אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק ב קונטרס קל וחומר › סימן יב

מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

קונטרס קל וחומר · סימן יב

סימן יא

אח"כ התבוננתי דמשכ"ל דאם יש לפנינו נ"ר ונבילה יש חילוק בין ירושלים למדינה. זהו דוקא לדעת הרמב"ם דס"ל דאינו לוקה על אכילתו בטומאה אלא במקום אכילתו. אבל דעת רש"י והרמב"ן והריטב"א אינו כן. ומקודם נבאר דברי הרמב"ם דמנ"ל לומר דעל טומאת הגוף לא מחייב חוץ לירושלים בשלמא טומאת עצמן דילפינן מלא תוכל לאכול בשעריך. שפיר דאינו חייב אלא בירושלים די"ל כמו שהסביר הרמב"ם בפי' המשניות שם וז"ל ואינו חייב מלקות על אכילת מע"ש בטומאה עד שיאכלנה בירושלים דאמר רחמנא בבכור שנפל בו מום בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו. ואמרו בכאן לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ובא הקבלה ג"כ בזה התוספת לא תוכל לאכול בירושלים כבשעריך כלומר לא תוכל לאכול מעשר בטומאה בירושלים כמו שתאכל בכור בטומאה בשעריך עכ"ל. אבל על טומאת הגוף כיון דאזהרה שלו גמרינן מקרא דכתיב נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים. א"כ אמאי אינו חייב חוץ לירושלים משום טומאת הגוף. ע"כ צ"ל דהרמב"ם אזיל לשיטתי' דס"ל בס' המצות וכן בפי' המשנה דהן טומאת הגוף והן טומאת עצמן ילפינן מדכתיב לא בערתי ממנו בטמא. והא דהקשה הרמב"ן עליו דהא בפירוש קאמר הגמרא בסוגיא זו וכן ביבמות דהן טומאת הגוף והן טומאת עצמן ילפינן אזהרתן ממקום אחר. תי' הבעל מגל"א וז"ל ושמא נוכל לומר שהרב פי' הסוגיא דיבמות ודמכות באופן אחר ממה שפירש"י. וזה כי התם קאמר שהאוכל מ"ש טמא בירושלים לוקה וקבעי' מנ"ל דמחייב עלה משום טומאה ומשני דתניא ר"ש אומר לא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור כו' ועד כאן תהי' תשובת האוכל בטומאה שלוקה. אמנם להוכיח כי זהו דוקא בירושלים הוא ממה שהוסיף הברייתא שם ואמר והיכן מוזהר על אכילה. ויהי' פירושו ובאיזה מקום מוזהר על אכילתו בטומאה. ולא באיזה לאו כפירש"י. ומשני נאמר כאן לא תוכל לאכול בשעריך ונאמר להלן בשעריך תאכלנו הטמא והטהור לאמר לא תוכל לאכול מעשר בירושלים בטומאה כבכורים שאתה אוכל בטומאה בשעריך. וכן נראה דעתו בפי' המשניות כו'. אמנם קשיא לי לפי"ז הפי' כי לא תתיישב קושית הגמרא כו' טומאת הגוף בהדיא כתיב בי' כו' עכ"ל. והמעיין יראה שדברי הרב בעל מגל"א כנים ואמתים שהרמב"ם פי' כן דברי הגמרא ואולי לא היה בגירסת הרמב"ם בגמרא האי טומאת הגוף בהדיא כתיב בי' כו'. ועיין מ"ש בעל מעין החכמה שדברי בעל מגל"א דברים טובים ונכונים. והמקשה שהקשה טומאת הגוף בהדיא כתיב בי' לא הבין הקושיא עד"ז. ולפי"ז ניחא מה שפסק הרמב"ם דגם בטומאת הגוף אינו חייב אלא בירושלים. משום דהא דקאמר הגמרא והיכן מוזהר על הטומאה הא קאי על שניהם הן על טומאת הגוף והן על טומאת עצמן. וע"ז גלי לן הקרא דלא תוכל לאכול בשעריך דכל מה דילפינן מלא בערתי ממנו בטמא אינו חייב אלא באוכל בירושלים דלכך אפי' טומאת הגוף דיכולין ללמוד נמי ממקום אחר היינו מדכתיב נפש אשר תגע כו'. מ"מ אינו חייב אלא בירושלים מדגלי לן הקרא דלא תוכל כו' על הקרא דלא בערתי ממנו בטמא. והקרא דלא בערתי כו' משמע על שניהם בין שהוא טהור ואני טמא ובין שהוא טמא ואני טהור. א"כ לפי פירש"י והרמב"ן והריטב"א בסוגיא זו דהאי לא בערתי ממנו בטמא הוא ודוי בעלמא אבל עיקר האזהרה לגבי טומאת הגוף הוא מדכתיב נפש אשר תגע. לפי דעתם הדבר ברור דמחייב על מע"ש ונ"ר שאוכלן בטומאת הגוף אפי' חוץ לירושלים. ויותר נ"ל דלפי דבריהם חייב על טומאת עצמן אפי' חוץ לירושלים כיון דהם מפרשים דברי הגמרא דלא כהרמב"ם דמה שהוסיף שם הברייתא ואמרו והיכן מוזהר על אכילה באיזה מקום הוא מוזהר על אכילה. אלא הם מפרשים באיזה לאו הוא מוזהר על אכילה. א"כ לא נמצא זאת כלל בגמרא דהקרא דלא תוכל לאכול בשעריך בא לגלות דאינו אלא דוקא בירושלים א"כ פשיטא דלדעתם מוזהר על אכילת מע"ש בטומאת עצמן אפי' חוץ לירושלים. ולפי"ד רש"י והרמב"ן והריטב"א בזה"ז כיון דכלנו טמאי מתים נ"ר חמירא מנבלה כמשב"ל משום דבנ"ר איכא תרי איסורי איסור אכילה בטומאת הגוף ואיסור אכילת חוץ לחומה. ואם הוכשרו איכא גם איסור אכילת נ"ר בטומאת עצמן. משא"כ בנבלה דליכא רק חדא איסורא. ע"כ נ"ל דצריך להאכילו נבילה ולא נ"ר. משום שאף לפי"ד הרמב"ם ליכא לאו על אכילתן חוץ לחומה וא"כ אין עלי' אלא איסור עשה בלבד או מוצרת הכסף בידך או מלפני ד' א' תאכלנו. מ"מ לאחר העיון נראה כיון דנ"ר קודם פדייה הא אסור בהנאה א"כ נ"ר חוץ לחומה דמי לנבלה. כמו דגבי שביעית אף שאינו אלא לאו הבמכ"ע מ"מ כיון דאסור בהנאה דמי לנבילה כמשב"ל סי' א' ה"ה נ"ר דמי לנבילה. א"כ לדעת הרמב"ם רשאי ליתן להאכילו איזה שירצה. וכיון דלדעת רש"י והרמב"ן והריטב"א צריך ליתן דוקא נבילה א"כ נ"ל לדינא דמאכילין אותו נבילה ולא נ"ר כדי לצאת כל הדעות:

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה