אור ברסלב
מלמד התלמידים לשבת שבין ראש השנה ליום הכפורים

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

לשבת שבין ראש השנה ליום הכפורים

חומש דברים

דרשו י"י בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב.

דרישת השם וקריאתו בפסוק הזה באו במקום תפלה אליו ובקשת רחמים מלפניו כמו שבאו במקומות רבים. ומתוך דברי רבותינו ז"ל נראה שאמרו בהיותו קרוב רוצה בו בעת היותו קרוב אליכם והוא זמן מיוחד מזמני השנה כי כן אמרו כתוב כי"י אלהינו בכל קראנו אליו וכתוב דרשו י"י בהמצאו התם ביחיד נאמר. וקושיתם זו היא מראש הכתוב ואע"פ שלא נזכר בתלמוד כי כן דרכם לקצר בקצת המקומות ולהזכיר קצתו ולהניח קצתו שהכונה במה שלא נזכר ממנו. והכונה במקום הזה היתה להקשות מאמרו ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כי"י וגו' שמשמעותו שבכל עת שאנו קוראים אליו הוא קרוב אלינו כלומר ששומע ועונה אותנו ואין לו זמן מיוחד בזה והכתוב האחר נראה בו שיש לו זמן מיוחד בזה כן נראה מתוך דבריהם ז"ל והוא נאמר בדרך דרש על דרך שאר דבריהם הטובים שבאו כדי להזהיר על דברי הקבלה ולחזק אותה בכל מיני חזוק ולסמוך אותה בכתוב כדי להחזיק בה. והנמשך אחר דברם זה הוא שקרבת השם אלינו קודמת לקריאתינו וכשתעיין בדבר היטב תמצא הקריאה אליו קודמת לקרבתו אלינו כי הקריאה האמיתי היא סבה לקרבתו אלינו כי כן כתוב קרוב י"י לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת.

והכתוב הזה הודיענו אמת הדבר שהשם בעצמו לא יקרב ולא ירחק כי אין לו מקום ומלא כל הארץ כבודו אבל בלשון בני אדם יאמר קרוב ורוצים בו שומע ועונה הקורא איתו באמת והוא היודעו ההולך בדרכיו כאמרו כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו והוא שאמר הכתוב ומי גוי גדול רצה בו שאין אומה אחרת זולתנו שתקרא אותו באמת ואמרו ככל קראנו אליו הוא כאמרו לכל קוראיו שבאר ואמר אשר יקראוהו באמת כי איננו קרוב רק לקורא אותו באמת והוא באמת יקרא קורא אותו לא אחר והוא היודע שמו וההולך בדרכיו לא שיאמין בו מה שאין ראוי להאמין ובכלל כל המאמין בו אמונה פחותה או ההולך בדרך רעים כי הקריאה האמיתית אינה נמשכת אחר הפה רק אחר ציור הלב והוא שאמרו דרשו י"י בהמצאו רצה בו דרשו אותו בדרך שימצא לכם כמו שבא ומשחרי ימצאונני. ואמר גם כן קראוהו בהיותו קרוב רוצה בו קראו בדרך שיהא קרוב אליכם כמו שהתבאר באמרו לכל אשר יקראוהו באמת והוא שאמר כמבאר דברו יעזוב רשע דרכו והוא שישוב ממעשיו הרעים והוסיף עוד ואמר ואיש און מחשבותיו רוצה בו שיעזוב כל מחשבה כוזבת ולא יצייר בלבו מה שאין ראוי להאמין בשם ובזה ישוב אליו וירחמהו כדרך שבא הכתוב שובה ישראל עד י"י אלהיך כמו שהתבאר בפרשת ויצא יעקב. וזה ראוי בכל עת שישוב האדם מדרכו הרעה וממחשבותיו הרעים אבל לפי שיצר לב האדם רע מנעוריו לרדוף התאות וללכת בשרירות הלב נתנה תורה זמן מזמני השנה על זה והוא מראש השנה עד יום הכפורים לפי שהוא דעת מקובל ומפורסם שהזמן ההוא ראוי לתשובה לפי שקדמה התשובה בר"ה לאדם הראשון ונעקד בו יצחק. ובהבטחת השם להם על המחילה אנו מתחזקים לסמוך על תשובתינו וכמו כן אברהם אבינו מל ביום הכפורים את ערלת בשרו הכורתת ברית למול את שאר הערלות ערלת לב ואוזן ושפתים וכן ביום ההוא נתכפר מעשה העגל ונתנו לוחות שניות וזה היה אחר שנתחייבו כלייה ואמנם התשובה הצילה אותם עם התפלה והשם כפי רצונו וחכמתו גזר על הימים האלה שיפשפש האדם במעשיו וישוב מדרכו הרעה ויעזוב מחשבותיו הרעות כמו שקדם לנו מאמרו אך בעשור. וכן באה הקבלה על זה והוא שסמכוה אל הכתוב ואמרו ויחיד אימת בעשרה ימים שבין ר"ה ליום הכפורים

ולפיכך נהגו כל ישראל בימים אלו בכל מקום לקום בלילות ולהתפלל ולהתודות ולהזכיר י"ג מדות שהיא ברית כרותה שאינם חוזרות ריקם כמו שדרשו על מה שכתוב הנה אנכי כורת ברית והוא שאנו אומרים זכור לנו היום ובכל יום ברית שלש עשרה וזכירתו תלויה בהזכירנו אותם ובזכרנו שהם דרכי פעולותיו ובלכתנו בדרכים ההם הנאמרים עליו בלשון בני אדם לא שנאמין שהם תארים לו חלילה מלהאמין זה כמו שבאר הרב המורה והזהיר הזהרה רבה מהאמין זה. ולפיכך ראוי לגעור במי שמתאר לו ית' תארים על דרך אלפא ביתא ולא יחוש לתאר ההוא על אי זה מתואר נמצא ודי לנו בהאריך בדברי תחנונים ובדברי כבושין. והנה לך הערה טובה בסדור התחנונים שאנו חותמין הפסוקים בפסוק שמע ישראל וגו' להורות שהוא העיקר שהכל תלוי בו שידיעת היחוד נכללת בשם הנכבד המורה על מציאותו המחויבת ועל המציאו הכל והוא שסמכו לו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לפי שהשם ההוא מורה על כבוד מלכותו מה שאין זה לשם אחר זולתו ומה שנהגו לומר אותו ג' פעמים הוא על הערת מספר השלשה ליחדו ולהמליכו על ג' עולמות מתוך בחינתם וכן מספר השבעה שאנו מדקדקים בהזכרת י"ג מדות כמספר הזאת הדם וכיוצא בו הוא כנגד שבעה גלגלים. וכן מספר העשרה כנגד עשרה רקיעים הכל כנגד המציאות להעיר האדם להתבונן בכל המציאות בדרך שידע ויכיר הממציא ית' כי לו לבדו הממשלה וכי הוא לבדו עושה חסד משפט וצדקה בארץ ובאלה הוא חפץ שיעשה האדם וחי בהם וכן הכונה בקרבנות ובתפלות ובתהלות ובהזכרת י"ג מדות ושאר הסדר הכל הוא כפי הענין הזה כמו שכתוב הגיד לך אדם מה טוב ומה י"י דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך ועוד כתוב כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וגומר. ומפני שהימים האלה נועדים לדברים אלה לעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו אמרו רז"ל שבזמן הזה לבדו קרוב השם אצל כל יחיד ויחיד מישראל.

סוף דבר אין ספק שהתורה צותה על ההערה הזאת וקבעה לה זמן הזה כמו שקדם לנו באמרו יום תרועה יהיה לכם וגומר ואמרו סמוך לו אך בעשור לחדש וגומר והזמן הזה נועד לנו לכפרה למען נחדל מעושק ידינו ונמליך השם עלינו. ולפי שהוא סוד מסודות התורה סמכה על התורה שבעל פה שהזהירה מאד על הוידויים בתנאי התשובה והתפלה אבל בעונותינו מפני אורך הגלות שבה מצותנו זאת כשאר המצות מצות אנשים מלומדה וקרוב הוא בפינו ורחוק מכליותינו ואע"פ כן טוב להחזיק במנהג שמתוך שלא לשמה בא לשמה ואפשר שאחד מעיר כשנשכים ונצעק יתעורר לקרא השם באמת. גם ההליכה אל בית התפלה והישיבה שם מצוה ממצות התורה והיא העבודה שנשארה לנו בגלות והיא המחזקת אמונתנו עד עתה כי אם בטלנוה בטל הכל. וברוך השם אשר לו נתכנו עלילות אשר סבב להיות הימים האלה מיוחדים לימי תשובה והקדים לנו דברים עד שהתישב בלב העם שהוא זמן תשובה וזה אחד מחסדיו הגדולים עלינו לפי שהוא זמן בעיטה וסוררות בעבור ימי הקיץ על האדם שהם ימי שלוח בני אדם בשדות וכרמים וגנות והוא זמן שהאוצרות מלאים דגן ותירוש וכל טוב ולכן צריך האדם להתעורר מסוררותו ומבעיטתו עד שיעזוב דרכו שהוא רדיפת התאות והוא הזנות וכן יניח כל מחשבותיו בכל אמונה כוזבת והיא המינות ולא יצייר בלבו רק הראוי בלבד להאמין ולא ימלא מאוייו רק לקיים הגוף או להעמיד המין.

ובשני תנאים אלה ישלם האדם לא באחד מהם בלבד כי כן באה המצוה בזכירת כל המצות אחרי לבבכם זה מינות ואחרי עיניכם זה זנות והמינות כוללת כל אמונה כוזבת והזנות כולל כל תאוה שלא לצורך. ובשמירה זאת ישיג האדם שלמות אנושית לא שיסמוך על מעשיו הטובים בלבד ויתענה כל ימיו ויתן כל אשר לו בצדקה ויזהר מכל התאות הגופניות כי אם יאמין עם זה הכל מה שאין ראוי להאמין עליו יתעלה יאבד טובה הרבה. והוא המאבד טובות שאר האומות שכל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כלה כי שלמות האדם כפי שלמות כונתו עם מעשיו הטובים. ולפיכך יום הכפורים שהוא היום הנבחר והקדוש לכפר על חטאתינו אחת בשנה צוה השם דבר זה מאד והוא חדוש גדול בענין הכפרה שצוה לשלוח השעיר החי לעזאזל לשאת את כל עונותם אל ארץ גזרה מלבד קרבנם לשם. ראה והתבונן שהתורה הצריכה ביום הזה שני מיני כפרה כנגד שני מיני עבירה והמין האחד ממיני הכפרה ההם הוא כשאר הכפרות שבאו בתורה שהן על המעשיות א"כ המין האחר הוא על העבירות המחשביות שהכל תלוי בהן אם הם כאן הכל כאן ואם הם בטלות כל הרע בטל.

ואל זה כונו רבותינו ז"ל באמרם אמר סמאל לפני הקב"ה על כל האומות נתת לי רשות ועל ישראל אי אתה נותן לי רשות אמר לו הרי יש לך רשות בהן ביום הכפורים אם יש בהם חטא ואם לאו אין לך רשות עליהם לפיכך היו נותנין לו שוחד ביום הכפורים שלא יבטל את קרבנם שנאמר גורל אחד לי"י וגורל אחד לעזאזל. וזה המאמר להם הוא מן המאמרים הזרים שנמצא בדבריהם כי לפי משמעותו הפשוטה ראוי לשחק על אמרו. ועם ההתבוננות הטוב ראוי לשמוח בו שמחת עולם לפי שגלה לנו סוד מסודות התורה והודיענו כוונת היום הגדול והנורא ומי יכילנו כי מעט הם שידעו הכונה בזה או בדומה לו כי רוב בני אדם הופכים הכונה לפי פחיתות ההבנה שמים חשך לאור ואור לחשך. ועל הדרך הזה יצאו מדברי החכמים אמונות רעות ובדרך זה פשטה האמונה במציאות השדים הם סמאל וכת שלו עד שאיזה אומות מחזיקים אמונתם בהבל זה שאומרין שכת המלאכים העליונה על כל הכתות נפלה לגאותה מן השמים וחזרה להיות כת שדים והם המסיתים האדם והמסבבים כל רע והם שהיו מושלים בגיהנם עד שבא גואלם. ועל זה יסדו אמונתם ופרשו בו הפרשה שנאמרה על סנחריב ואמרו שסמאל נקרא הילל בן שחר. וזה הענין כלו הוא רחוק מאד שלא היה ראוי להרהר בו כל שכן לכתבו. ולולי שפשטה ההזיה הזאת בכל האומות עד שרבים מבני עמנו מאמינים במציאות השדים בדרך שהם נמצאים בעצמם. והם מושלים בעולם עד שיבהילו השומעים בספור הבלי ההשבעות ומיני הכשפים והקסמים הקדומים וזה הענין היה קדום ומפורסם באומות הסכלות עד שהתורה התמימה המחכימת פתי עשתה תחבולות גדולות למחות זה הדעת הבטל ולא יכלה לו עד עתה כי נשאר הרושם עד היום בין כל האומות.

ואין ספק אצלי שהדעת הזה יצא מרוע הבנת דברי החכמים הקדמונים שהיו מסתירים דעתם בחכמה מן ההמון ובלבד בחכמת הטבע שהיו מעלימים אותה מאד עד שמשה רבינו ע"ה הסתיר במעשה בראשית בפתיחת התורה כמו שנראה לכל מבין וכמו שהתאמת בדברי רז"ל ולפי ההבנה ההמונית נמצאו בדבריו ובדברי זולתו מן הנביאים אמונות בטלות מאוד.

וזה גם כן שהאומות אומרים שכת המלאכים הגבוהה נפלה מן השמים לארץ וחזרה כת שדים נמצא לפי ההבנה ההומונית בדברי רז"ל בפרקי דר' אליעזר כי כן נאמר שם הפיל סמאל וכת שלו ממקום קדשו מן השמים. ועוד נאמר שם אמרו מלאכי השרת אם אין אנו באין בעצה על אדם הראשון אין אנו יכולין לעמוד בו והיה סמאל שר הגדול שבשמים וכו' מה עשה לקח כת שלו וירד וראה כל הבריות שברא הקב"ה בעולמו ולא מצא חכם להרע אלא נחש והיתה דמותו כמין גמל ועלה ורכב והיתה התורה צועקת ואומרת מה סמאל וכו'. וידוע שסמאל בדברי רבותינו ז"ל שם לשטן וקראו גדול כשם שאמר שלמה ובא מלך גדול כי הוא באמת גדול הימים לקדמותו בטבע האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו וקראו שר שבשמים כי כן הוא ממלאכי השרת כמו שבא ויבא גם השטן בתוכם להתיצב על י"י ואמרו ממקום קדשו נמשך לזה הענין. ולפי שנאמר גם כן בבראשית רבה שאף יצר הרע נאמר עליו והנה טוב מאד כי הוא מכוון במציאות האדם אך לא כונה ראשונה.

וכפי זה הענין צריך שיובנו שני המאמרים האלה צדיקים ילכו בם דרך ישרה ופושעים יכשלו בם. ובהם וכיוצא בהם נכשלו המאמינים בזה שהרי מצאו שם הפיל סמאל וכת שלו ממקום קדשו מן השמים הרי נמצא במאמר הזה נפילתם מן השמים ובמאמר האחר נמצא שהיה סמאל השר הגדול שבשמים והוא הוא שהתעה האדם וחלילה מהאמין דבר זה כפשוטו כי בהאמין הדבר הזה כפשוטו יאמינו שתי אמונות בטלות ורעות מאד. האחת ביחס הקנאה למלאכים שהם קדושי עליון ואין להם דבקות בחומר וידוע שהקנאה קנין מקניני האדם הדבקים במשיגי החומר וזה דבר מפורסם בכל האומות שהנפש לא תחטא לולי דבקותה בחומר ואיך יחטאו המלאכים שהם נבדלים מכל חומר עד שיקנאו להחטיא האדם. והשנית היא כפירה גמורה בהאמין שהשם יתברך ברא כת מושלת על האדם להחטיאו ולגרום כל רע וכל הפסד אין זה רק כדברי אלה שאומרים ששני אלהות הן אחד טוב ואחד רע ועל הכפירה הרעה הזאת שיצאה קודם מתן תורה בארץ מצרים שיצאו אבותינו משם ובארץ כנען שבאו לירשה הקפידה התורה מאד וכדי למחותה הזהירה אזהרות רבות ועם הכל נשארה האמונה בתוכם עד שהיו זובחים לשדים כמו שאמר יזבחו לשדים לא אלוה חדשים מקרוב באו ואמר כי הם חדשים שהתחדשו בלבות הפתאים ומקרוב באו במחשבתם הרעה לא שהיה להם מציאות. ועל דבר זה והנמשך אחריו נחתם גזר דין על אבותינו ועלינו להגלותינו בין האומות כמו שאמר הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם. וגוי נבל נאמר על ישמעאל שחקיו נבלים והם שבאו באחרונה להכעיסנו כדרך הזכרת הכתוב וי"י הצדיק מדד לנו מדה כנגד מדה המשיל בנו לא עם כנגד הממשלה והאלוהות שנתנו אבותינו ללא אלוה והכעיסנו בחקי גוי נבל שהם חקים לא טובים והבלי נבלה כנגד הבלי החקים שהכעסנו בהם השם הם שלמדנו מן האומות הקדומות שהם נמשכים אחר האמונה הבטלה ביחס הממשלה האלוהית לזולתו מלאכים או שדים או צבא השמים. ולמחות הדעת הבטל הזה בא עיקר הקרבן במקום קדוש ידוע כמו שאמר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים והם השדים כמו שביאר בהוכיחו אותם יזבחו לשדים לא אלוה וכן תרגם אנקלוס ולא יזבחון עוד ית דבחיהון לשדין ושאר המצות הנגררות בפרשה ההיא זאת היא הכונה בהם כאזהרת אכילת הדם וכמצות כסוי הדם לפי שהיתה אמונתם הרעה שהדם מזון השדים ועליו יתחברו ויעשו רצון עובדיהם.

ולפי שהיו בני עמנו נמשכים אל האמונה הזאת אחר האומות בא כתוב בתורה סמוך למצוה הנזכרת כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וגומר ובחוקותיהם לא תלכו ואחר כך הזהיר על המין האחר מן העבירות והוא הזנות והקדים לו המינות לפי שהוא שורש כל העונות ובו תעו הקודמים במה ששמעו או במה שמצאו כתוב כפי מה שהזכרנו בפרקי דר' אליעזר ואחר שהוא כן צריך שנתעורר ונעורר עליהם ועל כיוצא בהם. ונאמר שכבר הורנו הרב המורה והודיע לכל שסמאל הוא שם לשטן וכן הזכיר הדבר האמתי שאמרו ז"ל ששטן הוא יצר הרע אם כן היצר הרע וכחותיו הם סמאל וכת שלו לפי שכל הכוחות הם באות בממשלת השמים ומין האדם הוא הנבחר מכל המינין השפלים ולפיכך נאמר שהיה סמאל השר הגדול שבשמים והוא שלקח כת שלו וירד וראה כל הבריות שברא הקב"ה בעולמו כלומר העולם הזה השפל שאנו בו ולא מצא חכם להרע כנחש והוא הבא בתורה והנחש היה ערום מכל חית השדה וכבר הקדמנו שהוא החלק המרגיש באדם שאליו נמשכות כל התחבולות והערמות הרעות לא אל הזן או על שאר חלקי הנפש החיה.

והמתעורר הוא השטן והוא כח ששם אותו השם באדם לקיום הגוף ולהעמדת המין אבל מרוע טבעו הוא מבקש המותרות ובו יכשל האדם כי הוא לו לשטנה. ואמרו והיה דמותו כמין גמל אפשר שכיון בו על דרך שתוף השם לפי הגמול הבא כפי פעל הכח ההוא או אפשר שרצה בו טבע הגמל שהוא נמשך אחר מנהיגו והמנהיג הולך לפניו לעולם כן המרגיש הולך אחר המתעורר המחטיא והוא יחטיאהו בשני מיני החטא במעשים ובמחשבה כמו שקדם. והוא שנאמר שם למה הדבר דומה לאדם שיש עליו רוח רעה וכל המעשים שהוא עושה מדעתו הוא עושה או כל הדברים שהוא מדבר מדעתו הוא מדבר והלא אינו מדבר אלא מדעת רעה שעליו כך הנחש כל מעשיו שעשה או דבר שדבר לא דבר אלא מדעת סמאל שהיה רוכב עליו ועליו הכתוב אומר ברעתו ידחה הרשע ואין ספק שזה הכח צריך לקיום הגוף ולעמידת המין. וכאשר שם השם אותו באדם אל זה הצורך היתה הכונה בו והוא נמשך אחר ממשלת השמים וכשהוא נוטה אל הרע הוא יורד ונופל ואז ידחה ברעתו עד שיבוא לחשוב מחשבות רעות וכפירות ויתעה הכח השכלי ומשתף אל השם ממשלת לא אלהים ויכעיסהו בהבליו במין במיני המינות והחטא הגדול הנמשך אל זה המין הוא נמצא בנו היום במה שדברה בו תורה בלשון בני אדם עד שרוב בני עמינו אף החכמים הנודעים בעמנו אמונתם נפסדת לסבת זה ועד עתה הם נכשלים בהבלי השדים וכיוצא בהם. וכאשר למד השם את עמו חוקים ישרים ותורות אמת הזהיר אזהרות רבות מלכת בחוקות הכופרים כדי למחות הדעת הרע שהתפרסם ביניהם וכדי להחזיק באמונה האמיתית שהממשלה לשם לבדו ואין שם שטן זולת הטבע הנמשך לחומר והוא שאמר לו השם הנו בידך והוא הצריך לדברים ההוים והנפסדים ולולי זה לא היה להם מציאות.

ולפי שהחלק העיון באדם דבק בחומר נאמר בו שהנחש השיא האשה והאשה לקחה מפרי העץ ותאכל ותתן גם לאישה ויאכל וכבר קדם לנו זה על מה שאמרו ז"ל כיון שנבראת אשה נברא שטן עמה ולפי שמציאותו במציאותה והאדם דבק בה ועמהם מלאכי השרת אמרו ז"ל ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם וזה הסוד כבר ביארוהו ז"ל במאמר שאמרו שסמאל הוא המשיא לעשות כל המעשים שהוא עושה ולדבר כל הדברים שהוא מדבר. ובמאמר ההוא נראה מפורש שההקפדה ההיא על דברים שהוא מדבר והיא האמונה הנפסדת והיא שאמרו והלא אינו מדבר אלא מדעת רעה שעליו וכו'. ולפיכך צריך להתעורר הערה רבה על המין הזה מן הדבור ולעזוב מין החטא הזה ולשלחו כלה. אמנם מן המעשים הנמשכים אחר התאוה צריך לדחותו במקומות ולקרבו במקומות הראויים כמו שאמרו על היצר שתהא שמאל דומה וימין מקרבת וכבר קדם לנו שכל פועל טוב יתיחס אל הימין ואי איפשר מבלתי קרוב הימין ההוא כי זה כל האדם וכן כל מחשבה טובה יחסוה אל הימין וכל פעל רע או מחשבה רעה יחסוה אל השמאל כדרך שאמר החכם לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו.

ועל דרך זה אמרו ז"ל שני מלאכים מלווין לו לאדם אחד טוב ואחד רע אחד מימינו ואחד משמאלו כבר התבאר ששם שמאל כפי השמות הנגזרים וכמו כן השדים האלה נקראים שעירים לפי שראוי להמשילם אליהם יותר משאר בעלי חיים לפי שהשעירים הם בהמות בייתות גדלות אצלנו ועם כל זה מטבעם העז להשחית כל עץ ולהזיק היזק גדול עד שקראו לעז מלאך המות כמו שבא בדבריהם והשם הזה כנו בו לשטן באמרם הוא שטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע וכן ראוי לקראם שעירים בדרך שיתוף השם לפי לשון סערה. וכדי להעיר האדם על חטאיו הנמשכים אחר התאוה ושלא למשוך אחריהם שלא לשם שמים בא שעיר חטאת בכל חדש וחדש שנקרא חטאת לי"י להעיר על דרך הנהגת האדם במעשיו והכונה כדי להאמין שנתכפר החטא שעבר ולא יואש מן התשובה עד שתושע נפשם מיד השונא אותה הוא השטן אבל ביום הכפורים שהוא היום הנועד לתשובה שלימה באו שני שעירים כנגד שני מיני החטא האחד כנגד המין הנמשך אחר התאות הגופנית שהם נמשכות אל טבע הגוף הכלה המת והוא שראוי לדחותו בשמאל ולקרבו בימין לא לשלחו כלה וכנגדו בא גורל אחד לי"י לפי שהוא הנשחט והמקורב לשם לא המשולח כי זה ראוי להחזיק בו ולהכניעו ולשמש בו לשם שמים ולדחותו ולענותו. כפי הראוי וכפי חמש הרגשותיו המבקשות המותרות צוה השם ביום הזה כנגדם חמשה ענויים כדי לענותם ולהכניעם.

ולהשלים הכונה הזאת בא שעיר החטאת הנשחט אבל המשתלח בא כנגד המין הנמשך למחשבה רעה העולה על לב בני אדם והוא המינות ר"ל כל אמונה כוזבת על השם במין ממיני השתוף והנמשך אליהם בדעות האומות ואשר יתעה האדם במה שדברה תורה בלשון בני אדם והוא ראוי לשולחו חי לגמרי כנגד החלק החי החוטא והוא שאמר סמאל על ישראל אי אתה נותן לי רשות כלומר שהרי כבר הזהרתו לא יהיה לך אלהים על פני והנמשך על זה והוא שהשיב לו הרי יש לך רשות עליהם ביום הכפורים אם יש בהם חטא ר"ל שהרי היום ההוא נועד להם להתקדש ולהתענות ולהתודות ולקרא השם המפורש בוידוים ואם יש בהם חטא באמונתם הרי יש לך רשות עליהם. ולפיכך היו משלחין שעיר אחד לעזאזל והוא שם משותף מורכב מעז אזל להעיר אותם שהשעיר אזל לו והלך מאתם כמו שנקרא שעיר המשתלח הכל להעיר על שלוחו לגמרי והוא שהמשילוהו בשחד ר"ל שבו היו מפייסים אותו ומעבירים מעליהם כל מחשבה רעה עד שלא יבטל קרבנם כי לולי זה היה בטל לפי שהכל תלוי במחשבה אבל הוא היה נושא את כל עונותם שהם הזדונות אל ארץ גזרה כלומר שלא ישאר לו שום זכר בישוב ששם רצון האדם הטוב. וכן אמר יואל הנביא ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה ורבותינו ז"ל אמרו זה יצר הרע שצפון בלבו של אדם ולבאר זה הענין הוסיפו ואמרו למקום שאין בני אדם מצויין שם להתגרות בם.

בדרך זה תשלם התשובה מן המעשים הרעים עם עזיבת הדעות הרעות שסבתם הסכלות בדרכי השם ובידיעתו לפי שידמו דרכיהם לדרכיו וידיעתם לידיעתו והוא הסבה לרעים שאמרו לא יתכן דרך י"י ואמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב וזהו תכלית הרשע וכאשר ישוב הרשע מזה וידע כי לא ממין ידיעתו ידיעתם אז ישוב אל י"י וירחמהו כי היא הקריאה באמת המביאם קרבת השם. והוא שסמך לפסוקים הנזכרים כי לא מחשבותי מחשבותיהם ולא דרכיהם דרכי נאם י"י ראה שהקפיד הנביא על הדרכים ויצייר בלבו אמונה קיימת שאין דרכנו ממין דרכי השם ולא מחשבותינו ממין מחשבותיו כאשר אין הארץ מטבע השמים. ובזה יסתלקו כל השאלות הקשות הנופלות על ידיעת השם והשגחתו בעולם ובזה תסור כל מחשבה רעה מעלינו שלא נחשוב אותה על השם ית' ועיקר המחשבות הרעות הוא כל דבר נמשך אל מין ממיני השיתוף ולא ימלט ממנו האדם כשיכשל בגשמות או במשיגי הגשמות. ועל זה העיקר הגדול נקדש היום הזה והיתה בו העבודה בפנים מה שלא היה כן בשאר ימות השנה כי הענין הגדול צריך לו איש מיוחד וזמן מיוחד ומקום מיוחד כדי לדחות כל מחשבה רעה ולפיכך התחדשה בו מצות השעירים. והוא שסמך לפרשת יום הכפורים שאר הפרשיות שבאו לדחות הדעת הבטל שהתחדש להם באמונת השדים וכמו כן כל עשרת ימי תשובה נועדו להתעורר בני אדם במעשים טובים ותפלה וצעקה עד שישוב תשובה שלימה ולא יואש ממנה כי השם מרבה לסלוח והוא שאמר ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. ולענין זה בא כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים והבטיח שהטוב הוא טוב העולם הבא והוא שאמר לאות עולם לא יכרת ואמרו תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס הוא להבטיח הגמול הטוב לבעל תשובה על דרך שבא שתולים בבית י"י בחצרות אלהינו יפריחו כמו שהתבאר במקומו. ולהבטחת בעל תשובה הזכיר הנכר שהיה נבדל לגמרי ולהבטחת צדיק ורע לו ולהעביר מבוכתו הזכיר הסריס כי הטוב גמור הוא הצפון להם והוא שאמר ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות כי זה הוא המכון ואל זה הענין הוא הכונה בהרבות התפלה והצעקה הכל כדי לערבב השטן.

השם ברחמיו יסיר שטן מלפנינו ומאחרינו ובצל כנפיו יסתירנו ויתן בלבנו לקראו באמת ויקיים בנו מקרא שכתוב והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע.

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה