אור ברסלב

מלבי"ם באור המילות על צפניה· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

פרק ב

פרק א

פסוק א

התקוששו. כמו לקושש קש לתבן, שהוא לקוט הקש המפוזר:

לא נכסף. לא נחמד:

פסוק ב

בטרם לדת חק. הגזרה, ויל"פ שהוא מאמר מקביל התקוששו וקושו בטרם לדת חק, הגוי לא נכסף כמוץ, ואז עבר יום יעבור מן המציאות כמו עד יעבור זעם, ויל"פ ג"כ עבר יום בטרם, עד שלא יבא עליכם חרון אף ה', היום יעבור בלא חרון, ומוסיף שגם היום עצמו לא יבא:

פסוק ה

כרתים. כן נקראו הפלשתים והכרתי את כרתים (יחזקאל כ״ה:ט״ז), נגב הכרתי (ש"א ל'):

פסוק ו

נות כרת רעים. הנוה הונח על מקום הצאן, וכרה היא הסעודה שיעשו הרועים ביחד לסימן על ברית השלום ביניהם עמ"ש (מ"ב כ"ג):

פסוק ז

ירעון, ירבצון. הרעיה ביום, והרביצה בלילה או בעת השכיבה:

ושב שביתם. עי' ירמיה ל' י"ח מש"ש:

פסוק ח

חרפת, וגדופי. הגידוף הוא רק על דברים המקודשים, כמו את ה' הוא מגדף (כמ"ש ישעיה ל"ז כ"ג, יחזקאל ה' ט"ו):

פסוק ט

ממשק. משתתף עם נשק מזויין בחרולים או החרולים נושקים ומתדבקים שם:

ומכרה מלח, יחפרו שם מלח:

שארית עמי יבזום, ויתר גוי ינחלום. עם הוא מעולה מן גוי, כמ"ש ישעיה (א' ד') ובכ"מ, ושאר הוא הנשאר בכונה, ויתר הוא הנותר מעצמו שלא בכונה, כמ"ש (ישעיהו ד׳:ג׳) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים שחשובי ציון נשארו בכונה כמ"ש בדניאל א', וההמון שבירושלים נותרו שלא בכונה, ועז"א שארית עמי שהם נשארו בכונה משא"כ גוי ההמון נותרו שלא בכונה, והחשובים לא ישבו בעמון ומואב רק יבוזו ביזתם, אבל יתר גויי ההמון הם ינחלום לנחלה והפחותים מישראל ישבו שם:

פסוק יא

רזה. הושאל מן חולי הרזון וכחישת הבשר אל הסרת כתם והמעטת עובדיהם:

פסוק יד

בכפתוריה. הוא המשקוף שעל הסף, והחורב ישכון בסף, וכמ"ש הך הכפתור וירעשו הספים:

ארזה. שם קיבוץ על הארזים שבבנין, כמו והדגה אשר ביאור, כרתו עצה (ירמיהו ו׳:ו׳), וערה מענין גילוי או חורבה, כמ"ש ערות יסוד (חבקוק ג'):

פסוק טו

היושבת לבטח האמרה בלבבה. וכו'. כמליצה זאת בישעיה (מ"ז ח') ושם פרשתי:

תוכן העניינים

מלבי"ם באור המילות על צפניה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה