אור ברסלב
מלבי"ם על דברים פרק לב › פסוק ד

מלבי"ם על דברים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

פרק לב · פסוק ד

פסוק ג

הצור. נותן הקדמה לכל דברי השירה הזאת כי משפטי ה' אמת. כללות השירה יבאר, עת יחטא האדם ואשם, ויעזוב את ה', הנה לגדולת חטאתם, מצד עזבם צור מושיעם, בוראם יוצרם, ובחרם אלילים אלמים אין בם מועיל, ראוים לכליה גמורה, לבד מיראתו שיתלו האומות הדבר במקרה ובכחם, ובחולשת ישראל, ע"כ לא הענישם בכליה רק הסתר פנים, ומצאוהו ממילא רעות רבות וצרות:

תורה אור
הצור תמים פעלו, יסיר בזה שאלה אחת למה לו להרעיש השמים והארץ שיהיו עדים בדברי השירה הזאת המדברת מאשר יקרה לבני ישראל כשלא יקיימו התורה, הלא אין הדבר תלוי רק בהם, כמ"ש (לעיל ל יד) בפיך ובלבבך לעשותו, וכאשר אמר עתה שהתורה כמטר וכטל לישראל, הלא עליהם להשתדל לקיים ככל בעלי החיים שישתדלו להשיג הדבר שהוא סבת חייהם, ולהשמר ממה שמסבב להם המות, ובהכרח שיש בלבם נטיה לבחור ברע ולמאוס בטוב (וזה יכונה בשם ערלת הלב) ולמה ברא ה' אותו במום כזה ושעי"ז ירעיש השמים והארץ, וע"ז יאמר:

הצור תמים פעלו. כי השי"ת ברא האדם תמים בלא מום ר"ל כשנברא לא היה בלבבו הנטיה הזאת, וגם הזהיר אותו מאכילת עץ הדעת טוב ורע, והודיעו שאם יאכל ממנו, אז יולד בו המום הזה שלפעמים תהיה לו נטיה לדבר טוב ולפעמים לדבר רע, (כי ע"י העץ הבין דבר טוב שהוא ערום ונצרך ללבוש אבל נהיה בו גם נטיה לרע, להתאות לדברים המסבבים המות, והסבות המביאים המות הם רבות, ולכן אמר לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות מיתות הרבה ע"י שתתאוה לדברים שהם המות בעצמו כמ"ש לעיל ואת המות שהוא ביטול התורה) ואכילת עץ הדעת לא היה ע"י נטיה מלבו רק ע"י הנחש שמחוץ להאדם, וכשעמדו ישראל על הר סיני נתרפאו מהמום הזה והוסר מהם ערלת הלב ולזה נאמר (דברים ה כו) מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים. ובזה יובן מ"ש חרות על הלוחות חירות ממלאך המות שע"י שלא היה להם עוד נטיה לרע לעבור על התורה שהוא בעצמו המות נעשו בני חורין ממלאך המות, והעגל עשו רק ע"י הסתת הערב רב, ואחרי שעשו העגל חזר להם המום לכמו שהיה, ושלא ישאלו למה ברא גם המסית שמחוץ להאדם, אחרי שע"י נהיה המום בהאדם עצמו, לזה יאמר כי כל דרכיו הם מדותיו משפט שיזכו ע"י משפט להצלחת הנפש ולא שיהיה רק ע"י חסד (ע"ד שאמרו שהוריד הנשמות מגנזי מרומים שלא יאכלו נהמא דכסופא) לכן ברא את המסית שאם יעמדו בנסיון ולא ישמעו אליו יגיע להם השכר עפ"י משפט:

אל אמונה. יאמר אף שיש להשיב ע"ז כי זה היה אם ע"י המסית לא יבואו לידי אבדן הנפש, אבל אחרי שעינינו רואות שע"י יבואו הנפשות לידי אבדה וכליון, הלא טוב היה להם לאכול אף נהמא דכסופא ולא לבא גם לידי ספק אבדת הנפש, ולא רצה להשיב ע"ז תשובה גלויה (שהוא מסוד ה' ליראיו) רק אמר שאנו מחוייבים להאמין שהוא אל אמונה ואין עול ושה' לא יעשה עול להנפשות, ונהפוך כי צדיק שעשה עם הנפשות צדקות כמ"ש (ש"ב יד יד) וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ולא שיוותר להם רק וישר הוא שהצדקות שיעשה עם הנפשות יהיה ביושר:

תוכן העניינים

מלבי"ם על דברים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה