מלבי"ם על דברים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק לב · פסוק לו
[לו] כי ידין ה' עמו. לעשות בהם משפט:
ועל עבדיו שחטאו בו. יתנחם (לשון הוי אנחם מצרי) ע"י שיראה כי אזלת יד. חזקתם מעצמו:
ואפס עצור ועזוב. העצורים בגלות והעזובים מהשגחה יהיו אפס מעצמם:
תורה אור
כי ידין עתה יאמר אשר יעשה לעמו ישראל:
כי ידין ה' עמו. אחרי שיבא עליהם דין ה', אז:
ועל עבדיו יתנחם. מלשון נחמה כי הנשארים בעת הגאולה יהיו עובדי ה', ובהם יתנחם ה'. והדבר שיקרב הגאולה:
כי יראה. כאשר יראה:
כי אזלת יד. שהם עניים ודלים. ואפס ואך עצור. שהמה עצורים ולחוצים:
ועזוב. שאין להם עוזר ותומך וביותר: