מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי
חומש במדבר · פרשת במדבר
וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את י"י.
ידוע ומפורסם לכל יודעי דת שדברי התורה ושאר דברי הנביאים נאמרים כלשון בני אדם כדי שישיגו השומעים והרואים אותם מתוך המשל הדברים ההם הכונה בענין וכאשר כון הושע הנביא לבשר את ישראל כי עוד ישוב כבתחלה סגולה לשם מכל העמים בהחזיקו בתורתו ובאמונתו כראוי בשרו בלשון אירוסין לפי שהאירוסין בין בני אדם קנין חזק מיחד הארוסה לארוס ומרחיקה מכל אדם זולתו. ובא המשל בכנסת ישראל בליקוחי האשה לפי שידוע שהדבקות הקרוב והחשק המתמיד בשנים נמצא באיש ואשתו מבני אדם נמשך לספור התורה התמימה שהאשה נבראת מעצם האדם מה שלא היה כן בשאר בעלי חיים. על כן נאמר בו והיו לבשר אחד ואם הם שני גופות אמנם לרוב הצטרכותם זה אל זה ישובו כגוף אחד כי הדבקות שהוא להם הוא מבלי הבדל וידוע כי האשה נבראה לעבודת האדם ואל אישה בלבד תשוקתה והוא ימשול בה להנהיגה על פיו וכאשר תתנהג כראוי ולא יביטו עיניה זולתו ילוה אישה אליה.
ועל דרך זה נאמר במשל מתן תורה שהקב"ה אירס בת יעקב רוצה בו קהלת יעקב שנקראת בדברי רבותינו ז"ל כנסת ישראל ולרמוז על חמשה חומשי תורה אמרו שאירסה בחמש טבעות לפי שידוע שנהגו על הרוב לארס בטבעת לפי שהטבעת עדי היד והוא סובב מקיף באצבע מבלי הבדל בדרך שאינו נופל מן האצבע ולא דוחק אותו אבל הולמו וכן ראוי לאשה שתדמה בנפשה שבעלה הוא עדיה ויראתו תקיף בה מכל צד בדרך שלא ילחצנה גם היא לא תצא מתחת ממשלתו רגע אחד. וכן התורה נתנה לכנסת ישראל על דרך זה להיות כבוד השם לעדי קדושה עליה ולהזכירה בכל מעשיה כי השם יחד אותה מכל העמים.
ולפי שהתורה כוללת כל מדות טובות שהם קודמות בזמן לידיעת האמונה ואשר הם סבות חזקות לקיומה והמדות הטובות נכללות בצדק ומשפט וחסד ורחמים נאמר במשל הנזכר שכל טבעת וטבעת היא מארבעה פרקים וזה יצא להם מפסוק זה. ונאמר כי הנביא הזכיר שלשה אירוסין לרמוז על הגאולה השלישית. ואמרו וארשתיך לי לעולם בא להבטיחה שאירוסין אלו יהיו חזקים וקיימים ולא כשאר אירוסין שיהיו אחריהם גירושין לזנותה תחת בעלה כמו שאמר הנביא ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה. וכמו שזנוניה היו סבה לגירושיה כן הסרת הזנונים והתשובה עליהם תהיינה סבה להשיבה אל בעלה ויתן לה לב חדש ורוח חדשה יתן בקרבה בדרך שתבחר הטוב לעולם. והוא שאמר וארשתיך לי לעולם וסבת זה התנהגה בכל מדות טובות והוא שאמר וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. והצדק נאמר בלשוננו על יושר ואמת בדבור או במעשה כי כך בא בתורה צדק צדק תרדוף והזהירו רבותינו ז"ל וביארו שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק כי זה צריך לאדם בתחלת גדולו ללמד לשונו לדבר אמת ויושר ולהסיר ממנו עקשות פה בהיותו נזהר מאד מדבר שקר. וכן צריך שיזהר במלאכתו ומשאו ומתנו שלא יעשה עולה לא בדרך חסרון ולא בדרך יתרון כמו שבא בכתוב אבן שלימה וצדק יהי' לך למען יאריכון ימיך והארכת ימים והברכה הגמורה לא תמצא זולת זה כי השם אמת והאמת מתעבת ושונאה השקר כי כן ישנאו וירחקו הפכים זה את זה. והוא שאמר כי תועבת י"י אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול. ולא על המשקל והמדה בלבד הקפידה התורה אלא על כל מעשה האדם שלא ימצא בהם עול כי האלהים עשה את האדם ישר ולפיכך אמר כל עושה עול אבל צריך שירדוף צדק בכל והוא שאמר וארשתיך לי בצדק.
והוסיף ואמר ובמשפט ולשון משפט נופל על בחינה בין שני דברים לבחור הטוב מהם אם על דרך זכוי או על דרך חיוב או זולת זה והוא נופל על עניני האדם בעצמו כמו שאמר מכלכל דבריו במשפט אמנם על הרוב בא בעניני זולתו כאמרו ושפטו את העם בכל עת. והמדה הזאת צריכה מאד לקיום מן האדם המדיני כי אין קיום בלעדיו ולפי ענין זה היו נקראים המנהיגים הראשונים שופטים ונקרא השם יתברך שופט כל הארץ עושה משפט.
עוד הוסיף הנביא ואמר ובחסד וחסד יאמר על הפלגת הטוב ועושה טוב לאחרים לא לדבר שיגיע לו מהם ולא לתקות גמול מהם יקרא חסיד ולפי זה הענין נאמר שהשם עושה חסד בארץ ונקרא חסיד כי בבחינה אצל כל הברואים והנעשים נמצא חסיד בעשותו אותם אמנם בבחינה אצל עצמו נקרא צדיק כי הוא אמת ודרכיו צדק ואמת והוא שאמר צדיק ד' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו ומה שאמר הכתוב ולך י"י חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו רצה בו שדבר זה נמצא בדרכי השם לא בדרכי זולתו לפי שמעשה האיש כבר נתחייב בו לעושהו אם כן גמול המעשה ההוא הוא חסד גמור.
ולפיכך ראוי לכל אדם להתנהג בדרך זה כי הוא דרך מדרכי השם והוא צריך גדול לקיום מן האדם כי בדרך הזה ייטיבו הגדולים לקטנים והעשירים לעניים. עוד הוסיף הנביא ואמר וברחמים לפי שהאדם צריך שיעשה משפט וחסד בדרך רחמים ר"ל בהתעוררות הטבע לעשות הטוב לפי היותו טוב לא לקנות לו שם או להתגאות על שכיניו וכשיעשה החסד בדרך זה יתמיד בו לעולם וכן כשיעשה משפט לא יעשנו לבקשת עונש ולנקמה מהאיש הנענש כי זה נמשך למדת אכזריות אמנם יתעורר במשפט ההוא לרחם על שאר הברואים הטובים בהוסר הרעים כמו שבא בתורה ובערת הרע מקרבך וכל העם ישמעו ויראו.
ובארבעה דרכים אלו ישלימו דרכי האדם המדיני שהם סבות לקיום האמונה כפי דעת התורה האמיתית שהודיעה שיש אלוה אחד על כל העולם והוא אלהינו ושופטינו ומנהיגנו. ולולי הדרכים הטובים הקודמים לא יהי' קיום לאמונה כמו שאמרו ז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכו':
ולפיכך צריך להחזיק במעשים המדינים ולעשות המעשים המכוונים להחזיק האמונה ולקיימה בתלמוד תורה וקרית שמע ותפלה וציצית ותפילין ומזוזה וכיוצא בם. ומהחלק הזה שביתת שבתות ומועדים הנקראים ימים טובים. ונאמר כי שם יום טוב יש בו הערה על כונת היום שהוא כדי לשמוח בו בתפלה ובהודאה ובשמוע כל העם דברי תורה והמצוה שאי אפשר זה בלא בטול מלאכה לא עם העסק במלאכה או בזולתה ושם יום טוב רוצה בו שלם ומתוקן משאר הימים כמו שבא טוב על כל דבר שלם במעשה בראשית לא שנקרא כן על השמחה והמשתה בלבד כי אעפ"י שזה טוב מצד הכונה השנית כדי למנוע המשתה ורב השמחה בשאר הימים וכדי שתהיה המניעה על דרך בינונית לא על זה בלבד ראוי להקרא טוב רק על השלמות בכונה הראשונה והיא השמחה בשם כמו שאמר נגילה ונשמחה בו. וזה צריך לבטל מלאכה להמצא הפנאי וראיה לדבר זה מה שבא במגלת אסתר שמחה ומשתה ויום טוב הנה אחר שהזכיר משתה ושמחה הזכיר יום טוב ובא בדבריהם ז"ל שמחה ומשתה קבילו עליהו יום טוב לא קבילו עליהו.
וכן תרגם אנקלוס ממחרת השבת מבתר יומא טבא כל זה ראיה שעל השביתה ממלאכה נקרא יום טוב מצד הכונה הראשונה ומתוך קיום מצות אלו ר"ל הלכות יום טוב תתקיים האמונה הראויה להאמין בשם כפי מה שבא בתורה דרך נבואה והוא האמת היציב הקיים כי זה השם מורה על זה מגזרת אמן וכן כתוב אל אמונה והוא כאלו אמר וארשתיך לי באמת כלומר בידיעת האמתיות והוא העיקר הגדול לזכות בה לחיי העולם הבא כמו שאמר וצדיק באמונתו יחיה כי אין מציאות לאהבת השם זולת האמונה והוא שהוסיף ואמר וארשתיך לי באמונה.
וידוע שהארוסה רבת החשק והיא משגחת מן החלונות מציצה מן החרכים לראות את ארוסתה וכן הארוס הולך בדרך זה ומתוך החשק ההוא ידבקו זה בזה והיו לבשר אחד בדעתם זה את זה ובהרגיש כל אחד מהם באהבת האחר וכן כנסת ישראל מתוך החזיקה כשני חלקי התורה הנזכרים תתעורר ותלמוד דבר מתוך דבר עד שתדבק בשם והיתה לו לאשה בדעתה אותו כפי השגת ידיעת אדם הוא שחתם הנביא דברו הטוב וידעת את י"י. וכבר קדם לנביא הפך זה באמרו והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן. והיא היתה סבה הרעה לסור מאחרי י"י לפי רוע מחשבתם בממשלת הכוכבים שהם היו מיחסים הממשלה כלה לצבא השמים כמו שבא בירמיהו ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים חסרנו כל והוא הדבר שנבא עליו משה רבינו ע"ה ויעד עליו כל הרעות באמרו ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח אשר חלק י"י אלהיך אותם לכל העמים כי לפי הממשלה הנראית להם היא התעיה הגדולה ליחס הממשלה והגדולה להם ולפיכך היו עושים האשרות והבעלים לצבא השמים לפי שלא היו משיגים שכל הוה ונפסד בעולם ההויה וההפסד יבא מאתו והוא שהזכיר הנביא על סבת העונות שהבדילו ביניהם ובין אלהיהם להגלותם מעל אדמתם ואמר והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל וכשם שהודיע הנביא שסבת הגלות הוא בהעדר הידיעה כן הבטיח על הישועה והודיע שסבתה השגת הידיעה באמרו וידעת את י"י ובאר זה ואמר והיה ביום ההוא נאום י"י אענה את השמים וגו' רצה בו כי בעת הישועה יודע להם כי אני העונה לכל דבר קריאתם וזה דבר נפלא בדברי הנביאים שיערבו חכמות רבות בדברי הנבואות שהם מתנבאים על העתיד כמו שתראה בנבואת יחזקאל שהודיע בה מעשה מרכבה לפי טבע הדברים הנראים במראה ולפי גזרת שמות הדברים ההם.
וראה והתבונן כי הנביא יחזקאל רמז על דבר מופלא בראש דברו ובסופו בשם הנהר ובשם העיר ומשם לקח הרב רבינו משה לשון שם באמרו בראש ספרו יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון.
ונשוב לענינינו ונאמר שהנביאים היו רואים דברי חכמה נפלאים בתוך מראות העתידות לפי שלמות השפע האלהי היורד על השכל האנושי וזה נמשך למה שאמרו ז"ל על דבר החכם שאמר שמעו כי נגידים אדבר כל דבור ודבור שיוצא מפי הקב"ה עושין לו שני כתרים והוא הנאות כמה שאמר נעים זמירות אחת דבר אלהים שתים זו שמענו עד שתמצא זה הענין נמשך בכל כי כשישלים זה השפע את האדם עד שיתעורר ללמד אחרים ולחבר ספר יהיו דבריו בדרך שתי תועלות כי לפי דבקותו בחומר יהיה הנגלה ממנו תועלת החומר במדות האדם בהנהגת המדינה בעמידת האיש ובקיום המין. ולפי ההוד הנאצל מלמעלה יהיה הנסתר תועלת הצורה בענין בקשת חכמה והשגתה. וכשהשפע הזה משלים את האדם עד שינבא יראה מהנגלה ידיעת העתיד בענין החומר גם כן ויראה מהנסתר דבר חכמה בלא ספק ופעמים יראה להם דבר אחד או ענין שיורה על דבר והפכו לפי גזרת השם ולפי טבע הענין הנראה. וענין הנזכר ימשך אף במציאות מה שאירע לאיש אחר או לעם אחר אשר עליו השגחת השם והוא שהיו דורשים דורשי רשומות על המעשים שארעו לעם במדבר באמרם על וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים אין מים אלא תורה וכיוצא בזה.
ולפי ענין זה צריך שילקח דבר הרב המורה בקרא בני אדם קין והבל שלא תתקיים המציאות רק לשת וכיוצא בזה ולפי זה הענין גם כן אני כותב בחבורי זה מה שאני כותב על ספורי המעשים שארעו במעשה ההוא הנזכר ובשמות קין והבל ושת וכיוצא בזה. ולפי הענין הנזכר בשלמות הנבואה ראה הושע הנביא והתעורר להעיר אחרים בידיעת השם בתוך נבואתו על העתידות כמו שנזכר באמרו והי' ביום ההוא אענה וגומר. והוסיף עוד ביאור פרטי להודיע שהכל מאתו על ידי אמצעיים ואמר אני אענה את השמים והם יענו את הארץ ר"ל כי בכחו יתנועעו הגלגלים ובדברי יעשו כל מעשיהם וזהו המענה הנאות לשם ולשמים. ואפשר שהמלה הזאת באה בדרך הרמז שבא במלת חובלים כי לפי קריאתו הישרה רמז על ענין אחר והוא שבאר שם זכריה הנביא ואמר ואכחיד את שלשת הרועים. ולפי קריאתו בהפוך האותיות רמז על ענין אחר ושניהם נמשכים להוראה אחת והוא אמרו וגם נפשם בחלה בי. וכבר הזכיר זה הענין הרב המורה ולפי עומק הענין הזה תרגם יונתן מלות רבות בנבואות גם בנבואת זה הנביא כמו שנזכיר קצתה. וזה לפי שדרך לשון הקדש שיתחלפו בו אותיות בשמוש הלשון כמו שבא בדברי נעים זמירות כי בשירת ספר תלים כתב ויחרגו ממסגרותיהם ובספר שמואל כתב במקומו ויחגרו ממסגרותם. וכן באה טית נצטדק והצטידנו שבאה במקום הא התפעל והיה ראוי להקדימה לצדי וכן הנביא הזה כתב בני עלוה במקום בני עולה גם משה רבינו ע' גלה לנו זה הענין בשמוש השמות בהראותם בשנוי אותיות ובקצת גזרת מלה כי אמר קין על כי קניתי איש את י"י ונח על כי זה ינחמנו.
ונאמר כי מלת אענה גם כן באה לרמוז כפי קריאתה הישרה שהשם עונה לכל נענה כי במענהו ובדברו שהוא רצונו יעשה רצון יראיו ולפי קריאתה בהפוך אותיות תורה שהוה מניע לא מתנועע והוא שאמר אענה נאם י"י ואמר אחר זה שהוא מניע הגלגלים אשר לתנועתם השתלשלו כל התנועות ובתנועה ההיא התאמת מציאות האחד והיותו לא גוף ולא כח בגוף כמו שהזכיר הרב המורה בשש ועשרים הקדמות שהקדים אריסטוטליס לזה וכן כתב הרב המורה ובתנועת הגלגל יתערבו היסודות ובאור ובחשך ישתנו מזגיהם ותחלת המזיגות שיתחדש מהם שני האדים שהם תחלת סבות אותות השמים אשר המטר מהם והם גם כן סבת המחצבים ואחר כן הרכבת הצמחים ואחר הצמחים בעלי חיים וההרכבה האחרונה הוא האדם זה לשון הרב המורה והקרוב אצלי שעל כל זה העיד הנביא שראה תוך נבואתו על הדרך הנזכר כי אמרו והם יענו את הארץ רצה בו שבתנועתם יתערבו היסודות כי הארץ שם כולל לארבעה יסודות כמו שאמר הרב המורה.
וראה והתבונן אמרו והארץ תענה ולא אמר והיא תענה כדרך שאר הנזכרים שם וזה לפי שהארץ שם משותף והארץ השני בא על יסוד העפר התחתון לבדו ובו רמז על המחצבים כדרך שרמז משה רבינו ע"ה באמרו ותראה היבשה וסמך לו ויקרא אלהים ליבשה ארץ ויחד ליום ההוא הצמחים ואמר תדשא הארץ דשא וגומר ובשם ההוא בעצמו רמז הנביא הושע באמרו והם יענו את יזרעאל ומה שהזכיר את הדגן ואת התירוש ואת היצהר נמשך לענין הנבואה כי בהם חיי האדם וכבר קדם שם דבר הכופרים בממשלת השם שהיו אומרים על צבא השמים נותני לחמי ומימי והוא שאמר על זה והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש וגומר ולפי ענין החכמה רמז בהם על שאר היסודות המתערבים עם העפר בהווית הנמצאים ולא הזכיר אותם בביאור בשאר המורכבים לפני רבים נזכיר מהם שלשה. האחד מפני שאין הצורך בהם לחיי האדם כמו שהוא הצורך בצמחים והשני מפני שאינם נמצאים כחומר האדם בצמחים כי חומר האדם נזון וצומח יום יום והשלישי כי הוית המוצאים אינה נראית כהוית שאר המורכבים והדבר שאינו נגלה לכל יסתירוהו הנביאים להיותו דעת זר מן ההמון כמו שהסתיר גם כן משה רבינו ע"ה הוית אוצר המטר והוית המלאכים שרמז עליהם באמרו בראשית ברא אלהים כמו שקדם לנו כי כן נראה במאמר רז"ל באמרם בראשית נמי מאמר הוא ונמשך לזה הנביא באמרם אענה נאם י"י ובאה מלת נאם במקום מלת בראשית ויבא גם כן הפסוק ההוא כלו כשתדקדק בפסוק הראשון ממעשה בראשית ובפסוק השני רמז על אוצר המטר ועל הוית הצמחים ואחר כן רמז על בעלי חיים ועל האדם ורמז בו כי השלש הרכבות הן באדם וסבת שלמות האדם הוא כפחומרו זך ונאות לקבל השפע האלהי. ואז יתיחס החומר העפרי הוא הצומח אל השם כי הוא המוליד והמצמיח לאביהם ילדי זנונים ואז תקרא החיונית רוחמה והחלק השכלי עמו והוא שאמר וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה.
וסבת זה מה שחתם בדברו ומה שפתח בו כי בפתיחתו אמר וידעת את י"י ובחתימתו אמר והוא יאמר אלהי וזה הענין כלו כפי צד החכמה שבא בענין הנבואה על העתיד לפי שבזמן ההוא תמלא הארץ דעה את י"י. ולפי חשיבות הדור ההוא ימצאו השלמים ויתיחס המציאות אל השם כדרך חשק הארוסה להגלות טוב המציאות אבל כל זמן שישראל חוטאים יתיחס ההפך להגלות הרע במציאות לאשה וילדי זנונים כמו שפתח בו הנביא בהתנבאו על עון העם ועל גלותו.
וכבר העיר יונתן ע"ה בתרגומו על השמות ההם כלם כפי הענין הנבואה ומתוך הערתו יודע גם כן הראתם לפי צד החכמה הבא בכלל הנבואה כי הוא תרגם קח לך אשת זנונים וילדי זנונים אזל איתנבי על יתבי קרתא טעותא דאינון מוספין למחטי,
התבונן היטב בדבר השלם הזה ובכל הנמשך לו בנבואה זו כי הוא נפלא להבין בו סודות הנבואה שבאו בדברי הנביא הזה ובדברי שאר הנביאים כמו שיראה להמון שהנביאים היו עושים המעשים שנראה שבאה להם המצוה לעשותם גם אותם שהם עון וגנאי לכל אדם ויראה לקצת חכמי ישראל שהם מעשי נבואה והוא שהיה נראה להם לנביאים שהם היו עושים המעשים ההם ולא זו הדרך ולא זו העיר אבל הוא כמו שהעיר עליו יונתן בשתוף השמות ותרגם קח לך איתנבי כי שם קיחה יפול על הדבור בנבואה או בחכמה או בתפלה והכלל בכל דבר חזק יבא הלמוד דרך קנין מקניני האדם ולפיכך נקראה החכמה לקח כמו שאמר החכם כי לקח טוב נתתי לכם. ואמר ישמע חכם ויוסיף לקח. ועוד אמר לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו יוסיף לקח. והוא כאלו אמר יוסיף דבור טוב כי הוא נמשך אל מחשבת החכם ואדון הנביאים הוציא השם הזה במקום דבור באמרו יערף כמטר לקחי ויגיד עליו ריעו תזל כטל אמרתי.
ואפשר שנמשך לענין זה ויקח קרח וגו' כי לפי השיגם החכמה העיונית מלאם לבם לאמר כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם י"י וגו' וכן מצאנו השם הזה נופל על דברי תפלה ותשובה כמו שאמר החכם קחו עמכם דברים והוא כאלו אמר דברו לכם דברים בענין התשובה והוא גם כן נופל בענין הנבואה שיבא בכללו ענין חכמה כמו שבא בנבואת זכריה לקוח מאת הגולה וגו' כמו שהתבאר בפרשת זכור. ולפי ענין זה אמר קח לך אשת וגומר כמו שתרגמו יונתן וראיה לדבר אמרו וילדי זנונים כי הילדים לא תפול עליהם מלת קיחה כפי הנחתה הראשונה אבל הוא כענין התרגום והוא שאמר הנביא כמבאר דברו כי זנה תזנה הארץ מאחרי י"י ואחר כן אמר וילך ויקח את גמר בת דבלים ותרגם יונתן ואזל ואתנביא עליהון דאם יתובון ישתבק להון ואם לאו כמיתר עלי תנין יתרון. ותרגם זה מורה על צד אחד מצדי הנבואה הנסתרים והוא שפעמים תבא הנבואה מצד גזרת השם או מצד גזרת קצתו בענין אחד ומצד גזרת השם הנשאר בענין אחר והנמשך לזה על מינים רבים כי משם גומר הבין דאם יתובון ישתבק להון רצה בו שאם יגמר עונם יגמר הגמול העון. ולפי זה הענין נראה שתרגם אונקלוס עשו כלה שהוא אמר אעבד עמהון גמירה אם תיירין וכבר הקדמנו במקומו ביאור אחר. ואחר שאונקלוס הזכיר מלת גמירה בשם גומר הנזכר בזה נראה שנטה אל הענין הזה שתרגם יונתן ולקח שם גומר כאלו נזכר פעמים. ושם דבלים הבין ממנו ענין לפי שלש גזרות חלוקות כי מדבל הבין דאם לא ומבלים הבין כמיתר עלי תינין יתרון כאלו אמר בלים כענין אלה נובלת עליה. ועוד הבין ממנו תאנים כאלו אמר דבלים כמו שנמצא בישעיה דבלת תאנים.
וענין הראות רמז הנבואה בעלי תאנים כפי מה שנזכר עלה תאנה במעשה בראשית. וענין התרגום הנרמז הוא מופלא וטוב מאד להבין סודות הנבואה. וכן בא בהריון בלידת הבן אמרו ועבדו עובדין בישין כדרך שאמר ישעיהו תהרו השש תלדו קש ותרגמו איתעשתון לכון עממיא עשתונין דרשע עבדתון לכון עובדין בישין. וכן תרגם ושם יזרעאל מבדריא ואפשר שלקחו מגזרת קצת השם הראשון כאלו אמר יזר. אבל אמרו כי גדול יום יזרעאל תרגם ארי רב יום כנישתהון ושם לקחו מגזרת זרע כמו שאמר הנביא הזה וזרעתיה לי בארץ או אפשר שמצד פזור הזרע לקחו על ענין פחות ורע ומצד קביעתו בארץ. ומצד הטוב שהוא בו בכח לקחו על ענין חשוב וטוב. וזה דבר נמשך הרבה בדברי הנביאים והחכמים שיניחו דבר אחד על שני הפכים על האחד מצד אחד ועל השני מצד אחר. וכפי מה שכתבתי נמשך דברי יונתן ע"ה בענין הנבואה הזאת אבל מצד החכמה הנרמז בו כמו שאמרנו בהתחלת הנבואה על חלקי המורכבים בעולם השפל בדרך גנאי כפי מחשבת הרעים האומרים אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי וגו' הם שאינם משיגים שהכל מאת השם כמו שבא והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה את הדגן והתירוש והיצהר אבל מיחסים הכל לשכל הפועל לא לשם כלל והם האומרים עזב י"י את הארץ כמו שהזכיר יחזקאל ואם לא יאמרו זה בפירוש כונתם כי האלוה הפועל הוא האלוה רע לפי ההפסד הנמשך אל ההויה והם הרעים אומרים גם כן כי זנוני הארץ יוציאו הדגן והתירוש והיצהר. וזה דבר הרעים הכופרים הנקראים פטריני וזה כלו יוצא להם מרוע הבנת דברי הנביאים והחכמים שהיו מזכירין דברים בדרך משל ובלשון בני אדם כמו שהזכיר הרב המורה שאפלטון היה קורא החומר נקבה והצורה זכר והזכיר גם כן ששלמה החכם דמה החומר באשת איש זונה לפי החליפה צורה אחר צורה יום יום ולפי הענין הזה בא ענין מצד החכמה בכלל נבואה זו כי לנותן הצורות קרא הושע והוא שהזכירו פעם שנית בפסוק הראשון והפסיק בין תחלת דבר י"י בהושע ובין ויאמר י"י אל הושע.
והקרוב אצלי שהפסוק בא לרמוז על השמים שלא נזכרו שם לפי האמונה הפחותה שהיתה ברעים מהדורות ההם ובא הפסק בפסוק למבינים באור לבראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ כמו שבאר בסוף הנבואה וקרא לחומר אשת זנונים ולמיני המורכבים ממנו ילדי זנונים ולפיכך תפול עליהם קיחה כי כלם הם מקבלי צורות והוא שבאר ואמר כי זנה תזנה הארץ רצה בו החומר הראשון. ואמרו מאחרי י"י לפי שהוא כאלו הוא מאחריו לרחקו מהשפע האלהי הנאצל מהודו וקראו גומר בת דבלים לפי הכליה הנמשכת בהיות דור הולך ודור בא ואמר בת דבלים לפי שהארץ כלה מורכבת מארבעה הבלים הכלים. ותהיה אות הדלת סימן. ואפשר שלפי ענין זה פתח קהלת בהבל הבלים.
ואחר שהזכיר הנביא החומר הראשון וכלל בו הרכבת הנמצאים על הדרך הנזכר הזכיר הרכבת הצמחים וקרא לו יזרעאל בשם אשר כנהו האדון הראשון לנביאים עשב מזריע זרע. וכבר הזכרנו פנים רבים לשם הזה בפרשת שופטים ושוטרים שרמז בו על ענין הכליה שבו הנראה רע לבני אדם וידוע למבינים כי הוא סבת ההויה ועל זה רמז מצד החכמה באמרו ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא כי כן מצאנו מקום שיפול העץ שם יהוא. והנביא רמז מצד החכמה בפסוק הזה על מחשבת הרעים בהפסד ההויה הנגלה ובפסוק הדבק אליו כי ההפסד ההוא הוא ההויה. ואחר זה בא לרמוז על הרכבת חומר בעלי חיים וקראה בת לפי בחינתה אצל הרכבת החומר החי המדבר לפי שחומר האדם הקרוב הוא חומר שאר בעלי חיים הקרוב כמו שהזכיר הרב המורה והוא נמצא ג"כ באדם. ולפי דעת הרעים תקרא לא רוחמה כי כן יקראו גם הם לא עמי לפי שהחלק החיוני והחלק האנושי אשר באנשים ההם אין חפץ השם בהם והוא שאמר כי לא אוסיף עוד ארחם ואמר ואנכי לא אהיה להם.
אמנם לפי בחינת המון הרב ממנו שאי אפשר שלא ימצא המבוקש במין ההוא והוא האדם השלם אמר והיה מספר בני ישראל וגומר יאמר להם בני אל חי וזה כלו נמשך אפילו לפי הדור הרע אמנם לעתיד לפי הדור הטוב ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי. ואתם בני אם תפקחו עיניכם להביט אל המראה הזאת תראו השלש לידות באדם עצמו כי כן ימצא בו הכח הנזון הוא הצומח המזריע והכח המרגיש הוא הנפש החיה אשר לא רוחמה מצד אחד ומצד אחר רוחמה והכח השכלי והוא צורת האדם. וכשיאמר אלהי אז יקרא עמי וכאשר תוסיפו בני להביט אל היכל הקדש תמצאו בצורת האדם עצמה השלש כאשר נמצאו לאדם קין והבל ושת כמו שנזכר בפרשת ויהיו חיי שרה. וכבר העירותי אתכם כי גם ספור המציאות יבא מצד החכמה גם כן וכאשר נזכר על קין שמו יתברך באמרו קניתי איש את י"י כי הוא המתמיד במין כן נזכר הנה בקריאת שמו יזרעאל וכבר נזכר בשם הבל ושת מה שנזכר ומשם תבינו.
וכפי השלש לידות שנזכרו הנה הזכיר גם כן ישעיה הנביא עמנו אל ומהר שלל חש בז ופלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום. ואל יבהילכם השם לא בנבואה הזאת ולא בזולתה כי רבים אשר המית לפי שלא ידעו דרך י"י ללכת בתורתו ולהבין סודותיה כמו שהעיר על ענין זה דניאל ואמר כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ יתבררו ויתלבנו ויצרפו פו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו. והנכון שהבירור והלבון והצירוף נאמרו על הדברים כי כן צריכים דרישה אחר דרישה פעמים רבות שכל אחת מהם טובה בעצמה ואם רמז לאנשים הוא נאמר גם כן לפי ענין זה כי כחות השכל צריכים לפי שתופס אל החומר לצירוף וללבון ולבירור כמו שאמר החכם מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו ואמר מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות י"י רוצה בו וצורף לבות י"י כי הכל מאתו כמו שאמר ומי"י אשה משכלת ואמר ירמיה הנני צורפם ובחנתים. ואחר שהוא כן אין ספק שדברי הנבואה שהם נמשכים למעלת השכל האנושי העליונה אין ראוי שילקחו כפשוטיהם רק שיחקרו חקירות רבות וכל עת שימצא האדם בו נסתר ייטב המובן ממנו מאשר לפניו כפי מה שהעירותי על נבואת הושע.
וכן נאמר בנבואת ישעיה כי אע"פ שהיא נאמרת על עניני הדורות שהתנבא עליהם כמו שפרשו המפרשים צד החכמה לא יבצר מהם ובשני הענינים צריך לדעת והוא דבר פשוט לכל יודע ספר כי השמות אינם להורות על עצם הנקראים בהם רק על סבתה הראשונה. הלא תראה שמשה רבינו ע"ה קרא שם המזבח י"י נסי ואין פתי בעולם שיחשוב שהשם המיוחד לו ית' יאות לאחר זולתו אבל להזכיר הנס שבא במקום ההוא מאת השם קרא המזבח אשר בנה לפניו י"י נסי רוצה בו שהעם ידע ויאמר שמאת השם היה נסו. וכמהו קריאת גדעון למזבח י"י שלום מפני שאמר לו מלאך השם שלום לך אל תירא ולהזכיר הענין ההוא קרא למזבח בשם ההוא. וכפי הענין הזה שאין בו ספק בשני המקומות הנזכרים באו שאר השמות הנאמרים בדברי הנביאים וענין הנבואה על הדורות ההם כבר הזכירוהו המפרשים ונצרך יונתן לתרגם לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב עד דלא ידע לרחקא בישא וגו'. לפי שסמך לו הנביא כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב וגו'.
וצריך להתבונן איך יהיה אות על עזיבת האדמה אכלו חמאה ודבש. והנכון לומר בו כי האות הוא למה שבא בסוף הענין והי' ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן והי' מרוב עשות חלב יאכל חמאה כי חמאה ודבש יאכל כל הנותר בקרב הארץ ותרגמו יונתן ויהי מסגי טוב משח יתפרנסון כל צדיקיא דישתארון בגו ארעא. ולקח המתרגם עשות כאלו הוא דגוש בדרך כי מיץ חלב יוצא חמאה.
והנביא ביאר על אמרו יאכל חמאה כי חמאה ודבש יאכל וזה בלא ספק לענין הערה על המשל כלו כאשר הוא גם כן הערה בלא ספק אמרו תעזב האדמה נמשך לאות והוא ביאור בלא ספק בא להודיע מי העלמה ומי הבן כמו שבאר בבן האחר ובנביאה היולדת מה שהקדים לו ואמר י"י אלי קח לך גליון גדול וכתוב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז ולא בא שם ואקח את הגליון ואכתוב עליו רק ואעידה לי עדים נאמנים וגו' ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן ואחר כן צוהו השם לקרוא שמו מהר שלל חש בז. וכמו כן הקדים הנביא לאמר ילד יולד לנו וגו' העם ההולכים בחשך ראו אור גדול יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם וכבר העיר הרב המורה על הפסוק הזה בחתימת ספרו להיותו תכלית השלמות ואתם בני ידעתם כי התורה נמשלה לדבש וחלב כאמרו דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמותיך כריח לבנון.
ולפי הענין הזה תמשך הנבואה ההיא וקרוב היא למבין לבאר ענין הנבואה ההיא מצד החכמה ולהוציאו מכח דברי במה שכתבתי במקום הזה ובזולתו ואין ראוי להקל באחת מן הנבואות לפי הענין הזה כי מעיקר האמונה לסמוך במה שהבטיחוהו הנביאים על העתיד כמו שהבטיח הושע הנביא באמרו וארשתיך לי לעולם וגו' וזאת ההבטחה שהבטיחנו הנביא אף על פי שעונינו הבדילו בינינו לבין אלהינו אינה רחוקה ממנו כי כשתחפוץ האהבה קרוב הדבר מאד יותר ויותר מאשר היה בעת עלותינו ממצרים שהיינו בלא תורה. ואין להתיאש מהגאולה לפי מיעוט בני עמנו כי לא בחר בנו השם מראש מר ובנו כי אנו היינו המעט מכל העמים כאשר העירה התורה ועל דרך זה הם הטובים לעולם גם הנביא אמר ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה
ואתה רואה בפרשת הזאת במספר הפקודים ששבט לוי הנבחר היה מועט מכל שבט ולא עלה מספרם לשנים ועשרים אלף ואף על פי שפקודיהם היו מבן חדש ומעלה והיה בהם שבט משבעים אלף ושבט מששים אלף ופקודיהם היו מבין עשרים שנה ומעלה. וזו ראיה גדולה שאין אהבת השם נראית ברב עם ולא ברבוים גם כן נצחו יוצאי מצרים את אויביהם ולא בחרב ולא בחנית כבשו הארצות אבל הכל היה על דרך מופתים וכן בעלותם מבבל לא היה שם רק רצון השם שהעיר רוח כורש ורוח העם. וכן יהיה לעתיד והוא שהקדים הנביא ואמר לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר ודברתי על לבה ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים.
ואמרו והולכתיה המדבר לפי שידוע שמי שגדל עם הרעים יטה אל טבעם ומנהגם והוא נמנע שישיגו שלמות אנושי עם זה וכן הוא נמנע שיצא פתאום ממדה אל מדה בהפך. ולפיכך צריך כל אדם לבקש שלמות שיסור מאהלי אנשים רשעים ומחבורם ויתבודד עד שישנה מנהגו וטבעו לטוב אפשר לו להשיג שלמות אנושי לא זולת זה. והשם אשר לו נתכנו עלילות כאשר פקד עמו והוציאם ממצרים סבב להוליכם דרך המדבר והעמידם שם בבדידות מכל העמים ארבעים שנה שהם זמן נתון ללמוד כמו שאמרו בן ארבעים שנה שהם זמן נתון ללמוד כמו שאמרו בן ארבעים לבינה ואחר כן הביאם אל ארץ נושבת. וכן לעתיד בקרוב יוליכנו המדבר כאשר הבטיחנו וידבר על לבנו להשיבנו אליו להיותנו לו סגולה מכל העמים ולתחתנו ממלכת כהנים וגוי קדוש ויקרא שמו עלינו וכחשוש חתן על כלה ישיש עלינו ואנחנו נשמח בו ושוש נשיש בי"י תגל נפשנו באלהינו כי נהיה לו לעם והוא יהיה לנו לאלהים אז יקרא אישי כמו שאמר הנביא והיה ביום ההוא תקראי לי אישי. ואמר הנביא גם כן כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך.