אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק ב קונטרס הפלפולים › סימן א

מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

קונטרס הפלפולים · סימן א

קונטרס הפלפולים

זה מה שכתב לי הגאון הנ"ל:

הנני לקיים דברי הנאמרים אליו בכתב אחרי נפרדנו בברכת שלום בטשערקאוו. לישב משנת תמיד עם סוגית זבחים בדין פרישה דקטרת [שהקשה כת"ר דהא אמרינן בזבחים (פג.) ר"א אומר נאמר כאן לכפר בקודש ונאמר להלן כל אדם לא יהי' באהל מועד בבואו לכפר בקודש מה להלן בשלא כיפר אף כאן בשלא כיפר. א"כ אמרינן שם להדיא דמתחילת ביאת הכהן לכפר בפנים אף שעדיין לא כיפר מוזהרין לפרוש מא"מ הן בשעת זריקת הדם בפנים הן בשעת הקטרה כדאמרינן להדיא ביומא דהקטרה שוה לכפרת הדם. א"כ האיך אמרינן בתמיד פ"ו מי שזכה בקטורת הי' נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו נתפזר ממנו לתוכו נותנו לו בחפניו. הא מוזהר כל אדם שלא יהי' בבואו לכפר ע"כ] שלפ"ד נראה דמהיכל לחודי' הוא דפרשי מתחילת הביאה. אבל מבין האולם ולמזבח לא פרשו רק בעת העבודה. והי' הדבר אז כמסופק בעיני. ואח"כ העלו רעיוני תירוץ אחר הנ"ל להתיר הקושיא. אך עתה מצאתי מפורש כדברי ביומא (מד) דלפירש"י והתוס' הסוגיא אינה מובנת וכמה גמגומים בלשון המובנים ומורגשים למעיין בצדק. ולדידי אתיא כולי סוגיא כפשטה. וכד' הרמב"ם ז"ל בה' תו"מ יעויי"ש אלא שנראה מדבריו שלא הקילו קודם מעשה בבין האול"מ אלא בהקטרה ולא במתן דמים. ואפשר שלפי שצריך ללמדו הזהר שלא תתחיל כו' לכן הקילו בה. וכיון שיש לחלק ובברייתא לא מצינו רק בקטורת בלבד לכן לא הקיל בשארי כפרות דהיכל. וד' יכונן היכל קדשו מהרה ויזכהו לשרת בקודש ונחנו ממרחק נחזה במה שהורשנו כעתירת כל עב"י המצפים לישועה:

כ"ד ינ"ע אלעזר משה הלוי א"ה:

וזה מה שהשבתי להגאון הנ"ל:

הנה מה שתירץ מעכ"ת על תמיהתי במשנה בתמיד עדיין לא נתקררה דעתי בזה משום דלפענ"ד ע"כ דאוהבו או קרובו הי' נכנס עמו לפנים ושם הי' נותן הכהן המקטיר הבזך לאוהבו והוא הי' נותן המותר לתוך חפניו של המקטיר. דאי בין אולם למזבח הי' נותן לתוך חפניו היכן הי' מחזיק הכף. וזה אין סברא דהוי מחזיק בין אצילי ידיו וכך הי' נכנס לפנים השתא לפני מלך בו"ד אין עושים וכו' אבל בפנים אפשר דלפי שעה הי' מעמיד הכף על הארץ או בין אצילי ידיו. ואף שמלשון הרמב"ם נראה דגם מה שבכף הי' נותן לתוך חפניו מ"מ אין סברא דהי' נכנס לפנים במלוא חפניו. ועוד דהרמב"ם שסיים דהי' משתחיה ויוצא ע"כ דגם בעל המחתה הי' בפנים דלשון יציאה אין שייך רק כשיוצא מבפנים. וגם כל השתחואות דשם הי' רק בפנים וגם מלשון הרמב"ם דכתב על בעל המחתה דהי' נכנס עם בעל המקטיר קטורת משמע שהי' נכנס עמו בפנים. וימחול מעכ"ת להודיעני גם התירוץ אחר שיש לו על קושיא זו:

כ"ד ינ"ע יו"ט ליפמן הכהן:

עוד מהגאון הנ"ל. קושיותיו מהבאים להיכל בעת ביאת הכהן להקטיר הקטורת והן אוהבו או קרובו. והזוכה במחתה. נ"ל כיון שלצורך ההקטרה הן נכנסין ועובדין עבודתן [דאוהבו וקרובו ודאי עביד הולכה ברגל עיין זבחים (טו)] הוו אינהו באים לכפר ממש ולא קבעה תורה בכל השנה מי שיבוא לכפר. וגם לא אסרה ביאת שנים. אבל שלא לצורך הך כפרה ודאי אסור תיכף בבואו בהיכל כדמוכחא כולי סוגיא דיומא שכתבתי אז ואין האיסור רק בהיכל ולא בין האולם ולמזבח עד שעת הקטרה ממש כמבואר בפירוש שם. ויען כי ברורים לי הדברים באין ספק חדלתי מלכתוב לכת"ר התירוץ השני שהוא סותר לזה:

כ"ד י"נ אלעזר משה הלוי א"ה:

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה