מלבי"ם על דברים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק לב · פסוק טו
[טו] עם כל הטובות האלה וישמן ישרון ויבעט. דרך השוכח טובה בעת טוב לו, תחלה מכיר טובה ובועט במזיד, ואח"כ שוכח העבר לגמרי: ועז"א תחלה ויבעט בזדון, ואח"כ שמנת עד כי עבית בעב הענן והחשך, כשית ושכחת לגמרי אל מוציאך ממצרים.ויטוש נגד שני הדברים (פסוק ו) נגד העבר שכח אלוה עשהו שבראו, ונגד הטובות שעודו מקבל עתה. וינבל צור ישעתו שמושיע גם עתה:
תורה אור
וישמן ישרון ויבעט. כשהתחיל להיות שמן ע"י התענוגים הנזכרים התחילו להתרשל בעבודת ה' כדרך הבהמה שמרוב אכל שיתנו לה יקרה שמבעטת בהמושיט לה אכל, כאלו איננה רוצה בו ובטובתו. שמנת עבית כשית. וכשהגיעו לתכלית השמנות והבריאות אז:
ויטש אלוה עשהו. שעזבו לגמרי לעבוד את ה' ועסקו כל הימים בתענוגות בני אדם, ואחרי שחדלו לעבוד את ה' ונתדבקו בתענוגים, אז:
וינבל צור ישעתו. שעשו מעשה נבלה ועשו כל אשר צוה ה' שלא לעשות, והגיעו לחלול שמו הגדול כי היה מפורסם כי ה' הוא צור ישועתם ובעשותם מעשים מנובלים יתחלל שמו הגדול, שעמו ונחלתו יעשו כאלה, ואחרי שעזבו את ה' ובטלו כל מצות עשה ועברו על ל"ת, אז: