מלבי"ם על דברים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק לב · פסוק ה
שחת. עת ישחת לו לעצמו עד שיהיה מומם וחסרונם מה שהם לא בניו של השם רק:
דור עקש ופתלתל:
תורה אור
שחת. עתה יחזור על פעולת ה' שהזכיר לעיל שדבר מבריאת האדם ויאמר, הן אמת שנשחת פעלו (הוא האדם) וירמז על שעשו העגל כמ"ש (שמות לב ז) כי שחת עמך וגו' עשו להם עגל מסכה אבל לו לא. ההשחתה לא תתיחס אל הצור, רק בניו מומם. שבנים הם המה הסבו להם המום, עד שעי"ז נעשה דור עקש שנהיה בו הנטיה לרעה, ויותר מזה ופתלתל כי נעשה בהם טבע ההפך למאוס בטוב ולבחור ברע כמו פתיל שע"י סבוב החוטין יתהפך העליון לתחתון ותחתון לעליון ככה חשקו לעבוד להעגל ומאסו לבא לארץ חמדה, ואחרי שזכר מעשה העגל אמר: