מלבי"ם על דברים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק לב · פסוק ל
[ל] והיה להם לאמר:
איכה אפשר שירדוף אחד אלף מישראל:
אם לא כי צורם מכרם וגם הסגירם (יל"פ ותחלה ושנים מישראל יניסו רבבה מן האומות):
תורה אור
איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה. שאינו בגדר הטבע:
אם לא כי צורם מכרם. צור יורה על חוזק הדבר כמ"ש (תהלים לא ג) היה לי לצור מעוז (שם סב ח) צור עוזי מחסי באלהים, ומכירה ענינו שנותן דבר ומקבל מחירו דבר אחר ואז ביד כל אחד לעשות במה שבידו כרצונו, והנה מה שבאו ישראל לידי הגוים, מצד ישראל היו בגדר מכירה שע"י הגלות יתכפר עונם, אבל מצד ה' שנתנם בגולה ולא קבל עבורם מאומה כמ"ש (ישעיהו נ׳:א׳) או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו אינו בגדר מכירה וכן מצד הגוים אחרי שלא נתנו בעדם מאומה ג"כ אינו בגדר קניה רק בדרך פקדון, וכה יתפרש, כי צורם. מצד שהוא מעוז ישראל ורוצה בטובתם:
מכרם. בעד תועלת כפרת עונם, אבל זה היה רק כל עוד שלא גלו מאדמתם שלא נתכפר עונם, אבל אחרי שבאו לארץ הגוים אז וה' הסגירם. (הוא עד"ה (בראשית ז טז) ויסגור ה' בעדו שתרגם ואגן במימריה עלוהי) שאף שמסרם ביד הגוים, אבל הסגירם כאדם המוסר דבר לחברו ויסגירנו שלא ישלח בו יד, ואחרי שמסר ה' לידם בתורת פקדון ורואים שעוד יגן עליהם. יש להם להבין שידרוש ה' מעמהם על שהתנהגו עמהם לרעה: