מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי
חומש דברים · פרשת דברים
כה אמר י"י צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה והאמת והשלום אהבו.
לפי הענין שהנהיגו לומר פסוק זה בהזכרת הצומות ולפי מה שאמרו עליו רבותינו ז"ל נראה ששני פנים יש לו. האחד כפי הדרש להודיע שאחרי הגאולה יבטלו הצומות האלה ויקבעו בהם ימים טובים וכן ראוי לפי מה שנהגו בני אדם כי כשיעברו ימי הצרה יהפכו מיגון לשמחה לבעליהן. ולפי הדרש בא הכתוב הזה דרך הגדה ויפודש יהי' לבית יהודה כן יהיה לעתיד אחר הגאולה שאי אפשר לה רק אחר אהבת האמת והשלום והוא שאמר והאמת והשלום אהבו. וכבר אמרו ז"ל שאין מקרא יוצא מידי פשוטו ופשוטו של מקרא זה בא דרך מענה למה שקדם בדברי זכריה הנביא על זה ששאלו הכהנים הנביא האבכה בחדש החמישי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים ר"ל על היום הזה שנקבע בחדש החמישי והוא ט' באב לבכיה לדורות ולמניעת מאכל ומשתה ופרישת כל תענוג. והוא שאמר הנזר רוצה בו הפרישות והוא שתרגם יונתן האתמנע נפשי מתפנוקי או אפשר שרוצה בו ההפלגה כי כן יאמר עד להפליג בדברים שמרבים בו וכן מצאנו כתוב בדברים שכבר היו מפליגין בו וענה אותו השם תחלה ואמר אמור אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי זה שבעים שנה הצום צמתוני אני וכי תאכלו וכי תשתו הלא אתם האוכלים ואתם השותים. ואחר זה אמר משפט אמת שפוטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו והנמשך אל זה מזה המין מהמצות.
ועתה ראוי להתבונן בכונת המאמר הזה שאם ירצה בו שאין הצום לתועלת השם יתע' רק לתועלתנו כן אין משפט אמת ולא דבר אחד נמצא לתועלתו רק לתועלתנו כמו שאמר בתורה ועתה ישראל מה י"י אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'. ואמר בסוף הענין לשמור את מצות י"י ואת חוקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך. ואמר הן לי"י אלהיך השמים ושמי השמים. ואם רצה בו שאין הצום לשם לפי שאינו מצוה מן השם כמשפט אמת וחסד ורחמים הלא הקבלה האמתית בארה לנו שמצוה היא מן התורה להריע ולזעוק ולהתפלל על כל צרה כמו שבא בבאור והרעותם ונזכרתם לפני י"י אלהיכם. וזה היום שארעו בו כמה צרות לישראל ראוי הוא בלא ספק להתענות בו ולהודות ולהתודות את עונינו ואת עון אבותינו כאשר נהגנו בו. ואחר שזה הצום הוא בדבר השם מה רצה באמרו הצום צמתוני אני. ונאמר שזה בא על דרך תוכחה כדרך שבא במקומות רבים על ידי הנביאים כאשר לא ידעו העם לעבוד את השם כראוי וכל יראתם מצות אנשים מלומדה כי בחלי זה מתו רבים. ועוד אנחנו מכבידים החלי הזה ועל זה הענין פתח ישעיה ואמר ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן. לפי שידוע שהשור והחמור נמצאים על הרוב אצל האדם לעבודתו ועושים הרבה ואוכלין קמעה וכח דמיונם חלוש ועם זה השור שרב תבואות בכח שור בחרישה בעת הזריעה והדישה בעת הקציר ולא יאכילנו בעליו רק התבן היוצא על פני השדה והוא מרגיש לדעת ולהכיר הקונה אותו עד שישוב אליו ואם יעזבנו בשדות וכן החמור ישוב לאבוס בעליו ואם יטריחהו כל היום ויכהו. וישראל לא שת לבו לדעת אשר קנהו ויכוגנהו ולא התבונן לדעת האבוס שבו מאכלו והוא התורה והנמשך אליה מגמול העולם הבא עד שאפילו בעלי המעשים לא ירגישו במה שיעשו מה הם עושים ולמה עושים אותו. וכמו כן התלמידים לומדים על הדרך הזה ואין זה כונת התורה. והוא שאמר האזינו תורת אלהינו עם עמורה למה לי רב זבחיכם ושאר הפסוקים הנמשכים לזה וחתם בו למדו היטב דרשו משפט וגו'. כי זה הוא חפץ השם בתורה הלמוד בה היטב ולדרוש המשפט לעשות מעשים ממוצעים המקנים מעלות המדות הצריכות להקדים אל מעלת הידיעה והשכל.
והחכם שהתחברתי עמו אמר כי זה הפסוק בא להכלים ישראל בענין הקדום לאומת הצאבה שהיתה בלא דת ולהרחיק אמונתם וחוקיהם נתנה התורה לישראל והיה ראוי למקבלי התורה לדעת ולהשכיל יותר ויותר מהאומה ההיא לפי שהתורה תמימה מחכימת פתי וכאשר חטא ישראל היה רע מהקודמים והוא שאמר ידע שור קונהו וגו'. כי בא שור לרמוז על חכמיהם הקודמים שהיו יודעים ומכירים מנהיג העולם וכפי שכל דעת ההמון היו אומרין להם מה שהיו אומרין עד שהיו משיגין מהם להם חוקם כמו שבא הספור בכהנים ברעב מצרים ואותם אנשי ההמון לא היו משיגים רק האבוס שחייהם ממנו והם השמים וצבאם וכפי מעוט הכרתם המשיל אותם לחמור הנושא משך הזרע לא לשור שרב תבואה בכחו. והוא בא להעיר על השכל והידיעה וכן יאמר לפי גזרת השם על החכמה העיונית מגזרת תשורי מראש אמנה וכן נוכל לומר על דבר החכם שאמר באין אלפים אבוס בר שהוא גם כן מגזרת אלוף אם כן השור הוא נאות לענין כפי טבעו במלאכת האדם וכפי גזרת שמו כך החמור ידוע כי הוא למשא וצריך להערות רבות מתמידות ושמו נגזר מחומר ולפיכך יאות להמשיל בו ההמוניים הנושאים משא המצות והאמונה בדרך קבלה.
וכפי הענין הנזכר אמר גם כן ישעיהו על הדור הטוב מישראל בהיות בהם צדיקים וחכמים ובעלי המעשים אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור ותרגם יונתן טוביכון צדיקיא עבדתון לכון עובדין טבין דאתון דמין לדזרעין על שקיא משלחין לאדרכא בתורא ולמרדי בחמרא. ורבותינו ז"ל אמרו אין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים. משלחי רגל השור והחמור לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כחמור למשאוי וכשור לעול. זה כלו כפי הענין הנזכר בדבר הנביא ישעיה ידע שור וג'. שבא להכלים אותם על הידיעה ועל קיום המצות כי כבר בארנו שהתורה באה לישראל כדרך הנהגת הרופא הטוב המשגיח והמשתדל בהנהגת האיש שמסר עצמו בידו. והוא שאמר תחילה במצות מרה שניתנו בה שבת ודינין כי אני י"י רופאך. וידוע שהרופא מזהירו תחלה להתנהג במזון הממוצע הראוי להעמיד בריאותו ולהאריך חייו כלחם ויין וכיוצא בהן. וכפי המזון הזה באו מצות בתורה למזון הנפש ולהמציא לו החיים האמתיים כידיעת השם ויחודו ואהבתו וההליכה בדרכיו בעשות חסד ומשפט וצדקה וזה המזון נתן תחלה לאדם הראשון ולנח ולשם ושאר יחידים שבדורות הראשונים. ועל המזון הזה התעורר אברהם אבינו לצאת מארצו ומבית אביו ובו עשו הוא ואשתו הנפש בחרן.
ולפי שהאדם קץ בלחם לבדו ובשאר המזונות הממוצעים מערב לו הרופא דברים אחרים כתבלין ודברים חמוצים ומלוחים וכיוצא בם להעיר התאוה לאכול הממוצע כפי הצורך וכפי דברים אלו באו קצת מצות בתורה כתפילין וציצית ומזוזה וכיוצא בם להעיר על המצות הקודמות ועל שני המינים האלו יאמר שחפץ השם בם. ואמנם המין הראשון הוא על הכונה הראשונה כמו שהכונה הראשונה לרופא הוא במזון הממוצע וזה כולו כשהאיש הוא במתכנת הבריאות אבל כאשר יחלה ויצא מיושר הבריאות יאכילהו או ישקהו הרופא דברים מרים או חדים מה שהיה מונע ממנו מאד בעוד שהי' בריא לפי שהיה מזיק לו או ממית אותו ועתה הוא נותן אותו להשיבו אל הנכונה. וכפי הדברים האלו באו קצת מצות התורה כקרבנות הכפרה וכצום והתרועה בו ושאר ענויי הנפש החיה וכיוצא בהן. וזה המין אין חפץ השם בו כמו שאמר ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי. ואמר הירצה י"י באלפי אילים ורבים כמוהו. כי כמו שרצה השם להמציא האדם כן רצה שיעמוד ויחיה כפי הטבע הנתן לו לא שיענה נפשו ויקצר חייו באחד ממיני הקיצור ולא שיכלה ממונו בשרוף פר וכבש וכיוצא בזה אבל רצון השם שיאכל וישתה כפי צרכו ויעשה הטוב והישר ואז ישיג הכונה במצות שנתנו לטוב לו. והוא שאמר אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו לפי שמתוך עשותו משפט וצדקה ילך בדרכי השם וידעהו כמו שאמר דן דין עני ואביון אז טוב לו הלא היא הדעת אותי נאם י"י והדעת אותו הוא המבוקש מאדם ואשר חפץ השם בו לא זולתו כמו שאמר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני י"י עושה חסד משפט וצדקה בארץ.
וכבר כתב הרב המורה שלא הספיק לו בזה הכתוב לבאר שהשגתו בלבד היא תכלית השלמות שבו ראוי להתהלל כי אילו היתה זאת כונתו היה אומר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי והיה פוסק דבריו או היה אומר כי אני אחד או כי אין לו תמונה וכיוצא בזה אבל אמר שאין להתהלל רק בהשגתו ובידיעת דרכיו ותאריו ר"ל פעולותיו כמו שהתבאר באמרו הודיעני נא את דרכיך ובאר לנו בפסוק זה שהפעולות ההן שראוי לדעת אותן ולעשות כיוצא בהן הן חסד משפט וצדקה. זהו לשון הרב רבינו. ונראה מדבריו כי הכתוב חסר וי"ו והוא כאלו אמר השכל וידוע אותי וכי אני י"י וגו'. ופירושו טוב מאד אין להרהר אחריו אבל אין צריך לומר שיש שם חסרון אות כי אחר שאמר השכל וידוע אותי באר מה היא הידיעה ההיא ואמר שידע כי אני י"י עושה חסד וגו'. אמרו כי אני י"י הורה שישיג מציאותו המחויבת כמו שבאר הרב המורה שזה השם המפורש מורה על אמתת הוייתו. ואמרו עושה חסד משפט וצדקה בארץ הורה שידע וישיג דרכיו עם ברואיו בארץ והדרכים ההם הם המודיעים אותו ומי שמשיג זה יתנהג בדרכיו אלה שחפץ השם בהם להעמיד הארץ והוא שאמר כי באלה חפצתי. וכתב הרב המורה ואמר בחסד משפט וצדקה חפצתי נאם י"י רוצה בו שכונתי שיצא מלפני חסד ומשפט וצדקה בארץ זהו לשונו בסוף ספרו ושם הקדים מה שנאמר בבראשית רבה חפצי וחפציך לא ישוו בה ובארו הם חפצי אלו מצות ומעשים טובים ונראה שמזה הפסוק הוציאוהו מאמרו כי באלה חפצתי כמו שפרשו הרב המורה אם כן אמרם ז"ל אלא כי אם בזאת יתהלל המתהלל וגו' רוצים בו ששלמות האדם הוא בהשכילו השכל האמתי ובידיעת השם כפי השגת ידיעת האדם בו ובהשגתו עד שילך בדרכיו מתוך ידיעתו ולא בהליכה ההיא היא השלמות רק בהשגתו השם ודרכיו ולכתו בדרכיו היא ראיה על דעתו אותו. וכפי זה הענין אמר הלא היא הדעת אותי. הנה התבאר שחפץ השם בתורה הוא בזה המין מן המצוה לא בצומות וכיוצא בם והוא שרצה באמרו צמתוני אני וגו'. וגם כל הענין הנזכר שם ורוצה בו שאין חפצי ורצוני הראשון בצום לפי שאינו ממשלימי האיש ואינו על דרך האכילה והשתיה שהוא לצורך החלפת הדברים המותכים בגוף האדם וכמו כן הצום הוא שיתקן האדם את אשר עות בסורו מדרך הישרה והוא שאמר צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה וגו'. רוצה בו ולואי שיהיו לששון ולשמחה ולמועדים טובים ובלבד שתאהבו את האמת והשלום.
וכבר באר הרב רבינו כי האמת יבא על המעלות השכליות מפני שהן אמתיות לא ישתנו והשלום יבא על המעלות המדות אשר בהם יהיה השלום בעולם זהו לשונו. והראוי לומר בו לפי פירושו הטוב שמעלות המדות נקראות שלום לפי שהן שלות הנפש ובריאותה כמו שיצר הרע בפחיתות המדות יקרא חלי וכמו שהחולה צריך לקבל המשקים והמרקחות לשוב לבריאותו כן חולי הנפשות והם החטאים צריכים לרפואות התשובה עם המעשים הטובים כמו שנאמר ושב ורפא לו ולא שק ולא תענית גורמים אלא תשובה ומעשים גורמין שלא נאמר באנשי נינוה וירא את שקם ואת תעניתם אלא וירא את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. ואל יתיאש החוטא ויאמר ומה תועיל לי התשובה וכבר חטאתי מאד ולא אוכל לעלות למושב הצדיקים שהרי באה הקבלה האמתית מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינן עומדים. וזה לפי שהשב מכריח טבעו ונלחם ביצרו לכבוד יוצרו וזה הדעת מפורסם בין האומות. והנביא יחזקאל אמר בבאור שהשב מדרכו הרעה אפילו היה רשע גמור יזכה לחיים גמורים. הוא שכתוב ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעשה משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה. והמחיה נפשו הוא שזוכה לחיי העולם הבא. ואל יאמר החוטא המתמיד על חטאו זמן רב איך אוכל לשוב אל י"י ואני כמה שנים הלכתי הלוך ורחוק ממנו ורב הדרך ביני ובינו לא כן כי קרוב השם לכל אשר יקראוהו באמת ובלבד שיהרוס הקיר המבדיל שהוא העון כמו שאמר על הרשעים המחזיקים ברשעם עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלהיכם ובשובם יאמר אם תשוב ישראל נאום ד' אלי תשוב רוצה בו כי מיד שתשוב אתה דבק בי. וכשם שאין תפלתם נשמעת בעודם ברשעם אבל תפלתם תועבה כמו שאמר גם כי תרבו תפלה אינני שומע כן בשובם נשמעת מיד כמו שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע. ואל יאמר השב די לי אם אזהר מהיום מן העונות הגדולים לא כן כי אין התשובה נשלמת בזה אבל צריך שיעזוב כל מדה פחותה כרוב מאכל ורב משתה ורדיפת תענוגי הגוף ורבויי הממון ורב הדבור והשחוק וכל היתרונות שהם דרכי הרשע כמו שאמר ובטן רשעים תחסר שהוא רמז על בקשת היתרונות. ודרך תשובה זו בקש הנביא באמרו יעזוב רשע דרכו והוא שיעזוב כל המדות הפחותות וישיג המדות החשובות הנקראות שלום. וכן צריך שיעזוב כל אמונה פחותה ואפילו המחשבה והרהור עליה והוא שבקש באמרו ואיש און מחשבותיו ובזה ישיג המעלות השכליות הנקראות אמת. ועל ענין זה צוה הנביא גם כן ואמר והאמת והשלום אהבו כמו שפירש הרב רבינו ז"ל.
וכמו כן פירש מה שאמר התנא על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת והשלום ואמר שהדין הוא הנהגת המדינה ביושר והאמת הוא המעלות השכליות והשלום מעלות המדות. ואני תמה אם זה התנא בא ללמדנו זה מעתה והלא זה בעצמו אמר שמעון הצדיק בראש הפרק ההוא ועוד אחר שהשלום בא לכלול מעלות המדות הלא בא בכלל ההוא הדין שהוא הנהגת המדינה ביושר ולא היה צריך לזכרו ועוד כי לפי הפירש הזה היה מקצר זה התנא במצות השומרות האמונה הן שכלל אותן שמעון הצדיק בעבודה. ולפיכך נראה אצלי שזה התנא פרט התורה המדינית השוה לכל ועל קיום העולם הזה ומשיבתו על הסדר דבר ואמר שהוא צריך לשלשה דברים האחד שיהיו דינים מונחים וידועים ביניהם על כל עסקיהם כי בזה תסור המחלוקת והקטטה וידע האדם מה הוא לו ומה הוא לזולתו. השני האמת רוצה בו דברי אמת כי זה צריך בכל דברי האדם הן בדברי העולם שלא יהתל איש ברעהו הן בדברי משא ומתן וזה צריך לכל בעלי משא ומתן ולאחים ולשותפים ולכל בעלי ריב ולעדים ולדיינין.
השלישי השלום רוצה בו שצריך לרדוף השלום בכל דרכי האדם וגם כי יצטרך לשנות בדבורו גם בענין הדין אין ראוי להעמיד דבריהם על דין תורה כי זה מביא לידי קטטות רבות וקנאות כמו שאמרו לא חרבה ירושלם אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה לפי שהתורה לא לא נתנה דבריה לשיעורין לפי איש ואיש או לפי זמן וזמן. ולפיכך ראוי לכל אחד לפי הזמן ולפי הענין להתנהג ולעשות לפנים משורת הדין וכל אחד ואחד יעשה חסד את רעהו. והוא שהזהירו ז"ל על הפשרה ואפילו לאחר שידע הדין להיכן הדין נוטה הכל כפי מה שיראה לדיין לסלק ביניהם קטטה ותחרות. ועל שלשה דברים הנזכרים בא הכתוב ואמר אמת ומשפט שפטו בשעריהם. ורבותינו ז"ל אמרו אי זהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זו פשרה וזה כלו לפי שהשלום קיום הבית וקיום המין האנושי שהוא מדיני בטבע ואין קיום למדינה כי אם עם השלום ואפשר שזה רצה באמרו והאמת והשלום אהבו וכבר הקדים לו ואמר משפט אמת שפוטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו. ועל זה סמך ואמר לאהוב האמת והשלום כי כמו שחרבה ירושלים על שהעמידו דבריהם על דין תורה ועל שנאת חנם כן עתידה שתבנה מתוך האהבה והשלום כי בשלומם ישאלו שלומה והיה לה שלום כמו שאמר שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך ועוד כתוב וכל בניך למודי י"י ורב שלום בניך יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך.