן, אֲבָל אֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהּ. וּמִיּוֹם שֶׁפָּשְׁטָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה וְגוֹזְרִין עָלֵינוּ גְזֵרוֹת קָשׁוֹת וּמְבַטְּלִים מִמֶּנּוּ תּוֹרָה וּמִצְוֹת וְאֵין מְנִיחִין אוֹתָנוּ לְהִכָּנֵס *לִשְׁבוּעַ הַבֵּן, דִּין הוּא שֶׁנִּגְזֹר עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לִישָׂא נָשִׁים וְשֶׁלֹּא נוֹלִיד בָּנִים, אִם כֵּן *נִמְצָא זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּלֶה, *אֶלָּא הַנַּח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יְהוּ מְזִידִין.
נפש יהודה לשבוע הבן. מילה שהיא לסוף שבעה: נמצא זרעו של אברהם אבינו כלה. מאליו ולא על ידי עובדי כוכבים ומזלות ומצות לא יבטלו עוד: אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין. בדבר במה שלוקחים נשים שאינם סוברים שיש עבירה בדבר ואל יהיו מזידין דמשום שלא יוכלו לעמוד בה יבטלוהו ונמצאו מזידין הלכך לא גזרינן:
וְהַמִּצְוָה שֶׁהָיוּ מוֹסְרִין עַצְמָן עָלֶיהָ לְקַיְּמָהּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְבַטֵּל הַגְּזֵרוֹת וּמַחֲזִיק בְּיָדָם הַמִּצְוֹת, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּמִילָה (שבת קל, א): תַּנְיָא: כָּל מִצְוָה שֶׁמָּסְרוּ יִשְׂרָאֵל עַצְמָן עָלֶיהָ בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד כְּגוֹן עֲבוֹדָה זָרָה עֲדַיִן מֻחְזֶקֶת הִיא בְּיָדָם וכו', כִּדְאִיתָא לְמַטָּה, בְּחֵלֶק קְדֻשַּׁת תְּפִלִּין (סימן קכו), שֶׁהִיא מְקוֹמָהּ.