מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי
חומש דברים · פרשת שופטים
לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך.
מה מאוד יטרחו החכמים לחבר ולכתוב דברים שהן קרובין לאדם למצאם בלא טורח אם רצה לתת את לבו עליהם והם מביאים לתועלת גדולה אבל רוב בני האדם מלא רע והוללות בחייהם ואחריו אל המתים שלא ישתדלו בעודם בענין החיים להביט באשר יבא אחר המות כי רבה העצלה המפלת תרדמה עליהם. ולפיכך החכם כיון במקומות רבים להעיר העצל וללמד אותו דעת בדמיונות והמשלים לפי שהמשל מועיל מאד בלמוד המדות ולפי שידוע שהאדם מוכן לכל שלמות בעלי חיים וידוע שסגולות האדם מתפשטות אחת אחת בשאר מיני בעלי חיים ראוי לכל אדם בעל לב אחר אשר נאצלו מאתו על שאר בעלי חיים שישתדל להשיג אותן ולפיכך הנביאים והחכמים יעירו האדם ויכלימוהו בפעולות שאר בעלי חיים הנאותות לו כמו שנמצא במקומות רבות לנביאים.
ולפי זה הענין אמרו ז"ל למדנו צניעות מחתול דרך ארץ מתרנגול וכן בסוף ספר משלי נמצא שהעיר החכם על מעלה החכמה ועל המעלות המדות במאמר ארבעה המה קטני ארץ והמה חכמים מחוכמים ובמאמר שלשה המה מטיבי צעד כמו שרמזנו עליו בפרשת בראשית. ולפי שהסגולה הנבחרה אשר לאדם נמצאת בנמלה והיא ההכנה המשיל בה לתכלית הערה ור"ל בהכנה ההשחדלות בדבר קודם הצורך כשיפחד שלא יוכל עליו בעת הצורך כחרישה וזריעה בימות החורף וכאגירת הלחם בימי הקיץ וכתבשיל בערב שבת כמו שבא והיה ביום הששי והכינו. וזו היא הדרך הטובה שאמרו שידבק בה האדם כאמרם ז"ל הרואה את הנולד וכמו כן אמר שהוא החכם וכן קראוהו זריז ובלשון המקרא יקרא חרוץ ואשר הוא בהפך יקרא עצל כמו שאמר החכם מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרוצים תדשן כי העצל לא יבואהו פחיתותו מפני שאין רצונו ותאותו בדברים שמשתדל החרוץ עליהם כי כל אדם ירצה ויתאוה כל ההשגות אבל מספיק לו בתאוה ההיא הפחותה ולא יטרח להשיגה ומפני זה ימות עליה כמו שאמר גם כן תאות עצל תמיתנו וגומר כל היום התאוה תאוה וגומר והוא שאמר מתאוה ואין וגומר אבל החרוץ יטרח עד שימצא וישיג תאותו ולפיכך תתענג ותדשן נפשו. והוא שאמר ונפש חרוצים תדשן ר"ל שתעמוד דשנה לעולם לפי שהכינה צדתה לזמן שלא תוכל למצאה בטרחה. וזה גם כן דרך הנמלים לפי שמזיק אותם הרוח והגשם וממית אותם יכינו בקיץ לחמם מה שיספיק להם בחורף ובקור והותר. והוא שאמר נמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם והאיש הפתי העצל שלא ישכיל על זה הדרך הוא פחות במינו מן הנמלה גם בוש לא יבוש גם הכלם לא ידע. ולפיכך אמר החכם להכלימו אולי יעירנו לך אל נמלה עצל. ואמר ראה דרכיה וחכם לפי שהנמלה יש לה שני דרכים האחת דרך שאר בעלי חיים שהולכים לפנים והאחרת לכתה אחורנית כי לפי רב חריצותה כשיכבד משאה שתשאנו בפיה וימנעה מלכת לפנים תלך אחורנית עד ביתה וכן ראוי לכל חרוץ שישתדל בכל פנים להשיג הצורך ואפילו אם ימצאנו לפי הנראה חסרון בגופו או בממונו או שיניח בלמודו מה שאינו אמת על דרך שהוא אמת או שיקבל זה כי כל זה הוא בהליכה אחורנית ואחר שהוא רואה את הנולד למצוא הראוי יש לו ללכת על הדרך ההוא. וכן ראוי ללמוד מדרכיה שהיא משתדלת ביום ובלילה ומאספת הכל הביתה לא תתרפה בדבר לעזבו וכאשר ירד הגשם על מאכלה תוציאנו צרות ותנגבנו עד שישוב משתמר וכן ראוי לכל חרוץ ללמוד בכל עת וללמוד כל דבר ולעשות כל מעשה טוב ואם יקרהו עון על צדקותיו או סכלות ושכחה בחכמתו ישתדל ויטרח להיטיב. כל זה רמז באמרו ראה דרכיה וחכם.
ואמר אשר אין לה קצין שוטר ומושל לפי שידוע ששאר בעלי חיים אף על פי שהם בעלי תחבולה אין זה מכח השכל אבל מכח הדמוי. אמנם מין האדם יש לו כח השכל לדעת האמיתות ולפי הכח הזה יתיחסו אל האדם דעה ובינה והשכל כמו שקדם בפרשת והיה עקב תשמעון. ולפי ששלשה אלה נמצאים באדם ואינם נמצאים בנמלה ולא בשאר בעלי חיים אמר אשר אין לה קצין שוטר ומושל כי כן הם שלשתם על ענין אחד. או אפשר שבא להעיר על שלשה כחות השכל כמו שנזכר בפרשת ויהיו חיי שרה וכבר נמצא שם מושל על זה הכח כמו שבא מושל באדם צדיק ביראת אלהים. וממנו והוא ימשול בך. והשוטר יאמר לרודה בעם על פי השופט או על פי המושל כמו שבאה המצוה שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כי זה מצורך ההנהגה שיהיו שם אנשים רודים בעם להכות ולענוש על פי החכמים המנהיגים ואם אין שם שוטר ומושל ישתדל השופט בעצמו שישים משטרו על העם ואם לא טרחו לריק והעם יהיה כצאן אשר אין להם רועה כי טבע בני אדם חלוק זה מזה ורצון זה כנגד רצון זה ולולי ממשלת אחד עליהם לא תשלם ביניהם הסכמה ותרבה המחלוקת ולפיכך באה מצות שופטים ושוטרים והקמת מלך בעם למשול בו ולהדריכו דרך ישרה. ועל דרך זה ראוי לשכל שיהיה הוא השופט והשוטר בכל באי שער עירו רוצה לומר בכל כוחותיו ויצוה אותם ויטריחם למצא הראוי לו בעת מצא כפי מעשה הנמלה ומה מעשיה תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה. ואחר שהעיר החכם על ההכנה בזמן הקיץ והקציר צריך לבאר כפי המשל על אי זה זמן מהזמנים העוברים על האדם היתה כונתו אם כל ימי חייו או על קצת ימיו. ואם הוא על קצת ימיו על אי זה מקצתו ואם הקיץ והקציר זמן ההכנה מתי זמן האכילה. ונאמר שזה כולו וכיוצא בו כשיצא לנו ספק בדברי שלמה ע"ה או זולתו מן החכמים נחפש שאר דבריו היטב ויתבאר לנו הדבר המסופק. וכאשר חפשנו דברי שלמה על הענין הזה מצאנו לו כתובים נמשכים למשל הנזכר אמר אוגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש ואמר מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין. ואחר שמצאנו שכהה בעצל על העצלה בחרישה בזמן החורף ועל העצלה באגירת הלחם בקציר ובקיץ ידענו כי ימות החורף הצמיחה הגדול והלחות וימות הקיץ והקציר הם זמן הבשול וההיתוך והיובש. והאדם עד ארבעים שנה הולך הלוך וגדול ומארבעים ומעלה הולך הלוך וחסור גם בלמודו לא ישלם עד היותו בן ארבעים כמו שאמר בן ארבעים לבינה לפי שרתיחת הלחות מונעת זכות ההבנה לפיכך יתבאר לנו כי החורף במשל הזה הוא נשוא על זמן הבחרות והוא זמן החרישה כי כן ראוי לו לדרוש ולחקור מפי אחרים ולשמוע וללמוד ולשנות וללמוד כל מדה טובה גם כן מפי הטובים ואחר שיגיע זמן הבינה עליו להתבונן באשר למד להוציא דבר מתוך דבר ואז יקצור ויאגור. ולפי שרב התלמידים יפסקו תלמודם ויעזבוהו אחר צאתם מבית הרב כהה תחלה בעצל על זמן הקצירה כי בזה יכשלו רבים מן התלמידים ולהכלים מי שהוא על הדרך הזה המשיל בנמלה שתכין בקיץ לחמה ותאגור בקציר מאכלה. והנמשל בלחם ובמאכל אפשר שבא לרמוז על שני מיני מאכל הנפש האחד הנמשך לידיעת השם ואהבתו והוא קבלת עול מלכות שמים והשני מה שנמשך לדרכי השם שהוא קבלת עול מצות כי הלחם הוא המזון הטבעי לאדם ושאר המאכלים הם הפרפראות וכן כתוב למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם.
וכבר בא בתורה כי לא על הלחם לבדו. ורבותינו ז"ל אמרו כי לא על הלחם לבדו מדרש כי על כל מוצא זה הלכות והגדות. וכפי הנמשך בדברי דורשי רשומות כי על כל מוצא פי י"י הוא שידע האדם כל המציאות הנמצא ברוח פיו כפי אשר רצה ולא יספיק לו כאשר למד מאחרים רק ישתדל בכל עת על ההכנה לעת המאכל והעת ההיא אחר המות והוא בעת היות הגוף טמון בארץ כדרך הנמלה ואם יתרשל בזמן מן הזמנים לא די שלא יוסיף הכנה רק יאבד מעט מעט ממה שהכין לו ממה שלמד ואשר הגלית במעשיו. והוא שהכלימו ואמר עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך. מעט שנות מעט תנומות מעט חבוק ידים לשכב לפי שזה דרך העצל תחלה יתן זמנו לשינה והוא התרדמה התכופה ואחר שיקיץ ישוב ויתנמנם ואחר זה יחבק ידיו זו בזו והוא שוכב כן דרך העצל בלמוד קצת הזמן הראוי לא יביט בתלמודו כלל וקצת זמן יביט בדרך הפסק וסירוגין ואחר כן יביט דרך עראי וסופו מה יהיה ובא כמהלך רישך ומחסורך כאיש מגן רצה לומר שלא יתיאש מן הפורענות ויאמר מאחר שלמדתי זמן רב ואעשיר מה לי לטרוח עוד ולברוח מן הרש והלא הוא רחוק ממני מאד אל יטעך זה כי הרש יבא כמהלך שיבא למחוז חפצו פסיעה אחר פסיעה ואם רב ממנו הדרך והמחסור יבא כאיש מגן שהוא בא מעט מעט ומגינו עליו וחרבו על ירכו ובקרבו אל אוובהו יכהו מכה רבה ולפיכך ראוי לכל בן משכיל שלא ירדם בימי הקציר וכל ימיו ורגעיו יתן לאגור מאכלו כפי מה שהעיר החכם במשל הנזכר
וכן העיר על הדרך הזה בעצמו האיש העומד בבית רבו הלומד בדרך התרשלות ועצלה והוא אשר לא יחרוש בחורף ועל האיש ההוא המשיל ואמר על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והם ז"ל אמרו זה שקנה שדה כבר זה שקנה כרם כבר הואיל וקנה שדה וכרם ולא עמל בהם סופו נקרא עצל ולמה נקרא חסר לב לפי שקנה שדה וכרם כבר ולא עמל בהם כך מי שלמד תורה ולא נתעסק בה מנין שסופו להניח שנים שלשה דברים בפרשה שנאמר והנה עלה כלו קמשונים מנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא שנאמר כסו פניו חרולים ועליו הוא אומר וגדר אבניו נהרסה מתוך שראה שלא עמדה בידו הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ואומר ופורץ גדר ישכנו נחש שפורץ גדרן של חכמים.
ועתה ראה והתבונן בזה בהערת רבותינו ז"ל על משלי החכם שאמרו שהמשיל תלמוד תורה בעבודת הארץ לפי שהעובד אדמתו החרוץ יפתח אותה תחלה ויחרוש שנית וישלש ואחר כך יזרע ויחרוש כן ראוי לכל תלמיד לנהוג בתלמודו כמו שסמכו למקרא שכתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ומתוך כך יתבונן בפרשה ויוציא דבר מתוך דבר עד שלא יעלם ממנו דבר מדברי הפרשה והעובד העצל יספיק לו בפתוח הארץ ובחרישה אחת ולפי העבודה הזאת הפחותה הארץ תצמיח קוץ ודרדר ופעמים יזרע על הארץ מאין פתוח גם כי יצאו החרולים יניחם שם עד שיכסו התבואה וכן התלמיד לפי רשולו פעמים יצאו לו בלבולים וקושיות בפרשה או בהלכה עד שיניח מקצת מה שלמד ופעמים שלא יבין כלל כונת הפרשה והוא שאינו מוצא פתחה ומתוך כך הופך דברי אלהים חיים והוא פורץ גדר שישכנו הנחש שהשיא חוה עד שהאכילה בעלה מה שנמנע לו עד שגרם לו מיתה ואז שולח מגן עדן. ואל הענין הזה כונו רבותינו ז"ל באמרם על שדה איש עצל עברתי זה אדם ועל כרם אדם חסר לב זה חיה מצאנו אשה שנקראת אדם שנאמר כתפארת אדם לשבת בית. והנה עלה כלו קמשונים וקוץ ודרדר תצמיח לך. כסו פניו חרולים בזעת אפך תאכל לחם. וגדר אבניו נהרסה וישלחהו י"י אלהים מגן עדן. ועוד נאמר שם אלו זכית הייתי מעלה לך מכל אילני גן עדן עכשיו שלא זכית וקוץ ודרדר תצמיח לך. ואמר על שדה איש שהוא אדם ועל אדם שהוא אשה לפי שאדם נאמר תחלה על שני הפרצופין שנבראו כאחד. וכשנבדלו נקרא הזכר איש והנקבה אשה שנאמר לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת. ומדברי החכם עצמו הוציאו ויחס הכרם לחוה כי כן אמר מפרי כפיה נטעה כרם. והוא רמז למעשים הטובים שהם נמשכים ליראת שמים אמנם זממה שדה ותקחהו כי היא בעזר האדם אבל לא לעבדו כי אדם יעבדהו כמו שאמר ועתדה בשדה לך ויחס השדה לאדם והכרם לחוה. נמשך למשל כפי מה שהקדמנו שהלחם היוצא מן השדה לבב אנוש יסעד ובו החיים מתמידים לגוף כפי זמנו הנתון לו וכן החכמה שבה קבלת עול מלכות שמים היא חיי אדם הנצחיים. והיין היוצא מן הכרם משמח לב ומטיב המזון.
וכן פקודי השם הישרים שהם נמשכים לכלי הגוף הם משמחי לב ומעמידים החכמה. ולפיכך צריך כל אדם בעל לב שישתדל בזריזות בחכמה ובמצות כדרך העובד אדמה החרוץ ואז לא יקרהו מקרה העצל וראוי לו שישית לב על זה ולקחת מוסר כמו שכתוב ואל זה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר ר"ל התבוננתי בזה וראיתי הסבה ולקחתי בו מוסר להשמר מן הסבה ההיא והוא מה שאמר מעט שנות מעט תנומות ובא כמהלך רישך ומחסורך כאיש מגן הכל כמו שקדם במשל האחר.
ולפיכך ראוי לכל מי שיכון לעבודת השם שיפתח ניר לבו ואל יזרע אל קוצים כדרך עבודת השדה כמו שאמר הנביא ירמיה נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים. ואמרו אל תזרעו אל קוצים אפשר שרוצה בו אל תזרעו על קוצים כלומר שצריך לכל עובד השם לעזוב כל מדה פחותה וכל מחשבה רעה ואם עבודת רבים היא צריך ליסר הרעים ולכלותם ולבערם מקרב הארץ כמו שאמר קוצים אני מכלה מן הכרם והוא שסמך המולו לבבכם והסירו ערלת לבבכם וידוע שערלה שם ליתרונות גם אפשר שרוצה בו אל תזרעו בלא ניר וחרישה שהזריעה ההיא תכליתה הצמחת הקוצים שם כמו שאמר זרעו חטים וקוצים קצרו והוא רמז לקללת אדם הקדומה וקוץ ודרדר תצמיח לך והקללה ההיא מתמדת כל זמן שלא ישוב וישלח יד לקחת מעץ החיים ושליחות היד ההיא צריכה כונה רבה והשתדלות גדולה וטורח רב בחרישה ובזריעה ואל החרישה והזריעה האלו היתה הכונה בספרי החכם כמו שהעיר במקומות הרבה בספר משלי וגם בספר קהלת אמר גם כן להעיר על הענין הזה בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים.
וזה הפסוק אמר בדרך חכמתו לפי שהזכיר פעמים רבות שהכל הבל ושלא יעלה על לב אדם שהחכם בא ליאש האדם בהשתדלותו בכל אשר ראוי להשיג ולפיכך בא ולמד שראוי לאדם להשתדל בעמידת הגוף ובקיום המין ובשלימות העיון במין האדם והוא השגת התורה והחכמה כי זה כלו מכוון באדם. ושלשת ענינים אלו נכללו בכתוב הזה לפי שידוע שזרע הנחתו הראשונה היא לזרע הצמחים כמו שהזכיר תחלה עשב מזריע זרע וידוע כי הזרע הוא ההולך להפסד לכונת ההויה כדרך טבע העולם השפל ובזרע ההוא הוא דבר נגלה ומבואר ואלו נודע בשאר המציאות זה הענין לא היתה המבוכה הגדולה הפושטת על הפסד הדברים שאי אפשר מציאות המין והויתו מאין הפסד האישים. ואפשר שקריאת שם זרע בא להעיר על הענין הגדול הזה רוצה בו זה רע כלומר זהו הרע הנמצא בעולם בבחינת בני אדם באישי ההויה וההפסד ואמנם בבחינת היחידים נודע שהכל טוב כמו שביאר החכם ר' מאיר והנה טוב מות וענין זה נודע לכל בזרע. ואחר כן הושאל השם הזה לזרע האדם וזה הרבה בתולדת הבנים ואחר כן הושאל לתורה ולחכמה כמו שקדם באמרו ואל תזרעו אל קוצים והחכם העיר על שלשת הענינים בפסוק בבקר זרע זרעך וגו'. כי בפשוטו הערה על השתדלות במזון האדם שבו עמידת גופו לחם לאכול ובגד ללבוש כי גם הבגד נכלל בזרע ושנים האחרים גם כן נכללים בו כמו שאמרו רבותינו ז"ל נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו ואמרו גם כן היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו ולפי זה הענין האחרון אפשר לומר שבא להעיר להחזיק בתורה ולדרוש בחכמה שהיא נמשכת לסתרי התורה והנסתרים ההם כינה בערב והדברים הנגלים כינה בבוקר.
וכבר בא זה בדברי רבותינו ז"ל על מה שכתוב דינו לבקר משפט אמרו אם ברור לך הדבר כבוקר אמרהו. ועל הענין הזה הקדים לו שומר רוח לא יזרע ורואה בעבים לא יקצור כי הרוח רומז בו על פזור הזרע למקום שאין בו תועלת. ואם היתה כונת האדם להשמר מזה לא היה מספיק לחרוש ולזרוע כן הלומד או המלמד אם היתה כונתו שלא יהיה שום דבר בטל בתחילת למודו או בלמדו בני אדם לא הי' הזרע כדברים הפשוטים הקדומים. וכן אלו ימנע מפניה דברים הנראים לו כעבים לא היה משיג הקצירה שהיא בעב ענן וערפל לפי הסתר הענין ועל הדרך הזה צריך שיתבונן האדם בחרישה ובזריעה ולא יתרשל לסבה מן הסבות מהחרישה הטובה והראיה ר"ל העיון והדקדוק בו. והוא שכנה הנביא ירמיה בניר וכמו כן החכם שלמה לפי שהניר הוא סבה לגלות הנסתר בו והוא שבא לשון חרישה בהבנת החידה אמר לולי חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי ולבאר זה אמר הושע הנביא נירו לכם ניר ועת לדרוש את י"י עד יבא ויורה צדק לכם וכבר הקדים לו זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד ולפי הענין הזה נאמר הזריעה על המעשים הטובים והקצירה על הגמול והנכון שהזריעה היא על המחשבה והקצירה על המעשים ואחר כן תבא החרישה והיא לדרוש את י"י בכל עת או רצה בו תנו זרע רב לדרוש את י"י עד שבא כענין שאמר החכם וצדיק יתן ולא יחשוך כמו שביאר הרב המורה וזאת החרישה הנזכרת היא סבה לתת רב מאכל המכוון והוא שאמר רב אכל ניר ראשים רוצה בו ניר הראשים שהם בעלי העיון וראשיהם הוא סבת רב האוכל על דרך שאמר ורב תבואות בכח שור או ראשים בא במקום דלים על דרך שאמר טוב רש הולך בתומו והוא שקרא מסכן וחכם וזה מבואר במקומו והענין בשניהם אחד הוא כי הניר הטוב הוא סבת רב האוכל על דרך שאמר ורב תבואות בכח שור אבל בלא חרישה אין דבר נמצא אפילו באבוס ששם ינתן המספוא והוא שאמר באין אלפים אבוס בר כי אין הדבר היקר הזה נמצא בלא טורח והשתדלות גדול בדרישה אמנם הדרישה צריך לה גבול לא שיהרוס האדם ויעבור הגבול והוא שרצה באמרו ויש נספה בלא משפט אמר שיש מן המעיינים שהוא נספה וכלה בסבת הניר כשעושה זה בלא משפט הפך מכלכל דבריו במשפט.
ואל זה ההורס רומז באומרו רום עינים ורחב לב ניר רשעים חטאת וזה הפסוק בלא ספק נאמר על ההורס לראות מה שאין בטבעו שישיג אבל צריך שישתדל האדם במה שאיפשר לו להשיג ואפילו ישיגינו צער גדול על זה וכשיזרע האדם בצער ובעבודה קשה יחכה לשמחת ימי הקציר כדרך שהבטיח נעים זמירות הבטחה נעימה. יקיים אותה השם ברחמיו בנו ובצאצאינו כמו שאמר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בוא יבא ברנה נושא אלומותיו.